גניבה\גזל (שו"ת)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
גניבה\גזל (שו"ת)
(מקורות: הרב מרדכי ציון)
ועד בית
ש: אם אחד הדיירים מסרב לשלם לועד הבית, מותר לפרסם שמו בלוח מודעות, או יש בזה משום בלבנת פנים?
ת: מותר אחרי התראה. והוא שמלבין בעצמו פניו כיוון שגוזל וזו הדרך ללחוץ עליו (עיין שו"ע חו"מ צז ו. [וכן הגרי"ש אלישיב (קב ונקי סי' תרפב). וידידי הרב רפאל שנור הראה לי שדעתו של הג"ר ניסים קרליץ, שההיתר הוא רק לדיירי הבניין, כי אחרת הוא אסור משום לשון הרע. כלומר, אין לתלות פתק בלוח מודעות כי אורחים עלולים לראות ג"כ אלא לשים בתיבת דואר של כל אחד ואחד (לקט שאלות המצויות של של הרי"א דינר ח"ב עמ' קד) – רשם מ"צ.]פתיון לגנב
ש: האם מותר להטמין פתיון לאדם חשוד על גניבה כדי לתפוס אותו, או אסור משום לפני עוור?
ת: מותר כדי להציל את הנגנבים, וכדי להצילו מגניבה בעתיד. ואף לשיטת הש"ך (יו"ד קנא סק"ו) מוכשל ועומד, גם לא בטוח שיגנוב, וגם זה מיידי. [ודלא כהגרי"ש אלישיב (קב ונקי סי' תרס) – רשם מ"צ.]חפץ גנוב
ש: אם יש בשוק חפצים למכירה הרבה יותר זולים מהרגיל, כגון תקליטורים, האם יש לחשוש שהם גנובים?
ת: כן. עיין שו"ת ריב"ש קח. ולקנות מגנב, "עוון גדול הוא, שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גנבות אחרות שאם לא ימצא לוקח, אינו גונב". שו"ע חו"מ שנו יא. חז"ל אמרו: לא העכבר גונב, אלא החור גונב (גיטין מה א).קנית חפץ גנוב
ש: קניתי חפץ ואחר כך התברר שהוא גנוב. האם אני צריך להחזירו לבעלים?
ת: כן. והמוכר יחזיר לך את הכסף. עיין ב"ק קטו א. [וכן פסק הגרי"ש אלישיב (קב ונקי סי' תרנב) – רשם מ"צ.]העלמת מס
ש: האם יש איסור מפורש בהעלמת מס?
ת: מעלים מס הוא מין גנב, שגונב מכל האזרחים. שו"ת חת"ס חו"מ סי' קעה. שו"ת יחוה דעת (ד ס. ה מה. שו"ת עשה לך רב א ע. ועיין נפש הרב רסט). [ושמעתי מהג"ר צבי שכטר שיש שיטה אצל בעלי התוס' שהרעיון של גביית מיסים מבוסס על שכירות. כל ארץ שייך למושלו או לממשלתו, ומותר ל'בעל הבעית' לגבות מיסים. אבל ד' הוא בעל הבית של ארץ ישראל (ויקרא כה כג), והוא אמר לעם ישראל לגור בה, לכן אסור למושל או ממשלה לגבות מיסים. דעה זו מובאה בר"ו על נדרים כח א. אלא הג"ר שכטר העיר שיש אנשים שמעלימים מס ע"פ שיטה זו של הר"ן, אבל הם לא יודעים מה שהר"ן כותב בדף שבא לפניו ובדף שבא אחריו, הם רק יודעים הר"ן הזה. ושיטה זו של הר"ן לא מוזכרת כלל וכלל בשו"ע חו"מ שסט ו, אלא רק דברי הרמב"ם שחייבים לשלם מיסים בארץ ישראל ובמדינות אחרות - רשם מ"צ.]ש: במקצוע שלי כולם מעלימים מס, ואם אשלם מיסים לא אוכל להתחרות בשוק?
ת: בכל זאת אסור. והרבה דרכים לרבונו של עולם להמציא לך פרנסה. וזו בשאלה הראשונה שאדם נשאל בעולם הבא: נשאת ונתת באמונה, כלומר ביושר. שבת לא א. [כתב הג"ר משה פיינשטיין על הגמרא בביצה טז א: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב, והוצאת בניו לתלמוד תורה", שמי שעובר על דיני ממונות בתקווה 'להרוויח', הוא ככופר ח"ו בד'. מי שמאמין בד', יודע שלא יהיה לו יותר מכפי מה שירצה ד' לתת לו, אף אם ירצה לקחת באיסור, וממילא אין לו שום תאווה לזה. לכן יש להיזהר מאוד מאוד בדיני ממונות כדי שלא יצא 'שכרו' בהפסדו. דרש משה עמ' נח. וכן כתב החזו"א ע"פ הגמרא בביצה שם שהשתדלות ע"י אמצעים פסולים היא חוסר בטחון, כגון פתיחת חנות העוברת איסור הסגת גבול. אמונה ובטחון ג טו – רשם מ"צ.]מס הכנסה
ש: האם מותר לסופר סת"ם שכותב ספרי תורה, תפילין ומזוזות, לעבוד בלי קבלות? ומה הדין במה שכבר מכר?[
ת: בודאי חייב ככל אדם, ועוד יותר, כי זה למצוה. על מה שכבר מכר, יבדוק מה חובו אצל מנהל תשבונות, יקנה בולי מס הכנסה, וישמיד אותם.מעלים מס
ש: האם מי שמעלים מס יכול להחשב לציוני?
ת: ציוני מקולקל.בקבוק מאירוע
ש: האם מותר לקחת בקבוק שתיה מאירוע?
ת: רק באישור בעל השמחה או בעל שירותי ההסעדה.מיחזור בקבוקים
ש: האם חייבים לזרוק בקבוקים מפלסטי למיכלי מיחזור או מותר לזרוק לפח אף על פי שזה מזהם את הטבע?
ת: מותר לזרוק לפח. זה בסדר גמור. יש גם חוקרים שטוענים שמיחזור בקבוקים מזהם יותר מאשר זריקה לפח, ושהאידיאולוגיה הירוקה לעיתים מפריזה (אגב, באמריקה זה חוק מחייב).ש: האם מותר לקחת בקבוקים ממתקני מיחזור. איך זה נעשה שלהם? כיצד קנו?
ת: אסור. זה שלהם. מדין קנין חצר משתמרת. ואם תאמר שזה לא שלהם, אז זה עדיין של המניח, שלא הפקיר, ורוצה לתת להם, לכן אינך יכול לקחת (חוק שלהם).חניה
ש: אפשר לחנות בחניה חינם של חנות, לקנות שם ואחר כך ללכת לקנות במקומות אחרים?
ת: זו לא כוונתם, אלא רק לקונים שם.גזל זמן ושינה
ש: מה המקור לגזל שינה? הוא מדאורייתא?
ת: ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט יח). ויש אומרים: "לא תונו איש את רעהו" (ויקרא כה יז. שו"ת קרן לדוד אוח יח). אגב, גם איסור דרבנן הוא אסור. ועוד אגב, לפני הכל יש להתנהג כמו בן אדם.ש: אם אני מעיר אדם שביקש ממני להעירו, זה גזל שינה?
ת: ודאי לא. גזל שינה, זה מדין פגיעה בואהבת לרעך כמוך. אך אם ביקש, זו דווקא אהבתו להעירו. [בס' הליכות חיים (ח"ב עמ' קסח), נשאל הג"ר חיים קנייבסקי: האם יש ענין של גזל שינה? דאפשר דלא שייך בזה גזל כיון שאינו לוקח דבר של ממש!? והשיב: יש בזה משום "ואהבת לרעך כמוך". ומובא בהערה שי: "וכ"כ הגר"ח שליט"א בנזר החיים (עמ' רטז), וע"ש בהערות. ועיין ס' דרך שיחה (ח"א עמ' שסז-שסח) שנשאל הג"ר חיים קניבסקי: "בחור היה בחדר השיעורים בישיבה, ובטעות נעלו עליו את הדלת. כשנתגלה הענין, התברר שהבחור שאצלו נמצא המפתח ישן עד תחילת הסדר. האם צריך להקיצו או שמא יש בזה משום גזל שינה שאינו בהשבה?" והשיב: "ענין גזל שינה הוא חידוש מבית מדרשם של בעלי המוסר, והוא רק ענין של חסד ושל 'ואהבתך לרעך כמוך', וכיון שהישן הזה מחוייב בחסד הזה – צריך להקיצו". וע"ע בשו"ת משנה הלכות (יב, תמג. יד, קצט), ובספר טובך יביעו (ח"א עמ' שלז-שלח). וכן אמר לי הגרא"ל שטיינמאן שליט"א, דאין כאן גזל שינה, אבל יש כאן "לא תונו איש את עמיתו". אמנם שאלתי את הגרי"ש אלישיב שליט"א בזה, והשיב דיש כאן גזל שינה, ואפילו על אויר יש גזל. וכן אמר לי הגרח"פ שיינברג שליט"א, דודאי יש גזל שינה והיא החמורה שבכולם, דהוא גזל מגופו שצריך השינה. אולם שאלתיו, דא"כ איך התיר המ"ב (תערב ס"ק יא) להקיץ את בני ביתו קודם ע"ה כדי שיוכל להדליק נר חנוכה בברכה, הא יש כאן משום גזל שינה!? והשיב הגרח"פ שליט"א, דניחא להם לסייעו בקיום המצוה בברכה וממילא רוצים שיקיצם, ומש"ה אין כאן גזל שינה – רשם מ"צ.]הגונב מן הגונב
ש: האם מותר לי לגנוב ממי שגנב ממני, שהרי הגונב מן הגנב פטור?
ת: פטור מכפל, אבל לא את הדבר עצמו (ב"ק סט ב. חזון איש חו"מ טו ו).סרט וידאו
ש: יש לי סרט וידאו שקיבלתי, שמישהו קנה, וכתוב עליו שאסור להשאיל אותו. מותר לי לראות?
ת: מותר. אי אפשר לאסור להשאיל. משחק בפיס
ש: מה היחס ללוטו, טוטו ומפעל הפיס? האם יש לקנות כרטיס בתקווה לזכות ואז ללמוד תורה ברווח?
ת: שלילי, כדין משחק בקוביא, בגלל שאינו ישובו של עולם ובעית אסמכתא (שו"ת שאילת שלמה ג רא). ועוד, הסיכוי לזכות נמוך מהסיכון להידרס מרכב על המדרכה.הימורים
ש: האם אפשר להמר על כסף במשחק קלפים?
ת: רע מאוד (רמב"ם גזילה ואבידה ו י-יא. ע' ערה"ש תרע ט. בה"ל שם).התערבות
ש: שני חברים התערבו – האם מי שהפסיד חייב לשלם?
ת: לפי השולחן ערוך לא חייב לשלם, וגם אסור לקחת כי זו אסמכתא, כלומר התחייבות בטעות כי היה בטוח שינצח. לפי הרמ"א אין כאן אסמכתא אלא התחייבות, שהרי תלוי בו, אבל לא היה קניין. לכן רק ראוי לשלם מדין מחוסר אמנה. אבל יש אומרים שהקניין חל בהנאת התערבות, לכן עליו לשלם (שו"ע חו"מ שע ב. עי' שו"ע יו"ד רלב ו ט"ז ס"ק יב). לגבי בסכום יסתדרו ביניהם ואם זה סכום זעיר יש מחילה ולכל הדעות חייב לשלם.צינתוק
ש: בשו"ת שאילת שלמה (ד, שכ) הרב כתב שאסור להשתמש חינם בתשתית הטלפון, כגון ל'צנתק' (לצלצל ולנתק) לשני ע"מ שיתקשר בחזרה. [ובין השאר, מביא הרב מעשה בבית כנסת שהגבאי היה מעורר את המתפללים על ידי שלושה צלצולי טלפון. כאשר הדבר הגיע לאוזני הגאון הרב בן ציון אבא שאול, הוא אסר את הדבר, כיוון שיש בכך שימוש בתשתיות הטלפון חינם שלא על פי דין]. אחד סיפר לי שהוא התקשר לחברת טלפון, ואמרו שאין בעיה ל'צנתק'. א"כ ברשות החברה, האם מותר ע"פ ההלכה?
ת: מותר.המכונה הוציאה שתי פחיות
ש: קניתי פחית קולה ממכונה והיא הוציאה שתי פחיות. מה לעשות?
ת: אין דרך להחזיר את הפחית למכונה. לכן, לכאורה, היה ראוי שתתחיל לחפש, לטלפן, להתקשר וכו' כדי למצוא את הבעלים ולהשיב להם. אלא, כשמחזירים אבידה מותר לדרוש תשלום על ההוצאות שנדרשו לצורך ההחזרה, כגון טלפונים וזמן. ומכיוון שפחית עולה כחמישה שקלים, וכל הטרחה להחזיר לבעלים עולה כעשרים שקלים, יוצא שכבר אין מה להשיב. לכן, אפילו שהפחית שייכת לבעל המכונה, אתה יכול לקחת אותה, כי הטרחה להשיב עולה יותר מהפחית.שקיות מסופרמרקט
ש: האם מותר לי לקחת שקיות מחנות סופרמרקט לשימושי האישי אחר ביצוע הקניה?
ת: ודאי לא. [וכן שמענו בשם הרב דב ליאור שהרי לא לזה הן מיועדות. והרב השווה את המעשה של לקיחת שקיות מהסופר ללקיחת אוכל מחדרי אכולי בבתי מלון, שבהם מופיעים שלטים האוסרים על הוצאת מצרכי מזון לחדרים – רשם מ"צ.]צילום מספר
ש: מותר לצלם כמה דפים מספר לצורך לימוד בכיתה?
ת: כן. א. כיון שזו העתקה מספר ולצורך אישי – מותר על פי חוק. ב. כיון שממילא לא יקנה, מותר על פי הלכה.לקיחת שקית בטעות
ש: לקחתי בטעות שקית קניות של מישהו אחר בשוק. נתתי לבעל החנות. מה עוד עלי לעשות?
ת: זה קורה, לצערנו, את לא הראשונה שזה קרה לה. משום שאין לנו פתרון, צריכים לעשות מה שקוראים "משערים". צריך לשער כלפי מעלה את העלות של מה שהיה בשקית ולתת לצדקה שכל עם ישראל נהנה ממנה. כלומר, לא לתת לאיזו ישיבה ספציפית אלא לדבר שכולם נהנים ממנה, לדוגמה: צה"ל או בית חולים גדול בעיר. פעם היו נותנים את הצדקה למימון תחזוקת בורות שתייה לעולי רגלים.גניבה מבית חולים
ש: אימי אחות בבית חולים, גונבת משם כל מיני ציוד ומביאה לנו. מה לעשות?
ת: לסרב לקבל. לומר לה בדרך יראה וכבוד שאסור לה לקחת. אם לא מועיל, לדווח לבית החולים. חייבים להציל מהגונבים אותו. [וכן פסק הגרי"ש אלישיב. קב ונקי סי' רחצ – רשם מ"צ.]בושם בחנות
ש: האם מותר לי לנסות בושם בחנות כאשר איני מתכוונת לקנותו?
ת: אסור. זה לא רק הונאה אלא גזל.עלונים
ש: בבית הכנסת שלנו עלוני השבת מבוקשים מאוד, האם בפעמים שהגעתי מוקדם אני יכול לקחת מספר עותקים למשפחתי, או שזה נחשב גזל ברמה מסוימת?
ת: רק אם יישאר לאחרונים, כי אין לזכות על חשבון הפסד חברים.גזל גוי
ש: האם מותר לגזול מגוי?
ת: חלילה. ומלבד עניין גזל יש עוון חילול השם. וגם על פי סודות התורה, מאוד ניזק. האר"י ז"ל. ועיין כף החיים קנו יב. [בשנת תשכ"ז, לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור העיר העתיקה בירושלים, רווחה התופעה בציבור בה יהודים ניצלו את פחדם של הערביים מפניהם, והיו נכנסים לחנויותיהם ולוקחים מכל הבא ליד מבלי לשלם. מששמע על כך הג"ר שמואל הלוי וואזנר, בעל שו"ת שבט הלוי, אמר לבחורי הישיבה בשיחת מוסר באותו שבוע וכה היו דבריו: "דעו לכם כי מנהג זה שהשתרבב אצל אנשים מסוימים המתירים לעצמם לגנוב מערבים הוא השחתת המידות"! והוסיף אז בלשון קדשו ברצונו להסביר לתלמידים את חומרת הדבר ושלא ילמדו ממעשיהם "מי שנוגע בממון שאינו שלו נעשה מושחת"! והוסיף: על כל ההלכות אפשר למצוא היתרים כלפי האחר, אך וודאי כלפי עצמו הרי זה משחית מידותיו!! (רחמי הרב עמ' רד).]צילום בלי רשות
ש: האם מותר לצלם אדם בלי רשותו?
ת: זו מחלוקת בין הפוסקים. הגרי"ח זוננפלד נשאל אם מותר לצלם בר ישראל נגד רצונו, דכיוון שאינו מזיקו ואינו מחסרו כלום, אולי אינו יכול למחות בידו ואפילו לכתחילה, והגם דנזכר על פי קבלה דשורה רוח טומאה (פ"ת יו"ד קמא ו), היינו על התמונה המצוירת, ואולי אין זה מזיק כלל לבעל הפרצוף שצולם, דאפשר לומר דאסור, דשייך בזה כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו. והוא השיב: "אין זה בפרתו של חברו, כי אם על ידי מעשה עצמו, ואם יציירו מדעתו, וכי יוכל לאסור? אין אדם אוסר דבר שאינו ברשותו, על חברו" (שו"ת שלמת חיים ב יט). על פי זה פסק שו"ת בצל חכמה: "מדינא קשה למחות במי שמצלם בר ישראל נגד רצונו" (ד פה). אבל הג"ר מנשה הקטן כתב שהרי יש פוסקים שאוסרים לצלם, ואף על פי שהרוב מתירים, מי שמחמיר יוכל למחות, ואפילו מי שלא מקפיד, עליו נאמר: החובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי, פטור, ואחרים שחיבלו בו חייבים. וכן הוא סובר שיש בזה משום גזל, כי יכול למכור את רשות הצילום למי שירצה, נמצא שמזיקו ממון. אמנם בראיה אין גזל, אבל לצלם אסור בלי רשותו (שו"ת משנה הלכות ז, קיז). ויש לדון בדבריו, שהרי אינו גוזלו דבר, אלא רק מפסידו רווח, וזה גרמא, כדין מבטל כיסו של חברו, שפטור. אלא אם נדון מדין זכויות יוצרים. אך יש לומר שבמה שתיקנו תיקנו, ובמה שלא תיקנו לא תיקנו, ותיקנו רק במקרה שהשקיע בזה כסף, אך כאן המצולם לא השקיע דבר. לכן זה דין גרמא, אך גם גרמא אסור לכתחילה (המחלוקת בעניין זה בין שו"ת בצל החכמה ובין שו"ת משנה הלכות גם מוזכר בשו"ת רבבות אפרים ז רסב). בסיכום: יש אוסרים משום גזל ומשום הדעה שאסור לצלם, ויש אומרים שאי אפשר למחות. לכן, יש להימנע מזה, ובודאי אין זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך". הרי אסור להזיק לזולת ולהזיק לו. אם אני מצלם אדם בעל כורחו, וודאי אני עובר על איסור תורה של "ואהבת לרעך כמוך".דיווח כוזב
ש: האם מותר לזקן שאני מטפל בו ידווח על יותר שעות ממה שאני מקדיש לו כדי שאקבל יותר כסף?
ת: בודאי לא. זה דיווח שקר וגם גזל.סעודת גזל
ש: האם להגיע לסעודת מצוה משפחתית לרגל הצלחתם לרמות את המדינה בהעלמת מס של מליונים?
ת: חלילה. זו לא סעודת מצוה, אלא סעודת עבירה, סעודת חילול השם (ע' שו"ת מנחת יצחק י נח על הגדרת סעודת מצוה – רשם מ"צ).לובי
ש: האם זה גזל לשבת 5 שעות בלובי של בית מלון בלי תשלום?
ת: זה גזל אפילו דקה אחת.גזל גוי
ש: מותר לגנוב מערבים? למה?
ת: איסור תורה של גזל. ועוד יותר חמור, כי יש חילול השם (ע' באר הגולה חושן משפט שמח א).יחד
ש: האם בבייביסיטר, מותר לי לאכול ארוחת ערב יחד עם הילדים או שזה גזל?
ת: מותר, מן הסתם הם מרשים. אך בוודאי כדאי לשאול.גניבה של ילד
ש: גיליתי שהילד שלי גנב מארקני והוא הודה. מה לעשות?
ת: א. לתת לו דמי כיס סדירים. ב. להסתיר את כל הארנקים בבית. ג. לספר לו סיפורי יושר. ד. לשדר לו שהוא ילד ישר, שזו מעידה חד פעמית: "לא מתאים לך, כי אתה ישר".פריצת דיסקים
ש: האם מותר לצרוב דיסקים?
ת: ודאי אסור. זכויות יוצרים. הרי היצרן השקיע! (שו"ת שאילת שלמה ג תסג. וכן פסק הגרי"ש אלישיב. שים שלום עמ' כג מודפס בסוף משפט כהלכה. וסיפר הראשון לציון, הג"ר יצחק יוסף: "פעם מרן זצ"ל [הגר"ע יוסף] כתב תשובה במכתב להתיר "העתקת קלטות", ואז באו אליו משלחת של חזנים שהוציאו לאור קלטות של שירי בקשות – ר' ציון יחזקאל וחבריו, וטענו למרן: השקענו הרבה זמן וכסף הלכנו לאולפן עשינו חזרות, והקלטנו וחזרנו והקלטנו וכו'. כששמע כך מרן, חזר בו, ופסק שאסור להעתיק קלטת שכתוב עליה "כל הזכויות שמורות". מאחר וזה כמו תנאי כי זה ענינים של חושן משפט שבין אדם לחבירו". ס' במחיצתו עמ' 32).הטענת סלולרי
ש: האם מותר להטעין טלפון סלולרי בתוך שקע במקום ציבורי?
ת: כן זה סכום אפסי ויש מחילה.קזינו
ש: האם מותר להמר בקזינו?
ת: כל ההימורים אסורים, הן בגלל הן בגלל צד של גזל הן בגלל שזה עיסוק בזוי.ש: יש צד גזל?
ת: כי המשלם, לו ידע מראש שיפסיד, לא היה נכנס לזה, לכן אין התשלום בהסכמה גמורה מה שנקרא גמירות דעת (שו"ת אגרות משה או"ח ד לה).קניית מגוי שגזל
ש: האם מותר לרכוש בושם שנגנב מגוי על-ידי גוי?
ת: לא. "לפני עוור" (עבודה זרה ו ב. ספר החינוך רלג. מנחת חינוך שם).מחיר כוזב
ש: אני מוכרת בחנות. האם מותר לי לרשום מחיר כגון 5.99 במקום 6.00? האם אין בזה גזל?
ת: לא. כי הקונה יודע שישלם 6.00. מלבד זאת, מותר לו לדרוש החזיר של 1 אג'. [עיין הרא"ש סוף פסחים מ בענין חמישים יום לספירת העומר וארבעים יכנו במלקות, שדרך הכתוב כשמגיע המנין לסכום עשיריות פחות אחת מונה אותו בחשבון עשירית ואינו משגיח על חסרון האחד, כלומר אע"פ שאין מונין אלא מ"ט יום ואין לוקים אלא ל"ט. וכדאי להוסיף שפעם האדמו"ר מאוסטרובצה נפגש עם הג"ר רבי חיים עוזר גרוזינסקי ושוחחו בעומקה של הלכה, וכשהגרח"ע התפעל מאוד מדבריו של האדמו"ר מאוסטרובצה, הכריז: הנכך גברא רבה! השיב לו האדמו"ר לא בזה נקראים גברא רבה! והסביר את דברי הגמרא במכות כב ב, המסיקה מדברי חכמים שדרשו כי מלקות הינם ל"ט ולא ארבעים, שטיפשים הם האנשים הקמים מספר תורה ולא קמים מפני תלמידי חכמים, דאילו בתורה נאמר: "ארבעים יכנו", ובאו חז"ל ואמרו שארבעים אלו אינם אלא שלושים ותשע מלקות ופחתו מכה אחת הרי שכוחם גדול מאוד. שאל האדמו"ר מדוע הרחיקה התורה לפרשתינו מספר דברים ולא הסתפקה בפרשת אמור שבספר ויקרא, שם נאמר בפרשת ספירת העומר "תספרו חמישים יום", וחז"ל דרשו שזה אינו אלא ארבעים ותשע ימים, הרי שגם כאן הפחיתו יום אחד? מכאן, אמר האדמו"ר להגרח"ע למדנו שגדלות חכמים אינה בהפחתה של יום אחד מספירת העומר, אלא דווקא ממה שהפחיתו מכה אחת מעונשו של הרשע אפילו שחטא וזו מעלתם. אם כך גברא רבה הינו מי שמקל בצערו של חבירו ולא רק עוסק בחידושה של תורה (עיטורי תורה – ויקרא כג טז) – רשם מ"צ.]תוכנות לא חוקיות
ש: במקום עבודתי, אני משתמש בתכנה מועתקת לא חוקית, ואף נדרש לשקר לחברה המספקת. מה לעשות?
ת: לבקש לעבוד רק עם תוכנות כשרות, ואם אי אפשר, לעזוב, כי אסור לעשות עבירה כדי לא להפסיד כסף. שו"ע או"ח תרנו.הורדת תכנות
ש: האם מותר להוריד למחשב תכנות של גוי?
ת: לא. גם לגוי יש זכויות יוצרים, ויש גם הסכמים בינלאומיים.גניבה ממלון
ש: מותר לקחת מבתי מלון מגבות כי כולם עושים?
ת: חלילה. ומה שכולם עושים, אין זה מותר.ש: ומה עם סבון קטן ושמפו.
ת: זה ניתן לכם.
ועד בית
ש: אם אחד הדיירים מסרב לשלם לועד הבית, מותר לפרסם שמו בלוח מודעות, או יש בזה משום בלבנת פנים?
ת: מותר אחרי התראה. והוא שמלבין בעצמו פניו כיוון שגוזל וזו הדרך ללחוץ עליו (עיין שו"ע חו"מ צז ו. [וכן הגרי"ש אלישיב (קב ונקי סי' תרפב). וידידי הרב רפאל שנור הראה לי שדעתו של הג"ר ניסים קרליץ, שההיתר הוא רק לדיירי הבניין, כי אחרת הוא אסור משום לשון הרע. כלומר, אין לתלות פתק בלוח מודעות כי אורחים עלולים לראות ג"כ אלא לשים בתיבת דואר של כל אחד ואחד (לקט שאלות המצויות של של הרי"א דינר ח"ב עמ' קד) – רשם מ"צ.]
פתיון לגנב
ש: האם מותר להטמין פתיון לאדם חשוד על גניבה כדי לתפוס אותו, או אסור משום לפני עוור?
ת: מותר כדי להציל את הנגנבים, וכדי להצילו מגניבה בעתיד. ואף לשיטת הש"ך (יו"ד קנא סק"ו) מוכשל ועומד, גם לא בטוח שיגנוב, וגם זה מיידי. [ודלא כהגרי"ש אלישיב (קב ונקי סי' תרס) – רשם מ"צ.]
חפץ גנוב
ש: אם יש בשוק חפצים למכירה הרבה יותר זולים מהרגיל, כגון תקליטורים, האם יש לחשוש שהם גנובים?
ת: כן. עיין שו"ת ריב"ש קח. ולקנות מגנב, "עוון גדול הוא, שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גנבות אחרות שאם לא ימצא לוקח, אינו גונב". שו"ע חו"מ שנו יא. חז"ל אמרו: לא העכבר גונב, אלא החור גונב (גיטין מה א).
קנית חפץ גנוב
ש: קניתי חפץ ואחר כך התברר שהוא גנוב. האם אני צריך להחזירו לבעלים?
ת: כן. והמוכר יחזיר לך את הכסף. עיין ב"ק קטו א. [וכן פסק הגרי"ש אלישיב (קב ונקי סי' תרנב) – רשם מ"צ.]
העלמת מס
ש: האם יש איסור מפורש בהעלמת מס?
ת: מעלים מס הוא מין גנב, שגונב מכל האזרחים. שו"ת חת"ס חו"מ סי' קעה. שו"ת יחוה דעת (ד ס. ה מה. שו"ת עשה לך רב א ע. ועיין נפש הרב רסט). [ושמעתי מהג"ר צבי שכטר שיש שיטה אצל בעלי התוס' שהרעיון של גביית מיסים מבוסס על שכירות. כל ארץ שייך למושלו או לממשלתו, ומותר ל'בעל הבעית' לגבות מיסים. אבל ד' הוא בעל הבית של ארץ ישראל (ויקרא כה כג), והוא אמר לעם ישראל לגור בה, לכן אסור למושל או ממשלה לגבות מיסים. דעה זו מובאה בר"ו על נדרים כח א. אלא הג"ר שכטר העיר שיש אנשים שמעלימים מס ע"פ שיטה זו של הר"ן, אבל הם לא יודעים מה שהר"ן כותב בדף שבא לפניו ובדף שבא אחריו, הם רק יודעים הר"ן הזה. ושיטה זו של הר"ן לא מוזכרת כלל וכלל בשו"ע חו"מ שסט ו, אלא רק דברי הרמב"ם שחייבים לשלם מיסים בארץ ישראל ובמדינות אחרות - רשם מ"צ.]
ש: במקצוע שלי כולם מעלימים מס, ואם אשלם מיסים לא אוכל להתחרות בשוק?
ת: בכל זאת אסור. והרבה דרכים לרבונו של עולם להמציא לך פרנסה. וזו בשאלה הראשונה שאדם נשאל בעולם הבא: נשאת ונתת באמונה, כלומר ביושר. שבת לא א. [כתב הג"ר משה פיינשטיין על הגמרא בביצה טז א: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב, והוצאת בניו לתלמוד תורה", שמי שעובר על דיני ממונות בתקווה 'להרוויח', הוא ככופר ח"ו בד'. מי שמאמין בד', יודע שלא יהיה לו יותר מכפי מה שירצה ד' לתת לו, אף אם ירצה לקחת באיסור, וממילא אין לו שום תאווה לזה. לכן יש להיזהר מאוד מאוד בדיני ממונות כדי שלא יצא 'שכרו' בהפסדו. דרש משה עמ' נח. וכן כתב החזו"א ע"פ הגמרא בביצה שם שהשתדלות ע"י אמצעים פסולים היא חוסר בטחון, כגון פתיחת חנות העוברת איסור הסגת גבול. אמונה ובטחון ג טו – רשם מ"צ.]
מס הכנסה
ש: האם מותר לסופר סת"ם שכותב ספרי תורה, תפילין ומזוזות, לעבוד בלי קבלות? ומה הדין במה שכבר מכר?
ת: בודאי חייב ככל אדם, ועוד יותר, כי זה למצוה. על מה שכבר מכר, יבדוק מה חובו אצל מנהל תשבונות, יקנה בולי מס הכנסה, וישמיד אותם.
מעלים מס
ש: האם מי שמעלים מס יכול להחשב לציוני?
ת: ציוני מקולקל.
בקבוק מאירוע
ש: האם מותר לקחת בקבוק שתיה מאירוע?
ת: רק באישור בעל השמחה או בעל שירותי ההסעדה.
מיחזור בקבוקים
ש: האם חייבים לזרוק בקבוקים מפלסטי למיכלי מיחזור או מותר לזרוק לפח אף על פי שזה מזהם את הטבע?
ת: מותר לזרוק לפח. זה בסדר גמור. יש גם חוקרים שטוענים שמיחזור בקבוקים מזהם יותר מאשר זריקה לפח, ושהאידיאולוגיה הירוקה לעיתים מפריזה (אגב, באמריקה זה חוק מחייב).
ש: האם מותר לקחת בקבוקים ממתקני מיחזור. איך זה נעשה שלהם? כיצד קנו?
ת: אסור. זה שלהם. מדין קנין חצר משתמרת. ואם תאמר שזה לא שלהם, אז זה עדיין של המניח, שלא הפקיר, ורוצה לתת להם, לכן אינך יכול לקחת (חוק שלהם).
חניה
ש: אפשר לחנות בחניה חינם של חנות, לקנות שם ואחר כך ללכת לקנות במקומות אחרים?
ת: זו לא כוונתם, אלא רק לקונים שם.
גזל זמן ושינה
ש: מה המקור לגזל שינה? הוא מדאורייתא?
ת: ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט יח. וכן הראשל"צ הגר"י יוסף בית מרן 73 עמ' ב). ויש אומרים: "לא תונו איש את רעהו" (ויקרא כה יז. שו"ת קרן לדוד אוח יח). אגב, גם איסור דרבנן הוא אסור. ועוד אגב, לפני הכל יש להתנהג כמו בן אדם.
ש: אם אני מעיר אדם שביקש ממני להעירו, זה גזל שינה?
ת: ודאי לא. גזל שינה, זה מדין פגיעה בואהבת לרעך כמוך. אך אם ביקש, זו דווקא אהבתו להעירו. [בס' הליכות חיים (ח"ב עמ' קסח), נשאל הג"ר חיים קנייבסקי: האם יש ענין של גזל שינה? דאפשר דלא שייך בזה גזל כיון שאינו לוקח דבר של ממש!? והשיב: יש בזה משום "ואהבת לרעך כמוך". ומובא בהערה שי: "וכ"כ הגר"ח שליט"א בנזר החיים (עמ' רטז), וע"ש בהערות. ועיין ס' דרך שיחה (ח"א עמ' שסז-שסח) שנשאל הג"ר חיים קניבסקי: "בחור היה בחדר השיעורים בישיבה, ובטעות נעלו עליו את הדלת. כשנתגלה הענין, התברר שהבחור שאצלו נמצא המפתח ישן עד תחילת הסדר. האם צריך להקיצו או שמא יש בזה משום גזל שינה שאינו בהשבה?" והשיב: "ענין גזל שינה הוא חידוש מבית מדרשם של בעלי המוסר, והוא רק ענין של חסד ושל 'ואהבתך לרעך כמוך', וכיון שהישן הזה מחוייב בחסד הזה – צריך להקיצו". וע"ע בשו"ת משנה הלכות (יב, תמג. יד, קצט), ובספר טובך יביעו (ח"א עמ' שלז-שלח). וכן אמר לי הגרא"ל שטיינמאן שליט"א, דאין כאן גזל שינה, אבל יש כאן "לא תונו איש את עמיתו". אמנם שאלתי את הגרי"ש אלישיב שליט"א בזה, והשיב דיש כאן גזל שינה, ואפילו על אויר יש גזל. וכן אמר לי הגרח"פ שיינברג שליט"א, דודאי יש גזל שינה והיא החמורה שבכולם, דהוא גזל מגופו שצריך השינה. אולם שאלתיו, דא"כ איך התיר המ"ב (תערב ס"ק יא) להקיץ את בני ביתו קודם ע"ה כדי שיוכל להדליק נר חנוכה בברכה, הא יש כאן משום גזל שינה!? והשיב הגרח"פ שליט"א, דניחא להם לסייעו בקיום המצוה בברכה וממילא רוצים שיקיצם, ומש"ה אין כאן גזל שינה – רשם מ"צ.]
הגונב מן הגונב
ש: האם מותר לי לגנוב ממי שגנב ממני, שהרי הגונב מן הגנב פטור?
ת: פטור מכפל, אבל לא את הדבר עצמו (ב"ק סט ב. חזון איש חו"מ טו ו).
סרט וידאו
ש: יש לי סרט וידאו שקיבלתי, שמישהו קנה, וכתוב עליו שאסור להשאיל אותו. מותר לי לראות?
ת: מותר. אי אפשר לאסור להשאיל.
משחק בפיס
ש: מה היחס ללוטו, טוטו ומפעל הפיס? האם יש לקנות כרטיס בתקווה לזכות ואז ללמוד תורה ברווח?
ת: שלילי, כדין משחק בקוביא, בגלל שאינו ישובו של עולם ובעית אסמכתא (שו"ת שאילת שלמה ג רא). ועוד, הסיכוי לזכות נמוך מהסיכון להידרס מרכב על המדרכה.
הימורים
ש: האם אפשר להמר על כסף במשחק קלפים?
ת: רע מאוד (רמב"ם גזילה ואבידה ו י-יא. ע' ערה"ש תרע ט. בה"ל שם).
התערבות
ש: שני חברים התערבו – האם מי שהפסיד חייב לשלם?
ת: לפי השולחן ערוך לא חייב לשלם, וגם אסור לקחת כי זו אסמכתא, כלומר התחייבות בטעות כי היה בטוח שינצח. לפי הרמ"א אין כאן אסמכתא אלא התחייבות, שהרי תלוי בו, אבל לא היה קניין. לכן רק ראוי לשלם מדין מחוסר אמנה. אבל יש אומרים שהקניין חל בהנאת התערבות, לכן עליו לשלם (שו"ע חו"מ שע ב. עי' שו"ע יו"ד רלב ו ט"ז ס"ק יב). לגבי בסכום יסתדרו ביניהם ואם זה סכום זעיר יש מחילה ולכל הדעות חייב לשלם.
צינתוק
ש: בשו"ת שאילת שלמה (ד, שכ) הרב כתב שאסור להשתמש חינם בתשתית הטלפון, כגון ל'צנתק' (לצלצל ולנתק) לשני ע"מ שיתקשר בחזרה. [ובין השאר, מביא הרב מעשה בבית כנסת שהגבאי היה מעורר את המתפללים על ידי שלושה צלצולי טלפון. כאשר הדבר הגיע לאוזני הגאון הרב בן ציון אבא שאול, הוא אסר את הדבר, כיוון שיש בכך שימוש בתשתיות הטלפון חינם שלא על פי דין]. אחד סיפר לי שהוא התקשר לחברת טלפון, ואמרו שאין בעיה ל'צנתק'. א"כ ברשות החברה, האם מותר ע"פ ההלכה?
ת: מותר.
המכונה הוציאה שתי פחיות
ש: קניתי פחית קולה ממכונה והיא הוציאה שתי פחיות. מה לעשות?
ת: אין דרך להחזיר את הפחית למכונה. לכן, לכאורה, היה ראוי שתתחיל לחפש, לטלפן, להתקשר וכו' כדי למצוא את הבעלים ולהשיב להם. אלא, כשמחזירים אבידה מותר לדרוש תשלום על ההוצאות שנדרשו לצורך ההחזרה, כגון טלפונים וזמן. ומכיוון שפחית עולה כחמישה שקלים, וכל הטרחה להחזיר לבעלים עולה כעשרים שקלים, יוצא שכבר אין מה להשיב. לכן, אפילו שהפחית שייכת לבעל המכונה, אתה יכול לקחת אותה, כי הטרחה להשיב עולה יותר מהפחית.
שקיות מסופרמרקט
ש: האם מותר לי לקחת שקיות מחנות סופרמרקט לשימושי האישי אחר ביצוע הקניה?
ת: ודאי לא. [וכן שמענו בשם הרב דב ליאור שהרי לא לזה הן מיועדות. והרב השווה את המעשה של לקיחת שקיות מהסופר ללקיחת אוכל מחדרי אכולי בבתי מלון, שבהם מופיעים שלטים האוסרים על הוצאת מצרכי מזון לחדרים – רשם מ"צ.]
צילום מספר
ש: מותר לצלם כמה דפים מספר לצורך לימוד בכיתה?
ת: כן. א. כיון שזו העתקה מספר ולצורך אישי – מותר על פי חוק. ב. כיון שממילא לא יקנה, מותר על פי הלכה.
לקיחת שקית בטעות
ש: לקחתי בטעות שקית קניות של מישהו אחר בשוק. נתתי לבעל החנות. מה עוד עלי לעשות?
ת: זה קורה, לצערנו, את לא הראשונה שזה קרה לה. משום שאין לנו פתרון, צריכים לעשות מה שקוראים "משערים". צריך לשער כלפי מעלה את העלות של מה שהיה בשקית ולתת לצדקה שכל עם ישראל נהנה ממנה. כלומר, לא לתת לאיזו ישיבה ספציפית אלא לדבר שכולם נהנים ממנה, לדוגמה: צה"ל או בית חולים גדול בעיר. פעם היו נותנים את הצדקה למימון תחזוקת בורות שתייה לעולי רגלים.
גניבה מבית חולים
ש: אימי אחות בבית חולים, גונבת משם כל מיני ציוד ומביאה לנו. מה לעשות?
ת: לסרב לקבל. לומר לה בדרך יראה וכבוד שאסור לה לקחת. אם לא מועיל, לדווח לבית החולים. חייבים להציל מהגונבים אותו. [וכן פסק הגרי"ש אלישיב. קב ונקי סי' רחצ – רשם מ"צ.]
בושם בחנות
ש: האם מותר לי לנסות בושם בחנות כאשר איני מתכוונת לקנותו?
ת: אסור. זה לא רק הונאה אלא גזל.
עלונים
ש: בבית הכנסת שלנו עלוני השבת מבוקשים מאוד, האם בפעמים שהגעתי מוקדם אני יכול לקחת מספר עותקים למשפחתי, או שזה נחשב גזל ברמה מסוימת?
ת: רק אם יישאר לאחרונים, כי אין לזכות על חשבון הפסד חברים.
גזל גוי
ש: האם מותר לגזול מגוי?
ת: חלילה. ומלבד עניין גזל יש עוון חילול השם. וגם על פי סודות התורה, מאוד ניזק. האר"י ז"ל. ועיין כף החיים קנו יב. [בשנת תשכ"ז, לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור העיר העתיקה בירושלים, רווחה התופעה בציבור בה יהודים ניצלו את פחדם של הערביים מפניהם, והיו נכנסים לחנויותיהם ולוקחים מכל הבא ליד מבלי לשלם. מששמע על כך הג"ר שמואל הלוי וואזנר, בעל שו"ת שבט הלוי, אמר לבחורי הישיבה בשיחת מוסר באותו שבוע וכה היו דבריו: "דעו לכם כי מנהג זה שהשתרבב אצל אנשים מסוימים המתירים לעצמם לגנוב מערבים הוא השחתת המידות"! והוסיף אז בלשון קדשו ברצונו להסביר לתלמידים את חומרת הדבר ושלא ילמדו ממעשיהם "מי שנוגע בממון שאינו שלו נעשה מושחת"! והוסיף: על כל ההלכות אפשר למצוא היתרים כלפי האחר, אך וודאי כלפי עצמו הרי זה משחית מידותיו!! (רחמי הרב עמ' רד).]
צילום בלי רשות
ש: האם מותר לצלם אדם בלי רשותו?
ת: זו מחלוקת בין הפוסקים. הגרי"ח זוננפלד נשאל אם מותר לצלם בר ישראל נגד רצונו, דכיוון שאינו מזיקו ואינו מחסרו כלום, אולי אינו יכול למחות בידו ואפילו לכתחילה, והגם דנזכר על פי קבלה דשורה רוח טומאה (פ"ת יו"ד קמא ו), היינו על התמונה המצוירת, ואולי אין זה מזיק כלל לבעל הפרצוף שצולם, דאפשר לומר דאסור, דשייך בזה כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו. והוא השיב: "אין זה בפרתו של חברו, כי אם על ידי מעשה עצמו, ואם יציירו מדעתו, וכי יוכל לאסור? אין אדם אוסר דבר שאינו ברשותו, על חברו" (שו"ת שלמת חיים ב יט). על פי זה פסק שו"ת בצל חכמה: "מדינא קשה למחות במי שמצלם בר ישראל נגד רצונו" (ד פה). אבל הג"ר מנשה הקטן כתב שהרי יש פוסקים שאוסרים לצלם, ואף על פי שהרוב מתירים, מי שמחמיר יוכל למחות, ואפילו מי שלא מקפיד, עליו נאמר: החובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי, פטור, ואחרים שחיבלו בו חייבים. וכן הוא סובר שיש בזה משום גזל, כי יכול למכור את רשות הצילום למי שירצה, נמצא שמזיקו ממון. אמנם בראיה אין גזל, אבל לצלם אסור בלי רשותו (שו"ת משנה הלכות ז, קיז). ויש לדון בדבריו, שהרי אינו גוזלו דבר, אלא רק מפסידו רווח, וזה גרמא, כדין מבטל כיסו של חברו, שפטור. אלא אם נדון מדין זכויות יוצרים. אך יש לומר שבמה שתיקנו תיקנו, ובמה שלא תיקנו לא תיקנו, ותיקנו רק במקרה שהשקיע בזה כסף, אך כאן המצולם לא השקיע דבר. לכן זה דין גרמא, אך גם גרמא אסור לכתחילה (המחלוקת בעניין זה בין שו"ת בצל החכמה ובין שו"ת משנה הלכות גם מוזכר בשו"ת רבבות אפרים ז רסב). בסיכום: יש אוסרים משום גזל ומשום הדעה שאסור לצלם, ויש אומרים שאי אפשר למחות. לכן, יש להימנע מזה, ובודאי אין זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך". הרי אסור להזיק לזולת ולהזיק לו. אם אני מצלם אדם בעל כורחו, וודאי אני עובר על איסור תורה של "ואהבת לרעך כמוך". [בשו"ת משנת יוסף (י, קפב), כתב הג"ר יוסף ליברמן שמובא בתולדות זקינו החת"ס שאחד ממקורביו הזמין בסתר צייר שיצייר צורת החת"ס, ועשה ממנה העתקות ומכרה לאנשי הקהילה כסגולה. משנודע לחת"ס הזמינו ושאלו על מה עשית ככה, ענהו האיש שדחיקא ליה שעתא וילדיו בגרו ואין הוצאות חתונה, ובושת פניו מונעת אותו מלפנות לעזרה לנדיבי הקהילה, ענה החת"ס אם אתה לא יכול לבייש פניך, האם מותר לך לבייש את פניי. – ולא גילה לנו טעם הקפדתו. והוסיף הג"ר ליברמן: "אבל צאצאיו תלו בביתם תמונת החת"ס ושאר זקניהם". והחפץ חיים הקפיד שלא להצטלם, וכשהוצרך לנסוע לכנסיה הגדולה סידרו לו הנסיעה בלי תמונה. וכן הגר"ח התנגד מאוד לצילום תמונות של בני אדם, ולא היה מניח בשום פנים ואופן שיצלמו אותו. וכן תלמידו הג"ר שמחה זליג לא היה ניח"ל מתמונות, מכל מקום כאשר זה נגע לפרנסתו של יהודי הסכים לחרוג ממנהגו והסכים להצטלם. בעת אסיפת יסוד אגודת ישראל שהיה בקטוביץ נעמד צלם אחד ממול הגר"ח וניסה לצלם אותו ולא היה ביד הגר"ח אפשרות לצאת משם, לכן לקח הגר"ח את המטפחת שלו והעבירה על מצחו אנה ואנה כמי שמנגב את זיעתו, כך במשך זמן רב כל הזמן שהגר"ח היה שם העביר את המטפחת על פניו ברציפות מבלי להניח אפשרות "לתפוס" ממנו שום תמונה. והצלם ניסה וניסה עד שלאחר האסיפה נענה ביאוש שכמה שניסה לא הצליח לתפוס שום תמונה מהגר"ח. אולם הגר"ח אמר: לא נכון, תמונה אחת הוא הצליח לתפוס! כי הגר"ח בחדותו הבחין שתמונה אחת הצליחה לתפוס אותו, מה שאפילו הצלם לא הבחין בכך. הגר"ח לא רצה שיצלמו אותו, והנה ידוע שעפ"י קבלה אין להניח צילום דיוקן של אדם (עיין יערות דבש ח"א דרוש ב' והובא בפתחי תשובה יו"ד קמא סק"ז), אולם נראה שהגר"ח לא חשש משום כך, שהרי בביתו של הגרי"ז בירושלים היה תלוי על הקיר תמונה של הבית הלוי וכן תמונה הגר"ח, וכפי הנראה שסבר שיש בזה איזה ענין בתליית תמונות גדולי ישראל בבחינת הכתוב (ישעיה ל, כ) והיו עיניך רואות את מוריך, עכ"פ בודאי שאם היה להגר"ח חשש איסור בזה לא היה הגרי"ז תולה תמונתו בביתו (אעלה בתמר – מתורת בריסק עמ' סב, קמא). התמונה המפורסמת של מרן הרב כשהוא יושב בכורסא שקוע במחשבה, צולמה בלונדון ע"י ד"ר חומה, שהיה אז צעיר בן 17, הרב הגיע אז לברית מילה, וחיכה למוהל שאיחר, ובינתיים התיישב הרב בכורסא ושקע בעולמו הרוחני הצעיר ניצל את המצב, ומיהר לצלם את הרב בפוזה המרשימה. אח"כ נתברר שהתמונה מאוד הצליחה: אישיותו של הרב, שהיתה מאוד נערצת בלונדון-רבתי, משתקפת מתוך התמונה במלוא תפארתה, ושובה לב כל רואיה. ד"ר חומה הצעיר, שהיה פעיל אז בארגון צעירים דתיים "סיני", התלבט בכיסוי ההוצאות הכספיות של הארגון, ועלה בדעתו להפיץ את התמונה ברבים ולהיעזר בתמורתה, אולם הבין שזאת אסור לו לעשות בלי הסכמתו של הרב, הוא פנה איפוא אל הרב וגילה לו את דבר הצילום, וביקש רשות ממנו להפצתה לצרכי המטרה הנ"ל. הרב הגיב ברוח טובה ואמר: "אתם אמנם רוצים לקיים בי מקרא שכתוב "וגונב איש ומכרו", אולם הואיל והדבר הוא לצרכי מצוה - רשותי נתונה לכם" (שיחות הראיה עמ' כא-כב. מרן הרב קוק זצ"ל מהרב ז.א. רבינר קי-קיא). וסיפר הגר"ש גורן על מעשה עם מרן הרב קוק כששהו יחד בנופש בהר כרמל: "פעם אחת, בעודנו יושבים ביער ומשוחחים, ניגש אלינו תייר יהודי מבלגיה עם מצלמה ביד, וביקש מהרב קוק רשות לצלם אותו. גם את הבקשה הזו ניצל הרב ללימוד תורה והלכה. הוא פנה אליי ושאל אותי: 'מה אתה אומר? האם יש לי רשות לסרב להצטלם? וכי מה הוא לוקח ממני? הוא משתמש בצל שלי, ומי אומר שהצל של האדם שייך לו? האם יש לאדם בעלות על הצל שלו'? התחלנו לדון בנושא הצל. יש סוגיה במסכת פסחים (כו, א) על רבן יוחנן בן זכאי היושב ודורש בצלו של היכל, והשאלה היא – אם ההיכל אסור בהנאה, האם צל ההיכל מותר? גם במסכת עבודה זרה (מח, ב) קיים דיון בנושא הצל לעניין אשרה – אם הצל של אשרה אסור או מותר. כך דנו בנושא, ואז אמר לי הרב: 'בוא ואספר לך סיפור על הנושא'. הרב קוק, מתוקף תפקידו, היה מקבל קטעי עיתונות מכל העולם, הקשורים לענייני דת חשובים. הוא סיפר שפעם אחת קיבל מהודו קטע עיתונות על משפט מעניין שהתרחש שם. על מה היה המשפט? שני הודים הלכו בדרך ביום קיץ חם מאוד. לאחר מהם היה חמור ולשני לא. בשלב מסוים החליטו לעצור בדרך כדי שהחמור ינוח, וגם הם יאכלו וינוחו. כאשר התיישבו לצד הדרך, גם החמור כרע תחתיו ונח. כשהחמור כרע, הוא הצל על צד אחד בלבד. הלך האיש ההודי, שלא היה בעל החמור, ושכב בצלו של החמור. בא אליו בעל החמור ואמר לו: 'תסלח לי, החמור שלי ולכן גם הצל שלי. אני מבקש שתעזוב את הצל. אני רוצה לשכב בו'. ענה לו האיש השני: 'נכון, החמור שלך, אבל הצל של החמור אינו שייך לחמור, ולבעל החמור אין בעלות על הצל'. התחילו שניהם לריב עד כדי מכות, והדבר הגיע לבית המשפט ההודי, בדרגה הראשונה, השנייה והשלישית. הגיעו עד לערעורים, ולא יכלו להחליט אם החמור הוא בעל הצל, ואם הצל של החמור שייך לבעל החמור או לא. עד כדי היתה הבעיה מסובכת, עד שהגיעה לערעור לאנגליה, למועצת המלכה (הודו היתה בשלטון האימפריה הבריטית), וגם הם לא ידעו להחליט. הרב קוק החליט שאין לו בעלות על הצל שלו, ולכן אין לו זכות לסרב להצטלם, מכיוון שהאיש שמצלם משתמש רק בצל של האדם" (הרב שלמה גורן בעוז ותעצומות עמ' 77-76). החזו"א הקפיד שלא יצלמוהו ואמר שיש בזה ענין ע"פ הסוד, פעם אחת יצא החזו"א מבחינה שבחן התלמידים בישיבת תפארת ציון ורצו לצלמו והוא התנגד, אך ראש הישיבה אמר לו שע"י התמונה הוא יצליח לאסוף תרומות לישיבה בחו"ל, א"ל החזו"א אם זה בשביל חיזוק התורה אני מרשה (תולדות יעקב עמ' ל הערה 2). והסטייפלר התנגד מאוד שיצלמוהו, והיה מכנה בשם 'גניבה' את המצלמים אותו שלא ברצונו. פעם הראו לו תמונה שלו, ולא אמר לקורעה... אחד שבא להזמינו לסנדקאות, התנה עמו רבינו קודם לכן, בין השאר, שלא יצלמו אותו. פעם הסביר את נימוקו לאיסור: כל צלם ודמות שנשאר מן האדם לאחר הסתלקותו מן העולם, גורם שלא תהא מנוחה לנפש, כך מבואר בספרים הק'... (עיין פחתי תשובה יו"ד קמא סק"א בשם יערות דבש). ואמנם בסוכתו של הסטייפלר, היו תלויים תמונות של החפץ חיים, הגר"ח מבריסק, הג"ר חיים עוזר, הגר"א ווסרמן והגרי"ז מבריסק. פעם אחת אמר על תמונתו של הגר"ח מבריסק, שנראה כאומר: "אותי לא ירמו"! ופעם הראה לו תמונה של קבוצת אנשים עומדים עם החזו"א, הסטייפלר הביט בתמונה וחייך, שאלוהו מה ראה, השיב שרואים על הפנים מי חכם ומי טפש שם עמ' ל, קעא). ואמר הסטייפלר: "יש אנשים שנכנסים לבקש ברכה ובשעה שאני קורא את הפתק מוציאים מצלמה ומצלמים אותי – זה ממש גזילה [כנראה הכוונה שזה דומה לגזילה שעושה סחורה בשל חברו בלי רשותו] (הליכות והנהגות ממרן בעל ה"קהילות יעקב" עמ' נז). וכן הגאון רבי משה גרינוולד, בעל שו"ת ערוגת הבושם, הקפיד מאוד שלא יצלמו אותו, וגם היה שורף תמונות שיש בהם צורות אנשים, ורק צורת אמו גנז, כי מחמת כיבוד אם לא רצה לשרוף תמונתה (ס' בית ישראל ח"ח עמ' קסט. תפארת בנים על קצשו"ע עמ' שמו). ופעם הערוגת הבושם בעת מסיעה ברכבת, הניח פתאום ידיו על פניו. לאחר מכן סיפר אחד מתלמידיו שבאותו רגע רצה לצלם פני הצדיק, כנראה שרבו הרגיש בדבר, ולכן הסתיר פניו. ופעם נזדמנה לבנו רבי יצחק לו גרינוולד מצעלם תמונה של אביו וגנז אותה, ועד היום אין בנמצא תמונה של בעל ערוגת הבושם. והאדמו"ר מפאפא, רבי יוסף גרינוולד, היה בחתונה, וראה בכניסה של האולם אדם שמוכר תמונות מרבנים וגאוני ישראל וכתוב עליהם באותיות גדולות: "והיו עיניך רואות את מוריך". אמר האדמו"ר אין זה כוונת הפסוק! (תפארת בנים שם). אמנם פעם אחת הגיע להגר"מ פיינשטיין יהודי אחד שרצה לדעת אם רשאי למכור תמונת פרצוף של הגרמ"פ. וענה לו שאין בידו לאסור כי אין דמות פרצופו של אדם שייך לעצמו אלא מתנה מאת הקב"ה ולכן אין בידו למנוע ממנו דבר זה, ולסוף שאל בדרך צחוק: "אבל מי ירצה לקנות את תמונה זו" (רשומי אהרן ח"ב עמ' ג). פעם הגראי"ל שטיינמן אמר באנחה שאצלו ג"כ באים הרבה אנשים עם ילדיהם שיעשו עמו תמונות ומלפנים היה מקפיד על כך אבל היום אינו מוחה כי אולי כשיגדל הילד יהיה לו איזה חיזוק מהתמונה ופעמים ישאר הרושם לנצח. וסיפר הגראיל"ש מה שאמר לו הג"ר גדליה רבינוביץ בעל גידולי הקודש ורב ביהכ"נ דברי שיר, שכאשר חיתן הגרעק"א את בנו נסע מפוזנא למינסק ובעברו בין העיירות יצאו כל אנשי העיר כדי לראות את פניו, וסבתא שלו היתה בת שש שנים וזכתה לראות תואר פניו של הגרעק"א באותו הזמן, והעידה שמאורע זה שזכתה לראות את דמותו של הגרעק"א עזר לה כל המשך חייה לעמוד בנסיונות החיים. ואמר הגראי"ל בענוותנותו דמ"מ יש חילוק שהיא ראתה את הגרעק"א! וכאן רואים "איזה זקן" (אעלה בתמר – מתורת בריסק עמ' סב) – רשם מ"צ.]
דיווח כוזב
ש: האם מותר לזקן שאני מטפל בו ידווח על יותר שעות ממה שאני מקדיש לו כדי שאקבל יותר כסף?
ת: בודאי לא. זה דיווח שקר וגם גזל.
סעודת גזל
ש: האם להגיע לסעודת מצוה משפחתית לרגל הצלחתם לרמות את המדינה בהעלמת מס של מליונים?
ת: חלילה. זו לא סעודת מצוה, אלא סעודת עבירה, סעודת חילול השם (ע' שו"ת מנחת יצחק י נח על הגדרת סעודת מצוה – רשם מ"צ).
לובי
ש: האם זה גזל לשבת 5 שעות בלובי של בית מלון בלי תשלום?
ת: זה גזל אפילו דקה אחת.
גזל גוי
ש: מותר לגנוב מערבים? למה?
ת: איסור תורה של גזל. ועוד יותר חמור, כי יש חילול השם (ע' באר הגולה חושן משפט שמח א).
יחד
ש: האם בבייביסיטר, מותר לי לאכול ארוחת ערב יחד עם הילדים או שזה גזל?
ת: מותר, מן הסתם הם מרשים. אך בוודאי כדאי לשאול.
גניבה של ילד
ש: גיליתי שהילד שלי גנב מארקני והוא הודה. מה לעשות?
ת: א. לתת לו דמי כיס סדירים. ב. להסתיר את כל הארנקים בבית. ג. לספר לו סיפורי יושר. ד. לשדר לו שהוא ילד ישר, שזו מעידה חד פעמית: "לא מתאים לך, כי אתה ישר".
פריצת דיסקים
ש: האם מותר לצרוב דיסקים?
ת: ודאי אסור. זכויות יוצרים. הרי היצרן השקיע! (שו"ת שאילת שלמה ג תסג. וכן פסק הגרי"ש אלישיב. שים שלום עמ' כג מודפס בסוף משפט כהלכה. וסיפר הראשון לציון, הג"ר יצחק יוסף: "פעם מרן זצ"ל [הגר"ע יוסף] כתב תשובה במכתב להתיר "העתקת קלטות", ואז באו אליו משלחת של חזנים שהוציאו לאור קלטות של שירי בקשות – ר' ציון יחזקאל וחבריו, וטענו למרן: השקענו הרבה זמן וכסף הלכנו לאולפן עשינו חזרות, והקלטנו וחזרנו והקלטנו וכו'. כששמע כך מרן, חזר בו, ופסק שאסור להעתיק קלטת שכתוב עליה "כל הזכויות שמורות". מאחר וזה כמו תנאי כי זה ענינים של חושן משפט שבין אדם לחבירו". ס' במחיצתו עמ' 32).
הטענת סלולרי
ש: האם מותר להטעין טלפון סלולרי בתוך שקע במקום ציבורי?
ת: כן זה סכום אפסי ויש מחילה.
קזינו
ש: האם מותר להמר בקזינו?
ת: כל ההימורים אסורים, הן בגלל הן בגלל צד של גזל הן בגלל שזה עיסוק בזוי.
ש: יש צד גזל?
ת: כי המשלם, לו ידע מראש שיפסיד, לא היה נכנס לזה, לכן אין התשלום בהסכמה גמורה מה שנקרא גמירות דעת (שו"ת אגרות משה או"ח ד לה).
קניית מגוי שגזל
ש: האם מותר לרכוש בושם שנגנב מגוי על-ידי גוי?
ת: לא. "לפני עוור" (עבודה זרה ו ב. ספר החינוך רלג. מנחת חינוך שם).
מחיר כוזב
ש: אני מוכרת בחנות. האם מותר לי לרשום מחיר כגון 5.99 במקום 6.00? האם אין בזה גזל?
ת: לא. כי הקונה יודע שישלם 6.00. מלבד זאת, מותר לו לדרוש החזיר של 1 אג'. [עיין הרא"ש סוף פסחים מ בענין חמישים יום לספירת העומר וארבעים יכנו במלקות, שדרך הכתוב כשמגיע המנין לסכום עשיריות פחות אחת מונה אותו בחשבון עשירית ואינו משגיח על חסרון האחד, כלומר אע"פ שאין מונין אלא מ"ט יום ואין לוקים אלא ל"ט. וכדאי להוסיף שפעם האדמו"ר מאוסטרובצה נפגש עם הג"ר רבי חיים עוזר גרוזינסקי ושוחחו בעומקה של הלכה, וכשהגרח"ע התפעל מאוד מדבריו של האדמו"ר מאוסטרובצה, הכריז: הנכך גברא רבה! השיב לו האדמו"ר לא בזה נקראים גברא רבה! והסביר את דברי הגמרא במכות כב ב, המסיקה מדברי חכמים שדרשו כי מלקות הינם ל"ט ולא ארבעים, שטיפשים הם האנשים הקמים מספר תורה ולא קמים מפני תלמידי חכמים, דאילו בתורה נאמר: "ארבעים יכנו", ובאו חז"ל ואמרו שארבעים אלו אינם אלא שלושים ותשע מלקות ופחתו מכה אחת הרי שכוחם גדול מאוד. שאל האדמו"ר מדוע הרחיקה התורה לפרשתינו מספר דברים ולא הסתפקה בפרשת אמור שבספר ויקרא, שם נאמר בפרשת ספירת העומר "תספרו חמישים יום", וחז"ל דרשו שזה אינו אלא ארבעים ותשע ימים, הרי שגם כאן הפחיתו יום אחד? מכאן, אמר האדמו"ר להגרח"ע למדנו שגדלות חכמים אינה בהפחתה של יום אחד מספירת העומר, אלא דווקא ממה שהפחיתו מכה אחת מעונשו של הרשע אפילו שחטא וזו מעלתם. אם כך גברא רבה הינו מי שמקל בצערו של חבירו ולא רק עוסק בחידושה של תורה (עיטורי תורה – ויקרא כג טז) – רשם מ"צ.]
תוכנות לא חוקיות
ש: במקום עבודתי, אני משתמש בתכנה מועתקת לא חוקית, ואף נדרש לשקר לחברה המספקת. מה לעשות?
ת: לבקש לעבוד רק עם תוכנות כשרות, ואם אי אפשר, לעזוב, כי אסור לעשות עבירה כדי לא להפסיד כסף. שו"ע או"ח תרנו.
הורדת תכנות
ש: האם מותר להוריד למחשב תכנות של גוי?
ת: לא. גם לגוי יש זכויות יוצרים, ויש גם הסכמים בינלאומיים.
גניבה ממלון
ש: מותר לקחת מבתי מלון מגבות כי כולם עושים?
ת: חלילה. ומה שכולם עושים, אין זה מותר.
ש: ומה עם סבון קטן ושמפו.
ת: זה ניתן לכם.
כרטיס רכבת
ש: האם מותר לי להשתמש בכרטיס רכבת שהשתמשו בו וזרקו אותו לפח?
ת: בוודאי אסור. גזל (הערת נכדו הקטן של הרב: אנשים רוצים לגנוב, אבל למה מבקשים אישורך?... - מ"צ).
עקיפת התור
ש: איזה איסור עוברים אלו שעקפו את התור?
ת: א. ואהבת לרעך. ב. סוג גזל, כי זכה.
[ובס' קב ונקי (סי' תרמד), כתב הגר"י זילברשטיין: "שני אנשים העומדים בתור לבית מרקחת, ואחד עקף את התור ונגש ראשון, צעק עליו השני אתה גזלן, האם קריאתו היא נכונה שהעוקף את התור יש לו דין גזלן? והשיב: בפוסקים דנו כאשר שני אנשים עומדים בתור, מהו האיסור לעקוף בתור. המאירי בסנהדרין (לב, ב) כתב שהיא דרך פשרה ומידה מעולה. בספר אור ישראל (כוכבי אור עמ' עב) כתב שהתור הוא מנהג בני אדם כדי לשמור על הסדר. בספר מעשה איש (ח"א עמ' קמז) כתב בשם החזון איש, שהעוקף את חבירו בתור, הרי הוא בכלל פורץ גדרי עולם. ועוד כתב שם (ח"ה עמ' קמו) שהעידו בשמו, שאמר שהוא בכלל משיג גבול.
אכן שמעתי ממו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאמר: כל מה שדיברו הפוסקים שהתור הוא רק מנהג או פשרה, דבריהם אמורים רק בתור של אנשים שאינם שותפים, כגון במרפאה פרטית או במכולת, אך בנוגע לתור בקופת חולים שאנשים שותפים בו, וכל השותפים משלמים ממון ונשתתפו על מנת שהתור יתנהל ביושר, ומי שהגיע ראשון יתקבל ראשון, אם הרופא עוקף את התור הרי הוא גוזל מהשותפים".
ובשו"ת תשובות והנהגות (ד שיח), כתב הג"ר משה שטרנבוך: "הנכנס לחנות וכד' שיש שם תור והקדים עצמו לאמצע התור או לראשו בלא להמתין במקומו האמיתי, זהו ענף מאיסור גזל, שדיני התורה בענייני ממונות היינו כפי השכל והסברא, ופשיטא שקיום הצדק הוא בשמירה על התור, ולכן הוא בכלל ועשית משפט וצדק והמשנה הוא בגדר גזלן, ורק אם מוותרים לו כולם יכול להקדים.
ראיתי עוד בקובץ שמועות ממרן הגראי"ל שטינמן שליט"א בענייני בין הזמנים (נערך ע"י הרב שמואל ברוך גנוט, עמ' 33): "מצוי לדאבונינו תופעה של לקיחת התור, כגון העומדים בתור המשתרך לכניסה למתקן מסוים בפארק ולפתע מגיחים אנשים שלא עמדו בתור ועוקפים אותו, ונשאל מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א איזה איסור עוברים אלו שעקפו את התור, והשיב שאמרו שהגר"ש גריינמן שאל את מרן החזון איש זצ"ל בזה, והשיב לו החזו"א שהוא פורץ בגדרו של עולם. ובס' אעלה בתמר הובא שהוסיף בזה מרן שליט"א את הדברים הבאים: מובא על הפסוק 'כקטון כגדול תשמעון' שאם קדם ובא לפניך דין פרוטה לא תסלקנו לאחרונה. ויש לעיין האם גם בשאר דברים צריך להקדים את העומד ראשון בתור. ועיין שו"ע יו"ד סי' שנ"ד אם יש שני מתים בעיר אחת, דיש להוציא את המת שמת ראשון" – מ"צ].
שינה בדירת שירות
ש: אני יכולה לישון בדירת שירות של חברה, זמנית או קבוע, או שזה גזל?
ת: יש לשאול את האחראים של שירות לאומי מה הכללים.
חדר מלון
ש: האם מותר להצטרף לישון ולהתקלח לאלה ששילמו לחדר במלון?
ת: כן, תמורת תשלום נוסף.
מעבר דרך בניין
ש: האם מותר לעבור דרך בניין פרטי כדי לקצר את הדרך?
ת: אם דיירי הבניין מרשים.
גנב וגזלן
ש: למדנו שגנב נענש יותר מגזלן כי עושה מעשיו בסתר. בבא קמא עט ב. אבל אדרבה גזלן שעושה בגלוי, יש בזה חילול השם?
ת: הגזלן בעל יצר הרע, אבל הגנב מזלזל בכבוד ד' בחושבו שד' אינו שומע את צעקת הנגזל. מהרש"א שם. בן יהוידע שם. הוי המעמיקים מד' לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי יודענו. ישעיה כט טו.
עזרה למסתבך בפלילים
ש: אדם העלים מס ועתה יש נגדו תביעה חמורה עד כדי בית-סוהר. האם אפשר לתת לו מכספי צדקה בשביל עו"ד יקר מאוד כדי להצילו?
ת: אין לזה שום קשר עם צדקה. אבל זה חסד. חסד הוא לפי הצורך והיכולת. ומסתבר שיש אנשים אחרים שיותר זקוקים לחסד (נשאל הגרש"ז אוירבך בקשר ליהודי שגנב סכומי כסף גדולים וכתוצאה מכך נתפס ע"י המשטרה באמריקה ונידון לכמה שנות מאסר בבית כלא שם, האם ראוי לסייע באיסוף סכום כסף גדול בשביל מצוות פדיון שבויים להשתדל להוציאו מהכלא? כששמע הגרש"ז את השאלה הוא אמר: "פדיון שבויים?! מה זה פדיון שבויים? פדיון שבויים זה כאשר הגויים תופסים יהודי, סתם, ללא סיבה מוצדקת, ומכניסים אותו לבית הסוהר. לפי מה שידוע לי, בארה"ב לא תופסים סתם כך יהודים כדי לסחוט מהם כסף. הרי התורה אומרת 'לא תגנוב', והוא גנב כסף – אדרבה, טוב שישב קצת בכלא וילמד שאסור לגנוב"! אמנם הגרש"ז הוסיף שאם רוצים לאסוף כסף בשביל האישה והילדים, כמובן שזוהי מצווה לעזור להם. ועלהו לא יבול ב קיג-קיד – מ"צ).
תשלום בחוף
ש: חוף בכינרת ששייך לציבור ואמור להיות חינם, מותר להיכנס בלי לשלם?
ת: ודאי לא. יש שמתחזקים את החופים.
העברת כרטיס רכבת
ש: האם יש בעיה להעביר כרטיס הרכבת הקלה למישהו אחר שעולה אחרי שירדתי?
ת: גזל. אשריך שאינך עושה זאת אלא שואל. ועוד יותר אשרי מי שמבין מעצמו שזה גזל בלי לשאול.
גונב מן הגנב
ש: אם מישהו גנב ממני, אני יכול לגנוב ממנו?
ת: ודאי לא. הגונב אחרי הגנב טועם טעם גניבה. ברכות ה. ובן בג בג אומר: אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות שמא תיראה עליו כגנב. ב"ק כז ב. אלא הכל באופן גלוי, באופן רשמי, על פי דין תורה.
שירותים בתשלום
ש: פעמים רבות יש אנשים שנכנסים לשירותים שעולים שקל בתחנה מרכזית בלי לשלם, כי עוברים בין הברזלים, ואחר כך אנשים ישרים מכניסים שקל והכסף נבלע להם על חשבון הגנב. יש משהו לעשות?
ת: כן. תלה פתק.
אופניים גנובות
ש: יש מסתננים בתל אביב שמוכרים אופניים שסביר שהן גנובות. מותר לקנות?
ת: ודאי שלא, כדברי חז"ל: לא העכבר גונב, אלא החור גונב (גיטין מה א – מ"צ).
חוברת בבית-הכנסת
ש: אם אני רואה חוברת בבית-הכנסת בלי שם, מותר לי לקחת?
ת: לא. אולי מי שהשאיר יבוא לקחת. ואולי תרם אותה דווקא לבית-הכנסת.
זכות יוצרים ביודאיקה
ש: האם מותר לקנות יודאיקה מזוייפת? האם רק המזייף מפר זכויות יוצרים או גם הקונה? האם יש חומרה מיוחדת בתשמישי קדושה?
ת: ודאי אסור. יש זכויות יוצרים, והפרתן היא סוג של גניבה. ולכן לקונה יש דין קונה מן הגנב, שהוא מסייע לגניבה, כי אם אף אחד לא יקנה, אז המזייף יחדל, כדברי חז"ל: לא העכבר גונב, אלא החור גונב (גיטין מה א). ואם זה לקיום מצוה, זה יותר חמור, מדין מצוה הבאה בעבירה, שהמצוה לא מבטלת את העבירה, ולפעמים העבירה מבטלת את המצוה ולפעמים המצוה עצמה הופכת לעבירה (ירושלמי סוכה ג ה – מ"צ).
גזל שינה
ש: מה המקור לגזל שינה אם אני מפריע לזולת לישון?
ת: ונגזלה שנתם. משלי ד טז. וכן ספר חפץ חיים ופעליו ח"ג דף קה שגוזל ממנו מנוחתו. אבל באופן פשוט, זה מפני שאסור לצער את הזולת, שנאמר ואהבת לרעך כמוך. שו"ת שבט הלוי ז רכד.
גניבת מיסים
ש: מותר להעלים מיסים? הרי הממשלה משתמשת בהם גם לדברים אסורים?
ת: המיסים שלך הולכים לדברים מותרים, על פי הכלל שיש ברירה. חלילה לגנוב (תלמיד של הגראי"ל שטיינמן שאלו האם יש היתר להעלים כספי ממשלה. "אין כל היתר לגנוב מהממשלה", פסק הרב. כשהלה ניסה לטעון כי הממשלה גובה מיסים שלא כדין, אמר הג"ר שטיינמן כי גם אם נניח שזהו המקרה, הרי "אסור לגנוב מגנב, וגם במקרה כזה הגנב עובר על לא תגנוב". הרב אף הורה לאדם שסיפר כי הוא חושש שקיבל כספים ממשלתיים שלא כדין - להחזירם – מ"צ).
מתנה בטעות
ש: מישהו נתן לי במתנה טלפון מקולקל. בסוף מתברר שהוא תקין. אני חייב להחזיר לו?
ת: כן. זו מתנה בטעות. הונאת עצמו.
מרמה בכסף
ש: כאשר אנשים מרמים אותי בכסף, אני מוכיחם על חוסר ישרות. האם כך טוב לעשות, או חבל על העצבים שלי ועל ניסיוני לתקן את העולם?
ת: כן, להוכיח אותם אבל בלי עצבים.
גנב בחנות
ש: ראיתי אישה מסכנה שגנבה בקבוק שתיה חריפה בחנות. האם לדווח?
ת: כן. זה להצלת כספה של החנות. ספר החינוך על הפסוק לא תעמוד על דם רעך. וגם הצלת האישה. אך קודם יש לבקש ממנה דרך כבוד להחזיר.
העתקת שירים
ש: האם מותר לאדם להשתמש בשירים מדיסק של הוריו (להעתיק אותם לנגן שלו)?
ת: אם הוא גר איתם, כן. ואם לא גר איתם הוא נחשב אדם אחר ואסור.
ש: לפי זה לי בתור תלמיד ישיבה שגר בישיבה אסור?
ת: זה נחשב גם בבית וגם בישיבה. אבל אם עזב לגמרי, כלומר עבר לבית אחר, אסור.
קזינו
ש: אפשר לעבוד בשירותי אינטרנט להימורי קזינו?
ת: לא. א. משחקי מזל. ב. מרושש אנשים מסכנים.
שימוש בדברי חברו
ש: השתמשתי בטעות במי פה של מישהו אחר. האם עליי לחפש אותו ולבקש סליחה?
ת: הדבק שם מטבע של שקל או חצי שקל תמורת השימוש.
תוכנה שנפרצה
ש: האם מותר להשתמש בתוכנה יקרה שכבר נפרצה?
ת: לא. יש זכויות יוצרים.
ש: האם אין זה כזוטו של ים?
ת: לא, אלא "לסטים שכמותך כבשוה", כפי שאמרה תינוקת לרבי יהושע בן חנניה. עירובין כג ב.
גזל גוי
ש: האם מותר לגזול מגוי?
ת: חלילה. ומלבד עניין גזל יש עוון חילול השם. וגם על פי סודות התורה, מאוד ניזק. האר"י ז"ל. ועיין כף החיים קנו יב (בשנת תשכ"ז, לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור העיר העתיקה בירושלים, רווחה התופעה בציבור שיהודים ניצלו את פחדם של הערבים מפניהם, היו נכנסים לחנויותיהם ולוקחים מכל הבא ליד בלי לשלם. כששמע על כך הג"ר שמואל הלוי וואזנר, בעל שו"ת שבט הלוי, אמר לבחורי הישיבה בשיחת מוסר באותו שבוע: "דעו לכם כי מנהג זה שהשתרבב אצל אנשים מסוימים המתירים לעצמם לגנוב מערבים הוא השחתת המידות"! והוסיף אז בלשון קדשו ברצונו להסביר לתלמידים את חומרת הדבר ושלא ילמדו ממעשיהם: "מי שנוגע בממון שאינו שלו נעשה מושחת"! והוסיף: "על כל ההלכות אפשר למצוא היתרים כלפי האחר, אך ודאי כלפי עצמו הרי זה משחית מידותיו!" רחמי הרב עמ' רד – מ"צ).
הורדת שירים
ש: מותר להוריד שירים ותוכנות מהאינטרנט?
ת: לא. זכויות יוצרים. סוג של גזל.
ש: אבל הרב ... שליט"א מתיר משום זוטו של ים?
ת: א. לא אמרת לי שאתה שואל אותי מה דעתו של הרב... שליט"א. חשבתי בטעות שאתה שואל אותי מה אני למדתי. סליחה. ב. לא כתוב בשום מקום שבכל התורה כולה ההלכה כרב... שליט"א. גם לא תמיד הלכה כשו"ע. ולא כרמב"ם. ולא כרבי עקיבא. אלא רק משה רבנו תמיד הלכה כמותו.
תשלום בשמורת טבע
ש: האם אפשר להיכנס לשמורת טבע בלי לשלם?
ת: לא. הם משקיעים ויש לשלם.
ש: אבל זה ארץ ישראל?
ת: גם ביתך הוא ארץ ישראל, אבל כיוון ששילמת עליו, אתה קובע את הכללים.
גנבה מהורים
ש: בהיותי קטנה הייתי לוקחת מאבי כסף בלי רשות מארנקו ועתה זה מציק לי. מה לעשות? אני מתביישת לספר לו.
ת: להחזיר לו בלי שירגיש.
גנבים
ש: השכרנו דירה והשוכרים לא משלמים לנו על אף שיש להם כסף וזה גורם לנו נזק כספי רב וגם עגמת נפש. האם לראות זאת כמכה משמיים לכפרת עוונות ולשמוח, או שהם סתם גנבים ויש להילחם בכל כוח להשיב כספנו?
ת: גם וגם. גם זו כפרה ויש לשמוח, וגם להילחם בכל כוח. משל למחלה שהיא מן השמים לכפרה וגם לילך לרופא הכי טוב.
מגבות בית מלון
ש: אורח שכח אצלי מגבת שהוא לקח מבית מלון. מה לעשות איתה?
ת: זה גזל. להחזיר לבית המלון בהזדמנות.
מילוי סלולרי בלי רשות
ש: מותר לי למלא את הסלולרי שלי מתקע הנמצא במקום ציבורי או פרטי בלי רשות?
ת: כן. כיוון שזה מעט, ואין אדם מקפיד על כך, כמו שמותר לקחת קיסם מערימת עצים או מגדר כדי לחצוץ את שיניו (שו"ע חו"מ שנט א).
לקיחת עלונים
ש: מותר לי לקחת עלונים מבית כנסת אחד ולהביא לבית כנסת אחר, או שבית הכנסת זכה מדין קנין חצר?
ת: לא בטוח. כי אין זו חצר משתמרת. עיין קצות ר ס"ק א-ב. וגם לא הקנו לבית הכנסת אלא למי שרוצה לקחת. אך בוודאי אין זה ראוי לעשות זאת בלי רשות הגבאי.