השבת אבידה (שו"ת)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
כשאין הבעלים מחפשים
ש: האם חובת השבת אבידה היא גם כשאין הבעלים מחפשים אחריה?
ת: כן, כי מה שאינם מחפשים, אינו ראיה על ייאוש, אלא אולי מתעצלים או מחכים שמישהו ימצא או אינם יודעים איפה לחפש (וכן הגרי"ש אלישיב מובא בהשבת אבידה כהלכה כה).
אבידה מבוטחת
ש: האם חובת השבת אבידה היא אף אם מבוטחת בחברת ביטוח?
ת: כן. חובת החזרה אינה מופקעת בכך שאם לא ימצא אז יקבל פיצוי (שו"ת חלקת יעקב ב נ).
זמן המודעה
ש: כמה זמן צריך מודעה על השבת אבידה תהיה תלויה?
ת: זמן סביר שכולם באיזור יראו וגם תלוי בערכו של החפץ (עי' שו"ת תשובות והנהגות ג תסד כתב תישאר שבוע. והגר"מ פיינשטיין כתב שכמה שיותר זמן טפי מעלי, אך אם הוסרה, כשסביר להניח שנראתה לכל, א"צ לשוב ולתלות. השבת אבידה כהלכה מו).
מחלקת אבידות של המשטרה
ש: מותר למסור אבידה למחלקת אבידות של המשטרה?
ת: כן, על פי רוב אין דרך אחרת, וחזקה שאכן הם שומרים על האבידה כדין, ומחזירים רק אחר בירור אמין (שו"ת שאילת שלמה ב שסט. וכן הגרי"ש אלישיב מובא בהשבת אבידה כהלכה מו).
מציאה באוטובוס ובמונית
ש: המוצא אבידה באוטובוס או במונית של חברת נסיעות, מותר למוסרה למחלקת האבידות של החברה?
ת: כן. כנ"ל. ואפילו אם אינם שומרים כדין על האבידה, ולא דורשים סימנים כדין, שעולה לאוטובוס ולמונית הוא על דעת, שאם ישכח שם חפץ, יניח במוצאו במחלקת האבידות. אך לא להניחה ליד הנהג, שאין זה מקום המשתמר (שו"ת שאילת שלמה א תנז. ב שסט. השבת האבידה כהלכה מז).
בעל האבידה יבוא לקחת
ש: אחרי שהתברר למוצא מיהו בעל האבידה, האם המוצא חייב להביאה אליו?
ת: לא רק יודיע (החזו"א, הגר"מ פיינשטיין והגרי"ש אלישיב מובא בהשבת אבידה כהלכה מז).
מודעות במקומות ציבוריים
ש: האם מותר בבית-כנסת, מקואות ושאר מקומות ציבוריים, לתלות מודעה במקום הבולט לעין, שכל המשאיר חפציו במקום זה, עושה כן על דעת שאם לא יבוא כעבור זמן מסויים לקחתו, יהיו רשאים הגבאים לנהוג בו כרצונם?
ת: כן, ואין לחשוש שמא לא ראו כולם את המודעה (שו"ת אגרות משה ח"מ ב מה. שו"ת שאילת שלמה ג תלז. ד שיח).
תליית מודעות על רכוש ציבורי
ש: מותר להדביק מודעות על אבידות על תא טלפון ציבורי, הרי "ניחא ליה לאיניש דליעבד מצוה בממוניה"?
ת: בין שתאי הטלפון שייכים לחברה פרטית בין שהם רכוש ציבורי, ודאי שאסור להדביק שם מודעות, שאמנם זה ניתן לשימוש הצבור, אך רק לשימוש מוגדר מסוים ולא לכל שימוש. אם כל האנשים יתלו פתקים על תאי הטלפון, ישחיתו את כל הנוי שלו. וגם אתה משחית. באשר לכלל ההלכתי, שנוח לו לאדם שתיעשה מצוה בממונו, זהו כלל בענייני ממונות, שאף על פי שאסור להשתמש ברכושו של אדם בלי רשותו, הרי אם אנו אומדים את דעתו שאם היו שואלים אותו היה מסכים, כיון שדרכם של בני-אדם להסכים - הרי מותר. ודאי שגם אנשים חילוניים מכירים בערך המוסרי של החזרת אבידה, ובכל זאת לא ברור שיסכימו שיתלו פתקים בתא הטלפון, כמו שאנשים דתיים, שמכירים בערכן של מצוות, לא תמיד מסכימים שיעשו מצוות בדברים השייכים להם. עיין ערוך השולחן או"ח יד א (שו"ת שאילת שלמה ב שצג).
מציאה ע"י ילד
ש: ילד שמוצא אבידה, מי חייב בהשבתה?
ת: תיקנו חז"ל שהאב זוכה במציאת ילדו, וע"כ אם מצא מציאה שחייבים להכריז עליה, חייב ההכרזה חל על האב (וכן הגרי"ש אלישיב מובא בהשבת אבידה כהלכה צד-צה).
ביטול תורה והשבת אבידה
ש: מי שמצא אבידה, האם חייב השבת אבידה, אם יתבטל מתלמודו?
ת: כן, שזה תכלית הלימוד לקיים מצוה (הגר"מ פיינשטיין והגרי"ש אלישיב. השבת אבידה כהלכה קא).
העוסק במצוה
ש: העוסק בהשבת אבידה חייב בקריאת שמע ותפילה?
ת: העוסק במצוה פטור מן המצוה (שו"ת אגרות משה או"ח ה לז אות ז), אבל באופן מעשי השבת האבידה יכולה להדחות זמן מה.
שהחיינו
ש: המוצא אבידה וע"פ דין מותר לזכות בה, יברך שהחיינו?
ת: כן, אם הוא שמח (עי' שו"ע או"ח רכב ד. מ"ב סק"ו. שעה"צ אות ו).
מציאה בשבת
ש: המוצא בשבת אבידה, האם יש לקחת ולהכריז?
ת: כן, בתנאי שאינה מוקצה, יש עירוב ויש בה סימן (שו"ע או"ח שו יב. מ"ב ס"ק מח).
מציאה בפח אשפה
ש: המוצא חפץ בפח אשפה או בסמוך לו, אפשר לקחת לעצמו?
ת: אם ניכר שהבעלים זרקוהו בכוונה (עי' שו"ע ורמ"א ח"מ רס יא. סמ"ע ס"ק נד. ש"ך ס"ק לז).
כסף זרוק
ש: מנהג גויים לזרוק כסף למקורות מים מתוך אמונה שזה מביא מזל. מותר לי לקחת כסף זה?
ת: מובן, זה מנהג של הבל. מותר לקחת הכסף, הוא הפקר.
מעטפה מבויילת
ש: המקבל מכתב, ובו מעטפה מבויילת למשליח חוזר, ולא רוצה לשלוח בחזרה, אפשר להשתמש בה?
ת: לא. זה יועד רק לזה (וכן הג"ר ניסים קרליץ מובא בהשבת אבידה כהלכה יב ה).
כסף בטלפון ציבורי
ש: האם מוצא כסף בטלפון ציבורי, מכונה למכירת משקאות וכדומה, חייב להחזיר?
ת: לא התייאשו הבעלים (עי' רמ"א ח"מ רסח ג. השבת אבידה כהלכה יב ז).
כסף על הרצפה בסופרמרקט
ש: מצאתי כסף על הרצפה בסופרמרקט. מה לעשות איתו?
ת: זה שלך. אי אפשר למצוא הבעלים. אפשר להחמיר לתת לצדקה (ש"ך ח"מ רס ס"ק יח).
בול לא מוחתם
ש: האם מותר להשתמש בבול שהגיע לא מוחתם?
ת: ודאי לא. מצוות החזרת אבידה. חייב מדין דינא דלמכותא דינא, שמקבל שירות זה תמורת תשלום (וכ"כ בשו"ת משנה הלכות ו רפח). [והוסיף הג"ר מנשה קליין על מה שמסופר על החפץ חיים שפעם שלח מכתב ע"י שליח ופרע בול כדי שלא לגרום הפסד לממשלה, על אף שאין שום סברא שיצטרך לשלם, כי לא צותה שכל מי ששולח מכתב לחבירו ישלם להם בול, אלא צריך לשלם כמשתמש בשירות הדואר. והחפץ חיים ברוב קדושתו רצה הצדיק להחמיר כדי לקדש את השם (וע"ע בשו"ת פאת שדך ח"ב סי' קמט). אך הג"ר משה פיינשטיין אמר שאין איסור בדבר, שאין זה אלא כעין טעות נכרי (כמובן בחו"ל), דקשה לומר שזה ענין של דינא דמלכותא. ומה שאומרים המעשה על החפץ חיים זה בכלל אינו מובן, דמי אמר שיש דינא דמלכותא כנגד שליחת מכתבים עם שליח, טבכלל מעשים כאלו צריכים להיזהר, דקשה לדעת האם הם אמיתיים, ומה באמת היתה המציאות (מסורת משה ח"ג עמ' שנא). ואומרים בשם הגרי"ש אלישיב שמותר, ונימוקו שכיון שברשות הדואר יודעים שפעמים אין מחתימים אזי הוא על דעתם שיוכלו להשתמש בו בשימוש חוזר. אך הוסיף הגריש"ט ואמר שהחפץ חיים לא היה עושה כן. וכן התיר הגר"ח קניבסקי (חידושי הגר"ח קניבסקי על הש"ס עמ' יב-יג).]
צי'ק שלא פדו
ש: נתתי צ'ק ולא פדו אותי. מה לעשות?
ת: להזכיר להם, מדין החזרת אבידה (השבת אבידה יב ב).
שניים אוחזים במטבע אחד
ש: ראיתי מטבע זרוק והלכתי לקחתו ואז חברי שם לב, דחף אותי ולקח. של מי המטבע?
ת: שלו. ראייה לא קונה. בבא מציעא (קיח א. ועיין דברי ר"ת בתוס' קידושין נט א ד"ה עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה). אך הוא עבר על ואהבת לרעך כמוך (רמב"ם דעות ו ג).
דיווח על נזק
ש: ראיתי משאית ששברה תמרור וברחה. רשמתי מספרה. האם לדווח לעירייה?
ת: כן. החזרת אבידה (ספר המצוות לרמב"ם ל"ת רצז. עי' השבת אבידה כהלכה פרק יג).
שימוש אבדה
ש: האם אני יכול להשתמש באבידה עד שאחזיר?
ת: רק ברשות הבעלים (שו"ת שאילת שלמה ד שיח). אך אם באבדה יש בה סימנים, והיה פרסום בצורה ובזמן סבירים ואין סיכוי שיבואו לדורשה – מותר להשתמש בה, אך יש לרשום בפנקס תיאור האבדה ולשום מחירה. ואם וכאשר יבואו לדורשה, ייתן לבעליה את ערכה (שו"ת שאילת שלמה ב שסט, שע).
שתי פחיות
ש: הכנסתי כסף למכונה ויצאו לי שתי פחיות?
ת: הן שלך. כי עתה השניה הפקר וכן אם חזר הכסף (עי' השבת אבידה כהלכה יב ז).
דואר טעות
ש: שמו בתיבת דואר שלי דואר שאינו מיועד לי. אני יכול להחזירו לדואר, או אני חייב לחפש את הנמען מדין החזרת אבידה?
ת: אתה חייב לחפש רק אם זה לא קשה, שהרי מחזיר אבידה רשאי לגבות תשלום של טרחתו (עי' השבת אבידה כהלכה יב ד).
עגלות סופר
ש: האם כשוראים עגלת סופר שמסומן לאיזה סופר היא שייכת, אך היא רחוקה ממנו כי מישהו כנראה לקח איתו, צריך להחזירה?
ת: אם לא קשה, כי מן הדין מותר לדרוש תשלום על הזמן (עי' השבת אבידה כהלכה יב ז).
ספר לא צנוע
ש: האם להחזיר ספר לא צנוע שמצאתי?
ת: לא. אין זה חסד (השבת אבידה כהלכה יב יג).
אבדות גוי
ש: אני בחו"ל ומצאתי אבדת גוי, האם נכון שאסור להחזיר?
ת: להחזיר מצד קדוש השם (שו"ע חו"מ רסו א. שו"ת שאילת שלמה א תסח אות 2. ג תלח). ומובא בס' שרי מאה ח"ב עמ' 5-4 שסיפר ישיש אחד: פעם אחת זקוקה היתה קהילה לשליח ציבור בבית כנסת שלה. הציע רבי שבתי בעל הש"ך למנות את רבה משה רבקה'ס בעל 'באר הגולה' לש"ץ, מכיוון שהיה מפורסם בחסידות ושעתו היתה דחוקה לו. ואולם גבאי בית הכנסת סירבו להצעה זו, באמרם כי רבי משה אין קולו ערב. נענה רבי שבתי ואמר להם: לפי חכמינו (תענית טז, א): "אין מורידין לפני התיבה אלא אדם מטופל [בילדים] ואין לו [במה להתפרנס] וביתו ריקם ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם [נוח לבריות] ויש לו נעימה וקולו ערב ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש, בהלכות, ובאגדות ובקי בכל הברכות כולן", והנה רבי משה – סיים הש"ך את דבריו – יש בו כל המעלות והמידות האלה שמנו חכמים בשליח ציבור העובר לפני התיבה. תאמרו: חסר הוא רק מעלה אחת: אין קולו ערב. אבל במטותא מכם, גבאי בית הכנסת, אמרו נא: היכן מצאתם שליח ציבור, שתהיינה בו כל המעלות כולן? והישיש הנכבד מסיים את שיחתו: חסידותו של רבי משה ניכרת גם מתוך דבריו. גם הוא אנוס היה לברוח מפני חמת המציק [גזרות תח-תט של חמלניצקי]. ביתו היה למשיסה ורכושו לבוזזים, כמו שהוא עצמו מספר [בהקדמתו לבאר הגולה]: "במקלי בימיני יצאתי, וכיס תפילין אחזתי, ובשמאלי ספר זכרונות תפסתי... את ביתי מלא כל טוב עזבתי ונטשתי את נחלתי, וביותר אוצר כלי חמדה בית מלא ספרים, הן מירושת אבא מארי ז"ל, הן מאשר זכני ד' לקנות – והתהלכתי באשר התהלכנו ותבקע הארץ לקול המית הבוכים, וגם עיני נגרה ולא תדמע כמים הנשפכים, ובאו לקצה מדינת זאמוט סמוך לגבול פרייסין, וגם שם לא שקטנו, עורינו מעלינו הפשיטו"... ובכל זאת, הוא אשר ראה עוני בשבט עברתו ואחרי כל המכות שהוכה בידי עכו"ם, פורעי פרעות בישראל, מדי דברו בספרו 'באר הגולה' לחושן משפט [שמח, א] בדבר טעות גוי ואבידתו, כותב הוא כדברים האלה: "אם החזיר האבידה לעכו"ם לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח, וכן הדין בהחזרת הטעות שטעה העכו"ם מעצמו. ואני כותב זאת לדורות, שראיתי רבים גדלו והעשירו מן טעות שהטעו לעכו"ם, ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה, ורבים אשר קדשו ד' והחזירו טעות העכו"ם גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם". ועיין עוד תורה תמימה - ויקרא כה יד אות פג – רשם מ"צ.]
טלפון אבוד
ש: מצאתי טלפון סלולרי ואני רוצה להחזירו לבעליו. האם מותר לטלפן אליו מן המכשיר או שזה גזל?
ת: מותר, עלויות החזרה הן על חשבון המאבד (השבת אבידה פרק י הערה ד).
סיגריות
ש: מצאתי סיגריות של חבר. להחזיר לו או להשמיד?
ת: אמנם אסור לעשן, אבל זה ענינו. להחזיר (עישון הוא מידה רעה. רמב"ם דעות ד. אין איסור בכל סגריה אלא בהצטברות).
מציאת כסף
ש: מצאתי כסף בישוב, האם עליי להכריז? הרי למדנו שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה לכן התיאש?
ת: בימינו אין אדם ממשמש כל שעה ושעה, ובישוב אינו מתיאש ומקוה שיחזירו (דלא כהגר"ח קניבסקי בשם החזו"א שעל אף שבזמננו לא ממשמשים בכל זאת זה הפקר בית דין ומותר לקחת אחרי שחכמים התירו את הדבר. דברי שי"ח ד יא – מ"צ).
החזרת אבדה
ש: האם באבדה חסרת ערך כגון מוצץ יש מצוות השבה? מה הגדר?
ת: לא. מה שהיית טורח עבורה אם הייתה שלך (שו"ע חו"מ רנט ב). הגריש"א (השא"כ פ"ב הגה – מ"צ).
ילד מצא כסף
ש: מה יעשה בני שמצא 50 שקל בבית הספר?
ת: ישאל ישירות את המורה שלו.
ש: אני יכול לסמוך עליו?
ת: אתה סומך עליו שיחנך בנך שנה שלמה ואינך סומך על 50 ₪?!
כסף בבגד קנוי
ש: קניתי בגד יד שניה ומצאתי כסף בכיס. האם הוא שייך לי או לחנות גמ"ח?
ת: לך. אך ראוי לתרום אותו לחנות, כי זו הייתה כוונת הנותן.