ברכת המזון וברכה אחרונה (שו"ת)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
שכח ברכה
ש: שכחתי אם ברכתי ברכה אחרונה אחרי אכילה. מה לעשות?
ת: לברך במחשבה כי יש אומרים שיוצאים ידי חובה ומאידך אין ברכה לבטלה. כך נפסק בפרמ"ג (סי' רט. וכן בא"ח מטות יד. פסקי תשובה רט אות ז. וסיפר הגראי"ל שטיינמן שהשוחט של בריסק [קראו לו ר' יוסף פרעגער] היה חסיד סלונים וחיבר ספר מנחת יוסף על הלכות שחיטה, ובסופו יש שו"ת עם המהרי"ל דיסקין, ומובא שם שהמהרי"ל פסק לו שכשיש ספק בברכה אם צריך לברך את הברכה או אין צריך לברך את הברכה יכול לברך בהרהור, ויכול לברך את כל הברכה בפיו אלא שאת הזכרת השם יהרהר בלב. ועי' שם במנחת יוסף עמ' מה-מו, ובסוף הספר בשירי מנחה במכתבו לבעל השדי חמד. וע"ע בשו"ת מהרי"ל דיסקין קו"א סי' ה אות ו שהוכיח דהרהור לאו כדיבור דאל"כ היה נכון בספק התפלל להרהר הברכה ופלטינן מחשש ברכה לבטלה. אעלה בתמר – מתורת בריסק עמ' קס – מ"צ).
ברכת האורח בבית מלון
ש: האם בבית מלון יש לברך ברכת האורח?
ת: לא. זה בתשלום.
זימון בקול רם
ש: האם בזימון צריך לחכות עד סוף הזן את הכל?
ת: בזימון עשרה אצל האשכנזים, המזמן אומר בקול רם (מ"ב קפג כח).
ברכת המזון לחולי צליאק
ש: אני חולה צליאק ואסור לי לאכול מחמשה מיני דגן. האם לברך המוציא וברכת המזון על קביעת סעודה שלי? ומה בשבת?
ת: לא. ואתה אנוס מאכילת לחם בסעודות שבת.
ברכה אחרי תה וקפה
ש: האם מברכים ברכה אחרונה אחרי תה או קפה חמים?
ת: אם שתה רביעית, 85 סמ"ק, בבת אחת או כמעט - יברך. אם שתה טיפין טיפין - אינו מברך. וראוי שיתחייב וישתה רביעית מים. [יש מחלוקת הרמב"ם והראב"ד (המובא בשו"ע או"ח תריב, י), האם בשתייה צריך שיהיה שתיית הרביעית בבת אחת או שגם בשתייה השיעור בכדי אכילת פרס כבאכילה. לפי הרמב"ם, צריך לשתות את הרביעית בבת אחת, אבל מסביר המשנה ברורה בשער הציון (שם ס"ק יא), ש"בבת אחת" לאו דווקא הוא, אלא בשתייה כדרך שתיית בני אדם, וכיון שממדת דרך ארץ יש להפסיק מעט באמצע השתייה, הרי הפסק זה בכלל השיעור, ובלבד שלא יפסיק יותר מרגילות בני אדם כדרך שתייה בינונית. הגדה של פסח קול דודי בשם הג"ר משה פיינשטיין (ס"ב) מבאר, ששתייה אחת אין הכוונה גמיעה אחת, אלא אפילו שותהו גמיעות גמיעות (לגימות לגימות), כל שאין מפסיק - הרי זה כשתייה אחת (פסקי תשובות רי הערה 21). לפי הראב"ד, גם בשתייה השיעור בכדי אכילת פרס. לעניין שתיית תה וקפה, שהדרך לשתות לאט ובנחת, כתב במשנה ברורה (רי ס"ק א) ש"יש מחלוקת רבה בין הפוסקים אם צריך לברך ברכה אחרונה לדעה ראשונה הנ"ל ובמחצית השקל ובחיי אדם מצדדים שלא לברך וכ"כ בדברי חיים וכן הוא מנהג העולם". אלא יש הרבה גדולי עולם שהיו מברכים ברכה אחרונה על שתייה רותחת ששתו באיטיות, כל שהיה רביעית תוך כדי שיעור אכילת פרס, היינו 4 דקות. ומובא בשערים מצוינים בהלכה (נא אות ה) שבהגהות מהרש"ם (ס' רד ס"ז) כתב בשם שו"ת פנים מאירות (ב, כז) ושו"ת מוצל מאש (ס” טז) שצריך לברך, ושכן נהגו הגאונים בעל שו"ת שואל ומשיב והמנחת חינוך. ובשו"ת מהר"ם שיק (ס' פה) כתוב שגם הוא נוהג לברך וגם רבו, החתם סופר, נהג לברך. ומסופר בשו"ת חתן סופר (ס' ד) שבעל פני יצחק ביקר אצל החתם סופר, וכיבדו החתם סופר בקפה חם, ולא רצה לשתות עד שיצטנן קצת כדי שיוכל לברך לאחריו, והחתם סופר, בראותו שמונע לשתות עד שיתקרר, אמר לו שאין לחוש לזה, ומברכים ברכה אחרונה על קפה חם, עכ"ל. כן נהג השבט סופר (שו"ת דעת סופר א, כה). ומסופר בס' מרן הרב שך (ח"א עמ' 128), שלעיתים בעת שתיית תה, היה הגרא"מ שך משנן את מנהגו של הג"ר איסר זלמן מלצר, שלא ללגום את כל הכמות מהכוס בעוד התה רותח, אלא להותיר שיעור רביעית עד שיצטנן קמעא. זאת, כדי שניתן יהיה לשתות רביעית בלגימה אחת, בלא להכנס למחלוקת הפוסקים אודות ברכה אחרונה על משקה רותח הנלגם טיפין טיפין. אמנם סח הגרש"ז אוירבך, שרבו הגרא"ז נקט להלכה כהכרעת המשנה ברורה (רי סק"א), שלא לברך ברכה אחרונה בשתיית תה או קפה חם, כיון שאין שותים מהם רביעית בפעם אחת אלא בהפסקות בין לגימה ללגימה, אלא, שזמן מה לאחר שהגרי"ז מבריסק עלה לארץ ישראל, הוא הגיע לביקור גומלין בביתו של רבי איסר זלמן. במהלך הביקור, שהגרש"ז אוירבך היה נוכח בו, רבי איסר זלמן כיבד את הגרי"ז בכוס תה חם, וכאשר ראה שכשסיים לשתות, בירך ברכה אחרונה, פנה אליו רבי איסר זלמן: הרי נקטינן שאין מברכים ברכה אחרונה על משקה חם!? השיבו הגרי"ז מבריסק: "אכן, אבל אבא זצ"ל [רבי חיים סולוביצ'יק מבריסק], כן היה נוהג לברך". "מאז אותו ביקור ואילך" – סיפר הגרש"ז אוירבך – "החל רבי איסר זלמן לברך ברכה אחרונה על שתיית משקה חם, ואף אני עצמי התחלתי לברך מני אז". והוסיף והתבטא, שאף לו היה קשה תמיד: הא כיצד אפשר ליהנות מכוס תה חם, ולא להודות ולברך להקב"ה על זה?! כן מובא הנהגת הגרי"ז בשו"ת תשובות והנהגות (ב, קלה). בדומה לזה כתב בס' שמירת שבת כהלכתה (נד הערה צו): "וכן ראיתי את הגרש"ז אוירבך, שהוא מברך ברכה אחרונה על שתיית תה חם, בשיעור כדי אכילת פרס, מכיון שראה כן אצל רבותיו", ומביא משו"ת מהר"ם שיק (א, פה) שראה לרבו החת"ס, שהיה שותה החמין בניחותא (לשיטתו כדי אכילת פרס הוא ח' מינוטין), והיה מברך ברכה אחרונה. אמנם, בספר המאור הגדול (עמ” קיז), הביא העובדא בין רבי איסר זלמן והגרי"ז מבריסק והנהגת הגרש"ז מאז, אלא שהוסיף שם, שבכל זאת החמיר הגרש"ז על עצמו, וכל אימת שהיה שותה כוס משקה חם, היה משייר ממנו שיעור רביעית, המתין עד שיתקרר, ואז היה שותה בבת אחת, ומתחייב בברכה אחרונה לכל הדעות (כדברי המ"ב שם. ס' חכו ממתקים ח"א עמ' קב והערה לד. ס' מרן הרב שך שם). מובא בס' אורחות רבנו (ח"א עמ' צ), שהגרי"י קנייבסקי, הסטייפלר, אמר שהחזון איש אמר לו שמעיקר הדין גם בשתיית תה או שאר משקין יש לברך ברכה אחרונה, אף אם הפסיק ואין שיעור כדי אכילת פרס בהפסקה, והוסיף שמעיקר הדין ארבע מינוט הוי כדי אכילת פרס. כן נהג הסטייפלר לשתות כוס תה חם מאד בלגימות מרובות וברך ברכה אחרונה. גם בפסקי תשובות (שם הערה 23) מובאים גדולי ישראל שבירכו על משקה חם בשתיית כדי אכילת פרס, כגון בעל דברי חיים מצאנז (עיין שו"ת דברי יציב או"ח ב, רסא) וחתנו בעל ברוך טעם. מסיק המשנה ברורה (שם): "ואנשי מעשה נוהגין, שבסוף שתייתן, מניחין כדי שיעור רביעית שיצטנן מעט כדי שיוכלו לשתות רביעית בלא הפסק ולברך ברכה אחרונה, וטוב לעשות כן כדי לצאת אליבא דכו"ע". כ"כ בשו"ת בצל החכמה (ג, קיד) וס' זאת הברכה (עמ' 40 אות ב). אבל, מסביר הג"ר משה שטרנבך בשו"ת תשובות והנהגות (שם), שמשמע מדברי המשנה ברורה, שמעיקר הדין, לענין כדי אכילת פרס אפשר לסמוך להקל. כתב הג"ר עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (ה או"ח יח): "מסקנא דדינא, שהלכה רווחת בידינו, שאין לברך ברכה אחרונה על קפה חם, וכן על תה חם, כיון ששוהים בשתייתם יותר מכדי שיעור שתיית רביעית, והעידו האחרונים שכן מנהג ירושלים ת"ו. ואף על פי שיש הרבה מהאחרונים (ובפרט מגדולי רבני אשכנז) שחולקים על זה, ועבדי עובדא בנפשייהו לברך בנ"ר אחר קפה חם כששותים רביעית בכדי אכילת פרס, וכן נוהגים כיום כמה מאחינו האשכנזים, מ"מ אנן בדידן נקטינן לדינא שלא לברך, שכלל גדול בידינו: "ספק ברכות להקל". אכן, הנוהגים לברך ברכה אחרונה אחר הקפה שהצטנן קצת, ושתו ממנו שיעור רביעית בבת אחת, יש להם פנים הנראים בהלכה, ורבים וגדולים סוברים כן למעשה, וסברת החולקים על זה אינה מוכרחת כלל לפום דינא, ולכן הדבר פשוט שיש להם על מה שיסמוכו, ואין מזניחים אותם. אעפ"כ, הבא להימלך ולשאול שאלת חכם אם יברך לכתחילה על קפה פושר, יש להורות לו שלא יברך, דשב ואל תעשה עדיף". יש להוסיף, שפעם רבנו הרב צבי יהודה שתה תה ותלמיד שאל אותו שאלה. רבנו ענה רק אחרי שסיים לשתות התה. התלמיד שאל על הנהגתו. רבנו הסביר, שכל עניין שתיית תה הוא לשתותו חם. כשהתה מצטנן, זה כבר בל תשחית. לכן עדיף לשתות התה ואחר כך לענות – רשם מ"צ]
ברכת המזון למי שמתגרש
ש: האם מי שמתגרש אומר בברכת המזון: "הרחמן הוא יברך את אשתי"?
ת: הוא יכול להגיד 'פלונית' (לומר את שמה) או 'גרושתי'. אדם לא חייב לומר את כל ההוספות אחרי הברכה הרביעית, אך נהגו לומר, אא"כ יש סיבה לא לומר (הג"ר שלמה זלמן אוירבך בס' ותן ברכה עמ' שד). לכן, כל אחד יאמר מה שהוא רוצה.
אכל והקיא
ש: אכל והקיא חייב בברכת המזון?
ת: לא. הגדר הוא: מתעכל (שו"ת הר צבי או"ח קסג).
ברכת המזון על פרוסת לחם
ש: אחרי פרוסת לחם אחת יש לברך ברכת המזון?
ת: כן. אחרי כזית. 29 סמ"ק. קופסת גפרורים (שו"ע או"ח קס"ח ג).
ברכה אחרונה אחרי חלבי למי שבשרי
ש: בטעות אכלתי חלבי אחרי בשרי. האם לברך ברכה אחרונה?
ת: כן.
זימון לנשים
ש: האם שלוש נשים יכולות לזמן?
ת: לא נהגו (וכן השיבו הגרח"פ שיינברג והגרי"ש אלישיב. שו"ת דברי חכמים עמ' סה)."ברשות אמי" או "ברשות בעלת הבית" בברכת הזימון
אבי "מורי" לאב חילוני
ש: האם בעל תשובה שאביו חילוני יאמר בברכת המזון אבי "מורי"? הרי הוא המורה שלו בעניינים גשמיים, כש"כ בגמ' ב"ק לב: "לענין שוליא דנגרא" או שהכוונה בברכה היא מורה בענייני התורה והמצוות?
ת: כן. גם אביו החילוני חינכו.
[הגר"ח קניבסקי כתב לי: "אי אפשר".
הגר"א נבנצל כתב לי: "יאמר (ומעיקר הנוסח הוא אבי מרי – כלומר אדוני)".
הגר"י זילברשטיין כתב לי: "מן הסתם אבא אמר לו שאסור לגנוב ואסור לשפוך דם נקי. אם כן מותר לקרוא לו "מורי" בתו"מ. כי דוד המלך למד מאחיתופל הלכה אחת וקראו רבי ואלופי".
הג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכונת גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "אבי ומורי לאב חילוני, בגמרא גיטין (נח, א) קוראת לשוליא דנגרי 'רבו', שהיה רבו בלימוד הנגרות, ומשמע שגם על זה שייך לומר מו"ר".
הג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות, כתב לי: "לא יאמר 'מורי'".
הג"ר גמליאל הכוהן רבינוביץ, מח"ס גם אני אודך, כתב לי: "יאמר אבי מורי, ויתכוון על גשמיות. אולי זה יעורר את אביו שיראה שבנו שחזר בתשובה מכבדו וישוב בתשובה שלימה. אכי"ר".
הג"ר פינחס אברהם מייערס, אבד"ק האג ומח"ס שו"ת דברי פינחס, כתב לי: "אצלי ברור שאביו שהביאו לעולם צריך לכבדו מה"ת, ובודאי גם למד ממנו לפחות פרק אחד, לומר אבי מורי, ואם-לאו אין לדבר סוף וד"ל".
הג"ר שמאי קהת הכוהן גראס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "אומר רק אבי ולא מורי".
והגר"נ קרליץ אמר שהרי לא רוצים שילמד ממנו ולכן עדיף שלא יאמר (לקט שאלות המצויות מהג"ר יהודה אריה דינר ח"ד עמ' לה).
ואחר כך ראיתי בעלון וישמע משה (בשלח תשע"ד - גליון ג): "הייתי נוכח בעת ששאל הגאון הגדול הגר"י זילברשטיין שליט"א להגאון הגדול הגר"נ קרליץ שליט"א, מה הדין בבעל תשובה שהוא מארח אצלו את אביו החילוני [בהוא מחלל שבת בפרהסיא להכעיס רח"ל] בסעודתו, האם יכול לומר בברהמ"ז 'הרחמן הוא יברך את אבי מורי' על אבא שלו או לא יאמר זה כלל.
ורצה הגאון הגדול הגר"י זילברשטיין שליט"א לחדש דמאחר שהוא בירר אצל הבן האם שמע פעם בחייו מהאב אילו מצוות מהתורה הק', וענה לו הבן שאכן האב ציוהו ש'לא לרצוח' ו'לא לגנוב'. א"כ רצה הגאון הגדול הגר"י לחדש דשפיר יכול לומר עליו 'אבי מורי'.
והביא ראיה מדוד המלך ע"ה שלמד מאחיתופל הלכה אחת ושני הלכות וכבר קראו רבי אלופי ומיודעי (אבות ו ג), א"כ גם פה יכול לומר 'הרחמן הוא יברך את אבי מורי' כיון שלמד ממנו פעם הלכות קטנות, אפילו שהם דברים הידועים בין כה וכה לכאו"א עכ"ז אביו לימדו וחינך אותו לזה ואולי זה כבר מספיק שיאמר עליו 'הרחמן הוא יברך את אבי מורי'.
והיה נראה שהגאון הגר"נ הסכים לחידוש זה.
והג"ר שמאי קהת הכוהן גרוס שליט"א פסק דאכן יאמר 'הרחמן הוא יברך את אבי', [ויכון בלבו שיברכו ד' שישוב בתשובה] אמנם נראה דלא יאמר 'מורי'" - מ"צ].
הרחמן על מדינת ישראל
ש: האם רבנו הרב צבי יהודה היה אומר בברכת המזון: הרחמן הוא יברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו? הרחמן הוא יברך את חיילי צה"ל העומדים על משמר ארצנו? האם אני יכול להוסיף?
ת: רבנו לא בירך. אתה יכול להוסיף אך עדיף שלא כי אין מכניסים שינויים. הרי אתה רואה שרבנו לא הוסיף ואינך יותר ציוני ממנו. מדינת ישראל וצה"ל נכללים בברכה על הארץ ועל המזון (ועיין שו"ת בית מרדכי סי' כח. שו"ת באהלה של תורה ד ה – מ"צ).
ברכת האורח
ש: האם יש לומר ברכת האורח הקצרה או הארוכה?
ת: מקורה בגמרא (ברכות מו, א) ונפסקה בשולחן ערוך (או"ח רא, א), ופלא שהושמטה ברכת האורח הארוכה בסידורים רבים ויוצאים ידי חובה באמירה הקצרה: "הרחמן הוא יברך את בעל הבית וכו'", על כל פנים היא נדפסה בסידור עולת ראיה (ח"א, עמ' שסח-שסט). הכרת טובה למארח היא יסוד גדול במוסר, כמו שמסביר באריכות רבנו בחיי בספר 'חובות הלבבות' שהכרת הטובה היא הבריח התיכון של כל עבודת ד'. זה הא-ב של המוסר. לפיכך ראוי לברך את ברכת האורח הארוכה.
[מסופר בעובדות והנהגות לבית בריסק (ח"ד עמ' מז) שהיה הגרי"ז סולוביצ'יק מבריסק מקפיד מאוד על ברכת האורח בברכת המזון, והיה מחשיב מאוד ברכה זו. והיה אומר הגרי"ז את ברכת האורח תיכף לאחר שהיה מסיים "לעולם אל יחסרנו", ולא כפי שמובא בנוסח ברכת המזון, לאחר כל "הרחמן". ועשה כן מכיוון דאיתא ברמב"ם (הלכות ברכות ב, ז) וז"ל: "ברכה רביעית צריך להזכיר בה שלש מלכיות, וכשמברך האורח אצל בעל הבית מוסיף בה ברכה לבעל הבית" וכו'. וסבר הגרי"ז שממשמעות הלשון משמע שברכת האורח היא חלק מן הברכה, ועל כן היה אומרה תיכף לאחר "לעולם אל יחסרנו".
ונשאל הגרי"ש אלישיב: יש הנוהגים לברך ברכת האורח מיד אחרי "אל יחסרנו", האם צריך למעבד הכי? וענה: צריכים לאמרו אחרי הרחמן כמו שכתוב בסידורים (וישמע משה עמ' עט).
ואחד בא מארץ ישראל וסיפר להג"ר משה פיינשטיין שכשאכל בביתו של הגאון ר' מיכל [פיינשטיין, אחיינו של הגרמ"פ], אמר לו ר' מיכל לברך בעל הבית מיד אחד ברכה רביעית. ושאל את הגרמ"פ, האם זה קפידה או לא? והשיב שמסתמא הם מדייקים לשון הרמב"ם (הל' ברכות ב, ז) שלאחר ברכה רביעית מוסיף ברכה לבעל הבית, ולומדים שצ"ל מחובר לברכה הרביעית, אבל למעשה אין זה דווקא, ויש לאמרו במקום שאנו אומרים אותו.
עם זאת לא נהג הג"ר משה פיינשטיין להקפיד על אמירת ברכת האורח הארוכה, אבל כשפגש בקרובו, הג"ר מיכל פיינשטיין, בארץ ישראל, היה מקפיד לומר כנוסח הגמרא, ולמד זאת מבית בריסק (שו"ת ודברת בם סי' מו). ומסופר בס' מוסרת משה (ח"ב עמ' לט): איזה מוסד שלחו, כדי לבקש צדקה , כרטיס פלסטיק שכתוב עליו, מצד אחד, נוסח של ברכת המזון, ומצד שני הנוסח שהאורח צריך לברך בעל הבית. וכשראה אותו הג"ר משה פיינשטיין, אמר זה דבר טוב מאוד, שזה הנוסח שמוזכר בגמרא, ושהגרמ"פ אמרו, כשהוא אורח, כגון במאנסי (אצל בתו). ושהבריסקער בא"י [משפחת אחיינו רבי מיכל פיינשטיין] מוציאים לאורח גמרא כדי שיקרא הנוסח משם, ושלא נדפס הנוסח בסידורים, לאיזה סיבה, רק נדפס בסידור של רב יעקב עמדין. ושאלתי אם יש חיוב לאמרו, או שיספיק הנוסח שמוזכר בפוסקים "יברך את בעל הבית וכו'" והשיב הגרמ"פ הנוסח של הסידורים אינו כלום, ובוודאי צריך לאומרו. אבח שם בהערה (עב): זה כנגד מה שהגרמ"פ אמר כמה פעמים, ולגבי המעשה שאירע לו בביתו של רב מיכל שמאחר שנהוג בכלל ישראל להגיד הנוסח שנדפס, לא שייך להגיד שאינו מוצדק.
בקשר לאורחים, רבנו הרב צבי יהודה נשאל על הסיפא של המאמר "כל אשר יאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא" – באיזו זכות יתעקש ולא יצא? השיב רבנו שהדגש הוא "כל אשר יאמר לך בעל הבית עשה", שהאדם המתארח עליו לנהוג כאורח ולא ליזום, אלא להמתין בסבלנות שבעל הבית יקבע את הסדרים, מלבד דבר אחד, שאין לו לחכות שבעל הבית יאמר לו אלא מעצמו עליו להבין שעליו לצאת! – מ"צ].
סגולת ברכת המזון
ש: זה נכון שברכת המזון בכוונה עוזרת לפרנסה?
ת: כן. ספר החינוך (מובא במשנה ברורה קפה סק"א. וכדאי לברך מתוך סידור ולא בעל פה – מ"צ).
לאכול מפירותיה
ש: מי שאוכל מפירות א"י ומפירות חו"ל, האם יברך פירותיה, שהרי זה שקר?
ת: זה לא שקר שהרי כן אוכל מפירות הארץ, לכן יש לו לומר פירותיה, כדי לא לדלג על השבח הזה (וכן אמרו הסטייפלר והגרי"ש אלישיב. דרך שיחה א תקכו-תקכז. שיח הפסח עמ' קה. חשוקי חמד ברכות עמ' עדר. חוברת דרכי יעקב עמ' ט. דלא כהגרש"ז אוירבך. חכו ממתקים א קג. עיין באריכות בפירוש הרב על קצשו"ע נא ח – מ"צ).
שכח יעלה ויבוא ואח"כ שכח רצה
ש: מי ששכח לומר יעלה ויבוא בברכת המזון ביו"ט שחל בשבת, וחזר שוב על ברכת המזון ואמר יעלה ויבוא אך שכח לומר רצה, צריך לחזור פעם ג' על ברכת המזון?
ת: נ"ל שצריך לחזור כדי לומר שתי ההוספות באותה ברכת המזון, כי הן לא מצטרפות (ובס' חוט שני, הלכות שבת ח"א עמ' רטו, הגר"נ קרליץ אמר שלא צריך כי בסה"כ אמר בשניהן, אבל קצת קשה, כי הן לא ביחד באותה ברכת המזון – מ"צ).
"הזן את הכל"
ש: איך אומרים "הזן את הכל" בברכת המזון כשיש מיליארד אנשים רעבים על פני כדור הארץ?
ת: לעומתם יש מיליארד אנשים הסובלים מהשמנה ואכילת יתר, ויותר מכך, משערים שתוך עשרים שנה 40% מהאמריקאים יסבלו מהשמנת יתר. בארה"ב מוציאים כל יום מאה מיליון דולר לטיפולי להרזיה.
בנוסף לכך, המדינות העניות מגדלות תירס, ובמקום לאכול את התירס הן הופכות אותו לדלק כדי למכור לרכבים. הבעיה אינה מצד המזון שנותן רבש"ע, יש מספיק אוכל בעולם, הבעיה היא החלוקה הלא צודקת.
אישה מסופקת בברכת המזון
ש: אני אישה וכמעט בטוחה שלא ברכתי ברכת המזון. לברך?
ת: אם אישה מסופקת, זו מחלוקת גדולה אם תברך או לא, לכן לא תברך (פס"ת קפו ב –מ"צ). אך אם כמעט בטוחה שלא ברכה, אז עליה לברך.
עיקר וטפל לגבי ברכות
ש: אם לא ברך ברכה ראשונה על מזון כי הוא טפל, כגון האוכל דגנים וחלב מברך על הדגנים ולא על החלב, האם זה אותו דין לגבי ברכה אחרונה, שיברך רק על המחיה ולא בורא נפשות?
ת: כן (והשיב הגר"מ פיינשטיין: אם בטל לברכה ראשונה, בטל גם לשניה. מסורת משה עמ' נב – מ"צ).
ברכת המזון או שיעור תורה
ש: האם עדיף לוותר על ברכת המזון כדי שלא להפסיד שיעור תורה?
ת: בוודאי שלא. יש לברך ברכת המזון. הרי תורה לומדים לא מתוך סקרנות אינטלקטואלית אלא כדי לקיים, ובתורה כתוב לברך ברכת המזון.
ברכת אורח
ש: האם בישיבה יש לומר את ברכת האורח בברכת המזון?
ת: כל ראש ישיבה יחליט עבור ישיבתו. בישיבתנו לא אומרים כי רבנו הרב צבי יהודה לימד שתלמיד ישיבה אינו אורח אלא בן בית (וכן הגר"ע יוסף הורה, שבחורי ישיבה מן הדין אינם חייבים בברכת האורח, וטוב שיוסיפו בברכת המזון "הרחמן הוא יברך את בעלי הסעודה הזו". וכן הדין לגבי אברכים שאוכלים בכולל על חשבון הכולל. שלחן יוסף עמ' כה – מ"צ).
בקדושה ובטהרה
ש: שמעתי פעם שיש ביטוי מיוחד על דבקות בד' בברכה מעין שלוש. מהו?
ת: כנראה "ונברכך עליה בקדושה ובטהרה" (וכן מעשה באדמו"ר שהיה מקפיד לאכול כל יום כמה עוגיות כדי לומר ביטוי זה. ועיין הסברים רבים עליו בפירושו של הרב על קצשו"ע נא ח – מ"צ).
ברכה על ברכת המזון
ש: מדוע אין ברכת המצוות על ברכת המזון, שהיא מצווה מן התורה "ואכלת ושבעת וברכת"?
ת: אין מברכים ברכה על ברכה (הגאון רבי יעקב מליסא להגדה של פסח. ליקוטי שושנים עמ' יג-טו – מ"צ).
הרחמן הוא יברך את מדינת ישראל
ש: האם להוסיף בברכת המזון: הרחמן הוא יברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו והרחמן הוא יברך את חיילי צבא ההגנה לישראל העומדים על משמר ארצנו?
ת: אין צורך. זה נכלל ממילא.
ברכת האורח
ש: האם לברך ברכת האורח בבית הוריי?
ת: לא. אינך אורח אלא בן.