שיעורי הרב שלמה אבינר

הקבלת פני רבו ברגל

ש: האם יש מצות הקבלת פני רבו ברגל בזה"ז או שאנו פוסקים כנודע ביהודה (מה"ת או"ח ס' צד) שהיא לא נוהגת בזה"ז? אם לא, האם בכל זאת יש בזה מעלה?

ת: אין מצוה, אלא ראוי לעשות כן אם לא פוגש ברבו כל השנה. ועיין הריטב"א. [בחידושי הריטב"א על הגמרא בראש השנה (טז, ב): "א"ר יצחק: חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, שנאמר "מדוע את הולכת אליו היום? לא חודש ולא שבת...", מכלל דבחודש ושבת איבעי לה למיזל" (עיין עוד סוכה כז, ב). תימה: בפסוק לא הוזכר חיוב הקבלת פני רבו ברגל, אלא בחודש או בשבת, א"כ, היה לו לומר "חייב אדם להקביל פני רבו בשבת"? ויישב, שר' יצחק, בהביאו את הפסוק "לא חודש ולא שבת", תפס בקצה האחרון, כי חיוב ההקבלה בכל תלמיד הוא כפי קירובו לרבו. אם הוא בעיר - חייב לראותו בכל יום ולא סגי בלאו הכי. אם הוא מחוץ לעיר במקום קרוב - חייב לראותו פעם אחת בשבוע או בחודש. אם הוא במקום רחוק - יש לראותו פעם אחת ברגל. ולא הוצרך ר' יצחק להזהיר, אלא למי שרבו במקום רחוק, שלא יתעצל ללכת לראותו. כתב בשו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון ה אות נד), שיסוד דין הקבלת פני הרב ברגל, הוא מכבוד הרב. אם מחל לו רבו - מועילה מחילתו, שהרי "רב שמחל על כבודו, כבודו מחול" כמבואר בקידושין (לב). ובס' שאלת רב (ח"ב עמ' מא), נשאל הגר"ח קניבסקי: למה לא הוזכר בטור ושו"ע החיוב להקביל רבו ברגל? והשיב: הנו"ב כ' שבזה"ז אין חיוב – רשם מ"צ.]

גז ביום טוב

ש: שמעתי שאסור להשתמש במבער גז ביתי עם מנגנון חשמלי אוטומטי שסוגר את הגז במקרה שהשלהבת נכבית, כדי למנוע דליקה?

ת: מותר. נכון שהדלקת השלהבת גורמת להפעלת חיישן חום שמזרים זרם, ובכל זאת מותר, כי זהו דבר שאינו מתכוון בפסיק רישא דניחא ליה בדרבנן של מוליד זרם, בגרמא כי חמום מתכות החיישן הוא שיוצר זרם.

ש: יש איסור בונה?

ת: זה חידוש של חזון איש, שאינו מוכרח.

רחיצה ביום טוב

ש: מותר להתקלח במים חמים ביום טוב?

ת: ספרדים כן, אשכנזים אם מצטערים. פסקי תשובות תקיא ד-ה.

נסיעה ביום טוב לדיאליזה

ש: חולה סוכרת צריך לקבל טיפול בדיאליזה ביום ראשון של ראש השנה, אי אפשר לשנות את המועד, והרופאים אומרים שמסוכן לדלג; אין לו כסף לשכור מקום בסביבות בית החולים וזה גם לא יעזור כי הליכה ארוכה בלתי אפשרית עבורו. היוכל לנסוע הלוך וחזור עם נהג גוי בתאום מראש ללא תשלום?

ת: הוא רשאי לעשות זאת גם עם נהג יהודי, שהרי נסיעה ברכב היא הבערה שאסורה ביום טוב מדרבנן, ומותר לנהג לנסוע הלוך וחזור בשביל להציל. וכן מותר לחולה לנסוע הלוך משום הצלתו, וכן חזרה שהרי ממילא הנהג חוזר, ורק נשאר איסור תחומין שאפשר להקל בנידון.

חשמל ביום טוב

ש: שמעתי שהתירו להדליק חשמל ביום טוב. זה נכון?

ת: לא. אסור. זו דעת יחיד. כמעט כל הפוסקים אסרו. פסקי תשובות תקב ב.

עירוב תבשילין

ש: מי שאין לו מה לבשל ולהדליק ביום טוב לקראת שבת, חייב בעירוב תבשילין?

ת: יש פוטרים. אגר"מ. ועדיף לעשות כדי להיות בטוח (שו"ת אגרות משה או"ח ה כ – מ"צ).

טבילה בערב יום טוב

ש: האם יש חובה לטבול בערב יום טוב?

ת: מנהג טוב אך לא חובה. עיין מ"ב קכח קסה. בה"ט תצד ז. חיי אדם עט ט.

שהחיינו בהדלקת הנר

ש: מה המקור לכך שאישה מברכת בערב יו"ט שהחיינו על הדלקת הנר?

ת: אין מקור אך כך נהגו. עיין מט"א תקפא נד. שאילת יעבץ קז. ערוה"ש רסג יב. לכן אם שכחה יוצאת ידי חובה בשהחיינו של קידוש. ויש שאינן מברכות על הנר. מ"ב רסג כג.

מקלחת ביו"ט ובשבת

ש: קשה שלושה ימים של ראש השנה ושבת בלי מקלחת, האם מותר להתקלח ביו"ט ובשבת?

ת: א. מותר להתקלח ביום טוב, אפילו אם הדוד דלוק. אבל לא מתקן של גז, שהאש נדלק בשעת פתיחת הברז ונכבית בסגירתו (שש"כ ב ז). ב. ואפילו בשבת, יש מתירים בתנאים מסוימים. אם הדוד הינו דוד חשמלי, המים הקרים נכנסים לדוד ומתחממים בשבת, ובוודאי חימום מים בשבת הינו איסור חמור. לכן, הדוד צריך להיות מכובה. ברם, אפילו אם הדוד מכובה נוצרת בעיה, כי המים הקרים בכל זאת נכנסים אל תוך המים החמים שבתוך הדוד. הם לא מתחממים ע"י החשמל, אלא מתחממים ע"י המים החמים שבתוך הדוד, דבר הנקרא 'תולדות האור'. אור, הכוונה לאש. במקרה שלנו, חשמל. המים החמים הינם תולדות האור, וחימום מים ע"י תולדות האור גם הוא איסור תורה. מה ניתן לעשות? קיים פתרון טכני: דוד רגיל שאינו מלא במים חמים. אדם מחמם את הדוד בערב שבת לקראת המקלחות של בני הבית. בכניסת השבת, נניח שחצי דוד מלא במים חמים למעלה, וחצי ממנו מלא במים קרים למטה. צינור יציאת המים החמים נמצא למעלה, וצינור כניסת המים הקרים למטה, והמים הקרים אינם מתערבבים במים החמים. כך בנויים הדודים, שיטה הנקראת 'כניסה שקטה'. מדוע הם בנויים כך? בכדי למנוע מערבולת. אחרת, בשעת המקלחת כל שנייה ושנייה החום ירד. אנו רואים שניתן להתקלח באריכות והחום יהיה יציב, ובסוף, לאחר שימוש ארוך, דרגת החום תפחת ותלך. כל זה משום שהמים הקרים אינם נכנסים לתוך המים החמים. לכן, אם יש לאדם דוד חשמלי אך הוא מכובה, מותר להשתמש במים בתנאי שהשתמשו בחצי הדוד או קרוב לכך. ג. אף אם דוד השמש אינו חשמלי או שהדוד מכובה, קיימת שאלה נוספת בשבת, בשל המים הקרים הנכנסים לתוך המים החמים שחוממו ע"י השמש, דבר הנקרא 'תולדות חמה'. תולדות חמה הינו איסור דרבנן. אמנם, במקרה זה מדובר על 'דבר שאינו מתכוון' או 'פסיק רישא דלא ניחא ליה', שהוא איסור דרבנן, ויש פוסקים שמתירים. ד. קיימת בעיה נוספת בשבת וביו"ט: גזירת הבלנים, שחכמים גזרו שלא להיכנס לבתי מרחץ בשבת וביו"ט בגלל שהבלנים היו מחללים את השבת ומדליקים אש בשבת. לכאורה, אסור לגמרי להתקלח משום גזירת הבלנים. אלא, שישנם שני פתרונות: א. לאיסטניס מותר. איסטניס הינו אדם רגיש. בימינו, כולנו רגישים. אנו מתקלחים פעם ביום או פעמיים ביום. פעם היו מתרחצים פעם בשבוע, אבל אנחנו מאוד סובלים מכך. איסטניס זה לא מובן שלילי, מדובר באדם שרגיל לתנאים נעימים. ב. גם לאחר גזירת הבלנים, מותר לרחוץ את הגוף חלק חלק – ידיים, רגליים, ראש. במקלחת זה בדיוק כך. פעם קראתי חידוש של הרב אלישיב שהטיפות אינן רצופות בתוך המקלחת וזה לא נקרא בבת אחת. חידוש מעניין. ה. לכן מותר למצטער בשבת להתקלח בתנאי שדוד השמש או דוד החשמל מכובה (שמירת שבת כהלכתה יד א) ורוקנו ממנו את המים החמים עד חציו. ובשמירת שבת כהלכתה מוסיף (יד ט) על מקלחת ביום טוב, שיש לעיין בסימן ב אות ז כאמור למעלה באות א. ואם מותר בשבת קל וחומר ביום טוב.

אמנם פעם סיפרו לפני הגר"ח קניבסקי שאחד דן עם הגרי"ש אלישיב בעניין מקלחת ביו"ט אי חשיב שווה לכל נפש, כיוון שהיום מתרחצים כל יום, ולבסוף שאל הגריש"א איך יתכן הדבר שרחצה נקראת היום שווה לכל נפש כי מתרחצים כל יום, למי יש זמן להתרחץ כל יום? והפטיר הגרח"ק שהוא צודק (מנחת תודה עמ' ב). אנו מסכימים שצריך להקדיש את כל הזמן האפשרי ללימוד תורה, אך המציאות מראה שרוב האנשים מתקלחים בכל יום. ו. יש עוד שתי בעיות במקלחת בשבת וביום טוב:

1. אסור לסחוט את השיער ואת המגבת. לכן, אין לסחוט. יש לקחת מגבת עבה.

2. אסור להשתמש בסבון. לכן, משתמשים בסבון נוזלי. ז. יש להוסיף מה שהרב מרדכי טנדלר – נכדו ושמשו של הגר"מ פיינשטיין – היה מכריז בבית-הכנסת שלו כשהיו שלושה ימים של יו"ט ושבת: לא רק מותר להתקלח אלא יש מצווה משום ואהבת לרעך כמוך.

זה מזכיר מה שחכמים גזרו שלא להתרחץ אחרי המקווה. בזמנם לא היו מקוואות נקיות כשלנו, אלא הנשים טבלו בבור מלא בוץ ויצאו מלוכלכות ולכן הן התרחצו אחר כך. כתוצאה, השתרשה טעות לחשוב שאלה ואלה מטהרים. לכן גזרו שאסור להתרחץ אחרי המקווה (שו"ע יו"ד רא עג הגה). אמנם ב"ה, המקוואות שלנו מאוד נקיות, ובכל זאת יש נשים רגישות שמרגישות צורך להתרחץ אחרי הטבילה. מסופר על הג"ר שלמה זלמן אוירבך שהיה מתרחץ לפני ואחרי טבילה במקווה. כששאלו את הרב מדוע הוא נוהג כך, הוא ענה: אני מתרחץ לפני כן כדי לקיים "ואהבת לרעך כמוך" – ולא ללכלך את המקווה. ואני מתרחץ אחר כך בגלל אלה שלא מקיימים "ואהבת לרעך כמוך" (ס' ועלהו לא יבול ח"ב עמ' רפו).

סיכום: מי שמצטער יכול להתקלח ביום טוב – ומי לא מצטער כי רוב האנשים מתקלחים לפחות פעם ביום – אפילו אם הדוד דלוק. אבל לא עם מתקן של גז, שהאש נדלקת בשעת פתיחת הברז ונכבית בסגירתו. ומי שסובל מהחום בשבת יכול להתקלח בדוד שמש או בדוד חשמל מכובה שרוקנו ממנו את המים החמים עד חציו. אין לסחוט את שיער הגוף, ולא את המגבת, ואין להשתמש בסבון מוצק אלא בסבון נוזלי גם ביום טוב וגם בשבת.

השלמת הבדלה של יום טוב

ש: מי שלא הבדיל במוצאי יום טוב, עד מתי יכול להשלים?

ת: רוב הפוסקים אמרו עד אסרו חג. מ"ב רצט טז. חזו"ע שבת ב תיח.

הקבלת פני רבו ברגל

ש: [התקשרתי למו"ר שליט"א ממש לפני יו"ט], האם אני יכול להקביל פני רבי בטלפון?

ת: [מו"ר שליט"א צחק] לא צריך.

כיבוי גז ביום טוב

ש: האם מותר לסגור את מיכל הגז ביום טוב כדי שהגז יכבה? שמעתי שזה גרם כיבוי.

ת: לא. זה כיבוי ישיר. אמנם הגאון הרב נתן צבי פרידמן התיר הדבר בשו"ת נצר מטעי, אבל גדולי ישראל חלקו עליו (עד כדי כך שהוציאו "פשקוויל" נגד קולא זו עם מכתבים מהג"ר פנחס עפשטיין, הגר"ש ואזנר בעל שו"ת שבט הלוי והג"ר יוסף צבי הלוי – מ"צ). עיין ספר שמירת שבת כהלכתה (יג ח – מ"צ).

עליה לרגל

ש: כאשר עלו לרגל והתארחו בבתיהם של יושבי ירושלים, זה היה בחינם או בתשלום?

ת: בחינם. כי ירושלים לא נתחלקה לשבטים. ולכן לא נוטלים דמי שכירות על הדירות כאן שאינן שלהם. יומא (יומא י א-ב. יב א – מ"צ).

הדלקת גפרור ביום טוב

ש: האם מותר להדליק ביום טוב גפרור על ידי הצמדתו לסליל חשמל אדום?

ת: כן. זה נחשב גחלת. פס"ת תקב אות ה.

אכילת בשר בחג

ש: האם הרב אוכל בשר ביום טוב?

ת: איני מקפיד. מה שכתוב "אין שמחה אלא בבשר" ביו"ט הוא לגבי קורבנות. אמנם אם יש אורח שאוהב בשר, ושבת אינה שבת ויו"ט אינו יו"ט בלי בשר, מגישים בשר.

[כתוב בגמ' פסחים (קיט, א): "תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר, בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר 'וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת' (דברים כז, ז), עכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר 'ויין ישמח לבב אנוש'" (תהילים קד, טו). עפ"ז מסבירים התוס' (שם ד"ה במה) שבזה"ז קיימים מצות שמחה בחג עם יין כשם שמקיימים בזמן בית המקדש עם בשר השלמים. אמנם, במקום אחר התוס' כותבים שבזה"ז יש מצוה דרבנן לאכול בשר בחג (מ"ק יד, ב ד"ה עשה). וכן נראית דעתו של הרמב"ם שכתב בהלכות יום טוב (ו, יז-יח): "שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית. וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ואשתו ובניו ובני בניו וכל הנלוים אליו, שנאמר ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וכו'. ואף על פי שהשמחה האמורה כאן היא בקרבן שלמים, יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד כראוי לו. כיצד? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להם בגדים ותכשיטים נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלים בשר ושותים יין, שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין". והקשו המפרשים על הרמב"ם שלכאורה דבריו נגד דברי רבי יהודה בן בתירא בגמ' פסחים שבזה"ז אין חובת אכילת בשר בחג (עיין כסף משנה שם). והב"ח מתרץ דברי הרמב"ם ע"פ דוגמאות שאכילת בשר הוא חלק ממצוות שמחה אפילו לא בזמן הבית (ב"ח או"ח סי' תקכט ד"ה כתב הרמב"ם). ובס' מועדים וזמנים (ז, קיא), הג"ר משה שטרנבוך מתרץ שלפי הרמב"ם, רבי יהודה בן בתירא אומר שבזמן הבית אפשר לקיים מצות שמחה רק באכילת בשר שלמים, כי הוא כולל צד רוחני וצד גשמי, אך בזה"ז, שאין לנו הבית ואין לנו בשר שלמים, אפשר לקיים מצות שמחה עם בשר חולין.

ובשולחן ערוך (או"ח תקכט, ב), המחבר לא מזכיר חובת אכילת בשר בחג, וז"ל: "חיב אדם להיות שמח וטוב לב במועד הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו. כיצד משמחן? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים, והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו", עכ"ל. ויש פוסקים הסוברים שאין חובת אכילת בשר בזה"ז, ובכללם: פתחי תשובה (יו"ד יח סק"ט) בשם השל"ה, חת"ס (הגהות על השו"ע או"ח רמט, ו), שאגת אריה (סי' סה) והמהרש"ם בדעת תורה (יו"ד א, י).

אמנם יש פוסקים אחרים הסוברים שיש מצוה בזה"ז לאכול בשר בחג. ובשו"ת חוות יאיר (סי' קעח), דן על עיר שהשוחט נפל למשכב לפני פסח ולא היה להם בשר לחג. שאלוהו: היה שם אחד שהיה בקי בהלכות שחיטה אבל אין לו קבלה לשחוט, האם מותר לו לשחוט? והשיב: ודאי, כי הרי יש מצוה לאכול בשר ביום טוב. ועוד פוסקים שסוברים כן כולל: ים של שלמה (ביצה ב, ה), ערוך לנר (סוכה מב, ב), מנחת חינוך (מצוה תפח), תורה תמימה (דברים טז, יד אות סג), אדמו"ר מצאנז ה'דברי חיים' (דרכי תשובה יו"ד פט ס"ק יט), שו"ת דברי משה להגר"מ הלברשטאם (א, יא), שו"ת יחוה דעת (ו, לג) והגר"מ שטרנבוך (מועדים וזמנים שם). ואמר הגרי"ז סולוביצ'יק בשם אביו הגר"ח מבריסק דלדעתו המנהג לאכול מאכלי חלב בא להורות דבזה"ז אין חיוב באכילת בשר ביו"ט דוקא, ומסתיין במאכלי חלב, ונקבע עניין זה בחג שבועות דוקא דהכל מודים דבעצרת בעינן לכם (ביצה טו, ב. ירחון התורני קול תורה שנה יד, חוברת ט עמ' יט מהרב שמואל אהרן שזורי ששמע כן מפי קודשו של הגרי"ז).

ובין המחייבים יש מחלוקת אם חייבים לאכול דווקא בשר בהמה (שו"ת חוות יאיר, מנחת חינוך והגר"מ שטנרבוך) או אפשר לאכול בשר עוף (ערוך לנר והגר"ע יוסף).

והאדמו"ר מצאנז ה'דברי חיים' הקפיד והצטער לקיים מצוות אכילת בשר בהמה ביו"ט (דרכי חיים ושלום אות שצה בהגה"ה). ובדרך כלל, הגר"מ פיינשטיין לא אכל בשר אבל ביו"ט היה מקפיד על כזית בשר בהמה דוקא, לצאת ידי שיטת הרמב"ם (הלכות יו"ט ו, יח) שגם בזה"ז אין שמחה אלא בבשר, ובשר היינו בשר בהמה כמבואר במשנה חגיגה (ז, ב), אבל בשר עוף אינו בשר המשמח וכמבואר ברמב"ם (הלכות חגיגה ב, י): "אבל אין יוצאין ידי חובתן לא בעופות ולא במנחות שאינן בשר המשמח" (מגד גבעות עולם ח"א עמ' צב. ח"ב עמ' סז. ועיין שו"ת רבבות אפרים א, שנ בשם הגרמ"פ שיש לאכול לכל הפחות כזית בשר. וכ"כ האדמו"ר ממונקאטש בנימוק או"ח סי' תקכט. אך הגר"מ שטרנבוך כתב שיש לאכול כביצה. מועדים וזמנים שם).

ועיין סימן סז סעיף ה על מה שכתבנו על צמחוני באכילת קרבן פסח.

והמשנה ברורה בבאור הלכה (תקכט, ב ד"ה כיצד משמחן) כותב כעין שיטה אמצעית: "ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין יוצאין ידי חובת שמחה אלא ביין, שנאמר 'ויין ישמח לבב אנוש', אבל בשר אין חובה לאכול עכשיו כיוון שאין לנו בשר שלמים, ומכל מקום מצוה יש גם באכילת בשר כיון שנאמר בו שמחה" (וכן בשו"ע הרב או"ח תקכט, ז) – מ"צ].

עמעם ביום טוב

ש: האם מותר להגביר תאורה ביום טוב בעזרת דימר?

ת: כן. כמו הגברת אש.

זיקוקים ביום טוב

ש: האם מותר להדליק ביום טוב זיקוקים לכבוד יום הולדת?

ת: לא. זה לא נקרא לצורך יום טוב.

עליה לרגל ברכב או דווקא ברגל

ש: האם יש לקיים את מצוות עליה לרגל ברגל דווקא?

ת: עד ירושלים - מותר ברכב. בירושלים - ברגל. שו"ת ציץ אליעזר יב יז. מאורות הדף היומי על מס' פסחים צד א. וירושלים כאן הכוונה העיר העתיקה.

[מצד אחד, יש מקורות שיש לעלות לרגל דווקא ברגל: כתוב בגמרא חגיגה (דף ג) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, כמה נאין רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל, ומשמע כי אפילו העליה לרגל ממקום רחוק וטרחה רבה אפ"ה היו מדקדקין ללכת ברגליהם, והגם שבודאי הרחוקים הרבה ביותר היו רוכבים, עכ"ז נראה שכאשר היו סמוך לירושלים היו הולכין ברגליהם. ועוד נאמר ע"פ הסוד ברבינו האר"י ז"ל בסוד עליה לרגל ברגלים כדי להמשיך כח הרגלים העליונים (מובא בשו"ת תורה לשמה סי' מ). וכן רבינו בחיי עה"ת פ' משפטים (כג - יד) שמביא מדרש: שלש פעמים שלש רגלים, ולהלן הוא אומר (ישעי' כ"ו) תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים, אזהרה לישראל שלא יעלו אלא ברגליהם, וכן הכתוב אומר מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב עכ"ל.

מצד שני, כתוב בירושלמי (פסחים פ"ד ה"ז): רבי יוסי בן ר' יהודה אומר אף הרוצענין (עושין מלאכה בערבי פסחים) שכן דרך עולי רגלים להיות מתקנין מנעליהן וסנדליהן במועד [דמסתמא היו עולי רגלים צריכין לתקן מנעליהם שבלו בהליכתן לירושלים, ק"ע] ובבהמה היו עולין [עלו בבהמה ולא היו הולכים ברגליהם ולא בלו מנעליהם בדרך. ק"ע]. הרי מבואר בירושלמי בפשיטות שמותר היה לעלות לרגל גם ברכיבה, ושכך היו נוהגין רוב עולי הרגל שעשירים היו לעלות בבהמה. ויעוין בהגהות טוב ירושלים מהגאון האדר"ת ז"ל בירושלמי שם שכותב באמת להוכיח מהירושלמי הזה דלא כמו ששמע אומרים ע"ש המדרש, אלא דלא היו צריכים לעלות דוקא ברגליהם.

ובשו"ת ציץ אליעזר (יב, יז), כתב לתרץ שבגמרא חגיגה וכן במדרש המכוון בעליה מירושלים ועד להר הבית שאז צריכים כולם לעלות ברגל ממש, ואילו בירושלמי המכוון ממקומות הרחוקים ועד לירושלים שבזה היו העשירים עולין בבהמה, ומשום הליכה רגלית מועטת מירושלים ועד להר הבית לא היו צריכים ע"פ רוב לתקן משום כך מנעליהם].

אכילת נכרי ממאכל שנתבשל ביו"ט

ש: מותר לבשל לעובד זר הגר בבית ביו"ט?

ת: באופן פשוט, אסור לבשל לצורך גוי ביו"ט (שו"ע או"ח תקיב א. מ"ב א). אבל יהודי המבשל לצורך עצמו ביו"ט, מותר לו להוסיף באותה קדרה לצורך גוי העובד אצלו ואוכל על שולחנו, אך יזהר שלא יאמר בפירוש שההוספה היא עבור הגוי. ודווקא קודם שנתן את הקדרה על האש, אך לאחר שנתנה על האש אסור להוסיף לתוכה עבור הגוי, אא"כ יש לו מאמכלים אחרים שיוכל לפייס בהם את הגוי (עזרה כהלכה ו ד).