חתונה (שו"ת)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
מדריך חתנים
ש: כמה כסף יש לתת למדריך חתנים?
ת: אין קבוע. אני ממליץ אלף שקל.
מדריכת כלות
ש: המליצו עבורי מדריכת כלות מנוסה וטובה במחיר של 1200 שקל. זה הגיוני?
ת: הגיוני מאוד. אם אין לך אמצעים לשלם, אז תצמצמי הוצאות החתונה. זה יותר חשוב.
סמ"ס עם ארוסה בשבוע שלפני החתונה
ש: האם אפשר להתכתב בסמ"ס בלבד עם ארוסתי בשבוע שלפני החתונה כי יש הרבה עניינים לסדר וקשה מאוד להעביר דרך צד שלישי?
ת: כן. אמנם יש מנהג לא להיפגש שבוע לפני החתונה, אך ודאי שבדברים שיש בהם צורך ובצורה כזאת מותר. [וכן אמר הגר"י קמנצקי על אודות אלה שנוהגים לא לדבר בטלפון ז' ימים לפני החתונה אין מקור לזה כלל, ופעם אמר לחתן אחד, שטוב לטלפון להכלה באותם הימים, שמסתמא היא מתוחה בזה הזמן. שו"ת דברי חכמים עמ' רמח-רמט – רשם מ"צ.]
בית עלמין לפני חתונה
ש: מה המקור למנהג ללכת לבית עלמין להזמין לחתונה קרובים שנפטרו?
ת: המקור בזוהר (פרשת בלק ופנחס) שאבות מעולם האמת משתתפים בשמחת צאצאיהם. וכך הרבה נוהגים (נטעי גבריאל נשואין ד, ז). [והאדמו"ר מגור אמרי אמת אמר לבנו קודם החתונה לילך לכותל המערבי ולקבר רחל (שם הערה יד) – רשם מ"צ.]
חתונה מעורבת
ש: מותר לעשות חתונה מעורבת? הרי רוב הציבור עושה, האם כולם טועים?
ת: כן. לצערנו הם טועים. ועיין קצור שו"ע קמט א. וכן קנב ח.
ש: שמעתי שסעודת חתונה יכולה להיות מעורבת, על פי דברי הלבוש (ב"ח אה"ע סב. עי' לבוש החור מנהגים לו)?
ת: לא נכון. א. אין הלכה כלבוש. ב. הוא לא אמר שמותר לשבת מעורב אלא לומר שהשמחה במעונו. ג. כבר אמרו בצער שבזמן הלבוש היה לנשים לבוש... שו"ת אז נדברו יב מז.
ש: שמעתי שהגר"מ פיינשטיין אינו מחייב הפרדה והוא גאון גדול?
ת: נכון שהגרמ"פ אומר שצריך מחיצה רק בדבר ציבורי שפתוח לרבים, אבל בדבר פרטי כמו חתונה, אין צורך. שו"ת אגרות משה או"ח א מא. יו"ד ד כד ג. וכך נהגו רבים באמריקה. אבל עם כל גדלותו של הגרמ"פ, לא חייב להיות שתמיד בכל דבר הלכה כמותו, ובימינו בארץ ישראל אנשים יראי שמים עושים מחיצה כדת וכדין. עיין שו"ת אז נדברו להג"ר זילבר יב מז.
חתונה מעורבת לאחי
ש: אחי מתחתן והישיבה בחתונה מעורבת, האם אני יכול להיות שם?
ת: ודאי חתונה צריכה להיות נפרדת עם מחיצה אבל דיעבד מותר לסמוך על הגר"מ פיינשטיין לשבת שם בשולחן של גברים או של משפחתך, - מדין הנאה שבאה לו לאדם בל כרחו, והעיקר לא להביט על נשים (י"ד משה כח).
ללא מחיצה
ש: מה יעשה אדם שהגיע לחתונה ובריקודים אין מחיצה?
ת: לא לרקוד. שאף על פי שמצווה לשמח חתן וכלה, אין לעשות מצווה על ידי עברה (ספר אהבת חסד לבעל חפץ חיים) והרי אסור לראות נשים רוקדות.
מתנה לחתונה אחרי פיגוע
ש: חברי התחתן ולא הספקנו להביא מתנה לחתונה. בשל כל מיני עיכובים שכחתי לתת את המתנה. כלתו נהרגה בפיגוע, הייתי בשבעה ואני בקשר עם חברי כל הזמן. אני מאוד מתחרט על שלא נתתי את המתנה. מה עלי לעשות – לבקש מחילה ממנו, לתת את הכסף לצדקה וכו'?
ת: בעז"ה חברך יתחתן פעם נוספת. תן מתנה גדולה לחתונה.
שהחיינו בחתונה
ש: האם חתן יברך שהחיינו?
ת: כן, כשמקבל את טליתו החדש.
ש: וכלה שרוצה להיות שותפה, האם תוכל לברך שהחיינו?
ת: בודאי. אחרי שמקבלת את הטבעת, לברך בשקט. כידוע שהחיינו אפשר לומר בשקט כי אומרים לד' ולא לעשות הצגה (שו"ע או"ח רכג ג-ד). [ובהלכות קטנות נשאל אם הנושא אשה מברך שהחיינו. והשיב: עד שאתה שואלני אם מברך שהחיינו תשאלני אם מברך דיין האמת. ולבאר הענין, י"ל על פי מש"כ בספר חסידים שעניין החתונה הוא לקיום המין, וזו ראיה מובהקת שיש עניין מיתה בעולם, שאם לא היו מתים, לא היו צריכים להחיות זרע, וכמ"ש בגמרא ע"ז ה א, וא"כ שפיר יש לברך דיין האמת, שהחתונה מזכרת עניין המיתה. והג"ר פנחס הירשפרונג - שהיה אב"ד במונטריאל – אמר זאת בשם הג"ר חיים ברלין, ומביא שאמר לרבו הג"ר מאיר שפירא מלובלין ע"ד ההלכות קטנות שזהו בדרך הלצה, והשיב שאינו כן אלא שזהו דבר אמיתי (אש פנחס – ברכות נט ב. ניצוצי אש פנחס ע-עא). והגר"מ פיינשטיין אמר שבאמת קשה לדעת בדיוק מדוע לא מברכים בחתונה, והוסיף שכל הכללים שנותנים מתי יש לברך שהחיינו אינם מוחלטים לגמרי (מסורת משה ח"ד עמ' תצה) – רשם מ"צ.]
ש: [ומסר הרב שמשון צבי לוינגר, ספרן "יד הרב ניסים"]: בעניין שהחיינו בנישואים – מאוד מובן שלא מברכים. הברכה נתקנה על קניית 'בית חדש וכלים חדשים'. האיש והאישה אינם חפצים הקנויים זה לזה. ואסור שיתייחסו אחד לשני כאל 'כלי' לשימוש. בכלל, בנישואים, האישה במרכז: 'מרקדים לפני הכלה' ומדברים בשבחה – לא בשבחו! בכתובה מוזכרים חיובי האיש – לא חיובי האישה. הכל להבהיר לבעל, שעבדות נטל על עצמו – לא שררה!
ת: יישר כח.
תכשיטי כלה
ש: מה המקור לכך שכלה צריכה להוריד תכשיטיה לפני החופה?
ת: אין מקור קדום, רק בעטרה. שו"ע או"ח תקס ד. ועיין שו"ע אה"ע סה ב על תכשיטי כלה.
עד נכה
ש: האם ההלכה שעד בעל מום לא יכול להיות עד בחתונה (שו"ע אה"ע קל א) אינה מורה על חוסר כבוד לנכים? ולמה לא יוכל להיות שותף באירוע?
ת: זו חומרה כלשון השולחן ערוך, ואין הלכה כן, ומעשים שבכל יום שגם נכים הם עדים.
הזמנת אב גרוש
ש: אני מתחתן, הוריי גרושים, אני גדלתי אצל אימי והיא מתנגדת שאזמין אבי לחתונה. מה לעשות?
ת: כיון שהיא גידלה אותך עשה כרצונה. הורים גרושים שווים אבל כלפיה יש חובת הכרת טובה. [דלא כהגרי"ש אלישיב, שהבן צריך לעשות את המוטל עליו להזמין את אביו. קב ונקי סי' רפט – רשם מ"צ.]
הורים גרושים בחתונה
ש: הוריי גרושים, אבי הודיע שאם אזמין אימי, הוא לא ישתתף בהוצאות החתונה. ואם לא אזמין, הוא ישלם הכל. מה לעשות?
ת: אל תמכור אמך בכסף. [דלא כהגרי"ש אלישיב. קב ונקי זי' רצ – רשם מ"צ.]
אשה קוראת כתובה
ש: מותר לאשה לקרוא את הכתובה תחת החופה?
ת: לא, אין זה צנוע. ובכלל, אין לשנות (שו"ת הרשב"א א שכג).
גרושים שושבינים תחת החופה
ש: האם הורים גרושים יכולים לוות בנם ובתם תחת החופה?
ת: לא לכתחילה לסימן טוב. אבל אם ההורים עומדים על כך וייפגעו, מותר. שו"ת שרידי אש א צח. שו"ת מנחת יצחק ה פ. נטעי גבריאל – נישואים יד ז.
חופה בבית כנסת
ש: האם מותר לערוך חופה בבית כנסת?
ת: ספרדים כן. שו"ע שצא ג. שו"ת יביע אומר ג אה"ע י. אשכנזים לא. אגרות הראיה א קנד. אלא רק בלית ברירה. שו"ת אגרות משה אה"ע א צג. [לגבי ספרדים, כתב הראשון לציון הג"ר יצחק יוסף, שתלמיד חכם העיד, כי פעם אחת הגרא"מ שך זצ"ל הוזמן לסדר קידושין לאחד מתלמידיו, בחור ספרדי, וכאשר ראה שהכינו הכל לערוך את החופה תחת כפת השמים, ביקש לחזור ולהעביר את הכל לתוך האולם, כדי שלא לזלזל במנהג אבותיו שלא נהגו בדבר זה (עין יצחק ח"ג עמ' שנז). ולגבי אשכנזים, פעם סיפר החזו"א להגר"ב מנדלזון, רבה של קוממיות, שבימי כהונתו של הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור בק"ק זאבעלין (אח"כ היה רבה של קובנא) ארע מעשה, שהזמינוהו ביום סגריר לסדר חופה וקידושין בנישואי בתו של אחד מנכבדי הקהילה, אך בגלל מזג האויר הגשום דרשו המחותנים לערוך את החופה בפנים הבית ולא כנהוג תחת כיפת השמים. סרב להם רבי יצחק אלחנן באמרו: "הרמ"א מקראקא הוא מימים ימימה ידידי הטוב... אינני רואה שום סיבה להסתכסך עמו...", והכוונה לדברי הרמ"א (אה"ע סא א. החוט המשולש לרב אהרן סורסקי עמ' לג). ופעם נשאל הגרי"ש אלישיב: מסדר קידושין הוזמן לחתונה, ונאמר לו שהיות ויורד גשם לא יערכו את החופה תחת כיפת השמים כנהוג, אלא בפנים. המסדר קידושין שואל, עד כמה הוא צריך לעמוד על כך שלא ישנו מהמנהג? השיב הגריש"א: הוא צריך לחזור לביתו, וסיפר את מעשה עם ר' יצחק אלחנן (משנת איש עמ' ריז). ופעם אירע שכיבדו את הג"ר משה שטרן, בעל שו"ת באר משה, עם סידור חופה וקידושין, וכשהלך למקום החתונה ראה שהעמידו החופה בבית הכנסת, ומכיוון שסירבו לשנות יצא. הלך לשאול את האדמו"ר מסטמאר עם נהג נכון, והשיבו בפה מלא שיפה עשה (שו"ת באר משה ה קסז). אמנם פעם הסיעו את הגרי"ד סולוביצ'יק לחתונה, וכשנודע לו שהחתונה מתקיימת בבית כנסת, התאנח קצת ואמר שאילו ידע שכן הדבר, היה משתמט מלהשתתף על ידי איזו אמתלא, כי באמת אינו נכון לסדר חופה בביהכ"נ, כי כבוד בית הכנסת מחייב שלא ישתמשו בבית הכנסת לשום דברים אחרים – אפילו לדברי מצווה – חוץ מתורה ותפילה (נפש הרב רנז) – רשם מ"צ.]
כוס חתן וכלה
ש: מה לעשות עם כוס חתן וכלה אחרי שבירה בחופה, כי הבנתי שאסור לזרוק אותו?
ת: מותר לזרוק. הוא זכר לחורבן.
צום כלה
ש: האם כלה צריכה לצום ביום חתונתה?
ת: אשכנזיה, אלא אם כן היא חלשה (עה"ש אה"ע סא כא).
עטרות כלה
ש: כלה רוצה לענוד תכשיט לרוחב המצח שנקשר מאחור. האם אסור משום עטרות כלה?
ת: לא. עיין שו"ע או"ח תקס ד.
יום מקוה של הכלה
ש: האם יש מנהג שחברות תלוונה את הכלה לטבילתה הראשונה?
ת: כן. מחכות לה בחדר אורחים עם כיבוד שירה וריקודים. אך זה רק בתנאי שטובלת ביום כאשר המקוה ריקה, ולא בלילה, מה שמפריע מאד לטובלות אחרות.
סכום כתובה
ש: איזה סכום לכתוב בכתובה?
ת: זה אישי. אני רושם אלף גרם זהב טהור.
נישואים פרטיים
ש: מותר לי להשיא זוג שלא רוצה להתחתן ברבנות?
ת: אסור (ע' שו"ת שאילת שלמה ב שה).
מנהג ירושלים בתזמורת בחתונה
ש: האם אסור להביא תזמורת לחתונה שמתקיימת בירושלים? יש חילוק בין המקומות בירושלים?
ת: אין לדבר הזה מקור חזק וברור והרוב אינם מקפידים. [בספר שלמת חיים (א, עז) כתב הג"ר יוסף חיים זוננפלד: א. כפי ששמעתי, הגאון בעל אמרי בינה אסר, ואחד שלא חשש וזלזל בו נענש קשה רח"ל. ב. שמעתי ממרנא הגאון דבריסק (הג"ר יהושע לייב דיסקין) זצללה"ה שאמר: "בוודאי בירושלים ראוי עכ"פ", עכ"ל (עיין שם ח"ד ס' כא אות ג). ומובא בס' ועלהו לא יבול (ח"א עמ' רד-רו) בשם הגרש"ז אוירבך: "מקור מנהג ירושלים [האשכנזים] לנגן רק בתופים הינו תקנה שהג"ר יוסף חיים זוננפלד אמר בשם הרב מקאליש בעל 'אמרי בינה', וזה לא כתוב באף מקום, ואין חילוק בזה בין בתוך העיר העתיקה לבין חוץ לחומת העיר העתיקה". גם בס' אות חיים ושלום (הלכות מילה ס' רסה ס"ק כט), כתב האדמו"ר ממונקאטש: "שמעתי שהמנהג בתוככי ירושלים עיה"ק תובב"א דאף בחתונות נזהרים שם כו' שלא לזמר בכלי שיר במינים ועוגב רק בתוף". ובס' ירושלים במועדיה (בין המצרים עמ' רלח-רלט) אמר הגר"א נבנצל שהתקנה הינה על בני ירושלים בלבד, מפני שהחורבן נמצא לפניהם, והם כמי שמתו מוטל לפניו. עוד אמר בשם הגרש"ז שהתקנה שייכת גם בירושלים החדשה, אבל אין זה עניין של קדושת ירושלים אלא תלוי היכן נתקבל הדבר. בכל מקרה, הדבר נתקבל גם בירושלים החדשה. ובקונטרס פניני שבע ברכות (עמ' מז), נשאל הגרי"ש אלישיב, האם מחוץ לחומת ירושלים העתיקה מותר לנגן בחתונה בכלי שיר, מלבד בתופים? וענה: "אסור. וכל השכונות הן בכלל האיסור, הואיל והכל זה עיר אחת". וכ"כ בשמו בבס' ישא יוסף (ח, קכ) וס' וישמע משה (עמ' שסא). ועיין עוד בשו"ת ציץ אליעזר (טו, לג אות ג) שדן באותם הנוהגים לא לשמוע כלי שיר בירושלים, האם מותר להם להשמיע כלי שיר מוקלטים, כיון שאין זה ממש כלי שיר, ע"ש. וכתב בילקוט יוסף (שובע שמחות א' עמ' קפא-קפג), שמנהג זה לא התקבל אצל הספרדים וגם הרבה מהאשכנזים לא נהגו בזה, וכיום פשט המנהג להביא תזמורת עם כלי שיר אף בירושלים, ומסתפקים במנהג שבירת הכוס, זכר לחורבן (האשכנזים מסתפקים גם בהנחת אפר בראש החתן). וכ"כ הגרב"צ אבא שאול שלא נהגו ספרדים כן (אור לציון ח"ג ל, ג) יש לציין שבתשובת הג"ר זוננפלד ובתשובת האדמו"ר ממונקאטש לשונם: "שמעתי". וראיתי שנשאל הרב דוב ליאור: "בע"ה אנו מתכננים להתחתן בירושלים, ושמעתי שלא מנגנים בכלי נגינה בחתונות בירושלים. האם זו הלכה, מנהג, חומרה או ’עניין’? האם יש הבדל בין האזורים השונים בירושלים?" והשיב: "יש קהילות הנוהגות לא לנגן בכלי נגינה בחתונות בירושלים, ומי שנוהג כך אינו תימהוני ויש מקום לחומרא זו. אולם גם מי שלא נוהג כך עושה זכר לחורבן" – רשם מ"צ.]
כסא כלה
ש: האם חייבים בכסא כלה שבנות עומדות מסביבה ושרות?
ת: זו המצאה חדשה. ולא ברור מי המציא. העיקר שתהיינה בחדר מרוחק כדי שגברים לא ישמעו. אם הגברים שומעים יש להם לצאת אם אפשר. ובזמן שמתפללים בודאי יש לבקש מהן לחדול.
אסון התאומים
ש: האם זה מוסרי להתחתן בתאריך אסון התאומים?
ת: כן. אין זה זלזול בו. בכלל, אינינו משתמשים בתאריך נוצרי.
שמלת כלה
ש: שמעתי שאסור לכלה חדשה להשאיל שמלת כלה שלה בשנה הראשונה. יש בעיה כזו?
ת: אין שום בעיה.
הינומא בחתונה
ש: עד מתי כלה צריכה ללבוש הינומא בחתונה?
ת: מנהגים שונים (עיין בספר של הרב אחותי כלה 18).
עודפי סעודת חתונה
ש: האם מותר לאורח לקחת מיני מזון שנשארו על השולחן אחרי חתונה, הרי ממילא הוא ייזרק לאשפה?
ת: לא. זה עדיין שלהם. צריך רשות בעל השמחה (וכן פסק הגרי"ש אלישיב. קב ונקי סי' ס).
נישואי גוי עם יהודי
ש: ליהודי אסור להתחתן עם גוי. אבל האם יש איסור לגוי להתחתן עם יהודי?
ת: גוי מוזהר על עריות, אמנם חיתון שלו עם יהודיה אינו נכלל באיסור עריות שלו, אלא שהוא מכשיל את היהודי באיסור. אך התוספות כתבו שגוי אינו אסור בלפני עור (עבודה זרה יד א ד"ה לעובד כוכבים), והסכימו אתו האחרונים.
מתנת חתונה
ש: אנו משפחה ענייה, וקרוב משפחה מתחתן, ושם נהגו לתת המתנה בסכום גבוה. אינינו יכולים. גם הנסיעה יקרה?
ת: תנו מתנה כפי כחכם, בצירוף פתק התנצלות.
חסד
ש: יש לחברה שלי חתונה בעיר רחוקה וזו נסיעה שכרוכה בזמן רב. אך אני צריכה לעבור בחינה חשובה מחר לה איני מוכנה ועלולה להפסיד. מה לעשות?
ת: לא לנסוע. כל חסד הוא לפי היכולת. וכאן היא מרוויחה מעט ואת מפסידה הרבה.
מקום קדוש
ש: באיזה נקום קדוש ראוי לחתן להתפלל ביום חתונתו?
ת: הכותל.
שמלת כלה
ש: האם מותרת שמלת כלה בצבע שמנת ולא לבן?
ת: כן.
אם אשכחך
ש: מאיפה המנהג לשיר 'אם אשכחך' מתחת לחופה? חרדים לא נוהגים.
ת: חידוש של הרב נריה זצ"ל.
ש: פורסם שהרב נריה חידש לומר אם אשכחך. אבל מוזכר בט"ז תקס ס"ק ד.
ת: חידש שירת הקהל.
טלית
ש: האם אשכנזים מתעטפים בטלית תחת החופה?
ת: יש רק ייקים שנהגו.
שינויים בחופה
ש: אני עומדת להתחתן, ורוצה להיות שותפה. האם אוכל אני לברך שהחיינו?
ת: בודאי. אחרי שאת מקבלת את הטבעת, לברך בשקט. כידוע שהחיינו אפשר לומר בשקט כי אומרים לד' ולא לעשות הצגה.
ש: האם אוכל לומר אם אשכחך?
ת: בודאי. בזמן שהחתן שובר את הכוס. כמובן בשקט, הרי זה בשביל לזכור את החורבן ולא כדי לעשות הצגות.
ש: האם הרבנית שלי תוכל לדבר תחת החופה, - היא מאוד יקרה לי?
ת: גם זה דבר אישי, ולא נושא להצגה, לכן שתתן לך דבר תורה אישי ביחידות.
קבלת פנים בחתונה
ש: האם לאכול בשולחן מזון של קבלת פנים בחתונה, יש דין אוכל בשוק?
ת: לא. כי זה מיועד לאכילה. אבל אין לו להיות צמוד לשולחן. אלא לקחת מזון ולעמוד בצד.
טבעת נישואים
ש: האם מותר שטבעת נישואים תהיה משובצת אבנים?
ת: מותר, כאשר הכלה יודעת מחירה, ועדיף שתהיה חלקה (הנשואין כהלכתם א ריד).
ש: האם זה נכון שאם טבעת נישואים אינה חלקה, היא גורמת צרות?
ת: אין זה נכון. אבל לכתחילה יש צורך בטבעת נישואים פשוטה. היסוד הוא שלא תטעה הכלה בערכה ותתקדש בחושבה שהיא שוה הרבה יותר מאשר מחירה, ואין זה שייך בימינו.
ש: האם מותר לקנות טבעת נישואים בכרטיס אשראי?
ת: אם מועד התשלום הוא לפני החתונה, ודאי. אם לא, על הצד הטוב, יש לשלם שקל אחד במזומן.
ש: מותר לכלה לקנות את טבעת הנישואים והחתן ישלם לה?
ת: מותר.
ש: על איזו אצבע שמים טבעת נישואים?
ת: תחת החופה באצבע שניה של יד ימין (הנשואין כהלכתם ז כג), ואחר כך איפה שרוצים.
ש: מותר שגם הכלה תתן טבעת לחתן ותאמר לו: אני לדודי ודודי לי?
ת: אסור. אבל דיעבד הקידושין חלים. שו"ת אגר"מ (אה"ע ד לב ב).
ש: אשתי מאוד רוצה שאענוד טבעת. מה לעשות?
ת: איש כשר עושה רצון אשתו (עיין שו"ת אגרות משה אה"ע ד לב ב. שו"ת שאילת שלמה א תכו).
ש: אך האם אין בזה איסור "לא ילבש" וחוקות הגויים?
ת: אם זו טבעת גברית – אין איסור "לא ילבש". אין בכך חוקות הגויים. גם במשנה בשבת מוזכרת טבעת לגבר, וכן מתיר הג"ר ניסים קרליץ בספר "פאת זקנך" ח"ב (וכן בשו"ת אור לציון ב כג סי' יא. שו"ת עשה לך רב ח"ה עמ' שפו).
ש: בעלי נפטר, האם כאלמנה עליי להמשיך לענוד את טבעת הנישואים?
ת: אפשר להמשיך, אפשר לחדול, לשיקולך.
חתונה צנועה
ש: מה עדיף, חתונה ברוב עם עם ריקודים מעורבים או חתונה צנועה ברבנות?
ת: בודאי חתונה צנועה ברבנות. וד' יברך אתכם.
צלמת בחתונה
ש: האם יש לקחת צלמת לחתונה עבור נשים, על אף שזה מרבה הוצאות?
ת: כן. זו הוצאה מועטת יחסית לכל, ויחסכו במקום אחר.
ש: למה זה לא כמו רופא שטרוד בעבודתו?
ת: עבודתו של הרופא לרפא, הוא טרוד לרפא, אז לא שם לב ליופי. עבודתו של הצלם זה יופי, והוא טרוד על ידי יופי (עיין שו"ת מעיין אומר חלק יב בשם הגר"ע יוסף. אשרי האיש אה"ע ח"ב פ' יב סעי' לה בשם הגריש"א ועוד).
דרשת חתן
ש: האם יש להפסיק דרשת חתן על ידי שירים?
ת: מנהג שיש לחדול ממנו.
ריקוד מול הציבור
ש: האם מותר לחתן ולכלה לרקוד יחד מול הציבור?
ת: ודאי שלא, חיבה ברבים אסורה. קיצור שו"ע קנב יא.
ראיית הלהקה
ש: אם אני בא לראות להקה המנגנת בחתונה, מותר לי לשתות ולאכול שם?
ת: רק עם בקשת רשות והסכמה מן הלב, לא מאולצת מחוסר נעימות.
תפלה תחת החופה
ש: מה כדאי לי להתפלל תחת החופה להצלחת נישואיי?
ת: מה שלבך חפץ. תהילים. אך לא בצורה בולטת משום ענווה. ובודאי לא לעכב הציבור. וכן תפלת הכלה לפני החופה – לא לעכב הציבור.
נשים בחופה
ש: האם מותר שנשים יחזיקו קלונסאות החופה?
ת: אין זה צנוע. אולי האמהות שממילא נמצאות.
חופה עגולה
ש: האם חופה כגולה מותרת?
ת: כן.
יין בחופה
ש: האם חייבים דווקא יין אדום בחופה או אפשר גם לבן?
ת: גם לבן. ויש לו מעלה שאינו עלול להכתים שמלת הכלה.
רמקול בחופה
ש: האם מותר להשתמש ברמקול בעריכת חופה וקידושין?
ת: אין זה נקרא שמיעה. לכן יש לברך בקול כך שהחתן והכלה ועוד תשע אנשים ישמעו ישירות (שו"ת מנחת שלמה א ט).
ניגונים תחת החופה
ש: שמעתי שהרבנות הראשית פוסלת רבנים המנגנים תחת החופה. למה לא לשמוח?
ת: החופה היא הדבר הכי שמח ואינו זקוק לכל מיני תוספות מסביב. אדרבה צריך רצינות וקדושה.
כוס בחופה
ש: האם מותר לשבור תחת החופה נורה ישנה במקום כוס?
ת: לא. שוברים דבר בעל ערך כדי לעורר צער על חורבן (ע' תוס' ברכות לא א).
ליווי חתן וכלה
ש: האם אפשר שהוריו של החתן ילוו אותו לחופה וכן הוריה של הכלה?
ת: לא. לא כך המנהג (שו"ת משנה הלכות ג קמז, ד רו). [יש מקפידים שב' האבות מכניסים החתן וב' האמהות מכניסות הכלה. בשו"ת באר משה (ה קסה), נשאל הג"ר משה שטרן – הדעברעצינער רב: הנה מנהגי יוצאי ארץ ליטא שהאב והאם של החתן והאב והאם של כלה מכניסין אותם תחת החופה, ומנהגינו יוצאי ארץ הגר שהב' אבות מכניסין החתן והב' אמהות הכלה, אם שרי לבן מארץ הגר לשנות מנהגו? והשיב שאין לו לשנות מנהגו בלא טעם הגון, ומספר: "בדידי הוי עובדא, שהכלה היתה מדעברעצין [הונגריה], והתן מערי ליטא, והצד החתן מבקש מצד הכלה שיעשו כמנהגם שאבות החתן ואבות הכלה יכנסו אותם תחת החופה, ושאלו פי כדת מה לעשות. הלכתי ושאלתי את פי רשכבה"ג אדמו"ר הגה"ק מסאטמאר הי"ו, והשיב לי בפה מלא שאם שניהם, היינו משפחת החתן והכלה ממקום שנהגו שהב' אבות הכניסו החתן והב' אמהות הכניסו הכלה אז בודאי ובודאי אל יניח לשנות ואל יסדר חהם חו"ק כי חדשות מבקשים, אבל אם אצל צד אחד כן היה מנהגם מעולם שהאב והאם הכניסו ביניהם החתן וכן האב והאם הכניסו בתם הכלה, ולא מצד חדשות עושים כן, ולא מכח חדשות מבקשים כן גם מצד אחר, אז איננו רואה איסור בדבר. ושאל אותי אם רוב הבאים להחתונה מאיזה צד באים, השבתי שאינני יודע, ואז אמר לי, שאם אפשר לפשרם שינהגו מנהג רוב הבאים אל החתונה אז מה טוב, וכן אם צד אחד משלם כל הוצאות החתונה, כדי למנוע מחלוקת, אמור להם שאלו הצדדים יכריעו איך יעשו אז אעשה כן, אבל להכניס עצמם למחלוקת בכה"ג איננו כדאי והחכם עיניו בראשו לפרשם". וכן בשו"ת משנה הלכות (ט רפז), דן הג"ר מנשה קליין באותה שאלה, וכותב: "ולפענ"ד ח"ו לשנות מנהגנו שהוא מנהג קדמון בכל תפוצות ישראל ומבואר ברמ"א יו"ד סי' שצ"א ס"ג וז"ל ומ"מ נראה דאבל יכול לברך ברכת אירוסין וכו' וכן יכול להכניס חתן כדרך ארצנו ששני אנשים מכניסים החתן תחת החופה ויוכל ללבוש קצת בגדי שבת... הייתי בירושלים על החתונה שהשתתפו שם מגדולי הדור ולא ראיתי אלא מנהגנו ששני אנשים הכניסו החתן, וכן ראיתי בבני ברק ובשאר מקומות בירושלים. גם שאלתי עוד ואמרו לי שכל תלמידי הגר"א בירושלים נוהגים כמנהגנ", ע"ש באריכות. ומסיים גם במעשה שהיה אצלו: "ובדידי הוה עובדא באחד שרצה דוקא להיות מכניסין האב והאם, והיו ההורים מליטא, והיה רב חשוב בבארא פארק, ואפ"ה לא רציתי להיות מסדר קידושין שם, ואח"כ הסכים לעשות כפסק הרמ"א, וכן אנו מורין לכל מי שבא במחיצתנו בס"ד וכן יש לנהוג ואין לשנות". וכן בשו"ת שבט הלוי (ג קפז), השיב הג"ר שמואל הלוי וואזנר לאותה שאלה, וז"ל: "אומר בקיצור אין ספק שמנהג זה ככל מנהגי ישראל הקדושים אשר בחופה וקידושין, יסודו בהררי קודש וכאשר ג"כ כבודו העתיק מכמה פוסקים, וכן ראיתי בעוד ספרים מכלל דהוא מנהג ותיקין ומנהג רבותינו ואבות אבותינו מעולם, ומי יהין לשנות בזה ח"ו, וגם אם יש קצת נוהגים כמנהג האחר מן הסתם נלקח ממנהגי הגוים, ולא תלכו בחוקותיכם כתיב, ומכ"ש דהמנהג הי' כן מעולם בקהלתם ואצל אבות הקהילה, ואצל אבות משפחת הכלה ובקהלתם ביודעים קאמינא, ע"כ יפציר באבי הכלה והכלה גם בשמי שח"ו לא יהרסו מנהג אבותינו ומנהג קהילת מעכ"ת ויהי' להם טוב בזה", עיי"ש. וכשהג"ר מאיר הלוי סולוביצ'יק, ראש ישיבת בריסק בירושלים, נשאל האם אפשר להוליך הילד לחופה כשההורים של הבן, השיב: לא עושים כן, דברים חדשים, וגם לא ידוע לי שכך היו עושים באירופה (דחזיתיה לרבי מאיר ח"ב עמ' 314). והג"ר צבי שכטר, מראשי ישיבת רבנו יצחק אלחנן בניו יורק, סיפר שבתו התחתנה עם תלמיד מרכז הרב והגר"א שפירא היה מסדר הקידושין. הכלה רצתה שהוריה ילוו אותה לחופה, אז הגר"א שפירא אמר שאם כן הוא לא יכול להיות מסדר הקידושין כי הוא לא יכול לעבור על מנהג ירושלים שהאבות מלווים את החתן והאמהות את הכלה. אך בקונטרס לב איטא כתב שיש נוהגים שהורי היתן מלוין את החתן והורי הכלה מלוין את הכלה, וכן שמע מהגאון רבי טוביה גולדשטיין שהוא יודע שהגר"מ פיינשטיין היה נוהג במנהג זה, וכן היה המנהג בליטא, וכן ג"כ מנהג חסידי סטולין קרלין. ויש שהוכיחו כן מדאיתא בזוהר (בראשית דף מט) "ויבן ד' אלקים את הצלע ויביאה אל אדם" מהכא אליפנא דבעא אבא ואמא דכלה לאעלה בראתה דחתן כד"א את בתי נתתי לאיש הזה (מובא בסדר חופה וקידושין אהל יעקב עפ"י פסקי נתיבות אדם פ"ה הערה ב). ושאלו להג"ר משה פיינשטיין אם נכון שהאבא ואמא יוליכו את בניהם יחד לחופה, [ולא כמנהג א"י שהאבות של החתן והכלה מוליכים את החתן, והאמהות מוליכות את הכלה], ואמר הגרמ"פ שאביו [הג"ר דוד זצוק"לפ ואמו הוליכוהו בעצמם לחופה, והוסיף בחיוך, "איך מיין [אני חושב] שהקידושין חלו", עכלה"ק (מגד גבעות עולם עמ' קעד). ופעם כשאחד שאל את הגר"מ פיינשטיין איך לנהוג, השיב: כפי שהמחותן השני רוצה (דרכי משה ח"ב עמ' תפח). ומסופר על הג"ר יעקב קמנצקי – ר"י תורה ודעת באמריקה – שפעם נשאל כיצד הוביל את ילדיו לחופה – האם כשהאבות מובילים את החתן והאמהות את הכלה, או כאשר כל זוג הורים מוביל את ילדם. תשובתו הייתה: מצינו בראשונים מקורות לדרך זו, ומקורות לדרך זו. במקום להכריע כיצד עלינו לנהוג, החלטתי לעשות כרצון המחותנים. וכך יצא ששלוש פעמים ליוו ההורים, ושלוש פעמים ליוו האבות לחוד והאמהות לחוד. הכלל הקובע בעדי היה: רצונם של המחותנים. הג"ר קמנצקי סבר כי חשוב יותר שצאצאיו יפתחו את חייהם המשותפים בצעידה ברגל ימין לתוך המשפחות החדשות להם, מאשר לעמוד על קיום מנהג זה או אחר (ס' רבי יעקב עמ' 396) – מ"צ.]
ניחום אבלים
ש: האם מותר לחתן וכלה בשבעה ימי המשתה לנחם אבלים? מה המקור?
ת: מותר, וכן לבקר חולים, ויש אומרים שכדאי להימנע. שו"ת בצל החכמה ב מד.
העלמת מס
ש: הרב כתב שהעלמת מס היא גזל. בחתונה שלי היו שני עדים שעובדים בשחור. האם הקידושין שלי לא חלו?
ת: חלו. בגלל שזו עבירה שלצערנו פשטה ברבים ואנשים אינם עומדים על חומרתה. שו"ע חו"מ לד ד. לד כח. שו"ת מהר"ם לובלין טו. שו"ת רע"א צו.
משפחה
ש: מה עדיף ללכת לחתונה של בת דודה או מפגש חברים?
ת: משפחה!
חינה
ש: מה המקור למנהג של חינה לפני החתונה?
ת: נהוג אצל עמים רבים במזרח התיכון, אפריקה ואסיה.
חתונה רפורמית
ש: יש אח שמתחתן רפורמית. אמרתי לו שלא אבוא. אז הוא אמר שייפגע מאד. מה לעשות?
ת: אין לו מונופול להיפגע. אתה נפגע שהוא מחלל את התורה. והוא נפגע שאתה שומר תורה. אז אתה לא כופה עליו את התורה, והוא לא כופה עליך לעבור על התורה (גיטין סא א. וכן כתב הראשון לציון הג"ר יצחק יוסף שאסור ללכת לחתונה הנערכת על ידי רבאי רפורמי. שו"ת ראשון לציון ב אה"ע ו – מ"צ).
חתונה אזרחית
ש: לחבר טוב שלי יש חתונה אזרחית ואם לא אבוא, הוא ייפגע. האם ללכת, ואם לא, כיצד להסביר?
ת: לא להיות שותף לדבר נגד התורה. להסביר לו שאין לו מונופול על פגיעות, וכמו שהוא נפגע, כך גם אתה נפגע. איני זורק אבנים על מחללי שבת על אף פגיעתי, אך אם יזמינו אותי למאורע של חילול שבת, לא אבוא גם אם ייפגעו. איני זורק אבנים על מי שאוכל טרף, אך אם יזמינו אותי לארוחה טריפה לא אבוא גם אם ייפגעו. וד' ירחם.
חתונה עם גוי
ש: חברה טובה שלי מתחתנת עם גוי, אם לא אשתתף בחתונה היא תיפגע?
ת: ודאי אסור לילך. אין מחזקים ידי עובר עבירה. אפשר להסביר לה. ייתכן שתיפגע, אך לעוברי עבירה אין מונופול על פגיעות.
פסוק בהזמנה
ש: האם לכתוב פסוק בהזמנה לחתונה או תודה לד'?
ת: לא. כי ייזרק לאשפה. עיין ראש השנה יח שחכמים קבעו חג ביום שהצליחו לבטל הזכרת שם ד' בשטרות (שו"ת אגרות משה יו"ד ב קלה. שו"ת שאילת שלמה ד רלג, רלה).
אכילה בחתונה
ש: באנו לבדוק להקה בחתונה. האם מותר לנו לאכול בדלפק ההגשה?
ת: ודאי שלא. הוא אינו שייך ללהקה אלא לבעלי השמחה.
הלל
ש: האם אשה יכולה לומר הלל ביום חתונתה וכן כל שנה באותו יום?
ת: ודאי. בלי ברכה. להודות לד'.
חתונה – אישה או משפחה
ש: האם חתונה צריכה להיות מצד הרצון לקשר עם אישה או הרצון למשפחה?
ת: שניהם. שו"ע אה"ע א א ביאור הגר"א.
יום חתונה
ש: האם לדחות יום חתונתי לט"ו באב כי זה יום שהוא סימן טוב, או הכי מוקדם?
ת: הכי מוקדם, שזה הקדמת מצווה וסילוק עבירה ויותר חשוב מאיזה סימן בעלמא (הסביר הגרי"ד סולוביצ'יק שאין לנו טקסים כמו הקתולים, אלא כל מנהג הוא קיום דאורייתא או דרבנן, או חשש לאיזו דעה בגמרא או בפוסקים. ולכן לא הקפיד שהחופה תתקיים תחת כיפת השמים, כי רק נהגו כן לסימן ברכה. נפש הרב צה בהערה. מפניני הרב ריח-רכ. וכן שו"ת אגרות משה אה"ע א צג. וכדומה, בשו"ת משנה שכיר אה"ע ב לגבי הדעה שיש לישא אישה במילוי הלבנה – מ"צ).
לבוש צנוע בהזמנה לחתונה
ש: האם ראוי לבקש בהזמנה לחתונה, נא להגיע בלבוש צנוע, או זה פוגע?
ת: זה לא פוגע. אך לנסח בצורה מכובדת.
סעודה נפרדת
ש: אני מתחתן. האם יש מתירים סעודה לא נפרדת?
ת: יש מתירים אם לכל זוג או לכל משפחה קרובה יש שולחן לחוד. אוצה"ג סוף סוכה.
ניגון תחת החופה
ש: האם לנגן תחת החופה בין ברכה לברכה?
ת: לא. זו בעיה של הפסק בין הברכות. הגר"א שפירא, כאשר התחילו לנגן, היה מורה בידו לחדול. הרי כל הדורות שמחו מאוד וניגנו שעות, אך לא תחת החופה (עיין שו"ע או"ח סב ב. ספר הנישואים כהלכתם רסו. וכן הג"ר יהושע נויבירט, מח"ס שמירת שבת כהלכתה, לא היה ניחא לו ממנהג ההמון השרים בין הברכות בחתונה. וכן בברכה אחריתא הקפיד שהמברך יאמר: "ברוך את ד'... אשר ברא" ואז יפסיק לשירת הקהל, ולא יפסיק בטרם התחיל את תוכן הברכה. שו"ת מבשן אשיב לרב יהושע שלמה ון דייק, רב של רמת מגשימים, סי' סח - מ"צ).
כתובה מודפסת
ש: האם מותר להשתמש בכתובה מודפסת או שיש לכתוב הכל בכתב יד?
ת: נכון שיש ששללו, אבל הרי הנך רואה שרבנים גדולים משתמשים במודפסת, אז הם יודעים מה הם עושים, ככל השטרות. שו"ע חו"מ (חא א). יש מחמירים ששמות האנשים, תאריך וסכומי כסף יהיו בכתב יד. ש"ך שם (סק"א). אבל מן הדין גם זה אפשר להדפיס. שולחן העזר (ח"ב דף כג). ואדרבה יש אומרים שמודפס עדיף. וכן אומרים בשם הגר"א (הלכות הגר"א להגר"מ שטרנבוך ס' קפד: "ולע"ד נראה דמה שנהגו בדפוס היינו טעמא, שאז כשרואים נוסח הנדפס המקובל סגי דהוה כקראו הכתובה, ואם אומרים להו לחתום שפיר חותמין וסגי, משא"כ כשכתוב בכתב יד ראוי לעדים לקרוא לפני שחותמין, ואף שאין להוציא לעז על כתובות שחתמו בלי לקרוא, מ"מ המהדרין בכתב דוקא ראוי להו להוסיף להדר שהעדים יקראו וידעו על מה חותמין וא"ש בלי פקפוק". וכתב הג"ר משה פיינשטיין שאין שום מעלה לכתוב ביד כל הכתובה מאשר להשתמש בכתובה נדפס. שו"ת אגרות משה אה"ע א קעח. הג"ר ניסן אלפערט – אחד מתלמידיו המובהקים של הגרמ"פ – סיפר למה הגרמ"פ כתב זאת בתשובה. קרה כמה פעמים כשהג"ר אליעזר סילבר היה בחתונה עם הג"ר פיינשטיין, שהגרמ"פ היה לוקח כתובה מודפסת וממלא אותה, והג"ר סילבר היה קורע אותה בפומבי וכותב אותה מחדש ביד, כי במשנה גיטין ג ב, רבי יהודה גוזר לכתוב שטרי ממונות לשמה משום גיטין. גיטין כו א. אמנם אנו לא פוסקים כחומרת ר"י בשטרי ממונות, שו"ע חו"מ מח א, אך הג"ר סילבר נהג להחמיר כמותו. הגרמ"פ לא פתח פיו אלא כתב תשובה בעניין שאין מעלה לנהוג כחומרת רבי יהודה. הג"ר צבי שכטר אמר שלא היינו יודעים כלום מרקע התשובה, אלא הג"ר אלפערט גילה אותו – מ"צ).
עדים פסולים בחתונה חילונית
ש: האם כדאי שיהיו עדים פסולים בחתונה חילונית כדי למנוע איסור אשת איש וממזרות במקרה של ניאוף?
ת: יש שהציעו כן. אך אינו נכון. אין לעקור כל קדושת הנישואים בישראל בגלל חששות בודדים (ואמר הרב הראשי לישראל, הג"ר יצחק יוסף: "אותם שמציעים לקחת עדים פסולים לחתונות של חילוניים, כדי לפסול את הקידושין שלהם, מרן זצ"ל [אביו הג"ר עובדיה] התנגד לזה מאוד, שהרי צריך לדאוג לכלל ישראל, ושמא יחזרו בתשובה ונמצא שחיים באיסור, ואפילו אם לא יחזרו בתשובה, צריכים לשמור על אחדות העם, ולא לפלג את העם, יש לנו עם אחד ולא שני עמים". ספר במחיצתו עמ' 96. ועיין תחומין כרך כה מאמרו של הג"ר אליהו בקשי-דורון – מ"צ).
ברכונים בחתונות
ש: ראיתי איך אחרי חתונה עובד ערבי זורק לפח את הברכונים שחולקו למזכרת. אולי עדיף לחדול ממנהג זה?
ת: אכן, זו המצאה חדשה. ולכל אדם יש עשרות ברכונים בבית ואינם משמשים שום מזכרת. לכן לחדול, אלא אם כן יש אדם אחראי לאסוף את כל אלה שנותרו בסוף החתונה (עי' ראש השנה יח שחכמים קבעו חג ביום שהצליחו לבטל הזכרת שם ד' בשטרות – מ"צ).
קימה בפני חתן
ש: ראיתי מנהג שיושבים לפני החופה, קמים כשנכנסים החתן והכלה ושוב יושבים. מה המקור?
ת: זה מנהג גויים. אין עומדים בפני החתן. אבל עומדים כאשר נכנסים תלמידי חכמים. וכן בזמן אמירת הברכות.
[וכן פסק הגר"ח קניבסקי. מבקשי תורה קובץ נא.
וכתב בשו"ת דברי חכמים עמ' רמא: "ידוע כבר מהגר"מ פיינשטיין שא"צ לעמוד כשחתן הולך לחופה, שכיון שזה לפני החופה, הוא עוד אינו דומה למלך שצריך לכבדו, ופשוט שבחזרה מהחופה צריך לעמוד לכבודו, ואלה שנהגו לעמוד קודם ג"כ, סברתם, שהוא חשוב הולך לעשות מצווה, כתינוק לברית. ואחד אמר לי ששמע מהגר"י קמנצקי שצריך לעמוד לפני החתן כשהולך לחופתו, אבל לכאורה זה צ"ב, שממעשה רב ראיתי שהגרי"ק לא עמד, וגם ראיתי שהגר"י הוטנר זצ"ל לא עמד". ומה שכתב באורחות חיים ב עו ש"החתן דומה למלך... שהעם עומדים על רגליהם בשעה שהחתן מהלך בדרך", אפשר שזה רק אחרי השבע ברכות שהוא חתן.
והגרי"ד סולוביצ'יק הסביר שמה שקמים מפני חתן זה לא מפני שחתן דומה למלך, אלא מפני שהוא הולך עכשיו לקיים מצווה, ותנן בביכורים (ג ג) שכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניהם (הכוונה על מביאי הביכורים), ופירש שמה הברטנורא (על פי הגמ' פ"ק דקידושין) דחביבה מצווה בשעתה, ומטעם זה עומדים מפני נושאי המטה שהמת בה, ומפני נושאי התינוק לברית מילה (ואגב, כתוב בשם הג"ר יעקב קמנצקי, שהמנהג לעמוד בשעת אמירת ויברך דוד ג"כ מקורו בהך משנה דביכורים, שהמנהג תמיד היה שגבאי הצדקה היה מסתובב בבית הכנסת עם קופת הצדקה בשעת אמירת ויברך דוד, ומפני כבוד הגבאי נהגו לעמוד. עיין פתחי תשובה יו"ד רנו סק"א) (מפניני הרב עמ' ריז-ריח). וכן הסביר הג"ר משה פיינשטיין (מסורת משה ח"ג עמ' שכא). אמנם מסופר שפעם הגר"מ פיינשטיין והג"ר יעקב קמנצקי הין ביחד בחופה, וכשנכנס החתן להחופה נענד הגרי"ק וראה שהגרמ"פ אינו עומד, פנה אליו ותמה הלוא חתן דומה למלך? השיב הגרמ"פ: זה אחרי החופה (דרכי משה ח"ב עמ' תפט).
והגר"א נבנצל כתב לי שיש לעמוד לפני חתן - מ"צ].
זכוכית מכוס חופה
ש: האם זו סגולה לזיווג לשמור חתיכות זכוכית של כוס החתן והכלה תחת החופה?
ת: המצאה חדש (וכ"כ הגרב"צ מוצפי בשו"ת דורש ציון: שטויות. והשיב הגר"ח קניבסקי על זה: "לא שמענו". סגולות רבותינו עמ' 231 – מ"צ).
טבעת שנפלה בחופה
ש: אם הטבעת נפלה לחתן בשעת חופה, זה אומר משהו?
ת: שום דבר. סתם החתן התרגש (נר באישון לילה 151. ומעשה שנפלה טבעת ואנשים התלחשו: סימנא מילתא. הרגיעם ראש הישיבה: פשוט עוד לא הגיע הזמן... – מ"צ).
ברכות האירוסין על ידי החתן
ש: אני מתחתן ואצלנו בקוצ'ין היה נהוג שהחתן מברך ברכות האירוסין. זה בסדר?
ת: ודאי. זו שיטת הרמב"ם אישות ג כג, כי זו ברכת המצוות, דלא כרא"ש כתובות סי' יב שזו ברכת השבח. ועיין עוד שו"ת הר צבי יו"ד א.
רגל חתן על רגל כלה
ש: האם נכון שהחתן ישים רגלו הימנית על רגל שמאל של הכלה, כדי שתישמע לו במשך החיים?
ת: מובא בספר חסד לאברהם (מעיין רביעי, עין יקב נהר מח). אך אין לזה מקור קדום ואין לעסוק בזה (אמנם כתוב: והוא ימשל בך, בראשית ג טז, אך זו קללה, ולא היתר. אלא צריך אהבה ואחווה ושלום ורעות – מ"צ).
כלה בחתונה אחרת
ש: האם מותר לכלה ללכת לחתונה אחרת, או יש בזה עין הרע? שמעתי שאפשר למנוע זאת על ידי החלפת סיכה?
ת: אין שום בעיה הלכתית. עיין שו"ת משפטי עוזיאל ח"ב יו"ד כא. עיין שו"ע אה"ע סב ג הגה.
ריקוד עם מטאטא
ש: האם יש מקור למנהג לרקוד עם מטאטא בנישואי בן הזקונים?
ת: אין לזה שום מקור. משערים שזו הלצה של בדחן: טאטוא הבן האחרון. לפני כ-10 שנים האדמו"ר מגור השיא את בן זקוניו, וחיפש את מקור המנהג אך לא מצא ובירר שאף גדול לא נהג כן.
[הג"ר פינחס אברהם מייערס, אב"ד האג ובעל שו"ת דברי פנחס, כתב לי: "לא מתמצא במנהגים הללו ולא נזכר בשו"ע ונ"כ".
ובשו"ת ודרשת וחקרת (ח"ו אה"ע סי' כא) כתב על זה: "לענ"ד לא כל דבר שעושים לשמחת חתן וכלה נעשה מזה 'מנהג', הרי בעוד כמה שנים יכתבו על 'המנהג' שרוקדים 'קוזקים' ו'הורע', ושרים ימים על ימי מלך כשנכנס רב חשוב, ומביאים אחד בגובה שלוש מטר עם שטריימל על הראש מנופח כמו בלון, א חמש בובות שרוקדים ביחד, ובפורים 'מנהג ישראל' להביא 'נפצים' לביהכנ"ס, ולהתלבש כמו כהן גדול, או שוטר, או חייל, וכתבו מאמרים לבאר טעם המנהג רח"ל, וזה מזכיר ממש המסופר שהגרי"ז מבריסק צוה שיקחו מטאטא שעמד ליד המנורה, כי התלמידים יאמרו שיש עניין שיהא שם מטאטא, ולקחוהו משם, ונעשה 'מנהג' לשים מטאטא ולקחת אותו משם... מסתבר שהיה אחד שרצה לשמח המחותנים, ורקד עם מטאטא בשחוק, שאבי החתן מנקה את ביתו מילדיו, (ח"א אמר אדרבה אבי החתן 'מכניס' לביתו עוד בת עם מטאטא), וכבר כתב הנו"ב שדברים שאינם מוזכרים בש"ס אין ברצונו להשיב עליהם, ולא לעשות אמונות טפילות מכל שטות שעושים לשמחה בעלמא, (האטו ריקוד עם בקבוק על הראש הוא ג"כ 'מנהג' קדוש, או ריקוד 'מרוגז' ו'דפקא' וכו' וכו' ודי בזה)".
וספר נעימות החיים (עמ' תכח) כתב: "יש מקומות שנהגו בעת נישואי הבן האחרון שהאבא רוקד עם מטאטא (בעזים). ושאלתי כמה רבנים אם יש מקור למנהג זה, ועדיין לא נתברר המקור (פוסק מובהק אמר לי לכחוכ בלשון הנ"ל, המלקט)".
אמנם הג"ר יצחק זילברשטיין כתב בספר עלינו לשבח ויקרא עמ' קכו שמנהג ירושלים שבנישואי בן הזקונים האב רוקד עם מטאטא בחתונה משום שנאמר "וטאטאתיה במטאטא השמד" ודרשוהו על כילוי הבנים רח"ל ולכן כעת שזכה להשיא את כל בניו וניצול מהאי קללה רוקד עם המטאטא לשבח לד'.
וראיתי שהרבי מפינסק-קארלין רקד עם מטאטא כשבת זקוניו התחתנה. וכן בשמחת החתונה לבת הזקונים של הרה"ח ר' אשר אנשיל פוקס, חתן הרה"צ ר' שמואל שפירא זצ"ל מחשובי חסידי ברסלב, רקד עם מטאטא.
ויהודי בשם ר' זלמן וולף פנה במכתב לביטאון העדה החרדית "לברר את המקור והטעם למנהג ירושלים , לרקוד עם מטאטא בחתונת בן הזקונים", וצויין, ש"מנהג זה לא נראה בשאר תפוצות ישראל". כותב שורות אלו ראה גם ראה מספר חתונות, לאו דווקא באזור ירושלים, של בני זקונים,שההורים רקדו בתום החתונה עם מטאטא. משנשאלו איזה מחותן המטאטא? הסבירו כי זהו מנהג עתיק המסמל שכל הילדים, בסייעתא דשמיא, "טואטאו" מן הבית. ותמהתי תמיהה גדולה. והנה תשובת "העדה": "לענ"ד ולפי מיעוט חקירתי בעניין זה , מסתבר מאוד שזהו בסה"כ המצאה של בדיחותא, של בדחן מירושלים של פעם... החתונות של פעם , בפרט בשכונות הקטנות שכולם הרגישו משפחה אחת שלימה, והחתונה הייתה מתקיימת בצורה הכי צנועה ובהסתפקות במועט הכי אפשרי כשהגברים הצטופפו בביתם של הורי הכלה והנשים התאספו בביתו של השכן, והשכנים עזרו בהכנת הסעודות בדיוק רב וללא שום מותרות, והדבר היחיד שפרץ את כל הגבולות היה השמחה...הבדחנים היו מלאי תוכן ושמחה...וכל חפצי הבית גוייסו להוסיף שמחה ובדיחותא. וכאשר בירכתי הדירה עמד המטאטא הרכיב עליו הבדחן תלי תילים של רמזים על בית זה, שבת הזקונים שלו כבר זוכה להקים בית משלה [עם מטאטא משלה-ש.ש.] .תוך כדי כך משך הבדחן את אבי הכלה לרקוד עם ה"בעזעם" מתוך שבח והודיה להשי"ת . היום מכל זה לא נשאר שום זכר. רק המטאטא נשאר למזכרת מכל החן של פעם. למשמע אוזן דאבה נפשנו...".]
אישה קוראת כתובה
ש: האם אישה יכולה לקרוא את הכתובה תחת החופה?
ת: קריאת כתובה היא כדי שיהיה הפסק בין האירוסים והנישואים (רמ"א אה"ע סא ט. ולכן גאון באמריקה, הג"ר אליעזר סילבר, היה קורא את הכתובה מאוד לאט ומאוד דרמטי. הג"ר צבי שכטר. ועיין בספרו עקבי הצאן עמ' רסח. וכאשר אירע פעם שטעו וקראו הכתובה קודם הקידושין, הרבי מסטמאר ציוה לקרות הכתובה עוד פעם לאחר הקידושין, כי הטעם שהוא כדי לעשות הפסק בין ברכת היין של ברכת אירוסין, לברכת היין של ברכת נישואין, כמבואר בשו"ע (אה"ע סב, ט), דנוהגים להפסיק ביניהם בקריאת הכתובה, וזהו משום ברכת היין דלא יהיה נראה כברכה שאינה צריכה (ספר חוזן ישעיה עמ' שכג. ספר הבית בהבנותו עמ' רמו והערה ח). והג"ר מאיר הלוי סולוביצ'יק, ראש ישיבת בריסק בירושלים, אמר כי בבריסק לא היה כזה 'כיבוד' של קריאת הכתובה, והשמש הוא היה זה שקורא את הכתובה. דחזיתיה לרבי מאיר ח"א עמ' 174), ולכן תאורטית אפשר להזמין פילוסוף שיקריא אפלטון ביוונית. אבל אין לשנות (ובאמריקה, פעם התבטא הג"ר צבי שכטר שבעיקרון אפילו קוף יכול לקרוא את הכתובה כדי ליצור הפסק. יש שכעסו עליו כאילו יש כאן ביטוי מעליב כלפי נשים. אלא זה שימוש בביטוי בהלכה "מעשה קוף", כגון מה שכתב החת"ס שמותר לקוף להיות שליח להביא משלוח מנות. חת"ס גיטין כב ב. או מזון שהוכן ע"י קוף עדיין נחשב כ"בישול עכו"ם". שו"ת שבט הלוי ט קסד – מ"צ).
מעמד האישה בחופה
ש: איך הבעל קונה את אשתו בחופה בטבעת כאילו היא חפץ?
ת: הוא לא קונה אותה אלא את התחייבויותיה. וכן היא קונה התחייבויותיו על ידי הכתובה.
גנב כעד
ש: אדם שנוסע באוטובוס בלי לשלם, או נכנס למקווה בלי לשלם, יכול להיות עד בחתונה?
ת: ודאי לא. גנב (שו"ע חו"מ לד – מ"צ).
שירת בנות בחתונה
ש: בחתונות גם של דתיים מאוד, בנות יושבות ושרות מסביב לכלה וכל הגברים שומעים. האם יש לזה היתר? ובמיוחד בזמן תפילת מנחה או מעריב?
ת: אין לזה היתר. קל וחומר בזמן תפילה. יש לאטום אוזניים. ואם אין זה מועיל, להתפלל ביחידות במקום בו לא שומעים. אך הכי טוב לבקש מהבנות להפסיק ולפחות בזמן התפילה.
שהחיינו על ידי חתן וכלה
ש: האם אפשר לברך שהחיינו על נישואים?
ת: לא. ואפשר לברך על פרי חדש או בגדים חדשים. והספרדים מברכים על טלית חדשה. כה"ח או"ח רכג.
חתן ששינה שמו
ש: אני עתה בחתונה. מה כותבים בכתובה אם החתן היה נקרא משה בן יעקב ברג, ושינה שמו להררי? האם משה בן יעקב למשפחת הררי או משה בן יעקב למשפחת ברג?
ת: הכי טוב לא לכתוב שם משפחה אלא רק משה בן יעקב. ואם כותבים, אז בסוגריים: משה (הררי) בן יעקב, או משה (הררי) בן יעקב (ברג). מזל טוב (שו"ת אגרות משה אה"ע א קעח. או"ח ד מ אות כ. הנישואים כהלכתם יא ע-עא – מ"צ).
שמלת כלה מוקדמת
ש: האם לקנות שמלת כלה מראש סוגר את המזל [השמלה במבצע חסר תקדים]?
ת: אין בעיה לקנות. בכלל, אין דבר כזה סגירת המזל.
תאריך נישואים
ש: האם יש בעיה להתחתן באותו תאריך שהוריי התגרשו?
ת: אין בעיה. אדרבה זה תיקון.
כתיבת כתובה לפני השקיעה
ש: הכתובה שלנו נכתבה לפני השקיעה וכן נעשו קנין וחתימת עדים, אך הענין התאחר, והחתונה הייתה אחרי צאת הכוכבים. הכתובה כשרה?
ת: כן. דיעבד. אם היה התאריך שלפני השקיעה (שו"ע הגר"ז חו"מ עדות ושטרות יז כג – מ"צ).
כתיבת הכתובה
ש: מתי עדיף לחתום הכתובה, תחת החופה או לפני ההליכה לחופה?
ת: עדיף לפני כדי שיהיה ישוב דעת (שו"ע אה"ע סו יג הגה – מ"צ).
עד בחתונה
ש: הייתי עד בחתונה והרהרתי בתשובה כדי להיות כשר, אבל יש עבירה שבעבר נכשלתי כמה פעמים אחרי שעשיתי תשובה. לא רציתי להיות עד, אך החתן לחץ, ולא רציתי להשבית שמחתו. עשיתי נכון?
ת: כן. כיוון שבאותו רגע עשית תשובה באמת.
מתנת חתונה
ש: אני מוזמנת לחתונה של חברה, אך אין לי כסף לקנות מתנה, כי אני סטודנטית ועובדת כדי לממן לימודיי. האם זה בסדר לאכול שם או אסור לי לאכול?
ת: מותר. כל אחד כפי כוחו (עיין שו"ת עשה לך רב א כד, שיש להביא לשמחה מתנה לפחות כמחיר אותה סעודה המוגשת לו. אך שמעתי מפי הגר"ש אבינר שיש מוזמנים שיודעים מראש שלא יכולים להביא מתנה, והחתן והכלה שמחים שהם באים לחתונה – מ"צ).
כתיבת כינוי בכתובה
ש: אם יש לאדם כינוי כגון אבי לאברהם, איציק ליצחק, קובי ליעקב – מה לכתוב בכתובה?
ת: את השם המלא.
ש: ואם יש לו שני שמות?
ת: לכתוב שניהם. אך שם שהוא כלל לא בשימוש, גם לא בעליה לתורה, אין צורך לכתוב.
ברכת הכלה
ש: האם מותר לאבי החתן לברך את הכלה לפני החופה? כיצד?
ת: בלי לגעת ובלי להסתכל.
שם האם בכתובה
ש: החתן מתעקש ששם אמו ייזכר בכתובה: פלוני בן פלוני ופלונית. ניסיתי לשכנעו אך לשווא. האם לסרב לערוך חופ"ק?
ת: הוא טועה, כי אין עושים שינויים, אך לא לריב על זה.
חתן שאביו גוי
ש: חתן שאביו גוי מה לכתוב בכתובה?
ת: שם אמו. ואם מתבייש, שם משפחה. גם לא חייבים לקרוא כל מה שכתוב בכתובה (אוצה"פ סו קיז – מ"צ).
חתן מאומץ
ש: חתן מאומץ, לכתוב בכתובה האב הביולוגי או המאמץ?
ת: הביולוגי בלי שם משפחה. או בן פלוני שגידלו.
צילום חתן וכלה
ש: האם חתן וכלה לאחר שהם מותרים בנגיעה יכולים להצטלם כשהם נוגעים אחד בשני לעיני המשפחה או לעיני הצלם?
ת: ודאי לא. אפילו איש ואשתו אין להם לגלות חיבה ברבים (קצשו"ע קנב יא – מ"צ).
פיזור פרחים בחתונה
ש: מה המקור למנהג היום בחתונות לפזר לפני החופה פרחים אדומים מתוך סלסלה על ידי ילדה קטנה?
ת: אין . היו בעבר מנהגים מסוג זה, כדי להרבות שמחה.
כינוי חתן בכתובה
ש: אם יש לחתן כינוי כגון קובי ליעקב, מה כותבים?
ת: רק השם ולא הכינוי.
ש: ומה הדין אם הוא משתמש בכינוי לא קשור לשם, כגון ששמו חיים וקוראים לו רוּדי?
ת: רוּדי דאתקרי חיים.
שני שמות בכתובה
ש: יש לי שני שמות, האם לכתוב שניהם בכתובה?
ת: אם אתה משתמש בשניהם כגון בעליה לתורה או כן רשום בתעודת זהות, אז לרשום. אם אין שימוש כלל, אין צורך לרשום.
הסכם כבוד הדדי
ש: האם יש ערך להסכם לכבוד הדדי, בין בני זוג, כדי למנוע עגינות במקרה שצד אחד רוצה להתגרש, - בעזרת לחץ כלכלי?
ת: לא. א. לא בטוח שהוא מותר כי יש בו בעיית גט מעושה. ב. הטיפול חייב להיות בבית-דין רבני ולא בבית-משפט. ג. זה לא נושא שיכריע בו רב זה או אחר, אלא רק גדולי הדור, ועד כה אף גדול לא נתן הסכמה. ד. לא בטוח שמבחינה משפטית הוא יועיל.
[וכן כתב הגר"מ שטרנבוך במכתב לרב פנחס שפירא מביתר עילית מח"ס בריתי עולם: "ונוגע לתקלה חמורה ביסוד קדושת האישות בישראל. יסוד דבריו שמתפשט תקנה מכמה רבנים, שכל המתחתן מתחייב בשטר מעכשיו, לשלם לאשתו אלף וחמש מאות דולר כל חודש, אם רוצה ליפרד ולא נתן הגט, וכן היא לו. נראה שאין בזה תוקף ונקרא גט מעושה ולא חל כלל הגט והיא עוד אשת איש". ועוד גדולי ישראל חתמו על מכתב: הג"ר שלמה מחפוד (רב שכונת נוה אחיעזר ושיכון ו' בבני ברק וראש מערכת הכשרות בד"ץ יורה דעה), הג"ר שמעון אליטוב (חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל), הג"ר נחום אייזנשטיין (רב שכונת מעלות דפנה) שגם הוסיף שהגרי"ש אלישיב התנגד לכל סוג הסכם טרום נישואין, ומו"ר הג"ר שלמה אבינר – מ"צ].
ש: הם אומרים שהתייעצו עם הגרז"נ גולדברג?
ת: התייעצו אך לא קיבלו הסכמתו.
אישה מברכת תחת החופה
ש: הייתי בחופה בה נשים ברכו תחת החופה, והרב העורך הביא הוכחות שמותר. באמת?
ת: א. זה אסור (וכן פסקו הגרז"נ גולדברג בשו"ת בנין אריאל עמ' 135 והג"ר יעקב אריאל בשו"ת באהלה של תורה ו לא – מ"צ). ב. תמיד היצר מתחפש בכל מיני טיעונים למדניים שקריים. ג. על פי תקנות הרבנות הראשית, אם רב עושה זאת, רשיונו לערוך חופה יישלל.
בשמים תחת החופה
ש: האם מותר לעורך החופה לברך על בשמים?
ת: עדיף שלא. עיין רמב"ם אישות י ד ואנו לא נהגנו. ואם רוצים, אז לפני אירוסין או בין אירוסין לנישואים או בסוף. אלא אם כן זה המנהג הקבוע של העדה.
בגד צדיק בחופה
ש: האם יש מנהג לחתן ללבוש בגד צדיק תחת החופה?
ת: אין לזה מקור. כך נהגו חסידי חב"ד ללבוש בגד של הרבי האחרון.
[ואפשר להסביר ע"פ מה ששאל החת"ס: הנה כתיב "את בגדי עשו בנה החמודות", בראשית כז טו, מה משמיענו בזה? ותירץ: "נלע"ד דמשמע בירושלמי [במ"ק] דמלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש, והוא הדין בהיפוך, והלובש אותם אחריו יאצל עליו מאותו רוח לטוב ולמוטב, בסוד אשר ילבשם תחתיו מבניו" חת"ס בראשית כז לו. ובהגהות שער יוסף שם כתב, שכוונת החת"ס בירושלמי מועד קטן, הוא אותו מאמר שבירושלמי נדרים פ"ט ה"א: "מקלו של רבי מאיר היתה בידי והיא מלמדת לי דעה". מובא בשו"ת ודרשת וחקרת ה אה"ע יח.
ויש שנוהגים שהחתן לובש איזה בגד של צדיק לסגולה. וכן כתב בספר נטעי גבריאל (נישואים ח"א פרק טו הערה ב) שמסופר בספר מבשר טוב (ביאלא עמ' רמח) שזקינו הרה"ק בעל הדברי בינה בחתונת בניו היה נוהג ללכת לחופה במקל של רבינו בעל הנועם אלימלך. ובעל נטעי גבריאל ראה אצל אב"ד פאפא שבעת חופת בתו לבש בגד שהיה לו תח"י שלבש האדמו"ר מהר"א מבעלזא. ועיין שם עוד מראה מקומות בעניין זה. והג"ר מתתיהו דייטש - רבה של רמת שלמה בירושלים ומח"ס שו"ת נתיבות אדם, אמר שחותנו הג"ר משה הלברשטאם – מו"ץ בבד"ץ של העדה החרדית ומח"ס שו"ת דברי משה, היה נוהג לתת לנכדיו לחגור תחת החופה בגארטי"ל (חגורה) של הדברי חיים מצאנז שהיה לו בירושה מאביו. ובשעה שהכניס הג"ר דייטש את בנו בבריתו של אברהם אבינו ובשעת הברית היה חגור עם הגארטי"ל של הדברי חיים, וכאשר הראהו להגרש"ז אוירבך ששימש אז אצלו כסנדק, פתח ואמר בהתרגשות גדולה, הרי זה גבורה שבחסד, כי גרטיל זה בחינת גבורה, והדברי חיים היה גבורה שבחסד, תורה עבודה וגמילות חסדים כאחד כידוע (סדר חופה וקידושין עפ"י פסקי נתיבות אדם עם פירוש אוהל יעקב עמ' עז ובהערה ו – מ"צ).
חופה לפני השקיעה
ש: האם יש ענין לעשות חופה דווקא לפני השקיעה?
ת: לא. אבל חייבים לעשות בשעה שהבטיחו בהזמנה.
שבירת צלחת בתנאים
ש: הצלחת שנהגו לשבור בתנאים, צריכה להיות שלמה או לא?
ת: שלמה, כי זה זכר לחורבן. פס"ת תקס ט.
שבירת כוס בחופה
ש: למה שוברים כוס בחופה?
ת: זכר לחורבן, שאין שמחתנו שלמה עדיין. ברכות לא א. שו"ע או"ח תקס ב.
ש: כדאי כוס יקרה, או זולה משום בל תשחית?
ת: או אולי להיפך, כוס יקרה קצת כדי להעציב. שד"ח אסיפת דינים מערכת ז אות יב. לכן יקח כוס רגילה. שו"ת יביע אומר ד יט.
מזל טוב על שבירת כוס
ש: למה אומרים מזל טוב על שבירת כוס תחת החופה?
ת: זו טעות, כי שבירת הכוס היא זכר לחורבן. וכן בשד"ח צווח על זה (אסיפת דינים מערכת ז אות יב). אבל אחרי שבירת צלחת בתנאים, יש מסבירים שאומרים מזל טוב, כי הסתיים העניין. ערוה"ש אה"ע נ כו. ואולי כן הוא בחופה.
אמירת שבע ברכות בחתונה לאבל
ש: האם מותר לאבל לומר אחת מהשבע ברכות תחת החופה?
ת: אין בעיה. כשם שמותר לו להיות בחופה כן מותר לו לומר השבע ברכות.
ריקוד זכרני נא בחתונות עם נשק
ש: האם מותר לרקוד בחתונות בשיר זכרני נא, או שזה שיר אלים? ומה הדין אם רוקדים עם נשקים?
ת: א. השיר הזה הוא פסוק. הוא קדוש. וכי לנו לומר ביקורת על פסוק שהוא קדוש?! ב. לא רק שהוא קדוש אלא הוא השיא של שמשון הגיבור, שמסר את נפשו לעם ישראל. הוא הפיל את הבנין, ובאותו יום הרג יותר פלישתים מאשר כל ימי חייו. בעקבות זאת, היה שקט עשרים שנה. הפלישתים היו מפוחדים עשרים שנה. שמשון אמר פסוק זה כשהוא מסר את נפשו לעם ישראל. ג. ומה שמוזכרת בפסוק זה נקמה, אמנם כתוב "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך" (ויקרא יט יח), - כלפי יהודים אסור לנקום אבל כלפי אויב מותר לנקום. צה"ל אינו קורא לזה "פעולות נקם" אלא "פעולות תגמול", אך זה אותו דבר. כל הזמן צה"ל נוקם. לצערנו, יש גויים רעים ואכזריים, ואי אפשר לתת להם שיעורים יפים, אין דרך אלא ליקום בהם ואז הם יושבים בשקט.
אגב, גם ביחס ליהודי הרוצח שוגג, יש דין גואל הדם. גואל הדם הוא הרתעה. יש מחלוקת אם גואל הדם הוא חובה או רשות. למשל אנשים שנוהגים בצורה פושעת, גורמים לתאונות דרכים, וכל שנה נהרגים כ300 אנשים, השם ירחם. תיאורטית, אם אדם נוסע כמו משוגע והורג חברו, ויבוא גואל הדם בא וינקום בו, דבר אחד בטוח, שמספר ההרוגים ירד משלוש מאות לאפס. כמובן אנחנו לא מציעים חוק חדש של גואל הדם, אלא אנו מסבירים שלפעמים הרתעה, אפילו כלפי יהודי, יש לה ערך.
לכן, מותר לנקום. אבל מובן מאליו שמלאכת הנקמה אינה שייכת לכל יהודי, בשביל זה יש צבא. בענייני מדינה לא כל יהודי יכול ליזום כל מה שהוא רוצה. לא כל אחד יכול לסלול כביש איפה שהוא רוצה. המדינה היא שסוללת כבישים. בביתו אדם יכול לעשות מה שהוא רוצה, אבל ברשות הרבים צריך לשאול את הרבים. אדם פרטי לא יכול להחליט אם לעשות נקם או לא לעשות נקם. הוא לא יודע את כל השיקולים. הוא גם יכול בטעות לעשות נקם בערבי שלא עשה שום דבר. אסור סתם להרוג גוי. ואם הגוי הזה באמת חייב מיתה, זה לא לטיפולו של כל אחד, בשביל זה יש צבא, משטרה, בתי משפט וממשלה.
אבל שמא נטען: יש אנשים העלולים להבין את הפסוק הזה לא נכון. וכי בגלל זה נמחוק אותו? על כגון זה נאמר: כתוב, והרוצה לטעות יטעה.
אך האמת היא שלא שמענו שמישהו טעה בגלל הפסוק הזה. ריקודים של חתונות עם נשקים, חלק אמיתיים חלק מפלסטיק, עם הפסוק הזה, כבר קיימים חמש עשרה שנה, ואף אחד לא עשה דבר רע בעקבותיהם. ואם מישהו עושה דבר רע, הורג ערבי, ואחר כך הוא משתמש בפסוק הזה, לא מהפסוק הזה הוא למד להרוג ערבי. הוא רצח כי הוא רוצח ואין שום אשמה לפסוק.
לכן מותר לרקוד לשירת פסוק הזה. כמובן מותר לרקוד עם נשק רק אם זה חוקי, אבל נשק פלסטיק ודאי מותר.
לא השיר הזה הוא הבעיה, אלא זה התפרצות תקשורתית, המכונה גימיק. מה שהוא לא גימיק אלא מאוד חמור ורציני, הוא מה שצריך ללמד באומה שאסור סתם ככה להרוג ערבים, אסור סתם לפגוע בערבים ואפילו אסור סתם להעליב ערבים. וגם צריך ללמד באומה שמי שמחליט בעניינים האלה אינו כל פרט, אלא האומה, כלומר, המדינה, הממשלה והצבא.
הסכם ממון קדם נישואים
ש: האם טוב לחתום על הסכם ממון קדם נישואים כדי למנוע עיגון למסורבת גט?
ת: אין להסכם הזה תועלת רבה למעשה ויש בו בעיה הלכתית של גט מעושה. עיין מאמר הרב שיינפלד בתחומין (כב 148 – מ"צ).
שבע ברכות ע"י אישה
ש: לפני זמן מה התייעצתי עם הרב לגבי שבע ברכות על ידי אישה תחת החופה, והרב אמר לי לעמוד נגד זה. בסוף הרב המסדר חופ"ק שיתף אותה, דיווחתי לרבנות הראשית, והם פסלו אותו מלערוך קידושין.
ת: ב"ה.
שינוי שם – שינוי כתובה?
ש: האם מי שמוסיף שם בגלל מצב קריטי בבריאותו חייב לשנות את הכתובה שלו?
ת: לא.
[כן השיב הגרי"ש אלישיב, שהכתובה כשרה ואינו צריך לשנות את הכתובה. שכן הכתובה היא שטר ואם חלילה תצטרך לגבות האשה משטר זה בעתיד, היא תוכל להביא שני עדים שהאדם שחתום בשטר הוא אותו אדם שניצב פה היום (מעלות רבקה עמ' עט) – מ"צ].
החזקת טלית בחופה
ש: האם זה נכון שהחזקת טלית בחופה היא סגולה לזיווג?
ת: אין לזה מקור (וכן השיב הגר"ח קניבסקי. סגולות רבותינו 219-218 – מ"צ).
מקום שמירת הכתובה
ש: אחרי החתונה הכתובה יכולה להיות אצל הבעל או תלויה על הקיר?
ת: לא. אצל הכלה או אחד מקרוביה. תליה על הקיר היא המצאה חדשה.
[בשו"ת אגרות משה (ג, כו), כתב הגרמ"פ: "ובדבר באיזה מקום צריך להיות הכתובה, הנה הכתובה ראוי שתהיה אצל האשה במקום שמחזקת חפציה כיון שהוא שטר על הבעל, ואם מאמינה להבעל שיחזיק עבורה ויתן לה כל זמן שתבקש ממנו אף כשיזדמן שיצטרכו להתגרש מצד מריבות ח"ו יכולה להפקיד אצלו, אבל אם אינה מאמינה לו משום שאינה מחשיבתו לאיש נאמן אף כשיהיה לחובתו, רק שמאמינה לו משום שחושבת שלעולם לא יגרשנה, אסור להיות אצל הבעל דהא לא סמכה דעתה באם יגרשנה, וחכמים הא חששו לזה שמא יגרשנה".
ובשו"ת משנה הלכות (ט רצה), בתשובה אם מותר לעשות כתובה מצויירת ולתלותה על הקיר, תמה הג"ר מנשה הקטן על דברי הגרמ"פ, שאיזה אישה תאמר שאינה מאמנת לבעלה, גם קשה לצייר בדעתה מה תהא אם באמת ח"ו יהיה תגרה וקטטה ביניהם. זאת ועוד, לפי דעתו של הגרמ"פ, צריך להיות לאישה מקום מיוחד בבית שאין רשות לבעל להיכנס שם שאם לא כן אפילו מניחתה בין חפציה יש לחוש שיטלנה הבעל ממנה אם ירצה לגרשה. ואפילו אם הכתובה שמורה במקום שאין לבעל רשות להיכנס בו, יש לחוש שייכנס ויקח אותה. א"כ צריך להיות לאישה מקום מוסגר באופן שאין הבעל יכול לפתחו וליטלו, וזה דבר חדש ומעולם לא שמענו דבר זה. ואכן מותר לתלות על הקיר בתנאי שהצורות ראויות. אמנם אין טעם וריח ולא נהגו כן אבותינו – מ"צ].
כפרת עבירות חתן
ש: מה שחתן מתכפרות לו כל עוונותיו, האם זה כולל גם עבירות בין אדם לחברו?
ת: בתנאי שיפייס את חברו וחברו יסלח לו. וכן עבירות בין אדם לד' מתכפרות רק אם עשה תשובה. וכן שמעתי בשם האדמו"ר מגור בעל 'אמרי אמת' שבוודאי כפרת חתן אינה יותר מיום הכיפורים, שאינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו עד שירצה את חברו. וכן אמר שלחתן שנולד לו נגע צרעת, נותנים לו שבעה ימים, הרי שנענש על עבירה בין אדם לחברו של לשון הרע.
שותפות כלה בחופה
ש: אני עומדת להתחתן ורוצה להיות מעט שותפה בחופה ולברך הטוב והמטיב. כיצד?
ת: שהחיינו על בגד חדש אך בלחש. זה היום הכי שמח בחיים והמתנה הכי גדולה מד' ואין צורך בהצגות מלאכותיות.
זמן החתונה
ש: רשום על ההזמנה שהחתונה תהיה בשעה מסויימת, האם מותר לאחר כדי שיהיה יותר זמן לקבלת פנים, לצילומים וכדומה?
ת: ודאי שלא. חייבים לעשות בשעה שכתוב. לא מתחילים נישואין עם שקר! (מעשה בהג"ר שמואל הלוי וואזנר, מח"ס שו"ת שבט הלוי, שהגיע לשמש כסנדק בברית מילה. סיכמו על שעת הברית בשעה מסויימת והג"ר וואזנר הגיע במיוחד מבני ברק לירושלים לברית, וכדרכו בקודש תמיד הקפיד לא להיות בזמן אלא להיות כבר רגע לפני הזמן, אולם המוהל עדיין לא הגיע. הג"ר וואזנר המתין למוהל ואדהכי פנה אל אב הילד ואמר לו: "אין ברירה, אני חוזר עכשיו לב"ב ואנא קח מישהו אחר לסנדק, זמני יקר מאוד, וזה יום ראשון של הזמן – זמן חורף וברצוני להיות בישיבה". ענה לו שהמוהל הוא מומחה ויש לו הרבה בריתות והוא צלצל לומר שעיכבו אותו וע"כ הוא מאחר, והוא כבר בדרך לכאן. ענה לו הג"ר וואזנר: "תאמר למוהל שאי עמידה בזמן כרוך בעבירת 'לא תשקרו', ואם אומרים זמן מתי יהיה ברית לאחר שקבעו עם המוהל, עליו להתאים את עצמו לזמן שקבעו ולא להונות את הבריות ולהיכשל בעבירת שקר"! והוא הוסיף: "על אף זה אני ממהר וחוזר לב"ב". בינתיים ניגש אליו אב האם - שנמנה על נכדי ה'ישמח משה' והראה לו את הגביע של ה'ישמח משה' בידו, קרנו פניו של הג"ר וואזנר והתעניין כיצד התגלגל הגביע אליו, אח"כ מדד את השיעור של הגביע, ושאל האם ה'ישמח משה' עשה בגביע זה קידוש אי לאו וכדו'. אדהכי והכי הגיע המוהל והחל להתנצל בפני הג"ר וואזנר שכנראה הכירו, אך הג"ר וואזנר מפטיר אחריו: "זמן זה זמן! הזמן הוא דבר יקר מאוד"! והג"ר וואזנר ניגש מיד להתכבד בסנדקאות. רב רבנן עמ' רכט-רל).
שם החתן בכתובה
ש: האם בכתובה אפשר להוסיף תוארים לחתן ולכלה, כגון היקר, הנכבד, המהולל וכו'?
ת: ספרדים נהגו, אשכנזים לא נהגו (שובע שמחות פ"ה. נחלת שבעה סי' ט).
כתובה חדשה בעקבות שינוי שם
ש: אם אחד מבני הזוג שינה את שמו יש לכתוב כתובה חדשה?
ת: לא, כי בעת הכתיבה זה היה נכון. וגם בימינו אפשר לזהות במי מדובר. שו"ת שבה"ל ומנח"י (שו"ת שבט הלוי ח רפו ג. ובמנח"י כותב שאם נשכח לגמרי השם המקורי יש לכתוב כתובה חדשה, אבל "מה שאינם נזהרים בזה, אפשר ללמד זכות דלא הוי כמו בלא כתובה, דאפשר להביא עדים שהיה שמה מקדמת דנא בשעת כתיבת הכתובה". שו"ת מנחת יצחק ז קיז).
מתנות הורים לחתונה
ש: מה על פי ההלכה הורים חייבים לתת לבנם או בתם שמתחתנים?
ת: שום דבר.
ש: ומה ראוי?
ת: כפי הצורך והיכולת.
נשמות תחת החופה
ש: האם יש מקור לכך שנשמות ההורים שנפטרו נוכחות בחופה של הנכד?
ת: כן. שלושה דורות. נטעי גבריאל (נטעי גבריאל הלכות נישואים ד הגהה יד).
חופה תחת המים
ש: האם אפשר לערוך לאשכנזים חופה תחת המים?
ת: לא. תחת כיפת השמים (רמ"א אה"ע סא א. ולגבי ספרדים, כתב הראשון לציון הג"ר יצחק יוסף, שתלמיד חכם העיד, כי פעם אחת הגרא"מ שך זצ"ל הוזמן לסדר קידושין לאחד מתלמידיו, בחור ספרדי, וכאשר ראה שהכינו הכל לערוך את החופה תחת כיפת השמים, ביקש לחזור ולהעביר את הכל לתוך האולם, כדי שלא לזלזל במנהג אבותיו שלא נהגו בדבר זה. עין יצחק ח"ג עמ' שנז. ובכל זאת, גם אסור לספרדי להתחתן תחת המים).
קור תחת החופה
ש: הכלה אומרת שיהיה לה קר תחת החופה ורוצה לעשות בפנים. מה הפתרון?
ת: מעיל לבן, יפה ומאוד חם.
עד מגלח בתער
ש: המתגלח בתער יכול להיות עד בקידושין?
ת: לא (הג"ר עובדיה יוסף גם דן בעד המגלח בתער לגבי גיטין בשו"ת יביע אומר ט אה"ע לג, י אה"ע לב).
שמלה לבנה לכלה
ש: האם כלה חייבת בשמלה לבנה או אפשר צבע אחר?
ת: אפשר צבע אחר. העיקר שיהיה צנוע ולא מושך עין. בהרבה עדות נהגו שבגד כלה לא היה לבן. אמנם יש שנהגו בלבן, שולחן העזר ח"ב דף כז, אך אין זו חובה.
שירת בנות בחתונה
ש: מותר לחברות של הכלה לשבת יחד איתה לפני החתונה ולשיר?
ת: בתנאי שזה בשקט כך שגברים אינם שומעים. עיין פס"ת עה אות יב.
"אם אשכחך ירושלים" תחת החופה
ש: למה כאשר שוברים כוס תחת החופה, והחתן אומר 'אם אשכחך', הציבור צוהל וצועק מזל טוב? הרי זה זכר לחורבן?!
ת: אכן זו טעות. והגר"ע יוסף כתב מחאה נגד זה שעושים אז צחוק והוללות (שו"ת יביע אומר ד אה"ע ט. וכן בסידור בית עובד קצח א. הנישואין כהלכתם ח"א ז נא, נט: בגמר מעשה הקידושין עונים: מזל טוב).
ש: אבל החתן מארגן שזמר ישיר זאת יפה בליווי מוסיקה. גם זה לא זכר לחורבן?!
ת: נכון. גם זו טעות. ומעשה בחתם סופר שאמר על חזן שאמר תיקון חצות עם סלסולים שיש לבדוק שמא הוא מכת שבתאי צבי ("כשליח ציבור שימש הגה"ק רבי פישל סופר זי"ע שהיה איש מורם מעם, ובכיה רבה בכה על הר ציון ששמם, עד שכל הקהל געו אחריו בבכי ויללה. יומא חד נעדר רבי פישל מבינות לספסלי דבי מדרשא, ושלחו במקומו נער אחד צעיר לימים שיואיל לגשת לפני התיבה באמירת תיקון חצות. אותו נער 'אמר' את התיקון, ואף הנעים בגרונו בסלסולים משל עומד הוא זה עתה בתפילת שבת ויו"ט, ולאחר שתמה אמירת התיקון חצות, נענה החת"ם סופר ואמר, נער זה צריך בדיקה אחריו אם אינו מכת ש"ץ חלילה... כי האיך יוכל אדם ירא שמים להוציא מפיו את התפילות והקינות על חורבן עיר האלוקים המושפלת עד שאול תחתיה, בכזו שאננות ושאט נפש, כאילו אין זה נוגע לו עצמו". מבאר הפרשה. פינחס, שנת תשע"ה).
אישה בחופה
ש: הוזמנתי לחופה, ואז ראיתי שיש עד אחד איש ועד אחד אישה. שאלתי ואמרו לי שזו חופה רפורמית. קידושין אלו חלו?
ת: ודאי לא.
שולחנות רווקים ורווקות
ש: האם בחתונות יש למקם שולחנות של רווקים ושל רווקות סמוכים זה לזה כדי שאולי תיווצר היכרות?
ת: ודאי לא. לא זו הדרך. עיין קצשו"ע קנב ח.
ת"ח המשתתף בחתונה - חופה או ריקודים
ש: [מהג"ר אלחנן פרינץ, מח"ס שו"ת אבני דרך]: תלמיד חכם שחס מאוד על זמנו, והוזמן לחתונה, מתי עדיף שיבוא, האם לחופה או לריקודים? וידוע הוי מחשב שכר מצווה כנגד הפסדה. (מצד אחד המצווה לשמח חתן וכלה היא לרקוד לפניהם כמובא בגמרא במסכת כתובות (יז, א) ולכן עדיף שיגיע בשעה מאוחרת יותר (ולא בחופה). אלא שיתכן שיגיע בשעה שהם בסעודה וממילא יצטרך להמתין זמן עד הריקודים. אולם מצד שני, היתרון להיות בחופה הוא ששומע את הברכות ועונה עליהם. ועוד דבשעת החופה ישנה השראת שכינה. כמו כן, לעיתים ישנם ריקודים אחר החופה. אלא שלעיתים רבות החופה אינה מתחילה בזמן.
ת: חופה. לכבד חתן וכלה.
[ויש להזכיר שיחת הרב בישיבה בעניין כבוד רבנים בחתונה:
שאלה: האם לכבד רבנים לבוא לחתונה ולברך תחת החופה?
תשובה: איזה כבוד יש בזה? כשהייתי ילד קטן לימדו אותי לברך. כשבאו אורחים וראו שאני יודע לברך, זה עשה לי כבוד רב. אבל רב יודע לברך, אז איזה כבוד אתה עושה לו כשאתה אומר לו לברך? שלא לדבר על זה שמפרידים את הברכות, ויש אומרים שיש בזה הפסק. בעדות מסוימות נוהגים שהחתן קורא את כל הברכות בלי הפסק.
מישהו אמר לי שהוא רוצה לכבד אותי בברכה. אמרתי לו שאני לא רודף אחרי כבוד, וזה לא מכבד אותי. אז הוא אמר לי שהוא רוצה שאברך כדי שאני אכבד אותו. עכשיו הוא דיבר אמת. הוא רצה שאבוא כדי לכבד אותו. כמובן, אני רוצה לכבד כל אדם. אך אולי זאת לא מידה טובה, שהוא רודף כבוד. כידוע, רבנים לא משחקים פינג פונג כל היום. בקושי יש להם זמן. יש להם גם משפחה. לחלקם, הפרנסה לא מספקת והם גם צריכים לעבוד. אז למה אתה מכריח אותם לבוא לחתונה, ולבזבז שעתיים-שלוש בשביל לומר ברכה חצי דקה? כי אתה רודף כבוד. צריך לשקול היטב אם להזמין רבנים ולבזבז להם הרבה זמן יקר. במיוחד שהחתונות מתחילות תמיד באיחור מסיבה לא ברורה. כשאני התחתנתי, אמרתי שהחופה תתחיל בדקה הזאת והיא התחילה בדקה הזאת. מיניתי חבר שייקח מונית ויתייצב עשר דקות לפני החופה בבית של הג"ר יחזקאל אברמסקי שערך את החופה והקידושין. גם אמרתי לו: אחרי החופה, אתה צמוד אל הרב, לוקח מונית ומחזיר אותו. לחבר אחר אמרתי: כשאתה מביא את רבנו הרב צבי יהודה, תתייצב בביתו רבע שעה לפני הזמן, וגם תחזיר אותו. הג"ר שלמה מן ההר העדיף לבוא בכוחות עצמו, והגיע חמש דקות לפני הזמן. בדיוק בזמן, התחילו את החופה והקידושין. למה צריך לאחר ולבזבז זמן לאנשים? אמרתי לכל האורחים והחברים שהחופה תהיה בזמן. גם אשתי אמרה לכל החברות והמשפחות שהחופה תהיה בדיוק בזמן, וכן היה.
שמא תאמרו: אנשים בכל מקרה שמחים בצאתם ובבואם?! יכול להיות, אבל לתלמידי חכמים אין זמן.
אם אתה מזמין תלמיד חכם לחתונה, אתה צריך לדאוג לו להסעה הלוך וחזור. הרבה פעמים הזמינו אותי לחתונה ואח"כ שכחו לדאוג שאוכל לחזור. אתה צריך לדאוג להסעה לרב, לא לבזבז לו את הזמן. ככל שהחתונה יותר רחוקה מביתו של הרב, כך אתה צריך לשקול אם זה מוצדק לבטל לו תורה. אם אתה מחליט שכן, דאג לו להסעה. קח אותו בדיוק בזמן והצמד אליו מישהו שייקח אותו אחרי החופה. הרבה פעמים אני מחפש אחרי החתונה מי לוקח אותי, וכל אחד מפנה אותי לחברו. כך לא עובדים! אם אתה מזמין את רבך, תסדר לו תחבורה נורמאלית. אחד מזמין את רבו ואומר לרב אחר שייקח אותו. הוא הפך את הרב לנהג מונית. אמנם נהג מונית בארץ ישראל זה נפלא, כי כל ארבע אמות הוא זוכה לעולם הבא (כתובות קיא, א), אך, על כל פנים, אל תהפוך רב לנהג מונית. צריך לשקול היטב את הדברים האלו. זה ביטול תורה. צריך לחוס מאוד על זמנם של תלמידי חכמים.
פעם הג"ר שמעון שקופ היה חולה, ורבנים תרמו לימוד תורה לרפואתו. רב אחד תרם חצי שעה, רב אחר תרם רבע שעה והחפץ חיים תרם דקה. אמרו לו: כבוד הרב, זה הכל?! הוא ענה: כן. אתם לא מבינים את הערך של לימוד תורה. אילו הייתם מבינים, לא הייתם תמהים.
הגר"א עשה חשבון כמה מצוות מקיימים בדקה של לימוד תורה. כל שניה אומרים מילה, שישים מילים בכל דקה, ולימוד תורה שקול כתרי"ג מצוות – 60X 613 = 36,760. 36,760 מצוות דאורייתא כל דקה. אפשר להוסיף, שלפי הרבי מסטמאר, כל התורה והמצוות שיהודי עושה בארץ ישראל, שווים לפחות פי שניים מבחוץ לארץ (גם כתב שם שעבירות בארץ הרבה יותר חמורות. ס' ויואל משה, מאמר ישוב א"י ס' קלב אות א). לכן, לפי החשבון של הרבי מסטמאר, יש 73,520 מצוות דאורייתא בדקה של לימוד תורה בארץ ישראל. אמר רבנו הרב צבי יהודה בשם החפץ חיים: קיום מצווה בארץ שווה פי עשרים מאשר בחוץ לארץ (שיחות הרב צבי יהודה – ויקרא עמ' 265, לנתיבות ישראל ח"א עמ' קס ועמ' רב, שיחות הרב צבי יהודה – תלמוד תורה עמ' 247). לכן, לפי החפץ חיים, יש 735,200 מצוות דאורייתא בתוך דקה של לימוד תורה בארץ ישראל!
מסופר בספר 'השקדן' (ח"ב עמ' 240): אחד מנכדיו, שאל פעם את הגרי"ש אלישיב, מדוע אינו נוהג ככל בית ישראל להיות ניעור כל הלילה בליל שבועות, אלא קם כהרגלו בשעה שתיים אחר חצות. הגרי"ש אלישיב הסביר לו שעשה חשבון, שבשינוי שעות השינה המעטות שלו, לא ירוויח זמן של לימוד תורה, ועוד יחסרו לו 15 דקות! בשביל לימוד דקות יקרות אלו, הכריע כי עדיף שילך לישון בתחילת הלילה כהרגלו...
שמא תאמרו: אבל כתוב בגמרא כתובות (יז, א) שמבטלים תורה להכנסת כלה?! לא כן, מה שמובא שם אודות רבי יהודה בר עילאי, שהיה נוטל ענף של הדס ומרקד לפני הכלה, לא כתוב שהיה בא שעה הלוך שעה חזור ונשאר שם שעה. הגמרא לא אמרה שאתה צריך לבזבז לו שעתיים. וכן הגמרא לא אמרה שהוא צריך לדאוג בעצמו להסעה. אי אפשר להעמיס את כל אלה על חשבון המצווה לשמח חתן וכלה. כל מצווה שבין אדם לחברו, צריך לשקול אם היא יכולה להיעשות על ידי אחרים או לא.
כלל גדול: לא לוחצים על תלמידי חכמים. הרב יודע את כל השיקולים. אם הוא אומר שהוא לא יכול לבוא – אז הוא לא יכול לבוא. לא צריך לנדנד וללחוץ. לא צריך להציק וללחוץ על שום אדם, קל וחומר על תלמיד חכם. בחתונה שלי, נתתי הזמנה להג"ר נתן רענן והוא לא בא. אינני יודע למה הוא לא בא אך לא שאלתי. אבל הוא שלח לי מכתב ברכה.
מותר להזמין את רבו לחתונתו, אבל לא חייבים להזמין את כל הרבנים של הישיבה. וגם את רבו יש לשאול אם הוא רוצה לבוא - באופן כזה שיהיה נעים לו גם לסרב: "אם הרב יבוא, אשמח מאוד. אבל אם הרב עסוק, זה בסדר גמור". כשאתה מבקש מאדם משהו, אתה צריך לבקש בצורה כזאת שיהיה לו נעים לומר לא. אל תלחץ עליו. קל וחומר רבך.
יש דרכים עליונות יותר כדי לכבד את רבו, לבד מכיבוד ברכה בחתונה. אין דין שתלמיד חייב ללכת בדרך של רבו. מותר לו ללכת בדרך אחרת, אבל אם הוא סובר שזה הרב שגידל אותו, הוא צריך למצוא את הנתיבים להגדיל את כבודו. הרב יואל כַּהַן, ה"חוזר" של הרבי מליובאַוויטש האחרון, מעריץ את רבו ורוצה להגדיל כבודו. לכן הוא פועל להפיץ את תורתו של הרבי מליובאַוויטש, שאנשים יקראו וילמדו. זו הגדלת כבודו. איני יודע אם הוא נישק את יד רבו. זה לא מגדיל כל כך את כבודו. אלא הוא מקדיש את חייו ללמד תורת רבו. וכן רבנו הרב צבי יהודה הוא הרב שלי, לכן ערכתי את שיחותיו. אחרת, אנשים ישכחו מה הוא אמר. זה לקח שעות, ימים, חודשים, ועלה המון כסף. חמישה כרכים של שיחות הרב צבי יהודה על התורה עלו חצי מליון שקל. את הכסף לקחתי מהספרים שלי שנמכרים. כך הפצתי את תורתו כפי כוחי. גם את כל הקלטות שלו אספתי במשך שנים. כיוון שלמדתי ממנו, רציתי לכבד אותו בכך שדבריו יתפשטו. לא נישקתי לו את היד. יום אחד, כשהוא אכל, נפל פירור לחם על המכנסיים שלו. הזזתי את ידי לנקות והוא נתן לי מכה. איך אני מעז?!...
כתוב בפרקי אבות (ו, ט): מעשה ברבי יוסי בן קסמא, ששאלו אדם אחד: "רצונך שתדור במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב?". ענה לו רבי יוסי: "אפילו אתה נותן לי כל כסף שבעולם, איני דר אלא במקום תורה". כל המפרשים מקשים: אבל הם רוצים שיבוא ללמד תורה!
פעם שאלתי את רבנו הרב צבי יהודה וענה לי: יש חשבון אישי ויש חשבון ציבורי, וצריך שיקול והכרעה. הכרעה תלויה באישיות האדם, ואין לדמות בכך אדם לאדם. ישנו שיקול אישי - של אדם להתגדל בתורה, להתפתח ולהתקדם, ויש חשבון ציבורי – מה לעשות עבור הכלל. חשבון זה מסובך מאוד, שהרי לאדם יש אחריות גם על עצמו וגם אחריות על הכלל, ויש בזה הכרעות שונות. אין זו הכרעה לגבי מעשה מסוים. פעמים רבות הכרעה היא אישיותית. כלומר, רבי יוסי בן קסמא רצה ללמוד, ולא היה לו כוח ללמד תורה. לעתים להיות רב זה ביטול תורה. הגאון ר' אברהם שפירא קרא לזה: ביטול תורה מכובד. מבלבלים במוח לרב עם כל מיני שאלות שאפשר לפתור לבד, מריבות בין איש לאשתו וכו'. שליש מהזמן הרב גננת, שליש מהזמן הוא עובדת סוציאלית ושליש מהזמן הוא יועץ נישואים. רבי יוסי רצה ללמוד תורה. יש חשבון כלל וחשבון פרט.
אך בספר 'כבוד חכמים' (רל-רלא), הרב צבי אלימלך קאליש, תלמידו של האדמו"ר ממונקאטש, תירץ באופן אחר: אנשי המקום רצו שיהיה רב ייצוגי, "רב מטעם", ולא רב שילמד תורה יומם ולילה. הם רצו להראות שיש להם רב מכובד, שמכבדים אותו בברכה בחתונה, לכן הוא לא הסכים, ובצדק דחה בשתי ידיים הצעה זאת.
מי שבאמת אוהב את רבו, מכבד את רבו ורוצה כבוד רבו, צריך לשבור את הראש איך לכבד אותו. לא בדברים חיצוניים, אלא בכבוד אמיתי.
ואחר כך ראיתי אותו עניין, שבבמרחשון תשע"ח, נכדתו של האדמו"ר מצאנז התחתנה. בזמן החתונה, האדמו"ר ישב עם כמה גדולי ישראל, והג"ר חיים צבי מייזליש, ראש ישיבת מסטמאר בבני ברק, התנצל שהגיע באיחור מפאת שיעור קבוע ואינו רוצה לבטל הקביעות.
אמר לו האדמו"ר מצאנז: מחותני הגריא"א למברגר שליט"א סיפר לי שמהמהרש"ג אמר שרבו המהר"ם שיק זצ"ל אמר לו שלא ירבה לילך לחתונות, ולא יתחרט על זה.
הג"ר שלמה למברגר שליט"א, אב"ד מאקאווא אשדוד, אמר: זה נדפס בשו"ת מהרש"ג (ב, קכה), שלפני חתונתו נכנס המהרש"ג להיפרד מהמהר"ם שיק, ונכנס יחד עם זקנו שהיה מהבעלי הבתים החשובים בחוסט, והוא ביקש מהמהר"ם שיק שיאמר לנכדו שלא ילך לכל השמחות והחתונות, ואמר לו המהר"ם שיק, אז מ'זיצט און מ'לערנט האט מען קיינמאל נישט קיין חרטה... (כאשר יושבים ולומדים אף פעם לא מתחרטים).
אמר הגרח"צ מייזליש: זקני (כ"ק אדמו"ר בעל ברך משה מסטמאר) זצ"ל סיפר על הגאון בעל ערך שי זצ"ל דומ"צ סיגעט, שבזקנותו לא הלך אפילו לשמחות של צאצאיו.
אמר האדמו"ר מצאנז: בחתונה של הרה"ק רבי אלעזר ניסן זי"ע, בנו של זקה"ק בעל ישמח משה זי"ע, לאחר החופה אמר המחותן הגה"ק רבי אהרן אבד"ק חודרוב זצוק"ל להישמח משה: ימחול לי המחותן, הנני יהודי זקן ועדיין לא פעלתי מאומה בעולם, אני מוכרח ללכת ללמוד ושהמחותן יהיה במקומי בסעודת החתונה... וכן היה.
אמר הגר"ש למברגר: ואבי זצ"ל היה אומר לגבי זאת שהמהרש"ג לא הלך לחתונות, וכי כמה חתונות אתם חושבים שהיה בסעמיהאלי, שתיים או שלש חתונות בשנה...
אמר האדמו"ר מצאנז: בערים הגדולות כמו בני ברק וכדומה, קשה לצאת ידי חובה בענין השתתפות בשמחות... ב"ה בליעה"ר ישנו ריבוי של שמחות בכל יום, כן ירבו... (עלון 'בצילא דמהימנותא' - פרשת וירא תשע"ח).]
הסתכלות על הכלה
ש: איך מותר לכל הגברים להסתכל על הכלה?
ת: אסור.
ש: אבל כולם מסתכלים?
ת: לא לעשות הכללות ולהשמיץ צנועים.
חתונה לא צנועה
ש: הגענו לחתונה של קרוב משפחה, לא צנועה, ריקודים מעורבים, נשים לבושות לא צנוע, ילדינו היו המומים לרעה. האם נגרם להם נזק חמור? להימנע להביאם להבא?
ת: הנזק בהיותו חד פעמי ניתן לתיקון על ידי שיחה יחד. להבא לא להביא. וגם אתם ללכת רק לחופה. המזמינים בוחרים בין טיב החתונה לטיב המוזמנים.
ריקוד רב עם כלה
ש: בחתונה, אנו הנשים רקדנו מאחורי המחיצה, פתאום נכנס רב מסוג ליברלי, הוא והכלה רקדו יחד בהפסק מטפחת, באמצע מעגל הריקודים, והוא טען שזה נקרא ריקוד מצווה הנהוג אצל החסידים. היינו מאוד נבוכות. יש מקור למה שעשה?
ת: לא, א. ריקוד מצווה עם הכלה שנוי במחלוקת ורק איפה שנהגו נהגו. ב. אצל החסידים, האדמו"ר לבדו רוקד ולא הכלה. ג. יש הפסק בד של עשרות מטרים. ד. הנשים מסביב לא רוקדות. ה. הכלה מכוסה מכף רגל ועד ראש (ועיין בספרו של הרב גן נעול בפרק על ריקודים וצניעות עמ' 292).
שבירת כוס על ידי כלה
ש: האם יש בעיה שהכלה היא שתשבור את הכוס תחת החופה?
ת: כן. א. אין משנים מנהגים של דורות. ב. זה ימשוך תשומת הלב להסתכל עליה.
הורים גרושים בחתונה
ש: הוריי גרושים. אבי הודיע שאם אזמין את אימי, הוא לא ישתתף בהוצאות החתונה, ואם לא אזמין, הוא ישלם הכל. מה לעשות?
ת: אל תמכור את אמך בכסף (דלא כהגרי"ש אלישיב. קב ונקי א רצ).
סעודת חתונה
ש: האם סעודת חתונה חייבת להיות סעודה ממש עם לחם?
ת: לא. די בכיבוד קל. ואחר כך לחם עבור המשפחה המצומצמת. זו עצה נפלאה כדי לצמצם הוצאות, וחתמו עליה בזמנו הג"ר מרדכי אליהו והג"ר אברהם שפירא.
טבעת קידושין מכסף
ש: האם יש ענין שטבעת קידושין תהיה דווקא מכסף או אפשר מזהב?
ת: יש שנהגו בכסף וכן הוא על פי נסתר. בא"ח שופטים אות ח. אבל מן הדין אין הבדל. עיין תוס' קידושין מח ב ד"ה איכא.
חיבוק חתן וכלה
ש: האם מותר לחתן לנשק את הכלה בסיום החופה?
ת: חלילה. איסור חיבה לעיני זר. קצשו"ע קנב.
חתונה דרוזית
ש: מותר לי לבוא לחתונה של חבר דרוזי עם דרוזית והמזון לא כשר, אבל הוא מביא מנות כשרות ארוזות ליהודים?
ת: כן. כי זו סעודה מותרת. ומראית עין זה רק מה שחכמים גזרו.
חיובים בכתובה
ש: למה מחתימים איש על כתובה ולא אישה? אין לה חובות?
ת: יש לה חובות אך היא יודעת זאת ומקיימת אותן בלי צורך בחתימה.
טעות בכתובה
ש: אם בחתונה טעו בכתיבת הכתובה, אפשר לתקן?
ת: עדיף לכתוב חדשה בלי תיקון. אם אי אפשר, אז להעביר קו, לכתוב נכון מעל, ולעשות קיום בסוף הכתובה: "בשורה פלונית הועבר קו על מילה פלונית ונכתב מעליה מילה פלונית וזה קיומה – או אלו קיומן – והכל שריר בריר וקיים", והעדים חותמים מתחת לזה חתימה אחת על הכל (עיין הנישואין כהלכתם קעז-רא).
קנין סודר לחתן
ש: כשעושים קנין סודר עם חתן, למי צריכה להיות שייכת המטפחת?
ת: אצל אשכנזים נוהגים שהיא של אחד העדים, אבל יכולה להיות מכל אדם, מלבד החתן (הנישואין כהלכתם יא ריז).
ברכת כלה
ש: האם הכלה שלא הספיקה להגיד את ברכת הכלה בזמן כיסא כלה, יכולה לאומרה אחר כך?
ת: כן. אין בזה לא חובה ולא מנהג.
חתונה יקרה
ש: עקב נישואי בנינו ובנותינו נכנסנו לחובות גדולים, ללווים דוחקים ולהוצאה לפועל, וכל חיינו נהרסו, גם כלכלית, גם בריאותית, גם רוחנית. ואנו תוהים למה?
ת: אכן זו שערוריה שאין לה אח ורע בעולם. אפשר לעשות חתונה זולה. פעמים רבות הייתי בחתונה של חברים שהתקיימה בחדר של הרבנות המקומית עם עשרה חברים ואכילת כריכים.
חתונה לא צנועה
ש: האם עלינו ללכת לחתונה לא צנועה של אחי?
ת: כן, ולשבת בצד במקום צנוע או להיות בחלק שהוא צנוע.
סיום מסכת בכיסא כלה
ש: האם מותר לכלה לעשות סיום מסכת בכיסא כלה?
ת: ודאי לא. א. בשו"ע נפסק שנשים לא תלמדנה גמרא (יו"ד רמו ו הגה). ב. גם חתן לא צריך לנהוג כן, כי זו יוהרא. אדם לא לומד תורה כדי להפגין ידע כלפי חוץ אלא כדי לעבוד את ד'. הרבה למדנים עושים כל כמה ימים סיום ביחידות בלי שאדם ידע.
מעלים מס כעד
ש: האם למעלים מס יש דין פסול לעדות עבור חתונה?
ת: לא. כי הוא מרמה עצמו שזה מותר. עיין תוס' סנהדרין כה ב ד"ה מעיקרא. אבל באמת זה גזל. שו"ת חת"ס חו"מ סי' קעה. שו"ת יחוה דעת (ד ס. ה מה. שו"ת עשה לך רב א ע. ועיין נפש הרב רסט).
חלה של חתן
ש: מה המקור לכך שאכילה מחלה שהחתן בצע היא סגולה לזיווג?
ת: אין מקור.
נישואים אזרחיים - ממזרות
ש: האם ילד שנולד מנישואים אזרחיים הוא ממזר ויש לו בעיה להתחתן אחר כך ברבנות?
ת: לא. הוא נחשב ילד שנולד מחוץ לנישואים שאינו ממזר.
נישואים אזרחיים
ש: יש מקום לנישואים אזרחיים במדינה, הרי ממילא יש המתחתנים בקפריסין?
ת: ודאי שלא. צריך להתחתן: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל". נישואים אזרחיים הם לא כדת משה וישראל. יש מחלוקת בפוסקים האם נישואים כאלו חלים או לא, כלומר, האם מי שמתחתן בנישואים אזרחיים צריך גט או לא צריך גט? רוב הפוסקים אומרים שלא צריך גט. הפוסקים באמריקה היו הראשונים שדנו בזה, והכריעו שלא צריך גט (שו"ת אגרות משה אה"ע א עה. שו"ת קול מבשר סי' כב. שו"ת דבר אברהם ג כט. שו"ת יביע אומר ח אה"ע י. שו"ת משנה הלכות ז ריד ד"ה ולפי"ז. דלא כהג"ר יוסף אליהו הנקין בפירושי איברא סי' ג-ה. אמר הג"ר צבי שכטר: מה שאומרים שזו מחלוקת בין הגר"מ פיינשטיין והגרי"א הענקין, זה לא נכון, אלא זו מחלוקת בין הגרי"א הענקין לכל העולם). יוצא, שזה סתם איש ואישה החיים יחד ללא נישואים, בלי "הרי את מקודשת לי", וזה הוא נקרא זנות. אלא שיש בארץ ישראל גויים, ואם גוי רוצה להתחתן עם גויה ודאי שאינו צריך לומר: "הרי את מקודשת לי"... אלא צריך להתחתן בנישואים אזרחיים. 25% מאזרחי מדינת ישראל הם גויים. כמובן יהודי הרוצה להתחתן עם גויה או יהודיה שרוצה להתחתן עם גוי, או כוהן עם גרושה, אסורים בנישואים אזרחיים, שהרי אסור ע"פ הלכה בכל צורה שתהיה.
ש: הגר"מ פיינשטיין פסק שנישואים אזרחיים ורפורמיים אינם חלים, והציל כך דורות של ממזרים. בארץ אנחנו נחושים, אבל באותו זמן גורמים לבעיה של ממזרות.
ת: נכון, אבל הממזרים בארץ הם מיעוטים. לכן, בגלל מקרים בודדים בעייתיים, אי אפשר למחוק את כל קדושת הנישואים בעם ישראל. אלא צריך לסדר שיהיה נעים להתחתן ברבנות.