שיעורי הרב שלמה אבינר

כניסה למרחב מוגן בעת אזעקה

ש: האם אדם חייב להיכנס למרחב מוגן בעת אזעקה?

ת: הדין הוא שיש להישמע להוראות פיקוד העורף משום ונשמרתם, דינא דמלכותא דינא ושכל.

[ובזמן אזעקה בירושלים, אמרו לי התלמידים בישיבתנו עטרת ירושלים: התלמידים ירדו לכניסת הישיבה, שהוא מקום יותר מוגן, אך ראש הישיבה (הרה"ג שלמה אבינר שליט"א) לא ירד. שאלתי את הרב על כך. אמר לי: ירדתי! אך היה עמוס ולא היה מקום אז הייתי תקוע במדרגות. והרב הוסיף: כמו הסיפור עם הג"ר משה פיינשטיין והחלב... (שפעם הגרמ"פ הרים קופסת חלב ואח"כ שם בלי לקח ממנה והרים קופסה אחרת ושפך ממנה בתוך הכוס. ביום אחר כך פורסם שהגרמ"פ פסק שאסור לשתות מהסוג הראשון של החלב. שאלוהו על כך. אמר ר' משה: החלב הראשון היה ריק...).

צוק איתן ובטחון בד'

ש: האם ללכת לממ"ד כשיש אזעקה זה לא חוסר אמונה בד'?

ת: לא. כי ד' ציווה: ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. רק אם ד' הבטיח לך שאם לא תלך לממ"ד, לא יקרה לך מאומה, ובכל זאת אתה הולך, אז זה חוסר בטחון בד' (רבי אברהם בן הרמב"ם, המספיק לעובדי השם, שער הבטחון).

ש: אם ד' מחליט מי ייפגע, אז למה לרדת למקלטים?

ת: מי שחוטא בחטא של חוסר זהירות, ד' מעניש אותו, וגם במוות. מסילת ישרים סוף פרק ט.

[פעם הייתה אזעקה והחליטו בישיבה פלונית שלא להפסיק ה"שמועס" [- שיחת מוסר] כי תוכן השיחה הוא הרי על אמונה וביטחון. אמר הגרי"ש אלישיב: הם עשו שלא כדין. ואמר אחד מנכדיו: זאת אומרת שהם היו צריכים לרדת למקלט? והשיב: ודאי (מפי האיש עמ' רמט-רנ) - מ"צ].

לא יפלו טילים בעיר...

ש: רב אחד אמר שבעיר מסויימת לא יפלו טילים. אפשר לסמוך עליו ולא להיכנס שם למרחב מוגן?

ת: הדין הוא שיש להישמע להוראות פיקוד העורף. אך שאל אותו רב ישירות.

[זה מה שאמר הגר"ח קניבסקי על עיר הקודש בני ברק ע"פ הבטחת החזו"א. וראיתי שהגרח"ק גם אמר לרדת למקלט כדי להצטער עם שאר עם ישראל. עי' רש"י שמות יז יב. ובעניין הבטחת החזו"א, הגר"נ קרליץ נשאל ע"י אחד מנכדיו איך ראוי לנהוג כאשר נמצאים בשטח פתוח בבני ברק? השיב: "להיכנס למקום מוגן". כאשר נשאל האם החזו"א לא הבטיח שבבני ברק לא יפלו טילים? השיב: "ההבטחה ניתנה ובאזני שמעתי אותה ממנו, ואולם מחובת ההשתדלות אין להימנע ויש לשמור על כללי הזהירות" - מ"צ].

לסייע לזקנים בשעת אזעקה

ש: האם יש חובה להזדרז למקלט בזמן אזעקה או להתעכב עם זקן ולהגיע אחר כך?

ת: בוודאי לעזור לזקן. חסד הוא לפי הצורך ולפי היכולת.

[וכן אמר הגר"ע יוסף בזמנו של מבצע עמוד ענן. כאשר מטחי טילים נורו לעבר ישראל אמר הגר"ע בשיעורו הקבוע במוצאי שבת: "יש לי רק בקשה, הצעירים הזריזים שומעים אזעקה, תיכף בורחים למקלט. אבל יש זקנים, זקנות, יש נכים, מסכנים. לא יכולים לזוז. כל אחד לא יאמר 'שלום עלייך נפשי'. ישים לב, יש שכן זקן, מסכן, שלא יודע לזוז - יציל אותו! ייקח אותו, ישים אותו במקלט. ייקח אותו לאט-לאט, כפי ערכו. ואהבת לרעך כמוך, זה עיקר חשיבותם של עם ישראל, כמה אהובים וכמה ברורים", אמר ובירך, "הקדוש ברוך הוא ישמור אותם ויציל אותם, נשמע עליהם בשורות טובות, ישועות ונחמות" (דברי הגר"ע יוסף פורסמו ע"י נכדו הרב יעקב ששון - מ"צ)].

ייחוד במקלט בזמן אזעקה

ש: אם אני נכנס למקלט ובאה אישה יש איסור ייחוד?

ת: אין ייחוד, כי כל רגע עליו להיכנס אדם. קצשו"ע קנב ה.

אזעקה בלילה

ש: מה אני עושה אם יש אזעקה בלילה ואני בפיג'מה?

ת: ללבוש מהר על זה בגדים כדי להיראות הגון ולרוץ למקלט. והכי טוב הוא לישון בבגדים (אפשר גם להכין חלוק צנוע להתלבש בו מהר - מ"צ).

תהילים במקלט באמצע הלילה בלי נטילת ידיים

ש: אם יש אזעקה באמצע הלילה והעיר אדם, האם הוא יכול לומר תהילים במקלט בלי נטילת ידיים?

ת: כן. וינקה על ידי שפשוף בשטח קשה.

[וכדומה, בשו"ת סופה במדבר בענייני העורף במלחמת המפרץ לרב יונה מצגר סי' כו, מודפס בסוף שו"ת מים ההלכה ח"ג, מובא שיש לו לנקות את הידיים ע"י שפשוף בקיר או בבגד ולברך ברכת התורה ולומר תהילים – מ"צ].

אזעקה באמצע שמונה עשרה

ש: מה יעשה אדם שבאמצע שמונה עשרה שומע אזעקה?

ת: בוודאי שהוא ירוץ למקלט, בגלל שתי סיבות: א. זה פיקוח נפש. ב. לזוז באמצע שמונה עשרה בלי לדבר אינו נקרא הפסקה. למשל, אם אדם מתפלל שמונה עשרה וילד מרעיש ומבלבל אותו מתפילתו, הוא יכול לעבור למקום אחר. או אם אדם מתפלל בעל פה ופתאום רואה באמצע התפילה שהוא לא זוכר יעלה ויבא בעל פה, מותר לו ללכת ולקחת סידור. דיבור מהווה הפסקה, אך הליכה לצורך אינה בעיה (מ"ב קד סק"ב. עיין פסקי תשובות שם אות ז ושו"ת באר משה ג יג).

לכן, ירוץ למיגונית בגלל הסכנה (וכן פסק הגרי"ש אלישיב. וישמע משה ב שעד. נס להתנוסס בסוף שו"ת הגר"י זילברשטיין במלחמת המפרץ סי' לט. עיין שו"ת סופה במדבר סי' כב. שו"ת שאילת שלמה א נג-נד. פסקי שלמה א 63).

אם שהה זמן בכדי לסיים כל השמונה עשרה, יחזור לתפילת שמונה עשרה, ואם לא, יחזור לראש הברכה (שו"ע קד ה ומ"ב ס"ק יג). ג' ראשונות וג' אחרונות נחשבות ברכה אחת (שו"ע שם). ואותו זמן לא נערך כפי רוב העולם אלא כפי המתפלל עצמו (שו"ע שם ז ורמ"א שם סה א. אבל אם רץ למיגונית לא מפני שיש סכנה ממש אלא מפני חובת הציות לפיקוד העורף, גם אם שהה לסיים כולו ממשיך מהמקום בו פסק (ביה"ל ד"ה ואם לאו).

ש: אחרי שהתחילו להשתמש בכיפת ברזל, הרב הראשי האשכנזי של אשדוד, הרב יוסף שיינין, התראיין ברדיו בעניין ואמר: "בהלכה נפסק שאם נחש כרוך על עקביו של אדם המתפלל שמונה עשרה, לא יזוז ממקומו. אבל אם עקרב כרוך על עקביו – יברח, כי עקרב נושך אך נחש לא נושך אם לא פוגעים בו. ולדעתי, כיפת ברזל הופכת את הסכנה לדרגת נחש ולא לעקרב, ולכן היום, אם אדם מתפלל שמונה עשרה ויש אזעקה - הוא חייב להמשיך להתפלל". והוא הדגיש כי לפני שלוש שנים, טרם ימי כיפת ברזל, "הוריתי לקום ולרוץ למקום מוגן". והוסיף כי "אדם שלא עומד בשמונה עשרה, חייב בוודאי לרוץ למקום מוגן, משום ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. אך כשמדובר באמצע שמונה עשרה, יש לנו בהלכה את שתי הדוגמאות, ואני חושב שהיום אנחנו בבחינת נחש, אחרי שהוכח שכיפת ברזל באמת מגינה מאוד". מה דעת הרב בעניין כעת?

ת: כיפת ברזל אינה מאה אחוז. וגם אדם לא יכול להתפלל בכוונה באזעקה. אפילו אם ילד עושה רעש, קשה לאדם להתרכז וצריך להוציאו. וק"ו כאן.

[אמנם יש "בני עליה" שלא מפסיקים בתפילה בזמן אזעקה ע"פ דברי הג"ר אלחנן וסרמן בקובץ שיעורים (פסחים ס"ק לב), שכיוון שעל פי רוב אין הנחש ממית כמבואר בראשונים, ממילא הווי כלא שכיח הזיקא, ובלא שכיח הזיקא שלוחי מצווה אינם ניזוקין. ולכן אל יפסיק תפילתו. משא"כ בענין הריגת הנחש בשבת דלא מיירי בעוסק במצווה בזה קיי"ל דאין הולכין אחר הרוב. ולכן בעת אזעקה בשעת התפילה מסתמא היה רוב שלא יינזקו, וכשיש רוב אין מפסיקין, כמו בנחש כרוך על עקבו (נס להתנוסס בסוף שו"ת הגר"י זילברשטיין במלחמת המפרץ סי' מ). ועיין דיון ארוך בעלון וישמע משה (פרשת מטות תשע"ד – גליון כז) שיש מחלוקת גדולי ישראל אם חייבים להפסיק באמצע שמונה עשרה בעת אזעקה, ומו"ר הרה"ג שלמה אבינר הורה שיש לציית להוראות פיקוד העורף שיש להיכנס לחדר מוגן – מ"צ].

לצאת בשעת קריאת התורה

ש: אם יש אזעקה באמצע קריאת התורה, האם לצאת באמצע הקריאה עם ספר תורה פתוח?

ת: כן. אין בזה זלזול כי זה מפני הסכנה.

[וכן נשאל הגר"ע יוסף על ידי אחד מרבני העיר אופקים בדרום הארץ בזמן מלחמת עמוד ענן, לגבי יציאה בשעת קריאת התורה לקול האזעקה: בשבת החלה התקפת טילים לעבר ישובי הדרום בשעת קריאת התורה. כאשר נשמעת אזעקה האם חובה לצאת למקום מוגן, אף על פי שספר התורה פתוח? וכן בזמן לימוד בכולל באמצע הסדר או באמצע שיעור תורה לרבים, האם חייבים להפסיק ללמוד ולרוץ, או שזכות לימוד התורה והשהות בבית המדרש יכולה להגן על הכלל? ועל כך השיב הגר"ע: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם נאמר, ובעתות כאלו סוגרים את ספר התורה וספרי הקודש, והולכים למקום מוגן, שאנוס רחמנא פטריה, וחכו כמעט רגע עד יעבור זעם, חזקו ואמצו" (דברי הגר"ע יוסף פורסמו ע"י נכדו הרב יעקב ששון). עיין ס' נס להתנוסס בסוף שו"ת הגר"י זילברשטיין במלחמת המפרץ סי' לט.

ועיין שו"ת סופה במדבר סי' כ, שאפשר לטלטל את ספר התורה למקלט ולהמשיך לקרוא שם (כמובן בשבת בתנאי שיש עירוב).

ואם נשמעה אזעקה באמצע קריאת התורה, הגר"ח קניבסקי הורה שיש לכסות את הספר תורה בטלית [כפי שאנו נוהגים לכסותו בעת שיוצאים לאמירת "יזכור"], וכשיחזרו הציבור למקומם ימשיכו הקריאה במקום שהפסיקו מקודם - אם לא הפסיק העולה בדיבור בינתיים. וכן הורה הג"ר מנדל שפרן (אב"ד לענייני ממונות הישר והטוב בירושלים ומבי"ד של הג"ר משה יהודה לייב לנדא, רב העיר בני ברק).

אמנם הג"ר שמאי קהת הכוהן גרוס (דומ"ץ דקהל מחזיקי דת של חסידי בעלזא ומח"ס שו"ת שבט הקהתי) טען דעצה זו אינה נכונה, דמכיוון שהם מחזיקים את בית הכנסת למקום סכנה שאסור להימצא בו בעת הישמע האזעקה, כיצד הם מניחים בו את ספר התורה והולכים, והרי אם ייפגע הבית הכנסת חלילה יבוא ספר התורה לידי בזיון ר"ל. אלא הדרך הנכונה היא ליטול את הספר תורה עמם למרחב המוגן ולהמשיך לקרוא בו במקומם. ובשו"ת ווי העמודים (שאלה ו) הביא דברים אלו ממש בשם הג"ר יצחק זילברשטיין וכתב דאין זה בזיון לטלטל הספר תורה ממקום למקום מכיון שעושים זאת לכבוד הספר תורה. ובעיקר הענין האם הוא דרך כבוד לספר תורה להשאירו מכוסה בטלית על הבימה האריך הגר"י זילברשטיין שם, והביא שהחזו"א והסטייפלר היו מקפידים שלא להשאיר את הספר תורה לבדו מחוץ לארון אפילו כשהוא מכוסה בטלית. ובראש השנה כשעושים קידוש לפני התקיעות היו נוהגים לומר "יהללו" ולהחזיר הספר תורה למקומו קודם הקידוש, ולא היה הספר תורה בחוץ בעת התקיעות. אמנם הגרי"ש אלישיב קיים המנהג וכתב דמכיוון שהספר תורה נשאר על הבימה במקום מכובד ומכסים אותו בטלית אין קפידא להשאירו ולצאת (עלון וישמע משה פרשת מסעי תשע"ד - גליון כח. עיין עוד בחשוקי חמד - מגילה כג א). והעיר הג"ר שמאי קהת כוהן גרוס, שמנהג בעלזא בעת שיוצאים העולם להפסקה לפני התקיעות שמעמידים שומר על הבימה אצל הס"ת כל הזמן, וגם מקפידים שיישארו עשרה אנשים בבית המדרש כל הזמן משום כבוד הספר תורה (עלון וישמע משה פרשת ואתחנן תשע"ד - גליון ל).

ולגבי אזעקה בזמן קריאת המגילה, עיין ס' נס להתנוסס סי' מב ושו"ת סופה במדבר סי' כז-כח - מ"צ].

מי שנאלץ לצאת מביתו מחמת אזעקה בשעת סעודה

ש: מי שאוכל סעודה בביתו, שומע אזעקה ונכנס למקלט הנמצא סמוך לבנין בו הוא מתגורר. כשהוא חוזר לביתו, האם הוא צריך לברך שנית על מה שאוכל או לא?

ת: כן. זה הפסק.

[אמנם סיפר הרב יעקב ששון, נכדו של הגר"ע יוסף: "ובאותה עת פניתי עם השאלה לסבי מרן זיע"א, והוא השיב לי על כך שלהלכה יש להורות שכשיחזור למקומו הראשון אינו חייב לחזור ולברך שנית. וטעמו בזה, לפי שדומה הדבר למה שכתב רבינו הריטב"א בחידושיו למסכת סוכה (מה:), וזו לשונו: 'וכיוצא בזה לענין ברכת הנהנין, כשעמד בתוך הסעודה על דעת לחזור לאלתר (לחזור מיד), שאינו טעון ברכה לאחריו ולא לפניו, ולקביעותו חזר'. ומבואר אם כן בדבר הריטב"א, שאף שאנו אומרים שכל יציאה ממקום הסעודה נחשבת כסיום הסעודה, זהו דוקא כשיוצא סתם ואינו חושב לחזור שוב למקום האכילה, אבל אם יוצא לזמן מועט, ובדעתו לחזור לסעודה, היציאה אינה נחשבת לו לסיום סעודה, וממילא הברכה הראשונה שבירך בתחילת האכילה עדיין פוטרת אותו מלברך. ומכאן מבואר, אדם שהיה מוכרח לצאת ממקום האכילה ולרדת למקלט מפני אימת הטילים, הואיל ובדעתו לחזור מיד להמשיך באכילתו, ובפרט שאינו יוצא בכלל לרצונו, כשיחזור למקומו אינו צריך לחזור לברך על מה שאוכל". ועיין נס להתנוסס בסוף שו"ת הגר"י זילברשטיין במלחמת המפרץ סי' לה על מי שבלבל בסדר הברכות בברכת המזון בזמן אזעקה - מ"צ].

כיבוי נרות השבת בעת אזעקה

ש: האם יש לכבות נרות השבת בהשמע האזעקה שמא יפלו מהמדף ותפרוץ דליקה?

ת: לא. אין צורך. זה סיכון אפסי.

[וכדומה, עיין שו"ת סופה במדבר סי' י, שאסור לכבות את נרות השבת, אלא יש להיערך לפני כניסת השבת שלא להגיע לידי סכנת דליקה בשבת - מ"צ].

תשלום לנהג מונית על חניה בשעת אזעקה

ש: נסע במונית, ונשמעה אזעקה, והנהג עצר כפי הוראות פיקוד העורף אולם המונה המשיך לפעול, האם חייב הנוסע לשלם עבור זה?

ת: לא. הנהג הוא שהפסיד לעצמו. בכלל אסור להשאיר מנוע דלוק ולצאת.

[והשיב הג"ר יצחק זילברשטיין שאם הנוסע הודיע לנהג בשעת האזעקה, שהוא משחרר אותו מהמשך הנסיעה, פטור מלשלם על הזמן שמתחילת העצירה, למרות ששכרו לנסיעה ארוכה. והדבר דומה לשוכר פועל להשקות שדה, ופסק הנהר בחצי היום, והפועל יודע שכך דרכו של הנהר, שהפועל מפסיד. וכמבואר בשולחן ערוך (חו"מ שלד, שכא).

אם הנוסע לא ביטל את המשך הנסיעה והנהג נשאר לידו, יש מקום לחייב את הנוסע בחלק מהתשלום, מאחר ונהנה מכך שהמונית היתה מזומנת לידו להמשך הדרך לאחר ההרגעה. ובפרט בשעת סכנה שמא יצטרך לה לעזרה. ואנשים מוכנים לשלם קצת עבור ה"פת בסלו". וכל שכן כשנוסע נשאר לשבת במונית, ומצא בה מחסה. ונראה ש"שכר מונה" ממש, לא מגיע לנהג, מכיון שבין כך ובין כך לא יכול להשתכר בשעה זו, שכולם ספונים בחדריהם. אך יש להתפשר על שכר ההמתנה.

ומעשה באישה שהזמינה תופרת מעיר אחרת לביתה, והבטיחה לה בנוסף לשכרה גם דמי נסיעה במונית הלוך ושוב. ובשובה נשמעה אזעקה והתופרת נשארה במונית ושילמה לנהג סכום גבוה עבור ההמתנה. התעוררה שאלה האם על בעלת הבית לשלם גם סכום זה. והשיב הגר"י זילברשטיין, שנראה שאם התופרת שילמה לנהג כאמור לעיל, הדעת נוטה שבעלת הבית תשא גם בהוצאה זו, שהרי היה עליה לדעת שבימים אלו דבר זה עלול לקרות (נס להתנוסס בסוף שו"ת הגר"י זילברשטיין במלחמת המפרץ סי' נח). וגם מובא בעלון וישמע משה - פרשת מטות תשע"ד - גליון כז).

והג"ר אלחנן פרינץ, מח"ס שו"ת אבני דרך, העיר שכל השאלה היא אם התשלום הוא לפי המונה, אבל אם סכמו על תשלום קבוע מראש וכעת דורש בעל המונית תוספת בגלל העיכוב שנתעכב בעת שנשמעה האזעקה, בוודאי אין לו זכות לדרוש זאת והנוסע אינו צריך להוסיף על המסוכם תחילה (עלון וישמע משה - פרשת עקב תשע"ד – גליון לא) - מ"צ].

מיגונית תרומת הקרן לידידות]]

ש: כשיש צבע אדום, האם מותר להיכנס למיגונית שנקנתה ע"י הקרן לידידות?

ת: למיגונית שהקרן לידידות קנתה לבד - לא להיכנס. ובמיגונית שהקרן לידידות השתתפה בקנייתה יחד עם המדינה, יש להקל כיוון שיש בזה צורך בטחוני, ומפני שמומן על ידי יהודים כשרים ברובו, אין החלק הטמא יכול לאסור את הרוב הכשר, אבל יש להחזיר בהקדם את התרומה שלהם.

ש: מה המקור לכך שאין להשתמש במיגונית נוצרית?

ת: דו"ח לוזאן ודו"ח תאיילנד של הנוצרים: במקום מסיון ישיר, מסיון עקיף של מתן כסף ויצירת ידידות. הרב אקשטיין ראש הקרן לידידות נוצרית: מיגונית נוצרית מפיצה יותר את הבשורה הנוצרית מאשר חלוקת פלייארים.

ש: ומה המקור בגמרא?

ת: אמר רבי טרפון: אקפח (=אאבד) את בני... שאפילו אדם רודף אחריו להורגו, ונחש רץ להכישו – נכנס לבית עבודה זרה ואין נכנס לבתיהן של אלו (=מינים=נוצרים)... הללו שמטילין קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהן שבשמים (=טוענים שד' עזב את עם ישראל ובחר לו את הנוצרים לעם סגולה). שבת קטז א.