הרב שלמה חיים הכהן אבינר: תולדות חייו, משנתו וספריו
הרב שלמה חיים הכהן אבינר (נולד בשנת ה'תש"ג, 1943) הוא מן הרבנים, ההוגים והמחנכים הבולטים בציונות הדתית, מתלמידיו המובהקים של הרב צבי יהודה הכהן קוק. הרב מכהן כנשיא ישיבת "עטרת ירושלים" (שבראשה עמד קרוב לארבעים שנה), ושימש במשך למעלה משלושה עשורים כרב היישוב בית אל.
הרב נודע במפעל תורני וספרותי רחב היקף הכולל למעלה מ-200 ספרים, בההדרת תורתו של מורו ורבו הרצי"ה, ובנגישות מתמדת לציבור הרחב באמצעות מענה יומיומי למאות ואלפי שואלים מכל שדרות העם.
תולדות חייו
שנותיו הראשונות והשכלתו בצרפת
הרב אבינר נולד בשם שלמה לנגנאואר בשנת 1943 בעיר ליון שבצרפת, בשיאה של מלחמת העולם השנייה ותחת שלטון הכיבוש הנאצי, לזאב הכהן ולדבורה לבית לנגנאואר. כתינוק ניצל יחד עם משפחתו מגורל יהודי אירופה בזכות הסתתרות תחת זהות בדויה. הוא נקרא על שם סבו-זקנו, הרב שלמה פלאם מלוצק ("המגיד מלוצק"), דרך סבו מצד אמו, הרב מאיר לוי פלאם, שהיה ממייסדי תנועת "בני עקיבא" בצרפת לאחר השואה.
בנעוריו היה פעיל בולט בבני עקיבא בצרפת כחניך, מדריך וחבר הנהלת התנועה. הוא השלים את לימודיו התיכוניים בגיל צעיר, פנה ללימודי הנדסה בבית הספר הגבוה לחשמל בפריז (Supélec), והוסמך כמהנדס חשמל ואלקטרוניקה. בהמשך השלים השתלמות במרכז למחקר גרעיני בצרפת, גויס לצבא הצרפתי ושירת ביחידת מחשוב ואלקטרוניקה בחיל האוויר.
עלייה לישראל ושירות בצה"ל
בשנת 1966, ביום שבו סיים את שירותו הצבאי בצרפת ובהיותו בן 23, עלה לישראל יחד עם גרעין בני עקיבא והתיישב בקיבוץ שדה אליהו שבעמק בית שאן, מתוך שאיפה להגשים חיי עבודה וחקלאות בארץ ישראל (אידיאל שהוא ממשיך לעודד כביטוי לקשר העמוק לארץ). מאוחר יותר עלו בעקבותיו כל בני משפחתו, ובהם אחיו, הרב אלישע אבינר (ר"מ בישיבת ברכת משה במעלה אדומים).
בשנת 1967 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל הרגלים. במלחמת ששת הימים לחם בחזית הדרומית ובמלחמת יום הכיפורים לחם בגבול הצפון. במהלך שנות שירותו במילואים הגיע לדרגת רב-סרן.
לימוד תורה והסמכה לרבנות
לאחר מכן פנה ללימודים בישיבת "מרכז הרב" בירושלים ודבק בראש הישיבה, הרב צבי יהודה הכהן קוק. בתקופת חידוש היישוב היהודי בחברון עבר ללמוד שם, ושם פגש את רעייתו, שפרה. גם בעת לימודיו בחברון ובשנים שבהן כיהן בהמשך כרב בצפון, הוסיף לפקוד בקביעות את שיעורי ישיבת מרכז הרב ושמר על קשר קרוב ורצוף עם הרב צבי יהודה. בהוראת רבו החל לערוך, לסכם ולהוציא לאור את שיחותיו, שהפכו לימים לסדרת הספרים הנודעת "שיחות הרב צבי יהודה".
בשנות לימודיו בישיבה, כדי להימנע מקבלת מלגה, עבד בהוראת מתמטיקה בישיבת "נתיב מאיר" ובישיבת "ירושלים לצעירים" (ילצ"ת). בראשית לימודיו הוזמן על ידי "המוסד" לעבוד בשורותיו, אך דחה את ההצעה כדי להתמסר ללימוד התורה. עם זאת, מאוחר יותר נשלח פעמיים לשליחויות קצרות באיראן שלאחר המהפכה האסלאמית.
בשנת 1971 הוסמך לרבנות על ידי הרבנים הראשיים שלמה גורן ועובדיה יוסף, בהמלצתו של הרב צבי יהודה קוק.
הנהגה רבנית והקמת מוסדות
- רבנות קיבוץ לביא (1971–1977): מונה לרב הקיבוץ שבגליל התחתון במקומו של הרב משה לוינגר שעבר לחברון. מינויו התרחש בתקופה שבה קיבוצים דתיים שונים התרחקו ממוסד הרבנות עקב סכסוכים, אולם פעילותו של הרב אבינר זכתה לאהדה רבה והשיבה את האמון במוסד הרבנות בקיבוצים הדתיים. בשנותיו הראשונות שילב חצי יום עבודה חקלאית בענפי המשק לצד תפקידו התורני.
- רבנות מושב קשת (1977–1981): מתוך תפיסה של "הכרח להזרים דם חדש", עבר לרמת הגולן וכיהן כרב מושב קשת, וכן כראש כולל ומשגיח רוחני בכולל "האידרא".
- רבנות היישוב בית אל (1981–2013): עם מעברו ליישוב בית אל (כארבע שנים לאחר הקמתו) מונה לרב שכונה א', ושימש כרב היישוב במשך למעלה משלושה עשורים של בנייה, קליטה ופיתוח.
- ישיבת עטרת ירושלים (1981 ואילך): הקים בעיר העתיקה בירושלים את ישיבת "עטרת כהנים" (ששמה הוסב ל"עטרת ירושלים") בתוך המבנה ההיסטורי והחרב של ישיבת "תורת חיים" ברובע המוסלמי. הרב עמד בראשות הישיבה במשך קרוב לארבעים שנה, עד שהעביר את ההנהגה השוטפת לתלמידיו, וכיום הוא מכהן כנשיא הישיבה.
הרב נשוי לשפרה, אב לתשעה ילדים, ומתגורר בבית אל.
פועלו הציבורי והתורני
הרב אבינר פועל בעקביות להפצת תורה ולהדרכה ציבורית:
- מענה לפניות הציבור והשו"ת: הרב נחשב לחלוץ בשימוש באמצעים טכנולוגיים להנגשת ההלכה. הוא משיב מדי יום למאות פניות בהודעות SMS (כ-300 ביום בשגרה, ובזמן מלחמת לבנון השנייה הגיע מספרן לכ-600 ביום), במכתבים, בשו"ת וידאו באתר "מעלה", ובתוכניות רדיו שבועיות (ברדיו קול חי, ובעבר ברשת מורשת ובערוץ 7). תשובותיו מתאפיינות בקיצור נמרץ, בהירות והדרכה מעשית.
- פרסומים וכתבי עת: יזם את הוצאת כתב העת התורני החודשי "עיטורי כהנים", שבו פורסמו שיחות של הרצי"ה ותשובות הלכתיות. לאורך השנים פרסם טורים קבועים בעלוני השבת ("באהבה ובאמונה" של מכון מאיר, "מעייני הישועה"), באתר "ספריית חוה" ובמדור היהדות של nrg.
- מעורבות חברתית: מרבה לעסוק בסוגיות של שלום בית, אלימות במשפחה, צדקה ויחסים שבין אדם לחברו. הוא נמנה עם הרבנים שליוו את הארגון "במעגלי צדק", פעיל בארגון "צדק" לנוער דל אמצעים המאגד בני נוער מכל החוגים, והקים את ארגון "עצת נפש".
- יהדות צרפת ועידוד עלייה: הרב נוסע תדיר לחו"ל, בפרט לצרפת, לשם ארגון גרעיני עלייה במסגרת עמותה לעלייה קהילתית, המלווה את המשפחות גם בקליטתן בישראל. שיעוריו וספריו מתורגמים לצרפתית ולגרמנית ומגיעים לקהל תלמידים רחב באירופה.
עמדותיו המדיניות והציבוריות
הרב אבינר רואה במשנתו של הרב צבי יהודה קוק מצפן בלעדי. לתפיסתו, אין סתירה בין עיסוק בנושאים חברתיים לעיסוק בשאלת ארץ ישראל, והם נובעים זה מזה ומשלימים זה את זה.
יחסו לארץ ישראל
השקפתו על ארץ ישראל בנויה על ארבעה יסודות:
- היסוד האמוני: עם ישראל קם לתחייה על פי מהלך אלוהי היסטורי, שב לארצו, בונה אותה ומקים את מדינתו.
- היסוד המוסרי: הארץ שייכת לכלל עם ישראל לדורותיו. העובדה שהעם גורש בעל כורחו אינה מבטלת את זכותו עליה, וכל הפקרה של חלקים ממנה אינה מוסרית ביחס לעם הנצחי.
- היסוד ההלכתי: מצוות יישוב הארץ והבטחת ריבונות יהודית בה (על פי הרמב"ן בהוספות לספר המצוות), מבלי להניחה בידי זולתנו או לשממה.
- היסוד הלאומי: חובת הנאמנות הטבעית של כל עם כלפי מולדתו.
במאבקים על שלמות הארץ מדגיש הרב כי המטרה אינה מקדשת את האמצעים, ומקפיד לדרוש שהמחאה תישאר בגבולות אהבת ישראל ולפי הכללים שהתווה רבו: בלי הרמת יד, בלי ביזוי ובלי שנאה.
המאבק בסיני ותנועת התחיה
בשנת 1981, לקראת פינוי חבל ימית וסיני, היה מן האישים הבולטים בהובלת "התנועה לעצירת הנסיגה מסיני" שהובילה להקמת מפלגת "התחיה". הוא נסע ברחבי הארץ, הרצה בפני תלמידי ישיבות תיכוניות ואולפנות, ושכנע רבים מהם לעבור לסיני לקראת הפינוי. הוא עצמו התיישב במושב עצמונה, והחזיק בעמדה שיש להמשיך לשתול עגבניות עד הרגע האחרון, שכן "לא תהיה נסיגה, אלא אם ה' רוצה אותה".
הסכסוך הישראלי-ערבי
לפני תקופת הסכמי אוסלו הדגיש הרב כי אין מדובר בסכסוך דתי אלא בוויכוח על שליטה וטריטוריה. בהמשך, עם התגברות הטרור ועליית חמאס, הדגיש כי אמנם המלחמה אינה על עבודת אלילים, אך היא מהווה מאבק ישיר כנגד עצם קיומו של עם ישראל כחלק מ"התגברות המניעות דווקא כשמתקרבים לגאולה". סוגיות אלו נידונו בהרחבה בחוברתו "שו"ת אינתיפאדה" שפורסמה בשנת תשנ"ב.
צבא, ממלכתיות וסרבנות
הרב אבינר מייצג קו ממלכתי מובהק. הוא רואה בצה"ל ובמדינת ישראל ערכים מקודשים, ודורש מכל תלמידיו שירות צבאי מלא, אשר רבים מהם ממשיכים ממנו לקצונה בכירה.
לאחר רצח תלמידים מישיבתו בעיר העתיקה הרגיע את הרוחות, וקרא להותיר את הפעולה הביטחונית באופן מלא לצה"ל, לשב"כ ולמשטרה ולא לקחת את החוק לידיים.
בעת תוכנית ההתנתקות (2005) התנגד לסרבנות פקודה מופגנת מחשש לפירוק הצבא, אך ציפה מחיילים להימנע מביצוע הפינוי עקב חוסר מסוגלות מוסרית ונפשית: "סירוב פקודה – לא! מוטיבציה – גם לא!". הרב עבר לגור בנווה דקלים בעת הפינוי, ונחשב לגורם ממתן שמנע גלישה לאלימות הן בעצרת בכפר מימון והן בעת פינוי היישוב עצמו.
מעורבות פוליטית
במשך שנים תמך באופן עקבי במפד"ל. בשנת 2005 (תשס"ה) הצטרף כיועץ למפלגת "ציונות דתית לאומית מתחדשת" שהקימו אפי איתם והרב יצחק לוי. בכנס היסוד קרא לשמור על ענווה ויחסים טובים עם המפד"ל מתוך ציפייה לאיחוד עתידי, ואכן בבחירות 2006 (תשס"ו) הורה להצביע לרשימה המאוחדת של האיחוד הלאומי והמפד"ל.
עמדותיו ההלכתיות והרעיוניות
הנחלת משנת הראי"ה והבנת הדור
תורתו יונקת מפירושו ל"מאמר הדור" של הראי"ה קוק: הדור המודרני מאופיין בפירוק מסגרות סמכותיות ובחיפוש כן אחר אמת פנימית ואותנטיות. בשל כך פיתח שפה ייחודית המנגישה "תשובות גדולות בלשון פשוטה" – שיעורים בגובה העיניים, המשלבים משלים, סיפורים והומור לצד עיון פילוסופי שיטתי.
בספרו "יהדות בין דת למוסר" התייחס פרופ' אבי שגיא לעמדתו של הרב ביחס לעקידת יצחק וטען כי הרב אבינר מבטא את מרכזיות המוסר הטבעי. מנגד, הוגים אחרים (דוגמת הרב אורי שרקי) הסבירו כי עמדת הרב היא שהאל הוא המקור העליון למוסר הטבעי, ולכן כאשר ישנה התנגשות בין המוסר הנתפס לבין הציווי האלוהי – גובר דבר ה'.
צניעות וחיי המשפחה
הרב מייחס חשיבות עליונה לשמירה על גדרי הצניעות, ומבסס אותה על כבוד האישה והגנה עליה מפני החפצה, לצד שמירת האינטימיות והקדושה של התא המשפחתי כדי למנוע את התפרקות הנישואין:
- קרא להקפדה על גדרי צניעות מחמירים והפרדה מגדרית בפעילות תנועות הנוער (מהלך שהיווה תשתית לצמיחת הציבור החרדי-לאומי ולהקמת תנועת הנוער "אריאל").
- בספריו (כגון "גן נעול" ו"חסד נעורייך") פסק כי יש להקפיד על כיסוי המרפק בכל עת ולהימנע מבגדים בצבעים בולטים, קבע שאין לנשים להרצות בפני קהל גברים, והסתייג משימוש בשמות חיבה או אירוח בשבתות בקרב זוגות מאורסים. לעומת זאת, נקט עמדה מקילה בעקבות ה"חפץ חיים" שלא לחייב נשים בלבישת גרביים.
- הביע התנגדות נחרצת לגיוס בנות דתיות לצבא, ופרסם תפילה מיוחדת לחייל הדתי לשמירה על גדרי הצניעות במהלך שירותו הצבאי.
משנתו החינוכית
בספרו "חינוך באהבה" ניסח את עקרונות החינוך ברוח הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו":
- אהבה: אהבה שאינה תלויה בדבר המובעת בגלוי במילים, בחיבוק ובחום, לצד הימנעות מפינוק יתר המזיק לנפש.
- הערכה: בניית ה"אני" והדימוי העצמי של הילד באופן מאוזן – ללא התנשאות ומאידך ללא רגשי נחיתות.
- אמון: אמונה מוחלטת בטוב הפנימי של החניך, כאשר המחנך פועל כ"גנן" המסייע לנפש לגדול בהתאם לטבעה המקורי.
- עמדת ההורה: הקשבה מלאה לילד ללא שיפוטיות, והתייצבות לצידו כ"סנגור" המייצג שותפות ואינטרס משותף.
הרב מבחין בהדרכתו בין שכבות הגיל:
- גיל הינקות (1–3): עיקר החינוך הוא הענקת חום, אהבה, ביטחון והנקה. יש לאפשר לילד להתנסות באתגרים מותאמים שיובילו להצלחה, כדי למנוע קיבוע של דימוי עצמי נמוך.
- הגיל הרך (3–6): מאופיין ברכות פיזית ונפשית. הדגש הוא על שמחה, חופש יצירה וסיפוק צרכיו הרגשיים. הרב שולל ענישה בגיל זה (מתוך הבנה שהילד אינו תופס את מהות העונש והדבר רק פוצע את נפשו), מתנגד להפעלת לחץ מוקדם ללמידה מאומצת, ומדגיש את בחירת הגן כבבואה של חום משפחתי.
יחסו למדעים
הרב רוחש הערכה רבה למדעים ולחשיבותם בבניין המדינה. הוא פרסם מאמר שעורר הדים ובו קרא לצעירים מוכשרים לפנות ללימוד מתמטיקה ומדעים תאורטיים. לצד זאת, הוא רואה בלימוד תורה ערך עליון, ומצדד בכך שמי שמסוגל לכך יקדיש את שנות בחרותו ללימוד תורה בלבד וישלים תעודת בגרות באופן עצמאי.
תרומת איברים
הרב נמנה עם התומכים בתרומת איברים ובחתימה על כרטיס תורם ("אדי", בכפוף לאישור סמכות רבנית), בהתבסס על ההגדרה ההלכתית שמוות של גזע המוח נחשב למוות, ומתוך חובת הצלת חיים של חולים הממתינים להשתלה.
ספריו ויצירתו התורנית
הרב אבינר חיבר וערך למעלה מ-200 ספרים במגוון סוגות, מרביתם בהוצאת "ספריית חוה" בבית אל:
ספרי הלכה, שו"ת והנהגה
- שאילת שלמה – סדרת שו"ת מקיפה ורב-כרכית בכל תחומי ההלכה.
- פסקי שלמה – תמציות פסקיו והוראותיו.
- עם כלביא – מאמרים, שו"ת וענייני אמונה מתקופת רבנותו בקיבוץ לביא (ב' חלקים).
- מחיל אל חיל – שו"ת והדרכות לחיילים.
- שו"תים שונים: "שאל נא", "באהבה ובאמונה", "משיב הרוח".
אמונה, מחשבה ומועדים
- טל אורות – סדרת ספרי אמונה ומחשבה על סדר פרשות השבוע.
- טל חרמון – שיחות ומאמרים על פרשות השבוע והמועדים (ב' כרכים).
- משבריך וגליך עלי עברו – על סוגיית האמונה לאחר השואה.
- ספרי הגות ומידות: "יוצר אור", "תמימי דרך", "והלכת בדרכיו", "חיי עולם" (דרכי לימוד תורה), "נסיכי אדם" (על דמויות בתנ"ך).
- פולמוס ומחשבה: "פירורים משולחן גבוה" (מתורתו של הרב יהודה ליאון אשכנזי – מניטו), "בין אור לחושך" (איגרות הדרכה והבחנה בין תלמידי חכמים לאדמו"רי שווא).
ביאורים לכתבי יסוד ותנ"ך
- פירושים מקיפים לחמש מגילות (אסתר, איכה, רות, קהלת, שיר השירים), ספר יונה ושיר המעלות.
- פירושים למסכת אבות, ספר הכוזרי, שמונה פרקים לרמב"ם, מורה הנבוכים, מסילת ישרים, ונפש החיים (ד' כרכים).
- תפילת עמך – ביאור שיטתי לתפילה, פירושים להגדה של פסח ולברכת המזון.
- ביאורים לכתבי הראי"ה קוק: ביאורים לספרים "מוסר אביך", "אורות התשובה", "אדר היקר" ו"פסקי מרן".
זוגיות, משפחה וחינוך
- חינוך באהבה – סדרה בת שני כרכים על יסודות החינוך וההדרכה לגילאים השונים.
- זוגיות ומשפחה: "ואהבת לרעייתך כמוך", "פרקי אהבה", "אשת חיל", "בת מלך", "פנים אל פנים".
- צניעות: "גן נעול", "חסד נעורייך".
- צבא ואמונה: "על דגלו" (ענייני אמונה וצבא לחיילים).
ספרי הרצי"ה קוק בעריכתו
- שיחות הרב צבי יהודה – שיחותיו הערוכות של הרצי"ה על חמישה חומשי תורה (ה' כרכים), מועדים, ארץ ישראל, וספר אורות (קדמו להן מאות חוברות נושאיות).
- ספרים על דמותו: "צבי קודש" (תולדות חייו) ו"רבינו" (אלבום ביוגרפי בתמונות).
ספרי ילדים
- אבא לא ישוב – התמודדות ילדים עם אובדן ושכול.
- אני לא שווה – דימוי עצמי והתמודדות עם השונה.
- סדרת אברי – "אברי יוצא ממצרים" וסיפורים מן המקורות מעובדים לילדים.
- המלך רבי שאול ואל – סיפורו של הנציג היהודי שהוכתר למלך פולין ליום אחד.
- שמשון הגיבור הטהור וסיפורי גבורה תורניים נוספים.
מתלמידיו הבולטים
הרב אבינר העמיד דורות של תלמידים, ראשי ישיבות, רבני ערים וקצינים בכירים:
- תא"ל הרב אייל קרים – הרב הצבאי הראשי.
- תא"ל (מיל.) הרב אביחי רונצקי זצ"ל – לשעבר הרב הראשי לצה"ל וראש ישיבת איתמר.
- הרב אליהו מאלי – ראש ישיבת ההסדר יפו.
- הרב אבישי צרויה והרב אביב צוברי – ראשי ישיבת "עטרת ירושלים".
- הרב חגי לונדין – ראש ישיבת ההסדר בחולון ור"מ בישיבת ההסדר שדרות.
- הרב יוסף רודריגז – ראש ישיבת ההסדר "איילת השחר" באילת.
- הרב חיים ברוך – ראש הישיבה הקדם-צבאית ברוכין.
- הרב יעקב פייגנבוים – ראש המכינה הקדם-צבאית "קשת יהודה".
- הרב איתמר כהן – ראש המכינה הקדם-צבאית בנוקדים.
- הרב מרדכי ציון – ר"מ בישיבת עטרת ירושלים ועוזרו הקרוב של הרב.
- הרב שלום לוי – רבה הראשי הספרדי של קריית שמונה.
- הרב אילן צפורי – ראש תנועת "תורה אחרי צבא".
- הרב אלי אלקסלסי – ראש ישיבת "בני רחל" בקבר רחל.
- הרב אלעזר נאה והרב אהרן קלינשפיז – רבנים ומחנכים במושב קשת.
מאגר "אבינרפדיה" ושיעוריו
במטרה לרכז, לשמר ולהנגיש את מפעלו התורני של הרב, הוקם מאגר התוכן "אבינרפדיה". המאגר מרכז אלפי שעות שיעורי שמע ווידאו, מאמרים, תשובות שו"ת וספרים, המסודרים לפי נושאים וסדרות בממשק מקוון. בנוסף, חומריו של הרב מתועדים ומופצים באתר "ספריית חוה", באתר "כימציון", באתר "מכון מאיר" ובמאגרים הביבליוגרפיים רמב"י ורמבי"ש.