לולב (שו"ת)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
הרמת אתרוג מהרצפה באמצע שמונה עשרה
ש: נפל אתרוג באמצע תפילת שמונה עשרה, האם מותר ללכת ולהרימו מהרצפה?
ת: משתמשים באתרוג למצווה, וכשהוא מונח על הרצפה זה בזיון מצווה. לכן, מותר להפסיק את תפילת שמונה עשרה ולהרימו, בלי לדבר (משנה ברורה קד ס"ק ב ועיין פסקי תשובות שם). אמנם, לא חייבים, כמו שמביא המשנה ברורה (צו ס"ק ז): "נפל ספר על הארץ ואינו יכול לכוין מותר להגביהו כשיסיים הברכה שהוא עומד בה ואי לאו הכי לא יפסיק" וספר הוא יותר קדוש מאתרוג, ולמרות זאת לא חייבים להרים אותו מהרצפה. [והשיב הגר"ח קניבסקי: "אם מפריע לו להתפלל מותר להרימו" (ידון משה יא, קז).]
ברכת לולב
ש: האם מותר לברך על לולב יותר מפעם אחת ביום?
ת: לא (שו"ע או"ח תרנא ה).
נטילת לולב בכותל המערבי
ש: האם הרב נוהג ליטול לולב פעם נוספת כשהוא בא לכותל המערבי בסוכות?
ת: לא. כך חידש הביכורי יעקב, ומובא בלוח א"י להגרי"מ טיקוטינצקי. אך רבי מאיר שמחה חולק (חידושע ר' מאיר שמחה סוכה מא). לא להתכוון לקיים מצוה דאורייתא ודאי כדי לא לעבור על בל תוסיף לחולקחם. לכן אני לא מקפיד ליטול פעם שנייה שם. [חידש בס' ביכורי יעקב (תרנח, א) שבירושלים נוהגת מצוות נטילת לולב בזמן הזה מן התורה כל שבעת הימים כמו במקדש ע"פ דברי הרמב"ם (פירושו על המשניות בסוכה ג, י), שכתב שירושלים היא בכלל המקדש. יש דוחים את דברי הביכורי יעקב, כגון בעל האור שמח בחידושיו לסוכה (עמ' רמב), האדמו"ר מקלויזנבורג בשו"ת דברי יציב (ס' רעג) והגרש"ז איורבך בשו"ת מנחת שלמה (ב, נ). אמנם יש חוששים לשיטתו להגיע לכותל המערבי וליטול לולב שם (ועיין תשובות מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זיע"א סי' ג, שמיישב דברי הביכורי יעקב), כגון הג"ר יוסף שלום אלישיב (שו"ת משנת יוסף ז, קכד). ובעת זקנתו, בשבת תשע"ב, הגרי"ש אלישיב לא הלך לרחבת הכותל המערבי כמו בכל שנה, אלא נכנס לבנין אש התורה לקומה החמישית, ומשם ראה היטב את הכותל המערבי ונטל שמה ד' מינים. יום אחד בימי חול המועד דיבר עם שמשו בקודש, הגרי"י אפרתי בענין אם אפשר לצאת את הענין בקומת הבנין, כי הרי הרמב"ם (בית הבחירה ו, ז) פסק דגגין ועליות לא נתקדשו בקדושת ירושלים. למחרת כשנסע הג"ר אלישיב למקום המקדש, נכנס שוב לבנין אש התורה ועלה לקומה החמישית כמו כל יום, אבל הנענועים עשה בקומת הקרקע של הבנין, לצאת ידי הסוברים דגגין ועליות לא נתקדשו. וכדומה, נשאל הגר"ח קניבסקי: לגבי המנהג שנוטלים את הד' מינים מול מקום המקדש האם יש ענין לא לעשות במקום של עליות כגון על גג "אש התורה" כיום שעליות לא נתקדשו, או שאין לזה קשר עם ד' מינים? והשיב: "יותר טוב למטה" (ידון משה יא, צט). וכתב הג"ר עובדיה יוסף בס' חזון עובדיה (סוכות עמ' שלח): "והנה לפני זמן מה הייתי נוהג במשך שנים רבות להחמיר כדברי הביכורי יעקב, מאחר שלדבריו יש בזה מצוה מן התורה, והייתי טורח להגיע לכותל המערבי, כדי ליטול הלולב ולנענעו סמוך לכותל. ואח"כ כשראיתי דברי להקת האחרונים שלא הסכימו לדבריו, נמנעתי מלעשות כן, מפני שחסתי על ביטול תורה. ואמרתי 'שב ואל תעשה עדיף'", ע"כ. הביא הג"ר משה שטרנבך בס' מועדים וזמנים (ח"ה ס' שמח בהערה), ששמע מהגרי"ז מבריסק שלהלכה אין לחוש לשיטת הביכורי יעקב. וכ"כ בשם הגרי"ז בס' הלכות חג בחג (ארבעת המינים, עמ' ג) ובס' נתיבות רבותינו (ח"ב עמ' מט בהערה נח). ועיין נפש הרב (עמ' ריט) שהגרי"ז הסתפק אם יש מעלה ליטול פעם שנית בעיר העתיקה ביום טוב ראשון של סוכות. הנהגת הגרש"ז אוירבך שנויה במחלוקת (כמובא בשו"ת משנת יוסף ח"ז ס' קכד) - כתוב בשם נכדו בס' שלמי מועד (ח"א פרק לז) שהגרש"ז לא הקפיד כשהלך לכותל המערבי בסוכות ליטול לולב, רק אם כיבדו אותו נהג ליטול, אך בס' הליכות שלמה כתוב (מועדים, תשרי פי"א ס' כו): "בהיות רבינו ליד הכותל המערבי בחג הסוכות, הידר ליטול שם לולב ומיניו שנית". וכתב בשו"ת ציץ אליעזר (י, ב) שאין חיוב לחזור ליטול שנית על יד הכותל המערבי, ואכן באמת מעולם לא שמענו כזאת, גם מקדמת דנא.]
נטילת לולב
ש: האם הרב נוטל את הלולב בסוכה לפני תפילה או בבית הכנסת לפני הלל?
ת: בבית הכנסת. [יש הנוהגים כך ויש הנוהגים כך. יש הנוטלים בבה"כ לפני הלל, ע"פ מה שכתוב בביאור הגר"א (או"ח תרנב סק"א), שלא יטול קודם התפלה משום שעיקר מצוותו בשעת ההלל, וכלשון המחבר שם ס"א. וכן נהג הגרי"ד סולוביצ'יק (נפש הרב עמ' ריז-ריח). וכן מובא בארחות רבנו (ח"ב עמ' רצב) שהחזו"א היה מברך על הלולב לפני ההלל, אמנם פעם הגר"ח קניבסקי ראה שהחזו"א בירך בסוכה. ויש הנוטלים בסוכה קודם התפילה, ע"פ מה שכתב המג"א (תרנב סק"ג) בשם השל"ה שצריך ליטול את הלולב בסוכה קודם הליכתו לבה"כ. במ"ב (שם סק"ד) כתוב: "וקצת מן המהדרים נוהגים לברך על הלולב בהנץ החמה בתוך הסוכה ולנענע ואח"כ בשעת ההלל מנענעים עוד". ומוסבר שם בשער הציון (תרנא ס"ק מג) שיש נוהגים כן לפי האריז"ל, או מפני שזריזים מקדימים או על פי סוד. ומובא בארחות רבנו (שם) שהגרי"י קניבסקי היה מברך על הלולב בסוכתו לפני התפילה. וכן הגרש"ז אוירבך היה נוטל לולבו בבוקר קודם תפלת שחרית בסוכה שבביתו, ופעם נשאל על מנהגו, שהרי 'תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם' ולמה נוטל את לולבו קודם ק"ש, ואמר שהמהדרים נוטלים בסוכה דווקא. אפשר שמטעם זה נטלו קודם התפלה, כיוון שלא היתה סוכה מצויה להם בבית הכנסת, אבל מה שנהגו כך גם בלא סיבה זו אכן צ"ב, ומ"מ אין לפקפק בדבר הואיל וכך נהגו (הליכות שלמה - מועדים פי"א הערה 73). ונשאל הגר"ח קניבסקי: האם יש ליטול את הלולב בסוכה בביתו לפני התפילה, או בבית-הכנסת לפני הלל? והשיב: "על פי קבלה, ואין מנהגינו כן (ידון משה יא, קא). ומנהגו של הג"ר עובדיה יוסף היה ליטול את הלולב בבית הכנסת קודם הלל (עיין חזון עובדיה – סוכות עמ' שעו. פאר הדור עמ' עב). וע"ע בענין זה במקראי קודש - סוכות ח"ב ס' כ.]
הידור
ש: מה עדיף לקנות ארבע מינים מהודרים או רגילים והיתרה לצדקה?
ת: צדקה. זה הידור יותר גדול, כי מצוות עשה. [פעם סיפרו הגאון רבי חנה הלברשטאם, אב"ד קאלאשיץ, על אחד מחשובי חסידיו שקנה אתרוג יפה והוציא עליו סכום גדול. לא נחה דעת רבי חנה ממה ששמע, אלא הביע את מורת רוחו ואמר: "חבל, כי באם היה נותן היהודי הלז את הכסף לעני מדוכא, כדי לשמחו בחג ולהחיות רוח שפלים ולב נדכאים, היה עושה מצוה גדולה ביותר". ועי' מג"א (או"ח תרעא סק"א) שמי שיש לו שמן לב' נרות חנוכה ולחבירו אין לו כלום, מוטב שיתן לבחירו, משיהיה לו הידור מצוה, עיי"ש. וע"ע במג"א (או"ח תעב סק"י בשם הרמב"ן שמוטב שישתה הוא רק רטב כוס נן הד' כוסות ויתן המותר לחבירו שיוכל לקיים עיקר המצוה (דברי חנה השלם עמ' תלה). וכן נהג הג"ר אליהו הענקין. בחג הסוכות היה קונה אתרוג בינוני "כי כספו לא סיפק לו להידור" - ובאותו חודש היה נודב בסתר מאות דולרים שחסך במשך השנה עבור מוסדות התורה בארץ ישראל, כי "אל לנו להתהדר על חשבון כספי צדקה" ('הפרדס' שנה מח תשל"ד חוברת י, עמ' 30. מובא בשו"ת גבורות אליהו ח"א בהקדמה מהרב איתם הנקין עמ' 31). ופעם נשאל הג"ר אברהם שפירא: האם עדיף לקנות אתרוג מהודר [תימני], או לקנות אתרוג רגיל ואת שאר הכסף לתת למשפחות נזקקות המתקשות בהשגת צרכי החג? והשיב: לכאורה זה הידור [האתרוג], ואפילו אדם יכול לצאת בשל חברו. ואילו צדקה זה מצוה עשה, ולכן עדיף לתת צדקה! ראש דברך קצד. וכן שמעתי מפי הג"ר צבי שכטר שהוא בעצמו נוהג כן באתרוג, ונותן שאר הכסף לצדקה. ונזכיר, שהג"ר רפאל הכהן קוק מרבני טבריה, מתלמידיו של הרב מטעפליק בהוראה ומבאי ביתו, סיפר, שלאחר נישואיו היה סמוך על שולחן חותנו הנגיד הרה"ח ר' שמחה מנדלבוים ז"ל, בביתו הידוע 'בית מנדלבוים' בירושלים, ויהי היום, בערב סוכות בבוקר, מתעורר לקול נקישה בחלון ביתו. הרב מטעפליק עומד ליד אדן החלון, וקורא לו בשמו: "ר' רפאל, צא נא החוצה, דבר דחוף לי אליך"! מה קורה? זה עתה נודע לו מתלמיד חכם פלוני, צנוע ומעלי, שביתו ריקם ופשוט אין להם מה לאכול בחג. ולא זו בלבד, הלא ערב סוכות היום, והיות שבעניותו אין לו אלא סוכה משותפת לכמה שכנים ביחד ברחבה שלפני הבית, יתבייש מלהיכנס לסוכה שכולם יראו איך ששולחנו ריק. ותוך כדי דיבורו פרץ בבכי מר. "בואו מהר ונאסוף איזה סכום בשבילו" דחק בו. נבוך כלשהו הפליט הרב מטבריה: "עכשיו ברגע זה? ועדיין לא הספתקי לבחור לעצמי ארבעה מינים, ולהשלים נוי סוכה... אולי קצת יותר מאוחר...". אך הרב מטעפליק לא הניחו, ובסערת נפשו קרא: "וכי איכפת לו להקב"ה אם לא יהיו לנו ארבעה מינים מן המובחר? אפילו לא יהיו לנו כלל, חזקה על אנשים שכמותנו כי נקיים את המצוה בשלימות, נבוא לבית הכנסת ונברך על אתרוג ולולב של אחרים, באופן הראוי להלכה – מתנה על מנת להחזיר וכדו'... אך אם אותו עני בן טובים ישב בסוכתו רעב ויוזיל אפילו דמעה אחת בלבד, הלא הקב"ה כביכול יבכה ביחד עמו" (שר ההוראה עמ' שטז-שיז). אך על אותה שאלה, הגראי"ל שטיינמן אמר: אם מדובר בעני שמגיע ומבקש עכשיו (לאכול) אז יתן לעני, אך אם מדובר בקופה אין צריך ליתן ומשום חיבוב מצוה בשעתה (ועי' בספר כאיל תערוג – מועדים עמ' תנב. שפתי איל עמ' לח). וכן הגר"ח קניבסקי השיב: "בד' מינים" (ידון משה יא, צה). אמנם בחשוקי חמד על מס' סוכה (עמ' פד-פה), נשאל הג"ר יצחק זילברשטיין: אדם שיכול לקנות ד' מינים מהודרים, או לקנות ד' מינים שאמנם הם כשרים בלי פקפוק, אך אינם מהודרים, ואת הכסף הנותר יחלק לעניים, מה יעשה? השיב: יש לבדוק תחילה אם מצוות זה אלי ואנוהו שנאמר עליה בסוכה (יא, ב) התנאה לפניו במצוות, עשה סוכה נאה, לולב נאה, אם מצוה זו היא מהתורה או שהיא אסמכתא בעלמא. והנה מדברי הראב"ד (שם בהשגותיו על בעל המאור) משמע שהידור מצוה היא מהתורה, והלימוד מהפסוק היא דרשה גמורה. אולם מהריטב"א (שם) משמע שמצות הידור היא אסמכתא בעחמא, וכך משמע מהתוספות במסכת מנחות (מא, ב ד"ה אין). ואם כן מסתבר שעדיף לקנות ד' מינים [שהם ודאי כשרים], ואת שאר המעות יחלק לעניים, וכפי המבואר ברמב"ם (הלכות יו"ט והלכות מגילה ב, יז) שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב אומללים אלו, דומה להשי"ת, שנאמר להחיות לב שפלים ולהחיות לב נדכאים. ומסופר על הג"ר יחזקאל אברמסקי, בעל החזון יחזקאל, שביקש מאדם מקורב לקנות בעדו חוט ציצית. הזכיר הלה לפניו, שיש ב' סוגים של ציציות, ושניהם כשרים למהדרין, אבל האחד משופרא דשופרי, ומחירו פי שלוש מחבירו. מיד אמר לו, הא לך מעות בסכום הגדול שהזכרת, אולם עבורי די אם תקנה חוטי ציצית מן הסוג הזול, ואת הכסף הנותר תחלק לצדקה (מלך ביופיו עמ' 649). אך אין הנידון דומה לנידוננו כל כך, כי שם שני הציציות היו מהודרים רק שאחד היה יותר מהודר מחבירו, ומעיקר הדין אין כל מצוה להוסיף בהידור יותר משליש. אךבנידוננו האתרוג הפשוט יותר אינו מהודר, ויש מצוה להדר באתרוג. והוסיף שאם הוא זקוק לעבודת ד' שלו אתרוג מהודר, כי הוא בזה מתעלה בתפילה ובשמחת יו"ט, אזי חייו קודמים, אבל אם האתרוג המהודר שלו חביב אצלו כמו הצדקה, יעשה במעותיו שמחת יו"ט לעניים. פעם בא אל הג"ר שמואל הלוי וואזנר, בעל שו"ת שבט הלוי, אברך מדקדק במצוות שקנה אתרוג מהודר בשלוש מאות דולר ובא לשאול על האתרוג. הג"ר וואזנר הכיר בו שהוא אברך בן תורה אמיתי שאין פרוטה מצויה בכיסו. ושאל אותו האם כבר קנה בגד או תכשיט לכבוד החג לזוגתו? נענה האברך ואמר שאין לו די ממון עבור זאת. אמר לו הג"ר וואזנר: עדיף שאת השלוש מאות דולר תתן לזוגתך כמתנה לחג ואתה תקנה אתרוג בכמה פרוטות (ס' ולא שבט הלוי בלבד עמ' ר) – רשם מ"צ.]
אתרוג הגזול
ש: יש אנשים שמייבאים אתרוגים ממרוקו ומקלבריה באופן לא חוקי, בלי לשלם מכס ובלי הבדיקות הנצרכות ממשרד החקלאות. מה דעת ההלכה בעניין?
ת: יש ארבע בעיות: א. הכשר רבנים - אולי יש בעיה בכשרות האתרוג. אולי הוא מורכב או נפל הפיטם וכדומה. אדם החשוד על גניבה גם חשוד על הכשלת אחרים. צריך לקנות אתרוג רק עם הכשר רבנים (עיין קצשו"ע קלו, א). ב. אתרוג מארץ ישראל - צריך לקחת אתרוג מארץ ישראל ולא מחוץ לארץ. בספר שדי חמד (ח"ד מערכת למ"ד כללים כלל קמא סעיף לב ד"ה ומצאתי אצלי) כתב שקיבל מכתב מבעל ערוך השולחן, שכתב וז"ל: "הנכון לאיש הישראלי לבכר פרי ארצנו הקדושה על פרי ארץ העמים, איה כבודו יתברך איה כבוד התורה הקדושה, שבפסוקים רבים השתבחה בשבחה של ארץ ישראל, איה כבוד משה רבינו שהתחנן אעברה נא ואראה את הארץ הטובה, ומה שונים דרכנו מדרכי רבותינו חכמי התלמוד שלהי כתובות דר' אבא מנשק כיפי דעכו ור' חייא מגנדר בעפרה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה, ואילו האנשים מגנדרים בעפרא דארץ אחרת, ומנשקים פירותיהם, וישליכו פריה וטובה של ארץ הקדושה ככלי אין חפץ בו".
והג"ר מרדכי אליהו היה נוהג לברך על אתרוג מארץ ישראל, ובכל ערב סוכות היה מגיע לבית הג"ר אליהו שליח של הבבא סאלי, שהביא אתרוגים ממרוקו, ואומר כי הבבא סאלי ציווה אותו שקודם ילך לבית הג"ר אליהו וייתן לו את האתרוג המהודר ביותר. הג"ר אליהו היה מברך על אתרוג של ארץ ישראל ומנענע בו, ולאחר מכן היה מנענע גם עם האתרוג המהודר ממרוקו, של הבבא סאלי.
סיפר הג"ר אליהו – פעם אחת שאל אותי הבבא סאלי: "האם קיבלת את האתרוג ששלחתי אליך"? אמרתי: "כן". אמר לי: "ומה עשית באתרוג שלי"? אמרתי לו: "נענעתי". הוא הנהן בראשו, הרים את עיניו, הסתכל והסתכל ולבסוף אמר לי: "עשית נענועים, הא?! אבל לא בירכת עליו"!
הייתי צריך לפייס אותו. יום אחד בעודי לומד בספר "ערוך לנר" ראיתי ששם הוא כותב: "ועתה קיבלתי אתרוג ממרקא (מרוקו), מהודר ויפה שלא ראיתי כמותו".
הראיתי את הספר לבבא סאלי, והוא שאל אותי: "איפה כתבו את זה"? עניתי לו: "בפולניה". אמר לי הבבא סאלי: "פולני אומר שהאתרוג המרוקאי כשר, ואתה אומר שלא"?!
אמרתי לו: "בוודאי שהאתרוג כשר. אבל אני מברך על אתרוג של ארץ ישראל".
לאחר שהג"ר אליהו סיפר את הסיפור הזה הוא היה שואל: "מניין ידע שאני לא מברך על האתרוג שהביא לי? אין זאת אלא שהיתה לו רוח הקודש" (אביהם של ישראל ח"ג עמ' 116-115)!
ונשאל הג"ר חיים קניבסקי: מה עדיף – אתרוג לא מהודר מא"י או אתרוג מהודר מחו"ל? והשיב: "מארץ ישראל". ג. מצווה הבאה בעבירה - כתוב בירושלמי בפרק לולב הגזול (סוכה פ"ג ה"ה) שיש שלושה סוגים של מצווה הבאה בעבירה: א. יש לאדם גם מצווה וגם עבירה. ב. אין לו מצווה בכלל, רק עבירה. ג. המצווה עצמה נהפכת לעבירה. מובא שם משל למה הדבר דומה: אדם מכבד את השלטון בכסף שהוא גנב מהשלטון עצמו. "נעשה סנגורו קטגורו".
לא תגנוב יותר חמור מלא ליטול אתרוג. ד. שותף לעבירה - יש דיונים בשולחן ערוך או"ח תרמט, א אם אדם שקונה ד' מינים גזולים יוצא ידי חובתו או לא. אמנם פה האתרוג עצמו לא גזול, אבל פשוט שאם הוא עושה כן הוא שותף לעבירה. חז"ל אמרו: לא העכבר גונב, אלא החור גונב (גיטין מה א). וכתוב בשולחן ערוך (חו"מ שנו, יא): לקנות מגנב, "עוון גדול הוא, שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גנבות אחרות, שאם לא ימצא לוקח, אינו גונב".
לכן, צריך לקנות אתרוג אך ורק בהכשר רבנים. וכל זה גם באתרוגי ארץ ישראל הנמכרים בשווקים בארץ. יש חיוב שהמוכרים ישלמו מס הכנסה (עיין שו"ת שאילת שלמה ב, שעה). ויש טוענים שמס הכנסה מעלים עין מאלה שאינם משלמים, אבל זה לא מתיר את הדבר. הוא מעלים עין, לפעמים משום שזה אישור אבל לפעמים משום שפשוט אין להם כוח אדם לאכוף את החוק. לכן אסור לקנות בלי חשבונית. אתמול מס הכנסה פשט על מאות דוכנים ומחסנים והטיל קנסות איפה שלא היו חשבוניות, הרי לנו שאין מחילה.
כתב במסילת ישרים פרק יא שאיוב העיד על עצמו (איוב לא, ז): "'ובכפי דבק מאום'...והבט יופי המשל הזה, כי דימה הגזל הבלתי נגלה כדבר המתדבק ביד האדם, שאף על פי שאין האדם הולך לכתחילה לטול אותו ונשאר דבק מאליו, סוף סוף בידו הוא. כן הדבר הזה, שאף שלא יהיה האדם הולך וגוזל ממש".
לכן ודאי אדם צריך לוודא מאיפה הוא קונה את האתרוג שלו, כמו שאומרים הרבנים החשובים באמריקה: "צריך KOSHER VE-YOSHER".
כשרות ד' מינים
ש: אם קניתי ד' מינים סגורים עם חותמת כשרות, אני חייב להראות לתלמיד חכם שיבדוק?
ת: לא. רק לוודא שלא נרקבו.
אתרוג עם פיטם
ש: איזה סוג אתרוג יותר טוב - עם פיטם או בלי פיטם?
ת: בלי, כי אם יש לו, יש סיכון שיפול עקב מכה (עיין שו"ע ורמ"א או"ח תרמט ה ונו"כ – מ"צ).
איגוד לולב
ש: האם אפשר לאגוד לולב עם גומי או וולקרו?
ת: מן הדין אפשר בכל דבר, ואין בזה בל תוסיף או חציצה. שו"ע או"ח תרנא א. מב ט. אבל נהגו להשתמש בכפות לולב. מנהגי מהרי"ל. ועוד.
לולב נאה לפני שופר נאה
ש: כתוב גמרא שבת (קלג, ב): "זה קלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, עשה סוכה נאה לולב נאה שופר נאה ציצית נאה ס"ת נאה". מדוע הזכיר סוכה ולולב לפני שופר? הרי ראש השנה קודם לסוכות. וא"כ הסדר פה הפוך?
ת: אולי בלולב ההידור הוא מעיקר הדין.
[הגר"א נבנצל כתב לי: "לכאורה ס"ת קודם לכל, וצ"ע. אולי מפני שבאתרוג כתוב הדר".
הגר"ח קנייבסקי כתב לי: "שניכר יותר".
הג"ר יעקב אריאל, רבה של רמת גן, כתב לי: "כי הלולב יש חיוב מיוחד להיות הדר עד כדי פסילתו אם לא מהודר, ועם הלולב הוזכרה גם הסוכה".
הגרז"נ גולדברג כתב לי: "בפשטות נראה שלולב יש דברים מיוחדים שפוגעים בנאותו כמו יבש וכדומה, משא"כ שופר שלא נתבאר מה נחשב נאה וכנראה מה שאנשים שבאותה עת מרגישים נחשב נאה בשופר. סוכה נאה נראה שאינה מסריחה כגון שיוצאים סכך [ומפריעים לאכילה] נמוך מי' טפחים".
הג"ר שמאי קהת הכוהן גראס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "היה לו להקדים ג"כ ציצית, ואפשר דקמ"ל אפילו סוכה ולולב שצריך לעשות כל שנה משא"כ שופר מספיק פעם אחת" - רשם מ"צ].
ד' מינים של רבו או שלו
ש: מה עדיף – נטילת ד' מינים של רבו עם אתרוג חום מרוב שימוש (כלומר, עם הידור החת"ס), או אתרוג שלו נקי?
ת: שלו, כי הידור הוא מעלה ברורה ושל רבו הוא חידוש.
[הגר"א נבנצל כתב לי: "אם הם שווים בשאר דברים – שלו עדיף".
הגר"ח קנייבסקי כתב לי: "תלוי בכשרות".
וראיתי בחשוקי חמד על מס' סוכה (עמ' רסה-רסו), שנשאל הגר"י זילברשטיין: אדם היכול לצאת חובת ד' מינים באתרוג היפה של גדול הדור, שיקבלו במתנה על מנת להחזיר, או באתרוג הפשוט שקנהו בכספו שלו, מה עדיף? והשיב: כתב המ"ב (תרנח ס"ק לט) שמכיון שאין הכל יודעים להקנות כראוי את הד' מינים, כתבו כמה אחרונים שמוטב לברך על שלו, אם יש לו כל ד' מינים כשרים, אע"פ שאינם מהודרים כמו של חברו. [ואם אין לו מוטב שיטול של חבירו הכשרים משיטול של הקהל, כי י"א שבשל קהל לא יצא דשמא יש באחד מהם מי שאין בדעתו להקנות חלקו לחבירו]. אמנם סברא זו שייכת רק בד' מינים של אדם פשוט, אך בנידוננו שרוצה ליטול ד' מינים מגדול הדור, שוודאי יודע להקנות, יתכן שזה עדיף.
אבל נראה שבכל זאת יתכן שעדיף ליטול את שלו. ראיה לכך מהא שאם יכול אדם להתכפר על חטאו בקרבן ציבור, שזורקים דמו לפני ולפנים, אחת בשנה ביוהכ"פ, ויכול גם להתכפר בקרבן פשוט, לכאורה היה מקום לומר שוודאי עדיפה הכפרה של לפני ולפנים שדמו נזרק בין הבדים, ואין לנו כפרה גדולה מזו, ובכל זאת כתב רש"י במסכת שבועות (ח, א ד"ה חלק להקל) וזה לשונו: "...שעיר הפנימי קולא הוא, שיחיד מתכפר בקרבן ציבור שלא חסר בו ממון משלו", עכ"ל. הרי שקולא היא להתכפר בקרבן שקדושתו עצומה ואעפ"י שנתן מחצית השקל אשר בו נקנה קרבן זה, בכל זאת אחר ולא שולם באופן פרטי קל הוא קרבן זה.
יש עוד להוסיף את מה שכתוב בספרי האר"י ז"ל [על פי הזוהר (פרשת תרומה קכח, א)] שאם רוצה לקיים מצווה מובחרת יש להוציא עליה כסף, כמבואר בכף החיים (תנד סק"מ). ויעוין מה שכתב החיי אדם (כלל סח סעיף טז) שלא יעשה מצוות בחינם. אם כן, אולי יש להעדיף את האתרוג שקנה בממונו, וצ"ע - רשם מ"צ].
ד' מינים פשוטים או מהודרים ממש לפני החג
ש: מה עדיף למי שאין לו הרבה כסף – לקנות ד' מינים פשוטים, או לחכות ממש לפני החג כשהמחירים יורדים ולקנות ד' מינים יותר מהודרים?
ת: ודאי עדיף מהודרים והכסף שנחסך ייתן לצדקה.
[אמנם נראה שהוראה זו רק למי שהפרנסה קשה לו. הרי הג"ר שלמה זלמן אוירבך סיפר על יהודי שהיה מגיע לבית הכנסת בחג הסוכות והיה מראה אתרוגו לאחרים ושואלם כמה שילם עליו. לאחר שענו לו שבוודאי שילם עליו הון מפולפל, היה מתפאר בפניהם ששילם עבורו סכום פעוט. כששאלוהו היאך הוא השיג במחיר כ"כ פעוט אתרוג יפה זה, ענה שהוא ממתין עם קניית האתרוג עד ערב החג, כשהסוחרים דחוקים לסיים למכור את הסחורה שנותרה ברשותם, ואז מחיר האתרוגים נמוך ביותר. מעשה זה חרה להגרש"ז זצ"ל מאוד, עד שפעם אחת ניגש אליו ואמר לו כך: הגמרא מספרת במס' ביצה (טז, א) על שמאי הזקן שמיום ראשון בשבוע כבר היה מתכונן לשבת. מצא בהמה נאה, היה קונה אותה לשבת. ואח"כ אם מצא בהמה אחרת נאה הימנה, היה מניח את השניה לשבת ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן, מדה אחרת היתה לו, שהיה אומר "ברוך ד' יום יום", ובוטח בד' שימציא לו בערב שבת בהמה נאה לשבת. הנה הדבר לכאורה צריך ביאור, מדוע לא נהג הלל כמנהגו של שמאי, לכאורה הנהגת שמאי נראית טובה יותר? אלא, לכשנדייק בדברי הגמרא - "מדה אחרת היתה לו" - נראה שמנהג זה של הלל לא היה אך ורק במצוות, אלא אף בענייני עצמו. כגון, שכשהיה קונה לעצמו חפצים, לא היה מתכונן לכך מראש אלא רק כשהיה צריך לכך. זו הכוונה בלשון "מדה אחרת היתה לו", שהיה זה אצלו בגדר מידה שנהג בה לאורך כל הדרך, גם בעניינים גשמיים. לכן, לו היה מותר לעשות כן אף בעניני מצוות ולא היה צריך לנהוג בדרכו של שמאי. אולם, מי שבצרכיו האישיים דואג להכין הכל מראש, ורק בענייני המצוות משאיר הכל לרגע האחרון, זהו זלזול במצוות (מפי השמועה, נדפס בספר הזכרון "מבקשי תורה". מובא בסוכת היוצרים עמ' קלו) - רשם מ"צ].
ד' מינים מהודרים וביטול תורה
ש: מה עדיף – להקדיש זמן מתלמודו לחפש ולקנות ד' מינים מהודרים, או ללמוד תורה באותו זמן?
ת: חשבון אישי. אין זה ביטול תורה.
[אמר הג"ר שמואל קמנצקי שאפילו מי שתורתו אומנתו חייב להקדיש זמן מתלמודו בשביל למצוא מהודרים, אבל שיש גבול בזה - כשמצא מה שהוא בגדר 'מהודר' על פי דין ובכך קיים מצוותו להדר עד שליש, שוב אין לבטל תורה עוד בכדי להשיג מהודר יותר. בנוסף, אמר שיש שאינם מייחדים זמן הראוי לחיפוש ד' מינים ובוודאי חייב לייחד לזה לכל הפחות שיעור משך הזמן שהיה מייחד לקניית חליפה... (קובץ הלכות – סוכות עמ' רל-רלא).
אמנם ראיתי מסופר שבערב סוכות הרב יחיאל מיכל שטרן - רב שכונת עזרת תורה בירושלים - פגש את הגאון רבי זונדל קרויזר במאה שערים, ורבי זונדל שאלו: מה אתה עושה כאן, למה אינך הולך ללמוד? אמר הרב שטרן: אני באתי לקנות אתרוג. אמר לו רבי זונדל: נו, קונים ומיד הולכים ללמוד, לא צריך הרבה שהיות, קונים אתרוג כשר וזה לא לוקח הרבה זמן (זהרי חמה עמ' קצב) - רשם מ"צ].
סלסלה
ש: האם אפשר להשתמש בסלסלה כדי לאגוד את הלולב?
ת: כן. מ"ב תרנא יא. אך יש להוסיף קשר. חת"ס סוכה לו ב. ביכורי יעקב תרנא ח.
קשרים ללולב
ש: כמה קשרים יש לקשור את הלולב?
ת: שלושה כנגד ג' אבות. יש אומרים שזה כולל קשר האגוד לולב-הדס-ערבה, וי"א שאינו כולל. שו"ע או"ח תרנא א. מ"ב יא.
נענוע לולב
ש: אם נענע הלולב בסדר כיוונים לא נכון, יצא ידי חובה?
ת: יצא דיעבד. רמ"א או"ח תרנא יא.
לולב גזול
ש: מי שקוטף ארבעה מינים משמורת טבע, או ממקום מוגן, הם נחשבים גזולים?
ת: כן...
ערבות שנפלו
ש: האם צריך להרים מן הרצפה ענפי ערבות והדסים שנפלו?
ת: כן. אין לבזות תשמישי מצוה. וגם עלים שנפלו.
הדבקת לולב
ש: מותר להדביק את הקצה העליון של הלולב כדי שלא ייפרד?
ת: כן. ואין בזה בל תוסיף כיון שבטל. אבל אם נפסל, לא יועיל להדביק. פס"ת תרמה אות ד. תרמה אות י.
גובה לולב
ש: בכמה הלולב צריך להיות מעל הדסים והערבות?
ת: טפח. 8 ס"מ. שו"ע או"ח תרנ. וההדסים קצת למעלה מן הערבות.
ארבע מינים ישנים
ש: האם במקום לשים ארבעה מינים על ארון הקודש אפשר לעשות מהם קומפוסט?
ת: אין לשים על ארון הקודש כי זה ביזוי ארון הקודש. יש לזרוק אותם דרך כבוד, לכן קומפוסט מותר בתנאי שלא מסריח כבר (עיין חזו"ע דיני הו"ר סעי' ח וריש הערה ט. ויש משתמשים בלולב לביעור חמץ, ויש ששמים בשמים באתרוג להריח בו בהבדלה ע"פ מה שאמרו חז"ל שאם נעשתה מצווה בחפץ אחד יש להשתמש בו לעשיית מצווה אחרת, כגון בלחם של עירוב ישתמשו בו לשם לחם משנה בשבת. ברכות לט ב – מ"צ).
כבוד אתרוג
ש: האם יש בעיה לנהוג בבזיון באתרוג שלא השתמשו בו לארבעה מינים?
ת: לא. דינו כפרי רגיל.
טעות במוסף סוכות
ש: מה הדין אם טעה במוסף סוכות והזכיר קרבנות של יום אחר?
ת: דיעבד יצא כיוון שהזכיר "ונעשה לפניך קרבנות חובותנו". מ"ב סוף סי' תפח (עיין פסקי תשובות שם וסי' תרסג – מ"צ).
אתרוג לא מעושר
ש: האם מותר ליטול אתרוג ששכח להפריש תרו"מ וכבר יו"ט?
ת: יטול בלי ברכה. כי בא מועד עמ' קפז.
אתרוג מהודר עד היכן
ש: כמה יש להוסיף בשביל אתרוג מהודר?
ת: שליש. מעבר לזה, זה לפי יכולתו, וגם יתכן שיש קדימה למצוות אחרות, כגון צדקה או חסד לאשתו או ילדיו (פעם בא אל הג"ר שמואל הלוי וואזנר, בעל שו"ת שבט הלוי, אברך מדקדק במצוות שקנה אתרוג מהודר בשלוש מאות דולר ובא לשאול על האתרוג. הג"ר וואזנר הכיר בו שהוא אברך בן תורה אמיתי שאין פרוטה מצויה בכיסו, ושאל אותו האם כבר קנה בגד או תכשיט לכבוד החג לזוגתו? נענה האברך ואמר שאין לו די ממון עבור זאת. אמר לו הג"ר וואזנר: עדיף שאת השלוש מאות דולר תתן לזוגתך כמתנה לחג ואתה תקנה אתרוג בכמה פרוטות. ס' ולא שבט הלוי בלבד עמ' ר – מ"צ).
אתרוג לאיטר
ש: כיצד שמאלי אוחז ד' מינים?
ת: אתרוג בשמאלו שהיא ימין שלו. שו"ע או"ח תרנא ג הגה.
שכח שהחיינו על לולב
ש: אם שכח לברך שהחיינו על לולב, האם יכול עדיין לברך?
ת: לא באותו יום אלא למחרת. מ"ב תרנא סק"ג.
החזקת האתרוג בברכה
ש: האם בשעת ברכה להחזיק האתרוג ישר או הפוך?
ת: י"א הפוך וי"א ישר ויתכוון לא לצאת עדיין. שו"ע או"ח תרנא ה מ"ב ס"ק כד-כה.
זמן הושענות
ש: האם אומרים הושענות אחרי הלל או אחרי מוסף?
ת: ספרדים אחרי הלל. אשכנזים יש ויש. עיין לוח א"י להגרימ"ט (שו"ת אגרות משה ג צט – מ"צ).
כבוד הושענות
ש: אחרי הכאת ההושענות על הרצפה, מה לעשות איתן?
ת: יש לכל אחד להרים ענפיו ועליו. א. מפני כבוד תשמישי מצווה שלא ידרכו עליהם כגון ציציות ישנות וכדומה (שו"ע ורמ"א או"ח כא א ומ"ב סק"א – מ"צ). ב. מפני כבוד המנקים שאינם עבדים שלנו.
הדבקת עוקץ או פיטם שנפל
ש: כשנפל העוקץ או הפיטם מהאתרוג בשאר ימי החג ש"חסר" כשר, האם אפשר להדביקם בדבק שיראה יפה, שהרי כל החסרון הוא מצד "זה קלי ואנוהו"?
ת: ודאי לא.
[והגר"א נבנצל כתב לי: "כן".
והג"ר שמאי קהת הכהן גרוס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "יש מתירים".
והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכ' גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "אפשר בהחלט".
והרב אלחנן פרינץ, מח"ס שו"ת אבני דרך, כתב לי: "לגבי חיבור פיטם שיראה יפה, פוסקים רבים יצאו לדון מדברי התוספתא בעוקצין (פרק א) שם נאמר: 'אתרוג שנפרץ וחיברו בכוש אינו חיבור שאין חיבורי אדם חיבור'. ומצינו בזה מחלוקת בפוסקים.
הבה"ט (תרמח ס"ק טו) הביא 'וכתב בתשובת בית יעקב סי' קמב הא דכתבו הפוסקים לפסול בניטל העוקץ, היינו בניטל ואינו בעולם וא"א לחברו, אבל אם אפשר לחברו ע"י מחט או כיוצא בו ואינו ניכר מותר ליטלו ביום ב' ולברך, אך ביום א' יש להחמיר'. אולם יש החולקים ע"כ כפי שהביא השערי תשובה (תרמח ס"ק טו), וסוברים דלא מועיל כלל לחבר הפיטם עם מחט או דבק וכן העלו השבות יעקב (א לה), אליה רבה (תרמה ס"ק יב, בכורי יעקב (ס"ק כו), חיים וברכה (אות רמד), כף החיים (ס"ק נז) ועוד.
כל זה לגבי פיטם שנשבר כולו, אך אם נשבר חלקו (ולא נעשה גומא) יש פוסקים שהתירו לחבר הפיטם (כמבואר בט"ז ובמג"א). ועיין בספר הלכות חג בחג (ארבע מינים עמוד קלח אות כו) דכתב: 'נשברה פטמתו אין יכול לחברה ע"י דבק וכדומה, אך מיום ב' ואילך יכול לברך עליו', והסברא היא דעדיין לא בטל שם אתרוג מעליו. וכבר מצינו דכתב הדרכי משה (תרמט סק"ה) בשם רבינו ירוחם, דאם ניטלה פיטמתו כשר כל שבעה, ועי"ז העלה הרמ"א (תרמא, ה) להקל בשאר ימים (אולם עיין בזה במג"א שם ס"ק יז דנטה להחמיר, והא"ר שם ס"ק טו השיג ע"כ דהרי רוה"פ מקילים בדין הדר בשאר הימים).
המשנה ברורה (תרמט ס"ק לו) כתב בזה בהאי לישנא: 'ניטל פטמתו עיין לעיל סימן תרמ"ח ס"ז, ועיין במ"א שהביא דיש פוסקים שסוברין דניטל הפטמא הוא משום הדר והוא מצדד ג"כ כוותייהו וע"כ אין להקל בניטל הפיטמא כל ז'. ומ"מ אם א"א למצוא אחר יש לסמוך על המקילין דבלא"ה רוב הפוסקים סוברין כהרמב"ם דאף אותן שפסולין משום הדר כשר בשאר יומי [א"ר] ומשמע מדבריו דיוכל לברך ג"כ, ויש שמפקפקין לענין ברכה אכן אם יצטרף עוד ספק בזה אם נטלה פיטמתו (עיין לעיל בשו"ע תרמח, ז ובמ"ב שם ס"ק כט) בודאי יוכל לברך בשאר יומי'".
והרב מרדכי אלמקייס, מח"ס שו"ת ויכתוב מרדכי, כתב לי: "לכאו' אפשר. אך לא ראיתי דבר זה כתוב. אם כת"ר ראה שמדברים על זה אשמח שישלח לי".
והשיב הגרי"ש אלישיב: אין לעשות כן, משום שצריך לחיות עם האמת (מפי האיש עמ' קמג) – מ"צ].
ריבת אתרוגים
ש: מה המקור לכך שריבת אתרוגים היא סגולה נפלאה להריון ולידה קלה?
ת: אין מקור קדום. סגולה נפלא אמיתית היא קיום תורה ומצוות. מלבד זאת, האתרוגים מלאים כמויות גדולות של ריסוס ולא כדאי לאכול.
הונאה בד' מינים
ש: האם זו הונאה למכור בדוכן לולב ב-110 ₪, שהוא מחיר השוק, כאשר קונים אותו מהיבואן ב-10 ₪?
ת: לא. כי זה המחיר של השוק. כמובן השוק כולו צריך תיקון.
שכח ברכה על לולב
ש: שכח לברך על הלולב לפני הלל, מה יעשה?
ת: יברך בין הפרקים (מ"ב תרנא ס"ק מא).