אבלות (שו"ת)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
אבלות על אדם חילוני
ש: האם יושבים שבעה על אדם חילוני?
ת: אכן ישנה הלכה שאין יושבים שבעה על הפורש מדרכי הציבור (רמב"ם, הלכות אבל א, י ושו"ע יו"ד שמה, ה). הרמב"ם כותב (שם) שפורשי הציבור הם "האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל" והשלחן ערוך (שם) כותב "הרי הם כבני חורין לעצמן כשאר האומות". כלומר, הם אנשים שיצאו מהאומה הישראלית והיוצא מהאומה הישראלית הגדיר עצמו שהוא בחוץ. אמנם, קיים בירור חשוב מאת מרן הרב קוק במאמרו "על במותינו חללים" (מאמרי הראיה עמ' 89) מאמר שנכתב בעקבות רצח שני חברי "השומר" בגליל. מרן הרב קוק כותב שאותם האנשים החילונים אינם מוגדרים כפורשים מדרכי הציבור. הפרישה מדרכי ציבור שמופיעה אצל הרמב"ם והשו"ע מורכבת משני חלקים:
אבלות של גר
ש: האם גר מחויב לשבת "שבעה" על הוריו?
ת: לא חייב להתאבל כמו שמתאבלים על יהודי, אלא צריך לנהוג כמנהג הגוים באותו מקום ובאותו זמן. הסיבה היא כדי שלא יאמרו שהגר בא מקדושה חמורה לקדושה קלה, זה עניין מוסרי (עיין שו"ע יו"ד רמא, ט). אמנם כשמת טבי עבדו של רבן גמליאל, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו תלמידיו: "לא למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים?” אמר להם: "אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה" (משנה ברכות ב, ז). לכן אפשר אפילו לשבת "שבעה" על הורה גוי אבל לא חייב. זה שיקול אישי (עיין שו"ת 'אגרות משה' יו"ד ב קל).
ש: ולהגיד קדיש?
ת: פסק הג"ר עובדיה יוסף שמותר וראוי לומר קדיש (שו"ת יחוה דעת ו ס).
נר נשמה
ש: האם חייבים להדליק נר נשמה ביום השנה לפטירת המת?
ת: זה מנהג. אך לא חייבים. עיין תשובות והנהגות להגר"מ שטרנבוך א תשב. [ומובא שם שהגר"א לא חיזק מנהג זה להדליק נר נשמה ביום יאהרצייט – רשם מ"צ.]
אבל שליח ציבור
ש: האם בשנת האבל חייב להיות שליח ציבור שלוש פעמים ביום?
ת: לא חייבים. האדמו"ר ממונקץ' אומר שדי בפעם אחת ביום, ועדיף מעריב (כי אז מדת הדין שורה, ויש להציל המת ממנה). ספר נשמת ישראל עמ' תקעג.
עילוי נשמת ואמירת קדיש
ש: מה פירוש המושג עילוי נשמה ואיך הקדיש פועל בתחום זה?
ת: עניינו של האדם בעולם הזה הוא להתעלות, לרומם את הווייתו מבחינה מוסרית ורוחנית, ומתוך כך לרומם את כל היש. עיקר מקום העבודה הזאת הוא בעולם הזה, אך היא נמשכת גם בצורות אחרות, גם לאחר שהנשמה נפרדת מן הגוף, כדברי חז"ל: "תלמידי חכמים אין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר: ילכו מחיל אל חיל" (סוף מסכת ברכות). כשם שהם מתאמצים להתעלות בעולם הזה, כך הם ממשיכים להתעלות בעולם הבא. ולא עוד אלא שגם אחרי עליית נשמתו של אדם לגנזי מרומים, אין הקשר ניתק לגמרי מן העולם הזה, כי נשמתו ממשיכה להופיע בבניו. הוא ובניו ובנותיו - חד הם (עי' אורות הקודש ב שעג). מאורעות החיים של בניו ובנותיו הם משמעותיים לגבי נשמתו. אם בניו ובנותיו הולכים בדרך ישרה, הרי שגם בעולם העליון הוא מתעלה, כדברי חז"ל: "ברא מזכי אבא" (סנהדרין קב א), הבן מזכה את אביו. פעולה זו לא נעשית דווקא באמצעות הקדיש, אלא באמצעות כל מעשה טוב של הבן או של הבת, כלימוד תורה או חסד, מסירות נפש או צדקה. הקדיש הנו הזדמנות שניתנת לכל אחד לעשות מעשה חשוב, אפילו לילד קטן (עי' כל בו על אבלות 373) שעדיין לא במדרגה של עשיית דברים יותר גדולים.
ש: האם הבן יכול לתת לאדם זר לומר קדיש על מות אביו? איך הדבר יעזור?
ת: עדיף לשלם לאומר הקדיש מאשר שיאמר חינם (כף החיים נה אות ל), שהרי אם אין הבן אומר קדיש בעצמו כי אינו יכול, אז לפחות יש לו חלק באמירת הקדיש הזה על ידי השתתפותו הממונית. וכן אם לאדם אין בן, ההתחייבות הממונית מצד אומר הקדיש יוצרת זיקה יותר הדוקה אל הנפטר.
אבלות על נשוי עם גויה
ש: אחי התחתן עם גויה וניתק קשריו עם הקהילה היהודית ועתה נפטר. האם יש לשבת עליו שבעה?
ת: אין מתאבלים על פורשים מדרכי ציבור, שפרקו מעליהם לגמרי את הקשר עם עם ישראל, כגון מי שהתחתן עם גויה, אלא אם כן חזר בתשובה (שו"ע יו"ד שמ"ה ה. חכמת אדם קנו ג. שו"ת שבט הלוי ריג). אבל אומרים עליו קדיש כדי להעלות נשמתו מהגיהינום. וד' ירחם.
הלכות אבלות של ראש הממשלה
ש: רה"מ בנימין נתניהו יושב שבעה על אביו [אייר תשע"ב]. מהן הלכות אבלות של ראש הממשלה – כמלך או כאדם רגיל?
ת: מרן הרב קוק מוכיח בתשובה בשו"ת משפט כהן בס' קמד שלמנהיג מוסמך של עם ישראל יש חלק מסמכויות המלך. אחת מההוכחות שלו היא ממה שכתוב ברמב"ם שלריש גלותא בבבל יש דין מלך. זאת, אע"פ שהיה בבבל ובעצם היה כפוף למלך בבל. ק"ו מנהיג מוסמך בארץ ישראל. אמנם מדובר על הסמכויות הכלליות שלו, כמו לגבות מיסים או לנהל מלחמה, שאם לא כן, הוא גנב ורוצח, אבל לגבי הדינים הפרטיים שלו, לא ברור שכן הדין.
אני הלכתי לנחם את ראש הממשלה.
ש: והוא היה מגולח?
ת: כן.
אבל כש"ץ
ש: בשבת כלה, אב הכלה, שהיה אבל על אימו, היה להוט להתפלל תפילת מוסף. האם מותר?
ת: יש מנהג שאבל לא מתפלל בשבת ויו"ט, אבל מעיקר הדין מותר (פני ברוך ס' לה), לכן אם יש לו שמחה גדולה על החתונה - מותר לו להתפלל.
אבל וסיבוב שערים
ש: אבי נפטר לפני חודש. אני יכולה להשתתף בסיבוב שערים כמו שאני נוהגת כל חודש?
ת: סיבוב שערים זה מצוה, אבל זה בלתי אפשרי. כשאת הולכת את פוגשת כל מיני חברות. הבעיה אינה הסיבוב שערים עצמו, אלא פגישת החברות. אם את רוצה תלכי לפני כולם או אחרי כולם.
נתינת פרחים לאשתו בשנת אבל
ש: האם מותר לאיש לתת פרחים לאשתו כשהיא אבלה, הרי לא נותנים מתנות לאבל?
ת: זה לא מתנה, זה מדיני החיוב שקיבל כלפי אישתו.
מנין בבית אבל
ש: אם קשה להשיג מנין בבית אבל האם להטריח עשרה אנשים לבוא או לילך לבית הכנסת?
ת: לילך לבית הכנסת ולא להסיח דעתו בדרך (עיין עלינו לשבח – שמות תרט-תרי).
אזכרה לאשה ראשונה
ש: משפחתי מארגנת סעודה לזכר אשתי הראשונה שנפטרה. האם להביא איתי את אשתי הנוכחית?
ת: לא ללכת בכלל. עתה אתה נשוי מחדש ואשתך הקודמת אינה שייכת לעולמך. אם תלך, גם לבד, הנך גורם צער לאשתך הנוכחית, גם אם היא מכחישה זאת.
ש: הרב כתב שאשה הנשאת בשנית לא שתשתף באזכרת בעלה הראשון כי זה יצער את השני גם אם מכחיש זאת. אבל במקרה שהעדרותה בולטת ומעוררת שאלות?
ת: תשאל את הרב שלה, כמו בכל שאלה, כאשר יש מצב חריג.
הצבעה ב"שבעה"
ש: האם מותר להצביע בזמן ה"שבעה"?
ת: למרות שמי שיושב שבעה אינו יוצא מביתו באותו שבוע, מותר ללכת לקלפי ולהצביע בבחירות. [וכן הגרי"ש אלישיב פסק שאבל יסע בלילה מבני ברק לירושלים להצביע. מפי האיש עמ' רנז. ושאלה דומה, שאל הרב בנימין חותה, מחבר הספרים 'כי בא מועד', את הגר"ע יוסף, והשיב: "מותר, שישימו עפר ברגליהם" [וראינו שפעם אמר הגר"ע יוסף שילבש נעלי בד של יוה"כ. ירחון יתד המאיר – גליון 132]. וגם שאל על קבוצת אברכים שקבלו עליהם תענית דיבור מן בוקר ועד ערב בימי השובבי"ם ומחמת כן אינם יכולים לצאת ולהשפיע בשעות היום על מצביעים למען התורה, האם הדבור בזה חשיב לדבר מצווה ותלמוד תורה ויהיה מותר להם לדבר הדברים הצריכים לכך להשפיע למען הצלחת המפלגות החרדיות?, ותשובתו של הגר"ע יוסף: "השפעה, דיבור זה שהוא לחיזוק התורה אין לך מצווה גדולה מזו, ומצווה להשפיע למען התורה ושכרם הרבה מאוד". ולקראת תשעה באב תשע"ט, הרב הראשי, הג"ר דוד לאו, קיבל שאלה על ידי הרב שאול סעיד מקהילת אגודת דודים ארגנטינה וכך נכתב ״אם לא יבוא משיח צדקנו עד תשעה באב, ביום זה נתאבל על חורבן בית המקדש, והנה ביום זה במחוזותינו (ארגנטינה) יש בחירות חובה לנשיא המדינה. רבים שואלים האם מותר ללכת להצביע ביום זה או שיש בזה היסח הדעת.״. והגר"ד לאו השיב: "מכתבך דן בשאלה האם ראוי ללכת ולהצביע בבחירות לנשיאות ארגנטינה שיתקיימו ביום תשעה באב. ראשית, טעות רווחת היא שיש הבדל בין קודם חצות לאחר חצות. ההבדל היחידי נוגע לישיבה כמנהג אבלים וכן לבישת טלית והנחת תפילין בתפילת מנחה. בקהילות מסוימות נוהגים לנקות את הבית או לסייד כדי להודיע על התקוה שביאת המשיח קרובה ומתכוננים לכך. בשאר הדברים אנו נוהגים לאחר חצות כלפני חצות. השאלה האם ללכת להצביע יש בה משום היסח הדעת. לענ”ד, עצם העובדה שמצביעים עבור נשיא של מדינה בחו”ל בתאריך מהותי כל כך לעם היהודי, מבלי שימת לב ללוח העברי, היא כשלעצמה מזכירה את מציאות צער הגלות. לפי שעות היום, שעת צאת הכוכבים במדינתכם מאפשר להצביע לאחר צאת הצום. עם זאת, אם לא מתאפשר להצביע בלילה יש מקום – מפאת חשיבות הענין – להצביע גם בשעות היום". יצויין כי ארגנטינה הינה מדינה בה ההשתתפות בבחירות הינה חובה על פי חוק.]
אכילה בבית האבל
ש: האם הבאים לנחם את האבלים יכולים לאכול מן הכיבוד המוגש?
ת: כן נהגו ספרדים וכן אצל אדמו"רים וחסידיהם, כי לברך לעילוי נשמת המת, אבל רוב האשכנזים נהגו שלא, אך אין לזה מקור קדום.
לעילוי נשמת
ש: האם דברים שעושים לעילוי נשמת שייכים כל הזמן או רק בזמנים מיוחדים?
ת: כל הזמן. כל מצוה שאתה עושה למטרה זו, ולא היית עושה לולא זאת, מביאה עילוי נשמה.
עניית אמן על "המקום ינחם אתכם וכו'"
ש: האם אבל יענה אמן ל"המקום ינחם אתכם וכו'" או שישתוק?
ת: יענה אמן. [וכן מובא בפני ברוך (יא, ה) בשם הגרש"ז אוירבך. וכ"כ בתשובות והנהגות (א, תרצא. ג, שעז. ד, רעד פ"ט סעי' ט). וכן מובא בשם הגרי"ש אלישיב. אך הגר"ח קנייבסקי אמר שלא נוהגין (הליכות חיים ח"ב עמ' קנ) – רשם מ"צ.]
אבלי ציון וירושלים
ש: מדוע מנחמים בנחמת ירושלים, ומה הקשר בין מיתתו של המת לחורבן ירושלים?
ת: מהות חיי האדם איננה לעצמו, אלא בשביל התכלית הגדולה של כל העולם, שהעולם ייחלץ מן הרשע הכסל והתוהו, ויהיה מלא אורה וצדקה, קדושה ושמחה. מקור הופעת האורה בעולם היא ירושלים. שיא העולם הוא ירושלים. האדם המעולה מכליל את צערו הפרטי בתוך הצער הכללי של חורבן ירושלים והתעכבות הופעת האורה האלוהית בעולם, ובידיעה הברורה שירושלים אכן תיבנה, ואִתה ייגאל כל העולם ויעלו כל הירודים ויתרוממו כל הדוויים.
לא תוסיפו לדאבה עוד
ש: מה המקור לאמירת ולא תוסיפו לדאבה עוד בניחום אבלים?
ת: אין מקור. זה מתורגם מן היידיש: ולא תדעו יותר מצרות. וראוי לא לומר.
ד' ינחם
ש: הלכתי לנחם חבר ועודדתי אותו אך לא אמרתי בסוף את הנוסח: ד' ינחם. האם קיימתי מצות ניחום אבלים?
ת: ודאי.
נגן אבל
ש: אני אבל ומתפרנס מנגינה. מה לעשות?
ת: לצורך פרנסה מותר. נטעי גבריאל (אבלות ב יד ה).
מתאבד
ש: האם אפשר לעשות דברים לעילוי נשמת אדם שהתאבד?
ת: כן. נשמתו מאד זקוקה לעילוי ולתיקון.
תנצב"ה
ש: מה לכתוב על המצבה תנצב"ה או ת.נ.צ.ב.ה.?
ת: תנצב"ה עם גרשיים, כנהוג בעברית. שימוש נקודות הוא בלועזית. וכן בשאר מילים.
ילד בניחום אבלים
ש: האם ילדים באים לניחום אבלים?
ת: כן. יש לחנכו, מגיל חינוך, לילך לניחום אבלים. נטעי גבריאל אבלות פה טו. אבל אל יקח האבל תינוק לחיקו, פן יצחיק אותו. שו"ע יו"ד שצא א. אבל לזמן קצר, מותר. נטעי גבריאל שם קיג ט.
ילד מאומץ אבל
ש: האם בן מאומץ יושב שבעה על הוריו המאמצים?
ת: אינו חייב אבל זה טוב (שדי חמד, אבלות קנו. שו"ת תשובות והנהגות ג שעד).
מתנה לאבל
ש: האם אני יכולה לקנות מתנה ליום הולדת של אימי שהיא אבלה?
ת: לא. אך אפשר לתת מתנה לבית (פני ברוך טז יג).
ש: אני אבלה וגרה בפנימיה. האם מותר לי להישאר בחדר כאשר חברה מקשיבה למוזיקה?
ת: כן. רק לא להקשיב בכוונה. דין הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו (פסחים כה ב).
שיעור עם הומור
ש: אני בשנת אבל. האם אני יכולה ללכת לשיעור שרבנית מעבירה עם הומור?
ת: כן. ההומור רק מצטרף ללימוד תורה ואינו עיקר. עיין רמב"ם שמונה פרקים פרק ה.
לעילוי נשמת
ש: אם תרמתי ספר לעילוי נשמה בלי לכתוב "לעילוי נשמת..." האם יש בכל זאת עילוי נשמה?
ת: בוודאי. ריבונו של עולם יודע.
ש: האם מועיל לומר לעילוי נשמת לפני שיעור?
ת: אם זה שיעור חדש שיזמתו היא לעילוי נשמתו.
התאבדות
ש: כיצד להתייחס לקרוב משפחה שהיה צעיר מלא חסד וחייל מסור אך שם קץ לחייו? אני מבולבל.
ת: היחס מורכב, מצד אחד שבח ואהבה וכבוד והערצה לחייו הטובים והישרים, ומצד שני שאט נפש ביחס למעשה שלו שהוא מין רצח, ובא מכעס, עצב, עלבון ושפיטה חמורה ביותר כפי שנמצאת בתורה ואצל חז"ל.
אבל בברית מילה
ש: מותר לאבל ללכת לברית מילה?
ת: כן. אבל בלי סעודה (פני ברוך כ כג).
ניחום אבלים
ש: על מה לדבר עם חבר שאיבד את אביו?
ת: קודם להקשיב. אז יודעים על מה לדבר (שו"ע יו"ד שעו א).
לימוד תורה לאבל
ש: האם מותר לאבל תוך שבעה להקשיב ללימוד תורה, הרי אסור ללמוד תורה?
ת: אסור. אבל בוודאי מה שאומרים בבית האבל, מתאים לאבל (פני ברוך ס' טז).
אבל ומוסיקה
ש: האם בתור אבל מותר לי להיכנס למקום בו יש מוסיקה?
ת: כן. הנאה שבאה לו לאדם בעל כרחו. אך לא להקשיב בכוונה (פסחים כה ב).
אם אבלה בחתונה
ש: כיצד תנהג אם אבלה בחתונת ילדיה?
ת: משתתפת בכל. וכן האב. הלכות חתן וכלה להגר"ע יוסף.
שינה בבית אבל
ש: האם יש איסור לישון בביתו של אבל?
ת: לא.
הודעה על אבל
ש: האם להודיע לאדם זקן מאוד שמת אחיו, מה שעלול להזיק לו? ומה עם השבעה?
ת: לא להודיע. נחשב לשון הרע. לא חייב אבלות כיוון שאינו יודע שאבל (שו"ע יו"ד שלז א. ע' ערוה"ש שם א-ב. וכן הסביר הגרי"ד סולוביצ'יק שיש מצוות אבלות רק אם יודע שאבל. וכשנפטר אחיו של הג"ר עובדיה יוסף, הרב נעים, לא סיפרו להגר"ע, בגלל חשש התדרדרות במצב הבריאות שלו – מ"צ).
ירושת הבת
ש: האם גם בימינו קיים הדין שאין הבת יורשת?
ת: כן. כמובן אם הבנים מוותרים, מה טוב. אך מכל מקום היא מקבלת מזונות שפעמים רבות זה יותר (עי' רמ"א אה"ע קיג ב. חו"מ רפא ז. ובניו של הג"ר עובדיה יוסף זצ"ל חתמו על מסמך לפיו הם מאשרים כי גם אחיותיהם ייקחו חלק מהירושה שהותיר האב - מ"צ).
לימוד משניות לע"נ רחל אמנו ביום השנה
ש: האם מי שלומד משניות לע"נ רחל אמנו ביום השנה שלה יאמר: "לע"נ רחל בת לבן"?
ת: לא. התגיירה. אלא "רחל אמנו".
[השיב הגר"ח קנייבסקי: "אין צריך להזכיר שם האב, רק שם האם" (דרך תורה עמ' קכח). והגר"ח קנייבסקי מביא ששם אימה היה עדינה (למכסה עתיק, בראשית כט טז) - מ"צ].
קריעה על פטירת הגר"ע יוסף זצ"ל
ש: האם חייבים לקרוע על גדול הדור שעלה למרומים?
ת: על רבו המובהק שממנו רוב חוכמתו, לכל הדעות יש לקרוע. לפי השולחן ערוך (יו"ד שמ ז) אם הוא לא רבו המובהק אבל הוא תלמיד חכם שיודע הלכה בכל מקום ששואלים אותו, יש לקרוע עליו. לפי הרמ"א (שם), קורעים עליו רק אם הוא ידוע בשמועותיו (כלומר- פסיקותיו בהלכה מפורסמות).
נפסק בשו"ת יביע אומר (ד יו"ד לה אות ט) שהמנהג כיום הוא שאין קורעים על חכם אלא גדול הדור. הגרע"י זצ"ל מביא מס' שלחן גבוה (סי' שמ) שכתב, שסמכו בזה על דברי הרמ"א שם, משום שאם לא ננהג כך אין לדבר סוף, שאין לך עיר שאין לך שם הרבה תלמידי חכמים, ואם באנו לקרוע על כל חכם לא נשאר עלינו בגד ביום קרה. וכדרכו בקודש, הגר"ע מביא רשימה של עוד פוסקים שמכריעים כן. כן מובא בילקוט יוסף (אבלות ד ט). הגרע"י זצ"ל היה מגדולי הדור אך אינו היחיד.
אמנם פסק הגרימ"ט שיש לקרוע גם על "גדול מגדולי הדור" (גשר החיים ד ה), ובנוסף גם סובר המשנה ברורה (רכג, סק"ח) שאפשר לקרוע על כל חכם שמצטערים על מותו. לכן מי שמרגיש כתלמידו או שהוא מצטער על כך, מותר לו לקרוע.
כשרבנו הרב צבי יהודה עלה למרומים, כששאלו אותי אם לקרוע, אמרתי: מי שהרגיש תלמידו. בדומה לכך הגר"ח קניבסקי אמר לאברכים לקרוע על פטירת הגרי"ש אלישיב, משום שהם תלמידיו (חוברת דברי שי"ח עמ' מה), ועיין עוד בתחומין כרך לא עמ' 221-215.
אבל בבר מצווה
ש: מה תעשה אמא בשנת אבלות בבר מצווה של בנה?
ת: יכולה להשתתף בכל. עיין שו"ע יו"ד שצא ב הגה. דגמ"ר שם (עיין כל בו על אבלות 360 – מ"צ).
ביקור כמה קברים בביקור אחד
ש: האם מותר לבקר בכמה קברים בביקור אחד בבית הקברות, או יש לבקר רק אחד?
ת: בספר פני ברוך (לז, ג) מזכיר שיש נוהגים כן אבל אין לזה מקור. "מקור" הכוונה למקור בתורה, משנה, גמרא, ראשונים ושולחן ערוך או בדברי האחרונים שמבוססות על השו"ע. אדם שבא לבית החיים יכול לבקר כמה קברים שרוצה. בסוף לוויית האדמו"ר מסטריקוב בהר המנוחות, הג"ר מאיר הלוי סולוביצ'יק, בנו של הגרי"ז וראש ישיבת בריסק בירושלים, הוא נעמד ליד הציון של הגרי"ז והתפלל במשך זמן קצר (דחזיתיה לרבי מאיר ח"א עמ' 72).
אזכרה
ש: מה עדיף – אזכרה ביום השנה בלי מניין, או ביום אחר עם מנין?
ת: אין חובה לעשות אזכרה. לכן אפשר איך שרוצים. אבל ביום השנה, צריך להיות שליח ציבור ולומר קדיש (פני ברוך סי' לט – מ"צ).
אזכרה לאישה ראשונה
ש: משפחתי מארגנת סעודה לזכר אשתי הראשונה שנפטרה. האם להביא איתי את אשתי הנוכחית?
ת: לא ללכת בכלל. עתה אתה נשוי מחדש ואשתך הקודמת אינה שייכת לעולמך. אם תלך, גם לבד, הנך גורם צער לאשתך הנוכחית, גם אם היא מכחישה זאת.
[אשתו השלישית של החת"ס היתה אלמנת הגאון רבי צבי חריף, מח"ס טיב גיטין, ופעם אחת ראה החת"ס שהדליקה ביום כ"ה תשרי נר נשמה לזכרון בעלה הראשון, ונרתע לאחוריו, אבל בצדקתו לא אמר לה מאומה כי איננו ראוי לה לעשות כן, ופרט בפניה, שלא לצער אותה, אבל הוא לעצמו גנח על הדבר, ולדאבון כל בית ישראל נפטר אחר כך גם הוא באותו היום. זכרון למשה סח א.
נשאל הגר"מ פיינשטיין אם יש עדיין איסור של עינוי אלמנה גם כשכבר נתחתנה בזוג שני, האם היא עדיין בכלל אלמנה לעניין עינוי? והשיב: ראיה מגמרא אין לי בדין זה, אבל מעשה אני יודע שכשנתאלמן הגאון ר' יצחק אלחנן [ספקטור] מקובנה מאשתו הראשונה, ודיברו לו שידוך מאשה אלמנה לזיווג שני, אמר אז שהוא חושש מהאיסור של אלמנה לא תענון, ומשמע דהאיסור לא פקע (מגד גבעות עולם ח"א עמ' צד).
ות"ח אלמן שנשא אשה שניה שאל את הגרי"ש אלישיב: איזה קרובים יבקר קודם בחול המועד, אם קרובי אשתו הראשונה או הנוכחית? והשיב: אין ללכת לבקר קרובי האישה הראשונה, כי הדבר פוגע ברגשות האישה השניה. ופעם אחרת נשאל על אדם שמרבה לדבר מרעייתו שנפטרה זה י"ג שנה, אף שהוא כבר כמה שנים נשוי בזיווג שני, ולא מועיל מה שאומרים לו בזה, השאלה אם אפשר להגיד לו בשם הרב שלא לעשות כן? ואמר הגריש"א: ודאי שלא לעשות כן, ולכל הפחות בנוכחותה שלא ידבר. ושאלו: בתה אומרת שזה לא מפריע לאמה? והשיב: לא מתנהגים ככה (מפי האיש עמ' קכה-קכו).
ופעם כשהגר"ש אבינר נשאל: האם יש להיקבר על יד בן זוג הראשון או השני? השיב: לא חשוב, כי יש דירה חדשה בעולם הבא. אלא אם אמור היה להיות שבן הזוג יהיה נקבר על יד בת זוגו הראשונה וזה מפריע, יש לדבר ביחד ולהחליט ביחד מה לעשות, אפילו אם צריך למכור את הקבר ולקנות חדש - מ"צ].
שיעור גערה לאבל
ש: שאלתי את הרב מתי שיעור גערה לאבל על אביו או אמו להסתפר. השיב לי: לפחות שלושים יום. אבל המשנה ברורה אומר: בתוך שלושים. מ"ב תקמח ס"ק לד?
ת: טעות סופר (בשו"ת יביע אומר א יו"ד כה אות י, הגר"ע יוסף מסביר שלעולם הגערה באבל על אב ואם אינה מועילה בתוך שלושים יום אלא מיום השלושים והלאה. והמ"ב מציין מקורו באליהו רבה, וכתב הגרע"י: "ועיינתי באליהו רבה מקור דינו של המשנ"ב, וראיתי [בסק"י]: "ואם גערו בו אף 'ביום' שלושים מותר". וא"כ ט"ס בדברי המשנ"ב וצריך להגיה אף ביום שלושים מותר... ומצווה לתקן זאת בגליון הספר משנה ברורה, שבודאי גאון וצדיק שכמותו לא טעה ח"ו בזה, ורק הוא טעות הדפוס". וסיפר הגרע"י: "היה רב גדול אחד שטעה על פי המשנה ברורה וגערו בו בתוך שלושים והלך להסתפר. אמרתי לו איך עשית כך, הלא הבית יוסף כתב שיגערו רק ביום שלושים? אמר, כך כתב במשנ"ב. אמרתי לו זה טעות! הבאתי לו שלושה דפוסים של אליהו רבה ובכולם כתוב 'ביום' שלושים. אמר טעיתי, עויתי פשעתי! ויש הרבה כמוהו שיכולים לטעות". מעדני המלך ג 198. וכעת בדקתי בכמה מהדורות חדשות של המשנה ברורה, והרי הגירסה כבר מתוקנת! – מ"צ).
שמיעת מוזיקה ע"י אבל בחול המועד
ש: האם אבל מותר לשמוע מוזיקה בחול המועד?
ת: לא. ענייני שמחה אסורים גם בשבת ויום טוב. שו"ע הגר"ז או"ח קכח נה (וכן נטעי גבריאל אבלות ב לג ט).
קריעה בפיג'מה
ש: האם אבל על אביו או אמו חייב לקרוע בפיג'מה?
ת: לא. אינו נחשב בגד כבוד (נטעי גבריאל אבלות א נה יב – מ"צ).
"המקום" ינחם בישיבה או בעמידה
ש: האם צריכים לומר "המקום ינחם" דוקא בישיבה, או יכולים לומר אפילו מעומד?
ת: עדיף בישיבה אבל אפשר בעמידה.
[כתב בשו"ת דברי חכמים (עמ' רכה): "ידוע מהגר"י קמנצקי שכשאומר 'המקום ינחם' צריך לומר בישיבה (וטעמו, שכתב הרמב"ם, שהמנחמים יושבים). וכן אמר לי חכם אחד, ששמע את הגר"י קמנצקי אומר זה להגר"ש קוטלר שכך היה המנהג באירופא, אבל בשם הגר"מ פיינשטיין שמעתי שיוכל לומר ג"כ מעומד (וג"כ הובא זה מהגר"מ פיינשטיין, בספר יסודי שמחות. ועיין שו"ת אגרות משה או"ח ה, כ אות כא)".
וכן מובא בשם הגרי"ק בשו"ת רבבות אפרים (ג שנט) שיש לומר בישיבה.
ונשאל הגר"ח קניבסקי על כך במקום אחד השיב: "כך יוצא מסוגיא דנדרים (לט, א) לענין ביקור חולים, וה"ה לענין ניחום אבלים, כי כך הוא יותר קבוע, ולא נכנס ויוצא (דרך שיחה ח" א עמ' קכה), אך במקום אחר השיב: "אפשר גם בעמידה" (לבנימין אמר עמ' עא).
בשו"ת מנחת אשר (א סג), מגיב הג"ר אשר וייס על מה שראו אותו בשעת ניחום אבלים ולא עמד כשאמר 'המקום ינחם' אלא אמר בישיבה, וז"ל: "באמת לא ידעתי למה נהגו רובא דעלמא לעמוד בשעה שאומרים המקום ינחם וכו' דהלא ביו"ד מבואר דדרך המנחמים לישב כמבואר בסימן שע"ו ס"א ובסימן שפ"ז ס"א, ולא ראיתי בשום מקום שיש לנחם בעמידה. ולכאורה נראה לי דכיון דמצוי שיש מנחמים רבים ודרכם לישב ע"ג כסאות זה מאחורי זה, ואילו ינחמו בישיבה אין האבל רואה אותם, ומשו"כ נהגו אלה שיושבים מאחור לקום ולומר המקום ינחם, ומזה נשתרש המנהג שכל אחד קם באומרו המקום ינחם. אך לענ"ד אין שום טעם ומקור לעמוד בשעת ניחום אבלים (ועיין בספר אורחות רבנו ח"א עמוד שיג שבעל הקה"י ניחם אבלים בעמידה ולא ישב, ואפשר שלא היה סיפק בידו לשבת)". ומסיק ש"אין בזה קפידא ומי שאומר אמירה זו בעמידה יש לו על מה לסמוך אך בודאי אין צריך עמידה, דעיקר הניחום אבלים בישיבה ומשו"כ נוהג אני בד"כ לנחם בישיבה" – מ"צ].
צום ביארצייט
ש: האם הרב צם ביארצייט?
ת: לא. נהוג אצל החסידים, שביום היארצייט אחר התפילה נותנים משקה ומזונות בביהכ"נ לעילוי נשמתו. זה כעין סעודה וזה דוחה את הצום. זה מה שנקרא אצל החסידים: "תיקון", שמה שאנשים מברכים ואוכלים הם מעלים את הנשמות, כלומר, אצל עצם הסעודה הוא תיקון על ידי נימוקים רזיים. אבל זה חידוש שסעודת מצוה צריך להיות סיום וכדומה. אעפ"י שאני ממשפחה חסידית, אני לא מביא "תיקון" (עיין פני ברוך לט, לד). ולמי שרוצה להביא, אנחנו אומרים שבמקום לתת אוכל לשבעים עדיף לתת לעניים, כי הרי כידוע, צדקה מצילה ממוות (משלי י, ב). מסופר על בתו של רבי עקיבא שנגזר עליה למות ביום חתונתה, ובכל זאת התחתנה ולא מתה. בבוקר שלמחרת החתונה, כשמשכה את הסיכה מהחור בקיר בו הייתה נעוצה בליל אמש, נמשך אחריה נחש מת דקור בעינו. שאלהּ רבי עקיבא: "איזו מצווה עשית?”. השיבה: "בחתונה עמד עני בדלת, איש לא שם לב אליו, קמתי ונתתי לו את מנת האוכל שלי”. אמר רבי עקיבא: "מצווה עשית!”, ועל זה דרש: "וצדקה תציל ממוות" (שבת קנו, ב). לכן במקום לתת מזון בבית הכנסת לאנשים שיש להם לאכול, יש לתת לעניים וזה יהיה עילוי נשמה עוד יותר גדול.
אבל במסיבת סידור
ש: אני אבלה, האם אוכל לבוא למסיבת סידור של ילדתי?
ת: כן. גם אם יש שם מוזיקה וכדומה, כי זו הנאה שבאה לו לאדם בעל כורחו. פסחים כה.
טוב ללכת לבית האבל
ש: מדוע כתוב שטוב ללכת לבית אבל מלכת לבית המשתה (קהלת ז ב - מ"צ)? לא עדיפה עבודת ד' בשמחה? בחתונות ישנה התרוממות הטובה מאשר הדיכאון שבאבל!
ת: הערך של בית האבל הוא חשבון נפש שהוא יסוד החיים. גם לא בטוח שהשמחה בחתונה היא תמיד עבודת ד' בשמחה, ולא סתם התלהבות אישית.
ניחום אבלים
ש: שמעתי שאסור לומר לאבל "מה אפשר לעשות". למה?
ת: כי משמע שאם היה אפשר, היו עושים, והרי אי אפשר כנגד גזרת ד'. ב"ק לח א. אבל אמר המהרש"ל שזה אם אומר כן בדרך תרעומת נגד ד' כאילו חלילה עשה עוול, אבל אם זה כדי לשכך את צער האבל, ההלכה היא שמותר (ים של שלמה סימן י – מ"צ).
אבל ומקווה
ש: האם אבל בסיום השבעה חייב ללכת למקווה?
ת: לא.
יום השנה באדר
ש: האם בשנה המעוברת יום השנה הוא באדר א או באדר ב לאשכנזים?
ת: אדר א ויחמיר גם באדר ב, אך לא ידחה אחרים. רמ"א או"ח תקסח ז. מ"ב ס"ק מב.
נעליים אחר לוויה
ש: האם יש עניין אחרי לוויה לזרוק את הנעליים?
ת: אין דבר כזה.
שמירה לאבל
ש: האם אבל שצריך ללכת ברחוב צריך ליווי?
ת: אם יש אנשים ברחוב אינו צריך. חתן וכלה כן צריכים כי זה מפני שדומים למלך. אבל אבל זה כדי שלא יהיה לבד, והרי אינו לבד. עיין פס"ת רלט יא (כשהרב ישב שבעה על אימו, הוא הגיע לישיבה לשבת שם בוקר אחד כדי לא להטריח את התלמידים וגם לא לשבש את הסדרים בישיבה. כשהרב עבר את רחבת הכותל לא היה צריך ליווי אלא רק ברובע היהודי המתחדש, וזכיתי ללוותו – מ"צ).
ריבוי קדישים
ש: אני אבל. אם אני אומר ריבוי קדישים, יש ריבוי עילוי נשמה?
ת: די בקדיש אחד בכל תפילה. ועילוי נשמה על ידי צדקה, לימוד תורה ושאר מצוות. עיין ב"י יו"ד שעו כלבו בשם אגודה.
ראש ישיבה בישיבה בשבת בעת 'שבעה'
ש: האם מותר לראש ישיבה בעת 'שבעה' על אימו להיות בישיבתו בשבת - יום האחרון של שבעה, כיוון ששהותו הייתה מתוכננת שם וכן יש שבת שבו"שים?
ת: כל השאלה היא בליל שבת, כי אחרי שחרית מסתיימים ימי השבעה משום מקצת יום ככולו (שו"ע יו"ד שצה א).
אפשר להתיר במקרה כזה משום ג' נימוקים:
א. כתוב בגמרא מועד קטן (כא א) שאסור לאבל ללמוד תורה, אבל "אם היו רבים צריכים לו אינו נמנע. ומעשה ומת בנו של רבי יוסי בצפורי, ונכנס לבית המדרש ודרש כל היום כולו". וכן נפסק בשולחן ערוך (יו"ד שפד א). מכאן שמורה הוראה בשנת אבל יכול לענות תשובות בהלכה ואפילו ללמד בזמן אבלותו אם הרבים צריכים לו, כדי למנוע מהרבים ביטול תורה. וכך נהג למעשה הג"ר עובדיה יוסף באבלותו על אביו, שלימד את שיעורו הקבוע במוצאי שבת בבית כנסת היזדים בנוכחות כחמש מאות איש, בהלכות אבלות (שו"ת יביע אומר ד יו"ד ל. ילקוט יוסף כב, יד בהערה. ומובא במעולם ועד עולם לרב גבריאל גולדמן עמ' 158).
לכן אם אין רב בדרגה של ראש הישיבה שיכול להחליפו, ודאי הוא נחשב 'רבים צריכים לו', וקל וחומר שכל הישיבה נזונה מהתלמידים המגיעים לשיעור א' כל שנה.
ב. אם הרב לא נמצא בישיבה בשבת כשכולם מצפים לבואו, זה נחשב כאבלות בפרהסיא. נפסק בשולחן ערוך (יו"ד ת א): "ואם קראו את האבל לעלות לתורה, צריך לעלות, שאם היה נמנע היה דבר של פרהסיא. ורבינו תם היו קורים אותו בכל פעם שלישי, ואירע בו אבלות ולא קראו החזן, ועלה הוא מעצמו ואמר כיון שהורגל לקרותו שלישי בכל שבת, הרואה שאינו עולה אומר שבשביל אבלות הוא נמנע, והוי דברים של פרהסיא". וכן בכל שבת הגאון רבי נתן אדלר היה עולה לתורה שני פעמים לכהן ולמפטיר, ופעם אחת אירע לו אבל ובכל זאת לא שינה מנהגו ועלה לתורה (חוט המשולש עמ' יז). ועוד, יש מחלוקת בין המחבר ובין הרמ"א (יו"ד שצג ד), אם לשנות מקום ישיבה בשבת, המחבר סובר לא לשנות, והרמ"א סובר שיש לשנות. אבל בשו"ת רב פעלים (ד או"ח לג), הבן איש חי כותב בשם רבי חיים ויטל (שער טעמי המצוות) שהאר"י ז"ל לא שינה מקומו בשבת מפני שאין אבילות בפרהסיא בשבת וזה ענין של פרהסיא.
והוא הדין אם ראש הישיבה לא נמצא כלל בשבת זו, וכל התלמידים שואלים איפה הוא, גם זו אבלות בפרהסיא.
ג. כאמור, נפסק בשולחן ערוך (יו"ד שצה א) שביום השביעי של שבעה מקצת יום ככולו, ומסיימים השבעה בבוקר. אך מובא בפתחי תשובה (שם סק"א): "ודעת המחבר כדעת הר"מ מרוטנבורג דדוקא מקצת היום בעינן. ועיין בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקנ"ט שהכריע דלענין ת"ת ותשמיש המטה, דאית בהו מצוה, אית לן למפסק כדברי המקילין דמקצת לילה ככל היום, אבל ברחיצה וסיכה ושאר הדברים דלית בהו מצוה פסקינן כדברי המחמירים דבעו מקצת היום דוקא ולא מקצת הלילה, ומיהו צריך להמתין מלשמש בלילה יותר מעט ממה שהוא רגיל כדי שיהא נוהג גם בו מקצת אבילות ע"ש ועי' ברדב"ז החדשות סי' רס"ח". לכן ע"פ דברי הרדב"ז, מותר לראש הישיבה להקל ללמד תורה גם בליל שבת בישיבה.
סיכום: אמנם אפשר לחלוק על כל נימוק בנפרד, אך אפשר לצרף אותם ביחד, ולכן מותר לראש ישיבה בעת 'שבעה' על אימו להיות בישיבתו בשבת ישיבה ושבו"שים.
יום פטירה
ש: האם יש משמעות לכך שאדם נפטר ביום פטירתו של צדיק גדול?
ת: לא. תמיד זה קורה, כי היו עשרות ומאות אלפי צדיקים, אז בכל יום מתו הרבה.
אבל ואירוע שמח
ש: היה מתוכנן אירוע משמח ופתאום נפל אבל. האם לבטל?
ת: לא. רק האבלים יתאבלו על פי כל הלכות אבלות. אך אין להוסיף על מה שחכמים קבעו. יש להמשיך את החיים. אם היו שואלים את המת, זה מה שהיה אומר.
אבל שליח ציבור
ש: האם אבל על אביו ואמו חייב להיות שליח ציבור אם קשה לו כי זה מקלקל לו את הכוונה?
ת: במקרה כזה הוא לא חייב וימצא דרכים אחרות לזכות את הוריו (ולאותה שאלה, אמר הג"ר מרדכי אליהו: מן הדין אין חובה כלל להיות שליח ציבור. לכן אם אין לאבל כוח להתפלל לפני העמוד או קשה לו לכוון כשהוא משמש שליח ציבור – אין עליו חובה להיות שליח ציבור. אמנם מנהג האשכנזים להקפיד לשמש שליח ציבור בכל י"א חודש לאחר הפטירה וגם בתוך ימי השבעה, חוץ מימי שמחה שהאבל אינו מתפלל כשליח ציבור [אך אם אין אחר כמותו – מותר גם בימים אלו]. למנהג הספרדים האבל לא יתפלל כלל בתור שליח ציבור בימי השבעה [שולחן ערוך יו"ד שפד ג], ולאחר מכן אם מזדמן לו להיות שליח ציבור תבוא עליו ברכה, אך כאמור, אין הקפדה מיוחדת בעניין, וגם יכול להתפלל כשליח ציבור בראשי חודשים, חגים וכדו' על אף שלמנהג האשכנזים אין האבל עובר לפני התיבה בימים אלה. צרור החיים פיסקה רטו. וכן כתב הרב גבריאל גולדמן: מצד הדין אין חובה על האבל להיות שליח ציבור. לכם אם קשה לו לכוון בתפילתו כשהוא שליח ציבור, או שאין לו כוח לעבור לפני התיבה, אינו מחויב בכך. מאידך, יש בכך מעלה גדולה אם הוא מסוגל לכך. ולכן ישקול כיצד הוא רוצה לנהוג. אפילו אם יזדמן לו מדי פעם, תבוא עליו ברכה. מן העולם עד העולם יב מא. ושמעתי מהג"ר צבי שכטר בשם תלמידי הג"ר משה פיינשטיין שהוא לא שימש כש"ץ ביארצייט על הוריו משום שהוא חשב שלא כולם יהיו מרוצים כי הוא מחליף השׂי"ן והשׁי"ן כהרבה ליטאים – מ"צ).
תענית ייארצייט
ש: האם יש חובה להתענות ביום שמת אבי?
ת: רק אם יש כוח ואין זה גורם ביטול תורה או עצבנות. ולהשלים במצוות אחרות: לימוד תורה, צדקה. פס"ת תקסח ז.
מת אביו של החתן ביום החתונה
ש: מת אביו של החתן ביום החתונה. מה לעשות?
ת: מדינא דגמרא "מעבירין המת מלפני הכלה". כתוב בגמ' כתובות (ג ב) הרי שהיה פתו אפוי וטבחו טבוח ויינו מזוג, ומת אביו של חתן או אמה של כלה, מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש, ונוהג שבעת ימי המשתה ואח"כ נוהג שבעת ימי אבלות וכו'. וכן נפסק בשו"ע (יו"ד שס א).
ע"פ הכלל "מעבירין המת מלפני הכלה", כשהודיעו להגרי"ש אלישיב על פטירת אשת הג"ר משה פיינטשיין, הצטער ואמר: "אינני יכול לבא להלוויה מפני שיש לי סידור קידושין, וחוששני שיתנגש אחד בשני". לבסוף השתתף בחלק מההספדים (ציוני הלכה – אבלות לגרב"צ הכהן קוק עמ' קיא). ופעם נשאל הגרי"ש אלישיב: מי שיש לפניו שתי מצוות לקיים, שנקרא גם לחופה וגם צריך ללכת להלווית המת, על איזה מהן יוותר? השיב: אין מוותרים על אף אחת מהם וילך לשתיהן, ויקדים את החופה ואח"כ ילך להלויה. ומקורו הוא דברי חז"ל שמעבירין את המת מפני הכלה (וישמע משה ח"ב עמ' רסא. וסיפר הרב משה פריד להגריש"א שאמר הרה"צ רבי אהרן מרדכי רוקח שאביו האדמו"ר מבעלז הסתפק בזה פעם למעשה, והלך תחילה להלויה ואח"כ להחופה, והסמיך לזה בדרך צחות מה שהביא רש"י על הפסוק [בראשית כד סה]: "ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס", רש"י "ותתכס - לשון ותתפעל כמו ותקבר ותשבר", ותשבר מרמז על החופה ששוברין כוס תחת החופה, ונרמז בדרך צחות, שתחילה ותקבר, ואח"כ ותשבר. הגריש"א חייך ונהנה מזה. שם הערה שיא).
מכל מקום כתב הש"ך (יו"ד סי' שמב בנה"כ): "ונראה דזמנינו אפילו מת אביו ואמו דין, שאר קרובים יש להם, דהא שכיח הרבה ששאר קרובים מטריחים עצמם ומכינים צרכי סעודה ותכשיטין לכלה, והלכך בכל עניין נוהג אבלות תחילה, ואין בועל עד שיעברו ז' ימי האבלות, ואח"כ נוהג ז' ימי המשתה כנ"ל". וכן כתב בים של שלמה (כתובות אות ה ד"ה תו מסקינן), אבל מטעם אחר, שבגמרא שם איתא דלא שנו אלא שנתן מים ע"ג הבשר שא"א למכור, או בכפר לפי שאין קונים, אבל בכרך גדול אפילו נתן מים ע"ג בשר שיש קונין הרבה אין דוחין אבלות עי"ש, וכתב שם ולפי שאין לאמוד מהו כרך גדול, ובאיזה ענין מתקלקל ואיכא פסידא או לא, משום הכי אין נוהגים האידנא דין זה, וכן כתב גדול הדור מוה"ר שלום מוינא. וכ"כ בחכ"א (כלל קנד סעיף ג).
והג"ר עובדיה יוסף (חזון עובדיה – אבלות ח"א עמ' קצז) ופני ברוך (ל א) כותבים כדברי הש"ך וים של שלמה.
לפענ"ד שבמציאות שלנו יש לנהוג כדינא דגמרא. כבר כתב בחכ"א (שם סעף ד): "ומ"מ נ"ל שאם הוא בעיר קטנה שאינו מצוי למכור ויהיה פסידא, והנישואין נעשו ע"י שקבצו בשבילן מעות, ומת אותו המתעסק, ידוע דזה לא שכיח דלא כל אדם ראוי לזה, וכ"ש לקבץ על יד וליסע מעיר לעיר, א"כ מוקמינן אדינא דגמרא דאם אין לו מי שיטריח וגם פסידא, דבועל בעילת מצוה ונוהג ז' ימי משתה ואח"כ ז' ימי אבלות". וכ"כ בגשר החיים (ח"א יט, ז-יב).
אמנם החכ"א כותב שיש לנהוג כדינא דגמרא בעיר קטנה, אך נראה שבזמננו בהרבה מקומות סברא זו שייכת גם בעיר גדולה. הרי בזמנינו יש הפסד גדול למי שמבטל אירוע באולם ברגע האחרון, כי אין למי למכור את האוכל. וגם אין מי שיטריח לשלם הסכום הזה והסכום על החתונה. אמנם נראה שהאולם יעשה הנחה, ובכל זאת יהיו חייבים לשלם פיצוי גבוה. אפילו בזמן מלחמה, משלמים פיצויים לאולם על ביטול אירוע. זאת ועוד, אנשים מחפשים חודשים על גבי חודשים כדי למצוא אולם, ובמיוחד אולם מסויים שיש כל התנאים הנצרכים: מיקום, כשרות מסויימת וכדומה.
וכן הסכים עימי ידידי הרב הגאון ר' דוד כהן, ר"מ בישיבתנו עטרת ירושלים.
מת אביו של החתן ביום החתונה, יש להתחתן, אח"כ לקבור את המת, ולעשות ז' ימי משתה ואח"כ ימי האבלות.
אבל כל זה נאמר לגבי חתן או כלה בזמן אנינות, שמתחתנים לפני הקבורה. אבל מה הדין אם קברו את המת, האם מותר להם להתחתן?
בשו"ת אגרות משה (יו"ד א, רכז), נשאל הג"ר משה פיינשטיין, שקבעו החתונה במוצאי ש"ק ומתה אמה של הכלה ביום חמישי והקבורה היא בעש"ק. הוא אמר שלכתחילה יעשו החופה בערב שבת קודם הקבורה ואז לא תחול האבלות עד אחר ז' ימי המשתה ויוכלו לעשות הסעודה במוצש"ק כפי שהכינו. אך אם אי אפשר בכך, כגון שאינה יכולה לטבול עד אחר הקבורה, פסק הגרמ"פ שיש להתיר לעשות הנישואין אף בתוך ימי האבילות כיון שיש בזה הפסד גדול לדחותה. וראיתו מדברי הש"ך (יו"ד שצב סק"ז) שמפרש מותר להם להתחתן בימי ה'שבעה', ויבוא עליה אחר שבעה, ובמיוחד אם הוא לא קיים מצות פרו ורבו, ויש הספד בשכירת האולם, הסעודה וכדומה.
שמא תאמר, הגר"מ פיינשטיין התיר להתחתן באמצע האבילות ולא ביום ראשון של האבלות, שיש פוסקים הסוברים שיום ראשון של אבילות הוא מן התורה. אלא בהלכות יום טוב שני של גלויות, כתב השולחן ערוך (יו"ד שצט, יג): "והעולם נוהגין שלא להתאבל ביו"ט שני של גליות על שום מת אפי' הוא יום מיתה וקבורה", והסביר הרמ"א: "דסוברין כדעת האומרים שאין שום אבלות דאורייתא וכן המנהג פשוט ואין לשנות". לכן, למעשה אנו פוסקים שגם אבלות ביום ראשון היא דרבנן. והג"ר עובדיה יוסף מביא שהכלל "הלכה כדברי המקל באבלות" שייך גם ביום ראשון (חזון עובדיה ח"ב עמ' קסג).
לכן, במקרה של הפסד מרובה, מותר לחתן או כלה להתחתן, גם ביום הראשון של האבלות.
שמא תאמרו: איך אפשר לקבור את המת ואחר כך להתחתן, הרי הגמרא אומרת "מעבירין את המת לפני הכלה", כלומר יש לשים את מת בחדר, להתחתן באנינות ואחר כך לקבור אותו? אלא בימינו אין זה מציאותי להצניע את המת בחדר, מה שלא היה כן בזמן הגמרא.
סיכום: מת אביו של החתן ביום החתונה, יש להתחתן, אח"כ לקבור את המת, ולעשות ז' ימי משתה ואח"כ ז' ימי האבלות. ובמקרה של הפסד מרובה, מותר לחתן או לכלה להתחתן, גם ביום הראשון של האבלות.
דוד נשוי עם גויה שנפטר
ש: האם לארגן לימוד לעילוי נשמת דוד שנפטר והיה נשוי עם גויה?
ת: בוודאי. הוא זקוק לעילוי נשמה יותר מאדם רגיל.
עמידה על ידי אבל לכבוד תלמיד חכם
ש: האם אבל יכול לעמוד לכבוד רב? הרי הוא לא צריך לעמוד אפילו מפני מלך (קצשו"ע רז, ב).
ת: בחודש מרחשון תשע"ח, כשהג"ר יגאל רוזן, ראש ישיבת אור ישראל, ישב שבעה על אחיו הרב ישראל רוזן, יו"ר מכון צומת, ביקר אצלו האדמו"ר מצאנז. הגר"י רוזן אמר לסובבים: "אני רוצה להודיע שמה שלא קמתי בהידור, היא כי כך ההלכה שאבל אינו קם". והמשיך: "היה מעשה אצל מרן הסטייפלר זצ"ל כשישב שבעה, שאחד בא לנחמו, והסטייפלער קם לכבודו, ואח"כ שאלוהו לסיבת הדבר, ואמר שאבל פטור מהידור, אבל אינו פטור מגמילות חסדים, ועליו ידע שזהו גמילות חסד" (גיליון 'בצילא דמהימנותא' של חצר חסידות צאנז - פרשת תולדות תשע"ח).
אך סיפר הראשון לציון, הג"ר יצחק יוסף: "לפני כחמישים שנה כשמרן זצ"ל [הג"ר עובדיה יוסף] ישב שבעה על אמו, רבי עזרא עטיה לקח עמו את רבני פורת יוסף – רבי אפרים הכהן ורבי יעקב עדס ורבי עזרא שעיו – ובאו לנחם את מרן. כשנכנסו, מרן קם לפניהם מלוא קומתו, וכשיצאו חזר רבי עזרא שעיו וסיפר למרן שראש הישיבה רבי עזרא עטיה התרעם על כך, שהרי 'לכל אומרים להם שבו חוץ מאבל וחולה' (מועד קטן כז, ב), שלא ישמע כאילו שב בחוליו, שב באבלו. וגם הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, וכמו שאמרו בירושלמי הנ"ל. אמר לו מרן: אני כתבתי תשובה בכתב יד על כך, זה לא נקרא פטור ועושהו, שהרי הלבוש (י"ד סי' שעו סוף סעיף א) כותב שהאבל לא חייב לעמוד מפני שהוא טרוד בצערו, אבל יכול לעמוד ולקיים מצוה (ס' במחיצתו עמ' 30. והתשובה מובאת בקיצור בשו"ת יביע אומר ג יו"ד כז).
וכשנכנס הרבי מליובאוויטש לנחם את הרבי מסטמאר, שישב שבעה על בתו, היה הרבי מסטמאר בעינים עצומות, הגבאי שלו הודיע לו: "רבי מליובאוויטש כאן", ואז קם הרבי מסטמאר מלוא קומתו והורה להביא כסא. רק כאשר התיישב הרבי מליובאוויטש, חזר גם הרבי מסטמאר למושבו (שמן ששון מחבריך ח"ב עמ' 135).
וכן הגרי"י קניבסקי ה'סטייפלר' קם במקצת כשנכנס אדם גדול (אורחות רבנו ח"ד עמ' צו).
וכן פסק הגר"א נבנצל שרשאי אבל לעמוד בפני חכם אע"פ שאינו חייב (ספר ירושלים במועדיה - בין המצרים בסוף בקונטרס חיי נפש עמ' ערב).
וכן בשו"ת דברי יציב (יו"ד סי' רלד), נשאל האדמו"ר מקלויזנבורג, הגאון רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שמה שכתוב בגמ' מועד קטן (כז, ב): הכל חייבין לעמוד מפני נשיא חוץ מאבל וחולה, האם רק שאין חייבין או שיש איסור לעמוד כיון שאין הידור בקימה דמעולל בעפר קרנו והוי כקימה בבית המרחץ?
והוא מסביר דרך דרוש שזו מחלוקת ביו יעקב אבינו ובין יוסף הצדיק!
אולי יש לומר שזה הטעם שיוסף בא ליעקב רק כשהוגד לו אביך חולה. יוסף לא הלך לאביו לפני כן, על פי מה שמצינו (רא"ש קידושין א נז) במהר"מ מרוטנברג שמיום שעלה לגדולה לא הקביל פני אביו ולא רצה שאביו יבא אליו (עי' רמ"א יו"ד רמ ז), וכן יוסף נתיירא מזה שלא יכבדהו אביו, ובאמת איתא (תרגום יוב"ע בראשית מו כט) שבגלל שהשתחוה לו אביו כשירד מצרימה נתקטעו שנותיו. אבל כיון שאביו חולה והדין הוא שאינו קם אפילו מפני נשיא, לכן הלך אליו. והוא סבר שאסור לקום דהוה דומיא דאבל דמעולל שאין זה כבוד וכשו"ת שבות יעקב (א, כו) שמבואר להדיא הטעם דמעולל בעפר שלכן אין זה קימה שיש בה הידור, ואפ"ה סיים שאם רוצה לעמוד מפניו ודאי אין בו איסור, ויעקב סבר דמותר להחמיר ולזה השתחוה לפניו. והוא אותו הדין לגבי חולה ואבל.
לכן יעקב אבינו ויוסף הצדיק חלקו בדיוק בעניין אם מותר חולה ואבל לקום לכבוד נשיא או תלמיד חכם.
וכן נהגתי אני בעצמי הדל, בעת שישבתי שבעה על אימי. כשהג"ר צבי טאו הגיע לנחם אבל, קמתי לכבדו. וכן כשעוד רבנים הגיעו.
אגב, בשו"ת שבות יעקב (א, כו) נשאל על ידי בנו, אם אין הוא חייב לקום לכבוד רבותיו בעת אמירת הקינות בתשעה באב, כאבל היושב "שבעה" שאינו חייב בדיני קימה (מ"ק כז ב. שו"ע יו"ד ס' שעו), או שמא יש לחלק בין אבילות על אדם שנפטר זה עתה לבין "אבלות ישנה" על חורבן בית המקדש שאירע לפני זמן רב. בעל שבות הכריע, כי אין לחלק בין אבל לבין אדם היושב על הקרקע באמירת הקינות, שכן, האבל אינו מחוייב במצוות קימה, משום שיסודה של מצוות קימה היא להדר ולכבד את האדם שלכבודו קמים, כמבואר בגמ' קידושין (לב א), מצווה זו אינה נוהגת בבית המרחץ שאינו מקום מכובד. על כן, גם בשעה שנוהגים לישב על הארץ ולהתאבל על חורבן בית המקדש, אין חובה לקום מפני אב או רב, מפני שהקימה אינה בהידור.
מקום אבלות
ש: בזמן האחרון משתרש מנהג לקיים את שבעת ימי האבלות לא בבית הנפטר אלא במבנה ציבור. מותר?
ת: מותר, בשעת הדחק, כגון שבבית צפוף. כל בו על אבלות 262. צרור החיים צג.
אזכרה לבן זוג ראשון
ש: אם המשפחה מארגנת סעודה לזכר בעלה הראשון שנפטר והיא התחתנה שנית, האם ללכת? וכן בכיוון שני?
ת: לא ללכת בכלל. עתה היא נשויה מחדש ובן זוג הקודם אינו שייך לעולמו. אם תלך, גם לבד בלי בן הזוג, זה גורם צער לבן זוג הנוכחי, גם אם הוא מכחיש זאת. וכן בכיוון השני.
[בגמרא מועד קטן (כא, א) איתא, דלאחר שנשא אחרת אין לילך לביתו לנחמו על אשתו הראשונה. ופירש"י, משום חלישות דעת אשתו האחרונה. ועיין בנשמת ישראל (דף תתי) שהביא משו"ת הלל אומר (סי' רמנ), ושו"ת באר משה (ד, קד) שאסור לאדם להחזיק היארצייט של אשתו הראשונה. ובשו"ת פרי השדה (דודאי השדה סי' יד) כתב, שאסור בשעת הזכרת נשמות להזכיר שם אשתו הראשונה. ובכל בו על אבלות (עמ' 404) הביא מדודאי השדה, שגם אין לבעל להדליק נר יארצייט על אשתו הראשונה. ובשו"ת מנוחת משה (סי' קיד) אוסר להספיד אשתו הראשונה בעת הקמת מצבה אף שלא בפני אשתו השניה (מובא בס' מרא דשמעתתא עמ' רכו הערה תפב).
ואשתו השלישית של החת"ס היתה אלמנת הגאון רבי צבי חריף, מח"ס טיב גיטין, ופעם אחת ראה החת"ס שהדליקה ביום כ"ה בתשרי נר נשמה לזכרון בעלה הראשון, ונרתע לאחוריו, אבל בצדקתו לא אמר לה מאומה כי איננו ראוי לה לעשות כן, ופרט בפניה, שלא לצער אותה, אבל הוא לעצמו גנח על הדבר, ולדאבון כל בית ישראל נפטר אחר כך גם הוא באותו היום (זכרון למשה סח א).
ובשו"ת עשה לך רב (א, מה) השיב הגרח"ד הלוי על שאלה, שהנישואים השניים מפקיעים קרבת בן הזוג הראשון לגמרי ואין ראוי להראות סימני אבלות על הבעל הראשון בפני השני. כך גם איש אינו רשאי להראות סימני אבלות על אשתו הראשונה בפני השנייה. עיקר יסוד הלכה זו נעוץ בהרגשה הלא נעימה הנוצרת כאשר מראים עדיין קרבה נפשית לבן או בת הזוג הקודמים, כי כל דרכי התורה נועם ונתיבותיה שלום.
ונשאל הגר"מ פיינשטיין אם יש עדיין איסור של עינוי אלמנה גם כשכבר נתחתנה בזיווג שני, האם היא עדיין בכלל אלמנה לעניין עינוי? והשיב: ראיה מגמרא אין לי בדין זה, אבל מעשה אני יודע שכשנתאלמן הגאון ר' יצחק אלחנן [ספקטור] מקובנה מאשתו הראשונה, והציעו לו שידוך אשה אלמנה לזיווג שני, אמר אז שהוא חושש מהאיסור של אלמנה לא תענון, ומשמע דהאיסור לא פקע (מגד גבעות עולם ח"א עמ' צד).
ות"ח אלמן שנשא אשה שניה שאל את הגרי"ש אלישיב: אלו קרובים יבקר קודם בחול המועד, האם קרובי אשתו הראשונה או הנוכחית? והשיב: אין ללכת לבקר קרובי האשה הראשונה, כי הדבר פוגע ברגשות האשה השניה. ופעם אחרת נשאל על אדם שמרבה לדבר על רעייתו שנפטרה זה י"ג שנה, אף שהוא כבר כמה שנים נשוי בזיווג שני, ולא מועיל מה שאומרים לו בזה, השאלה אם אפשר להגיד לו בשם הרב שלא לעשות כן? ואמר הגריש"א: ודאי לומר לו שלא לעשות כן, ולכל הפחות בנוכחותה שלא ידבר. ושאלו: בתה אומרת שזה לא מפריע לאמה? והשיב: לא מתנהגים ככה (מפי האיש עמ' קכה-קכו).
ופעם נשאל הגר"ש אבינר: האם יש להיקבר על יד בן זוג הראשון או השני? השיב: לא חשוב, כי יש דירה חדשה בעולם הבא. אלא אם אמור היה להיות שבן הזוג יהיה נקבר על יד בת זוגו הראשונה וזה מפריע לבת זוגו השניה, יש לדבר ביחד ולהחליט ביחד מה לעשות, אפילו אם צריך למכור את הקבר ולקנות חדש.
אבל עוד הביא שם בנשמת ישראל, כי הרה"ק בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זיע"א החזיק היארצייט של אשתו הראשונה אף אחר שנשא אחרת. והטעם יש לומר, שאין לדמות החזקת היארצייט לניחום, דדוקא תנחומין אחר אשתו הראשונה אסור, שבזה נחלשת דעתה דהשניה ביותר, כאילו אינו מוצא נחמה עמה, משא"כ להחזיק יארצייט שלה להתעסק בתיקוני נפשה, אולי מותר. ובשו"ת שרידי אש (ב, קלו) כתב ג"כ, דרק לקבל תנחומין על אשתו הראשונה אסור שזהו סימן לאבלות, אבל בהקמת מצבה, בדרשה לשבח המתה, ולימוד משניות והזכרת נשמה שעושים אז, מותר. ועיין עוד בספר נחמו עמי (דף צו בהערה), דרק אבלות ותנחומין אינן שייכים אחר שנשא אשה אחרת שכבר התנחם בה, אבל הדלקת נר יארצייט היא רקלזכרון בעלמא ומותר.
והגאון רבי משה אריה פריינד, גאב"ד עיה"ק ירושלים, החזיק היארצייט על אשתו, אף אחר שנשא אחרת, וביום יארצייט הראשון שחל בשבת, נסע ביום חול על הציון עם מנין, והתפלל כל התפילות לפני התיבה ביום השבת, וביום היארצייט השני שחל ג"כ בשבת, התפלל ג"כ כל התפילות לפני התיבה, מלבד תפילת המנחה (מרא דשמעתתא עמ' רכו-רכז ובהערה שם).
ובספר פסקי תשובה לרב אברהם פיוטרקובסקי (ס' קכד), מסופר בשם שו"ת מצב הישר על הזוהר על אשה שהייתה נשואה לאיש צדיק וירא שמים והאיש מת. הציעו לה שידוכים והיא סירבה להתחתן פעם נוספת. היא אמרה: "אם אני מתחתנת פעם נוספת, בתחיית המתים לא אשוב לבעלי הראשון, אהיה עם השני, ואילו אני רוצה להיות עם הראשון. אני מוכנה להישאר לבד כל חיי, ובלבד שבתחיית המתים אהיה עם הראשון". ומובאת שם שאלה דומה מס' התחיה והפדות (שאלה ו) של הרב סעדיה גאון. אדם שאל: כיצד אדע מי אשתי בתחיית המתים? כיצד אמצאנה? הגאון ענה: אל תדאג, בתחיית המתים יהיה שם את משה רבנו והוא כבר יאמר לך. אסור לפסוק הלכה בפני רבו, לכן אסור לי לפסוק בנוגע לשאלה שנוגעת לתחיית המתים שהרי בתחיית המתים ישנו משה רבנו. אם זו שאלה הנוגעת לעכשיו, אין ברירה – אין לנו משה רבנו. לכן רבי סעדיה גאון לא רצה לענות על השאלה. א"כ גם על השאלה המובאת בשו"ת מצב הישר אי אפשר לענות, אבל אחרי שנתגלה ס' הזוהר, נמצא שכתוב שם על הפסוק (שמות כא, ג) "אם בגפו יבא בגפו יצא, אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו", שאשה חוזרת לבעלה הראשון. יש מפרשים המסבירים שכוונת הזוהר היא שחוזרת לבעלה האמיתי. כלומר, הנישואים שעלו הכי יפה (עיין הערה בפסקי תשובה שם). לכן, בתחיית המתים חוזרים הנישואים שהיו בהם הכי הרבה אהבה, אחווה, שלום ורעות.]