כיבוד אב ואם (שו"ת)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
בית ספר דתי
ש: ילד רוצה ללכת לבית ספר דתי לכיתה ט והוריו מתנגדים בכל תוקף. מה לעשות?
ת: יעמוד על שלו. אין בזה חובת כבוד הורים. גם יגייס בני ברית (שו"ע יו"ד ר"מ כה).
גיוס קרבי
ש: אדם שאחיו נהרג בתאונת אזרחית והוא רוצה ללכת לקרבי והוריו חוששים, האם יכול ללכת נגד רצונם?
ת: יכול כי אלו חיים שלו וזו מצוה (עיין שו"ע יו"ד ר"מ כה).
הורה שמכה
ש: מי שאמו מכה אותו בלא צדק אלא מתוך כעס, מותר לו להתגונן?
ת: כן. אך לא להכות.
ש: ולהגן על אח קטן?
ת: כן. כנ"ל. לעמוד באמצא ולחטוף במקומו.
אהבת הורים
ש: למה אין בתורה ציווי של אהבת הורים?
ת: נכלל במצוות ואהבת לרעך כמוך, כמובן בתוספת הכרת הטובה הגדולה.
אם חורגת
ש: אימי החורגת מכה אותי ומתעללת בי. אם אודיע לאבי, זה יפר שלום בית.
ת: להודיע לאביך. אינך בא להפר אלא להגן על עצמך (וכן פסק הגרי"ש אלישיב. קב ונקי סי' רצא).
כבוד חותנו
ש: האם אדם חייב לכבד חותנו כמו אביו?
ת: לכבד אך לא כמו אביו. וכן משה רבנו ליתרו, ודוד לשאול (שו"ע יו"ד רמ כד. ש"ך ס"ק כב).
ש: האם מותר לקרוא לחותנו בשמו?
ת: כן. אם זה רצון חותנו (שדי חמד, מערכת חתן וכלה).
אמא קשוחה
ש: יש לי אמא קשוחה קפדנית ועצבנית וקשה לי. מה לעשות?
ת: סבלנות וגמישות. זו הכנה מעולה של ענווה לכל החיים (ע' שו"ע יו"ד רמ ח).
שתיינות
ש: מה לעשות אם אבי שותה כמעט כל יום?
ת: שאל אותו אם רוצה שתעזור לו לצאת מזה (שו"ע יו"ד רמ יא).
אמא מרירה
ש: אני עוזר לאמי כמיטב יכולתי והיא רק מתלוננת עליי. איך להגיב?
ת: לקבל את המצב. זהו חינוך גדול לענווה. שמונה פרקים לרמב"ם פרק ד.
בית אבות
ש: טיפול באבי החולה קשה עד בלי נשוא, אנו מתמוטטים ורוצים להעבירו לבית אבות, אך הוא מתחנן שלא. מה לעשות?
ת: אל תעזבנו לעת זקנה. כיבוד אב עד שיחזר על הפתחים. כבד את ד' מהונך והורים גם מעבר לזה. פתגם: האבא מטפל בעשרה ילדים ועשרה ילדים לא יטפלו באבא אחד?! (וכן פסק הגרי"ש אלישיב. קב ונקי סי' רצד).
הערה לאב
ש: האם להעיר לאבי אם הוא משחק בטלפון סלולרי בזמן התפילה?
ת: בדרך כבוד והכנעה (שו"ע יו"ד רמ יא).
אם עקשנית
ש: אמי מתעקשת לעשות מלאכות שאינן לפי כבודה. דיברתי איתה ולא עוזר. האם לריב איתה או להניח לה?
ת: להניח. רצונו של אדם זה כבודו. עיין תוס' קדושין בסוגית כבוד אב ואם בשם ירושלמי, על אמו של רבי ישמעאל שרחצה לו רגלים (תוס' קידושין לא ב ד"ה ר' טרפון).
אב שצועק על אמי
ש: אם אבי צועק על אמי מותר לי לצעוק עליו משום כיבוד אם?
ת: לא. אלא לפנות אליו אחר כך ביחידות בענווה (שו"ע יו"ד רמ יא).
שינוי שם
ש: רצינו לשנות שם משפחה, אך אין דעת הורנו נוחה מזה. האם יש בזה איסור משום כיבוד אב ואם?
ת: אין איסור. אך כדאי שיהיה מוסכם עליהם. וכן אפשר לצרף השם החדש ועם הישן (שו"ת שאילת שלמה א שמח).
ימח שמך
ש: אם אמי אמרה לי: ימח שמך, כיצד להגיב?
ת: לשתוק. כך נפסק בגמרא, ברמב"ם, בשולחן ערוך ובקיצור שולחן ערוך. סבלנות (שו"ע יו"ד רמ ח).
תרומת כליה
ש: אני בן 30 ורוצה לתרום כליה ואבי מתנגד. האם אני חייב להימנע מדין כיבוד אב ואם?
ת: כן לתרום. עיין שו"ת מהרי"ק קסו מובאת בסוף שו"ע יו"ד רמ (ועיין שו"ת יחוה דעת ג פד. לנתיבות ישראל לרבני הרב צבי יהודה במאמר למצות הארץ א קנז).
אב בוגד
ש: אני חושדת באבי שהוא בוגד באמי על פי כל מיני עובדות, אך איני בטוחה. האם לשתף בחשדותיי את אימי?
ת: קודם לדבר עם האב ולנסות לברר מה קורה באמת. ואם זה אמת, לדבר אליו שיעשה תשובה. אם אי אפשר, אז לדווח לאמך, מדין על תעמוד על דם רעך.
ישיבה וכבוד הורים
ש: מה לעשות אם הוריי רוצים שאעזוב את הישיבה?
ת: אמרו לו הוריו לחלל שבת לא ישמע. וכן לעשות כל עבירה או לא לקיים כל מצוה. קיצור שו"ע קמג יא. לימוד תורה הוא מצוה גדולה מאוד. לכן ימשיך ללמוד ויפייס איתם. אפילו רוצים שילמד בישיבה אחרת, ילמד איפה שליבו חפץ. שם יב. ובאמת קיום מצוות כראוי זהו הכבוד הגדול. שם כא.
הורים קשים
ש: אני רוצה לכבד את הוריי, אבל מאוד קשה לי, כי הם לא טובים כלפיי, לפחות כך נראה לי, ומאיפה אני לוקח כח לכבדם?
ת: האמירה שהם לא טובים כלפיך היא כפיות טובה ושכחה כל מה שהם עמלו עבורך ויתכן שעדיין עמלים. צריך מבט שכלי ומפוכח. חיי אדם סז א-ב. וגם אם יעלה על הדעת שלא טרחו כלום, הרי נתנו לך את המתנה הכי גדולה, והיא החיים. עיין משך חכמה דברים ה טז שנצטוינו על כבוד אב ואם במדבר בו רבונו של עולם דאג לכל צרכינו.
ויכוח בין הורים
ש: מה ההלכה אומרת אם אבא אומר כך ואמא ההיפך? למשל אבא אומר להדליק טלויזיה ואמא אומרת לי לכבות?
ת: תגיד ששאלת רב והוא אמר לך לא להתערב.
צבע כיפה וכבוד הורים
ש: אני חובש כיפה שחורה אך זאת רק בשביל כבוד אבי. לאחר שאסיים בעזרת ד' את הלימודים בישיבה תיכונית אני חושב ללמוד בישיבה גבוהה ציונית. אני רוצה להחליף ולחבוש כיפה סרוגה למרות התנגדותו של אבי, אבל ברצוני להחליפה כבר עכשיו, כיוון שאלה הן השקפותיי וזה יותר יפה. דיברתי על כך עם אבי פעמים רבות, אך הוא נשאר בעמדתו, דעותיו הרוחניות בדיוק הפוכות משלי.
ת: אין בתורה הדרכה לגבי צבע הכיפה, כל הכיפות שוות, והרמב"ם כותב בהלכות דעות שעניין הכיפה הוא צניעות, ולכן ככל שהכיפה גדולה, יותר היא משובחת, אך לצבע אין חשיבות. אם לצבע הכיפה הייתה משמעות הלכתית, היה מקום לא לציית להוריו, שהרי אם הוריו אמרו לו לעבור על ההלכה, אין לשמוע, בין מצוה מן התורה בין מצוה מדרבנן, ואפילו מנהג שמובא באחרונים, בתנאי שזהו מנהג ברור ומוסכם. אך מצד שני רוב הפוסקים סוברים שאם אין להורים שום תועלת אישית והנאה ממשית מן הציווי שהם נותנים לבנם, אין חובה לשמוע להם. בכל זאת כתבו האחרונים שאם אין לבן צער, בכל זאת טוב שישמע להורים שלו; אך אם יש לו צער אינו חייב לשמוע. למשל אם מבקשים ממנו שילבש בגד ובגללו חם מדי לבן (עי' ספר מורא הורים וכבודם השלם לרב נפתלי יונה פרק א סע' נ הערה 49). לכן אם יש לבן צער רב מזה שהוא חובש כיפה מסויימת, אינו חייב לשמוע. אך כאמור, אין לצבע הכיפה שום משמעות ציונית, וגם בישיבות הציוניות הרבה תלמידים חובשים כיפה שחורה, ורבנו הרב צבי יהודה עצמו חבש כיפה שחורה. אבל אם יש לך צער רשאי אתה לחבוש הכיפה שלבך חפץ. ואולי עצה טובה היא שכאשר אתה בא הביתה, תחבוש כיפה שחורה מתוך התחשבות בהורים שלך.
סכסוך
ש: הוריי רוצים שאנתק קשר עם אחותי עקב סכסוך ביניהם. לשמוע להם?
ת: אמרו לו הוריו לעשות עבירה, לא ישמע להם, כולל שנאת אדם. קצור שו"ע (קמג יא).
קבלת כסף מהורים
ש: אני אברך ומקבל עזרה כספית גדולה מהוריי. אך לא נעים לי, ואולי עדיף שאעבוד כמה שעות?
ת: אם הוריך נותנים לך מיוזמתם, והם שמחים על כך, ואתה אינך לוחץ עליהם שיתנו - אדרבה זו מצות כיבוד אב ואם לקבל, שהרי אפילו על שירות בניו, אמרו שאב שמחל על כבודו כבודו מחול (קידושין לא). וכן בירושלמי שרצונו הוא כבודו (שם תוס' ד"ה רבי טרפון), וכן נפסק בשולחן ערוך (יו"ד רמ). ודין זה הוא גם אם ההורים אינם עשירים, כיוון שזה רצונם. ולאו דווקא עבור אברך שלומד תורה אלא עבור כל בן.
כת אלילית
ש: אמי נתפסה לכת אלילית ועקב זה ניתק המגע. עתה היא חולה. האם לבקרה?
ת: ודאי. גומלים חסד גם לאנשים אליליים, קל וחומר אמא שיש כלפיה חובה עצומה של הכרת טובה (שו"ע יו"ד רמ יח).
בין ההורים
ש: אבי מבקש ממני שאעשה דבר ואימי מבקשת שלא אעשה. מה עושה?
ת: לבקש בענווה שיתאמו ביניהם ולא יפרקו אותך לרסיסים (עי' שו"ע יו"ד רמ יד עם נושאי כלים).
כבוד אב שבגד
ש: מי שאביו בגד באמו חייב לכבדו?
ת: לפי השו"ע יש לכבד רשע. לפי הרמ"א לא. שו"ע יו"ד רמ יח.
עזרה לאמא
ש: אם ליל שבת אמא מבקשת ממני עזרה ואני מעונינת ללכת לתפילה, מה לעשות?
ת: ודאי לעזור לאמא, שזו חובה גמורה לעומת תפילה בבית הכנסת לאשה שהיא מידת חסידות. בכלל אין זו עזרה, כאילו זה בית פרטי של אמך ואת עושה לה טובה, זו גם בית שלך ואת צריכה גם לישא בעול (עיין מועד קטן ט א-ב. רמב"ם, תלמוד תורה פרק ג. ועיין הלכות ממרים ו יג).
גר בכבוד הוריו
ש: האם גר צדק חייב בכבוד הוריו הביולוגיים?
ת: הוא חייב כמו שבן נח חייב בכבוד הוריו. כיבוד הורים שייך לל"א מצוות בני נח, (מלבד ז' שחייבים עליהן מיתה) וכידוע עשו היה רשע אך כיבד אביו. אלא שבתורה כיבוד אב ואם הוא יותר חמור, ובזה גר הצדק אינו חייב. אך לא שיבוא מקדושה חמורה לקדושה קלה ויירד במדרגתו. לכן במה שהיה חייב בתור בן נח, גם עקב חובת הכרת טובה, הוא ממשיך להיות חייב כבוד הורים גויים (שו"ע יו"ד רמא ט. ע' שו"ת אגרות משה יו"ד ב קל. שו"ת יחוה דעת ו ס).
כבוד חמיי
ש: חמי וחמותי לועגים לי ומבזים אותי ומזלזלים בי ומעליבים אותי כל הזמן ואני מאוד נפגע. האם להעיר להם?
ת: אם יועיל, להעיר בעדינות. אם לא, להתחזק בענווה. עיין שמונה פרקים פרק ד.
התנגשות בין כיבוד הורים לבין קיום ההלכה
ש: מה לעשות אם יש התנגשות בין כיבוד הורים לבין קיום ההלכה?
ת: לכבד את ההורים עד הגבול האחרון של היתרים בהלכה בשעת הדחק (והורה הגראמ"מ שך לבני ישיבות שאין דעת הוריהם נוחה ממנהגיהם ודקדקי ההלכה שלהם ומתווכחים איתם על הנהגותיהם, ובאים לידי ריב ומדון, שבכל דבר שכתבו הפוסקים שבמקום הפסד מרובה יש להקל, אזי ג"כ כאן יש להקל, מפני ש"ריב עם ההורים נחשב להפסד מרובה". קונטרס "הלכה כרבי אלעזר" מהרב שמואל ברוך גנוט עמ' 36 - רשם מ"צ).
מערת המכפלה וכבוד הורים
ש: אני רוצה להתפלל במערת המכפלה אך אימי רועדת מפחד שיקרה לי משהו. לוותר לה?
ת: כן. אמנם אין זה מסוכן, אך לוותר לפנים משורת הדין. אם אמרה לו אמו לעבור עבירה מן התורה או מדרבנן או אפילו מנהג קבוע בישראל, לא ישמע. אבל מערת המכפלה אינה מאלה על אף שזה דבר חשוב (ספר חסידים שמ. מובא בבית לחם יהודה בשו"ע יו"ד רמ כה).
חובל באביו
ש: שיחקתי כדור סל עם אבי, והכדור נפל על פניו ויצא ממנו דם. הרי חובל באביו חייב מיתה!!
ת: לא כלום. זה לא במזיד ולא בשוגג אלא אונס כי שיחקת רגיל. וזה נדיר מאוד ולא צפוי. והוא מוחל.
תרומת דם
ש: האם מותר לי לתרום דם אם זה למורת רוחם של הוריי?
ת: כן. כי זו מצוה. עיין שו"ע יו"ד רמ בסוף. כיוון שזה מצוה וכן אין זה נוגע להם. אך להשתדל לפייסם כמה שאפשר.
שידוכים
ש: מה אני חייבת לספר להוריי שאני נפגשת עם בחור למטרת נישואים?
ת: לא חייבת, זה עניין אישי.
פרנסת אמא
ש: לאמא אין כסף למחיה ואני סטודנטית. מה לעשות?
ת: הפסיקי ללמוד ופרנסי אותה. מה את רוצה? שזרים יפרנסו את אמך?
סנדק או עזרה לאם
ש: כיבדו אותי להיות סנדק, אך אימי בקשה ממני שאעזור לה. מה עדיף?
ת: ודאי כיבוד אם. וכבר כתב בעל פלא יועץ בצער על אנשים שמפזרים ממון לפתיחת היכל או להיות סנדק שזה לא מן התורה ולא מדרבנן אלא חיבוב מצוה, והשומע בקול אביו ואמו זו מצוה גדולה מן התורה. ערך כיבוד אב ואם (מועד קטן ט א-ב. רמב"ם, תלמוד תורה פרק ג. ועיין הלכות ממרים ו יג).
כרטיס אדי
ש: האם מותר לבן לחתום על כרטיס אדי לתרומת איברים נגד רצון הוריו?
ת: כן. כי אין זה נוגע לחייהם. עיין שו"ת מהרי"ק קסו, מובא בשו"ע יו"ד רמ כה הגה.
ברכה על כיבוד אב ואם
ש: למה אנחנו לא מברכים על מצות כיבוד אב ואם?
ת: כי זו מצוה שכלית כלל אנושית (עה"ש חו"מ תכז, י).
ענווה
ש: האם מותר לי לספר להוריי על הצלחותי או זו גאוה?
ת: זה כיבוד אב ואם. אין הכוונה להתגאות אלא לשמח אותם וקצת דומה לעשה דוחה לא תעשה בגאוה. ס' מוסר אביך.
נישואים עם אתיופי
ש: אני רוצה להתחתן עם בחור אתיופי והוריי מתנגדים, אומרים שלא יעזרו כספית ולא יבואו לחתונה. האם אני חייבת לציית להם משום כיבוד אב ואם?
ת: לא. את מחליטה. אין חובת כיבוד הורים לעשות עבירה – כגון שנאת חינם (שו"ע יו"ד רמ טו, כה).
אביו שנוהג לא ע"פ הלכה
ש: אם אני רואה שאבי נוהג דבר מה לא נכון על פי ההלכה, להעיר לו?
ת: לשאול אותו בענווה אם הוא מסכים שתעיר לו (שו"ע יו"ד רמ יא).
סיגריות לאביו
ש: מותר לי לקנות סגריות לאבי?
ת: ואביך כן, כי אין זה נזק מיידי אלא מצטבר (וכן פסק הגרי"ש אלישיב. וישמע משה ב רז. אמנם כתב הדעברצינר רב, הג"ר משה שטרן, שיש למנוע בנימוס משום שעישון נגד התורה. שו"ת באר משה א ס אות י – מ"צ).
כבוד הורים ולימוד תורה
ש: אם הוריי מבקשים ממני לעשות דבר עבורם וזה על חשבון לימוד תורה, אני חייב לשמוע?
ת: כן. כי כל מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, מפסיקים לימוד תורה. מועד קטן ט א-ב. רמב"ם, תלמוד תורה פרק ג. ועיין הלכות ממרים ו יג.
כבוד הורים ונעלי שבת
ש: הוריי לא אוהבים שאני נועלת נעלי טבע בשבת. האם אני חייב לעשות כרצונם?
ת: מן הדין לא, כי אלו חייך. אך כן לפני משורת הדין, כי את גרה אצלם, וגם הם מתנהגים כלפייך לפנים משורת הדין, לכן בדברים לא חשובים וותרי להם.
כילד שנולד מאונס
ש: האם ילד נולד מאונס חייב לכבד את אביו?
ת: אם עשה תשובה גדולה (רמ"א יו"ד רמ יח).
נישואים וכבוד הורים
ש: אם אבי מתנגד בחרוף נפש לחתן ספרדי האם אני חייבת לשמוע לו?
ת: לא. אמר לו אביו לעשות עבירה, לא ישמע לו, כולל שנאת חינם (שו"ע יו"ד רמ טו. כה).
כיבוד הורים וגיוס לצה"ל
ש: הוריי אינם רוצים שאתגייס, האם אני חייב לשמוע להם?
ת: לא. אין כבוד הורים לדבר שהוא מצוה. כמובן יש לפייסם ולהרגיעם (שו"ע יו"ד רמ יד).
בקשת דעתי
ש: כיצד להשיב להוריי כאשר מבקשים את דעתי והיא עלולה להיות ביקורת?
ת: אפשר להביע דעה אבל בהכנעה וענווה ובדרך שאלה (ערוה"ש יו"ד רמ יב).
קריאה בשם אביו
ש: אבא שלי מורה בבית הספר וכל בית הספר קוראים לו בשמו הפרטי, איך עלי לנהוג?
ת: לקרוא לו: אבא (שו"ע יו"ד רמ ב. בן איש חי ב שופטים אות ד).
כבוד הורים ומכות
ש: עד היכן כיבוד הורים? אני כבר גדול והם עדיין מכים אותי?
ת: אל תתן להם להכותך, אך אל תפגע בכבודם (ערוה"ש רמ לב).
ישיבה וכבוד הורים
ש: אני מעוניין ללמוד בישיבה גבוהה, והורי מתנגדים בכל תוקף, ברצונם שאלמד מקצוע. מה לעשות?
ת: עמוד על שלך. תלמוד תורה קודם לכבוד אב ואם. שו"ע יו"ד ר"מ בסוף (דן הגר"א ווסרמן בקובץ שיעורים ח"ב סי' מז על זה, והעלה - אמנם ללמד לבנו אומנות הוא חפצי שמים, אך במה דברים אמורים לכלל העולם, אבל אם רואה אדם בבנו שהוא מוכשר להיות גדול בתורה, בזה אמר רבי נהוראי - בשלהי קידושין - איני מלמדו אלא תורה, ולא פליג ר"נ אהא דחייב אדם ללמד בנו אומנות, ע"ש שהאריך בזה – מ"צ).
גניבת מצווה
ש: האם מותר לגנוב מצווה? אבי ביקש מאחותי כוס מים ואני הבאתי במקומה.
ת: אסור. אכן זו גניבת מצווה (ב"ק צא ב. שו"ע חו"מ שפב א. שו"ת שרידי אש ג צו – מ"צ).
אתרים מושחתים
ש: גיליתי שאבי מתקשר עם נשים באתרים מושחתים באינטרנט. מה לעשות?
ת: לדאוג שיחדל. אם אי אפשר, מסור לאמך. ממילא תגלה ביום מן הימים.
כיבוד אבא ואם כמצוה אחת
ש: מדוע תפילין נחשבות לשתי מצוות כמו שמנו מוני המצוות, ואילו כיבוד אב ואם שיש חיוב לכבד גם את האבא וגם את האמא נחשב למצוה אחת?
ת: כאן המצוה היא בכיבוד, וזה אותו כיבוד. וכלפי תפילין, המצוה היא להניח, ואלו שני סוגי חפצי קדושה שונים.
[והגר"א נבנצל כתב לי: "איני יודע".
והג"ר שמאי קהת הכוהן גרוס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "אם אינו מכבד שניהם כגון שמכבד רק אביו ולא אמו, אביו יש לו חלישת דעת מזה ע"כ נחשב למצוה א' ודו"ק".
והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכ' גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "כי התורה הפרידה: וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. שתי מצוות בשני מקומות. כיבוד או"א הוא ציווי אחד לאב ולאם, כבד את אביך ואת אמך".
והג"ר ירמיה מנחם כוהן, אב"ד פאריז ומח"ס שו"ת והרים הכוהן, כתב לי: "הרמבם אמנם מונה בספר המצוות וכותב מצוה יב' על שציונו להניח תפילין של ראש. ומצוה יג' היא שציונו להניח תפילין של יד. והוסיף שם הרמבם: והראיה על היות תפילין של ראש ושל יד שתי מצות, אמרם בגמרא (מנחות מד') מאן דלית ליה שתי מצות חדא מצוה לא לעביד והוא בלשון תמיה. כלומר אם אינו יכול לעשות שתיהם לא יעשה גם האחת, אינו כן, אלא יעשה המצוה שנזדמנה לו (כל זה לשונו של הרמבם). ואכ ודאי יקשה שהרי כיבוד אב ואם רוב פעמים שבאים לחוד ממש ולמה חשבה הרמבם במצוה רי' שצונו לכבד אב ואם והוא אמרו כבד את אביך ואת אמך וכו'. והתשובה לזה יהיה שכיון שהתורה ומשה רבינו אמרו בפרשת עקב (פרק י' פסוק ד') את עשרת הדברים, אכ ישנם רק עשרה. ואם תחשוב כיבוד אב לאחת וכיבוד אם לשניה, הרי יהיו אחד עשר. ובתורה כתוב עשרה. לכן יחשוב גם הרמבם אותם למצוה אחת".
והג"ר פינחס אברהם מייערס, אב"ד האג ובעל שו"ת דברי פינחס, כתב לי: "נ"ל בפשטות בגלל שגם היא מחוייבת בכבודו, ממילא בטלה מצותה, למצוה אחת, ואולי אני טועה וצריך לעיין".
והרב מרדכי אלמקייס, מח"ס שו"ת ויכתוב מרדכי, כתב לי: "הנראה בזה כיון שמצוות תפילין של יד ושל ראש חלוקים בדיניהם כידוע ולכן פשוט וברור מדוע נמנו כב' מצוות. אמנם מצוות כיבוד אב ואם, הנה המצוה היא מצוה אחת והאדם מצווה לקיימה על ב' אנשים, דהיינו על אביו ועל אמו, אך חיוב המצוה הוא חיוב אחד ולכן לא שייך לכתוב אותה כב' מצוות. כנלע"ד בס"ד".
הוספה שהגר"מ אלמקייס שלח לי: הנה כעת יצא לי לעבור בתקופה האחרונה על מאות גליונות "אור תורה" מלפני שנים רבות ויצא לי לראות כי בגליון חודש חשון תשל"ג סימן ע"ז עמד על זה הרה"ג אליהו יוחנן גור-אריה מברוקלין, והיות ואין הגליון מצוי כבר הנני להעתיק לשונו (גם ההערות זה כך במקור): הרמב"ן ז"ל בהשגותיו לספר המצוות להרמב"ם בשרשים שורש ב' אות ב' כתב וז"ל: האמנם לפי מנינם שעשו מכיבוד אב ואם מ"ע אחת ומקללם מניעה אחת, מפני היותם נאמרים בכלל אחד ג"כ אחיו הגדול ע"ש. משמע מזה דהרמב"ם והרמב"ן ז"ל פליגי בזה, דהרמב"ם סובר לכלל דאף דנזכר בכתוב שניהם אב ואם לא יחשב רק מצוה אחת כיון דמפורש בקרא רק אזהרה אחת. והרמב"ן אינו מסכים לכלל זה וכמדוייק מלשונו שכ' "לפי מניינם" זה וכו' משמע דליה לא ס"ל ודעתו דנחשבים לשתי מצוות. וכ"כ ה' דרך מצוותיך שבסו"ס מנין המצוות דמדכתב לפי מנינם משמע דליה לא ס"ל, והק' עליו דא"כ הי"ל למנות מצות כיבוד אב ואם לשתי מצוות, וגם הי"ל להשיג על הרמב"ם ז"ל דמנאן למצוה אחת.
עוד ראיתי לה' כלי חמדה ז"ל עה"ת בפרשת יתרו מ"ז בענין אם מונים ב' מצוות בכיבוד אב ואם, והביא ראיה מסנהדרין דנ"ו ע"ב שמשם מפורש שמצוה אחת היא דאיתא שם עשר מצוות נצטוו ישראל במרה שבע שקבלו עליהם ב"נ והוסיפו עליהם דינין, שבת, כיבוד אב ואם. הרי שמונין כיבוד אב ואם למצוה אחת. ולכאורה ראיה חזקה ומפורשת ע"ש (א"ה, לאה"ר אינה ראיה כלל וכי שבת דחשיב התם היא מצוה אחת והרי יש בה חמש מצוות, ב' מצוות עשה וג' לא תעשה כמבואר בתחילת ספר היד להרמב"ם ז"ל וכן דינין תלוי בהם כמה מצוות כמבואר שם וכן ז' מצוות שקבלו עליהם בני נח ע"ז, ג"ע, ש"ד, גזל, אמ"ה, סירוס, כלאים, תלוי בהם עשרות מצוות כמבואר שם ע"ש ואיך חושב כל אחת רק למצוה אחת, וכן מצוות כיבוד או"א עצמה אף אם נאמר מצוה אחת היא, תלוי בה מצות ל"ת מקלל או"א ומכה או"א דא"א לומד דנצטוו על הכיבוד ולא נצטוו על הבזיון, א"ו דכוונת הש"ס על עיקר שם המצוה שהם רק עשר מצוות אך תלוי בהם כמה מצוות, א"כ ה"נ כיבוד או"א נחשבה למצוה אחת ולעולם תלוי בה מצוות אחרות, כנ"ל פשוט ואין ספר כלי חמדה בידי כעת לעמוד על דבריו. הנ"ך ס"ט).
והנה קודם שנתרץ נקדים חקירה דאם מקיים כיבוד לאחד מהם לאביו לחוד או לאמו לחוד אם מקיים בזה מ"ע מה"ת או"ל. ועי' לה' מושב זקנים עה"ת חקירה זו, ועי' בס' חרדים במ"ע התלויות בלב סימן כ"ז ובכ"מ אם נימא דמ"ש התורה כבד את אביך ואת אמך הפירוש הוא שרק באופן זה שמקיים כיבוד שניהם מקיים מ"ע או לאו דוקא ואפילו כשמקיים צווי אחד מהם ג"כ מקיים מ"ע שהקב"ה מצוה שכל איש מישראל יקיים צווי הוריו ואין הכתוב ממעט שדוקא כשתתקיים כיבוד לשניהם ואפילו בכיבוד אחד מהם מקיים המ"ע (א"ה, לכאורה יש לפשוט זה דבכל אחד מהם מקיים מ"ע מדמצינו בקללה דכתיב ומקלל או"א מות יומת וכן בהכאה דכתיב ומכה אביו ואמו מות יומת, וביאר הרמב"ם ז"ל להדיא במל"ת שי"ח שאפילו קלל אחד מהם בשם נסקל. וכעין זה כתב בהכאה במל"ת שי"ט ע"ש, וכ"כ הטוש"ע יו"ד סימן ר"מ וסימן רמ"א ע"ש. ומינה נמי כ"ש בכיבוד או"א דכתיב את אביך ואת אמך דמקיים מ"ע אפילו על אחת מהן. אך יש לדחות דהנה איתא בסנהדרין דס"ו ובכ"מ מחלוקת בין ר' יאשיה ור' יונתן במקלל או"א, דר' יאשיה ס"ל דכשאמר ומקלל או"א משמע תרווייהו אך כיון דחזר לומר אביו ואמו קלל משמע אפי' על אחד מהם חייב. ור' יונתן ס"ל דבל"ז משמע דחייב על אחת מהם עד שיאמר יחדיו ע"ש. וא"כ לר' יאשיה גבי כיבוד או"א כיון דכתיב את אביך ואת אמך אפי' ר' יאשיה מודה ד"את" דרשינן ליה לרבות אשת אביו וכיוצא, ואפשר דאפ"ה מודה כיון דכתיב "את", ובלא"ה כתבו בעלי הכללים דקיי"ל כר' יונתן לגבי ר' יאשיה. ואין ס' מושב זקנים וס' חרדים בידי כעת. הנ"ל).
ולפי הנ"ל יש להעמיד נקודת המחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן ז"ל, דהרמב"ם ס"ל דעיקר המצוה היא הכיבוד והפסוק ממשיך לבאר את מי לכבד את האב ואת האם. והרמב"ן ס"ל בעיקר המצוה היא מה שהזכיר האב והאם שצוותה התורה לכבדם, ומשו"ה ס"ל דהמצוה מתחלקת לשניהם כיבוד אב וג"כ כיבוד אם, שעל כל אחד מקיים המצוה [אבל לעולם אינם נחשבים רק מ"ע אחת]. ולפ"ז יתורצו כל הקושיות הנ"ל (א"ה, כנראה כוונתו שמפרש שלדעת הרמב"ם אינו מקיים מ"ע רק כשעושה כבוד לשניהם, וזה דוחק ואינו נראה לומר כן לדעתו. הנ"ל), עכ"ל.
וראיתי בשו"ת קול מנחם – אהל ברכה (ח"א שאלה כז), שלשאלה זו, השיב האדמו"ר מקאליב: להמבואר בספר החינוך נראה שענין כיבוד אב ואם הוא משום הכרת הטוב, והכרת הטוב יש לו להוריו שמגדלים אותו, ואילו בתפילין יש טעם ביד לשעבד תאוות הלב ובשל ראש לשעבד המחשבה שבמח וזה שני טעמים – מ"צ].
כיבוד הורים או אחים
ש: הורי בעלי נמצאים בסכסוך עם אחד מאחיו של בעלי (סכסוך של שלוש שנים כמעט) ומציבים אולטימטום שאם הוא מגיע לשמחה משפחתית, הם לא יבואו. מה לעשות? האם להזמין לשמחה את ההורים או את האח?
ת: הם לא צודקים. קצשו"ע קמג יא (אמר לו אביו שלא ידבר עם פלוני, ושלא ימחול לו, והבן היה רוצה להתפייס, אין לו לחוש לפקודת אביו. כי אסור לשנוא שום יהודי, אם לא כשרואהו שהוא עובר עבירה, ונמצא שהאב צוהו לעבור על דברי תורה). אבל בכל זאת לוותר להם ולבקש סליחה מהאח.
אמירת "שמע ישראל" ע"י השבטים
ש: מובא בגמרא פסחים (נו א) שאמר רשב"ל ויקרא יעקב אל בניו ויאמר: האספו ואגידה לכם. ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא ח"ו יש במטתי פסול וכו'. אמרו לו בניו: שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד וכו'. וברש"י שם, לאביהם היו אומרים, ז"א ששמו ישראל. והקשה השל"ה (פרשת ויחי), הרי אין קוראים לאביו בשמו, ואיך אמרו שמע ישראל אפילו בלי אבינו?
ת: צירפו שם השם.
[א. ותירץ השל"ה ש"אין זה קושיא, כי שם ישראל מורה על גדולה ושררה וכשקראו אותו ישראל הוא כאילו קראו אותו אדוננו. ומכן נראה למי שיש לו אב והוא רבו, יותר מעלה שיקראנו בשם רבי ממה שיקראנו בשם אבא, וגם כי כבוד רבו קודם לכבוד אביו ע"כ יקראנו בשם רבי". והעיר הג"ר משה מרדכי הלוי שולזינגר שכן נהגו בני ובנות החת"ס שקראו לאביהם "רבי" ולא "טאטע" (פניני משמר הלוי עמ' קכה). ב. בשו"ת טעם ברוך (ס' נא), הג"ר ברוך הלוי לייזרובסקי, שהיה רב הראשי של מינכן ואח"כ רב ואב"ד בפילאדעלפיא בארה"ב, תירץ ע"פ הרמ"א והיד אברהם ששם ישראל בלבד הוא שם כבוד, כי לו אמרו לו יעקב היה קשה, אבל שם ישראל הוא שם אדנות. ולכן מותר לקרוא בשם זה אפילו לאביהם, והוסיף ולזה הסכים עמו הג"ר יוסף אליהו הענקין. ג. וראיתי בס' שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב על מסכת ברכות (עמ' קפב) שנשאל: איך במדרש זה היה מותר לשבטים לקרא לאביהם "ישראל" הרי אסור לבן לקרוא בשם אביו? והשיב הג"ר אלישיב: אתה יודע מה זה המשמעות של ישראל? זה חשיבות (לשון שר ונגיד – רש"י בראשית לה י), לכן מותר. ד. ותירץ הגר"ח קניבסקי שהיה זה קודם מתן תורה (פניני משמר הלוי עמ' קכה). ה. בשו"ת מתנת משה (סי' עו), הג"ר משה סאקס, רב דיין ומו"ץ דרוממה להעדה החרדית, תירץ דכיון דהוי פסוק בתורה והם למדו תורה אם כן מותר היה להם לקרא הפסוק וקראו הפסוק ורק שכוונו לשם אביהם לכן אין איסור כלל].
כבוד הורים וסיכון
ש: אני לומד בישיבה ביש"ע וכאשר יש שבת בבית יוצאים בלילה, והוריי דורשים שאבוא בצהריים כי הם דואגים. האם להקשיב להם?
ת: ודאי יותר טוב לחזור יום ו' בצהרים. אך שאל ישירות את הר"מ שלך.
לימוד תורה וכיבוד הורים
ש: אני תלמיד ישיבה, לסבי יש אזכרה היום והוריי מבקשים שאבוא להשלים מנין על קברו, אך אפסיד שני סדרים בישיבה. מה עדיף?
ת: עליך לשאול ישירות את הר"מ שלך (כאשר הרב נשאל שאלות כאלה על ידי תלמידי ישיבתו, השיב שמפסיקים תלמוד תורה בשביל מצוה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים, של כיבוד אב ואם, מועד קטן ט א-ב, אם כי אין מצוה שיהיו עשרה על הקבר לומר קדיש, אך יש מצות כיבוד הורים לגרום להם נחת רוח בזה – מ"צ).
כיבוד אב אלכוהוליסט
ש: אבי חולה עקב התמכרות לאלכוהול. אם הוא מבקש ממני לקנות לו אלכוהול, לסרב?
ת: כן. כמו מטחינו ברחיים. קידושין לא א-ב. ולדאוג שלא ישיג בדרך אחרת.
מחלוקת משפחתית
ש: אם לאבי יש מחלוקת עם מישהו והוא לא מסכים שאהיה איתו ביחסים טובים, אני חייב לשמוע לו?
ת: לא. זו עבירה. וראה מה קרה לבני דתן ואבירם. עיין שמירת הלשון שער הזכירה פ' טז.
הורים בשמם הפרטי
ש: הוריי רוצים שאקרא להם בשמם הפרטי. מותר או אסור משום כבוד הורים?
ת: רצונם זה כבודם. תוס' קידושין בשם ירושלמי (תוס' קידושין לא ב ד"ה ר' טרפון – מ"צ).
כיבוד אב וטיפול רפואי
ש: אבי מסרב ללכת לרופא בעניין חשוב ואני דואגת לו. מה לעשות?
ת: למצוא מישהו שישכנע אותו או להפעיל עליו לחץ. כמו מטחינו ברחיים בקידושין לא א-ב.
אב שבנו רב גדול
ש: אם יש אב ובנו רב מרא דאתרא, האם מותר לו לומר בזימון "ברשות בני הרב", או זו פגיעה בכבודו?
ת: דומה לדברי הטור על הרא"ש בהלכות כיבוד אב (כתב הטור יו"ד סי' רמ: "כתב הרמב"ם האב שהיה תלמיד לבנו אין האב עומד לפני הבן ולא עוד אלא הבן עומד מפני אביו אף ע"פ שהוא תלמידו. וא"א הרא"ש ז"ל כתב שכל אחד עומד בפני השני". כלומר, הבן מכבד את אביו והאב מכבד את בנו).
[והגר"א נבנצל פעם כתב לי: "יכול למחול על כבודו ולומר". ופעם אחרת כתב לי: "לענ"ד כן ראוי לומר".
והג"ר יוסף ליברמן, מח"ס שו"ת משנת יוסף, כתב לי: "כשאני מתארח אצל חתני שליט"א שהוא רב קהילה, ומכבד אותי בזימון בבית ובפרט בסעודה ג' בבית הכנסת, הנני אומר "ברשות מורינו הרב", ואין זו פגיעה לי, אדרבה הנאה".
והג"ר שמאי קהת הכהן גרוס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "אין זה פגיעה בכבודו".
והג"ר אהרן יהודה הלוי גרוסמן, מח"ס שו"ת ודרשת וחקרת, כתב לי: "האב אינו חייב בכבוד עצמו, רק הבן חייב לכבדו. מהר"ם לא פגש אביו. עיין יו"ד סי' ר"מ סעי' ז' ברמ"א".
והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכ' גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "סוגיא זו בקידושין לד, ב והרא"ש הביא שם בשם רבו מהר"ם מרוטנבורג שלא ביקר אצל אביו כיון שזה היה מכבדו וקם לפניו. ומ"מ עפ"י הלכה יכול האב לכבד את בנו על זה שהוא ת"ח, והבן יכבד את אביו כיון שהוא אביו".
והג"ר פינחס אברהם מייערס, אב"ד האג ובעל שו"ת דברי פינחס, כתב לי: "מותר ושניהם מכבדים זל"ז, ע"ד מעשה מהר"ם מרוטנבורג ואביו" (כתב ברמ"א יו"ד רמ ז: "אבל אם הבן גדול בתורה ואין אביו דש בעירו, איכא למיחש לבזיון התורה אם יתבזה הבן לפני האב, ויש להם להרחיק זה מזה שלא יקל שום אחד בכבודו לפני חבירו, וכן עשה מוהר"ם עם אביו". ומסביר הט"ז סק"ט: "כתבו עליו שמיום שעלה לגדולה לא הקביל פני אביו ולא רצה שאביו יבא אליו").
והרב אלחנן פרינץ, מח"ס שו"ת אבני דרך, כתב לי: "הגמרא במסכת קידושין (לג, ב) מסתפקת כאשר 'בנו והוא רבו (של אביו), מהו שיעמוד אביו מפניו'. בתחילה אומרת הגמרא כי רבי יהושע בן לוי סבר דעליו לקום מפני בנו: 'הא איהו רבאי קאמינא מקמיה'. אולם דחתה הגמרא הבנה זו, ואומרת: 'ה"ק אני איני כדי לעמוד מפני בני, ואפילו הוא רבאי, דהא אנא אבוה, אלא משום כבוד בית נשיא'. ועל פניו נשארת הגמרא בספק בדין זה.
לאור זאת כתב הרא"ש (קידושין א, נז) דכיוון דלא נפשט הספק בגמרא, יש לנהוג כדין ספיקא דאורייתא לחומרא, ושניהם חייבים לעמוד אחד מפני השני, וכן פסק השולחן ערוך (יו"ד רמ, ז): 'חייב לעמוד מפני אביו. ואם האב תלמיד בנו, כל אחד מהם עומד מפני השני'. ובגמרא בכתובות (סב, ב) שנינו 'מי איכא אבא דקאים קמי ברא'.
אלא שהרמב"ם בהלכות ממרים (ו, ד) חולק על כך, וסובר דלעולם אין האב עומד בפני בנו, וזו לשונו: 'והאב שהיה תלמיד בנו אין האב עומד מפני הבן אבל הבן עומד מפני אביו אף על פי שהוא תלמידו וחייב לכבדו בשאר דרכיו...' (וכ"כ רבינו חננאל).
הר"ן (ד"ה וגרסינן) כתב דמקור דבריו של הרמב"ם הם בתלמוד הירושלמי (קידושין א, ז), מהמעשה שעשה רבי טרפון לאמו, ששם את כפות ידיו תחת רגליה עד שהגיע למיטתה. ומשמע מכאן דלעולם הבן צריך לכבד את הוריו, אף כשהוא ת"ח ולא איפכא (כלומר אף שהבבלי לא הכריע, בירושלמי מוכרע, ונקטינן כמותו, וכן הובא בבית יוסף יו"ד רמ ד"ה ואדוני אבי).
בשו"ת חיים שאל (ב, מג) כתב שהגירסא בר"ן היא: 'וסובר הרמב"ם שאם אין הבן חייב לעמוד מפני אביו כשהבן רבו, בודאי לא היה ר' טרפון חייב לעשות לאמו כך... וכן אילו היה האב חייב לעמוד מפני בנו כשהבן רבו, לא היתה אמו של רבי טרפון רשאית לקבל ממנו את הכבוד שעשה לה'. אלא שהבית יוסף כתב ע"כ דרבי טרפון לא היה הרב של אמו (ומה שהיתה חייבת בכבודו זהו מצד חכם, אך כבוד אב ואם עדיף מכבוד חכם), ועפי"ז יתכן דאין להביא ראיה מהמקרה של רבי טרפון.
בשו"ת הרדב"ז (ח, קסה) ביאר דגם הרמב"ם מודה דהספיקות לא נפשטו בגמרא. אלא שלדעתו חיוב כבוד רבו הוא מדרבנן ולכן בספק בזה מקלים (לעומת כיבוד אב דהוא מדאורייתא שבזה יש להחמיר שהבן חייב לקום מפני אביו, אפילו אם הוא רבו של אביו). וראיתי עוד בספר חדרי דעה (רמ סק"ז) דכתב שהאב הוא בחזקת פטור, ואילו הבן בחזקת חיוב (וכן הובא בספר כיבוד הורים).
הש"ך (רמ, סק"א) כתב בשם שו"ת הרמ"ע מפאנו (עא) דלדינא אזלינן בתר הרמב"ם. אולם העיר בשו"ת הרדב"ז החדשות (קסה) דבכדי לצאת כל השיטות, ימחול הבן על כבודו (ואז אביו לא יצטרך לעמוד בכבודו).
בהליכות עולם (ח"ח עמ'צח) הביא הגאון רבי עובדיה יוסף סברא מדוע אין האב צריך כעת לעמוד בפני בנו, והביא את המקורות בזה, בהאי לישנא: 'האב א"צ לעמוד מפני בנו שהוא רבו, מספק, דאוקימנן ליה אחזקה קמייתא קודם שהיה רבו. וכ"כ הרד"ל בחידושיו לקידושין (לג, ב). אבל הכנה"ג (יו"ד יח הגה"ט אות ט. כה הגה"ט אות ג) כתב דבספיקא דדינא לדעת כמה פוסקים לא שייך להעמיד דבר על חזקתו הראשונה, כי החזקה לא תשנה את הדין'.
הרא"ש הביא כי מיום שעלה לגדולה המהר"ם מרוטנבורג, הוא (המהר"ם) לא הקביל את פני אביו ולא רצה שאביו יבוא אליו. והדברים הובאו ברמ"א (יו"ד רמ, ז) וזו לשונו: 'ואם הבן רוצה למחול על כבודו, לשמש אביו, הרשות בידו, דהא הרב שמחל על כבודו כבודו מחול. ודווקא בצנעא, או אפילו בפרהסיא ודש בעירו שהכל יודעים שהוא אביו, אבל אם הבן גדול בתורה ואין אביו דש בעירו, איכא למיחש לבזיון התורה אם יתבזה הבן לפני האב, ויש להם להרחיק זה מזה, שלא יקל שום אחד בכבודו לפני חבירו, וכן עשה מוהר"ם עם אביו'. ויתכן דיש לדייק מכאן דכל זה היה רק כשמיירי בפרהסיא שהבן עלה לגדולה. אולם קודם לכן, לא נמנע המהר"ם.
הדרכי משה (רמ אות ב) כתב כי הסיבה שהמהר"ם נמנע מלהקביל את פני אביו הוא משום שחשש שאם יכבד את אביו יהיה זה זלזול בכבודו (החזו"א [קנא סק"ב] כתב כי תלמיד חכם שמחל על כבודו, למרות שכבודו מחול, צריך לקום מעט בשביל שלא יהא זלזול התורה. וע"ע בדברות משה קידושין פ"א הערה כו דצריך התלמיד להראות שאינו שמח שנפטר מחיוב הכבוד לרבו), שכן הוא חשש שהסובבים לא ידעו שאביו הוא המכבדו, ויהא זלזול כבוד התורה (עוד בעניין המהר"ם עיין בהגהות יד שאול סי' רמ).
אם כנים הדברים, ודאי דאם מיירי בסעודה משפחתית אזי יכול הבן בשעת הזימון לכבד את אביו, אף שהבן הוא רב והאב עם הארץ. ולגבי המצב ההפוך, בו האב הוא זה שמזמן, כיוון שאב שמחל על כבודו, כבודו מחול (קידושין לא, ב. שולחן ערוך יו"ד רמ, יט. ועי' בשו"ת הרדב"ז [א, תקכד], דאף שהאב מחל על כבודו, אין הבן פטור לגמרי ממצוות כיבוד הורים. וע"ע בזה בתוספות הרא"ש [ב"מ לב, א], בברכי יוסף [רמ סקי"ב], בשו"ת בית אבי [ד, קכב] ושו"ת אגרות משה [א יו"ד קלג]. ועיין בפלפול בדין אב שמחל בשו"ת בנין אב [א יו"ד מה]), נראה שפשוט שיכול האב לומר ברשות בני הרב, ואף מעלה יש בכך, שמראה את יחסו לתורה וללומדיה. ואם האב לא חש בזה לפגיעה בכבודו, אלא אדרבה כבוד שזכה לבן כזה [בבחינת (משלי כג, טו) 'בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני'], הרי פשיטא דיכול לומר ברשות בני הרב. עוד בעניין אב לכבד את בנו הרב, עיין בשו"ת יביע אומר (ח חושן משפט ב).
העולה לדינא: במידה והאב חפץ לומר ברשות בני הרב, יכול הוא לזמן באופן זה, עכ"ל הרב אלחנן פרינץ.
והג"ר גמליאל הכהן רבינוביץ, מח"ס גם אני אודך, כתב לי: "קיי"ל 'אב שמחל על כבודו, כבודו מחול'. ואם כן יכול האב לומר ברשות בני הרב. גם יעקב השתחווה ליוסף כשפגשו, וכמו דכתיב וישתחו ישראל על ראש המיטה".
ומסופר בס' מפניני הרב על מעשה באחד מהרבנים, שאביו עבר לגור בשכונתו לעת זקנתו, והיה מתפלל בבית הכנסת בו שימש בנו כרב, וכמה פעמים אירע שהגבאי כיבד לאביו שיזמן על הכוס לאחר סעודה שלישית בשבת, והיה פותח ואומר – ברשות בני הרב וכו', והרב הרגיש בזה אי נעימות, שהרי בנוהג שבעולם הוא, שכשהבן מברך ברכת המזון הוא אומר ברשות אבי מורי, אבל שיאמר האב – ברשות בני – זו לא שמענו. [ועיין מזה ברא"ש לקידושין פ"א סימן סז. אמרו עליו על מהר"ם מרוטנברג וכו'.] ושאל להגרי"ד סולוביצ'יק על כך. והתחיל רבנו לצחק. אמר לו הרב, אתם מצחקים, אבל אצלי יש הרגשה של אי-נעימות מזה. השיבו הגרי"ד, הרבה פעמים אנו שומעים היאך שאדם מזכיר את "בנו הד"ר", או "בנו העורך דין". האם כוונתו באמת לשבח את בנו בהזכרה זו. מסתמא עיקר כוונתו הוא להשתבח הוא בעצמו, שהד"ר הזה, ושהעורך דין הזה – הוא בני שלי. והכי נמי הכא, אביך משתבח ומתפאר בזה שבנו שלו הוא הרב מרא דאתרא, ואדרבא, שתרשה לו להתכבד בזה, ושימשיך לומר כנוסח שלו – עד מאה ועשרים שנה – מ"צ].
כבוד הורים
ש: אני רוצה לקיים מצוות כיבוד הורים כמו שכתוב בספר חרדים "שעיקרה בלב, שיצייר אותם גדולים ונכבדי ארץ". אך הקושי הוא שהם לא גדולים, אלא יש ביניהם מריבות קשות ועלבונות.
ת: התאמץ כמה שאתה יכול כפי כוחך.
כבוד הורים או כבוד סבים
ש: סבי ביחסים רעים עם הוריי ומבזה אותם כל הזמן. האם לשמור קשר איתו?
ת: מה שהוריך אומרים לך לעשות.
אמא וסבתא
ש: אני מאוד אוהב את סבתי והיא מאוד אוהבת אותי. אך היא כל הזמן נורא פוגעת באמי ואמי בוכה. האם להמשיך לבקר אצל סבתא, ולהתעלם מבכי אמי?
ת: אמך קודמת.
כפרה על כיבוד אב ואם
ש: האם כדי לכפר על כיבוד אב ואם לצום 26 תעניות רצופות כפי האר"י, מה שיחליש את לימוד התורה?
ת: להחמיר מכאן והלאה בכיבוד אב ואם. ועיין שו"ע או"ח תקעא ביה"ל.
סבא שהתעלל
ש: סבא עשה מעשים מגונים בנכדותיו כולל ילדתנו. האם להתעלם מכך ולהזמין אותו כרגיל כדי לא לצער את הסבתא?
ת: לא! להזמין רק את הסבתא.
ש: אבל היא לא יודעת וזה יצער אותה?
ת: סופה לדעת. ולפנות למשטרה כדי להציל את הנכדות האחרות.