שיעורי הרב שלמה אבינר

קנית עבודה סמינריונית

ש: אני לומד באוניברסיטה וחייב להגיש עבודה. האם אני יכול לשלם למישהו שיעשה אותה עבורי?

ת: אם המרצה מסכים.

עבודות באוניברסיטה

ש: האם אני יכול לסייע לאשתי בעבודות באוניברסיטה?

ת: לכתוב במקומה, לא, זו רמיה. לעזור, כן, זה הטבע הנורמלי.

העתקה בבחינות

ש: איני מבין למה אלה שמעתיקים בבחינות מקבלים ציונים גבוהים ממני שעובד קשה מאוד. היכן הצדק? למה מי שישר סובל?

ת: אכן. לפעמים יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. אבל זה לטווח קצר, כדי לאפשר בחירה חופשית. רבונו של עולם מאריך אף אך בסוף פועל במידת הדין (שו"ת שאילת שלמה ג תסד, ד שכח).

העתקה במבחן

ש: העתקתי במבחן והוצאתי בו ציון גבוה וההורים שלי רוצים לקנות לי משהו יקר ועכשיו אני מתחרט ואני לא רוצה לספר להם כי זה יכעיס אותם. מה לעשות?

ת: יש להשלים היטב אותו החומר.

ציון מוטעה

ש: קיבלתי במבחן ציור יותר גבוה מהציון שאני אמורה לקבל כי המורה טעה בחישוב. האם עליי לגלות משום יושר?

ת: כן, שלא תהיה גניבת דעת.

העתקה בבגרות

ש: זה נכון שיש פסק המתיר להעתיק בבחינות הבגרות?

ת: חס וחלילה. איסור תורה של גניבת דעת (שו"ת שאילת שלמה ג תסד. ד שכח – מ"צ).

ש: ובכיתות הקטנות של ילדים מתקשים?

ת: גם אסור. אפשר לקבל הקלות, אך לא לרמות.

עבודות באוניברסיטה

ש: האם אני יכולה להעביר עבודות שעשיתי באוניברסיטה לחברות שמבקשות ממני?

ת: לשאול ישירות את המרצה נותן העבודה אם הוא מסכים.

מבחן שהודלף

ש: האם מותר ללמוד שאלות ממבחן שהודלף מראש?

ת: ודאי לא. גניבת דעת.

לתלות שלט "כלב נושך בחצר", כשאין כלב בחצר

ש: מותר לתלות שלט "כלב נושך בחצר", כשאין כלב בחצר, כדי להפחיד גנבים?

ת: במצב כזה אין איסור של גניבת דעת, כי גנב הוא גם מסוכן, כמו שכתוב שהבא במחתרת – מותר להרגו, כי הוא יכול להרוג את בעל הבית (שמות כא, לז-כב, ג. סנהדרין עב, א. יומא פה, ב). וכן יעקב אבינו גנב את דעתו של לבן, כי היה עניין של פיקוח נפש.

[ולאותה שאלה, השיב הג"ר יצחק זילברשטיין: כתב הרמב"ם (הלכות דעה ב, ו): "אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי, ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב, אלא תוכו כברו. ואסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעת הנכרי... ואפילו מילה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת אסור, אלא שפת אמת ורוח נכון, ולב טהור מכל עמל והוות". ונאמר בתוספתא (ב"ק פ"ז), שבעה גנבים הן, הראשון שבכולם - גונב דעת הבריות!

אמנם, נראה שבשאלתנו אין איסור משום גניבת דעת הבריות, מפני שהדוגמאות המובאות בתוספתא לגניבת דעת הן: 'המפציר בחבירו לארחו ואין בליבו לקרותו, והמרבה לו בתקרובת ויודע לו שאינו מקבל, והפותח לו החביות שמכורות לחנווני' (וחבירו סובר שפתחם בשבילו). דברים אלו, העושה אותם מכוין לגנוב את דעת חבירו, כאילו עושה בשבילו, ומטרתו היא שחבירו יגמול לו כחסדו, כשהאמת היא שהוא עצמו לא עשה עמו שום חסד. דבר זה נחשב לגניבת דעת, שגונב דעת חבירו כדי שייטיב איתו. אולם בענייננו בעל החצר אינו מתכוין לקבל ממישהו תגמול, ובוודאי שגם לא יקבל, אלא רק מסיר מעצמו נזק מהגנבים, ובזה נראה שלא קיים איסור.

ונראה שגם חשש שקר אין כאן, וכמו שמצינו בגמרא ביבמות (קטו, ב): שכלי שנמצא וכתוב על גביו 'תרומה', דין הפירות שבתוכו הוא כפירות חולין, ולא חוששים שהן באמת תרומה, כי אנו תולים שבעל הכלי השאיר את הכתוב בכוונה, כדי שיבדלו בני אדם מהפירות שבתוכו בחושבם שקודש הם. ומשמע שכאשר מבקש להציל ממונו אין בזה חשש שקר.

ומעשה היה באחד שרצה לשלוח להוריו שבחו"ל חבילת מצות מצווה, ומאחר וחשש פן החבילה תיזרק על ידי אנשי הדואר, והמצות יישברו, כתב על גבי הקופסה "זכוכית"! ונשאל הגרי"ש אלישיב, האם מותר לנהוג כך? והשיב שמותר. והגר"ח קניבסקי הביא ראיה לכך מהגמרא ביבמות הנ"ל (תתן אמת ליעקב ה, יג. וכן הסכים הגרי"י פישר, מח"ס שו"ת אבן ישראל. וכן נוטה דעת האדמו"ר מתולדות אהרן, כי הכוונה שיזהר בזה כמו בזכוכית. שם).

לסיכום: למרות שאין כלב בחצר, מותר לתלות את השלט "כלב נושך בחצר", כדי להפחיד את הגנבים. והדרך הטובה ביותר היא - לכתוב על גבי השלט "כלב נושך", ולהשמיט תיבת "בחצר"! (ופריו מתוק - ויקרא עמ' 317-315).

אגב, נשאל הג"ר שמואל אליהו, רבה של צפת: האם מותר לשקר ל'ווייז' ששואל אותי אם אני הנהג ואני עונה לו "אני לא הנהג"? והשיב: אסור לשקר בגלל השקר. אסור לשקר 'לווייז', אסור לשקר למחשב, אסור לשקר באינטרנט, אסור לך לשקר את עצמך. זה לא בגלל האחר, זה בגללך. אל תלמד את עצמך לשקר (עלון 'עולם קטן' – פרשת ראה תשע"ז - גליון 611)].