כשרות (שו"ת)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
טעם חזיר
ש: האם מותר לאכול תבלין כשר בטעם חזיר?
ת: כן. כמו מוח שיבוטא (כדברי ילתא: "כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה", כלומר כל מה שהתורה אסרה, התירה כמותו. חולין קט ב).
מכונת קפה
ש: האם מותר לשתות ממכונת קפה, הרי יש שותים בשבת, והכלי נאסר?
ת: אפשר לפסוק כאלה שלא אוסרים הכלי. עיין מ"ב שיח סק"ד.
מאכלים תחת עגלת תינוק
ש: בעניין רוח רעה במאכלים שהיו תחת המטה - מה הדין של מאכלים מתחת לתינוק שנמצא בעגלה?
ת: מותר להניח שם אוכלים (שערים מצויינים בהלכה לג קו"א ס"ק ה. שו"ת מנחת יצחק ח"ב ס' קיז) ואין רוח רעה שורה על תינוק.
הכשרות כבד במנגל
ש: האם מותר להכשיר כבד במנגל?
ת: כן. אך רק במקום החם מאוד שבו (ספר הכשרות ט פט-צא).
קוויאר
ש: האם קוויאר כשר?
ת: קוויאר עשוי מביצי דגים. תלוי באיזה דגים. לכן צריך הכשר.
דם בביצה
ש: למה בביצה קשה לא בודקים דם?
ת: כי זה נדיר. רק בביצה שפותחים ממילא, בודקים (רמ"א יו"ד סו ח. ערה"ש ס' לב). [וכן נהג החזון איש לא לבדוק ביצה קשה. אמנם גיסו הגרי"י קניבסקי ה"סטייפלר" הקפיד לבדוק ביצה קשה, וספרה אשתו הרבנית שלפעמים הוא החמיר בדברים יותר מאחיה החזון איש – אורחות רבנו א רלט אות יא. ג ע אות ח – רשם מ"צ.]
חותמת ביצים
ש: האם מותר לשים ביצים עם חותמת לתוך החמין?
ת: כן. דיו החותמת אינו טרף. והוא גם בטל בשישים.
דם בשפתיים
ש: האם אפשר ללקק דם מפצע בשפתיים?
ת: כן, ישירות (כף החיים יו"ד סו מז).
תולעים
ש: מדוע תולעים במוצרים קפואים הם ספק ספקא? הרי בריה אסורה?
ת: אולי אין שם תולעים ואולי תוך כדי קיפאון והפשרה נגדעה ואינה שלמה ובטלה. זהו באופן כללי. אך איפה שמוחזקה בתולעים ואיפה שנשארים שלמים – אסורים, ויש לבדוק כל סוג לגופו (שו"ת שאילת שלמה ב קפט. ד קלב).
תירס
ש: האם מותר לאכל קלחי תירס?
ת: לעשות בדיקה מדגמית בשלש מקומות (שו"ת שאילת שלמה ר רצז, רצח. ב קעג).
בשר חלק
ש: האם ספרדים צריכים לאכול בשר חלק?
ת: כן. באירוח, יש מנהגים שונים (שו"ת שאילת שלמה א שיט).
גבינה עם דג
ש: מותר לאכול גבינה עם דג? ומה המקור?
ת: מותר. ויש מחמירים. שו"ת יחוה דעת ו מח. [בגמרא לא מוזכר העניין. כידוע, בגמרא (פסחים עו, ב) כתוב שאסור לאכול בשר ודגים יחד, אך לא מוזכר איסור חלב ודגים יחד. הדבר כתוב ב'בית יוסף' (יו"ד פז) בשם רופאים. כלומר, לא כתוב בשם הגמרא, לא בשם ראשונים ולא בשם רוח הקודש, אלא בשם רופאים. יכול להיות שכך אמרו הרופאים של אותם ימים, אך כיום הרופאים לא אומרים כך. אם המקור הוא בשם הגמרא, הרופאים אינם יכולים לשנות מה שכתוב בגמרא, אך אם זה בשם רופאים, רופאים אחרים יכולים לשנות. כתב הרמ"א ב'דרכי משה' (שם) שלא ראה אנשים שמקפידים על כך. וכתבו ה'פרי חדש' (שם סוף סק"ו), הט"ז (סק"ב) והמג"א (או"ח קעג) שהוא טעות סופר ב'בית יוסף'. לכן למעשה, אשכנזים ע"פ רוב אינם חוששים לזה. הספרדים, יש שחוששים ויש שאינם חוששים כי יש פוסקים שמזכירים זאת. ישנה תשובה של הג"ר עובדיה יוסף בשו"ת 'יחוה דעת' (ו, מח), שם הוא פוסק שמן הדין מותר לאכול דגים וחלב, כגון פיצה עם טונה, ומי שרוצה להחמיר יחמיר. ואפילו מי שאוסר דג בחלב, אמרו הפוסקים שזה דג בחלב או דג בגבינה, אך לא דג בחמאה. מובא ב'הליכות שלמה' (מועדים - פסח - בין המצרים פי"ב הערה 48) שדג וגבינה נהגו בביתו של הגרש"ז אוירבך שלא אכלם יחד, כמו שנהגו בבית אבותיו, ולשואלים הורה שכיוון שאין מנהג זה מוסכם לכולי עלמא, ורבים וטובים אינם זהירים בכך וגם כתבו דטעות סופר הוא, אין צריך להיזהר בדבר אלא מי שמסורת היא בבית אבותיו [ועל הכלים אין לחוש בכל גווני]. ולשואל שאמר שאין להם מסורת בדבר אלא שאביו נוהג כך, השיב שלא יקבל כן על עצמו בתורת נדר, כדי שבמקום הצורך יוכל להקל, אבל שלא במקום הצורך ישתדל לנהוג כאביו. ונשאל הגרי"ש אלישיב: בעניין שיטת הב"י להחמיר שלא לאכול ביחד דגים וחלב, והעולם מקילים בזה ע"פ מה שכתבו הנושאי כלים בס' פז, אולם האדמו"ר מבעלזא זי"ע [הג"ר אהרן רוקח] אמר להחמיר משום כבודו של ה'בית יוסף'. מה דעת הרב? והשיב: לכתחילה צריכים להחמיר ע"ז. חזר ונשאל: גם האשכנזים צריכים לכתחילה להחמיר בזה? וצידד להקל לאשכנזים (וישמע משה עמ' רמו-רמז) – רשם מ"צ.]
חלב נכרי
ש: אם חלב נכרי הוא אסור כיצד יש אוכלים?
ת: אם יש עליו הכשר של רב, סימן שאינו אסור, אלא ככל חומרה (שו"ת אגרות משה יו"ד א מז).
ש: האם מותר לספרדים חלב נכרי או אבקת חלב נכרי?
ת: כן, בתנאי שיש הכשר (שו"ת שאילת שלמה א שיד).
ש: האם לזרוק מוצרי חלב נכרי זה בל תשחית?
ת: אם יש הכשר, לתת למי שאינו מחמיר.
אבקת חלב נכרי
ש: אבקת חלב נכרי זה דין או חומרה? כיצד נדע?
ת: זו חומרה. כל מוצר שכתוב עליו כשר אך מכיל מוצר פלוני, זה סימן שהוא כשר אך יש מחמירים בגלל מוצר זה (שו"ת שאילת שלמה א שיד).
ש: האם יש עניין להחמיר?
ת: לא שונה מחומרות אחרות. עיין מסילת ישרים פרק כ (עיין שו"ת הר צבי יו"ד ס' קג-קד).
מזון תינוקות
ש: מה עדיף מזון תינוקות יותר בריא או בלי אבקת חלב עכו"ם?
ת: יותר בריא. אין מחמירים על תינוקות (שו"ת שאילת שלמה א שיד).
פימו
ש: האם מותר לאפות פימו בתנור או שזה מטריף?
ת: זה לא טרף וגם אם היה מחומר טרף טעמו פגום ולא אוסר.
כנימות תפוז
ש: האם די לנגב תפוז עם מטלית כנגד כנימות?
ת: כן לנגב חזק (שמירת שבת כהלכתה עמ' כח ס"ע יח והערה מו).
קמח לא מנופה
ש: אמי לא מנפה את הקמח ומביאה לי עוגה. מותר לאכול?
ת: כן. ספק ספקא. אולי לא היו חרקים. ואם היו, אולי נמחצו והם כבר אינם בריה, לכן בטלים בששים.
ארנבת
ש: בתורה כתוב שארנבת מעלה גרה אך המדע אומר שלא כן הוא?
ת: א. יש אומרים שזו ארנבת אחרת. וקשה מתרגום שבעים שמתרגם LAGOS. ב. יש אומרים, אוכלת הפרשותיה, וזה אותו עיקרון. ג. יש אומרים, שטמאה על אף שלעין האנושית נראת מעלה גרה בגלל תנועת הלעיסה התכופה. ד. הרמב"ם מגדיר מעלה גרה כחסרת שיניים עליונות. הלכות מאכלות אסורות פרק א (עיין שו"ת שרידי אש ב יז. ופירוש לויקרא של ר' דוד צבי הופמן, ויקרא יא ו – רשם מ"צ).
אכילת חלק ליוצאי מרוקו
ש: אנו יוצאי מרוקו. אבותינו לא הקפידו על חלק וכן כאשר עלו לארץ. מותר לנו להמשיך?
ת: כן. רבים ממרוקו נהגו כן בהסכמת רבנים גדולים כשיטת הרא"ש, כיון שהיגיעו מספרד. וכן רבים בטוניס. וכן רבים בתימן. לכן לכו כמנהג אבותיכם ואינכם חייבים להחמיר כשיטת השולחן ערוך יו"ד לט יג, אלא יכולים אתם לנהוג כרמ"א.
חלב יאק
ש: האם מותר לשתות חלב יאק?
ת: יאק אסור, אמנם יש לו סימני טהרה, אך אין לו מסורת. לכן גם חלב אסור. יש מתירים החלב, אך קשה לחדש זאת (חזון איש, הלכות בהמה וחיה טהורה יא, מכתבים ד' וה').
תותים
ש: כיצד מכשירים תות שדה לאכילה?
ת: הסרת הירוק עם קצת פרי, שריה במי סבון כמה דקות, שטיפה חזקה (מן המותר בפיך 29).
מחלל שבת שנגע ביין
ש: מה דין מחלל שבת שמזג יין?
ת: אם זהו יין מבושל, הוא מותר. אם אינו מבושל, מה שנשאר בבקבוק, מותר. ומה שנשפך בכוס, אסור, ובשעת הדחק, אפשר להתיר (שו"ת אגרות משה יו"ד ד נח. שו"ת יביע אומר א יו"ד יא. הליכות שלמה מועדים – ר"ה עד פורים פ"ד הערה 10).
ירקות בלי תולעים
ש: האם מותר לשאול את המשפחה המאחרת אם הירקות הם בלי תולעים?
ת: חלילה. זה מעליב! אכול או לא, אך לא תשאל. [מסופר על הג"ר שלמה זלמן אוירבך, ששאלו: "בבית הורי ואצל חותני אוכלים דברים שהם בהשגחת רבנויות שונות בארץ שאיננו אוכלים מהם בביתנו. מה עלינו לעשות כאשר אנו מתארחים אצלם?". ענה הג"ר אוירבך: "אני לא מבין מה השאלה. הרי לא מאכילים שם נבלות וטרפות? וודאי מותר לאכול". שאלו אותו: "גם הרב נוהג ככה"? אמר "כן. כשאני מוזמן לחתונה אני אוכל ממה שיש. גם מה שאני לא אוכל בבית, כשאני מוזמן אני אוכל" (ועלהו לא יבול ב סו). וכן הג"ר אפרים פישל הרשקוביץ, אב"ד האליין, חבר בד"צ צאנז-קלויזנבורג ואחד מגדולי הפוסקים באמריקה, היה מקפיד על כשרות המאכלים בחומרות והידורים אותם הנהיג במטבח ביתו הפרטי, הרי כשהגיע להשתתף בשמחה או באירוע, הוא לא היה מביא עמו את חומרותיו, אלא סועד את ליבו מן המאכלים המוגשים לפניו ושמח עם חברו בשמחתו (הבן יקיר לי אפרים עמ' קעט) – רשם מ"צ.]
תרנגול הודו
ש: שמעתי שצריכה להיות מסורת במשפחה כדי לאכול תרנגול הודו?
ת: הפוך. תרנגול הודו מותר. ויש משפחות עם מסורת שלא אוכלים (עיין שו"ת משיב דבר יו"ד כב. כה"ח יו"ד פב כא. שו"ת היכל יצחק יו"ד א כה. וכן הגרי"ד סולוביצ'יק. נפש הרב רלא).
בצל שעבר לילה
ש: האם בצל שום וביצה שעברו את הלילה הם מותרים?
ת: הם מותרים ויש מחמירים. שו"ת יביע אומר א יו"ד ט. ב יו"ד ז. ד או"ח ה. שו"ת מנחת יצחק ב סח יג. ו עד.
שמן גויים
ש: האם מותר לאכול שמן זית המיוצר על ידי ערבים?
ת: אולי מעורבב עם שמן לא כשר (הרבנות הראשית לישראל).
דיג
ש: האם אפשר לדוג דג עם פתיון לא כשר?
ת: כן (עי' שו"ת שאילת שלמה ד קעד).
אכילה אצל חילוני
ש: הלכות כשרות מפריעות לי להתארח אצל חברים חילוניים. האם לא עדיף להחמיר באהבת ישראל ולעשות קידוש השם מאשר בכשרות?
ת: הלכות כשרות אינן מטרד אלא עבודת ד' וקידוש השם. אכן בשביל חברות יש לשקול לוותר על חומרות אבל לא על עיקר הדין. יש לוודא שהכל כשר באופן בטוח (עיין שו"ת אגרות משה יו"ד א נד. ב מג. ועיין עוד בעין איה ברכות שסא).
קפה אצל חילוני
ש: האם מותר לשתות קפה אצל חילוני?
ת: לא בכוס זכוכית כי לא נטבל (הגר"מ פיינשטיין. מאסף ל”תורה והוראה” ב 20), ולא בכוס חרסינה כי אולי לא כשר (עי' שאלת יעבץ א סז. פת"ש יו"ד קכ ב), אלא בכוס חד פעמית (שו"ת מנחת יצחק ה לב). קומקום מן הסתם כשר, ואם לא, אז סתם כלים אינם בני יומן (עיין שו"ע יו"ד קכב ו). וכן יש לסמוך על השיטה שכלי שבשלו בו בשבת אינו אוסר את האוכל (מ"ב שיח סק"ד אוסר. אמנם הגר"ע יוסף מתיר. לוית חן שיח מב. ויש אפשר להקל, כי הוא דין דרבנן).
ג'לטין
ש: מה הבעיה בג'לטין? האם הוא כשר?
ת: מוצאו מעצמות. כשר בתנאי שיש הכשר (שו"ת יביע אומר ח יא).
שוקולד
ש: האם מותר לאכול שוקולד פרווה שאין לו הכשר, אך לפי רכיביו נראה שכשר?
ת: לא. לא כל הרכיבים מפורטים.
עוף חלק
ש: מה זה עוף חלק?
ת: הכוונה לכשרות מעולה.
זבוב במאכל
ש: אם נפל זבוב במאכל בסיר רותח, האם הסיר נטרף?
ת: לא. בטל בשישים. ועל פי רוב נטל"פ.
חרק יבש
ש: מה דין חרק יבש שנמצא במזון?
ת: יש מתירים (פת"ש יו"ד פז ס"ק כ-כא), ויש מחמירים להתיר רק אם השתנתה צורתו. ויש מחמירים להתיר רק אם נפסל לאכילת כלב (מנ"ח קסג).
עבודה לא כשרה
ש: האם יש בעיה שבחור דתי יעבוד במסעדה לא כשרה כגון מקדונלס הלא כשר?
ת: אסור כי הוא מסייע לעבירה.
מזון מלכות
ש: האם מזון מלכות מותר?
ת: מה שיוצא מן הטמא, טמא, מלבד דבש (בכורות ז ב). ויש ספק אם מזון מלכות דינו כדבש. לכן אינו מותר אלא לחולה (שו"ת ציץ אליעזר יא נט. שו"ת תשובות והנהגות ד קפח. שו"ת מנחת שלמה תנינא ב-ג סד. ואמר הגר"א נבנצל: "אדמו"ר זללה"ה [הגרש"ז אוירבך] אסר לבריאים לאכול דבש מלכות, ולכן אסור לאכול גם אם ע"י כך יוכל ללמוד תורה טוב". משנה ברורה ביצחק יקרא ח"ו בסוף עמ' ה. ומה שהוא מוצר יקר שהסגולות המיוחסות לו לא הוכחו. נר כאישון לילה 189).
מים כשרים
ש: האם מים מינרלים צריכים הכשר?
ת: לא. כולם כשרים.
תרופה עם ג'לטין
ש: האם מותר לקחת כדור עם ג'לטין?
ת: כן. פוסקים רבים מתירים ג'לטין גם ממקור לא כשר, בגלל שנשתנה צורתו. אך גם האוסרים יתירו בכדור, כיון שאינו מזון כלל וחסר טעם (ע' שו"ת הר צבי יו"ד פג. שו"ת מנחת יצחק ה ה. שו"ת ציץ אליעזר ח"ד הקדמה).
שפתון
ש: האם שפתון צריך הכשר?
ת: ודאי שעדיף כי אולי השומן הוא מחיות טמאות או שספג שומן לא כשר מפס הייצור. אך מן הדין מותר, כי אינו ראוי לאכילה. לכן אם יאכל בכוונה זה איסור דרבנן, והרי זה ספק דרבנן, ובנוסף לכך בשימוש הרגיל אינו מתכוון לאוכלו. לכן מותר, גם אם יש לו טעם (עיין שו"ת שאילת שלמה א רג).
חוט דנטלי
ש: האם חוט דנטלי עם טעם ושעווה שאין לו הכשר מותר לשימוש?
ת: יש אוסרים ויש מתירים אך ממליצים לכתחילה שיהיה עם הכשר. אך אפשר להתיר כי בדרך כלל אלו חומרים טבעיים, אינם ראויים למאכל, ואין כאן אלא טעימה בעלמא. וכן קיסמי שיניים.
ש: ומה לגבי פסח?
ת: אותו דין.
ש: ומה לגבי שבת?
ת: יש לחתוך את החוט מראש, ואם כל פעם שמשתמשים יוצא דם, אסור.
כשרות אורז
ש: שמעתי שאין לאכול אורז כי הוא מלא תולעים?
ת: זו תופעה חריגה. די לברור היטב כרגיל.
מאכלים שהיו בשירותים
ש: האם מותר לאכול מאכלים שהיו בבית שימוש?
ת: אין בגמרא ובראשונים מקור שאסור. יש בדורות אחרונים שחששו, אך מן הדין מותר. קל וחומר בשירותים שלנו שהם נקיים מאוד ואין להם דין שירותים לכל דבר.
ש: האם מותר לאכול אוכל שהיה בשירותים בתוך שני כיסויים? האם משנה אם זה לחם שהיה בשקית רגילה של לחם בתוך תיק?
ת: לא משנה אם היה כיסוי או לא, כי זה עניין של רוח רעה השורה. מן הדין אין מה לחשוש, ויש שהקפידו. ובבתי שימוש בזמננו שהם נקיים, קל וחומר שאין להקפיד. לסיכום: מן הדין מותר, ומי שרוצה יחמיר. עיין יביע אומר (ב או"ח ה) שהביא כל הדעות.
כשרות הרבנות הראשית
ש: האם כשרות הרבנות הראשית על מוצרים חלביים ופרווה, היא אמינה?
ת: גם על מוצר בשרי. ואתה צריך לעשות תשובה על עצם השאלה מפני בזיון תלמידי חכמים והשופט אשר יהיה בימים ההם. [באופן פשוט, כל מוצר עם כל הכשר הוא בחזקת כשרות עד אשר יוכח להפך. אנחנו סומכים על החזקה המובאת בגמרא בנידה (טו, ב), שתלמיד חכם אינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. כלומר, רב אינו מוציא מתחת ידו מזון שאינו כשר – רשם מ"צ.]
ג'לטין דג
ש: ספרדי יכול לאכול מאכל חלבי עם ג'לטין דג?
ת: ג'לטין דג לא נחשב דג עקב השינויים שעברו עליו. וגם הימנעות של דג עם חלב היא חומרה (שו"ת יחוה דעת ו מח).
בליעת דם
ש: האם מותר לבלוע דם שיוצא עקב ניתוח באף או חובה לירוק?
ת: מותר. רק דם שיצא החוץ אסור משום מראית עין (עיין דרכי תשובה סו סח).
ריח לא כשר
ש: מותר לי לעבוד במשרד שעולה לחלונותיו ריח ממסעדה לא כשרה?
ת: כן. הריח לא אסור וכן זו הנאה שבאה לו לאדם בל כרחו. פסחים כה ב.
תאנים ומתרים
ש: כיצד בודקים תאנים ותמרים?
ת: פתיחה ועיון היטב, היטב (מן המותר בפיך 30-28).
עוף מהדרין
ש: האם חייבים לקנות עופות מהדרין שהם הרבה יותר יקרים?
ת: לא. עופות רגילים של תנובה הם כשרים לחלוטין.
ש: איפה אני יכול לעיין בזה?
ת: שו"ת שבט הלוי ד יו"ד פא. ספר עת הזמיר לגר"מ מאזוז בקונטרס אשוו זבינייכו, שאין לאבד בזה את ממונם של ישראל.
ספר בישול
ש: האם מותר להחזיק בבית ספר בישול לא כשר ולהכין ממנו רק מזון כשר?
ת: לא. משום מחזק ידי עוברי עבירה. אלא אם כן זהו ספר של גויים.
עוגות סגורות
ש: האם מותר לקנות עוגות סגורות עם הכשר בחנות שאין לה הכשר?
ת: כן. ואין מראית עין, כי כולם יודעים שיש שם גם דברים כשרים.
משגיחת כשרות
ש: יש יוזמה שתהיינה משגיחות כשרות. מותר?
ת: מותר. שו"ת אגרות משה (יו"ד ב מד – מ"צ). אין זה חדש, יש מזמן.
תעודת כשרות
ש: מה יש לבדוק בתעודת כשרות בבית עסק?
ת: א. מקורית ולא צילום. ב. חתימה רבנות מקומית של אותו אזור. ג. תאריך בעל תוקף. ד. שם וכתובת של העסק נכונים ולא של עסק אחר. ה. לא תעודה של כל גורם אחר מלבד הרבנות המקומית. ו. לא להאמין לדברי בעל העסק כי התעודה מתעכבת כמה ימים. ז. לא להאמין אם טוען שכשר אבל לא קיבל תעודה כי הוא פתוח בשבת (הוראות הרבנות הראשית – מ"צ).
אוכל מהכשר אחר
ש: אם אני מתארח אצל אנשים ומגישים מזון מהכשר שאני נמנע ממנו, מותר לי לאכול?
ת: כן. כל ההכשרים כשרים כל זמן שלא יצא עליהם ערעור. פס"ת קע ח (וכן נהגו הגרי"ח זוננפלד והגרש"ז אוירבך לאכול בשמחה מה שמחמירים שלא לאוכלו בביתם, כמו שכתוב בתהלים קא ב: "אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי", בקרב ביתי בתומי אני מחמיר, אבל אצל אחרים לא. ועלהו לא יבול ב סו. עי' שו"ת פאת שדך א סו שגם מזכיר כן על הג"ר זוננפלד – מ"צ).
אורח שמחמיר
ש: אם יש מחלוקת הפוסקים במאכל מסויים, ואני הולך כאוסרים, והמארח כמתירים, מה לעשות?
ת: לאכול אם תהיה בזה פגיעה. "יש אומרים דמי שנזהר מפת עכו"ם ואוכל עם אחרים שאינן נזהרים, מותר לאכול עמהם משום איבה וקטטה הואיל ואם לא יאכל עמהם פת שהוא עיקר הסעודה התירו לו משום איבה". שו"ע יו"ד קיב טו הגה. ש"ך ס"ק כה. ט"ז ס"ק יג.
רב מכשיר ומחמיר
ש: האם מותר לרב להכשיר דבר לכולם ולהחמיר על עצמו?
ת: ודאי. הרי הוא מוודא שהמזון כשר, אבל שוקל להחמיר.
[לדוגמה, בבריסק היה עירוב והקהל כולו טלטלו בשבת, אך רב העיר הגר"ח סולוביצ'יק והמורה הוראה של העיר הג"ר שמחה זעליג החמירו לא לטלטל (שו"ת משנה הלכות טו קל). וכשביקר הגרי"ד סולוביצ'יק בבריסק בהיותו ילד הלך בע"ש עם הדיין ר' שמחה זעליג לבדוק את העירוב (נפש הרב עמ' קע).
וכדומה, בשו"ת מבשן אשיב (סי' סח), הרב יהושע שלמה ון דייק, רב של רמת מגשימים ברמת הגולן, מביא עובדות והנהגות ממו"ר הרה"ג יהושע נויבירט, מח"ס שמירת שבת כהלכתה. באות ח', הוא כותב: "למרות שהיה הרב מקל לאחרים, לעצמו ולמשפחתו היה מחמיר. הרב התיר להשתמש בחשמל המיוצר ע"י חברת החשמל בשבת, אך על עצמו החמיר והשתמש במצבר ביתי. הרב החמיר על עצמו בעניין פתיחת מקרר בשבת. מעולם לא אכלו בביתו גלידה בשבת, מפני שהוא לא היה פותח את דלת הפריזר בשבת. הרב היה בודק בעצמו את כשרות העירוב בשכונת בית וגן ופיקח על כך, ואעפ"כ בעצמו נהג שלא לטלטל בשבת כלל".
אמנם אמר האדמו"ר מהרי"ד מבעלז שרב שנותן הכשר על איזה דבר ואינו אוכל פעם אחת מהשגחתו אין לו כ"כ סייעתא דשמיא. ומנהגו של רבי שמואל סלאנט – רבה של ירושלים, שכאשר פסק על מאכל מסויים שהוא כשר היה אוכל מהמאכל הזה, להראות שגם הוא סומך על כשרות הדבר. וכן עשה הג"ר אליעזר דוד גרינוולד, בעל קרן לדוד ורב ור"י בסטמאר, שפעם א' הוציא בידו איזה דבר בשבת כדי להראות שהעירוב שהוא מכשיר הוא כשר וישר ומותר לכתחילה לישא משא בשוקים וברחובות, אע"ג שבדרך כלל לא הוציא (פירוש על פרקי אבות 'אז יאמרו' להג"ר יצחק אהרן גולדברגר, דיין ור"י לחסידי פאפא, עמ' עג, עז, קיד).
וסיפר הג"ר יצחק טוביה ווייס, גאב"ד של העדה החרדית בירושלים: בעיר אנטווערפן ישנו עירוב כשר למהדרין, אבל עם כל זה כל חברי הבית דין לא טלטלו בשבת מפני חומרא, אולם כדי שלא יחשבו הקהל שהעירוב אינו טוב, היה נוהג הג"ר חיים קרייזווירטה (האב"ד דשם) שכל שבת הגדול ושבת שובה, כשיצא מביתו לילך ולדרוש בבית הכנסת, היה נותן בפני קהל ועדה את את המשקפיים והשעון שלו לראש הקהל רבי שלמה קלאגסבאלד כדי שיטלטל אותם עבורו, וכשהגיעו לבית הכנסת היה מחזירם להג"ר קרייזווירטה בפני כל הקהל, וכל הקהל, וכל זה עשה בכדי להראות שמה שאינו מטלטל אין זה מפני שהעירוב אינו טוב, שהרי נותן לאחר לטלטל עבורו, אלא שחומרא בעלמא קיבל עליו שלא לטלטל אפילו במקום שיש בו עירוב (ספר רבינו הגדול אמרו עמ' ערה-רעו) – מ"צ].
בשר ודגים על אותו שולחן
ש: האם מותר לשני אנשים לאכול באותו שולחן, זה בשר וזה דגים?
ת: אפשר להתיר. יותר קל מבשר וחלב. כה"ח או"ח קעג אות ו. כה"ח יו"ד קטז אות לה.
גליצרין
ש: מותר להשתמש בקוסמטיקה בגליצרין שאיננו יודעים אם הוא כשר?
ת: כן. כיוון שאינו למזון. עיין שו"ע או"ח שכו ביה"ל ד"ה בשאר חלב.
תכנית בישול טרף
ש: האם מותר לצפות בטלוויזיה בתוכנית בה מבשלים אוכל לא כשר?
ת: לא. חילול השם (רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ה – מ"צ).
קוקה-קולה
ש: האם קוקה-קולה כשר בכל מדינה?
ת: לא בהכרח. יש הרכבים שונים. צריך הכשר (עיין תשובה נפלאה על כשרות קולה-קוקה בשו"ת קרני ההוד סוף ח"ב 'בדבר המשקה הקאקא-קאלא' להרב טוביה גפן, שהיה רב באטלנטה, המקום בו מייצרים את המשקה באמריקה. הוא דן על ההרכב הסודי שבו – מ"צ).
ש: האם זה נכון שהוא מזיק לבריאות?
ת: זו שאלה רפואית. כל המשקאות הקלים מזיקים בגלל הסוכר. ויש טוענים שהקולה-קולה מזיק בגלל החומצה הזרחנית שגורמת נזק מתמשך לכליות.
בשר נפל בדג
ש: אם נפלה חתיכת בשר בסיר של דגים, מה הדין?
ת: בטל בשישים. שו"ע יו"ד קטז ב. ט"ז ס"ק ב. פת"ש סק"ג. ואין אומרים בזה סכנתא חמירא מאיסורא. ועיין מג"א קעג סק"א.
טעימת יין לא כשר
ש: אני לומד ייננות, ובמסגרת זו עליי להתאמן בטעימת יין, כולל זה שהכינו חבריי מחללי שבת, ואם לא כן אסולק מן הקורס. מותר הדבר?
ת: טעימת יין עם פליטה היא איסור דרבנן לרוב הפוסקים. פרי חדש. לכן אפשר בשעת הדחק לסמוך על החזו"א שמתיר בריש הלכות שחיטה בימינו יין שנגע בו מחלל שבת בימינו כתינוק שנשבה (פרי חדש יו"ד קח ס"ק כב. חזו"א יו"ד ב כח. וכן הגר"ש גורן מובא בעיטורי כוהנים 110 – מ"צ).
כשרות בשר והתעללות
ש: חשפו שבמפעל בשר אחד יש התעללות קשה בבעלי חיים. האם הוא עדיין כשר?
ת: כל זמן שלא הוסרה הכשרות – הוא כשר.
תולעים בזכוכית מגדלת
ש: האם תולעים וחרקים שלא נראים בעין רגילה אלא בזכוכית מגדלת או במיקרוסקופ הם אסורים?
ת: לא. לא ניתנה תורה למלאכי השרת. לכן דגים עם קשקשים קטנים שנראים רק בזכוכית מגדלת הם אסורים. שואל ונשאל. תפארת ישראל על משניות. ותולעים שרואים רק במיקרוסקופ מותרים. ערוה"ש יו"ד. אגר"מ. וכן פגימה בסכין שחיטה שרואים רק בזכוכית מגדלת. ר' שלמה קלוגר (שו"ת שואל ונשאל לרבי משה כלפון הכוהן יו"ד סד. תפארת ישראל ע"ז ב ו בועז ג. ערוה"ש יו"ד פד. טוב טעם ודעת תנינא קו"א נג – מ"צ).
אבקת שום
ש: האם מותר להשתמש באבקת שום, הרי עבר עליה הלילה? וכן אבקת ביצים ובצל קצוץ מטוגן. נדה יז ב?
ת: אבקה יש להתיר כי נתיבשה ונעשה כאפר ואין שמן עליה. שו"ת יביע אומר. וכן בצל מטוגן יש מתירים כי עבר שינוי. פס"ת קע 63-62. ובכלל, יש לצרף שיטת שו"ת מנחת יצחק ויביע אומר שמתירים לגמרי שום בצל וביצה שעברו את הלילה, כי דברי הגמרא הללו לא מוזכרים ברמב"ם ובשולחן ערוך (שו"ת יביע אומר א יו"ד ט. ב יו"ד ז. ד או"ח ה. שו"ת מנחת יצחק ב סח יג. ו עד).
[ויש להוסיף מה שהאדמו"ר מקלויזנבורג הקשה פעם ביום ל"ג בעומר, שרבבות פוקדים ביום ל"ג בעומר את ציון הרשב"י ולא חוששים לדבריו, למשל דברי רשב"י במסכת נדה יז א המזהיר על כמה דברים שהעושה אותם מתחייב בנפשו ודמו בראשו, ובכללם מי שאוכל ביצים קלופות, שום קלוף ובצל קלוף שעבר עליהם הלילה. וביצים הרבה נמכרות ככה ומאפיות עושות מהן עוגות לציבור הרחב. ואמר הרבי שלפחות בל"ג בעומר יש להיזהר מאוד שלא לעבור על דברי רשב"י ואזהרותיו. טובך יביעו ב שטז.
פעם המהרי"ל דיסקין פסק לענין ביצים קלופות בליל פסח שנתערבה בהם ביצה אחת שנולדה ביו"ט, דבטילה ברוב, ולא הוי ככל ביצה שנולדה ביו"ט דהוי דבר שיש לו מתירין, דכיון שאם ימתין עד מוצאי יו"ט יאסרו משום ביצים קלופות שעבר עליהם הלילה דאסורות משום רוח רעה, ויש שהשיבו עליו [כמדומה הג"ר פנחס עפשטיין בתשובה] שבליל פסח כיוון שהוא ליל שימורים אין לחשוש לרוח רעה ואין לאסור ביצים קלופות, ושוב הו"ל דבר שיש לו מתירין. אבל אמר הגרי"ש אלישיב שאין זה נכון, דאטו יהיה מותר להניח אוכלין תחת המיטה בליל פסח, וכן אטו אין צריך ליטול ידיו בבקור של פסח (הגש"פ של הגרי"ש אלישיב עמ' 31-30) – מ"צ).
כשרות משחת שיניים
ש: האם משחת שיניים צריכה הכשר? אני זקוק למשחה מיוחדת שאין לה הכשר.
ת: מותר. א. אם יש דבר טרף, הוא נפגם והוא בתערובת. שו"ת הר צבי יו"ד צה. ב. אין כאן אכילה אלא טעימה בעלמא. ג. ואין זה דרך אכילה (מספרים שפעם שאלו את הגרי"ד סולוביצ'יק אם משחת שיניים צריכה הכשר לפסח, והשיב: לא, כי נפסל לאכילת כלב. אמר לו: אבל נתתי לכלב והוא אכל! אמר הגרי"ד: "אתה מאמין לי או לכלב"?... נ"א: "כלבם לא סוברים כנפסל מאכילת כלב"... – מ"צ).
כשרות תה, קפה וסוכר
ש: האם צריך כשרות על תה, קפה וסוכר?
ת: לא. גם בחו"ל בלי הכשר. סוכר תוצרת הארץ יש להפריש תרו"מ.
ש: ומה הדין בסוכר שמיוצר במפעל מחלל שבת?
ת: מותר. כי רוב הימים הם חול. הגר"ע יוסף קול סיני, הליכות עולם 400.
דגים וחלב
ש: האם מותר לאכול דגים עם מוצרי חלב?
ת: לאשכנזים מותר. ד"מ יו"ד פז אות ד. ויש מחמירים. ערוה"ש שם טו. ספרדים ראוי לנהוג להחמיר. שו"ת יחוה דעת ו מח. ובחמאה אפשר להתיר (נהגו בביתו של הגרש"ז אוירבך שלא לאכלם יחד, כמו שנהגו בבית אבותיו, ולשואלים הורה שכיוון שאין מנהג זה מוסכם לכולי עלמא, ורבים וטובים אינם זהירים בכך וגם כתבו דטעות סופר הוא, אין צריך להיזהר בדבר אלא מי שמסורת היא בבית אבותיו, ועל הכלים אין לחוש בכל גווני. הליכות שלמה - מועדים ב יב 48. ונשאל הגרי"ש אלישיב: בעניין שיטת הב"י להחמיר שלא לאכול ביחד דגים וחלב, והעולם מקילים בזה ע"פ מה שכתבו הנושאי כלים בס' פז, אולם האדמו"ר מבעלזא זי"ע [הג"ר אהרן רוקח] אמר להחמיר משום כבודו של ה'בית יוסף'. מה דעת הרב? והשיב: לכתחילה צריכים להחמיר ע"ז. חזר ונשאל: גם האשכנזים צריכים לכתחילה להחמיר בזה? וצידד להקל לאשכנזים. וישמע משה א רמו-רמז – מ"צ).
בשר סינתטי
ש: האם בשר סינתטי מתא של בהמה אינו טרף אם לוקח מבהמה שלא נשחטה, וכן אינו אבר מן החי?
ת: לתא הראשון שלא נראה לעין אנושית, אין משמעות הלכתית (חכמת אדם כלל לח בינת אדם ס"ק לד. ערוה"ש יו"ד פד לו. בתפארת ישראל ע"ז ב ו. שו"ת אגרות משה יו"ד ב קמו. הליכות שלמה סו). וגם עובר שינוי רב (עיין שו"ת יביע אומר ח יא – מ"צ). לכן אינו טרף, אינו אבר מן החי וגם אינו בשרי.
תעודת כשרות
ש: האם להאמין לבעל עסק שאין לו תעודת כשרות וטוען שזה בגלל שהוא פתוח בשבת?
ת: בוודאי לא. הוראות הרבנות הראשית. ואיך אפשר להאמין בכשרות למחלל שבת?!
אישה נאמנת על כשרות?
ש: אפשר למנות אישה כמשגיחת כשרות?
ת: הגר"מ פיינשטיין מתיר מפני שעד אחד נאמן באיסורין, אך מפקפק מדין שררה (עי' רמב"ם, הלכות מלכים א ה), ולמעשה מתיר במקרה מיוחד של שעת הדחק של אלמנה בלי פרנסה (שו"ת אגרות משנה יו"ד ב מד-מה). וכן שו"ת משנה הלכות מדגיש שהגרמ"פ התיר רק בנסיבות אלה, אך באופן כללי אין לסור מקבלת אבותינו הקדושים ואין למנותה משגיחה. ויש עוד תקלות בגלל שעות עבודה שנתקלת בבעיות של ייחוד (שו"ת משנה הלכות ז כג מהדורא תנינא). ועיין בשו"ת תשובות והנהגות (א תכו), שכתב הג"ר משה שטרנבוך, שמשגיחה המדקדקת במצוות עדיפה מאשר משגיח שאינו מדקדק במצוות, אך ראוי לציבור לחפש תמיד משגיחים דוקא משום צניעות.
ש: אבל שמעתי שבכלל יש מחלוקת אם אומרים שאישה נאמנת באיסורין?
ת: זה תלוי במחלוקת בין רש"י שלומד דין נאמנות באיסורין מתרומה, שחיטה וניקור לבין תוס' שלומדים מדין אישה שנאמנת על נדה (רש"י גיטין כ ב. תוס' שם). אך הלכה למעשה אישה נאמנת, שאם לא כן, איך אתה אוכל בבית ממה שאשתך מבשלת?!... ועיין דברי הגרי"ד סולוביצ'יק בנפש הרב את הסיפור על ר' אייזל חריף שרצה לתבוע לדין תורה את הנודע ביהודה על חמשה רובל בענין זה (פעם אירע באחת מאסיפות הרבנים דפולין שהג"ר אייזיל חריף טען, שלאחר מאה ועשרים שנה בדעתו להביא את הנודע ביהודה לדין תורה על הפסידו חמשה רוביל, שבתשו' ע"ב-ע"ג בחלק אה"ע [סי' קמא] תיאר את החכם הספרדי הבכר דוד [מקונשטנטינא] בתוארים כה מופלגים ומופרזים, שהלך הוא [ר' אייזיל] וקנה לו את חיבורו דברי אמת בחמשה רוביל, וכעת, לאחר שדפדף בו ועיין בו קצת, לא מצא בו מאומה, ונמצא שהגאון הנודע ביהודה הוא הוא גרם לו את ההפסד הזה של ה' רוביל. והיה שם באותה האסיפה הגר"ח מבריסק, ושאלהו תיכף – מה דין עד אחד נאמן באיסורים בנשים. וענהו הג"ר אייזיל, דודאי אמרינן לי', שהרי מעשים בכל יום שאנו סומכים על נשותינו בעניני כשרות וטהרה, וכל זה מיוסד אדינא דע"א נאמן באיסורים. וענהו הגר"ח, שיש בס' דברי אמת סימן בנדון הזה, בו הוא מביא דעת כמה מן הראשונים שבאמת לא שייך כללא דע"א נאמן באיסורים באישה, וטעמא דסמכינן אנשי דידן לענייני טהרה וכשרות הוא כסברת הגמ' פסחים [ד ב] בחבר שמת והניח מגורה מלאה פרות, דחזקה על חבר, כלומר דאיכא רובא דליתא קמן שהכל מעושר, וה"נ בנשי דידן, סמכינן ארובא דליתי' קמן. ואז הוסיף הגר"ח ואמר שכדאי הוא לשלם כל חמשה הרוביל בעד סימן זה בלבד. נפש הרב עמ' רלד-רלה).
ש: אולי בכלל ראוי להחמיר לא לסמוך על עד אחד נאמן באיסורין...?
ת: הגר"מ פיינשטיין היה אומר חשבון בשם אביו, רבי דוד, שמי שסומך על הדין שעד אחד נאמן באיסורים, וסומך על כל השגחה כשרה, אז בכלל לא נחשב כחטא אם נתגלה שהמשגיח טעה! אבל מי שלא סומך על הדין שעד אחד נאמן, רק על חשבונות של עצמו וטוען שהשגחה זו אפשר לסמוך עליה, וזה א"א לסמוך, ונתגלה שטעה בחשבונותיו, נחשב כשוגג (מסורת משה עמ' רג).
ש: לכן בבית פרטי אין שום פקפוק לסמוך על אישה?
ת: מעשה רב: שלחתי משלוח מנות להג"ר אליהו בקשי דורון הראשל"צ וקיבלתי בחזרה בקבוק יין מיקבי המשפחה כאשר מצוין על התווית: "בהכשר הרבנית".
איזו כשרות
ש: איזו כשרות מומלצת?
ת: כשרות הרבנות. אפשר להוסיף בד"ץ אבל לא שיש רק בד"ץ.
הכשרים
ש: האם אפשר לסמוך על הכשרות של... או שיש לחקור?
ת: יש לסמוך על כל כשרות של כל רב אמיתי, כי כך ד' הורה לנו שעד אחד נאמן באיסורים (והגר"מ פיינשטיין היה אומר חשבון בשם אביו, רבי דוד, שמי שסומך על הדין שעד אחד נאמן באיסורים, וסומך על כל השגחה כשרה, אז בכלל לא נחשב כחטא אם נתגלה שהמשגיח טעה! אבל מי שלא סומך על הדין שע"א נאמן, רק על חשבונות של עצמו וטוען שהשגחה זו אפשר לסמוך עליה, וזה א"א לסמוך, ונתגלה שטעה בחשבונותיו, נחשב כשוגג. מסורת משה עמ' רג – מ"צ).
כשרות הג"ר אברהם דב אוירבך
ש: איך נחשבת הכשרות של הרב אוירבך על עופות? יש טוענים שהיא מהדרין ויש טוענים שלא.
ת: מהדרין מן המהדרין. הגראד"א הוא תלמיד חכם גאון וצדיק. אני מכירו אישית. יש לחדול להאמין לסוחרים שמפיצים שקרים מסיבות של תחרות, ומטילים דופי בתלמידי חכמים (והרב מרדכי הס, רב של מושב נוה, שהוא ביקר אצל הגראד"א בביתו, ושאלו, אם הוא אוכל מהעופות שתחת השגחתו, או זה בבחינת להציל מה שאפשר להציל? והגראד"א אמר שהוא אכן אוכל מהעופות).
שחיטה אתיופית
ש: הוריי אתיופים, אבי קייס, הוא שוחט בהמה בבית, אך שמעתי שזו שחיטה לא כשרה בגלל שלוחצים עם הסכין. מה אעשה?
ת: ממילא אסור לאף אדם לשחוט בבית גם צאן גם בקר, אלא רק בבתי-מטבחיים, על פי חוקי המדינה בגלל הפיקוח הווטרינרי ועל פי תקנות הרבנות הראשית.
משגיח שחזר בו
ש: משגיח כשרות נתן הכשר על סחורה, על סמך זאת המוכר קנה סחורה והעביר לקונה. אז המשגיח סילק את ההכשר (גילה שיש חרקים), והקונה מסרב לשלם על הסחורה (פטרוזיליה) האבודה. מי צריך לספוג את ההפסד?
ת: המשגיח, מדינא דגרמי, כי המוכר סמך עליו כדי לקנות.
בשר חלק לספרדים
ש: אם ספרדי מוזמן אצל משפחה, וספק אם הבשר חלק, מותר לו לאכול?
ת: כן. מספק ספיקא. א. אולי הוא חלק. ב. אולי הלכה כפוסקים שלא חייבים חלק. מן הדין אינו חייב לחקור. הגר"ע יוסף (שו"ת יביע אומר ה יו"ד ג אות ב. ילקוט יוסף ח איסור והיתר א עמ' קכ – מ"צ).
מסעדה לא כשרה
ש: מותר לאכול מזון כשר או לשתות משקה כשר במסעדה לא כשרה?
ת: כן, אלא אם כן יש חשש שאנשים בראותם אותך אוכל שם יבואו לידי מכשול. הגר"א וייס (שו"ת מנחת אשר א מט – מ"צ).
חלב יאק
ש: אני בטיבט. מותר לשתות חלב יאק?
ת: ליאק יש סימני כשרות, אבל אין לו מסורת. מכל מקום גם בשר שיש לו סימנים ואין לו מסורת, חלבו מותר. שמעתי בשם הגר"מ שטרנבוך. לכן החלב מותר.
מעלה גרה
ש: מה הטעם של כשרות מעלה גרה?
ת: הסתפקות במועט. הגר"א. וכן הדג שיש לו בגד פשוט של קשקשים.
רבנות לכשרות ארצית
ש: הכשר של הרבנות לכשרות ארצית זה של הרבנות הראשית לישראל?
ת: כן. זה של הרבנות הראשית עבור תוצרת גויים.
כשרות רבנות
ש: אני טוען שמה שבכשרות רבנות אינו כשר, ושואל איך יתכן שהם מכשילים ציבור שלם?
ת: זה כשר כמו כל כשרות אחרת וגם יותר. גם אסור לאכול מכשרות אחרת לבדה אלא רק אם מצורפת לה כשרות רבנות. אך ספק אם אפשר לאכול אצלך, כי מבזה תלמידי חכמים יש לו דין אפיקורוס, לכן עליך לעשות תשובה (סנהדרין צט ב - מ"צ).
ירקות שלא נבדקו
ש: אם אני מתארח אצל משפחה שלא בדקו ירקות, מותר לאכול?
ת: כן. ספק ספיקא. אולי לא היו חרקים ואולי היו ונפגעו בבישול כך שאינם שלמים ואז הם בטלים בששים. וכן בסלט של ירקות חתוכים.
טמטום הלב במזון לא כשר
ש: אם אדם חייב לאכול מזון לא כשר משום פיקוח נפש, האם האוכל מטמטם את ליבו?
ת: לא. מרן הרב קוק כותב בספרו מוסר אביך: "עבירה מטמטמת ליבו של אדם" (יומא לט, א ועיין מהרש"א שבת לג, א) מצד שהיא עבירה ולא מצד התכונה של האוכל (עמ' יט) . לכן האוכל מזון לא כשר שהותר אינו גורם טמטום הלב (וכן הגרי"ז מבריסק בעובדות והנהגות מבית בריסק ב נ. הגר"ח קניבסקי בספרו אורחות יושר סי' יג – מ"צ).
כשרות קהילתית
ש: אני נמצא ליד מסעדה, אין להם תעודת כשרות מהרבנות, אך יש להם סוג אחר שנקרא כשרות קהילתית. מה הדין?
ת: מרחוק אי אפשר לדעת. אם זה רבנות, אנו יודעים שזה כשר. אם זה ארגון אחר, איני מכיר.
כשרות לא תקינה
ש: אני עובד במסעדה, רואה דברים לא תקינים אצל הטבח, מעיר לבעל הבית, הוא מודה ואומר שיטופל, אך הדברים חוזרים, רק הוא מבקש שלא אודיע למשגיח כי זה יבטל להם את תעודת הכשרות. האם להגיד בכל זאת?
ת: בוודאי. הן מצד הכשרות והן מצד רמיית הקונים. ואם גם זה לא עוזר, לדווח למחלקת הכשרות של הרבנות הראשית.
כשרות ג'ירפה
ש: האם גירפה כשרה?
ת: כן. היא מעלה גרה ומפריסה פרסה. והרס"ג מפרש שזה זמר. אך אסור לאוכלה בהעדר מסורת.
ש: שמעתי שיש אומרים שאסור לאוכלה מכיוון שלא יודעים באיזה מקום לשוחטה.
ת: הבלים של ילדים. אדרבה יש מקום רב לשחוט (שו"ע יו"ד כ. ילקוט יוסף קסג וכן בשו"ת ראשון לציון ב יו"ד א).
[כששאלו את הג"ר יוסף קאפח על כשרות הג'ירפה, אמר שהבעיה היחידה היא שהבשר יעלה $10,000 לקילו... – מ"צ].
כשרות בחתונה
ש: הוזמנתי לחתונה עם כשרות רבנות. בעל השמחה הציע למשפחתי מנות מהדרין, אך יהיה ניכר לסובבים. מה לעשות?
ת: לאכול כמו כולם, כי הרי האוכל כשר, ולא להתבדל (וכן נהגו הגרי"ח זוננפלד והגרש"ז אוירבך לאכול בשמחה מה שהם החמירו לא לאוכלו בביתם, כמו שכתוב בתהלים קא ב: "אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי", בקרב ביתי בתומי אני מחמיר, אבל אצל אחרים לא. ועלהו לא יבול ב סו. עי' שו"ת פאת שדך א סו שגם מזכיר זאת על הג"ר זוננפלד – מ"צ).
מסחר בטרפות
ש: מותר לי לקנות בהמות טרפות באירופה כדי למכור לערבים בארץ?
ת: לא. רק אם הזדמן מותר, אך לא בכוונה לקנות. ש"ך יו"ד קיז סק"ח.
דג חרב
ש: האם דג חרב כשר?
ת: מחלוקת. אמנם כנה"ג התיר, אבל לא בטוח שזה אותו דג של היום. השאלה היא בגלל שקשקשותיו נושרים. יש מתירים (שו"ת שבט מיהודה ח"ב ה קיח. דברי הרב עמ' קצב בשם הגרי"ד סולוביצ'יק - מ"צ), אך רוב הפוסקים אוסרים ( עיין שו"ת ציץ אליעזר ט מ – מ"צ).
דם שטפטף
ש: יש לי פצע ונפלה טיפת דם במרק. הוא כשר?
ת: כן. א. יש ביטול בשישים. ב. דם אדם אינו אסור אלא משום מראית עין, לכן אם אינו ניכר, אין בעיה. למשל, אם יש פצע בפה ומטפטף דם, לא חייבים לירוק, אלא מותר לבלוע.
סרדינים תוצרת חו"ל
ש: האם מותר לאכול סרדינים תוצרת חו"ל, או יש בעיה של בישול עכו"ם?
ת: דגים קטנים הם מחלוקת, אם עולים על שולחן מלכים או לא, בגלל קטנם. ערוך השולחן (יו"ד קיג כו), דרכי תשובה (שם עג) וחכמ"א (סו ו) אוסרים. לבושי מרדכי מתיר. ויש לצרף שזה בישול בקיטור בבית חרושת. שו"ת מנחת יצחק (ג כו). לכן אפשר להתיר. כמובן, צריך הכשר של רבנים ככל מוצר.
[וסיפר הג"ר שמעון שוואב, גדול באמריקה, שפעם שאל את החזו"א מה דעתו ע"ד אכילת הסרדינים הנמכרים בקופסאות, אם אסורים משום בישול עכו"ם או לא. והשיב לו החזו"א שאסור. ושוב שאלו עוד הגר"ש שכמה ראשי ישיבה מאירופה נהגו בזה היתר, והיו אוכלים סרדינים, וכנראה שסבורים היו שאינו עולה על שולחן מלכים. והשיבו החזו"א, שאף סרדינים ראויים לעלות על שולחן מלכים, שהרי גם "מלך אנגליה אוכל סרדינים בעד ארוחת הבוקר שלו". ונראה שהמחלוקת שבין החזו"א ושאר הגדולים תלויה בהגדרת דין זה ד"עולה על שולחן מלכים", שאם הכוונה שלא יהא מאכל גרוע, אז יהיו הסרדינים אסורים כיוון שאינם מאכל גרוע, ואף מלך היה אוכלו. אבל אם הכוונה שיהא ראוי ל"סעודה של מלכות", הרי בסעודה של מלכות אין מגישים סרדינים (כתב עת מסורה של ה-OU גליון א' ניסן תשמ"ט, קונטרס בענין בישול עכו"ם לרב מנחם גנק עמ' פו).
מובא בס' השקדן על הגרי"ש אלישיב זצ"ל (ח"ב עמ' 102-101) שתשובה הלכתית התפרסמה ככותרת באחד העיתונים: תלמיד אחד משיעורו היומי של הגרי"ש אלישיב, שאלו: האם יש חשש בישול נכרים בצ'יפס [אולי התלמיד חשב להתחיל לתאר את המאכל הזה או ציפה שהגרי"ש ישאלנו מהו, כרגיל בדברים שהגרי"ש אינו מתמצא בהם]. והנה כתגובה ענה לו הג"ר אלישיב: "האם אובמה אוכל צ'יפס"? זו הייתה התשובה והפסק. השומעים שלא היו מבני השיעור הקבוע ולא היו רגילים ל"מטבע הלשון" שלו בפסקי הלכה, נדהמו. הם חשבו שהגרי"ש עונה לא לעניין, ומה הקשר לאובמה? הג"ר אלישיב שראה תמיהה על פניהם הדגיש שוב "אובמה", בכוונו לנשיא ארצות הברית החדש ברק חוסיין אובמה. ובכן מה הקשר? כי הדין הוא שתבשיל שאינו עולה על שולחן מלכים אין בו חשש בישול עכו"ם, לכן על אתר הגיב הג"ר אלישיב בשאלה שהיא בירור והכרעה – אם מאכל זה, שלא משנה איך הוא נראה בדיוק, נאכל על ידי אובמה, הרי שיש בו דין בישול עכו"ם. כלומר שלצורך מדידה בימינו ל"שולחן מלכים", סובר הגרי"ש אלישיב כי נשיא ארה"ב נחשב כמלך. אך לא ברור אם הגריש"א סבר כהחזו"א או כשאר החכמים.
וכשהייתה שאלה אם אלתית סלמון (סלמון בקופסאות שימורים) עולה על שולחן מלכים, התקשר הרב משה טורעצקי (מח"ס ישיב משה - פסקים ששמע מהגרי"ש אלישיב ורב באנגליה) לארמון המלכות באנגליה Buckingham Palace ושאל אם החשובים אוכלים סלמון מקופסאות שימורים. הם שללו את השאלה בתמהון ופשוט אצלם שמשתמשים רק בסלמון טרי (שו"ת ישיב משה עמ' שמח).
ונהגו ארגוני הכשרויות באמריקה שמתקשרים לבית הלבן לשאול אם מזון מסויים נאכל שם בסעודות חשובות.
ויש שפסקו כהחזו"א כגון שו"ת שבט הלוי (ו קח אות ו). ופעם בביקורו של הרבי מסטמאר אצל הג"ר שמואל הלוי וואזנר, נסבה השיחה בענין אכילת סרדינים האם מותר לאכלם, והאם שייך בהם בישול עכו"ם, והרבי מסטמאר פנה למשב"ק הרה"ח ר' יוסף אשכנזי ואמר לו: "יוס'ל, האם הנך זוכר שאפילו בזמנים קשים לא אכלתי סרדינים"?!... (רב רבנן עמ' תיג).
אבל יש שפוסקים שאין בסרדינים משום בישול עכו"ם: הגרי"ד סולוביצ'יק (כתב עת מסורה שם) והגר"מ שטרנבוך (אורחות הבית ח, טו). ובשו"ת אז נדברו (ב סט), כתב הג"ר בנימין זילבר, שהחזו"א היה רגיל להורות שלא להשתמש בסרדינים תוצרת חו"ל משום בישול עכו"ם, אבל מדלא הזכיר זה בספריו זו ראיה שלא הוחלט אצלו לאסור.
וכן הגר"ע יוסף (הליכות עולם ח"ז פ' חוקת ס"ק יח). ויש להזכיר שפעם כתב הגר"ע יוסף שמותר לפתוח קופסאות שימורים בשבת ודחה את דברי החזו"א (מובא בהליכות עולם ח"ד עמ' רנ-רנד). באמצע הכתיבה הגר"ע לא מצא את הנייר שכתב עליו קודם, חיפש ולא מצא, עד שלסוף עוזרו אמר לו: אולי החזו"א מקפיד בגלל שרבנו לא פוסק כמוהו. וענה הגר"ע: נכון אולי הוא מקפיד, אבל יותר טוב שיקפיד הרב ולא יקפידו עלינו כל האנשים שרוצים לאכול בשבת סרדינים, בפרט בסעודה שלישית שזה ידוע שאנשים אוכלים סרדינים (רבנו לרב אליהו שטרית עמ' לד-לה). והג"ר משה אריה פריינד, גאב"ד העדה החרדית, אמר כי בחוץ לארץ היו נוהגים היתר בזה, וכן הגה"צ רבי אליה לייכטאג זצ"ל דומ"ץ בק"ק סטמאר יע"א היה מתיר הדבר. ואמר עוד, כי הפוסקים המתירים, התירו לפתוח אף מבלי שינוי כלל (מרא דשמעתתא עמ' נה. ועיין באריכות שם בהערה קמא) – מ"צ].
אוכל של מחלל שבת
ש: מותר לי לאכול אצל משפחה מחללת שבת, אבל אוכלת כשר?
ת: כן, אם בטוח מאה אחוז שכשר (עיין שו"ת אגרות משה יו"ד א נד. ב מג - מ"צ).
בישול אימו גויה
ש: האם מותר לגר צדק לאכול אוכל כשר שאמו הגויה בשלה בכלים כשרים – משום כבודה?
ת: לא. אלא אם כן זה מזון המותר בבישול עכו"ם, כלומר נאכל כמו שהוא חי ואינו עולה על שולחן מלכים. אגב, גם הכלים שלה נאסרים משום בישול גוי. כמובן, יש לפייסה.
חיבור וניצוק
ש: אם שפכו מקומקום חשמלי לתוך מזון לא כשר, הקומקום נטרף?
ת: לא. אין חיבור וניצוק אלא בטומאה וביין נסך. הגר"א יו"ד קה ג. דרכ"ת שם ס"ק צז (עי' שערים מצויינים בהלכה קיז ה. קונ"א שם ה. כז ז. קונ"א שם - מ"צ).
צליית כבד עם שמן
ש: כשצולים כבד מותר למרוח עליו מעט שמן כדי שלא יידבק ברשת?
ת: כן. שו"ע יו"ד עח א הגה. דרכ"ת שם.
תבנית
ש: אם אני מקפיא שוקולד חלבי בתבנית סיליקון, האם היא נעשית חלבית?
ת: לא. יש מחלוקת ראשונים אם יש כבישה בכלים, אך בנדון שלנו, הנוזל לא שהה מעת לעת כי קפא לפני כן.
שיפוד כבד
ש: האם שיפוד שצלו עליו כבד צריך הכשרה?
ת: כן. ליבון חמור לאשכנזים. שו"ע יו"ד עו ד הגה.
כלי בו אכל בעל חיים
ש: אם החתול אכל מכלי שלנו, מותר להשתמש בו אחרי שטיפה?
ת: כן.
בישול על ידי חיילים לא דתיים
ש: מה הדין אם חיילים לא דתיים מבשלים ללא השגחה?
ת: מותר לאכול רק אם אנו בטוחים שעושים כהלכה (הגרמ"פ מתיר לסמוך בשעת הדחק על נאמנות בכשרות של קרוב משפחה כשאדם בטוח שהכל נעשה כהלכה. והגרמ"פ מדגיש שזה רק בקרוב משפחה ולא באחרים. שו"ת אגרות משה יו"ד א נד. אך שמעתי בשם הג"ר אשר וייס שאפשר לסמוך על חבר בעניין זה ואין סברה לחלק בין קרוב משפחה לחבר. ובצבא כולם אחים לנשק – מ"צ).
כשרות כמוסת שליה
ש: האם מותר לקחת קפסולות שמכינים מהשליה המיובשת אחר לידה? יש מחקר שזה מונע דכאון לאחר לידה, עוזר לריבוי חלב, העלאת ברזל וחיזוק היולדת.
ת: זה כשר, כיוון שהשליה עברה ייבוש ושינוי וכן מפני שהיא סגורה בכמוסה. אך אין הוכחה אמיתית שזה מועיל.
שומן חזיר לפסוריאזיס
ש: שמעתי שאם מורחים כמה ימים שומן חזיר על פסוריאזיס הוא נעלם. מותר?
ת: מותר. כי חזיר אסור באכילה ולא בהנאה כזו. אמנם סיכה היא כמו אכילה, אך בזה אפשר להקל. אבל לגופו של עניין טיפול זה אינו מבוסס ראיות.
קוֹפִי לוּאָק (Kopi Luwak)
ש: האם Weasel Coffee כשר? את פולי הקפה, חיות קטנות אוכלות, מעכלות ומוציאות אותם שלמים בצואתם, הם עוברים חיטוי ונטחנים כרגיל?
ת: ספק. מחלוקת אם מי רגלים של חיה טמאה הם אסורים (שו"ע יו"ד פא א – מ"צ). הם גם סופגים הפרשות ממערכת העיכול, וזה מה שנותן להם טעם. לכן ספק (עיין תחומין לא 423 שנוטה להתיר – מ"צ). ממילא אסור משום בל תשחית כי זה במחיר אסטרונומי. שבת מ.
חומרה בכשרות ומשפחה
ש: כדאי להחמיר בכשרות אחרת אם זה גורם אי נעימות כשמתארחים במשפחה?
ת: לא. אין מחמירים בדבר שגורם איבה. כדברי המבי"ט שלא להחמיר בהפרשת תרומות ומעשרות מיבול גוי או שו"ת שבות יעקב לגבי בשר שבא ממדינה אחרת ("הסכמנו בחרם שלא יוציאו במעשרות כי אם כדכתב הרמב"ם ז"ל, שהיה נמשך דבר מחלוקת בין אדם לחבירו כשהיו מזדמנים בסעודת מצוה לבין איש לאשתו בהיותם זהירים וזריזים ובלתי בקיאים בהוצאת המעשרות, וכוונת החרם שלא לחדש שום דבר לחומרא". שו"ת המבי"ט ב רכו. "אנו מקילים בדברים רבים הדומין לאלו לסלק ממנו איבה ושנאה וראוי לכל ישראל להיות כאיש אחד בענין אכילה ושתיה ולא להבדיל כהבדל ישראל מהם כי אין לעשותם אגודות". שו"ת שבות יעקב ב נח – מ"צ).
עוגיות אוריאו
ש: האם עוגיות Oreo הן חלביות?
ת: יש חלביות ויש סתמיות. וגם על הסתמיות יש שאלה כי זה אותו מסלול. אך יתכן שזה ביטול בשישים ונ"ט בר נ"ט. שאל ישירות את המשגיח.
מוצר עם הכשר בד"ץ ולא הכשר הרבנות הראשית
ש: מה דין מוצר עם חותמת בד"ץ כלשהי ללא אישור הרבנות הראשית לישראל, במקרה של ייבוא, האם מותר לאוכלו?
ת: יש חוק במדינת ישראל שכל מוצר חייב הכשר של הרבנות הראשית. אפשר לצרף כשרות נוספת, אבל קודם הכרחית הכשרות של הרבנות הראשית. ומעשה במסעדה בעיר העתיקה שהשיגה הכשר בד"ץ בלי הכשר הרבנות הראשית. הגר"א נבנצל אסר לאכול שם. תבעו אותו לבית דין והוא זכה, שהרי זה אסור לפי החוק. ולגופו של עניין חייב להיות ככה, אחרת יתרבו כל מיני כשרויות ובסוף לא ידעו מה כן כשר ומה לא כשר. עקרונית, כל רב ירא שמים יכול לתת הכשר והוא בחזקת כשרות עד אשר יוכח להפך. אנחנו סומכים על החזקה המובאת בגמרא נידה (טו ב), שתלמיד חכם אינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן, כלומר, רב אינו מוציא מתחת ידו מזון שאינו כשר. אבל בעניין אחריות לציבור, חייבת להיות כשרות אחת מסודרת ושיטתית ולא כל אחד יעשה הטוב בעיניו, שזה פתח לקלקול.
בישול על ידי חיילים שאינם יהודים
ש: באיזו דרך יש לדאוג שחיילים שאינם יהודים יבשלו ללא השגחה? ומה לעשות אם כבר בישלו?
ת: לאשכנזים צריך שיהודי ידליק את האש, לספרדים לא די בכך, אלא יהודי צריך להניח את המאכל. דיעבד, אם אין מה לאכול אפשר להקל, על סמך שיטת הרמ"א (יו"ד קיג ז) שמותר ששפחה תבשל, והרי חייל הוא "עבד" לצבא ועיין שו"ת יחוה דעת (ה נד).
סושי
ש: מותר לאכול סושי?
ת: בתנאי שיש הכשר, כי יש חשש תולעים.
ביטול ברוב
ש: למה התורה הסתירה כלל כ"כ יסודי של ביטול ברוב בהלכות תערובות בתוך דין על ההכרעה כללית במקום לומר בפירוש?
ת: זה בניין אב.
חלב אם
ש: איך מותר לתינוק לינוק, הרי היוצא מהטמא טמא?
ת: מזה שהתורה הזכירה שאם מניקה, סימן שזה כשר. ואם היה מותר רק משום פיקוח נפש, התורה הייתה צריכה להגיד שההיתר הוא רק במצב זה. אגב, לא כתוב בפירוש בתורה שאדם אסור באכילה. כמובן אסור לאכול אדם, ויש דיון בפוסקים מה מקור האיסור (עיין רמב"ם, הלכות מאכלות אסורות ב ג. ג ד. ראב"ד שם. רא"ש כתובות ה יט. רמ"א יו"ד עט א).
תרופה הומאופטית
ש: האם תרופה הומאופטית המכילה גם יין אסורה משום "סתם יינם"?
ת: לא. הוא בטל בשישים. אמנם אין מבטלים איסור לכתחילה, אך אם גויים הכינו, אין זה נקרא מבטל איסור, כי אינו אסור להם. וגם אם יהודי מכין, אין זה דין רגיל של ביטול בשישים, אלא דין אחר של ביטול במיליון או מיליארדי מיליארדים, שנחשב כלא נמצא כלל. אגב, זו אחת הסיבות שתרופות אלה אינן מועילות.
חשש חלב לאלרגנים
ש: האם חשש חלב לאלרגנים הופך את המוצר לחלבי?
ת: לא. בטל בשישים.
דגים בלי הכשר
ש: קבלנו דגים בלי הכשר. מותר לאכול אותם אחרי בדיקה כללית שאין תולעים?
ת: לא. לפעמים יש תולעים בתוך הבשר, בתוך המוח, וצריך מומחיות וניסיון.
כשרות תה
ש: האם יכולות להיות בעיות כשרות בתה?
ת: בעלי תה טהורים, אין בעיות כשרות. אם הוסיפו תמציות, יש לבדוק אלו. אם הוא בתוך שקיות, אין בעיות של שרצים ותולעים.
הכשרת סיר פויקה
ש: כיצד מכשירים סיר פויקה?
ת: אם תמיד השתמשו בו בבישול, הגעלה. אם השתמשו בו בלי מים, אז ליבון חמור אדום, - שזה בלתי מציאותי. אם משתמשים במים ולפעמים התייבשו, הגעלה. וכן לפסח. אם השתמשו במים, הגעלה. בלי מים, ליבון חמור. ואם במים ולפעמים בלי, לספרדים הגעלה כרוב תשמישו, לאשכנזים ליבון חמור אדום, כמיעוט תשמישו, שזה בלתי אפשרי.
קמח מנופה
ש: קמח מנופה, לשמור במקפיא או במקרר?
ת: עד שבוע במקרר, מעבר לזה במקפיא.
כשרות מקיבוץ
ש: האם כשרות מרב של קיבוץ דתי היא כשרות טובה?
ת: כן. ככל כשרות.
כשרות אצל חילוני
ש: יש לי קרוב משפחה חילוני. הוא אומר שאינו נותן לי אלא מזון כשר. אני יכול לסמוך עליו?
ת: בתנאי א. שהוא יודע את ההלכות. ב. שברור לגמרי שהוא אמין בתחום הזה. הגרמ"פ (שו"ת אגרות משה יו"ד א נד).
חומר הברקה על תפוחים
ש: שמעתי שעל תפוחים מחו"ל יש חומר הברקה לא כשר? חייבים לקלף?
ת: מחלוקת. אכן יש שנמרחים בדונג דבורים הנקרא "שאלק", וכל היוצא מן הטמא, טמא, מלבד דבש שהוא יוצא דופן, וכאן לא מדובר בדבש, לכן הגרי"ש אלישיב אוסר. אבל הגרמ"פ והגרשז"א מתירים מפני שבכל זאת נחשב כדבש וגם מפני שאינו אוכל ואינו מתעכל בגוף האדם (קובץ בית הלל ח"ו הג"ר שרשבסקי).
פיטריה טיבטית
ש: האם משקה קפיר של פיטריה טיבטית או פיטריה יוגית הוא כשר? זה סוג יוגורט בתעשיה ביתית.
ת: לא ידוע מה מקור הפטריה אם היא כשרה או לא. אמנם היא עברה מחלב לחלב, אך בכל זאת החלב סופג את טעם הפטריה. כמובן, אם מקור הפטריה הוא מן הצומח, אין בעיה. נחכה שגדולי הדור יפסקו.
מאכלים העולים על שולחן אדמו"רים אך לא על שולחן מלכים ונשיאים
ש: האם מאכלים העולים על שולחן אדמו"רים אך לא על שולחן מלכים ונשיאים, כגון בוטנים וגרעיני חומוס, נחשבים כעולים על שולחן מלכים לגבי בישול עכו"ם?
ת: ודאי מאן מלכי רבנן, אבל לאמר זאת לענין זה - זה חידוש גדול. ובכל זאת, מאכלים עולים על שולחן מלכים לאו דווקא מלך אלא אדם חשוב.
[והגר"ח קניבסקי כתב לי: "לא".
והגר"א נבנצל כתב לי: "לענ"ד לא".
והג"ר שמואל אליעזר שטרן, מראשי בית ההוראה של הגר"ש הלוי וואזנער ומח"ס שו"ת שביבי אש, כתב לי: "אם כי מאן מלכי רבנן, אבל מיסתבר דלהא מילתא בעינן דוקא מלכים ונשיאים ודכוותייהו".
והג"ר אשר וייס, מח"ס מנחת אשר, כתב לי: "כבר הארכתי בסוגיא זו במנחת אשר דברים סימן ה' אות ח', וביארתי שאין הדבר תלוי במלכים, דאטו חששו חכמים רק שישא אדם את בת המלך ובבת של הדיוט לא חששו, אלא כונת הדברים לסעודה חשובה. וא"כ כל דבר שעולה בסעודה חשובה הגדרתו כעולה על שולחן מלכים, ואין נפ"מ בין הדיוט למלך. ויש גם דס"ל שצריך שיהיה דוקא דברים שהדרך ללפת בהם את הפת".
והג"ר יוסף ליברמן, מח"ס שו"ת משנת יוסף, כתב לי: "עולה על שולחן מלכים הוא בעיקר הסעודה שמארח המלך לסעודתו, שהיא חשובה תמיד, כמו שאינו מעלה סרדינים במקום דגים. אבל אוכל פיצוחים חשובים בקינוח סעודה".
והג"ר שמאי קהת הכהן גרוס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "זה נחשב למאכל חשוב בתנאי שהאדמו"ר אוכל מזה".
והג"ר אהרן יהודה הלוי גרוסמן, מח"ס שו"ת ודרשת וחקרת, כתב לי: "בגיטין סב א, אמרו מאן מלכי רבנן, ובכל זאת בעינן מלכות ממש (היו אדמו"רים שאכלו פת במלח ומים במשורה).
והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכ' גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "מאן מלכי – רבנן. תלמידי חכמים הם המלכים".
והג"ר פינחס אברהם מייערס, אב"ד האג ובעל שו"ת דברי פנחס, כתב לי: "וכי בגלל שהאדמורי"ם אוכלים עם הידיים, אז זה נהיה נימוסי מלכות וגנוני כבוד? יש לנו הלכה, ולא חסידות. שולחן מלכים פירוש בפשטות, ולא סיפורי צדיקים, כך לדעתי".
והג"ר גמליאל הכהן רבינוביץ, מח"ס גם אני אודך, כתב לי: "חז"ל אומרים 'מאן מלכי רבנן'. ודו"ק. וצ"ע למעשה".
והרב אלחנן פרינץ, מח"ס שו"ת אבני דרך, כתב לי: "מובא בילקוט שמעוני (דברים ב סי' תתט): 'בפומבדיתא מתנו כל שאינו נאכל על שלחן מלכים אין בו משום בשולי נכרים'. וכן שנינו זאת בגמרא בעבודה זרה (לה, ב), והובא בראשונים רבים ובהם תוספות (עבודה זרה לא, ב ד"ה 'ותרוייהו משום'. ביצה טז, ב ד"ה 'דגים קטנים'), רמב"ן (ע"ז לז, ב), רשב"א (שם), ריטב"א (שם), מאירי ועוד.
רש"י במשנה (עבודה זרה לה) כתב דהאיסור של בישולי עכו"ם הוא משום חשש חתנות (וחכמים גזרו דברים בכדי שלא יבואו לקירוב דעת עם הגויים) וכ"כ הרא"ה (בפירושו ובבדק הבית ב"ג ש"ז דף צד, א), רבנו יונה (לה, ב), האור זרוע (קצ), הרי"ד, הריא"ז (הלכה ה, ד), המאירי והב"ח (יורה דעה קיד) שטעם הגזרה הוא משום חתנות [ועיין בר"ת (הובא בתוס' ד"ה 'והשלקות') וברשב"א דציינו דגזרה זו קדמה לגזרת הפת]. אולם עיין ברש"י (ע"ז לח, א ד"ה 'מדרבנן') שכתב במסקנת הגמרא שהאיסור הוא מפני החשש שיאכילנו דבר טמא (וכן מובא באור זרוע סי' קצא בשם הרשב"ם).
הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות (יז, ט) פסק: 'דבר שאינו עולה על שלחן מלכים לאכול בו את הפת, כגון תורמוסין ששלקו אותן גוים אף על פי שאינן נאכלין חיין - הרי אלו מותרין, וכן כל כיוצא בהן, שעיקר הגזרה משום חתנות, שלא יזמנו הגוי אצלו בסעודה, ודבר שאינו עולה על שלחן מלכים לאכול בו את הפת אין אדם מזמן את חבירו עליו', וכן פסק השולחן ערוך (יורה דעה קיג, א): 'דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת שבישלו גוי, אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל - אסור משום בישולי גויים (מחמירים רק כשיש את שני הדברים [אינו נאכל חי ועולה על שולחן מלכים, וכן כתבו הרמב"ם, רבנו ירוחם ני"ז ח"ז, הריא"ז הלכה ה, טו, הסמ"ק מצוה רכג ובעל איסור והיתר הארוך כלל מג, ב). והוסיף הבן איש חי (פרשת חקת אות א): 'רז"ל אסרו פת של גוים כדי להבדיל אותנו מן העכו"ם בתכלית ההבדל שלא נתערב ונרגיל עצמנו עמהם שעי"ז ימשכו הלבבות ויקרבו דעתם אלו לאלו ויבואו לזנות ולהתחתן עמהם...'.
בעניין שאלתנו בתחילה כתב הדרכי תשובה (קיג, סק"ח): 'דהעיקר תלוי בשלחן מלכי עכו"ם, ואם אינו עולה על שלחן מלכי עכו"ם אף שעולה על שלחן מלכי ישראל מותר, וכן להיפך אם עולה על שלחן מלכי עכו"ם אף שעל שלחן מלכי ישראל אינו עולה אסור, אמנם למעשה צ"ע כי לא ראיתי לשום מחבר מגדולי האחרונים שיכתבו כן להדיא'.
בגמרא במסכת שבת (נא, א) מובא שרבי אמי כעס על רב נחמן כאשר הלה ביקש מהגוי שיחמם לו מים, ויש מסבירים כי כעסו נבע מכך שאדם חשוב צריך להקפיד יותר בדינים אלו, בכדי שרואיו לא יזלזלו בדינים אלו. ממקרה זה יכולים אנו ללמוד כי אם המאכל עולה על שולחן אדמו"רים, הרי יש מקום להחמיר ולגזור בו משום בישולי עכו"ם (והוא שמתקיים גם התנאי השני שאינו נאכל חי), דהרי לא מיירי שם בדבר העולה על שולחן מלכים רגילים, אלא על שולחנם של רבנים (יתרה מכך, מצינו בעניין חומרתו של רבי אמי [שבת נא] במים שהוחמו ע"י גוי, שאף שמצד הדין היה מקום להתיר דהרי אינו נאכל חי, אלא שראוי לאדם קדוש לקדש את עצמו כמה שיוכל ולהחמיר לעצמו, וכן איתא ברי"ף [שבת כג, ב], ברא"ש [שבת ד, יב], בתשב"ץ [א, פט] במפורש שראוי לכל אדם חשוב לקדש את עצמו אף בדבר המותר מעיקר הדין. ופשוט שאנשים קדושים כרבנים ואדמו"רים יחמירו בכל זה).
כמו כן, בגמרא במסכת עבודה זרה (נט, א) מובא שרבי יוחנן אסר תורמוסים שנתבשלו בידי גוי על אנשים שאינם בני תורה, אף על פי שהם אינם עולים על שולחן מלכים. אף שהפוסקים העלו לדינא להקל לגבי תורמוסים (עיין ברא"ש עמ"ס ביצה א, ה. רמב"ם מאכלות אסורות ט, טו), חשבתי דיתכן לומר דהיה מקום להחמיר בזמנו בזה, כיוון דזה היה עולה על שולחנם של חשובים כרבנים (אף שלא עולה על שולחן מלכים).
ע"פ מה שראינו דגזירת בישולי עכו"ם היא מצד חתנות, הרי הקירוב נעשה באוכל בו האדם מכבד את אורחיו. ואף אם אוכל זה אינו עולה על שולחן מלכים, כל שהוא אוכל מכובד העולה על שולחנם של אדמו"רים יש לאסור לגוי להכינם. דהרי אוכל מיוחד ומשובח או אוכל חגיגי יוצר קירבה, אף אם נשיאים ומלכים אינם מעלים זאת על שולחנם.
מפורש ראיתי דהכי כתב הברכי יוסף (יורה דעה קיג, סק"ב) דלאו דווקא שולחן מלכים, אלא אפילו על שולחן שרים. ודבריו מתבססים ע"פ השיטה דהכוונה בשולחן מלכים לדבר מאכל חשוב (וכן הובא בספר חבל נחלתו (ט, כז), שמזמין אליו את חבירו (ט"ז קיג, סק"א), וכן נראה לדייק ברמב"ם (מאכלות אסורות יז: טו, יז) שכתב: 'שעיקר הגזרה משום חתנות שלא יזמנו העכו"ם אצלו בסעודה ודבר שאינו עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת אין אדם מזמן את חבירו עליו... וכן קליות של עכו"ם מותרין ולא גזרו עליהם שאין אדם מזמן חבירו על הקליות'.
וכן כתב הבן איש חי (פרשת חקת אות ט) בהאי לישנא: 'והא דבעינן עולה על שלחן מלכים לאו דוקא מלכים אלא אפילו על שלחן שרים שבארץ ההיא נמי אסור ועיין שיו"ב אות ב' ושאר אחרונים וכן סבר רבינו האר"י ז"ל', וכ"כ כף החיים (קיג, סק"ב) וספר פקודת אלעזר (לרבי אלעזר הכהן כהנאוו בעמוד קלג אות כ), דמיירי ב'אנשים חשובים שראוי מאכל זה לתת לפניהם', ולא דווקא מלכים כפשוטו.
אציין עוד כי הגר"ע יוסף העלה בספרו הליכות עולם (ז עמוד קג) כי דבר שבעיר אחת עולה על שלחן מלכים, ובעיר אחרת אינו עולה על שלחן מלכים, הולכים אחר מנהג המקום, במקום שעולה על שלחן מלכים יש בו איסור משום בישולי גויים, ובמקום שאינו עולה על שלחן מלכים אין בו משום בישולי גויים.
אולם ראוי לציין כי בדין דבר העולה על שולחן מלכים אזלינן בתר המקום בו הוא נמצא, ולא מסתכלים ע"פ איזה מלך או שר עשיר במדינה מסויימת, וכן הובא בספר מקור חיים (קיג): לעניין כללא דעולה על שלחן מלכים הוא תלוי במנהג המקום ההוא, אם במקום ההוא חשוב ועולה על שלחן מלכים, אסור (אף שברוב המקומות אינו חשוב), ובמקום שאינו חשוב ולא עולה שם על שלחן מלכים מותר, וכ"כ בשו"ת בית יהודה (עייאש יורה דעה כא ד"ה 'ומה'), וכן איתא בחכמת אדם (כלל סו, ד), כף החיים (קיג, סקי"א), זבחי צדק (קיג אות ט), מנחת יעקב בסולת למנחה (כלל עה אות טז), בשו"ת חשב האפוד (ג, כט) ובספר שיח יעקב (קיג אות ה), וע"ע בשו"ת תשובות והנהגות (ג, רנ).
בעודי בזה חשבתי להזכיר כי הרבה מזכירים כי 'מאן מלכי? רבנן', ומציינים במפורש דראוי ששאלתם או חידושם וכדו' יעלה על שולחן מלכים, והכוונה לתלמידי חכמים. ומקור הביטוי הוא מהגמרא בגיטין (סב, א) ובזוהר (ח"א ט, ב). ועיין בביטוי זה בפוסקי זמננו בשו"ת מנחת שלמה (א, עט), שו"ת משנה הלכות (א, ג. ג, סח ועוד), שו"ת יד נתן (א, ל), שו"ת בנין אב (הקדמה לחלק ג. ג או"ח ה), שו"ת יחל ישראל (הקדמה לחלק א) ועוד (ועיין בליקוטי מוהר"ן פרשה קלה, שכתב: "והתלמידי חכמים הם בחינת מלכות, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה [גטין סב]: מאן מלכי רבנן, כי הם מעלים את המלכות", וע"ע בספרי רבי צדוק [ליקוטי מאמרים ד"ה 'ואמרו ז"ל'].
וחזיתי שכתב בספר דרכי שלום (עניני סעודה וברכות הנהנין אות רעה): 'יש התחברות לטובה לעבוד השי"ת כשיאכל עם ת"ח... ע"כ נהגו לכבד מקודם לאוהבו במאכל ומשתה קצת... הוא שצונו להתחבר עם החכמים ולהתייחד עמהם ולהתמיד בישיבתם בכל אופן מאופני העבודה והחברה במאכל ומשתה... וכדי שיגיע לנו להדמות למעשיהם (עיין רמב"ם הלכות דעות ו, ב) כ' מ"ע להדבק בחכמים ובתלמידיהם וכ' לאכול ולשתות עם תלמידי חכמים... עוד טעם לשבח מה שנוהגים להיות מאוכלי שלחן המלך מאן מלכי רבנן המה האדמורי"ם וזהו החשיבות גדול, ששמע בזה ממר אביו הקדוש זי"ע בשם קדוש א' מדבר מתלמידי מרן הבעש"ט זי"ע שיש ראי' לזה מהכתוב (מלכים א ז) שצווה דוד המלך לשלמה המלך בנו ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד... שזהו הטובה היותר גדולה אשר נתן לו תשלום גמולו שיהיו בניו מאוכלי שלחן המלך עם שלמה בנו וזהו החשיבות היותר גדול מכל אלפי אלפים דינרי זהב'.
העולה לדינא: כיוון שבישולי עכו"ם שייך במאכל חשוב בו מזמין את חברו לסעוד עמו, ולאו דווקא מלכים ורוזנים, לפיכך יש להחמיר שאם הדבר עולה על שולחנם של האדמו"רים (מלכי רבנן), יש לחוש בזה משום איסור בישולי עכו"ם", עכ"ל מח"ס שו"ת אבני דרך.
הרב דוד טהרני, מח"ס שו"ת דברי דוד, כתב לי: "מאכל שעולה על שלחן שרים באותו מקום מקרי עולה על שלחן מלכים, ולכאורה הוא הדין מאכל העולה על שלחן חכמי ישראל בסעודות מכובדות, אבל בוטנים וחומוס קלוי אין בהם איסור בישולי גויים מהטעם שכתב הרמב"ם (פי"ז מהמ"א הי"ז) שאין אדם מזמן את חבירו על הקליות. וכ"כ בב"י (יו"ד ריש סי' קיג) וסיים וע"פ דברים אלו נהגו היתר באפונים קלויים שקולים הגויים ולא פקפק אדם עליהם אם לא במקום שנוהגין למשוח המחבת בשמן בשעה קליה והוא מקום שיש לחוש שמא ישימו חלב במקום שמן, עכ"ל. ובשו"ת דברי דוד (ח"א יו"ד סי' ו) הארכתי. ומה שטען הראש"ל חכם מרדכי אליהו זצ"ל שכאשר עולה החומוס על שלחן אדמורי"ם הוי עולה עש"מ ואסור, הוא רק לשיטת מהרח"ו בשער המצוות (סוף פרשת וילך) שהחמיר בזה. אבל לדעת מר"ן השו"ע והרמב"ם מישרא שרי".
והרב רחמים משה שעיו, מח"ס שו"ת מחקרי ארץ, כתב לי: "בענין מאכל העולה על שולחן אדמורי"ם אע"פ שאינו עולה על שלחן מלכים, שייך בזה איסור בישולי גויים לפי שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער המצות פרשת וילך שכתב וז"ל, התרמוסים אע"פ שמן הדין מותרים הם לפי שאין עולים על שלחן מלכים עכ"ז לא זרעי מההוא גברא דלא אתחזי ליה אליהו ז"ל משום דשתה מים דאחים ליה קפילא ארמאה, אבל האפונים מן הדין אסורים מפני שקליות שלהם עולים על שלחן מלכים, והשרים של המקומות עושים אותם קליות, ולאו דוקא מלכים, אלא כיון שעולים על שלחן השרים אסורים עכ"ל.
מבואר הדבר דמלכים לאו דוקא וא"כ גם מה שעולה על שלחן אדמורי"ם נחשב כמאכל חשוב לפי הדור ויש בו איסור של בישולי עכו"ם מן הדין".
והרב מרדכי אלמקייס, מח"ס שו"ת ויכתוב מרדכי, כתב לי: "מרן החיד"א זצ"ל כתב בשיורי ברכה (יו"ד סי' קי"ג סעי' ב') בשם רבינו האר"י שלאו דוקא מלכים אלא אפי' עולה על שולחן שרים שבארץ ההיא אסור עיי"ש. והו"ד בכה"ח (יו"ד סי' קי"ג אות ב'). ולכאו' ה"ה גם אדמורי"ם ורבנים חשובים, הרי הם חשובים יותר משרים ורוזנים ומאן מלכי רבנן (עי' גיטין ס"א, אמנם מקור המשפט עצמו לא ידוע והראשון שמזכירו כמדומני זה מרן בבית יוסף או"ח סי' א'). וכמדומני שכן דעת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל במעשה שהיה.
וכך היה המעשה: סיפר הג"ר מרדכי אליהו: היו רבנים שפסקו שאסור לקנות בוטנים קלויים מגויים כי הם נחשבים בישולי עכו"ם. בוטנים אלו עולים על שולחן מלכים [כלומר: אדם מכבד בהם את אורחיו], וגם אינם נאכלים כשהם חיים, ואם כן הם עונים על הכללים ההלכתיים של בישול עכו"ם. פעם הייתי אצל אדמו"ר חשוב מאוד. הוא קנה במיוחד עבורי גרגירי חומוס, כדי שאברך ברכת 'אדמה', וכן קנה פירות לברכת 'העץ'. אמרתי לו שחומוס זה הוא בישולי עכו"ם, שהרי מייבאים אותו מתורכיה. הפנה האדמו"ר את מבטו אל הרבנים שלו, והם אמרו: הרי הרמ"א (יו"ד קיג, ב) התיר אפונים של גויים, שכן אינם עולים על שולחן מלכים! אמרתי להם: האדמו"ר שלכם הוא מלך, וגם אני מלך, ואם מגישים לנו מאכלים הרי שמאכלים אלו עולים על שולחן מלכים. מסיבה זו החומוס אסור באכילה... קרא האדמו"ר לאחד הרבנים שיוציא את החומוס מעל השולחן" (מפי אליהו עמ' 102).
והרב אבנר זאדה, מח"ס שו"ת כולו מחמדים, כתב לי: "לענ"ד בכה"ג ליכא בישולי עכו"ם, דכל טעמם של חז"ל הוא עניין של חשיבות, משא"כ שלחן של אדמו"רים וכדומה. ועוד חזון למועד בעז"ה".
והרב פנחס שפירא, מח"ס שו"ת בריתי שלום, כתב לי: "ראיתי לגר"מ אליהו זצ"ל שכתב שכן, כיון דמאן מלכי רבנן" (כמעשה הנ"ל. וגם אמר לי דרך אגב, האדמו"ר הנ"ל היה האדמו"ר מבעלזא).
והרב אליהו כהן, מח"ס מעדני המלך, כתב לי: "לענ"ד מסתבר שהולכים לפי מלכי ושרי הגוים, שהרי הטעם שהצריכו חז"ל שיהיה עולה על שלחן מלכים הוא משום שבכך יש ליהודי קירוב דעת עם הגוי ששניהם אוכלים מאכל חשוב שעולה על שלחן מלכים (כמ"ש הרשב"א בתורת הבית הארוך בית ג' שער ז, ובחי' רבינו יהונתן הכהן מלוניל ע"ז יד, ב), וממילא כשאינו חשוב בעיני הגוי מחמת שאינו עולה על שלחנם של האנשים החשובים בעיניו לא יהיה לו קירוב דעת עם היהודי.
ועוד שאין דרכם של האדמורי"ם לאכול בדוקא מאכלים שיש להם חשיבות מצד עצמם, אלא לכל חסידות יש את המאכלים המסויימים שאותם הם אוכלים מטעמיהם המקובלים אצלם, הגם שבעיני אחרים אין למאכלים אלו שום חשיבות מיוחדת, וממילא ודאי שלגבי הגוי אין מקום לחוש לקירוב דעת. וכן מצאתי בספר שלחן מלכים ח"א (עמ' שסו הע' 89) שכתב כן, ותמיהני על מה שהביא שם (בעמ' שנט הע' 79, וח"ב עמ' א'קנט) שמאכלים העולים על שלחן האדמורי"ם נחשבים כעולים על שלחן מלכים, דלהאמור לא מסתבר כן.
ומכל מקום לגבי מה שכתב כב' 'כגון בוטנים וגרעיני חומוס', אם כוונתו ל'בוטנים' (שבד"כ הם קלויים) וגרעיני חומוס (מבושלים הנקראים ארבע"ס, ולא ראיתי מה אוכלים אצלם), הרי שלענין הבוטנים באנו למחלוקת האחרונים בדין קליות הגוים, עי' בזה בשו"ת יחוה דעת חלק ד' סי' מב, ובס' שלחן מלכים ח"א עמ' שנט, וכאן אכמ"ל" (כך אמר הג"ר שמואל אליעזר שטרן - מראשי בית ההוראה של הגר"ש הלוי וואזנער - שלא מסתבר לומר כך, "ואם כן, הרי כל ישראל בני מלכים הם. וזה לא מסתבר". שולחן מלכים ח"א עמ' שסט הערה 89. וכן אמר הג"ר שמאי קהת הכהן גרוס - דומ"ץ דקהל מחזיקי דת של חסידי בעלזא ומח"ס שו"ת שבט הקהתי, שמסתבר שכן יש על מאכלים העולים על שולחן אדמו"רים אך לא על שולחן מלכים ונשיאים דין עולה על שולחן מלכים. שם ח"ב עמ' א'קנט – מ"צ)].
תעודות כשרות
ש: במסעדה ראיתי גוי מדליק את האש. התביישתי להעיר. האם להודיע למשגיח בלי התראה? זה עלול לפגוע בפרנסת בעל המסעדה.
ת: להודיע מיד למשגיח כדי להציל יהודים תמימים ממזון לא כשר. הוא נחשב מותרה ועומד.
מיקרוגל לא כשר
ש: כיצד אפשר להשתמש במיקרוגל לא כשר במקום העבודה?
ת: עטיפת המאכל היטב. שו"ע יו"ד קח א הגה (עיין הגרשז"א בהליכות שלמה פסח ז 44. הגריש"א באשרי האיש פ"ה סוף אות ג).
סניף מסעדה כשר
ש: מותר לאכול במסעדה עם תעודת הכשר כאשר שאר הסניפים של אותה רשת אינם כשרים?
ת: כן.
מתקשר
ש: האם מתקשר עם מתים שנוגע ביין, יינו אסור כדין עובד עבודה זרה?
ת: לא. א. זה לא עבודה זרה אלא דורש אל המתים וכדומה. ב. הוא לא מזיד אלא מסוג מבולבל העוסק בהבל.
בישול גוי לתימנים
ש: האם מותר לתימנים שאמים שיהודי ידליק את האש ואחר כך גוי יבשל, כמו לאשכנזים?
ת: שמעתי שיש היתר כזה. לא ידוע היתר כזה לתימנים.
כשרות מוצרי Forever
ש: האם מוצרי טבע Forever Living בכשרות K.L. אפשר לסמוך עליהם?
ת: מחלקת הכשרות הארצית של הרבנות הראשית לישראל כבר הודיעה בתשס"ז לא לסמוך על זה.
ברירת אורז
ש: אני צריך להכין אורז בכמויות גדולות. יש פתרון אחר מאשר ברירתו על משטח בהיר?
ת: הצפה בהרבה מים עם 2 כפות מלח לליטר מים וערבוב, ואז מה שנגוע צף (ס' הכשרות לרב פוקס עמ' שלח).
חליטה
ש: לאלו שנוהגים לעשות חליטת בשר, כמה זמן יש להשאירו במים?
ת: אין הגדרה, די במעט זמן.
לבבות עוף
ש: האם מותר לאשכנזים לאכול לבבות עוף?
ת: מעיקר הדין מותר. ויש מחמירים (מ"ב קע ס"ק מה). העיקר שאחד לא אוכל את הלב של השני, ושאדם לא אוכל את הלב של עצמו. על שניהם יש להחמיר מאוד מאוד.
בדיקת חמניות
ש: האם חייבים לבדוק גרעיני חמניות ואבטיח שמא יש חרקים?
ת: לא. זה נדיר מאוד. פחות מהמיעוט המצוי לשיטת הריב"ש שהוא קרוב למחצה, ואפילו לשיטת משכנות יעקב שזה עשרה אחוזים (שו"ת הריב"ש קצא. שו"ת משכנות יעקב סי' יז).
קפה ממכונה
ש: מותר לשתות קפה או תה ממכונה אוטומטית ציבורית על אף שאין הכשר?
ת: כן. תה וקפה הם כשרים בימינו.
ש: ומי שמחמיר על אבקת חלב נכרי?
ת: יקח בלי חלב. אלו צינורות נפרדים במכונות.
תרומת מזון לא כשר
ש: בצבא קיבלנו מאנשים נפלאים תרומת מזון שלצערנו אינה כשרה באופן מוחלט. האם לזרוק לפח לפני שחיילים אחרים יראו?
ת: כן. זה מציל אותם.
כסף סתם יינם
ש: סתם יינם, דמיו אסורים, רמב"ם מאכ"א יג טו, אז מה יעשה אדם שקונה בחנות גוי בחו"ל שמוכרת סתם יינם, אולי העודף שהוא מקבל נתפס באיסור?
ת: אין לחשוש. א. זה איסור מדרבנן ובספק אפשר להקל. ב. הרמ"א מקל בימינו באיסור הנאה מסתם יינם. שו"ע יו"ד קכד. ג. הגר"מ שטרנבוך מחדש שאצל גוי מעות סתם יינם לא נתפסים. שו"ת תשובות והנהגות ב שצז.
חזרת החזיר
ש: ענין החזיר שנקרא כן כי עתיד לחזור להיות כשר, שהביא האור החיים, מאוד תמוה, כיצד אפשר להבינו?
ת: גם תמה עליו התורה תמימה, אבל כבר מובא לפניו בספר עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו מאמר חקור דין ח"ב פי"ז ושו"ת רדב"ז ח"ב סי' תתכח ועוד. וכן מאמר דומה בקהלת רבה א כח לגבי מלכות רביעית. ור"י אברבנאל בישועות מלכו, עיון רביעי פ"ג, טוען שזה זיוף נוצרי. ועיין מדרש תהילים באבר דף רס"ח הערה ד' (עיין אם הבנים שמחה ב טז).
דין נירוסטה זכוכית
ש: שמעתי על מחקר חדש שערכו תלמידי ישיבה, שהעלה שבליעת טעם בנירוסטה היא אפסית, ועל פי זה אפשר לפסוק שדינו כזכוכית. זה נכון?
ת: אין זה מחקר חדש, אלא מחקר שמלפני 40 שנה באוניברסיטת בר אילן, ושוב השנה נדון בירחון "המעיין". למעשה, אמות המידה ההלכתיות אינן זהות לאמות המידה המדעיות, כלומר, ההלכה אינה באה לתאר את המציאות כמו שהיא, אלא את יחס התורה אליה. עיין מאמר רבנו הרב צבי יהודה מחלוקת במציאות, לנתיבות ישראל ב סג. ובשיחה אמונה ומדע. זה הכלל, לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ולא לבעלי מיקרוסקופ וטלסקופ, אלא לבני אדם. עיין גם שו"ת אגרות משה בגדר מתכות (יו"ד ב קסד. המעיין תשרי תשע"ג, טבת תשע"ג).
ראש דג סלמון
ש: כיצד מנקים ראש דג סלמון מתולעים וטפילים?
ת: קשה מאוד. עדיף לא לאכול, אלא אם כן יש הכשר שהוא נקי. אם לא, אז להוריד הזימים, לנקות היטב עם סקוטש, ולבדוק היטב שהוא נקי. אגב, יש בליל ראש השנה יהודים יראי שמים ששמים ראש דג ואומרים: ריבונו של עולם, הרינו לקיים מה שציוויתנו שלא לאכול ראש דג, ויהי רצון כאילו אכלנוהו ונהיה לראש ולא לזנב.
צרידות דם בעופות
ש: אם יש צרידות דם בעוף – כלומר דם מכה – האם העוף כשר?
ת: כן. אם יש הכשר. אבל חייבים לנקות היטב ולהסיר את הצרידות. עיין שו"ע יו"ד סי' סז.
כשר כשר יקרא או טמא טמא יקרא: התרנגול בראקל
ש: ראיתי שיש מחלוקת בין גדולי הפוסקים בירושלים ובין גדולי הפוסקים בבני ברק על כשרות התרנגול בראקל. הרב יכול להסביר לי מה יסוד המחלוקת?
ת: בזמן האחרון, ייבאו לארץ זן חדש של תרנגול הנקרא בשם "בראקל", ומכונה גם "הנזיר מבראקל", זאת בשל מראהו השעיר והמזוקן. מקורו בבלגיה והוא גם נמצא עכשיו בטורקיה.
התורה נותנת רשימה שלמה בספר ויקרא (יא, יג-כג) ובספר דברים (יד, יא-כ) של עופות טמאים. כתוב בגמרא חולין (סג, ב) שאמר רבי יהודה: "גלוי וידוע לפני מי שברא והיה העולם שעופות טהורין מרובין על הטמאין, לפיכך מנה הכתוב בטמאין". כלומר, רוב העופות בעולם הם כשרים ומותרים לאכילה, ולכן התורה נתנה רשימה של עופות טמאים. ובכל זאת, לא היה תמיד קל להבין איזה זן של עוף מותר, ולכן מסופר במדרש: "היה משה אוחז החיה ומראה להם לישראל ואומר להם: זו תאכלו, וזו לא תאכלו" (ספרא שמיני ב, ב).
ולכן חז"ל קבעו סימני טהרה לעופות. כתוב בשולחן ערוך (יו"ד פב, ב): "יש שלושה סימני טהרה: אצבע יתרה (מעל שאר האצבעות), וזפק (מה שנקרא "מוראה" בתורה - ויקרא א, טז. הוא איבר פנימי דמוי צינור המשמש לאיחסון מזון לפני עיכול), וקורקבנו נקלף ביד (הנקרא "פופיק" ביידיש)". יש גם סימני טומאה לעופות: א. הם דורסים (חולין נט, א), כלומר נועצים ציפורניהם בקורבן ואף מתחילים לאכול ממנו בעודו בחיים (ר"ת, רמב"ן, רמב"ם ועוד). ב. כאשר זורקים לעברם אוכל, הם תופסים אותו בעודו באוויר (בשונה מהעופות הטהורים שמניחים אותו על הקרקע ורק אז אוכלים ממנו). ג. כשמותחים לפניהם חוט, העופות הטמאים יחלקו את אצבעותיהם בשווה בשני צידי החוט (חולין שם).
אולם נהגו ישראל שלא לאכול עוף על פי סימני הטהרה בלבד, אלא אם כן בידינו מסורת מאבותינו שעוף זה טהור ונהגו לאכלו (רמ"א יו"ד פב, ג). המקור לאכילת עוף רק על פי מסורת נמצא ברש"י על מסכת חולין (סב, ב ד"ה חזיוה דדרסה ואכלה). רש"י מספר כי בתקופת חז"ל נהגו לאכול עוף מסוים על פי סימני טהרה, ולאחר זמן מה ראו לפתע כי העוף דורס את מאכלו כמנהג העופות הטמאים. או אז התחוור להם כי בדיקת סימני הטהרה לא הייתה תקינה, ומאז התקבל המנהג שאין אוכלים אלא עופות אשר מסורת בידינו כי אבותינו אכלום.
בכל דור מורי הוראה נדרשו להכריע לגבי כשרותו של עוף שלא ידעוהו עד כה, אם הוא בן מינו של אחד העופות שכבר נהוג לאכלו ובכלל המסורת המקובלת בידינו לגבי העוף שאנו מכירים, או שמא מין אחר הוא, ומאחר שאין בידינו מסורת שהוא טהור - אין להתיר את אכילתו.
בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' עה), כתב שאין צורך במסורת על כל עוף ועוף, אלא אם יש עוף שדומה לזן מקובל הוא כשר, אא"כ יש הבדל מובהק שאולי הם זנים אחרים. וכן דעתו של האבני נזר (יו"ד סי' עה).
למשל, תרנגול הודו. הוא יובא לאירופה מיבשת אמריקה. כמובן, הוא לא הגיע מאמריקה עם מסורת כלשהי, שהרי באותה העת לא היתה באמריקה קהילה יהודית. בספרי הפוסקים מצוין כי לא ידוע בבירור על סמך מה התפשט המנהג להתיר את אכילתו, אך מאחר שזו המציאות - דנו הפוסקים אם אמנם ראוי לעשות כן. בשו"ת משיב דבר (ב, כב), הנצי"ב כתב כי למרות מנהגנו שאין אנו אוכלים עופות שאין לגביהם מסורת - מנהג זה מתייחס לגבי עופות חדשים בלבד, שקבלנו עלינו שלא להחליט על דעת עצמנו על אודות כשרותם. אולם לא קיבלנו על עצמנו להפסיק לאכול עופות שכבר נהוג לאכלם - רק משום שאין עליהם מסורת. ולכן רוב רובם של הפוסקים מתירים אכילת הודו. וכן הגרי"ד סולוביצ'יק היה אוכל בשר הודו (נפש הרב עמ' רלא). אמנם יש המקפידים עד היום שלא לאוכלה, ביניהם משפחות המיוחסות לצאצאי השל"ה ומחסידי ברסלב. וכן שמענו שהג"ר צבי שכטר, מראשי ישיבה יוניברסיטה, נמנע מלאכול בשר הודו (עי' ליקוט הפוסקים בזה בדרכי תשובה יו"ד סי' פב).
וכן השאלה היסודית על כשרות תרנגול בראקל, היא אם יש לו כל הסימנים הנדרשים של זן כשר, או שמא הוא אסור בנימוק שאין מסורת לעוף זה שהוא כשר.
היה בית דין מיוחד בבני ברק בראשות ראב"ד בד"צ בני ברק הגר"ש רוזנברג, והגרמ"ש קליין דיין בית דינו של מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל והגרמ"מ לובין, לדון בעניין. הגיעו לבית דין שלושת השוחטים הידועים: הרב דב דסקל מויז'ניץ, הרב שניאור זלמן טאבאק מסאטמר והרב רפאל עשור, והעידו על כשרות העוף. על פי זה, פסקו כי העופות מסוג זה כשרים לחלוטין, זאת מאחר ובמשך שנים רבות אוכלים אותם בכל ריכוזי ציבור שומרי הכשרות.
והג"ר צבי וובר, חבר הבד"ץ שארית ישראל ומראשי רבני מרכז ההוראה וההלכה "לשכת הפוסקים" ביתר עילית, אמר לנו דעתו דעת תורה כי העופות האלו כשרים לאכילה למהדרין בלי שום פקפוק, וכן העיד בשם הגרי"ש אלישיב.
גם הג"ר אברהם דב ליטמאנוויץ, הנחשב מחשובי רבני בריסק ומחמיר גדול בנושאי הלכה וכשרות, כותב: "מאז שאני מכיר ביצים אלו מזה כ-15 שנה צורת הכד חד שלהם היא בדרגת ההידור של כד חד הרבה יותר מהביצים שמוכרים בשוק".
גם הג"ר אברהם חיים, מי שמונה לכהן כרב בטורקיה על ידי מרן הגר"ע יוסף זצ"ל וחבר מועצת החכמים הגר"ש בעדני, ונחשב לבר סמכא בענייני הלכה וכשרות, הצטרף לפסקם,
"דיברתי עם החברותא שלי בתורקיה, הוא משמש כראש השוחטים מזה כ-50 שנה ורב בית הכנסת שישלי, באיסטנבול. הוא קיבל מראשי השוחטים שהיו לפניו עד ראשי השוחטים המפורסמים הלא המה מרן הגאון רבי יוסף חזן זצ"ל בעל ספר ה'חקרי לב' ובנו מרן הראשון לציון רבי יוסף דוד חזן זצ"ל בעל ספר 'תורת זבח', אשר ידוע כמספר אחד מהיסודיים בשחיטה וטריפות אשר אין סימן בכף החיים שלא הובא כמה וכמה פעמים. וכבר העיד עליו מרן הראשון לציון רבינו עובדיה יוסף זצ"ל שהוא המכריע אצל הספרדים בשחיטה וטריפות, באשר הוא היה גדול הדור לפני כמאה חמישים שנה, וגם ראש השוחטים באיזמיר במשך 40 שנה לפי עדותו. הם היו שוחטים ואוכלים את העוף הזה ללא שום חשש. הרי לך שיש בו מסורת". ומוסיף הג"ר חיים: "וכן העידו לי התלמידים שלי בג'רבה, שגם שם בכפרים גדלים עופות כאלה ושוחטים אותם ללא חשש, ולא כמו שרצו לומר שעופות אלה גדלו במקומות שלא היו יהודים ולכן אין להם מסורת - ההיפך הוא הנכון. עוף הזה ידוע בשמו בטורקיה, העוף של דניזלי (מחוז בטורקיה) שעד לפני מאה שנה היו שם יהודים בעיר הזאת, והעוף נפוץ בכל מחוזות טורקיה ותוניס ואוכלים אותו ללא חשש. לכן אני מתפלא על אלו שבאים לאוסרו ללא כל דיון ובדיקה כאשר עוף זה היה מקובל בעבר ומקובל עד היום כעוף כשר לגמרי בקרב כלל יהודי טורקיה וארצות ערב".
וכן הג"ר מאיר מאזוז, ראש ישיבת כסא רחמים, זיהה את העופות כתרנגול 'הבלדי' המפורסם שאכלו כל עדות המזרח בחו"ל, וכי אלו ממש מה ששחט בצעירותו בהיותו בחו"ל. הוא אומר שהתרנגולים האלו כשרים כמו הלבנים.
אך רבני ירושלים אסרו את אכילת הבראקל. הראשון לאסור היה הג"ר משה ברנסדורפר, אב"ד 'היכל הוראה' בירושלים ובנו של הג"ר מאיר ברנסדורפר זצ"ל בעל שו"ת קנה בושם. הוא הסביר במכתב ששלח לג"ר אברהם דוב ליטמנוביץ מרבני 'העדה החרדית', כי לעוף אין שום מסורת. מביאים אותו ממדינה רחוקה שרגל יהודי לא דרכה בהן ואומרים שהוא עוף טהור בלי שום תערובת. לטענת הרבנים המתירים, הבראקל דומה לעוף הבלאדי עליו יש מסורת, אך הגר"מ ברנסדורפר טוען שהוא משונה בתוארו וצורתו, והוא מנתר בקפיצות גדולות יותר מתרנגול בלאדי. אם אכן מדובר בעוף שאין עליו מסורת, יתכן שזה עוף הדורס ודינו כעוף טמא. הוא גם הורה שמי שבישל עוף זה בכליו צריך להגעילם (עי' דרכי תשובה פב, א).
אחר כך, התכנסו בביתו של הג"ר משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית בירושלים ומח"ס שו"ת תשובות והנהגות, עשרות מורי הוראה ורבני ועד השחיטה של העדה החרדית, ודנו שעה ארוכה בעניין, וגם הוצגו העופות המדוברים על שולחנו. הגר"מ שטרנבוך פסק: "בזמן האחרון הובא כאן מחו"ל עוף בראקל וטוענים שרק הם מהודרים, ומתכוננים לסדר עוד שחיטה מהם בשבוע הבא. לאחר התייעצות עם שוחטים ותיקים שראו העוף למשונה ואין לו מסורת וכן עוף אחר משונה דינו כן, כעוף טמא, וכמבואר בשו"ת דברי חיים סימן מ"ה ומסיים שם אפילו כל גדולי ישראל יכשירו דינו כטריפה".
וכן האדמו"ר מהר"א מסטמאר נוטה לאסור את תרנגול הבראקל.
וכן הג"ר אהרן יהודה ברקוביץ, אחד מבכירי השוחטים בכשרות הגאון רבי משה יהודה לייב לנדא, אב"ד של בני ברק, אוסר את התרנגול הבראקל. הוא כתב: "והנה בראשית דברי אמרתי להם שכמדומה לי שמהות של צורת עופות אלו ראינו במושבים וגם לפעמים יהודים שהגיעו למשחטה בפרדס כץ הגיעו לשחוט עופות כעין אלו שגדלו אצלהם, אולם בשחיטה של חנויות העיר לא היה נמצא עוף כזה בתוך ארבעים ושלש שנים שאני נמצא בשחיטה". הוא פירט את החשדות שהתעוררו אצלו ב"עוף הנזיר" ואלו הם: א. הזנב ארוך בדומה לטווס. ב. כמו כן שינויי הצבעים של הנוצות. ג. האורך של עצם הנוצות. ד. וגם שהשערות בצוואר לבנות, ובשאר הגוף שחור חום או אדמדם, לא זכור לי דבר כזה. ה. כמו כן אין בו נוצות בצוואר במקום השחיטה. אחר כך הוא שחט את העוף, ו"לאחר השחיטה התבוננתי בראשו והבאתיו לחברותא שלי ששוחט מזה ארבעים שנה והתפלא מאוד על השינויים ועל השוחטים שאישרו את העוף בשעה שהוא לא נפגש עם עוף כזה מימיו לא ברוסיה לא במונקאטש ולא בשוק הכרמל שם שימש כשוחט". והוא הוסיף שהוא היה באמריקה לפני עשרים שנה וכבר אז אמר לו השוחט המפורסם הרב יצחק אריה ביקסנשפרן ז"ל שזה עוף טמא. ואז גם הגאון רבי משה יהודה לייב לנדא, אב"ד של בני ברק, אסר את התרנגול הבראקל (והגרמ"ל לנדא ביקר במעונו של הגר"מ שטרנבוך לדון בעניין, ויש שאמרו שהם עשו שלום בין הגר"א ובין בעל התניא, כי הרי הגר"מ שטרנבוך הוא צאצא של הגר"א והגרמ"ל לנדא הוא חסיד חב"ד. הכל בזכות תרנגול הבראקל).
יוצא, שיש מחלוקת בעיקר בין מורי הוראה בירושלים למורי הוראה בבני ברק בעניין. אז איך לנהוג? אולי יש להחמיר ולא לאכול עוף?
שמענו שהאדמו"ר מטשערנאביל הפסיק לאכול עופות. חסידיו היו עדים לדבר שהמרק שהוגש בטיש בליל שבת בבית מדרשו של האדמו"ר בבני ברק היה פרווה, כמו כן לא הוגש לרבי עוף בטיש כפי שהיה במשך כל השנים. הרבי גילה בתקופה האחרונה שיש בעיות 'הכלאה' בעופות וכעת עם הסערה של עוף ה'בראקל' והיות ואין הכרעה ברורה בנושא מצד פוסקי ההלכה שישנם מתירים וישנם אוסרים, החליט האדמו"ר להחמיר על עצמו ולהינזר מעופות. אבל לא כל אחד בדרגת הפרישות להחמיר. עניין החומרות מובא בספר מסילת ישרים רק בפרק על הפרישות (פרק יד). ההחמרה במצוות מובאת שם רק כחלק אחד מכל המכלול של הפרישות, שמורכבת משלושה חלקים: א. לפרוש מכל תענוג שאינו הכרחי לחיים. ב. להחמיר תמיד בכל חומרה אפשרית. ג. להקדיש כל זמנו לעבודת ד'. אם כן, אני לא יודע אם אנחנו בדרגת הפרושים שנבוא להחמיר. וגדולי ישראל השתמשו באותו מקור לרעיון זה: כמו בגמרא חולין (קה, א) שאמר מר עוקבא: אני חומץ בן יין לעומת אבי, שאילו אבא – כשהוא אוכל בשר הוא מחכה עשרים וארבע שעות עד שהוא אוכל חלבי, אך אני רק מחכה עד הסעודה הבאה. וקשה, מדוע באמת לא התנהג מר עוקבא גם כן כהנהגת אביו כיוון שזו הייתה הנהגה טובה? אלא ודאי הבין מר עוקבא שהנהגת חומרא כזו בהלכות בשר בחלב תחייב אותו להתנהג בכמה חומרות בשאר עניני הלכה גם כן, וזה לא היה בכחו לעשות (הג"ר יעקב קמנצקי במחיצת רבנו עמ' צ. הגרש"ז אוירבך בס' ועלהו לא יבול ח"ג עמ' נט-ס. הגרי"ש אלישיב במשנת איש עמ' ה-ח. רכ).
לכן, כמו בכל מחלוקת בין הפוסקים, אנחנו אומרים שיש לכל אחד לאחוז בכלל גדול: 'עשה לך רב'. ומי שאין לו רב, הוא יכול לסמוך על המסורת של הספרדים שמתירים את התרנגול הזה.
הכשרת כלי חרסינה
ש: האם יש דרך להכשיר כלי חרסינה שנטרף?
ת: לא. אבל אם מדובר בבעל תשובה שיש לו ריבוי כלים, אפשר להתיר משום תקנת השבים על ידי הגעלה שלוש פעמים (וכן הגר"ע יוסף שלא תינעל דלת בפני בעלי תשובה. שו"ת יביע אומר ז יו"ד י).
הכשרת תנור
ש: כיצד אפשר להעביר תנור מבשרי לחלבי או להיפך?
ת: הדלקה בחום המירבי חצי שעה. החלפת תבניות. הגריש"א (אשרי האיש יו"ד פ"ה אות כה).
הכשרת שיש
ש: כיצד להעביר שיש מחלבי לבשרי או להיפך?
ת: די בניקוי היטב אחרי 24 שעות, כי הולכים אחרי רוב תשמישו שהוא בצונן.
ש: ואם הוא טרף?
ת: אז זה של איסור וצריך עירוי כלי ראשון. שו"ע או"ח תנא ו. מ"ב ס"ק יט.
הכשרת תנור
ש: כיצד להכשיר את החצובות של תנור לא כשר?
ת: די בניקוי יסודי כיוון שהמזון לא מונח ישירות עליהן. משנה ברורה (מ"ב תנא ס"ק לד. וכן שו"ת אגרות משה יו"ד א נט).
ש: והמבערים?
ת: לא צריכים כלום.
תולעים בדיג
ש: האם שימוש בתולעים חיות לצורך פתיון לדיג מותר, או אסור משום צער בעלי חיים?
ת: מותר. א. זה לצורך האדם (רמ"א אע"ה ה יד). ב. יש אומרים שבתולעים אין איסור צער בעלי חיים (פס"ת קנו אות כג ו).
אזהרה למעסיק עובד זר
ש: כמה צריך ללמד עובד זר על כשרות?
ת: חייבים להדגיש לו את חומרת האיסור בבישול עכו"ם, וכן ללמדו שיש איסור לערב בשר בחלב, ולפרט לפניו את אופני איסור בישול בשר וחלב במאכלים ובכלים שונים, וכמו כן להזהיר אותו על שאר איסורים מצויים שהוא עלול לערב בתבשיל (עזרה כהלכה ח א).
אופנים להתיר בישול על ידי עובד זר
ש: באלו אופנים מותר לעובד זר לבשל עבור יהודי?
ת: לספרדים, מותר לגוי להדליק את האש, אבל היהודי חייב לשים את הסיר על האש (שו"ע יו"ד קיג ז). לאשכנזים, א. מותר ליהודי להדליק את האש, ואז מותר לגוי לשים את הסיר על האש. ב. גם מותר לגוי לשים את הסיר על הכיריים וגם להדליק את האש, ואחר כך היהודי יגביר את חום האש, בתנאי שהגברת החום ממהרת את פעולת הבישול. ג. הדליק היהודי נר, והגוי העביר אש מנר זה והדליק על ידו את האש שתחת הסיר (רמ"א שם. ש"ך סק"ט. הליכות שלמה, הלכות עשרת ימי התשובה פ"ג, אורחות הלכה הערה 11).
ש: ומה לעשות במקרה של זקן או חולה וקשה לעשות כן?
ת: יש לבני משפחתו לבשל עבורו כל מאכליו והגוי רק יחמם את האוכל במיקרוגל קודם האכילה (בדרך כלל יש גם בישול עכו"ם במיקרוגל). אם המאכלים יבשים אין כל חשש לכל הדעות. אם יש רוטב, מותר לאשכנזים, ויש דעות בין הפוסקים הספרדים. אבל אם הרוטב קרוש בעת שמחממו, אז יכול הגוי לחממו לכל הדעות (עזרה כהלכה ח יז).
ובדיעבד גם אפשר להקל. כאמור, לפי הרמ"א די שיהודי ידליק את האש בתחילת היום ואחר כך כל מה שיבשל גוי אין בו איסור. אבל השולחן ערוך פוסק שיהודי צריך להדליק את האש אחרי שהסיר כבר הונח שם, או שיהודי ישים את הסיר על האש גם אם הגוי הדליק, כך שפעולת הבישול מיוחסת לו ישירות (שו"ע יו"ד קיג ז). והרמ"א פוסק עוד שאם משרת קבוע מבשל, אין איסור במזון, כיוון שלעניין זה דינו כעבד שבישולו מותר, אבל השולחן ערוך אוסר (שו"ע יו"ד קיג ד). ובזה אפשר שעובד זר דומה לעבד, שהרי הוא משרת קבוע. לכן פסק הג"ר עובדיה יוסף, שאם יהודי מדליק בהתחלת היום, זה ספק ספיקא ויהיה מותר גם לספרדים: ספק שמא הלכה שדי בהדלקה בתחילת היום, וספק שמא הלכה שמשרת קבוע דינו כעבד וקל וחומר משרת זקן או חולה (שו"ת יחוה דעת ה נד).
ש: ומה הדין אם זקן או חולה שאין בו סכנה לא יכול לעזור לעובד זר וגם לא יכול להשיג בישולי ישראל?
ת: מותר לו לאכול בישול עכו"ם (שו"ע או"ח שכח יח-יט. מ"ב ס"ק סג).
הכשרת כלים מבליעת בישול עכו"ם
ש: מה דין הכלים שבישל בהם גוי?
ת: צריכים הגעלה ואסור להשתמש בהם (ש"ך יו"ד קיג ס"ק כ-כא).
בשר שנתעלם מן העין
ש: האם יש חשש בשר שנתעלם מן העין בעובד זר?
ת: כן, אבל זאת בכמה תנאים: א. יש הנאה לגוי בהחלפת המאכל, אבל אם אין לו כל הנאה בזה אין לחוש להחלפה. ב. אם יהודי יוצא ונכנס בבית, והגוי חושש שמא יראנו בשעה שמחליף, אין לחוש להחלפה (שו"ע יו"ד קיח י).
קפה ותה
ש: האם מותר לעובד זר להכין כוס קפה או תה ליהודי?
ת: כן, כי המים הם העיקר (דרכי תשובה קיג ב).
סתם יינם
ש: מה הדין אם עובד זר נוגע ביין או מיץ ענבים?
ת: הם אסורים (שו"ע יו"ד קכד א). ואם הגוי אינו עובד עבודה זרה או נוצרי, אלא מוסלמי או אתאיסט, והוא מזג את היין לכוס, אין היין שבבקבוק נאסר אלא רק מה ששפך בכוס (שו"ת יביע אומר א יו"ד יא). לכן יש להשתמש רק ביין מבושל (שם קכג ג).
טבילה על ידי גוי
ש: מותר לגוי להטביל כלים חדשים?
ת: רק אם מטבילם בפני יהודי (רמ"א קכ טו).