שיעורי הרב שלמה אבינר

חולה ותפילה בציבור

ש: נפוצה התופעה בעיקר בתקופת החורף שאנשים ונשים המשתעלים ומתעטשים רבות, ובאים בכל זאת לבית-הכנסת, וכך מפיצים את חיידקי מחלתם, כאשר המקומות בדרך כלל סגורים ואינם מאווררים. האם לא חלה עליהם חובה הלכתית להישאר בבית עד שיבריאו?

ת: מי שהדביק את חברו במחלה פטור, כי זה גרמא, שהרי אינו מחדיר ישירות את החיידקים בגוף חברו אלא מפזרם בחדר ואחר-כך חברו נושם אותם, ובמיוחד שלא בטוח שחברו יחלה, ואין זה ברי היזקא, שאולי חברו לא ינשום את החידקים הללו ואולי הוא מחוסן. לכן, מי שהדביק את חברו פטור מלשלם. אך ברור שאסור לאדם להזיק לחברו גם בגרמא, גם על-ידי חיידקים שדומים לחצים. ובספר קהילות יעקב דן במקרים דומים, כגון מי שמזיק בכישופים (קהילות יעקב, בבא קמא ס' ל"ט במהדורה החדשה סוף הסימן). לכן מי שמשתעל ומי שמתעטש מסיבת חולי, אין לו ללכת לבית הכנסת. מאותה סיבה אין לשלוח ילדים עם מחלות לגן ילדים ולבית-ספר, אלא אם כן הרופא יחליט שאדרבה, טוב שילדים קטנים יידבקו במחלות אלו בילדותם ולא כשהם גדולים.

חלונות פתוחים או סגורים

ש: על פי עצת הרופאים והמלצתם, חשוב להשאיר חלונות פתוחים במקומות ציבוריים כדי לאווררם. אם אחד המתפללים, דרך משל, טוען שקר לו - האם הוא עדיף על פני הסכנה שחבריו עלולים להידבק במחלות החורף, ויש לסגור חלונות כבקשתו?

ת: בכל הדברים האלה הולכים על פי המקובל אצל אנשים, ואסור לעשות דברים שפוגעים בזולת, שקשה להם לסובלם (שו"ע חו"מ קנה לט הגה). לכן, לכאורה, היה צריך להיות הדין בימי הקיץ עם מי שרוצה לפתוח חלון אפילו כשהרוב רוצים לסגור, ובחורף עם הרוצים לסגור חלון, אפילו אם הרוב רוצים לפתוח. אבל, אחרי שהרופאים קבעו שחייב להיות אוורור, שלא הקור גורם הצטננות אלא החיידקים, יש חובה לאוורר כל מקום, בין באולם שמחות, בישיבות, כיתות בית ספר ובין באוטובוס וכדומה.