שיעורי הרב שלמה אבינר

אירוע לבר מצווה

ש: להוריי אין כסף לממן מסיבת בר מצווה יקרה, אך אני מקנא בחבריי העשירים שכן עשו ומתבייש.

ת: עשה כפי כסף הוריך ואל תבזבז על זה יותר מכך, ואין מה להתבייש. אדרבה מי שמבזבז, עליו להתבייש. אני מציע שכל חניכי תנועות הנוער, בני עקיבא, עזרא ואריאל, יעשו מרד, ויסכימו כולם שמסיבת בר מצווה לא תעלה יותר מ-500 שקל.

בר מצווה

ש: בקרוב אהיה בר מצווה ואמרו לי שמצוותי הראשונה תהיה קריאת שמע של ערבית. מה המקור?

ת: כך אומרים. אך החתם סופר אומר שהמצווה הראשונה היא שמחה של מצווה, עוד לפני שאתה עושה מצווה בפועל, עצם קבלת עול מלכות שמים בשמחה (עיין דיון בענין באריכות בפירוש הרב על קצשו"ע טו ב. ומסופר שפעם נכנס בחור בר מצווה אל הג"ר מרדכי אליהו ביום בר המצווה שלו. שאלו הגר"מ אליהו: "מה היתה המצווה הראשונה שקיימת בתור בר מצווה"? זכר הבחור ששמע שכולם עונים "תפילין", אבל הוא השיב: "קריאת שמע של ערבית". חייך הג"ר אליהו ושאלו: "וכי באותה שעה לא היית בארץ ישראל"?! כשהשיב כי אכן היה, אמר לו: "אם כן, קיימת מייד מצוות יישוב הארץ"! אביהם של ישראל ב 53. וכן מוזכר בפסקי תשובות ח"א עמ' ג – מ"צ).

זריקת סוכריות על בר מצווה וחתן

ש: מה המקור לזריקת סוכריות לבר מצווה ולחתן? ראוי לנהוג כן?

ת: אין מקור ברור, אך זה מנהג קדום בהרבה מקומות. ויש מקומות שלא נהגו. לא חייבים. הבעיה היא שילדים חזקים דוחפים ולוקחים הרבה, וקטנים או חלשים חוזרים עם דמעות. אז יותר טוב לחלק לכל ילד שקית קטנה.

קרקפתא דלא מנח תפילין

ש: מי שלא הניח אלא תפילין של יד, כגון שיש בלורית שחוצצת או התפילין של ראש היה פסול, האם הוא בכלל "קרקפתא דלא מנח תפילין", או קרקפתא לאו דווקא?

ת: לא נראה, כי אין זה מרד (עיין תוספות ראש השנה יז א ד"ה קרקפתא. הר"ן בדפי הרי"ף שם ד"ה בינוניים. קרבן נתנאל שם ס' י). ועיין פסקי שלמה ח"א ערך תפילין.

[והגר"ח קניבסקי כתב לי שהוא בכלל "קרקפתא דלא מנח תפילין".

והגר"א נבנצל כתב לי שהוא בכלל "קרקפתא דלא מנח תפילין".

והגרז"נ גולדברג כתב לי: "עיין בספר שחיבר הרב קוק שדן על אחד שיורד קצת מהתפילין על המצח, אם מותר לקנות אצלו פרשיות של תפילין, ועיין שהרב אריאלי האריך שם בספר חבש פאר".

הג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות, כתב לי: "שהוא בכלל קרקפתא דלא מנח תפילין".

והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכ' גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "בספר המצוות להרמב"ם מונה תפילין של יד ותפילין של ראש כשתי מצוות, ולכן אם הניח של יד, קיים מצוות תפילין של יד, אך לא קיים מצות תפילין של ראש. ומה שנאמר קרקפתא דלא מנח תפילין, הכוונה למי שלא הניח כלל ועיקר כנלענ"ד".

והג"ר שמאי קהת הכוהן גרוס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "מסתבר דלא דוקא דיד אינו מעכב הראש, וכמ"כ משמע דגם כה"ג הוא בכלל קרקפתא".

והג"ר פינחס אברהם מייערס, אב"ד האג ובעל שו"ת דברי פנחס, כתב לי: "אבל חציצה אינה אלא פסול לכתחלה, ובדיעבד בודאי הניח".

והרב מרדכי אלמקייס, מח"ס שו"ת ויכתוב מרדכי כתב לי: "הנה המשנה ברורה (סי' כ"ז ס"ק ט"ו) הביא דבלורית הוי חציצה עיי"ש, ועי' כה"ח שם אות ט"ו. אמנם בשו"ת יחוה דעת ח"ב סי' ב' העלה דאין בזה חציצה עיי"ש. וכן עי' שו"ת יביע אומר ח"ט חאו"ח סי' ק"ח אות קצ"ג מה שכתב על דברי שו"ת אור לציון ח"ב. וכמדומני שגם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבעך זצ"ל בהליכות שלמה כותב דלא הוי חציצה, ואינו תח"י כרגע.

ועי' מש"כ מורי ורבי מרן הגר"א גרינבלט זצ"ל בשו"ת רבבות אפרים (ח"ו סי' כ"ג) בענין אם מותר להשאיל תפילין למי שיש לו בלורית והעלה להתיר עיי"ש.

מ"מ למעשה, אע"פ שאין ראוי כלל לגדל בלורית, אין זה חציצה לתפילין.

(וזכורני לפני כ-ט"ו שנים הלכתי יחד עם חבר לקבל ברכה מהגה"צ רבי אלעזר בריזל זצ"ל, ולחבר הזה היתה בלורית, ותפס הגאון הנ"ל את הבלורית בידו ואמר לו להוריד אותה כיון שזה חציצה בתפילין, ומיד למחרת החבר הנ"ל הוריד את הבלורית ועד היום אין לו בלורית והוא ב"ה ירא ושלם).

ובענין קרקפתא דלא מנח תפילין, עי' או"ח סי' ל"ז סעי' א' ובנו"כ שם. והיוצא משם דרק אם אינו מניחם משום שהמצוות בזויות עליו הוי קרקפתא דלא מנח תפילין, וי"א גם מחמת עצלות. וי"א גם אם מביא עצמו לידי פטור שיהיה גופו לא נקי וכו' (עי' כה"ח שם אות ז'). וכן דווקא אם לא הניח תפילין מעולם, כך דעת הרמב"ם (פ"ג מהלכות תשובה ה"ה).

על כן, אדם זה שלא הניח תש"ר כי חשב שזה חציצה וכו' וזה דבר חד פעמי, אע"פ שעבר איסור חמור מאוד, אעפ"כ לא הוי קרקפתא דלא מנח תפילין. אך אם עשה כך מחמת שהמצווה בזויה עליו הוי קרקפתא דלא מנח תפילין.

(וקרקפתא שאמרו זה לאו דוקא אלא בין תש"י או תש"ר אם לא מניחם כי המצווה בזויה עליו הוי קרקפתא דלא מנח תפילין)", עכ"ל הגר"מ אלמקייס.

והרב חיים רוטר, מח"ס שו"ת שערי חיים, כתב לי: "הנה האי דינא הוא ממס' ר"ה (יז א) פושעי ישראל בגופן מאי ניהו, אמר רב קרקפתא דלא מנח תפילין, וכ' שם הר"ן (ד א בדפי הרי"ף) וז"ל והוא הדין לשאר מצות עשה שבגופו שלא קיימן מעולם כגון שלא קרא קריאת שמע ולא בירך על המזון אחריו מעולם ע"כ וכ"כ הרמב"ן בשער הגמול, עכ"פ חזינן דקרקפתא הוא לאו דוקא.

איברא דמבואר בתוס' ד"ה קרקפתא וכו', ובר"ן שם בשם ר"ת דהוא מפרש דכ"ז רק כשהמצווה בזויה עליו שמגונות עליו רצועות של תפילין שבראשו, אבל אם ירא להניח משום דבעינן גוף נקי כאלישע בעל כנפיים וכו' והוא דואג כל שעה שמא לא יוכל להזהר לשמרה בטהרה ובקדושה, הא ודאי אין עליו דין פושעי ישראל בגופן, וע"ע במ"ב (לז א) ולפי"ד שפיטא דאם היו תפילין פסולים דלא נחשב לקרקפתא דלא מנח תפילין, וכבר האריכו בדין זה האחרונים וכמדומני שהבן איש חי בשו"ת שלו רב פעלים (ד, כ) כ' ע"ז עיי"ש.

ברם במקום שבזלזול אינו מניחם כגון שאינו מסיר את החציצה בין התפילין לגופו, עוונו חמור מאוד, ובפרט לפי מש"כ הפמ"ג בשם נ"צ דאפילו מי שביטל מתפילין יום אחד הוא ג"כ בכלל פושעי ישראל מובא במ"ב (שם סק"ב), וא"א לסיים ענין זה בלי לצטט את סוף דברי התוס' בר"ה שם, וז"ל וכל הני דשמעתין בשלא עשה תשובה אבל עשה תשובה אמרינן ביומא (פו א) דתשובה תולה ומיתה ממרקת", עכ"ל הגר"ח רוטר.

ומסופר במגד גבעות עולם (ח"ב עמ' נט): כשהגיעה ישיבת חברון לירושלים לאחר רצח תרפ"ט, היתה התנגדות גדולה מאנשי היישוב הישן להישיבה בגלל הלבוש שלהם [מעיל קצר] ובפרט התנגדו לאופן שגדלו את שערותיהם [בלורית], אבל הגרי"ח זוננפלד קירבם וכיבדם שהכיר בגדלותן שלומדים תורה בקדושה וטהרה, ואל תסתכל בקנקן וכו'. וכבר היה מעשה ואנשים מהישוב הישן קיימו הפגנה סוערת נגד הישיבה, והניפו שלטים שבני הישיבה הם קרקפתא דלא מנח תפילין (ר"ה יז א), משום חציצה במקום הנחת תפילין ע"פ דברי המחה"ש (סי' כז) ומובא במ"ב (כז טו), ועיין מש"כ ע"ז הערוך השולחן (כז יד). ולאחר ההפגנה אמר הגרי"ח לראש המפגינים, דלא שייך כאן קרקפתא שלא מנח תפילין, שהרי גם לשיטתכם הם מניחים תפילין של יד ואינם בכלל קרקפתא דלא מנח תפילין, וחידוש הוא שלפ"ז נמצא ד'קרקפתא' לאו דוקא, ועיקר הכוונה הוא שאין לו חלק במצוות תפילין, ועיין בשו"ע או"ח (לז א) 'גדול שכר מצות תפילין וכל מי שאינו מניחם הוא בכלל פושעי ישראל בגופן', הנה לא ביאר השו"ע חילוק בזה בין ש"י לש"ר, ועיין במ"ב שם פרטי הדינים בזה.

ואחר כך פורסם אותה שאלה בעלון 'וישמע משה' (פרשת יתרו תשע"ה – גליון נג), והביא שהגר"ח קניבסקי אמר שמסתבר שאין נחשב פושעי ישראל בגופן רק מי שלא הניח כלל תפילין, אבל מי שהניח של יד או של ראש יצא מכלל פושעי ישראל בגופן. וכן הסכימו הג"ר שלמה זלמן אולמן (מבי"ד של הגר"ש הלוי וואזנער) והג"ר מנדל שפרן (אב"ד לענייני ממונות הישר והטוב בירושלים ומבי"ד של הג"ר משה יהודה לייב לנדא, רב העיר בני ברק).

והג"ר נפתלי נוסבוים טען שיש לתלות הספק במחלוקת זו גופא לאידך גיסא, דאם הן מצווה אחת, א"כ כל שלא הניח אחד מהם לא קיים כלל את המצווה כתקנה וחשיב פושעי ישראל בגופן, אבל אם הן שתי מצוות א"כ במה שהניח קיים המצווה בגופו כהלכתה, ושוב אין לדונו כפושעי ישראל בגופן.

והג"ר נסים קרליץ צידד שהכל תלוי בתפילין של ראש, וכלשון הגמ' קרקפתא דלא מנח תפילין, ואם הניח של ראש בלבד אינו בכלל פושעי ישראל בגופן, אבל אם הניח של יד בלבד לא יצא מכלל בחינה זו - מ"צ].

"קשר תפילין הראה לעניו"

ש: איך יש מחלוקת בקשר תפילין כש"קשר תפילין הראה לעניו"? מה ראה משה רבנו?

ת: עיין רמב"ם הלכות תשובה סוף פרק ה והראב"ד.

[הרמב"ם כותב שם: "וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר כי לא יראני האדם וחי אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא".

והגר"א נבנצל כתב לי: "בזה המחלוקת" – מ"צ.]

בשכמל"ו על תפילין של ראש

ש: מתי הרב אומר בשכמל"ו על תפילין של ראש, כמרן הרב קוק בעולת ראיה (ח"א עמ' ל-לב) קודם שיהדק או כמ"ב (כה ס"ק כא) רק אחר שיהדק שאם לא כן יהיה הפסק בין הברכה להנחה ויהיה ברכה זו לבטלה, והמ"ב כותב שהעולם נכשלין בזה?

ת: אני אומר בשכמל"ו אחרי שאני מהדק משום הפסק, כמבואר במ"ב. ורשמתי בסידור עולת ראיה שלי שמה שכתב מרן הרב קוק לומר בשכמל"ו קודם שיהדק הוא "דלא כפמ"ג ומ"ב". אמנם עיין בפסקי תשובות (כה אות יג) שמביא אחרונים שבדיעבד אמירת בשכמל"ו אינה הפסק אבל כו"ע לא פליגי שלכתחילה אין לנהוג כן. ומה שכתב מרן הרב קוק שיש לומר קודם שיהדק צ"ע.

ש: אולי מרן הרב קוק סובר שצריך לומר בשכמל"ו תוך כדי דיבור לברכה?

ת: א. אי אפשר לומר תוך כדי דיבור כי ההידוק הוא רגע. ב. הרי המ"ב כותב כלל גדול וחשוב שזו חומרא בעלמא ורק להוציא את עצמנו מידי כל פקפוק, משום שמה שהוכרע הוכרע, ואנו האשכנזים סוברים כר"ת שיש לברך. לכן, חשש הפסק יותר חשוב מאשר תוך כדי דיבור.

[ונכדו של הג"ר משה פיינשטיין שאלו אודות רב אחד, שפעם לקח מאכל, תפוח, והתחיל לברך עליו, וחשב שזה תפוח וברכתו העץ, וסיים הברכה, ואז חשב שטעה, ואמר בשכמל"ו ואז נזכר שלא טעה, האם נחשב זה כהפסק בין ברכה לאכילה, וצריך שוב לברך או לא? והשיב הגרמ"פ שאין להחשיב זה כהפסק, דהפסק בטעות אינו הפסק.

והזכיר נכדו, שהנה בברכה על תפילין של ראש, מוזכר שאין לומר בשכמל"ו אחר שתיקן התפילין במקומו, כדי שלא יהיה הפסק (כאזהרת המ"ב). ואמר הגרמ"פ שיש לחלק, דבשלמא בשאלה דידן, אמר בשכמל"ו אז בטעות. אבל בתפילין תיקנו חז"ל שיאמרו בשכמל"ו, וא"כ הוי הפסק אמיתי, דתיקנו שדוקא יאמר אותה ברכה אז. והסביר: שבכלל יש לידע שבשכמל"ו אינו מבטל ברכה לבטלה, ורק מאחר שהזכיר שם לבטלה, תיקנו שיאמר איזה שבח לתיקון, והנה בכלל אין צורך למהר כל כך להגיד. ולמשל, ת"ח שלומד אולי לימודו יספיק לשבח. ולמעשה תמיד טוב שלא ימהר, כדי שיהיה זמן לחשוב ולראות אם באמת טעה (מסורת משה עמ' נג) – מ"צ].

תפילין ביד כהה

ש: למה אנחנו מניחים תפילין דווקא על יד כהה (מנחות לז, א, שכתוב ידכה ולא ידך), כשהוא זכר שד' הוציא אותנו בחוזק יד?

ת: קבלת עול מלכות שמים.

חיזוק לקראת בר מצווה

ש: במה להגיד לבני להתחזק לקראת הבר מצווה?

ת: תגיד לו להיות גיבור! יש לילד הרבה מעלות – הוא תמים, עדין, טהור – אבל הוא גם חלש, חלש גופנית, רגשית ושכלית. בגיל שלוש עשרה הוא אמור להיות גיבור – גבר! א. יש לו להיות גיבור גופני, לחזק את הגוף. בגיל 13, שמעון ולוי לקחו חרב ולחמו. ב. יש לו להיות גיבור רגשי. בחיים לא כל דבר הולך כמו שרוצים. חיים זה כמו משחק קלפים, אתה לא בוחר אלו קלפים אתה מקבל. לא לבכות על הקלפים שקיבלת, אלא עם הקלפים שקיבלת השתדל לפעול בצורה הטובה ביותר. ג. יש לו להיות גיבור שכלי, לברר כל דבר, להוכיח כל דבר - כמובן בכבוד.

בר מצווה קונסרבטיבית

ש: אחותי עושה בר מצווה קונסרבטיבית לבנה. אנו לא באים. אך האם מותר להשתתף בארוחה שתתקיים במסעדה כשרה?

ת: אם זה לא ממש צמוד.

תאריך בר מצווה

ש: מי שנעשה בר מצווה בשבת, האם כבר יכול לקרוא בתורה, על אף שנולד אחרי הצהרים ולא נשלמו בו י"ג שנה מעת לעת?

ת: למעשה נפסק כרוב הפוסקים שבכניסת יום הבר מצווה מיד נעשה גדול. פס"ת נה טז.