שיעורי הרב שלמה אבינר

והגית בו יומם ולילה

ש: האם יש ללמוד תורה יומם ולילה כפשוטו? ומה עם תרבות הפנאי?

ת: לפי רבינו יונה (אגרת התשובה דרש א יג), הגר"א (יו"ד רמו סק"ד) ובעל התניא (שו"ע הגר"ז ג ד) וכך נוטה המשנה ברורה (קנה סק"ד), יש ללמוד כל רגע פנוי, מלבד מצוות, פרנסה הכרחית וצרכי הגוף ההכרחיים. לפי זה אין תרבות פנאי. לפי האור שמח ריש הלכות תלמוד תורה, יש לקבוע עיתים לתורה וכל המרבה זה משובח, וכל אחד יתאמץ לפי כחו. וכן אבן האזל מלכים פ"ג בהשוואה ללימוד תורה של מלך וכן מרן הרב קוק על חובת תלמוד תורה במאמרי הראיה (עמ' 199).

לימוד תורה בשמחה

ש: אם אני לומד תורה בהנאה ובשמחה, האם אין זה נחשב לא לשמה?

ת: אם אדם לומד רק כדי לשמוח ולהנות זה לא לשמה, אבל אם מערב גם שמחה והנאה זה עדיין לשמה, ואדרבה זה מגדיל את מעלת הלימוד, כי הוא חודר פנימה ומזכך האדם. הקדמת טל. אורות התורה פ"ו. כמובן יש ללמוד גם ביראה.

לימוד תורה ותשובה

ש: האם זה נכון שיש לעשות תשובה לפני הלימוד?

ת: כן. כדי שהלימוד יהיה מתוך טהרה ויראת שמים. אבן שלמה. נפש החיים. אורות התשובה. וסיפרו שדברי הקצות התקבלו בכל העולם מפני שלמד ביראה גדולה ולפני כל לימוד הלך לחדר מיוחד ועשה תשובה בבכיה עצומה. פסקי תשובות קנה הערה 34.

לימוד בהרהור

ש: האם מי שלומד בהרהור בלי להוציא מפיו, יוצא ידי חובת מצות תלמוד תורה?

ת: בעל התניא כתב שאינו יוצא ידי חובה, ככל מצוה שבדיבור, אלא אם כן שומע מפי המדבר, כי שומע כעונה. שו"ע הגר"ז הל' ת"ת ב יב. ויש שהוסיפו שהוא הדין שומע מפי קלטת או אפילו שידור חי. פס"ת קנה הערה 51. אבל זה חידוש. ובאופן פשוט יוצא ידי חובה. אך ודאי יותר טוב בדיבור.

ש: אבל אין מברכים ברכת התורה על הרהור? שו"ע או"ח מז ד.

ת: כי אין זה מעשה. אבל זה בכל זאת לימוד. בלי להיזהר שיטת הגר"א שם שגם על הרהור מברכים. על כל פנים, המצוה היא ללמוד, והרי גם בהרהור הוא לומד. ובודאי לא יימנע מלימוד בהרהור איפה שאינו יכול בדיבור, כגון אם יש דבר לא צנוע. פס"ת קנה ו הערה 53. וכן מותר במקלחת נקיה שדינה כחדר אמצעי.

מלגה על לימוד תורה

ש: איך מותר להיות אברך ולקבל כסף הרי הרמב"ם הלכות ת"ת ג י אוסר באופן חמור?

ת: אין הלכה כמותו. כ"מ שם. ב"י יו"ד רמו. ובימינו אין אדם יכול ללמוד תורה אם יצטרך להתפרנס. לבוש יו"ד רמו.

ש: מה עדיף - לקבל מלגה או לעבוד וללמוד פחות?

ת: לקבל מלגה להוסיף תורה לעם ישראל. ועיין עוד ביה"ל רלא. קונטרס שם עולם לח"ח שער החזקת התורה. מכתבי ח"ח ב טו.

לימוד מקרא בלילה

ש: בלילה אני עייף ואין לי כוח ללמוד דברים עמוקים, רק תנ"ך, אבל שמעתי שאסור ללמוד מקרא בלילה? ומה בדבר אמירת תהילים?

ת: מותר. א. מניעת לימוד בלילה לא מוזכרת בגמרא, ברמב"ם ובשו"ע אלא האר"י ז"ל (שער המצוות פ' ואתחנן) כתב שאין ללמוד מקרא בלילה. כתוב במשנה ברורה בשער הציון: "כתב הבאר היטב שאין לקרוא מקרא בלילה, ובפרי מגדים משמע דיכול לקרוא מקרא. ונראה דאפילו להמחמירין לית בזה איסורא, אלא שלכתחילה יותר טוב ללמוד מקרא ביום. ונובע דבר זה ממה דאיתא במדרש שהיה הקדוש ברוך הוא לומד עם משה מקרא ביום ומשנה בלילה" (שו"ע או"ח רלח שע"צ ס"ק א). הרי שאין איסור מפורש. אך אין אדם חייב ללכת על פי נסתר אלא על פי הפוסקים (עיין שו"ע כה מ"ב ס"ק מב). ב. אם לומד עם פירוש רש"י וכדומה, אין בעיה, כי זה נקרא תורה שבעל פה. פס"ת רלח ג. ג. כתב מרן הרב קוק כמה מוזר הוא שאדם מחמיר חומרא שלא ללמוד מקרא בלילה אבל מוכן הוא בשביל זה לעבור על ביטול תורה (שו"ת עזרת כהן קלו). וכן בשו"ת יביע אומר (ו או"ח ל). באשר לאמירת תהילים - ודאי מותר, כי מלבד הנימוק הקודם, אין זה נקרא לימוד אלא תחנונים לקדוש ברוך הוא. זאת ועוד, מה שהקדוש ברוך הוא לימד את משה רבנו היה תורה ולא נביאים וכתובים. לסיכום: אפשר ללמוד מקרא בלילה וקל וחומר לומר תהילים.

היחס לאגדות חז"ל

ש: איך להתייחס לאגדות חז"ל בהן יש דברים מוגזמים?

ת: כשאפשר להבין אותן בצורה הגיונית, אנו מתייחסים אליהן כפשוטן. למשל, כתוב במסכת עירובין (סג, א), שאסור לתלמיד להורות הלכה בפני רבו, והמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. אחר כך הגמרא מספרת על תלמיד שהורה הלכה בפני רבו ומת, ומביאה כל מיני פרטים: שהוא היה בעיר אחת ורבו היה בעיר אחרת וכו'. הגמרא שואלת למה כל הפרטים האלה? ועונה - כדי שלא נגיד שזה משל. למה שנגיד שזה משל? כי זה מוזר, קשה להאמין. בגלל שהורה הלכה בפני רבו הוא מת? עד כדי כך?! אולי זה משל ו"חייב מיתה" הכוונה שחייב עונש גדול, אך לא מיתה ממש? לכן אומרים חז"ל שזה כפשוטו, וכדי שלא נאמר שזה משל הם דייקו בפרטים. המהר"ל כתב ספר שנקרא 'באר הגולה', ועניינו הוא הגנה על אגדות חז"ל שטוענים שיש בהן דברים מוזרים, לא נכונים, לא מדעיים וכו'. אומר המהר"ל שמהגמרא הזאת, שנותנת פרטי פרטים להראות שהיא כפשוטה, אנו לומדים כלל: גם אם יש אגדות הנראות מוזרות ולא מציאותיות, אין לומר שהינן כפשוטן. אך לפעמים יש מחלוקת בין המפרשים, האם זה משל או כפשוטו. . עיין גם הקדמת הרמב"ם למשנה.

תרגום הש"ס

ש: האם אפשר להעזר בתרגום לעברית של הגמרא? זה עוזר לי מאוד.

ת: ודאי. אם זה עוזר מאוד, מה טוב.

כתיבת חידושים

ש: אני אדם פשוט אבל לפעמים מתחדש לי חידוש בלימוד תורה, האם לכתוב אותו לעצמי או שזו גאוה?

ת: ודאי לרשום לעצמך מתוך ענווה. הרי ד' גילה לך. ספר חסידים תקל. ויש מצוה פריה ורביה בלימוד התורה. אור צדיקים. ובמיוחד בשבת. שו"ע או"ח רצ מ"ב ג. וראשונים שלא רשמו, זה מפני זכרונם המופלא. שד"ח מע' ד כלל כב. פס"ת קנה ג הערה 21-20.

לימוד הלכה

ש: האם חייבים ללמוד הלכות חיי יום יום?

ת: ודאי. אם לא ילמד, איך ידע?! שו"ע או"ח קנה מ"ב ג. פס"ת הערה 16.

לימוד מוסר

ש: האם יש ללמוד מוסר יום יום, או לסמוך על דברי מוסר שממילא מובלעים בשאר לימודי קודש?

ת: ודאי חייבים, כי צריך תשומת לב מיוחדת. לכן הרמב"ם כתב שמונה פרקים, וכן עוד גדולי עולם. והמלאך שהיה מתגלה לרבי יוסף קארו הזהיר אותו לקרוא דברי מוסר יום יום כגון חובות הלבבות. מגיד מישרים סוף פ' בהר. פס"ת קנה הערה 17. לתלמידי ישיבה, הרמח"ל כתב ללמוד לפחות שעה. המהרש"ל היה מזמין אצלו מוכיח להטיף לו מוסר שעה בכל יום. רבי יהונתן אייבשיץ כתב: שעה שעתיים. רבי יוסף זונדל מסלנט היה נוהג ללמוד שעתיים.

לימוד מוסר אחרי החורבן

ש: אחרי שהיה חורבן בגלל מידות רעות ושנאת חינם, למה לא לומדים חפץ חיים, שמירת הלשון ועוד ספרי מוסר? איני מבין!

ת: מעשה שטן. עיין הקדמת מסילת ישרים.

לימוד יומי

ש: אני עובד אך יש לי קביעת לימוד תורה יומית. ממה לכתחילה צריך להיות מורכב הלימוד היומי שלי?

ת: תנ"ך, משנה, גמרא, הלכה, מוסר, אמונה. פס"ת קנה ג.

דף יומי

ש: אני מעביר דף יומי לאנשים שזה לימודם היחיד ביום. האם די בכך?

ת: ודאי לא. לכן להשתדל לצרף לנלמד כמה שאפשר דברי הלכה ומוסר. פס"ת קנה הערה 16.

לימוד גמרא מתוך חרדת קודש

ש: האם בלימוד גמרא מותר לשאול: איך חז"ל יודעים שפירושה הוא אמת?

ת: ודאי שלא. ברור שזה אמת. הבעיה היא שלנו אם אנו מבינים (מעשה בהג"ר יוסף שלמה כהנמן שאמר דברי תורה בפני ר' חיים מבריסק ואמר: "איך הגמרא יודעת שכן הוא הנכון"? הפסיקו תיכף ר' חיים ואמר שאינו נכון לומר כן: 'די גמרא וויסט ווייל די גמרא וויסט'! [הגמרא יודעת כי היא יודעת]. אלא צריכים לומר: מה הגמרא מתכוונת להגיד בזה. דברי הרב עמ' רו – רשם מ"צ).

"חש בראשו"

ש: חז"ל הדריכו אותנו "חש בראשו יעסוק בתורה" (ערובין נד, א), האם זה כפשוטו?

ת: השאלה היא האם להבין את זה במבט נקודתי או כוללני. המהר"ל מסביר בספרו נתיבות עולם (נתיב התורה)' שהתורה מדריכה את האדם בכל חייו. לכן אם יש לו כאב

מעשה ברוריה

ש: מעשה ברוריה ורבי מאיר המובא ברש"י ע"ז יח ב הוא מזעזע ובלתי מובן. איך רבי מאיר עשה דבר כזה? היה מותר לו?

ת: נושא מורכב לסמ"ס. עיין מאמר ארוך שלי בנדון בעיטורי כהנים (גליון 223 אייר תשס"ג, שמסביר לפי השיטה שאכן קרה). על כל פנים, בנוסחאות קדומות של רש"י לא נמצא. אז אולי תלמיד טועה הכניס. [גם כך סובר הגרי"ש אלישיב שמעשה זה לא היה. ספר דברי יעקב על תשובות הגרי"ש עמ' רסג – רשם מ"צ.]

השפעות היסטוריות על פרשנים

ש: יש הטוענים שפרשנים כמו רש"י ורשב"ם פירשו מה שפירשו כתגובה לפרשנות נוצרית מסוימת, כמו למשל רש"י שהרבה לשלול את עשׂו. האם יש בעיה לקבל פירוש זה או שיש לומר שהפירושים הם אמת מוחלטת במנותק מההקשר ההיסטורי?

ת: כל מה שפירשו הוא תורה, אלא שהתורה הולכת ומתגלה מדור לדור. בוודאי שתיתכֵנה נסיבות היסטוריות שבעקבותיהן זכו רבותינו שעיניהם תֵאורנה בהבנה פירוש אמיתי ונצחי של תורה.

נרדם בשיעור

ש: כל פעם אני נרדם בשיעור, האם יש ערך ללימוד הזה?

ת: ודאי. כיון שמתעכב בבית-המדרש - ומה שנרדם, זה אונס. שו"ע או"ח קנה מ"ב סק"ו. פס"ת שם הערה 8. אבל כמובן עדיף להתגבר על השינה.

לימוד בבית-המדרש

ש: האם יש מעלה בלימוד בבית-המדרש לעומת לימוד בבית?

ת: ודאי. כתוב בשולחן ערוך: "ילך לבית-המדרש ויקבע עם ללמוד". שו"ע או"ח קנה א. פס"ת שם הערה 8. ובית-המדרש הוא מקום קדוש.

קשיים בלימוד תורה

ש: אם אני לומד ובקושי מבין ומספיק, יש ערך ללימוד הזה?

ת: "אדם שטרח בתורה כל מה שהיה יכול לטרוח, אף על פי שלא עלה בידו אלא דבר מועט, נותנים לו כאותו שטרח כמותו ועלה בידו הרבה דלפום צערא אגרא". אור זרוע הלכות ק"ש סק"ו. וכן בספר הזוהר. בספר חסידים. פס"ת ב. ובעולם הבא מקבל הכל. שו"ע הגר"ז הלכות תלמוד תורה ב יג.

פקח וחכם

ש: מה יעשה אותי יותר פקח וחכם – לימוד גמרא, הלכה או מוסר?

ת: לא לומדים כדי להיות פקח וחכם אלא כדי לעבוד את ד'. וחייבים ללמוד הכל, לשמוע כל מה שד' מדבר אלינו.

בית מדרש של שם ועבר

ש: מה למדו בבית מדרש של שם ועבר?

ת: מוסר כלל אנושי. [אחר כך ראיתי בס' דרך שיחה עמ' קמה-קמו, שנשאל הג"ר חיים קנינסקי שאלה דומה וענה: "למדו יראת שמים”.

זמן לימוד בישיבה

ש: כמה זמן אדם צריך ללמוד בישיבה גבוהה?

ת: להיות מחנך – חמש שנים, להיות רב - עשר שנים, להיות ראש ישיבה – חמש עשרה שנים, להיות יהודי – עשרים שנה, ולהיות בן אדם – עשרים וחמש שנה.

ספר בשמים ראש

ש: האם ספר בשמים ראש הוא זיוף או אמיתי? הרי מרן הרב קוק מצטט אותו פעמים מספר, כולל הפירוש עליו של ר' שאול ברלין.

ת: הספר שו"ת בשמים ראש הוא ספר שנוי במחלוקת גדול. יש חילוקי דעות מי כתב את הספר. יש אומרים שהרא"ש כתב אותו (שו"ת רבי עקיבא איגר א, ט. חיד"א בשם הגדולים מערכת הבי"ת, קכז). א"כ הוא ספר מעולה. אבל יש טוענים שהספר הזה הוא זיוף כי יש שם דברים בלתי נסבלים שלא יתכן (רבי פנחס אליהו מוילנא. ספר הברית א, כתב יושר מאמר כ, דרך אמונה מאמר כ פרק כה). אם זה היה ראשון, היינו עומדים בחרדת קודש בכל מה שהוא אומר אפילו דברים תמיהים, אנחנו אומרים שאנחנו לא מבינים, וואי אפשר לבטל. אבל כאן יש דברים שעברו את הגבולות. הם אומרים שהוא נכתב ע"י אחד ממשכילי ברלין, הרב שאול ברלין, שכמובן היה תלמיד חכמים גדול, כי עד היום הזה שעברו מאתיים שנה, יש עדיין מחלוקת בין תלמידי חכמים אם הוא מהרא"ש או הוא זיוף. ויש שיטה ביניים שהרב ברלין מצא תשובות של הרא"ש והשחיל את התשובות שלו (מהר"ם בנעט בשו"ת פרשת מרדכי או"ח סי' ה). למעשה, הפוסקים עד היום הזה מתייחסים לדבריו, לא מצד האומר אלא מצד האמור, כמו שכתוב: "קיבל אמת ממי שאמרה" (הקדמת שמונה פרקים להרמב"ם). לכן הרבה פעמים הפוסקים מביא בשמים ראש אם אמר סברא נכונה. וכן מרן הרב קוק והגר"ע יוסף מביאים דברי בשמים ראש. [וכך הסביר הג"ר מאיר מאזוז, ראש ישיבת כסא רחמים: בשו"ת יביע אומר (א או"ח מא) כותב הג"ר עובדיה יוסף בדין אם מותר לנשים לברך על הלולב "אשר קדשנו במצוותיו וציונו על נטילת לולב" או לא, שהרי נהגו בהרבה עדות לברך, והרב חיד"א (בברכ"י סי' תרנד אות ב) מתחילה עירער על זה ושגם רבו רבי יונה נבון (בספרו נחפה בכסף דף קפא ע"ג) כתב שהוא מנהגטעות, כי הרמב"ם (הלכות ציצית ג, ט ועוד) ושו"ע (או"ח תקפט, ג) אוסרים לברך, אבל אח"כ אמר: "מצאתי בשו"ת מן השמים (סי' א) שאומר שיכולים לברך, א"כ הנח להם לישראל" (וע"ע בשו"ת יוסף אומץ סי' פב). אבל הגר"ע אומר שאין סומכים על שו"ת מן השמים כי "לא בשמים היא" (דברים ל, יב), וכתב על זה ארבע תשובות ארוכות (שו"ת יביע אומר א או"ח לט-מב). ואחת ההוכחות שלו, שאם נלך אחרי שו"ת מן השמים, הרי שם (סי' נב) הוא כותב שגםמי שעושה זימון בשלושה יאמר "נברך אלקינו", וכמו שאומר שם: "אם לא תזכירהו איך תברכהו", כלומר איך תברך את ד' בלי להזכיר אותו? ולכן תגיד "נברך אלוקינו", וכי זה יעלה על הדעת? הרי זו הלכה פסוקה(שו"ע או"ח קצב, א) ומשנה וגמרא (ברכות מט, ב) והרמב"ם (הל' ברכות ה, ב) וכל הפוסקים, שאין מזכירים "אלוקינו" בשלושה, וא"כ לא סומכים על זה. אבל בכל זאת לפעמים מוצאים בו דברים נפלאים מאוד, והגר"ע בעצמו מביא אותו במקום אחר (שו"ת יביע אומר ח או"ח סי' מח) לגבי כתיבת חידושים בחול המועד. כי יש מחלוקת בראשונים בזה, יש אומרים שאסור לכתוב, כי אין לחשוש שישכח אותם וזה דבר האבד, כי הרשב"א (ג, רעג) אומר, שמי שלמד דבר פעם אחת הוא לא ישכח אותו, כלומר אם למדת סוגיא ועיינת בה והסברת כך וכך, אפילו אם תחזור אחרי שנה אותו הסבר יחזור אליך, וא"כ אין כאן בעיה ותוכל לכתוב את החידוש אחרי חול המועד. אבל יש פוסקים אחרים שאומרים שמותר לכתוב. אז שו"ת מן השמים (סי' לב) כתוב: "חביבים חידושים שאדם מחדש לפני המלך העליון יותר מכל העולם כולו", ולכן מותר לכתוב אותם בחול המועד. אז אפשר להביא אותו כאסמכתא, כלומר אם הדבר מוסכם לא סומכים עליו, אבל אם הדבר יש בו מחלוקת אפשר להיעזר בו (עלון 'בית נאמן' – גליון 22 עמ' 2 הערה 9). ודעתו של הגרי"י קניבסקי, ה"סטייפלר", שבאמת ניכר מהרבה תשובות שהם מהרא"ש ז"ל רק כנראה שיש שם הרבה תשובות מזויפות שהמעתיק הכניס מעצמו כי ישנם שם דברים מאוד מזורים ואיומים (ארחות רבנו ח"א עמ' רפה. וכתב ה"סטייפלר" בקריינא דאיגרתא [ח"א סי' כא]: "לענ"ד לא נכון כלל לפרסם קלונו של המחבר בשמים ראש... מפני שאולי נשמתו כבר מצאה איזו תיקון ע"י צירוף יסורי גיהנום זה ק"נ שנה ויותר"). ואמר הגר"א נבנצל: כשמביאים את הבשמים ראש ראוי להזכיר שיש מסתייגים חריפות מהספר הזה (השתנות הטבעים עמ' 16). והוסיף הגרז"נ גולדברג: אכן בעיקר הענין אם להביא דברי בשמים ראש בודאי צדק הגר"א נבנצל שליט"א שיש להביאו בהסתייגות, ובפרט בעניינים אלו שהוחזק למזייף ולמביא עקומות וכוזבות (שם עמ' רסד). ואוסיף דבר נפלא שהזכיר הג"ר מאיר מאזוז, ראש ישיבת כסא רחמים: וגם חב"ד מצאו בשו"ת מן השמים משהו מיוחד, יש להם בתאריך "י"ט בכסלו" יום שמחה, והם קוראים לזה "ראש השנה לחסידות". ומצאו בשו"ת מן השמים שיש שם מאה תשובות בערך, ובשום תשובה לא כתוב תאריך חוץ מתשובה אחת (סי' ה) שכתוב בשם "יום י"ט בכסלו", ובוסף התשובה כתוב "והיום יום בשירה", מה זה יום בשורה? אלא כנראה אמר לו המלאך לרבי יעקב ממרויש: בעוד חמש מאות שנה ויותר יהיה יום בשורה ביום הזה, והוא יום י"ט בכסלו. והדברים נפלאים (עלון 'בית נאמן' שם) – רשם מ"צ.]

לימוד תורה לרפואתו של חולה

ש: מה ניתן לעשות בנוסף לתפילה לרפואתו של הג"ר מרדכי אליהו?

ת: בס' 'רוח חיים' של רבי חיים מוולוז'ין, פירוש על פרקי אבות, הוא מספר על המשנה הראשונה, שפעם אחת אישה צעקה על הט"ז: "אהה אדוני, והנה בני נחלש למות"! הט"ז אמר לה: "התחת אלקים אני". אמרה: "אל התורה שבאדוני אני צועקת, כי הקב"ה ואורייתא חד הוא". אמר: "הלא זאת אעשה לך, דברי תורה אלו שאני עוסק כעת עם תלמידי, אני נותן במתנה לילד, אולי בזכותו יחיה, 'כי בדבר הזה תאריכו ימים' כתיב”. ואכן באותה שעה חלצתו חמה (נשלף החולי ויצא מגופו). א"כ, אנו יכולים ללמוד תורה לרפואתו של הראשון לציון הג"ר אליהו (ופעם אמרו להגרי"ש אלישיב: ברוח חיים מביא מעשה באשה אחת שבאה אל הט"ז שבנה חולה... ונתן לו הט"ז את "זכות התורה" שלמד באותו יום, והבריא הילד [עכ"ד], ואנו ג"כ רוצים שהרב יבטיח בכוח התורה... ואמר הגרשי"א: אינני מבטיח, אלא ברכה. מפי האיש עמ' קז – רשם מ"צ).

אדם כי ימות באוהל

ש: בספרי מוסר רבים מוזכר המאמר: "אדם כי ימות באוהל - אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו על דברי תורה”. מנגד מובא גם כן ש-"עתיד אדם ליתן את הדין על כל דבר שראה ולא נהנה ממנו”. האם אין סתירה בין שני המקורות הללו וכיצד ראוי לאדם לנהוג?

ת: אנו מבינים את המאמר “אדם כי ימות באוהל - אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו על דברי תורה" ע"פ פירושו של רבי עובדיה מברטנורה על פרקי אבות (ו, ד): "פת במלח תאכל", שצריך מסירות נפש על לימוד תורה אפילו אם צריך לאכול פת במלח. כלומר, לא חייב לאכול פת במלח אלא אם אין אפשרות אחרת צריך ללמוד תורה כך. וכן כאן, לא חייב להמית את עצמו, אך אם אין אפשרות אחרת צריך ללמוד תורה כך. מרן הרב קוק כתב בסוף 'עין איה', שלכתחילה לא צריך להמית את עצמו כי התורה היא תורה חיים, אא"כ אין דרך אחרת. מילים באנגלית בתשובות של הגר"מ פיינשטיין

ש: למה הגר"מ פיינשטיין משתמש בכל כך הרבה מילים באנגלית, בתשובותיו על בישול בשבת, במקום לכתבם בעברית?

ת: ברור שהוא ידע את המילים בעברית אבל חשש שהתרגום ישתנה ויגרום לבלבול ח"ו.

גירסא דינקותא

ש: עד איזה גיל גירסא דינקותא (שבת כא ב)?

ת: אישי מאד. [בס' דרך שיחה (ח"א עמ' תפה) השיב הג"ר חיים קניבסקי: עדיף כמה שיותר מוקדם, וי"א עד גיל עשרים (והגרח"ק סיפר שכך אמר אביו הסטייפלר. אשכבתיה דרבי ח"א עמ' קכה). ומובא בחלק ב' (עמ' שלו) אותה שאלה, וענה: כל יום קודם – עדיף, וגם בזקנותו, מה שלומד יום קודם - זוכר יותר טוב [עיין שבת כא, ב]. גמרתי ש"ס בגיל י"ז, ואני זוכר יותר טוב את המסכתות שלמדתי קודם, וכל המאוחר יותר – פחות. ובס' מצווה ועושה (הקדמה עמ' מה), כתב הרב שמואל דוד הכהן פרידמן: "שמעתי מהגאון האדיר ר' חיים קרייזווירטה זצ"ל (שהיה גאב"ד באנטוופן) בשם בעל אמרי אמת, שגירסא דינקותא הוא עד גיל ארבעים ולא מצאתי לזה מקור" - רשם מ"צ.]

סיום על דף גמרא אחד

ש: מסופר בס' יומא טבא לרבנן (עמ' לב הערה ח) על תלמיד ישיבת תפארת ירושלים, בן להורים פשוטים, שהאב היה רחוק מן התורה. כשהבן היה מגיע לשבת הביתה, היה מטפטף את משנתו. האב שאלו לפשר דבריו וביקש לראות את הגמרא שבידו. משהבין האב את משמעות לימוד התורה, החל ללמוד את השפה הארמית לצורך לימוד הגמרא. לאחר כשלוש שנים, כאשר האב ידע את הדף הראשון על בוריו, ביקש מבנו לעשות סיום על הדף. השיב בנו כי אין הדרך לעשות סיום על דף אלא על מסכת שלימה, אך לאחר הפצרות האב, הלך לשאול שאלה זו את מורו ורבו הגאון ר' משה פיינשטיין, והשיבו: הייתי בימי חיי בהרבה סוגי סיומים על משניות, גמרות, משנה ברורה ועוד, אך לא זכיתי להיות בסיום על דף אחד בודד שנלמד מתוך עמל ויגיעה במשך שלוש שנים. אמור לאביך שיעשה סיום ואף אני אבוא למסיבתו. בשמחתו עמד האב והקריא את השורה האחרונה של אותו דף, ואחרי כן נערכה סעודת מצוה ברוב פאר והדר מתוך שירה וזימרה. הבוקר אור והאנשים שולחו לבתיהם, חתן הדף עלה על יצועו ושוב לא קם. כאשר בא הבן לספר דבר זה לרבו, אמר לו הגרמ"פ: יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בדף אחד.

ת: זה כמו "והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא" (חגיגה ה, ב). רק שאצלנו זה סיומא על דפא חדא. אך אי אפשר לבנות על מעשה רב. עיין בבא בתרא קל.

לימוד תורה בליל חג המולד

ש: האם מותר ללמוד תורה בליל חג המולד המכונה 'ניתל נכט'?

ת: אמנם מנהג כמה מהחסידים לא ללמוד תורה בליל חג המולד כדי לא לתת קיום לאותו האיש, וכך סיפר הרבי האחרון מליובאוויטש בשם חותנו, הרבי הריי"צ, כי אביו נהג לשחק שחמט בליל 'ניתל' (שיחת הרבי פ' וישב א' חנוכה תש"נ). כך גם נהג הרבי האחרון עד חצות (עיין "שערי הלכה ומנהג" ח"ג עמ' סד-סו). פעם א' שאל האדמו"ר מהרי"ד מבעלז את בנו מהר"ם מבילגורייא מה עשה בניטל, השיב כי שחק במשחק דאמינא, אמר האדמו"ר, האם אתה יודע מה זה ניתל, ניתל דהתגברות הטומאה הוא ע"כ חזק, דא"א לעמוד כנגדו, להיות דבוק בד' ע"י לימוד התורה, רק ע"י שישב בדביקות ממש בד', וא"כ נמצא שבניתל צריכים לישב במחשבות קדושות, ואתה משחק במשחק דאמינא (מעשי חושב עמ' רצג-רצד). עוד מסופר בספר "עדות ביוסף" (עמ' רפד) שבליל שבת קודש שחל ב'ניתל' לא אמר הרבי מסטמאר דברי תורה ב'טיש', ורק כשהלך לביתו אמר חידוש ששמע מהאדמו"ר מבעלז על הפסוק (תהלים צב, י) "כי הנה אויביך ד' כי הנה אויביך יאבדו" – שהרשעים נידונים באותה מידה שהם פגעו בעם ישראל. בספר הליכות חיים (מועדים וזמנים עמ' מז), הג"ר אליהו שמואל שמרלר, ראש ישיבת צאנז בקרית צאנז ועוזר ומשותף של האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג בכתיבת שו"ת דברי יציב, סיפר על האדמו"ר: "זכורני שבשנת תשל"א ביום אשר בערבו חל ניטל, התחלתי לכתוב אצל רבינו זי"ע תשובה עמוקה בדיני מקוואות בדין נתן סאה ונטל סאה ובענין אמה שוחקת ועוצבת (נדפס אח"כ בשו"ת דברי יציב יו"ד ח"א סי' יקג), וכשהגיע זמן צאה"כ לר"ת סגר רבינו זי"ע את הספרים אך המשיך לשוחח בנידון עד השעה שמונה, והתבטא אז: אצל זקה"ק מצאנז זי"ע ראו בניטל רק שינוי קל, ולא עשה עסק גדול מכך. ואח"כ נכנס אל היכל הישיבה וכשמצא כמה בחורים הורה להם ללכת לישון מוקדם ולקום בשתים לפנות בוקר ללמוד". אך וודאי שמנהגנו הוא ללמוד תורה. יש אומרים שהסיבה שלא למדו תורה ב'ניתל נכט' היא משום שבלילה הזה הנוצרים היו מתלהבים והורגים יהודים בפוגרומים, ובמקום ללמוד תורה היהודים היו צריכים לעמוד על המשמר ("טעמי המנהגים" עמ' תק), אך כיום ב"ה הם לא עושים דברים כאלה ואנו יכולים ללמוד תורה. [אגב, מסופר בספר "שיח שרפי קודש" (עמ' 192) שכשהרבי האחרון מליובאוויטש ישב שבעה ביקר אצלו הרבי מסטמאר, האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים, ושאל: "מדוע אנו קובעים את תאריך ליל 'ניתל', על מנת לא ללמוד תורה באותו זמן, על פי הלוח שלהם ולא ע"פ הלוח העברי? ענה הרבי מליובאוויטש: "הטעם שאין לומדים ב'ניתל' הוא כדי לא להוסיף חיות באותו האיש ובהולכים בשיטתו, וכיון שיום אידם הוא על פי הלוח שלהם, גם הזהירות שלא להוסיף חיות היא באותו הזמן שהם חוגגים". ע"פ זה נראה לומר שבכל מדינה יש להיזהר בזה בליל אידם הנהוג במדינה זו בזמן הזה. ברוב המקומות נקבע יום אידם ל-25 בדצמבר ולכן יש הנזהרים ביום זה, ואילו במקומות שבהם חוגגים יום אידם ביום אחר (ולדוגמא: ב-6 בינואר), יש להזהר באותו יום. אך כמו שאמרנו אנו משתדלים ללמוד תורה כבכל יום. כתב הג"ר משה שטרנבך: "לא שמענו איסור זה, אלא הוא מנהג אצל החסידים" (שו"ת "תשובות והנהגות" א, תקנ). ה"חזון איש" אמר שאסור לבטל מלמוד בלילה זה והקפיד על הנוהגים שלא ללמוד. מכל מקום ה"סטייפלער" לא רצה ללמוד מתוך ספר משום שיש בזה חילול השם, כיוון שהחסידים מסתכלים על מי שלומד כעובר עבירה. הוא סיפר שפעם בא חסיד לשאול אותו שאלה ב'ניתל' וראהו לומד ותמה עליו. סגר ה"סטייפלער" את הספר והתנצל בפניו שלא ידע שזה היום. על כן, מנהגו היה ללמוד בעל פה שמא יכנס חסיד ("ארחות רבנו" ח"א עמ' קצג). ומובא בס' הליכות והנהגות ממרן בעל ה"קהילות יעקב" (עמ' עב) ששאלו את הסטייפלר האם מותר ללמד ב"ניטל" וענה: אני לומד ב"ניטל" כיון שהחזו"א למד. ואמר הג"ר שמואל הלוי וואזנר, מח"ס שו"ת שבט הלוי, שבארץ ישראל לא נהגו מנהג הניטל, ופעם הוא שאל את המהרי"ץ דושינסקיא ואמר לו שאכן לא נהגו באר"י את המנהג (רב רבנן עמ' תכח). והג"ר עובדיה יוסף כתב שאין מנהג כזה בעדות המזרח (שו"ת "יביע אומר" ז יו"ד כ). כמו כן מסר הרבי מליובאוויטש שבארץ ישראל אין נוהגים בזה כלל, על אף שנראה שכן נהגו ("שערי הלכה ומנהג" עמ' סז). וראינו בס' גם אני אודך (עמ' קסד), שנשאל הג"ר יוסף ליברמן בעל 'משנת יוסף' ע"י הג"ר גמליאל הכהן רבינוביץ: בבעלזא ידוע שאמר האדמו"ר תורת בניטל, והטעים, שהתורה שלו זה תפילה על כלל ישראל, ע"כ. האם מותר בניטל גם לרשום התורה שאומר האדמו"ר, או לא? והטעם? והשיב הג"ר ליברמן: בספר מהר"א רשומים התורות שאמר בפ' שמות וארא ובא, שבהם יכול לחול בניטל וזה רשמו החסידים בידיעתו, ש"מ, ומסתבר שאם חל ניטל במוצ"ש שלא רשמו אז, וכשחל בליל שבת א"כ במוצ"ש כבר לא ניטל – רשם מ"צ.]

לימוד קבוצתי ברכבת

ש: האם מותר ללמוד תורה בקבוצה ברכבת אם זה מפריע לאחרים?

ת: וודאי שאסור. כשנוסעים ברכבת אסור להפריע לאחרים, הרכבת איננה בית כנסת ולא בית מדרש. אם אדם רוצה ללמוד יש ללמוד בשקט. אגב, ישנם אנשים הצועקים בטלפון וגם זה דבר חמור, זו חדירה למקום הפרטי של הזולת. אנשים צריכים להתנהג בדרך ארץ ברכבת, באוטובוס, ברחוב וכו', וקל וחומר מי שלומד תורה, כי "דרך ארץ קדמה לתורה". גם במטוסים יש אנשים שמארגנים מניינים ומפריעים לאחרים. גדולי ישראל אומרים שאסור לארגן מניין במטוס אם זה מפריע לאחרים. קיימת חוברת מיוחדת של החברה 'אל-על' שנקרא "מידע לנוסעי אל על שומרי המצוות" עם רשימה של גדולי תורה האומרים שאסור להתפלל באופן שמפריע לאחרים, ובכללם: הג"ר משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה או"ח ד, כ), הגרש"ז אוריבך (הליכות שלמה – תפילה עמ' 95) והג"ר עובדיה יוסף. דרך אגב כך הם בעצמם נהגו כשהיו בטיסותו. כמו כן פסק הגרי"ש אלישיב שאין לקיים מניין במטוס אפילו אם זה מפריע לאדם אחד. המעבר גם שיייך לו (פניני תפילה קכד). באמריקה יש אוטובוסים שמיועדים רק ללומדי תורה ושם אפשר ללמוד, להתפלל ולקרוא בתורה, אך במקום שזה מפריע – אסור.

לימוד והנקה

ש: האם מותר ללמוד בזמן הנקה?

ת: כן.

ש: ולומר תהילים.

ת: גם. [ונשאל הג"ר נבנצל: האם לאשה מותר להתפלל בזמן שהיא מיניקה את תינוקה? והשיב: כן, כי אין זה מביא אותה לידי הרהור (תשובות אביגדר הלוי עמ' קב) – רשם מ"צ.]

סיפורי גדולי ישראל

ש: האם קריאת סיפורים גדולי ישראל מכל הדורות נחשב לימוד תורה?

ת: כן, כמו ספרי מוסר. אך לא כמדרגת לימוד תורה בעמל והעמקה. עיין פסקי תשובות קנה 41.

לימוד שאינו נצרך עתה

ש: האם יש ללמוד תורה בדברים שאינם נצרכים, כגון קרבנות?

ת: ודאי, כמו שיש מצוה לקיים את הכל, יש מצוה ללמוד את הכל. סמ"ג הקדמה למ"ע. לימוד תורה אינו אמצעי לבד לקיום אלא מטרה עצמית. אך לימוד המביא לידי מעשה קודם, כגון מסכתות הנוגעות למעשה, וכן הלכה, תנ"ך, מוסר, אמונה. פס"ת קנה ג.

לימוד המביא לידי מעשה

ש: למה בישיבות לומדים מסכתות מנשים ומזיקין?

ת: זה בראשית הדרך כדי לפתח את כשרון העיון אבל אחר כך יש להתעמק במה שנוגע למעשה. קריינא דאגרתא לגרי"י קניבסקי ח"ב מכתב א. ואם הוא למדן אבל נכשל בעבירות זה חילול השם. עיין פס"ת קנה ג.

לימוד אגדות

ש: האם על לימוד אגדות שיש בגמרא יש להתעמק או לעבור מהר?

ת: באותה רצינות שלומדים את השאר. עיין הקדמת המהרש"א.

מסכת ביצה או ביעא

ש: כתב המג"א (או"ח סוף ס' קנו) בשם המהרש"ל (בים של שלמה ב"ק פ"ד) שאין לומר ביצה אלא 'ביעא' משום הדין ש'אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו'. וכן כתב ה'תפארת ישראל' (הקדמה למסכת ביצה) מהגמרא בסנהדרין (ה, ב), שתלמיד אחד דרש שמי ביצים אינם מכשירים לטומאה, וטעו, שסברו שאמר שמי בצעים אינם מכשירים ונכשלו בזה (ראה תוס' שם), וכיון שקרה קלקול בזה, הנהיגו לומר בלשון חכמים ביעא במקום ביצה כדי שלא יכשלו עוד. אמנם בליקוטים שנדפסו בגליון המשניות בריש משניות ביצה מובא שבוודאי עדיף להשתמש בלשון הקודש ולא בתרגום, וגם מובא בשם הגאון מווילנא שלא קיבל בזה את דעת המהרש"ל והמג"א (ראה עוד שם באריכות). והמ"ב (קנו, ד) לא מביא את כל דברי המהרש"ל והמג"א הנ"ל, אלא מביא: "אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו" (פסחים ג, א). האם יש לומר ביצה או ביעא?

ת: לא חוששים. כלומר, קוראים למסכת בשמה - "ביצה". [וכן הגרי"ד סולוביצ'יק בהזכירו את המסכת ביצה, היה רגיל לבטאה כרגיל, ולא היה משנה לקרותה ביעא (מפניני הרב עמ' קצד). פעם גם שאלתי את הג"ר גמליאל הכהן רבינוביץ, מחבר ספר 'גם אני אודך', מה המנהג בבני ברק במקום מגוריו, ואמר שיש אומרים ביצה ויש אומרים ביעא. אחר כך ראיתי בספר 'ארחות רבנו' (ח"ד עמ' קעג) שהג"ר קניבסקי, בעל 'קהלות יעקב', אמר "ביצה" ולא "ביעא". וכן מובא בספר 'אמרי מאיר' (עמ' ריב) שכשמזכיר הגרי"ש אלישיב מסכת ביצה איננו אומר ביעא, אלא אומר ביצה ככתבה – רשם מ"צ.]

לימוד מסכת מועד קטן

ש: האם יש חשש בלימוד הלכות אבלות או מס' מועד קטן?

ת: אין שום חשש. אדרבה עיין בספר חסידים רעא. [ודומה לזה, בספר נפש הרב (עמ' כט בהערה), כתב הג"ר צבי שכטר שהגרי"ד סולוביצ'יק לימד פרק "אלו מגלחין" והג"ר מנדל זק"ש – חתן החפץ חיים – היו לו קצת טענות עם הגרי"ד בקשר לזה, שהרי בתשובות החת"ס הזכיר שהמנהג היה שלא להגיד שיעור בפרק זה. אך הגרי"ד לא חש לזה, כי כנראה בישיבת וואלאז'ין הגידו שיעורים כסדר על כל מס' הש"ס (וגם טען להגרי"ד על כך שהגיד שיעור בישיבה במס' נדה עם בחורים רווקים). וגם הגיב הג"ר סולוביצ'יק שכתוב בספר חסידים (שם) שכל מצוה שאין לה דורש ואין מי שמבקש אותה תדרשנה, לפי שהיא כ"מת מצוה" (מפניני הרב עמ' קסה). בספר מאיר עיני ישראל (ח"ב עמ' 239) מובא מעשה שהיה בראדין, שכמה אנשים מתו בתקופה קצרה. אספו אנשי הקהילה את הקהילה לצורך חשבון נפש. קם החפץ חיים והכריז שמסכת מועד קטן מתלוננת אצל ריבונו של עולם שאינה נלמדת בישיבות, ומי שכן לומד אותה זה רק לענייני אבלות ולכן אנשים מתים. וסיפר הראשון לציון, הרב הראשי לישראל, הג"ר יצחק יוסף, כאשר הוא כתב את ספרו ילקוט יוסף על הלכות אבלות, הג"ר בן ציון אבא שאול הוא אמ: אוי ואבוי, אתה מפחד ממלאך המות?! איך אתה מתעסק עם מלאך המות? אז הג"ר יצחק יוסף כן פחד והלך לשאול את אביו, הג"ר עובדיה. הגר"ע אמר: לא לפחד, והראה לא את דברי ספר החסידים רעא שהלכות אבלות הן בגדר מת מצוה שאין לו קוברים (שיעורו על פרשת דברים תשע"ד בבית כנסת יזדים בירושלים). מובא באשכבתיה דרבי (ח"ב עמ' קסט) שנשאל הגרי"י קניבסקי ה"סטייפלר", אם יש לחוש מללמוד מסכת מועד קטן המדברת מעייני אבלות, והשיב, שכבר מובא בספר חסידים, להתפלל קודם הלימוד ולומר, שחפצים ללמוד לשם לימוד תורה, ואז הלימוד לא יביא לצרה חלילה. בשנת תשס"ז עם תחילת לימוד מסכת מועד קטן בדף היומי, פירסם הג"ר חיים קניבסקי את דברי החתם סופר בעניין החשש מלימוד מסכת מועד קטן כיוון שנלמדים שם עניני אבלות, וע"כ הורה שלפני לימוד המסכת ייתן צדקה (עיין תשובותיו יו"ד ס' שמו שהוא "גברא קפדנא אנא" בעניני אבלות). כך מובא מהגר"ח קניבסקי בקונטרס מנחת תודה (עמ' ה. ואח"כ כשיצא כספר עמ' כו). ובדרך שיחה (ח"ב עמ' שכח) נשאל הג"ר חיים קניבסקי: "בכולל מסויים רוצים ללמוד טור שו"ע הלכות אבילות, ושמעתי מחכ"א שהגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל אמר שיעור במסכת מועד קטן ואז מתה אחותו, ואמרו שזה היה מסימן רע הנ"ל, ונכנס הנ"ל אצלו ושאלו אם זה נכון וממש רצה לזורקו מביתו". וענה: "בשם החת"ס אמרו שכאשר למד עניינים אלו היה נותן פרוטה לצדקה, ותו לא מידי. יותר לא מצאנו שצריך לחשוש. אבא (הסטייפלר) והחזו"א זללה"ה למדו כל העניינים האלו. ומאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה בזה". ומגיד שיעור שהתחיל ללמד מו"ק ואמר למשתתפים בשיעור שיצומו לפני תחילת הלימוד. נשאל הגראי"ל שטינמן: האם יש ענין בזה וצריך לחשוש ואכן צריכים לצום? והשיב: "העולם מפחדים". אלא אמר הגר"נ קרליץ: "אפשר ללמוד גם בלי זה" (בזאת יבא אהרן עמ' שפד-שפה). ומובא באמרי מאיר (עמ' ריב) שנשאל הגרי"ש אלישיב: האם מותר ללמוד הלכות אבילות? והשיב: חייבים (כלומר, לא רק שמותר אלא שחייבים ללומדם). ובס' וישמע משה (עמ' שכז), נשאל הגרי"ש אלישיב: יש בחור שלומד מסכת מועד קטן וכותב ע"ז חיבורים עם חידושים וביאורים, ועכשיו הוא אוחז בעניני אבלות, ואמרו לו שזה לא סימן טוב לעסוק בענינים האלו ולעשות חיבורים עליהם? והשיב: זה הבל הבלים, והשמיך לגעור כמה דקות ע"ז, והוסיף: העיקר שילמוד, לא משנה מה שלומד. עיין גם ההקדמה ל'נטעי גבריאל – הלכות אבלות', שיש דיון בעניין. וכתב הג"ר שמואל הלוי ווזנר בשו"ת שבט הלוי (י, א אות ב): ואשר שאל כב' בענין למוד מס' מועד קטן ובפרט בסדר דף היומי. אין לי להוסיף על מה שהעתיק כב' בקיצור, והעיקר מש"כ בס"ח סי' רס"א דלא זו דאינו מזיק אלא מצוה גמורה היא אלא שיש להתפלל לפני זה שלא יגרום שום דבר רע, ואין היא וכיו"ב ח"ו גורם נזק אלא דברת בני אדם כאשר רמז בס"ח שם, אבל דברי תורה עצמם הם דברי אלקים חיים וגורמים אריכות ימים, אלא שאין רגילים לקבוע ישיבה ע"ז, אבל מצוה כלימוד ש"ס על הסדר בין ביחידות בין ברבים כדף היומי חלילה לחסר חלק מתורת חיים. ומי לנו גדול מגדולי הראשונים אבירי התורה כבעלי תוס' והרא"ש ומרדכי, כרבינו הרמב"ן והריטב"א ועוד, כבעלי שו"ע הטור וכל שלטי גבורים שלא שינו מעיונם בזה לעומת שאר חלקי התורה. ואם בכל זאת חושש אדם לנפשו יתפלל שגם עי"ז יזכה להאריך ימים ושנים, ואריכות בזה ללא צורך – רשם מ"צ.]

הרמב"ם והקבלה

ש: האם יתכן שהרמב"ם חולק על חכמת הקבלה או שיש לתרץ?

ת: יתכן שחולק בפרטים קטנים.

תורה ועבודה

ש: האם האידיאל הוא ללמוד תורה כל היום או לעבוד ולקבוע עיתים לתורה?

ת: צריך גם כאלה וגם כאלה. הרוב עובדים וקובעים עיתים. המיעוט לומד יום וליל. מיעוטם כרשב"י. ברכות לה ב.

מורה נבוכים

ש: האם מותר לקרוא ספר עם דברי בזיון חריפים שנכתבו נגד מורה נבוכים?

ת: ודאי לא! אגב, הרמ"א פותח את ההגותיו על השולחן ערוך בדברי מורה נבוכים.

שיעורי רבנית

ש: האם מותר לאיש לשמוע שיעורים מוקלטים של רבנית?

ת: בודאי מותר. כמובן אם היא מסכימה.

אסטרונומיה

ש: האם זה נכון שהרמב"ם לקח חשבונות טסטרונומיים מיוונים?

ת: כן. מדע אפשר מכל. הלכות קידוש החודש יז כד.

מסכת אחת

ש: האם עדיף ללמוד הרבה מסכתות או ללמוד מסכת אחת על בוריה ולחזור עליה תמיד?

ת: עדיפה מסכת אחת בצורה מעמיקה ונקראת מסכת עולם הבא. ומעשה בחסיד שלמד תמיד מסכת חגיגה וידע רק אותה. כאשר מת באה מסכת חגיגה בדמות אשה, בכתה עליו והספידה אותו. מדרש תנחומא. מנורת המאור נר ג כלל ח ח"ג פרק ה. פס"ת קנה הערה 22. וגם מרוויח שלעת זקנה שקשה לו ללמוד, יש לו מן המוכן ללמוד. מאמר תורת הבית לחפץ חיים פרק ו. ובזמן חז"ל היו תלמידים שהיו בקיאים רק במסכת אחת או שתים. ירושלמי מובא בהלכות תלמוד תורה לגר"ז ב ח.

לימוד על הרע

ש: האם מותר ללמוד כל מיני שיטות נגד התורה, לא כדי להימשך אחריהן חלילה, אלא רק כדי להכיר?

ת: ודאי לא. רמב"ם הלכות עבודה זרה ב ב-ג. ולפי הגר"א זהו חטא עץ דעת טוב ורע. פירושו על הזוהר פקודי. אלא יש להעסיק מוחו בדברים קדושים וטהורים.

לימודי חול

ש: מה לענות לאלה שטוענים שיש להגדיל מספר שעות של לימודי חול על חשבון לימודי קודש בבתי ספר ממ"ד שאם לא כן, יצמחו לנו בטלנים, ודרך ארץ קדמה לתורה?

ת: לא להשיב כלום. אלו הבלים. תלמוד תורה כנגד כולם. עיין תכנית לימודים לילדים בהלכות תלמוד תורה לרמב"ם פ"ב. ובבתי ספר ממ"ד יש תוצאות יותר טובות בלימוד חול מאשר בממלכתי בהם לא לומדים תורה.

זמן קביעת עיתים לתורה

ש: כמה זמן חייב כל אדם ללמוד תורה?

ת: קביעת עיתים כל יום ביום ובלילה. רמב"ם תלמוד תורה א ח. ומעבר לזה יוסיף כל אחד כפי יכולתו, ולא יבלה זמנו בדברים בטלים. דבש לפי מערכת ק אות כג.

קביעת עיתים לתורה לאברך

ש: שמעתי שאברך שמקבל מלגה חייב מלבד זאת לקבוע עיתים לתורה ככל אדם?

ת: מחלוקת. שע"ת קנה סק"א. ולכן ילמדו גם מחוץ לחובת המלגה.

מחלוקת ערה"ש ומ"ב

ש: ראיתי בס' ההר הטוב הזה (עמ' 358), שנשאל הג"ר שלמה מן ההר: מה עושים כשיש מחלוקת בין ערוך השולחן לבין המשנה ברורה? וענה: צריך ללכת אחרי מי שגדול יותר בחכמה ובמנין. בחכמה - אי אפשר לדעת מי גדול יותר. במנין - אין ספק, שספר ההלכה של החפץ חיים, המשנה ברורה, התקבל ברוב קהילות ישראל.

ת: משנה ברורה, אך לא ידוע מי גדול יותר. [ומסר לנו הרב דב פרימר, שברבעון אור המזרח (כרך לא, חוברת ג-ד [קי-קיא]), הרב ישראל שאול פרימר מביא את דברי הגרא"י הענקין, שהוסיף: "וכדומה שמענו ממו"ר הרה"ג דוד קאהן שליט"א (הפוסק האמריקאי הנודע) בשם הרה"ג משה פיינשטיין שליט"א. וכן הוא הקבלה במשפחתנו מהגמו"ז זצלה"ה הרב משה זאב הכהן, מחבר ספר תפארת משה (שהיה מחשובי הפוסקים בשיקאגו)". וידוע שכן סבר הגרי"ד הלוי סולובייצ'יק זצ"ל, אשר גם היה נוהג לומר שמי שרוצה ללמוד הלכה - ילמד את ערוך השולחן, ומי שרוצה לדעת איך לפסוק הלכה - יעיין בחיי אדם. וכתב הג"ר חיים דב אלטוסקי, חתנו של הגרח"פ שיינברג, בחידושי בתרא פסחים (עמ' מח): ידוע אמרת הגר"מ פיינשטיין ז"ל, שהמ"ב היה צריך להסכמת ערה"ש, אבל ערה"ש לא היה צריך להסכמת המ"ב, עכ"ל. אמנם פעם אמר הגמרי"ש אלישיב: "ומה שכתוב בשו"ע באורח חיים, זה רק מה שנפסק במשנה ברורה". ופעם שאלו תלמיד: אם אפשר לסמוך על החיי אדם כאשר הוא חולק על המ"ב? וענה, שצריך לילך אחרי המ"ב מפני שהוא רואה את כולם והכריע, וכעין מה שהתבטא החזו"א (מעשה איש ח"א עמ' כג), שהמ"ב הוא הפוסק האחרון. אבל הוסיף הגריש"א, שאפשר ללמוד חיי אדם ולנהוג על פיו כשאינו חולק. וידוע מכתבו של חזו"א בקובץ אגרות (ח"ב סי' מא) הוא כותב "ההוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים כמו מרן הבית יוסף ןמגן אברהם והמשנה ברורה היא הוראה מקויימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית ואין שום צד קולא בזה" (הסוד עמ' קכד-קכה) – רשם מ"צ.]

משנה ברורה וביאור הלכה

ש: מה ההבדל בין מה שמובא במשנה ברורה למה שמובא בביאור הלכה?

ת: מה שמובא במשנה ברורה זה ביאור ההלכה. מה שמובא בביאור הלכה זה העיון בהלכה.

עבודת תלמיד ישיבה

ש: אני תלמיד ישיבת הסדר נשוי ואין לי אישור לעבוד. האם מבחינה הלכתית מותר לי לעבוד לפרנסתנו?

ת: ודאי לא. אלא אם חיוני, אפשר להשיג אישור מקצין העיר. אלא שאל ראש ישיבה שלך.

בנות ים

ש: כיצד להתיחס לגמרא בכורות ח בנוגע לדג שחציו אדם?

ת: לא כתוב שיש, אך תאורטית מה דינו (עי' נתיבות עולם, נתיב התורה יד. וס' באר הגולה).

ביטול תורה

ש: מה ההגדרה המדוייקת של ביטול תורה?

ת: כל אחד לפי מדרגתו. אורות התורה ז ה. ט ז. יב ה. הערות רבנו הרב צבי יהודה בשם אגרת הרמב"ם ליוסף אבן גבר.

שיעור או מנין אבלים

ש: מה עדיף, שאתן שיעור תורה או אבטל כדי להשלים מנין אבלים?

ת: שיעור תורה חשוב יותר. [כן פסק הגרי"ש אלישיב. ומסופר בתולדות החפץ חיים [ח"ד עמ' פו] שהיה בדרך לעזוב וילנא בענין דחוף, וקראו לו להשלים מנין אבלים, והלך להשלים מנין כיון שחשש מחילול השם. ומסביר הג"ר אלישיב שהחפץ חיים שאני, ואי אפשר ללמוד ממנו. קב ונקי סי' שח. ולגבי בעל הבית, נשאל הגר"ח קניבסקי על אחד שעובד כל היום ובערב מתפלל מנחה בבית הכנסת אחד, ושוב הולך לשיעור גמרא. ובישקו מבית הכנסת שישאר שם להשלים למנין של מעריב. מה עדיף – שהוא ילך וישתתף בשיעור גמרא, וישאיר תשע אנשים בלי מנין למעריב או שהוא יתפלל עמם מעריב, אבל אז אין לו שיעור תורה כלל באותו יום? והשיב: חייך קודמין. ומוסבר שם בהערה: עיין בתורת משה להחת"ס (פ' קדושים) כתב "חייך קודמים" זה דווקא בגשמיות אבל בתורה ובמצוות אמרינן "ואהבת לרעך כמוך" [דשניהם נאמרו ע"י רבי עקיבא]. ועיין שו"ת אגרות משה (אה"ע ד, כו אות ד) שתמה עליו, שמבואר בגמרא קידושין (כט, ב) לעניין פדיון הבן ולימוד תורה שהוא קודם לבנו הרי מוכח שגם בתורה ומצוות חייך קודמין (לקט שאלות המצויות הג"ר יהודה אריה דינר ח"ג עמ' כט-ל – רשם מ"צ.]

דף יומי או לימוד בעיון

ש: מה עדיף ללמוד כל יום – דף יומי או גמרא בעיון?

ת: ודאי לימוד בעיון, שזה אגרא דשמעתתא סברא לעומת אגרא דפרקא דוחקא. ברכות ו ב ורש"י שם.

ספרי מוסר

ש: מה עדיף ללמוד – מסילת ישרים או חובת הלבבות?

ת: קודם מסילת ישרים פעמים רבות, אחר כך חובת הלבבות שהוא ספר עמוק.

ש: האם ללמוד מוסר בהתפעלות ובהתרגשות, כמו שאמר רבי ישראל סלנטר?

ת: כן, אם זה עוזר לך להוסיף יראת שמים, והעיקר הוא חשבון הנפש.

לימוד נסתר

ש: לאור דברי מרן הרב קוק באגרות א עמ' רלב על הסכנה של גרסת נסתר לנפשות בוסריות, האם להימנע מלגרוס זוהר במוצאי שבת כמו הספרדים?

ת: זו רק קריאה בענווה.

חושן משפט

ש: אם איני מתעתד להיות דיין, בכל זאת עליי ללמוד חושן משפט?

ת: ודאי. א. יש ללמוד כל התורה כולה (שו"ת אגרות משה יו"ד ב קי. ד לו). ב. יש לדעת חו"מ כדי לקיים מצוות בין אדם לחברו. [עיין אורות התשובה יג ה. ובהערת רבנו הרב צבי יהודה, הערה 6, שמציין ספר "הצדיק ר' יוסף זונדל סלנט" ששם מובא שהיה אומר שאי אפשר שתהיה לאדם יראת שמים אם לא למד חושן משפט, וקשה להיזהר בדיני נזיקין ומשפטים אם חסרות ידיעות בתורת המדות והמוסר – רשם מ"צ.]

אמן באמצע לימוד תורה

ש: השומע ברכה חייב לענות אמן. שו"ע או"ח רטו ב. ואם אני באמצע לימוד תורה וזה מפריע לי?

ת: העוסק במצוה פטור מן המצוה. פסקי תשובות קכח סב. רטו ד.

חובות הלבבות

ש: למה ספר חובות הלבבות אינו מביא מקורות מדברי חז"ל?

ת: הוא מהגאונים שכל דבריהם הם מסורת מדברי חז"ל. הוא אינו מביא מקורות כדי שנתייחס ישירות לדברים שהוא מוכיח ולא נחמוק מהם בעזרת פלפולים שמא לא לכך התכוונו חז"ל.

גומי לעיסה

ש: האם מותר ללעוס גומי לעיסה תוך כדי לימוד גמרא?

ת: אם הכרחי כדי לא להירדם. לכן לשאול את ראש הישיבה (עי' ברכות כ).

ללא כח ללמוד

ש: אם אין כח ללמוד ולהתרכז, מה לעשות?

ת: ללמוד דברים קלים להבנה. האר"י. שער המצוות ואתחנן. פסקי תשובות קנה 40.

מדרשים סותרים

ש: איך להתייחס למדרשים סותרים?

ת: יש שלוש אפשרויות: א. חלק מהמדרשים עוסקים בדברים שהיו לפני הרבה זמן והפרטים נשכחו. לדוגמא, יש מחלוקת האם גובה המזבח היה שלוש אמות או עשר אמות (עיין זבחים נח, ב-נט, א). זה הבדל עצום ולמרות זאת שכחו. וכן הרמב"ם בהלכות תקיעת שופר (ג, ב), תמה איך שכחו דבר כזה מפורסם כמו תקיעות שופר, הרי כל שנה תוקעים בשופר? ומסביר שזה בגלל הגלויות והצרות. עברנו כ"כ הרבה צרות ששכחנו. מישהו פעם שאל איך אפשר לשכוח הלכות בגלל הגלויות והצרות? אמר לו רבו: "אשריך שלא היית בשואה, לכן אינך מבין שיש צרות העלולות לגרום לאדם לשכוח את כל מה שקורה לו". ב. יש מדרשים שאינם כפשוטם, כמו שאומר הרמב"ם בהקדמה לפירושו על המשניות. נראה שיש סתירה אך באמת המדרש הוא משל. המהר"ל עוסק בזה הרבה בכל הספרים שלו, במיוחד בספר 'באר הגולה'. ג. יכול להיות שיש מחלוקת אם יש ערך מוסרי או רוחני בעניין מסוים עבור עם ישראל וקידוש השם. מדרש אחד אומר שאין חשיבות ומדרש אחר אומר שיש.

שיחת חולין

ש: האם יש מקום לשיחת חולין על דא ועל דא, או זה סתם ביטול תורה ואין לה מקום?

ת: ממ"ח דברים שהתורה נקנית – מיעוט שיחה. אבות ו ו. כלומר מיעוטן יפה. תאפרת ישראל שם. היא אמצעי ולא מטרה, לכן יש למעט להכרחי. וזה שלשה סוגים. א. לנוח בלימוד מידי פעם כדי לא להיכנס ללחץ. תפא"י שם. שמונה פרקים ה. פס"ת קנה 42 בשם הגר"א. ב. לעשות חסד לאדם לחוץ או עצוב. וזו מצוה של והלכת בדרכיו. פס"ת שם. ג. לרפא את עצמו במקרה של דכאון וכדומה. פלא יועץ ערך טיול. פס"ת שם. והעיקר שלא יהיו דברי לשון הרע, שקרים, עלבונות, ושאר דברים אסורים.

חילוני בשיעור גמרא

ש: אני נותן שיעור גמרא ויהודי חילוני ביקש ממני רשות להשתתף?

ת: אמור לו שיש דברים שעליו ללמוד קודם, כמו שבאוניברסיטה יש הקדמה ללימודים גבוהים, ואתה מוכן לדאוג לו בשמחה (עי' שו"ת אגרות משה או"ח ד צא. הגרי"ש אלישיב. קב ונקי סי' שז).

גמרא או תנ"ך

ש: מה עדיף ללמוד – גמרא או תנ"ך?

ת: גמרא. וקצת תנ"ך (עיין קונטרס לימוד תנ"ך של הרב בסוף פירושו על יהושע).

התגדלות בתורה

ש: מהי הדרך להתגדל בתורה?

ת: אין צורך להמציא. הישיבות הן הדרך, מי שלומד נעשה תלמיד חכם. תוס' כתובות סג א ד"ה אדעתא. התנאי היחיד הוא שירצה. רמב"ם תלמוד תורה ג א.

מאור עיניים

ש: האם ספר מאור עיניים הוא ספר לגיטימי של דברי אלהים חיים?

ת: כן. לרבי עזריה מן האדומים. אבל בהרבה עניינים, חכמי ישראל הכריעו שאינו צודק.

לימוד תורה של בני זוג

ש: האם כדאי שבני הזוג ילמדו יחד תורה?

ת: ודאי, זה מעולה, בתנאי שזה משמחם, ולא בכפיה, כי אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ.

ניחום אבלים או לימוד

ש: מה עדיף - לימוד תורה או ניחום אבלים?

ת: לימוד תורה, אלא אם כן זה חסד שהכרחי שאתה תעשה אותו (שו"ע הרב ת"ת ד ג).

הכנסת ספר תורה

ש: עדיף ללכת להכנסת ספר תורה או ללימוד תורה?

ת: אם אין אילוץ של חסד למשפחה או לחבר, עדיף ללמוד תורה, בדומה לספר חיי אדם שפוסק שעדיף לתת כסף ללומדי תורה מאשר להכנסת ספר תורה, כי מטרת ספר התורה היא הלימוד (חיי אדם, הלכות ספר תורה כלל לא).

לימוד תורה בגיל מבוגר

ש: האם אפשר להתחיל ללמוד תורה בגיל מבוגר ולהפוך תלמיד חכם?

ת: וודאי. רבי עקיבא יוכיח. רבי אליעזר מוכיח ועוד גדולים רבים בכל הדורות.

לימוד תורה בשכיבה

ש: מותר ללמוד תורה בשכיבה?

ת: רק אם אין כח. כי יש ללמוד באימה וביראה (ברכות כ).

ספר רזיאל המלאך

ש: ספר רזיאל המלאך הוא ספר קדוש?

ת: כן. רבי אברהם אבן עזרא שמות יד יט.

מהר"ל

ש: באיזה ספר להתחיל ללמוד מהר"ל?

ת: נתיבות עולם.

חיבור תורני עבור פרס

ש: האם מותר לכתוב חיבור תורני כדי לקבל פרס כספי?

ת: כן. מותר ללמוד תורה לא לשמה. שו"ת יחוה דעת לגבי לימוד לשם תואר.

ספרי חסידות

ש: מה היחס לספרי חסידות וללימודם?

ת: הם חלק מהיהדות, אבל ללמוד אותם אחרי ספרים אחרים.

ישיבת חרדית

ש: אני מתלבט בין להישאר בישיבה חרדית בה אני לומד טוב גמרא אבל הויכוחים שם מעייפים אותי רוחנית או לעבור לישיבה גבוהה ציונית?

ת: אין סתירה. לך לישיבה ציונית ברמה לימודית גבוהה מאוד.

בתיה בת פרעה וקריאת שם למשה

ש: בתיה בת פרעה נתנה את השם משה. איך ידעה שפת הקודש?

ת: קראה במצרית וזה התרגום. גם דברי פרעה בתורה לא היו בעברית.

טרוד בעזרה לאשתו

ש: אם אני מאוד טרוד יומם ולילה כל היום לעזור לאשתי עם הילדים, אני פטור מלימוד תורה או שחובה עליי ללמוד?

ת: כמה דקות ביום וכמה דקות בלילה (מנחות צט ב – רשם מ"צ).

לימוד מרן הרב קוק

ש: האם אפשר ללמוד מרן הרב קוק בכיתה י'?

ת: פיסקאות נבחרות. [בנו הרב צבי יהודה לא אהב את הביטוי "קטעים", מלשון קטוע – רשם מ"צ.]

לימוד בשמירה

ש: האם חייבים ללמוד בזמן השמירה?

ת: לא, כי העוסק במצוה פטור מן המצוה. יתר על כן, אסור, כי אינו מרוכז בשמירה. אלא אם כן יש אישור מהמפקד.

לימוד תורה רציף

ש: מסופר במדרש (כתובות סב, ב-סג, א) על רבי עקיבא, שלמד בישיבה שתים עשרה שנה. כשחזר הביתה והגיע לדלת, שמע קול האומר לאשתו "עד מתי תהיי אלמנה שמחכה בשבילו"? אמרה רחל אשתו של ר"ע: "הלוואי ילמד עוד שתים עשרה שנה!" פנה רבי עקיבא וחזר ללמוד עוד שתים עשרה שנה, עכ"ל. למה רבי עקיבא לא נכנס לביתו לשמח את אשתו ולחזור אחר כך?

ת: איפה כתוב שלא נכנס?! פשיטא שהוא נכנס! אחרת, הוא סתם אכזרי. הסבר יפה לבעלי מוסר על חשיבות הלימוד ברצף, אבל אי אפשר לחדש דברים. [וראיתי שהג"ר חיים שמואלביץ הקשה ב"שיחות מוסר" (מאמר טז ומאמר ל תשל"א): מדוע רבי עקיבא לא נכנס להגיד שלום לאשתו ולשתות עמה כוס קפה? תשובה: שתים עשרה שנה פלוס שתים עשרה שנה של לימוד תורה, לא שוות לעשרים וארבע שנה ברצף (וראיתי שפעם ת"ח א' אמר לאדמו"ר מצאנז בנתניה: בנוגע לווארט של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל, חשבתי שרואים שבי"ב שנים ראשונות היו לו י"ב אלף תלמידים, ובי"ב שנים השניים היו לו עוד י"ב אלף תלמידים, לכאורה מטבע הדברים בשנים האחרונות היה צריך לגדול מספר התלמידים עוד יותר. ואולי כיון שבכל זאת היה איזה הפסק בזה שחזר לביתו, לכן היה צריך להיות התחלה חדשה, וממילא גם עכשיו נוספו לו רק עוד י"ב אלף תלמידים... והאדמו"ר מצאנז אמר: אולי י"ל בסיבת הדבר שרבי עקיבא לא נכנס לביתו, כי רבי עקיבא הוליד ממנה את רבי יהושע בן קרחה (ראה רש"י בכורות נח, א), ומצינו (ע"ז כ, א) שרחל אשתו מתה בחייו והוא נישא לאשת טורנוסרופוס, וכיון שרצה לעכב ולדחות את מיתתה ככל האפשר לכן לא חזר לביתו. ורק כשחזר אחר כך, נולד לו רבי יהושע ואחר כך מתה. עלון 'בצילא דמהימנותא' - קרח תשע"ט). אמנם הרב שליט"א פעם נתן שיחה בישיבה על חשיבות על לימוד ברצף, ורשמתי אותו, וז"ל: ישנם כמה מקורות על כוח לימוד התורה ברצף ועל כך שלימוד תורה צריך להיות ארוך ועמוק: א. בגמרא שבת (יא, א), כתוב שרשב"י וחבריו לא התפללו, משום שלמדו ברצף בלי הפסקות. משום שלא הפסיקו היו פטורים מתפילה. אנחנו מפסיקים לכל מיני דברים, לכן נפסק בשלחן ערוך (או"ח קו, ב) שחייבים להפסיק לתפילה. על כל פנים, רואים מכאן את האידיאל של רשב"י וחבריו. ב. בגמרא ברכות (ח, א), מסופר שרבי אמי ורבי אסי התפללו במקום שלמדו ואפילו לא היה שם מנין. הרמ"א (או"ח צ, יח) אומר שלא נוהגים כן, שלא ילמדו עמי הארצות ממנו ויתבטלו מבית הכנסת. רבי אמי ורבי אסי לא הלכו לבית כנסת בכדי שלא לאבד את זמן ההליכה. כשהתפללו בבית מדרש חזרו ללמוד תכף ומיד לאחר התפילה. ג. כתוב בביאוגפיה של הג"ר אלחנן ווסרמן, כשלמד בישיבת בראדין, נולד לבן. הוא לא היה בבית ואישתו שלחה לו טלגרם לישיבה. נתנו לו, עמד ובירך "הטוב והמטיב" וחזר ללימוד. ד. נוסדה בישיבת וולוז'ין אגודה חשאית בשם "נס ציונה", שמטרתה היתה להחדיר את רעיון יישוב ארץ ישראל בעם. כמה בחורים חתמו על תעודה שתיארה את פעולות האגודה. החתימה של מרן הרב קוק לא מופיעה. נשאל רבנו הרב צבי יהודה: מה פשר הדבר? ענה: אבא ז"ל היה לומד תורה". ד. פעם הראה לי השמש הזקן של מרן הרב קוק, בבנין הישן של ישיבת "מרכז הרב", את כסאו של "הנזיר", הג"ר דוד כהן: אתה רואה כיסא זה? פה ישב הנזיר שמונה שנים ברציפות. בלילה הוא ישן על הכיסא, ובבוקר נטל ידיו ולמד. בצהריים – נטל ידיו, אכל תוך כדי לימוד. בלילה – נרדם על הכיסא. ביום שישי קודם שבת רץ הביתה לאשתו, ומיד במוצאי שבת חזר ללמוד. ה. מובא בס' מתוך התורה הגואלת (ח"ד עמ' רז-רח), רבנו הרב צבי יהודה סיפר על הנצי"ב: "היה פעם, שהרבנית נסעה לטיפול רפואי במוסקוה, לניתוח. ניגשו התלמידים, והתחננו לפני הנצי"ב, שירשה להפסיק את הלימוד בישיבה, כדי שיאמרו פרק תהילים. בקושי, בקושי, הסכים הנצי"ב, בתנאי, שיהיה זה בדיוק חמש דקות ולא יותר. הוא עמד עם שעון ביד, והשגיח, שלא יהיה אפילו חצי דקה יותר. "להפסיק את הלימוד בישיבת וולוז'ין? – הלוא שמים וארץ מתקיימים מכאן"! ואפשר להוסיף לדברי הרב שליט"א מה שמסופר בספר ראש דברך (מהרב יצחק דדון עמ' ערה) על מסעו של הג"ר אברהם שפירא לאמריקה עם עמיתו הראשון לציון הג"ר מרדכי אליהו. ביקרו אצל כ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג-צאנז, והציע האדמו"ר להרבנים הראשיין שירדו לקומת הבית מדרש הנמצאת למטה, ויבקרו את היכל הישיבה. הרבנים הסכימו, אך תנאי התנה הג"ר שפירא, שיאמרו לכל הבחורים שאין צורך לקום ממקומם לכבודם. האדמו"ר לא נטה להסכים לזה בתחילה, אך הג"ר שפירא עמד על כך שהבחורים לא יעמדו לכבודם ורק אם יעברו משולחן לשולחן ויודיעו להם שלא יעמדו לכבוד הרבנים הנכנסים אזי מוכן הוא להכנס לביה"ד. משראה האדמו"ר שכך דעתו של הג"ר שפירא ואין להזיזו מכך, שאל הג"ר שפירא: מדוע מבקש מר כך? השיב: צאנז זה התמדה, אני לא רוצה שבגללי תפסק המסורת הזו של השקידה והתמדה. וכאן כך עשה האדמו"ר כששלח שליח מיוחד להודיע לבחורין שעפ"י בקשת הרבנים אין להסיק בלימוד בשעה שיכנסו – רשם מ"צ.]

ספר כוזרי

ש: האם הסיפור שבספר הכוזרי היה באמת או הוא משל?

ת: הכוזרים באמת התגיירו אבל הסיפור והדו-שיח הוא משל.

ספר קול התור

ש: האם אכן ספר קול התור הגיע מהגר"א?

ת: הוא נערך זמן רב לאחר מכן, אך הדברים העיקריים שם וכן רוב דברים, אפשר למצוא במקומות אחרים אצל הגר"א. [כתב הג"ר משה שטרנבך: "יש דברים בספר שהם באמת יצאו מפיו הקדוש של הגר"א, הכניסו עוד רעיונות כדי להפוך הגר"א ל"לאומי"". שו"ת תשובות והנהגות ד שכח. אמנם במהדורת תשנ"ד הובאו בספר הקדמות מרבני ירושלים התומכות באותנטיות החיבור. רבנו הרב צבי יהודה החשיב מאוד את הספר, ובספר "עולם נסתר בממדי הזמן: תורת הגאולה של הגר"א מווילנה: מקורותיה והשפעתה לדורות", ד"ר רפאל שוח"ט דן באריכות בס' קול התור [295-262] ומסיק שהוא מכיל יסודות מקוריים מחשיבת הגאולה של הגר"א, אשר נמצאים כבר בספרי הקבלה של הגר"א ברמזים בלבד, ובספר קול התור הם מורחבים. לכן כל היסודות הם מהגר"א עצמו, אלא שתלמידיו הרחיבו אותם – רשם מ"צ.]

קשיים בגמרא

ש: אני תלמיד ישיבה אך מאוד מתקשה בהבנת הגמרא. מה לעשות? יש פתרון?

ת: יש כמה פתרונות מעולים. אך לא כולם מתאימים לכל אחד. אורות התורה ריש פ"ז. לכן דבר אישית עם ר"מ שלך.

תורה בבטן אמה

ש: האם גם לבת יש מלאך המלמד אותה תורה בבטן אמה?

ת: ודאי. הכוונה לתורה שגנוזה בנשמתנו (עיין נפש הרב עב-עה – מ"צ).

טובות הנאה

ש: האם לבחור ישיבה מותר ליהנות מהטבות בתור בן ישיבה או שזה קרדום לחפור בה?

ת: מותר. רמב"ם משניות אבות (ד ה), על קרדום לחפור. והטעם שרגילים לתת הנחות לכל מיני אנשים ולאו דווקא ללומדי תורה.

לימוד תורה כדי לדעת הלכה

ש: האם לומדים תורה כדי לדעת את ההלכה?

ת: גם. אך לא רק. עיין ב"ח סי' מז.

לימוד בני תורה

ש: כיצד אמר רבי נהוראי בסוף קידושין שאינו מלמד את בנו אלא תורה, הרי צריך פרנסה?

ת: הוא אמר זאת לגבי בנו ביודעו שימצא בזה פרנסתו, אבל באופן כללי הדריך רבי מאיר שהוא רבי נהוראי (עירובין יג) שילמד אדם את בנו אומנות. קידושין פב (וכן בחידושי הגרי"ז סולוביצ'יק עה"ת, התחלת פרשת חיי שרה. וכשנשאל הגר"ח קניבסקי, השיב: שהדרשנים היו אומרים כי באמת אין כאן סתירה דר"מ אחז למעשה שצריך ללמד בנו אומנות נקיה וקלה ברם אצלו האומנות הנקיה והקלה לא הוי אלא תורה. מנחת תודה עמ' צד – רשם מ"צ).

הלכה והנהגה טובה

ש: כיצד אפשר להבדיל בשולחן ערול בין הלכה שהיא חובה לבין הנהגה טובה שהיא חומרה?

ת: לפעמים השולחן ערוך עצמו מציין זאת, ולפעמים המפרשים מציינים.

פרקי אבות

ש: האם דברי חז"ל בפרקי אבות הם מחייבים או הם המלצה?

ת: על פי רוב, הם מידת חסידות, אך יש לבדוק כל ענין לגופו.

שקידת התורה

ש: כיצד אמרו חז"ל שמי שלא ראה סימן טוב בתלמודו שוב לא יראה, הרי יגעת ולא מצאת, אל תאמין?

ת: אין הכוונה שיפסיק ללמוד חלילה, אלא יחליף ישיבה, או שיטה או סוג של לימוד תורה. הקדמת רח"ו לעץ חיים.

לימוד תורה במסירות

ש: אני עובד קשה ואין לי זמן אלא ללמוד מעט תורה בהקרבה רבה ואני מקנא באלו שלומדים כל היום בקלות?

ת: הלומד מעט במסירות יש ללימודו ערך גדול יותר ממי שלומד הרבה ולא מסירות. ולא עוד אלא שהוא יותר חכם. רבינו יונה.

טלפון באמצע לימוד

ש: אם הוריי מתקשרים אליי באמצע לימוד בישיבה, האם להשיב אז או אחר כך?

ת: לתאם זאת מראש איתם וכן עם ראש הישיבה.

לימוד או טבילה

ש: מה עדיף, ללמוד או לטבול לפני התפילה?

ת: זה ענין אישי, אבל למי שמתלבט, עדיף לימוד, שהוא מן התורה לעומת טבילה שהיא מנהג. לימוד תורה אף היא טבילה במי הדעת.

שכחה בלימוד תורה

ש: האם נחשב לימוד תורה לי גם כשאני שוכח את מה שלמדתי?

ת: מה שלומדים צריך לזכור. יש הסוברים שהגדר של לימוד תורה הוא אם לומד בצורה שלא ישכח, ואם לומד בצורה שישכח, זה חסרון בעצם הלימוד. אדם הלומד צריך להתאמץ על מנת לא לשכוח ולעשות חזרות. מרן הרב קוק כותב לאחיו ('אגרות הראיה' ח"א עמ' ט): "מאד נבהלתי ממה שראיתי שהנך חוזר רק שלש פעמים על תלמודך. דע לך אחי יקירי, כי הנני יודע ועד על פי הנסיון כי אי-אפשר כלל לזכות בחזרה של ג' פעמים, ואבקשך מאד אחי יקירי להרגיל עצמך לחזור לכל הפחות עשר פעמים כל פרק קודם שתתחיל פרק אחר. כי אין תועלת כלל בלימוד שנשכח מיד אחר הלימוד". והגרי"ש אלישיב היה מרבה לצטט אגרת זו של מרן הרב קוק (אי"ש שלום עמ' 34-33). שאלו את רבנו הרב צבי יהודה כמה פעמים הוא חזר על הש"ס, והשיב בתמימות: מאה ואחד פעמים, כמו שכתוב בגמרא (עיין חגיגה ט ב). בשו"ת 'תשובות והנהגות' (א, תקלט), כתב הג"ר משה שטנרבך: "שמעתי מעד נאמן בשם הקדוש ה'חפץ חיים' זצ"ל, שאם אדם לומד ולא חוזר ארבע פעמים על תלמודו, לא יצא ידי חובת מצות תלמוד תורה. כוונתו, שהמצוה ללמוד היא כדי לזכור, אבל פחות מד' פעמים, שהלימוד אינו על מנת לזכור, לא יוצאים" (כך מפורש ברש"י על ברכות ו, ב ד"ה "אגרא", שלימוד שאינו על מנת להעמיד את השמועה אין בו שכר לימוד. מובא ב'מאיר עיני ישראל' ח"ב עמ' 201). ואמר האדמו"ר 'שפע חיים' מצאנז-קלויזנברג: "כשהייתי אצל הרה"ק מהרי"ד מבעלזא, אמר: כל אדם, גם המוכשר ביותר, צריך לחזור על לימודו לכל הפחות ד' פעמים" (שיעור חורש"י פרשת תרומה תש"ל. ומובא בפעולת צדיק לחיים עמ' סה). עוד מסופר בספר 'מעשה איש' (ח"ז עמ' לד), על אדם שביקש מה'חזון איש' ברכה לזכרון יותר טוב בלימוד התורה. שאל אותו ה'חזון איש': "כמה פעמים אתה חוזר על כל פרק?" ענה: "בערך 7-6 פעמים", אמר לו ה'חזון איש': "אני איני זוכר לאחר 7-6 פעמים, אלא לאחר 20 פעמים". לכן, העיקרון הגדול הוא לעשות חזרות ככל האפשר. אך יש כלל יותר גדול: "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שליבו חפץ" (עבודה זרה יט, א). אם אדם לומד מתוך כפייה עצמית וצער, כך שמרוב חזרות ימאס לו הלימוד, אין לו להעמיס על עצמו המון חזרות. לכן, אדם צריך ללמוד בצורה שהוא שמח בה ושהלימוד חודר לתוכו פנימה.

סגולות לזכור את הלימוד

ש: אני לומד ושוכח. האם יש סגולות לזכור?

ת: אמירת ברכות התורה ואהבה רבה בכוונה. נשיקת הספר תחילה וסוף. לימוד בבית המדרש. השמעת קולו. לימוד בשמחה ובזמרה. הסתכלות בפני צדיק. סייג לחכמה שתיקה. פס"ת קנה ב והערה 12. וכמובן חזרות רבות. [פעם שמעתי שסיפר הג"ר צבי שכטר שאחרי כמה שנים לא היו לו ילדים. הוא ואשתו נסעו לארץ ושהו בבני ברק שלושה ימים. הציעו לו ללכת לסטייפלר לקבל ברכה לילדים. הוא לא הכיר הסטייפלר אבל אמרו לו שהוא כתב הרבה ספרים, יש ללכת לקנות ספר ולבקש ברכה. לכן הוא הלך אליו. הסטייפלר היה קושי השמיעה. כשבא הג"ר שכטר צעק: איך אני יכול לעזור? והיה נייר וצריך לכתוב בקשתך. כתב שהוא רוצה לקנות ספר על קידושין, כי כך ילמד בשנה (הוא רק קנה ספר אחד כי לא ידע אם הספר ימצא חן בעיניו ולא רצה לבזבז כסף. הסטייפלר עלה סולם, לקח ספר, ניקה מהאבק ונתן לו. שאל: מה עוד? כתב: הוא נשוי כמה שנים ואין ילדים, אפשר ברכה? נתן לו ברכה. שאל: מה עוד? כתב: אני לומד בכולל. אפשר ברכה להצלחת בלימוד תורה? אמר הסטייפלר: אין ברכה לדבר הזה. שב ולמד ותצליח (עיין נדה ע, ב) – רשם מ"צ.]

ספר ויואל משה

ש: האם ספר "ויואל משה" הוא ספר קודש? חול? מינות?

ת: ספר קודש אבל התוכן צריך בירור (איש צדיק היה 62-61).

ל"ו צדיקים

ש: הרב כתב של"ו צדיקים זו אגדה מאוחדת. האם הכוונה להיותם צדיקים נסתרים דווקא?

ת: אביי בגמרא הזכיר ל"ו צדיקים, ורק תנועת החסידות הזכירה את היותם נסתרים.

לימוד תורה לאבל

ש: שאלתי את מו"ר הגר"ש אבינר: מסופר בבן יהוידע ברכות כד ב על רב גדול שלא יכול להתאפק מללמוד תורה בעת אבלות. ויש עוד סיפורים דומים. אפשר לנהוג כן?

ת: והשיב: לא. אמנם בירושלמי מועד קטן (ג ה) מי שלהוט אחר התורה מותר ללמוד בזמן האבלות. אך לא נפסק להלכה.

[וסיפר הרבי מליובאוויטש: "זכורני בילדותי שבתשעה באב מצאתי את המלמד דרדקי (שלמדתי גמרא) יושב בחדרו ולומד גמרא (בהסוגיות שאין לומדים בתשעה באב). במשך כל השנה היה עסוק בלימוד עם התלמידים ולא היתה שעתו פנויה כ"כ ללמוד לעצמו, ולכן, ניצל את ההזדמנות שאינו צריך ללמוד עם התלמידים בתשעה באב בשביל ללמוד לעצמו. ובמענה לשאלתי: היתכן?! הרי למדנו בשו"ע שאסור ללמוד בתשעה באב – השיב לי: אם צריכים להלקותני בגיהנם – מוטב שילקוני עבור לימוד התורה!"... (שיח שרפי קודש עמ' 178).

ומביא הג"ר עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (ח"ב ו"ד ס' כו) מ"ש הגרי"ח ז"ל בס' בניהו (ברכות כד), שסיפר, שגאון אחד היה לו חשק נפלא ללמוד תורה, וכשאירע לו אבלות המשיך לעסוק בתורה בסתר, וחבריו הוכיחוהו ע"ז שהרי אבל אסור בד"ת, והשיב להם ידעתי כי אני עובר ע"ד חכמים ובודאי יקבל עונש ע"ז ביום הדין אך מוכן הוא לסבול ולקבל העונש ברצון, כי לא יוכל להתאפק לסבול הצער מבטול תורה שקשה עליו כמות.

וסיפר הג"ר אברהם שפירא שהרוגאצ'ובר היה לומד תורה בתשעה באב כי לא היה יכול להתאפק. ובאבלות על אמו הוא "הידר" לא ללמוד, אבל באבלות על אביו הוא לא "הידר" ולמד. והסביר זאת כך, משום שאמו היתה אשה פשוטה והיא תקפיד אם הוא לא יהדר וינהג כהלכה הקבועה לרבים, אבל אביו שהיה תלמיד חכם, הוא יודע שללמוד זה יותר חשוב... (ראש דברך מהרב יצחק דדון עמ' רכה).

ועיין בספר דרך שיחה בשם הגר"ח קניבסקי (ח"א עמ' תפז): "שהגאון הרוגאצ'ובר למד בתשעה באב, וכשנשאל על כך ענה כי רוצה לטעום טעם גיהנום על לימוד תורה. אכן הטעם האמיתי שלו היה על פי מה שאיתא בירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ה) שמי שלהוט אחר התורה מותר ללמוד בזמן האבילות, רק שלא רצה לומר כן על עצמו, ולשואלים אמר תירוץ אחר. ומצינו כה"ג ברבינו תם ז"ל, שהניח לכוהן לשמשו, וכשנשאל על כך אמר כי היום אין עבודת המקדש. שאלוהו אם אין קדושת כהונה היאך נושא כפים? ושתק (מרדכי גיטין ס' תסא עמ' ט). וכתב הט"ז שהטעם האמיתי שלו היה כי מה שאסור להשתמש בכוהן כי זהו לצרכו, אבל לשמש אדם כר"ת זהו הנאתו של הכוהן, רק שאת זאת לא יכול היה ר"ת לומר על עצמו" (ט"ז או"ח קכח ס"ק לט).

ובס' מנחת תודה (עמ' טו), הוסיף הגרח"ק: כשבא לנחם כ"ק האדמו"ר מצאנז, שאל להגר"ח על דברי הירושלמי הנ"ל מה טעם ההיתר הרי יכול ללמוד דברים המותרים? וענה שכנראה אין נוח העיסוק בענין שאין עוסק בו כעת. ועוד, הגר"א דושניצר אמר בישיבה בשם הח"ח שמי שקשה לו ללמוד דברים המותרים בערב ט' בערב יכול ללמוד כרגיל, רק הוסיף הגר"ח שכשהוא עצמו שאל לחזו"א לא הסכים להתיר לו אפילו בערב ט' באב שחל בשבת. ואמר האדמו"ר מצאנז שהחילוק פשוט, שהחזו"א ידע שהוא ילמד גם דברים המותרים ולא יתבטל ע"כ אסר עליו, משא"כ כל בני הישיבה.

והבן איש חי בספרו בניהו (בן יהוידע על ש"ס) על גמרא ברכות (כד, ב) שסיפר, שגאון אחד היה לו חשק נפלא ללמוד תורה, וכשאירע לו אבלות המשיך לעסוק בתורה בסתר, וחבריו הוכיחוהו ע"ז שהרי אבל אסור בדברי תורה, והשיב להם ידעתי כי אני עובר ע"ד חכמים ובודאי יקבל עונש ע"ז ביום הדין אך מוכן הוא לסבול ולקבל העונש ברצון, כי לא יוכל להתאפק לסבול הצער מביטול תורה שקשה עליו כמות (ומובא בשו"ת יביע אומר ח"ב יו"ד ס' כו).

ועל המעשה הזה, אמר הגר"ח קניבסקי: "סיפור זה שקר" (חוברת דרך תורה עמ' ק-קא). ומוסבר שם בהערה שבספר דרך שיחה (ח"ב עמ' תקיא) שכתב הסטייפלר אמר שהעינוי הקשה ביותר בתשעה באב הוא האיסור בתלמוד תורה. ועפי"ז יש לפרש שמה שהשיב הגרח"ק ש'סיפור זה שקר', הכוונה היא שכמות שהוא לא ניתן להיאמר, שאדם שהוא 'גדול' לא יכול לעשות נגד השו"ע, וע"כ שלא היה זה טעמו האמיתי של אותו גדול, אלא טעמו משום שהיה להוט אחר התורה. או אפשר לפרש שבמעשה הנ"ל שהביא הבן איש חי שאותו גדול החביא עצמו חדר בתוך חדר וביאר שהיה עושה כן משום שקשה לו לפרוש מלימוד תורה הגם שיקבל עונש ע"ז, פרט זה הוא שקר, שמפני מה עשה כן בסתר, שאם באמת היה להוט אחר התורה לא היה צריך להחביא עצמו ולמנוע מאנשים אחרים שיבואו לנחם אבלים. אמנם יש לתרץ שבאמת אמר כן משום ענווה, כמו הרוגאצו'בר. ומה שלא למד ברבים, משום שאנשים לא יבינו שעפ"י דין מותר לו ללמוד, ולא רצה לעורר טענות על עצמו פן יחשדו בו, ויעבור על והייתם נקיים.

ובס' מפי אליהו (עמ' 43-42), סיפר הגר"מ אליהו: פעם הלכתי לנחם רב אחד שישב שבעה על אביו. היה זה ביום תשעה באב, וראיתי שהוא לומד מסכת זבחים. תמהתי: כיצד הוא לומד תורה בימי אבלותו? נזכרתי שיש מקומות במסכת זו שעוסקים בדיני אבלות, שאותם מותר לאבל ללמוד, כגון ההלכה שכוהן גדול יכול להקריב קרבן כשהוא אונן (צט, א. וראה דפים יד-יז, צט-קג), אבל הוא למד במקום אחר במסכת.

ראה הרב שאני מסתכל עליו והתפלא על מה אני תמה.

אמרתי לו: על כך שאתה לומד תורה בימי האבלות.

אמר לי: אני רוצה לראות שבשמים יענישו אותי על כך שאני לומד תורה.

אמרתי לו: גם על זה יענישו אותך, ולא רק על לימוד התורה אלא גם על הזלזול שאתה מזלזל בדברי חז"ל.

אמנם הוא הסביר לי שנפשו כל כך חושקת בתורה עד כדי כך שהוא אינו יכול להפסיק ללמוד שבוע שלם. ואף על פי כן אין ללמוד ממנו.

[והוסיף הרב יוסף אלנקווה, רבה של נווה דקלים תובב"א – יד בנימין: אמנם כאשר ישב הגר"מ אליהו שבעה על אחיו, נאלצנו להראות לו את הטיוטה של דף השיעור המופץ לזיכוי הרבים, 'קול צופיך'. הרב הסכים לעבור על הדברים, כיון שהיו אלה דברי הלכה לרבים].

ועיין שו"ת המהרש"ם (א, פד) שציין שכתב תשובה זו ביום תשעה באב. והיתכן? הרי תורתו של גאון זה היתה בלולה מכל התורה כולה, וכיצד זה שכתב את התשובה ביום שבו אסור ללמוד? הוא עצמו מיישב את הדברים באומרו שהתשובה עוסקת בהיתר עגונה דחוף, והרי נאמר שמי שעוסק בכך בונה אחת מחורבות ירושלים, ומה יותר מתאים לעסוק במצווה זו מיום תשעה באב, שבו אנחנו מתאבלים על חורבנה של ירושלים... (מובא בעלינו לשבח מהג"ר יצחק זילברשטיין – דברים עמ' תקל. אגב, בשו"ת הב"ח החדשות סוס"י סד כתוב שכל המתיר עגונה אחת "כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים", אך בשו"ת מהרש"ם שם מובאת מימרא זו בשם כה"ר אהרן חייוואן זלה"ה, ולשונו ש"כל הזוכה להתיר עגונה אחת בזמן הזה, כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים העליונה". אש התורה על הגר"א קוטלר ח"ב עמ' רמה הערה 29) – מ"צ].

ברכת התורה לאישה

ש: האם אישה חייבת בברכות התורה?

ת: כן. גם אישה שייכת לתורה (שו"ע או"ח מז יד. עי' שו"ת אורח משפט יא ב. הגרי"ז על הרמב"ם הלכות ברכות יא טז בסוף. פסקי תשובות מז יח – מ"צ).

דברי תורה לחילוניים

ש: האם מותר לומר דברי תורה לחילוניים שלא ברכו ברכת התורה?

ת: כן הורה רבנו הרב צבי יהודה (וכן פסק הגרי"ש אלישיב. קב ונקי א ט – מ"צ).

מסכת דרך ארץ

ש: האם לימוד מסכת דרך ארץ הוא לימוד תורה?

ת: דנו בזה רבותינו לענין ישיבה בד' אמות של מתפלל, לימוד בשירותים, לימוד בלי ברכת התורה, סעודת סיום לענין בשר בט' הימים ועוד. ויש להחמיר לכאן ולכאן. ואם אין דרך ארץ אין תורה, לכן גם זה תורה (עיין שו"ת ודרשת וחקרת לגרי"ה גרוסמן ד יו"ד כב אות יא – מ"צ).

כתבי מרן הרב קוק

ש: מדוע לא יוצאים עדיין כל כתביו של מרן הרב קוק?

ת: כי חייבים לבצע עריכה כדי למנוע בלבול וטעות, שאם לא כן זה כמו גג בלי מעקה. יחד עם זה, יש לדעת שכמעט כל מחשבותיו של מרן הרב קוק מופיעות בספרים שכבר נדפסו.

שריפת חידושים

ש: יש סיפורים על גדולי ישראל שמרוב ענוותנותם זרקו את החידושים שלהם לאש. מותר? (כך מסופר על בעל תוס' יו"ט, הרבי מקאצק ובעל חידושי הרי"ם).

ת: זה ביטוי לומר שהם גנזו (ולשאלה זו, השיב הגר"ח קניבסקי: "אין לסמוך על סיפורים". חוברת דרך תורה קח-קט – מ"צ).

לימוד תורה ותשובה

ש: האם זה נכון שיש לעשות תשובה לפני הלימוד?

ת: כן. כדי שהלימוד יהיה מתוך טהרה ויראת שמים. אבן שלמה. נפש החיים. אורות התשובה. וסיפרו שדברי 'קצות החושן' התקבלו בכל העולם מפני שלמד ביראה גדולה ולפני כל לימוד הלך לחדר מיוחד ועשה תשובה בבכיה עצומה. פסקי תשובה קנה הערה 34.

קמיעות

ש: האם כדאי לי קמיע כדי להצליח בלימוד תורה?

ת: מצליחים בלימוד תורה על ידי עמל תורה ואין צורך בקמיע. החיד"א בשם רבי חיים ויטל תלמיד האר"י ז"ל הזהיר להתרחק מדברים אלה. וכן כתב ספר חסידים (חיד"א בזרוע ימין פתח עיניים אבות א יג. ספר חסידים רד-רה. מקור חסד שם ובסוף עמ' תקפו. נר באישון לילה 286, 289. ולשאלה זו אמר הגר"ח קניבסקי: "אל תיקח קמיעות". סגולות רבותינו 286 – מ"צ).

לימוד תורה לרפואת חולה

ש: איך מותר ללמוד לרפואת מישהו, הרי אסור להתרפא באמירת פסוקים, שו"ע יו"ד קעט ח?

ת: זה אם מתכוון שעצם אמירת הפסוקים תרפא, אך אם לומד כי זו מצוות ד', אז זכות קיום המצווה מביאה ברכה (וכן השיב הגר"ח קניבסקי. סגולות רבותינו 298-297. עיין שו"ת התעוררות תשובה יו"ד פז. ובס' 'רוח חיים' של רבי חיים מוולוז'ין, פירושו על פרקי אבות, הוא מספר על המשנה הראשונה, שפעם אחת אישה צעקה על הט"ז: "אהה אדוני, והנה בני נחלש למות"! הט"ז אמר לה: "התחת אלקים אני". אמרה: "אל התורה שבאדוני אני צועקת, כי הקב"ה ואורייתא חד הוא". אמר: "הלא זאת אעשה לך, דברי תורה אלו שאני עוסק כעת עם תלמידי, אני נותן במתנה לילד, אולי בזכותו יחיה, 'כי בדבר הזה תאריכו ימים' כתיב”. ואכן באותה שעה חלצתו חמה [נשלף החולי ויצא מגופו] – מ"צ).

סיני ועוקר הרים

ש: הגאון רבי שלמה קלוגר אמר שדברי חז"ל (ברכות סד, א) שסיני עדיף על עוקר הרים לא שייכים בימינו שהתפשטו הספרים (הגהותיו של הגרש"'ק לפרי מגדים או"ח אשל אברהם סוף סימן קלו). האם כך להלכה?

ת: חידושו אינו מוכרח ורבים חלקו עליו. רבנו הרב צבי יהודה סובר שדברי הגמרא חיים וקיימים לנצח.

[הסביר רבנו הרב צבי יהודה שיותר מזה: "סיני" הוא לא בקיאות בעלמא, אלא התקשרות ודבקות בעצמיות התורה, על כן "סיני" כולל גם את כל החריפות ולכן הוא דרגת תלמיד חכם שמעל החריפות הרגילה הנראית כמין יתרון כשלעצמו (שיחות הרב צבי יהודה – תלמוד תורה עמ' 42-40).

והגר"א נבנצל כתב לי: "איני יודע".

והגר"ח קנייבסקי כתב לי: "בלע הכי בהכי".

והג"ר מרדכי אלמקייס, מח"ס שו"ת ויכתוב מרדכי, כתב לי: "כבר הביא דבריו בהקדמת שו"ת יביע אומר ח"א אות ז' ודחאם והעלה שגם בזה"ז סיני עדיף. ויתרה מזו, כתב שם שגם לדעת מהר"ש קלוגר סיני עדיף, אלא שאין ראיה מהש"ס לכך עיי"ש".

והגר"ע יוסף דחה דברי הגרש"ק (שו"ת יביע אומר ח"א בפתיחה אות ז. הליכות עולם בדברי פתיחה עמ' כד והלאה).

בס' וישמע משה (ח"ב עמ' רטו) הזכיר בפני הגרי"ש אלישיב דברי הגרש"ק הנ"ל ושאלוהו על כך, והשיב: "זו סברא יפה ובאמת אם היתה השאלה של הגמרא בזמננו יש להסתפק דאולי היתה הגמ' אומרת עוקר הרים עדיף, או על כל פנים הייתה נשארת בתיקו".

מובא בקובץ הדרום (תשרי תשס"ה עמ' 97) מה שכתב הרב חיים ג'קטר בזה: "פעם שמעתי ממו"ר הגאון הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א (בשיעור בישיבת הר עציון) שאע"פ שהגמ' הכריעה שסיני ועוקר הרים - סיני עדיף, מ"מ הרב שלמה קלוגר אמר שבימיו שיש מסורת הש"ס ועין משפט נר מצווה יש לומר שעוקר הרים עדיף. הגר"א ליכטנשטיין שליט"א הוסיף שכל שכן בימינו שישנם סדרת ספרים כמו אנציקלופדיה תלמודית, אוצר הפוסקים ועוד שיש לומר שכולם לא פליגי שעוקר הרים עדיף בימינו. אולם לעומת זאת, הציע תלמידי בנימין וויסאצקי שהיות ובימינו שיש כמות ענקית של ספרים, הרבה יותר מדורות הקדמונים, הצורך גדול יותר בימינו ל'סיני' כדי לסדר את השיטות (דוגמא מובהקת לכך היא הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א). והוסיף תלמידי שמחה תראפ שיש עוד חשש גדול ויצר הרע גדול בימינו לחדש חידושים כפי רוח הזמן ולתאם דברי תורתינו הקדושה לרוח העולם המערבי. לכן ישנה סכנה רוחנית לעוקר הרים בימינו. ועל כן סיני עדיף, כיוון שלא ירשה לעוקרי הרים לסטות מדרך התורה" (וכן מובא בירחון 'יתד המאיר' אייר תשע"ג במכתבו של הרב יששכר דוב הופמן מברוקלין).

החזו"א אמר טעם למה אפילו שבגמרא אמרו שסיני עדיף מ"מ פעמים רבות פוסקים כעוקר הרים, ורבה ורב יוסף הלכה כרבה (ב"ב קיד, ב), כי כשחולקים והסיני מביא ברייתא מפורשת, שוב אין מחלוקת כי זו ברייתא מפורשת. המחלוקת נשארה רק במה שנחלקו בסברא, א"כ בסברא עוקר הרים חזק יותר (מנחת תודה עמ' כ) - מ"צ].

ספרים חשובים

ש: הרב אמר פעמים רבות שחשוב ללמוד מסילת ישרים, אבל הוא גם אמר כן על חומש רש"י וכן קיצור שולחן ערוך. אז מה לעשות?

ת: שלשתם מאוד חשובים, כל אחד בתחומו.

סגנון הראב"ד

ש: למה הראב"ד חולק על הרמב"ם בתקיפות כה גדולה ולא בנועם?

ת: את והב בסופה (במדבר כא יד), נראים כאויבים והם כאוהבים (קידושין ל ב). כמובן אין זו מדרגה שלנו. ועיין תשובת שו"ת חוות יאיר (ס' קנב) הנספחת לספר חפץ חיים. הראב"ד היה חסיד עליון וקדוש, אך הוא פחד שעקב שלמות חיבורו של הרמב"ם אף אחד לא יעז לחלוק עליו. מהר"ם חאגיז (משנת חכמים על מ"ח קנייני תורה אות פו-פח). עוד יותר חריף נגד הרז"ה. הוא בעצמו מסביר למה עושה זאת לרז"ה כיון שראהו "בוחר במנהגי הספרדים שהם אוהבים זה לזה ובהתווכחם על דבר תורה נראים כאויבים זה לזה. אמרתי גם אני אנסנו הילך בתורתם אם לא... לא יקשה בעיניך כל מה שתראה בה, כי אני רוצה להתנהג עמך על מנהג הספרדים". דברי הריבות (מובא באנציקלופדיה לגדולי ישראל ח"א עמ' 43).

[הגר"א נבנצל כתב לי: "אורייתא מרתחא ליה" (תענית ד א).

הגר"ח קנייבסקי כתב לי: "שלא יסמכו עליו".

פעם ישבו כמה מתלמידי הגרי"ז בביתו שבבריסק ושוחחו ביניהם אודות ביטוייו החריפים של הראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם. נענה הגרי"מ פיינשטיין והציע לפני בני החבורה את דעתו, שלפיה נובעת לשון זאת מחמת היותה של התורה נשמת חייו ורוח אפו של רבנו הראב"ד. וכיון שהיתה התורה תמצית חייו התבטא כמי שבאים לבלעו חיים, כאשר נראתה בעיניו סברא בלתי נכונה המאיימת על החיים.

אולם הגרי"ז, שהדי הוויכוח הגיעו לאזניו, לא הסכים להסבר זה, ואמר בשם אביו הגר"ח מבריסק כי מסתבר שהראב"ד לא היה משתמש בלשונות שכאלו גם אם היה הדבר כואב לו במאוד. הסיבה שבכל זאת הוא מתבטא כך, נובעת מההלכה הקובעת כי "אין משוא פנים בתורה", היינו כי לא די בעצם ההשגה על הלכה פלונית, אלא שיש לבטא אותה במלואה, וזאת עשה הראב"ד באמצאות הביטויים החריפים והסביר עד כמה הדעה ההיא אינה נכונה.

מעניין לציין עוד להסברו של הג"ר שלמה היימן, ראש ישיבת ראמיילס בוילנא ותלמידו של הג"ר ברוך בער ליבוביץ, כפי המובא בשמו ע"י הג"ר מיכל יהודה לפקוביץ, בהקדמת הספר "חידושי רבי שלמה": הג"ר ראובן גרוזובסקי זצ"ל אמר עליו [- על רבי שלמה היימן] בהספדו, שהיו לו מאזניים במוחו לשקול כל סברא וסברא, לא לבד לידע אם היא נכונה או לא, אלא לכוון כמה משקלה של הסברא בישרות, בעמקות ולאמיתה של תורה. וזה מתאים מאוד עם מה ששמע משמו ביאור הלשונות המפליאים של הראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם, באופן זה: משל לרב הנושא ונותן עם תלמידו בדברי תורה, והקשה התלמיד קושיא שאין בה ממש, והרב משיבו שיש לתרץ את קושייתו אבל לא אמר לו שאינה כלום. הרי מעקל בזה את מאזני שכלו של התלמיד ואינו מעמידו על האמת, שאין כאן אפילו ריח קושיא. וכן להיפך, אם העיר דבר טוב, אמנם הרב מקטין או מגדיל הקושיא יותר מדי, גם בזה הרי מרחיקו מדרך יושר השכל. אלא צריך הרב למדוד ולשקול כמה גדולה הקושיא, ולמדוד איכות בהירות הדברים, ובזה מיישר דעתו ושכלו ומקרבו לאמת. והנה, הראב"ד כתב השגותיו על הרמב"ם כרב הלומד עם תלמידים. ולכן, לא היה מספיק לומר שאינו מסכים עם הרמב"ם, אלא בא ללמדנו ולהעמידנו על האמת, מהי השגתו לאמיתו, ובעל כורחו היה צריך לבאר עד היכן אין שיטת הרמב"ם מכוונת לדעתו. ולכן השגה בלשון "לא נהיר" היא אחרת לגמרי מהשגה בלשון "זה שיבוש" וכדומה. ואם אחד מבין למה אינה נראית שיטת הרמב"ם לראב"ד, אבל אינו עומד על זה כ"כ שתתאים לזו ההשגה, אותו הביטוי שהתבטא הראב"ד, הרי הוא אינו עומד על עומק השגתו של הראב"ד וממילא הרי אינו עומד על דעת הראב"ד, שזו השגה אחרת לגמרי (רבן של כל בני הגולה - תולדות הגר"ח מבריסק עמ' 561-560 הערה 26).

וכשנשאל החזו"א על כך, השיב: "הראשונים כמלאכים, ורק שכליים רבו ביניהם, ומעולם לא התכוונו לחלק האישי" (שערי אהרן על או"ח ח"א בקונטרס שערי אי"ש עמ' מד).

עוד ראיתי שהגר"ח קנייבסקי אמר בשם הגר"ח מבריסק שהסביר שכל מקום שהראב"ד משיג בלשון חריף סבר שאם לא ישיג בלשון הזה יהיה נשמע שיש צד לומר כהרמב"ם וסבר דהוי מגלה פנים בתורה שלא כהלכה. הוסיף הגרח"ק משל לרב שילד שואלו שאלה שלא לענין כלל. אם יענה בלשון רכה יהיה נשמע כאילו יש צד לשאלה זו. התגובה במקרה זה צריכה להיות חריפה יותר ולומר לתלמיד איזה שטויות הוא מדבר. ופעם אמר הג"ר יצחק זילברשטיין שהייתה אסיפה באמריקה בעניין בעיית המטוסים שעוברים מעל בתי קברות [לענין טומאת כוהנים]. קם רב אחד אמריקאי ואמר שהרי כל העניין הוא שהטומאה בוקעת ועולה. המטוס נוסע כ"כ מהר שעד שהטומאה בוקעת המטוס כבר עבר. קם הגר"י אברמסקי והחל לצעוק: "איזה עמי ארצות, מגלה פנים בתורה שלא כהלכה!". הביא הגר"י זילברשטיין בשם הגרח"ק ג"כ באותו ענין שדבר כזה עקום אם לא יצעקו עליו בתקיפות ורק יגיבו שזה לא כך עוד יהיה נשמע כביכול שיש צד לומר כך (מנחת תודה עמ' כד).

בחידושי רבנו חיים הלוי על הרמב"ם, כאשר מגיע הגר"ח מבריסק למקום שבו הוא רוצה להתעכב על השגת הראב"ד על דברי הרמב"ם, וכהקדמה לכך הוא מעתיק תחילה את לשונו של הראב"ד, הרי הוא מדלג דרך קבע על לשונות הראב"ד, המביעים דברי השגה חריפים על הרמב"ם. בחיבורו של הגר"ח מועתקים רק עיקרי טענותיו של הראב"ד, תוך שאת מקומה של הלשון החריפה ממלאת המילה וכו' (רבן של כל בני הגולה - תולדות הגר"ח מבריסק עמ' 560-559). וכן בנו הגרי"ז היה מקריא במהלך שיעורו את הרמב"ם והראב"ד, והיה מדלג על התבטאויותיו של הראב"ד נגד הרמב"ם (שם הערה 26. פניני רבינו הגרי"ז עמ' נא).

אמר הג"ר עובדיה יוסף שהראב"ד השתמש בלשון יותר חריף כנגד הרז"ה מאשר כנגד הרמב"ם, והסביר שהראב"ד היה זקן באותו דור והרז"ה היה צעיר, ולכן הרשה לעצמו לכתוב בחריפות כזאת, והסיבה שהשיג עליו כי רצה הראב"ד לבסס את דברי הרי"ף, כי הרז"ה השיג על הרי"ף. ומה שהשיג הראב"ד על הרמב"ם זה כנראה בגלל שלא רצה שילמדו בספרו מורה נבוכים (רבנו לרב אליהו שטרית עמ' קכ-קכא - מ"צ].

טבילה או לימוד

ש: מה עדיף – לטבול או ללמוד עשרים דקות?

ת: ללמוד, שזו מצווה גדולה מן התורה כנגד כולם, טבילה במי הדעת, לעומת מקווה שהיא תקנת עזרא ובימינו חומרא. אבל זה חשבון אישי (רמב"ם, סוף הלכות קריאת שמע – מ"צ).

הלכות לשון הרע

ש: האם יש להקדים לימוד הלכות לשון הרע ללימוד כל שאר ההלכות?

ת: הגיוני מאוד.

שכחת הלימוד

ש: שמעתי שיש סגולה אצל רש"י נגד שכחת הלימוד?

ת: להאריך בחונן הדעת. רש"י עבודה זרה ח א (בהיות הרבי מסאטמר בירושלים, תלמיד הלך והתאונן בפניו כי זיכרונו חלוש. אמר לו הרבי: מי לנו גדול מרש"י, תעשה הסגולה שנתן לנו רש"י וזיכרונך יהיה איתן וחזק, דהיינו תאריך בחונן הדעת". התלמיד נהפך מאז לבריה חדשה וזיכרונו נתחזק להפליא. טרחו בני תורה למצוא דברים כאלה ברש"י ולא מצאו, עד שהג"ר פנחס עפשטיין – אח"כ ראב"ד העדה החרדית בירושלים, אמר שזה רש"י הנ"ל במסכת עבודה זרה. עולמות שחרבו עמ' קמח-קמט. ונשאל הגר"ח קניבסקי מדוע בספר הזכרון הוא הביא כ"ח עצות מועילות לזכור תלמודו, אבל אינו מביא סגולה זו? והשיב: "זו אינו סגולה אלא הלכה". ספר אשיחה עמ' תג – מ"צ).

פירוש רש"י על התנ"ך ועל הגמרא

ש: שמעתי שיש ספרים בתנ"ך שפירוש רש"י עליהם אינו רש"י?

ת: דברי הימים. איוב.

ש: זה נכון שיש מסכתות שפירוש רש"י אינו רש"י?

ת: נזיר. רוב נדרים. מעילה. וכן הפירוש על הרי"ף.

כתב רש"י

ש: יש קדושה מיוחדת לכתב רש"י?

ת: לא. זה הכתב בו הדפיס המדפיס הראשון באיטליה את רש"י.

רש"י וגוטפריד

ש: יש סיפור על רש"י שניבא לגוטפריד מבויון שיחזור רק עם שני סוסים. מה המקור?

ת: נמצא בכמה ספרים. אך זו אגדה. אותו גוטפריד הרשע מנוסעי הצלב נהרג בארץ ישראל ונקבר שם.

סגולה ללימוד תורה

ש: האם יש סגולה כדי לגדול בלימוד תורה?

ת: ללמוד בהתמדה.

[סיפר הג"ר שכטר שאחרי שהתחתן לא היו לו ולאשתו ילדים, אז החליטו לבקר בארץ ישראל (שכתוב בגמרא כתובות סד א, שזכות ארץ ישראל יכולה להועיל לפוריות). אמרו לו שכדאי לקבל ברכה מהסטייפלר, ובשביל כך עליו לקנות ממנו ספר ובאותו זמן לבקש ממנו ברכה. הסטייפלר היה קשה שמיעה, ולכן הצטרכו לכתוב לו על דפדפת. הסטייפלר צעק ביידיש: מה אני יכול לעשות בעבורך? הג"ר שכטר כתב שהוא רוצה לקנות ספרו קהילות יעקב על קידושין, כי אז למדו אותו בישיבה. קנה, קיבל העודף ואמר שאפשר לקחת את העודף כתרומה. הסטייפלר אמר לו שהוא לא צריך תרומה, עסק זה עסק. אח"כ הג"ר שכטר ביקש ברכה לילדים. בירך אותם. שאל הסטייפלר: מה עוד אעשה בעבורך? הג"ר שכטר אמר שהוא לומד בכולל, והאם אפשר לקבל ברכה שיצליח? אמר הסטייפלר: כל הברכות בעולם לא יעזרו, אלא שב ולמד ותצליח.

[וכן נוהג בנו הגר"ח קניבסקי כשבחורים באים אליו לבקש ברכה להצלחה בלימוד תורה, הוא אומר: הברכות לא יעזרו. אם תשב ותלמד בהתמדה תצליח, שום דבר אחר לא יעזור לך. נוסח אחר: מברכות לא תגדל, רק על ידי התמדה תגדל בתורה (מנחת תודה עמ' פו).

וכשאחד ביקש מהג"ר עובדיה יוסף שיברך אותו שיהיה תלמיד חכם, השיב: "מה יש לברך? תלמד תדע, לא תלמד לא תדע" (רבן של כל בני הגולה עמ' 136).

וסיפר הג"ר משה שטרנבוך, מח"ס שו"ת תשובות והנהגות, שכשהגאון רבי אלחנן ווסרמן, ראש ישיבת אוהל תורה בברנוביץ', היה מבקר בלונדון לטובת הישיבה, היה מתארח אצל משפחתו של הג"ר משה שטרנבוך, מח"ס שו"ת תשובות והנהגות, בצעירותו. אחרי פטירת אביו של הגר"מ, הג"ר וורסמן המשיך להתארח אצל משפחתו. פעם אימו ביקשה ברכה לבנו שיגדל לתלמיד חכם. ראש הישיבה אמר שעדיף שישב וילמד ולא לסמוך על ברכות. האמא התעקשה, כי הרי הוא יתום מאביו והיא אלמנה. הסכים וברך אותו.

פעם אב אחד הביא את בנו להג"ר שטרנבוך לברכה, והרב אמר כהג"ר ווסרמן שעדיף שישב וילמד. אמר האבא: אבל הרב פעם סיפר לנו איך אימו שכנעה את רבי אלחנן. אמר הגר"מ: אתה לא האמא שלי! (עיתון משפחה [באנגלית] – יב ניסן תשעו) – מ"צ.]

תלמוד או גמרא

ש: מה השם האמיתי – תלמוד או גמרא?

ת: תלמוד, כמו תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, תלמוד תורתך. גמרא זה ביטוי בגלל כפיית הצנזורה.

שכחה בלימוד

ש: יש סגולה רוחנית לא לשכוח לימודי? ולזכור מה ששכחתי?

ת: המקבל עליו יסורים באהבה תלמודו מתקיים בידו. ברכות ה א. ואם שכח, יש לו סייעתא דשמיא לזכור מחדש. חיד"א (פתח עיניים – מ"צ).

פסוקים בעל פה

ש: אני מלמד תורה ופעמים רבות מצטט פסוקים, אך ראיתי בקיצור שולחן ערוך א ו שאסור לומר פסוק בעל פה. האם עליי לפתוח תנ"ך כל פעם?

ת: לא חייבים. א. פסוק שגור בפה מותר. ב. לפי התוס' זה רק כדי להוציא אחרים ידי חובה. ג. בטירחא דצבורא מותר (פס"ת מט ט. ועיין שם שמביא עוד אופני היתר – מ"צ).

לימוד אמונה

ש: אני מאמין בד' ולא מחפש תשובות לכלום ועובד את ד' בתמימות, אני חייב ללמוד אמונה?

ת: לא. אם האמונה תמימה ושלמה. עיין מידות הראיה ערך אמונה יח.

לימוד גמרא בעיון

ש: קשה לי ללמוד גמרא בעיון. אולי איני מתאים?

ת: אתה מתאים. אלא יש ללמוד בהדרגה לאט. צריך הדרכה אישית ולא במסרון.

רמב"ם יומי לבנות

ש: האם כדאי להכניס לאולפנא לימוד רמב"ם יומי על פי החוברות?

ת: לא. רק חלקים שלו ששייכים לחייהן של הבנות.

לימוד גמרא לנוער

ש: כיצד אפשר להאהיב לימוד גמרא לנוער?

ת: נושא מורכב למסרון. הנה ראשי פרקים: א. ללמוד סוגיות שקרובות לחייהם. ב. להעמיק הנלמד בעזרת ספרות שאלות ותשובות. ג. המלמד יהיה בקיא וחריף בנלמד, בכך שילמד כל חייו אותם דפים ויוסיף בהם. ד. ללמד קודם כל הסוגיא בעל פה במילים שלנו ואחר כך בגמרא עצמה. ה. לפרק הסוגיא חלקים חלקים, שקף על גבי שקף. ו. לקשר הגמרא לשאלות שעומדות היום על הפרק.

לימוד תורה למה

ש: למה אני צריך ללמוד שנים רבות בישיבה, ולא די לי להיות יהודי פשוט?

ת: כי מלבד התעלותך האישית, יש לך אחריות לגורל האומה להוסיף בה תורה ויראת שמים. עיין אורות התורה ב.

דברים לא הגיוניים בגמרא

ש: אני בעל תשובה וקשה לי למצוא טעם בלימוד גמרא. נראה לי שיש שם דברים סותרים ולפעמים לא הגיוניים ולא ומוסריים. אולי הרב יכול להשיב לי...

ת: א. אכן אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ (עבודה זרה יט א). ב. כאשר יש דברים שנראים לא הגיוניים או לא מוסריים לשכלנו הדל, אז הראשונים שואלים ומבררים. ג. אי אפשר לברר סוגיות עמוקות בסמ"ס. אלא שאל רב בעל פה (עיין בספר חיי עולם של הרב על נושא זה – מ"צ).

ספר מענה לאגרות

ש: מה הרב אומר על הספר מענה לאגרות שחולק על שו"ת אגרות משה?

ת: מותר לתלמיד חכם לחלוק על הג"ר משה פיינשטיין, אבל הספר הזה כתוב בסגנון פוגעני וחצוף נגד אחד מגאוני עולם גאון וצדיק, ויש לגנוז ספר זה (בזמנו, המחבר שלח את הספר לסטייפלר, ואח"כ בא אליו. הסטייפלר נזף בו מאוד וצעק עליו על שפגע והעליב את הגרמ"פ, וזרקו מביתו. אח"כ סיפר הסטייפלר את הדבר לבנו הגר"ח קניבסקי והוסיף שהגרמ"פ הוא פוסק גדול וצדיק. אורחות רבנו ה קסט. וכתב בס' מעדני המלך: "ושמעתי ממו"ר הגרי"צ יוסף שליט"א שתלמידי הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל קנו את כל המהדורה והשמידוה. והגאון רבי אפרים גרינבלט שליט"א, תלמידו המובהק של הגרמ"פ ומח"ס רבבות אפרים, סיפר לי שלאחר שספר זה יצא לאור, התיישב לכתוב תשובות לכל טענותיו ודחאן אחת לאחת, ופנה אל הגרמ"פ בבקשה שיסכים להדפסת תשובותיו. אך הגרמ"פ לקח ממנו את הדפים, הודה לו על דאגתו לכבודו, אך ביקש שלא ידפיס זאת, באומרו: אם לא נענה לאותו מחבר, זכרו ישתכח מעצמו עוד שנה ושנתיים ואף אחד לא ידע ממנו, ואם תענה לו, רק תגדיל את שמו. כך היה, ואותו מחבר לא הצליח למכור יותר מחמישים ספרים מתוך כל האלף שהדפיס [והבנתי מדבריו שלא ביערו את ספריו וכדומה]. וסיפר לי עוד כיו"ב על הנהגתו של הגר"מ פיינשטיין עם מתנגדיו. וע"ע בשולחן המערכת ח"ב עמ' תלו שמרן [הגר"ע יוסף] שליט"א [זצ"ל] הורה לא להכניס ספר זה לאוצר הספרים של הישיבה". בסוף הקונטרס אדני המלך 82-81 הערה 27. אמנם הגר"ע יוסף מביא את "מענה לאגרות" כמה פעמים בשו"ת יביע אומר ואפילו לפעמים מסכים איתו. שו"ת יחוה דעת א מה, ב כב, ה ז. שו"ת יביע אומר ו או"ח מח, ח או"ח כג, ח או"ח לא, ח או"ח לח.

והרב צבי קניג מרמת שלמה בירושלים סיפר לי שפעם חבר העוסק בספרי קודש התקשר אליו שאחד הציע לו לקנות מאה עותקים של ספר מענה לאגרות בסכום קטן, והוא התלבט אם להתעסק אם הספר הספר או לא. בסוף, החליט לקנות. באותו לילה, אדם נכנס וראה את כל הספרים ואמר: כמה אתה רוצה לכולם? הוא קנה את כולם וגנז אותם.

ועוד כתב הרב אהרן פלדר על הגרמ"פ: "סיפר לי מו"ר זצ"ל בנוגע לחכם א' שהדפיס ספר נגדו שבעצם רק נפגש עמו פעם אחת בחייו ואף ביקש ממנו אותו מחבר שיעשה חסד אחד בשבילו וכן עשה. והוסיף ואמר: שלא ידעתי שהחסד שעשיתי עמו היה כ"כ טוב שיגמול לי כ"כ רעה בחזרה". רשומי אהרן ב ד. וסיפר לי ידידי הרב שמעון סולניקה שהיה לדודו, הרב ברוך סולניקה, בית כנסת בניו יורק קרוב לשטיבל של מחבר מענה לאגרות. לפעמים היה קשה לאסוף אצלם מניין ובאו לבית הכנסת של הרב סולניקה לקחת כמה מתפללים להשלים מניין. סירב הרב סולניקה, כי הוא ביזה את הגרמ"פ. שאלו את הגרמ"פ מה לעשות, והשיב: לא צריך לתת לו מתפללים להתפלל שם באופן קבוע, אבל ודאי צריך לתת לו מתפללים להשלים מניין..." - מ"צ).

שיטת נובהרדוק

ש: האם כדאי לקנות יראת שמים ותיקון מידות דרך שיטת נובהרדוק?

ת: היא באה בדרישות גדולות שכמעט כל האנשים אינם יכולים לעמוד בהן. אבל מה טוב לקרוא את ספרו של רבי יוסף מנובהרדוק "מדרגת האדם" וללמוד ממנו מה שמתאים לנו.

לימוד שאינו נצרך עתה

ש: האם יש ללמוד תורה בדברים שאינם נצרכים, כגון קרבנות?

ת: ודאי, כמו שיש מצווה לקיים את הכל, יש מצווה ללמוד את הכל. סמ"ג הקדמה למ"ע. לימוד תורה אינו אמצעי לבד לקיום מצוות אלא מטרה עצמית. אך לימוד המביא לידי מעשה קודם, כגון מסכתות הנוגעות למעשה, וכן הלכה, תנ"ך, מוסר, אמונה. פס"ת קנה ג.

מלאכתו עראי

ש: מה הכוונה שיעשה אדם תורתו קבע ומלאכתו עראי? אם כך, איך יתפרנס?

ת: מלאכתו עראי, הכוונה רק כדי פרנסתו. מג"א קנו סק"א. ולא מותרות.

לימוד גמרא וחזרות

ש: מה עדיף, ללמוד גמרא ולחזור כמה פעמים כדי להבין יותר טוב, או רק פעם אחת כדי לסיים את הש"ס?

ת: עדיף לחזור פעמים רבות מאוד עד שיודעים ממש, שזה נקרא לימוד, ולא - כדברי גדול אחד - להיות "עם הארץ בכל הש"ס" (מרן הרב קוק כותב לאחיו: "מאד נבהלתי ממה שראיתי שהנך חוזר רק שלש פעמים על תלמודך. דע לך אחי יקירי, כי הנני יודע ועד על פי הנסיון כי אי-אפשר כלל לזכות בחזרה של ג' פעמים, ואבקשך מאד אחי יקירי להרגיל עצמך לחזור לכל הפחות עשר פעמים כל פרק קודם שתתחיל פרק אחר. כי אין תועלת כלל בלימוד שנשכח מיד אחר הלימוד". אגרות הראיה א ט. והגרי"ש אלישיב היה מרבה לצטט אגרת זו של מרן הרב קוק. אי"ש שלום עמ' 34-33 – מ"צ).

יראת ד' ולימוד תורה

ש: האם יראת ד' היא תנאי ללימוד תורה או שמתוך לימוד תורה מגיעים ליראת ד'?

ת: שניהם. עיין שבת לא ומהרש"א. מתוך יראת ד' לומדים תורה ואז מגיעים ליראת ד' עליונה יותר.

בעל הטורים

ש: האם בעל הטורים על התורה עם גמטריות זה רציני או תרבות פנאי?

ת: חלילה! הכל רציני וחרדת קודש. אבל זה חלק של פירוש הטור הארוך בו הוא גם שיבץ גמטריות כתוספת (יש אגדה כי בעל הטורים חיבר פרפראותיו בלילה אחד. פעם א' הוכיח אביו הרא"ש את בנו ר' יעקב בעל הטורים על שכל עיסוקיו אינם אלא בתורה שבע"פ בלבד ואינו עוסק בתורה שבכתב. נתן הדברים אל לבו ובליל חמישי בשבת ישב כל הלילה וחיבר את ספרו על התורה. ס' קול דודי). על כל פנים יש לעשות תשובה על הביטוי 'תרבות פנאי' כלפי גאון עולם (פעם חתנו של הגרצ"פ פרנק, הרב גרונם לנדא, נכנס לחדר וראה את הגרצ"פ מחפש משהו בספר משנה ברורה. שאל אותו מה הוא מחפש? השיב הגרצ"פ שהוא עוסק כעת בבירור סוגיא חמורה בהלכות שבת ומסקנתו לא כמסקנתו של המ"ב. אך הוא מתלבט באיזה אופן לכתוב את דבריו באופן שלא יפגע בכבודו. הרי מחבר המ"ב הוא בעצמו מחבר שמירת הלשון. לכן הוא מחפש מקום במ"ב שהוא דוחה דברי קדמאי, ובלשון שהוא משתמש כלפי אחרים, רשאי גם הוא להשתמש כלפיו, שהרי בוודאי בירר וביסס הדבר על פי ספרו שמירת הלשון, שכך מותר לכתוב ואין בכך שום שאלה. פניני רבינו צבי פסח עמ' לד – מ"צ).

קדיש דרבנן

ש: האם אחר לימוד תורה אומרים קדיש דרבנן?

ת: כן. כך נהגו אחרי לימוד בחבורה. ביה"ל נה ד"ה ויקבע.

לימוד אמונה

ש: כמה שעות יש ללמוד אמונה כל יום בישיבה?

ת: שאל את ראש הישיבה שלך. באופן כללי רבנו הרב צבי יהודה אמר: לא פחות משעה, לא יותר משעתיים. אך יש מצבים מיוחדים, וכאמור שאל את ראש הישיבה.

לימוד תורה בליל חג המולד

שאלה: האם מותר ללמוד תורה בליל חג המולד המכונה 'ניטל נאכט'?

תשובה: אמנם מנהג כמה מהחסידים לא ללמוד תורה בליל חג המולד כדי לא לתת חיות לקליפות, כלומר עבודה זרה (היום יום י"ז טבת), וכך סיפר הרבי האחרון מליובאוויטש בשם חותנו, הרבי הריי"צ, כי אביו נהג לשחק שחמט בליל 'ניטל' (שיחת הרבי פ' וישב א' חנוכה תש"נ). כך גם נהג הרבי האחרון עד חצות (עיין "שערי הלכה ומנהג" ח"ג עמ' סד-סו). ויש תמונה מפורסמת של הרבי מליובאוויטש וחותנו, הרבי הריי"צ, משחקים שחמט ב'ניטל נאכט'.

והגרח"ד פדווא, אב"ד לונדון ומח"ס שו"ת חשב האפוד, היה מזכיר מה שכתב בספר ערוגת הבושם (פרשת שמות ד"ה ואחר באו), כי הביטול תורה בניטל מכפר על ביטול תורה של כל השנה (הליכות חנוך עמ' קטז).

עוד מסופר בספר "עדות ביוסף" (עמ' רפד) שבליל שבת קודש שחל ב'ניטל' לא אמר הרבי מסטמאר דברי תורה ב'טיש', ורק כשהלך לביתו אמר חידוש ששמע מהאדמו"ר מבעלז על הפסוק (תהלים צב, י) "כי הנה אויביך ד' כי הנה אויביך יאבדו" – שהרשעים נידונים באותה מידה שהם פגעו בעם ישראל.

אך ודאי שמנהגנו הוא ללמוד תורה. יש אומרים שהסיבה שלא למדו תורה ב'ניטל נאכט' היא משום שבלילה זה הנוצרים היו מתלהבים והורגים יהודים בפוגרומים, ובמקום ללמוד תורה היהודים היו צריכים לעמוד על המשמר (טעמי המנהגים עמ' תק), אך כיום ב"ה הם לא עושים דברים כאלה ואנו יכולים ללמוד תורה.

אגב, מסופר בספר "שיח שרפי קודש" (עמ' 192) שכשהרבי האחרון מליובאוויטש ישב שבעה ביקר אצלו הרבי מסטמאר, האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים, ושאל: "מדוע אנו קובעים את תאריך ליל 'ניטל', על מנת לא ללמוד תורה באותו זמן, על פי הלוח שלהם ולא ע"פ הלוח העברי? ענה הרבי מליובאוויטש: "הטעם שאין לומדים ב'ניטל' הוא כדי לא להוסיף חיות באותו האיש ובהולכים בשיטתו, וכיון שיום אידם הוא על פי הלוח שלהם, גם הזהירות שלא להוסיף חיות היא באותו הזמן שהם חוגגים". ע"פ זה נראה לומר שבכל מדינה יש להיזהר בזה בליל אידם הנהוג במדינה זו בזמן הזה. ברוב המקומות נקבע יום אידם ל-25 בדצמבר ולכן יש הנזהרים ביום זה, ואילו במקומות שבהם חוגגים יום אידם ביום אחר (ולדוגמא: ב-6 בינואר), יש להזהר באותו יום.

אך כמו שאמרנו אנו משתדלים ללמוד תורה כבכל יום. כתב הג"ר משה שטרנבוך: "לא שמענו איסור זה, אלא הוא מנהג אצל החסידים" (שו"ת תשובות והנהגות א, תקנ). החזון איש אמר שאסור ליבטל מלימוד בלילה זה והקפיד על הנוהגים שלא ללמוד. מכל מקום ה"סטייפלער" לא רצה ללמוד מתוך ספר משום שיש בזה חילול השם, כיוון שהחסידים מסתכלים על מי שלומד כעובר עבירה. הוא סיפר שפעם בא חסיד לשאול אותו שאלה ב'ניטל' וראהו לומד ותמה עליו. סגר ה"סטייפלער" את הספר והתנצל בפניו שלא ידע שזה היום. על כן, מנהגו היה ללמוד בעל פה שמא יכנס חסיד (ארחות רבנו ח"א עמ' קצג). הג"ר שמואל הלו וואזנר, מח"ס שו"ת שבט הלוי, היה מגיד את שיעוריו אפילו ב'ניטל', ונימק שבארץ ישראל אין נוהגים ניטל. אמנם היה גומר את השיעור חמש דקות קודם, באמרו בחיוך נלבב: "זכר לניטל" (ס' ולא שבט הלוי בלבד עמ' תכד). הג"ר עובדיה יוסף כתב שאין מנהג כזה בעדות המזרח (שו"ת יביע אומר ח"ז יו"ד כ). כמו כן מסר הרבי מליובאוויטש שבארץ ישראל אין נוהגים בזה כלל, על אף שנראה שכן נהגו (שערי הלכה ומנהג עמ' סז).

וראינו בס' גם אני אודך (עמ' קסד), שנשאל הג"ר יוסף ליברמן בעל 'משנת יוסף' ע"י הג"ר גמליאל הכוהן רבינוביץ: בבעלז ידוע שאמר האדמו"ר תורת בניטל, והטעים, שהתורה שלו זה תפילה על כלל ישראל, ע"כ. האם מותר בניטל גם לרשום התורה שאומר האדמו"ר, או לא? והטעם? והשיב הג"ר ליברמן: בספר מהר"א רשומים התורות שאמר בפ' שמות וארא בא, שבהם יכול לחול ניטל וזה רשמו החסידים בידיעתו, ש"מ ומסתבר שאם חל ניטל במוצ"ש שלא רשמו אז, וכשחל בליל שבת א"כ במוצ"ש כבר לא ניטל.

ומעשה שהיה, במוצאי שבת קודש פרשת ויגש תשל"ז, לאחר ההבדלה ושירת המזמורים, ישבו התלמידים והמתינו לרבנו הרב צבי יהודה הכוהן קוק שישב במקומו בראש השולחן, שיחל את שיעורו. רבנו שתק והקהל המתין בלי לדעת את פשר העיכוב. כאשר הגיעה שעת חצות, פנה אחד התלמידים אל רבנו בשאלה, אם העיכוב הוא מחמת המנהג שאין ללמוד בזמן זה של חצות הליל בו חל התאריך המיוחד לנוצרים. רבנו, בשומעו את הדברים, נזדעזע ואמר: "אני מזדעזע לשמוע זאת, בבית הזה ובאווירה הזאת. חרפה! אני מתבייש מאוד. חס וחלילה להזכיר את 'מניינם'. כולנו מלאים מהמנין של 'בראשית ברא אלוקים'. אני מזדעזע לשמור את המילה המגונה הזאת. מה זה 'מניינם'? מה פירוש ביטוי זה! האם הוא מציין מאורע גדול וחשוב בעולם? משונה ולא נעים! אין מדרכי לשמוע את זה. איני שייך לזה. אצל אנשים שקבועים בתורה, איזה מקום במוח ובמחשבה יש לדברים האלה? טומאה! באווירה של אנשים בני תורה... בדורות הקודמים, ביהדות הגדולה, כאשר כמחצית עם ישראל היו ברוסיה, באירופה, היתה הרגשה שהחשבונות האלה, שמות טומאה האלה, יגרמו להרגשה של כיבוי אור תורה, שלא יאיר בכל העולם, היפך האור, מצב של התבלבלות והפסקת לימוד. היתה הרגשה של הפסק גילוי אור בישראל. בכמה מקומות ברוסיה הפסיקו את הלימוד כמה רגעים מתוך הרגשה של חושך בעולם". רבנו המשיך לדבר על כך באריכות, ורק כעבור פרק זמן החל בשיחתו לפרשה.

[ועלון 'וישמע משה' (פרשת וארא תשע"ו – גליון צז) התעוררה שאלה בישיבה חסידית האם מותר לערוך בחינה לבחורים בליל ה'ניטל' באופן שהבחורים לא יצטרכו לכתוב את התשובות עצמן [שאז תיחשב הכתיבה כדיבור] אלא יכינו מבחן אמריקאי שבו כמה תשובות לכל שאלה וביניהן תשובה אחת נכונה והבחורים רק צריכים לסמן את התשובה הנכונה באופן שאין כאן אלא הרהור בדברי תורה, או שגם בזה ראוי להחמיר ולהימנע?

הג"ר נפתלי נוסבוים השיב שיש להקל בדבר וימוקו עמו, דאיתא שהמלאכים אינם מכירים במחשבות, וכ"ש שלכוחות הטומאה אין שליטה כלל בדברים שבלב. וכן אמר הגר"ח קניבסקי בחיוך, שללמוד בליל ה'ניטל' אינה עבירה חמורה כ"כ ויש להקל בזה בהרהור עכ"פ. וכן אמר הגר"י זילברשטיין, שאין לך בו אלא חידושו. והביא את המעשה שהביאו בגמ' עירובין (נג, ב-נד, א): ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה, בטשה ביה, אמרה ליה: לא כך כתוב "ערוכה בכל ושמרה", אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך משתמרת, ואם לאו אינה משתמרת. ע"ש בסוגיא גודל החיוב להוציא דברי תורה בפיו בשעת הלימוד, וא"כ כשלומד בהרהור אין זה בכלל מה שאסרו בליל ה'ניטל'. וכן הורה הג"ר מנדל שפרן שיש להקל בענייני ניטל במקום ספק.

ואילו הג"ר חיים מאיר וואזנר, הג"ר שלמה זלמן אולמן והג"ר שמאי גרוס הורו שאין הבדל בין הרהור ללימוד בפה, ואם יש להימנע מלימוד בלילה זה אסור גם להרהר בו בדברי תורה – מ"צ.]

מורה נבוכים

ש: האם גם פילוסופים גויים למדו מורה נבוכים?

ת: בודאי, עד ששפינוזה פרסם שאין בעם ישראל ענייני אמונה רק הלכה. למשל לייבניץ העמיק בחלק א עג וכתב על ההערה בסופה שהרמב"ם בירר יותר מכל קודמיו את ההבדל בין שכל לבין דמיון.

לימוד החייאה

ש: מה עדיף – ללמוד קורס החייאה או ללמוד תורה באותו זמן?

ת: ללמוד תורה, להחיות הנשמה, תלמוד תורה כנגד כולם. כתב הגר"מ פיינשטיין שאמנם מצווה להציל אנשים, אבל אין מצווה ללמוד רפואה (בתשובתו אם מותר לכוהן ללמוד רפואה. שו"ת אגרות משה יו"ד ב קנה – מ"צ).

לימוד במחשבים

ש: האם מי שלומד תורה בעזרת מחשב – כמו בתוכנות פרוייקט השו"ת מאונ' בר אילן, אוצרות התורה, אוצר החכמה ועוד – זה נקרא לימוד תורה?

ת: בוודאי. בתור אמצעי עזר, ולא במקום עמל תורה. אך עדיף עם ספר (ואמר הגר"ח קניבסקי: "נחשב עמל". מבקשי תורה קובץ נא – מ"צ).

ספר מבחר פנינים

ש: האם ספר מבחר פנינים הוא ספר חשוב? שמעתי שינק ממקורות גויים.

ת: כן. ספר מוסר חשוב מאוד המסביר שהעולם הזה הוא הבל ושעבודת ד' היא העיקר. מותר לקחת דברים טובים גם מהגויים. קבל את האמת ממי שאמרה. הקדמת הרמב"ם לשמונה פרקים. המחבר הוא רבי ידעיה הפניני בדרשי שהיה ראשון. ויש אומרים שהוא קדם לו. ויש אומרים שמחברו רבי שלמה אבן גבירול.

ספר מסילת ישרים

ש: למה הרב מפנה תמיד לספר מסילת ישרים בעדיפות על ספרי מוסר אחרים?

ת: הרמ"צ נריה כתב בשם מרן הרב קוק בשיעור פתיחה על מסילת ישרים: "הספר מסילת ישרים ראוי להיקרא ספר הספרים, כי על כל משפט שלו אפשר לחבר ספר שלם" (מועדי הראיה נא – מ"צ).

[בבחורותו של הג"ר שמואל הלוי וואזנר, מח"ס שו"ת שבט הלוי, בלמדו בישיבת חכמי לובלין, הוא קיבל לידיו את הספר מסילת ישרים ממנ שחילקו התלמידים, ומאז קבע בו לימוד לכל ימי חייו יום יום! וסדר לימוד זה היה חוץ משאר קביעותיו הרבות בכל יום בהרבה ספרים ובתוכם בספרי קדמונים ובלימוד ספרי מחשבה וקבלה: כספרי מהר"ל ותניא. אך מלבד כל זאת היתה לו קביעות איתנה יום יום בספר הקטן והידוע מסילת ישרים, אותו ספר שקיבל בבחרותו ולא ויתר על קביעות זו עד זיבול בתרייתא. ולכל מקום שהלך היה לוקח עמו ספר זה. רב רבנן עמ' רפט – מ"צ.]

לימוד ספרי אמונה

ש: מה הם ספרי אמונה יסודיים שיש ללמוד?

ת: לפי מרן הרב קוק יש חמישה: חובות הלבבות, אמונות ודעות, כוזרי, מורה נבוכים והעיקרים.

לימוד תורה לילד

ש: מאיזה גיל יש ללמד תורה לילד?

ת: מהגיל שיודע לדבר יש ללמדו פסוקים לאט לאט. נפסק ברמב"ם ובשו"ע. וחז"ל התבטאו באופן חריף על מי שלא נוהג כן, מובא ברש"י על ולמדתם את בניכם ("מאימתי מתחיל ללמד לבנו? משיתחיל לדבר מתחיל ללמדו תורה צוה לנו משה ופסוק ראשון מפרשת שמע. ואח"כ מלמדו מעט מעט". רמב"ם ת"ת א ו. שו"ע יו"ד רמה ה-ח. "ואם לא עשה כן, הרי הוא כאילו קוברו". רש"י דברים יא יט – מ"צ).

תוס' כדעת יחיד

ש: האם כשעומדים למניין הראשונים תוס' נחשב כדעת יחיד? הלא היו הרבה בעלי התוס'?

ת: הוא דעת יחיד כי איננו יודעים כמה עוד מבעלי התוספות היו בדעתו.

[והגר"א נבנצל כתב לי: "כל תוס' נתחבר מחכם אחד. אלא אם כן מוזכרים שם כמה חכמים כגון ר"ת ור"י".

והגר"ח קנייבסקי כתב לי: "כאחד".

והגר"י זילברשטיין כתב לי: "הם היו כפופים לר"י שהוא היה הגדול שבהם".

והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות, כתב לי: "אינני יודע".

והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכונת גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "מצינו שיש תוספותים החולקים זה על זה. גם מצינו ראשונים שחולקים על התוספות. הלא רש"י הקדוש פעמים רבות אין דעתו כדעת תוספות. בודאי שפעמים רבות אין פוסקים כתוספות - כמו לעניין תפילין שדעת רש"י ז"ל היא ההלכה, ועוד כיוצ"ב. אשר על כן ברור שדעת התוספות היא כדעת אחד הראשונים ובודאי שכל הראשונים התחשבו מאוד בדעת התוספות שהיה מראשוני הראשונים".

והג"ר גמליאל הכוהן רבינוביץ, מח"ס גם אני אודך, כתב לי: "אולם לפעמים מה שכתב בתוספות, זו דעה מבעל תוספות אחד, כמו שכתוב לפעמים: וריב"א כתב, ור"ת אומר...".

הג"ר פנחס אברהם מייערס, אב"ד האג ומח"ס שו"ת דברי פנחס, כתב לי: "ברור שהיו כמה בעלי תוס' ולא דעת יחיד. אם כן לא תמיד פוסקים כמו בעלי תוס'. וראה מה שכתב המהרש"ל ביש"ש בהקדמה עמ"ס חולין על הב"י השיג שהכריע נגד בעלי תוס' והביא קבלה בשם הרא"ש שאין לפסוק כרמב"ם נגד ר"ת ור"י, שהיו גדולים ממנו בחכמה ובמנין. כן כתב בשו"ת חוות יאיר סימן קצ"ב בשם הרא"ש, יד אהרן הגב"י חו"מ סי' ג' ויד מלאכי כללי הרמב"ם אות כ"ח. מכל מקום דרך הבית יוסף לפסוק כרמב"ם אף נגד התוס' כמוכח מב"י יו"ד סי' קט"ו, מפני שלדעתו לא נתכוונו התוס' תמיד להלכה אלא לפירוש הסוגיא כמ"ש שטמ"ק כתובות י"ג ע"א. - רואים מזה שלפי הב"י לא תמיד פוסקים כבעלי התוס'".

והג"ר מרדכי אלמקייס, מח"ס שו"ת ויכתוב מרדכי, כתב לי: "הן אמת שהיו הרבה בעלי תוס' אבל מי יימר לן שכולם הסכימו לדעת אחת. כשיש דעה בתוס' זה רק חכם אחד אמרה ואפשר שהסכימו איתו חבריו ואפשר שלא, לכן מחשיבים זאת כדעת יחיד, אא"כ נמצא עוד חכם אומר כמותו".

כך הקשה הג"ר משה מרדכי הלוי שלזינגר והציע שיתכן שיש תשובה בדברי החזו"א על סנהדרין (עמ' 80 טור א): "מי יודע כמה היו רבותינו שקמו בשיטת תוס'" (פניני משמר הלוי עמ' קכז) - מ"צ].

ספר הזוהר

ש: האם מי שאינו מאמין שספר הזוהר נכתב על ידי רשב"י הוא כופר בתושבע"פ?

ת: חלקית. מאמרי הראיה 518.

סתרי תורה

ש: מרן הרב קוק מביא שהגאולה תלויה בסתרי תורה, אז למה אין בישיבות שיעור בזוהר?

ת: ספרי מרן הרב קוק הם סתרי תורה מתורגמים לשפה רגילה.

ספר קריאה

ש: האם ספר קריאה שכתב תלמיד חכם שתוך כדי העניינים מסביר פסוקים וגמרות נחשב כלימוד תורה?

ת: זו שיחת חולין של תלמידי חכמים שצריכה לימוד, אך אינו לימוד תורה ממש.

ספר הזוהר

ש: איך ספר הזוהר נעלם זמן כה רב ופתאום הופיע?

ת: כך גזרה ההנהגה האלוהית. אך הסודות המשיכו להימסר בעל פה (עיין מאמרו של הרב על קדמות ספר הזוהר בספר נסיכי אדם מהדורה א וכן באתר ספריית חוה – מ"צ).

לימוד לבד

ש: כתוב בגמרא סוף ברכות, "חרב על בדים" שאין ללמוד לבד. האם בימינו זה השתנה?

ת: לא. אמנם גם לספרים יש ערך חברותא. רש"י אבות קנה לך חבר וכן פלא יועץ ורבי חיים פלאג'י, אבל זה לא במקום חברותא (פלא יועץ אורות אלים ברכות סג א. רבי חיים פלאג'י גנזי חיים מערכה ח כלל סא – מ"צ).

דף יומי

ש: מה דעת הרב על לימוד דף יומי? יש הבדל בין תלמיד ישיבה ובין בעל בית שעובד וקובע עתים לתורה?

ת: אין ספק שהדף היומי הוא דבר מופלא, אדיר. כך כולם לומדים את אותו הדף ומתקדמים, והמון המון אנשים בזכות הדף היומי לומדים. הם אומרים בגלוי: אם לא היה דף היומי לא הייתי לומד. א"כ זו יוזמה אדירה של רבי מאיר שפירא. אי אפשר לתאר את הזכות הזאת. כמה בתי כנסת שעמוד השדרה של היום הוא לימוד הדף היומי! יחד עם זה, צריך לדעת שלימוד בעיון הוא גדול יותר מלימוד בבקיאות. כמובן, אפשר גם ללמוד את הדף היומי בעיון, אבל זה לא פשוט. לימוד בעיון הוא לימוד עד גבול היכולת השכלית של האדם. כל דבר אנו עושים בעיון: כשאדם קונה אוטו, הוא לומד על כל העניין בעיון. אדם לפני הבחירות, דן בעיון איזו מפלגה לבחור. על כל דבר אדם מעיין ומעמיק, ופתאום בתורה לא מעיינים. יש ביטוי אצל חז"ל: "ולא תהא כהנת כפונדקאית"? (משנה יבמות טז, ז). לכן הלימוד האידיאלי הוא לימוד בעיון. הקב"ה לא סופר דברים, אלא סופר שעות ומאמצים. זה נאמר על מי שכן לומד בעיון, אבל הרבה אנשים לא ילמדו בעיון, לכן ודאי שילמדו בבקיאות את הדף היומי, וד' יברך אותם.

כבוד ראשונים

ש: דברי התוספות אינם סבירים בעניין...

ת: לפני שאתה לומד להבין את התוספות, עליך ללמוד חרדת קודש מפני התוספות ולא להתבטא כן (בהיות הרבי מסטמאר בירושלים, הביא לו אחד ממחברי דורנו, את ספרו על הרמב"ם. הרבי דפדף בתוכו כמה רגעים, וכאשר מביא שם המחבר דברי הרשב"א ריש פ"ק דשבת בענין מי שחציו עבד וחציו בן חורין, ומשיג עליו מסוגיא דמס' גיטין לח וכו', והנה תוך כדי דיבורו מתבטא המחבר שלא כפי הכבוד הראוי כלפי דברי הרשב"א הנזכר. דחה הרבי מסטמאר את הספר בשתי ידיו מעל שולחנו הטהור, ואמר: הטור כותב ביו"ד סי' קיב לאמר: "וכתב הרשב"א אפילו יש שם פלטר של ישראל וכו', ואין נראה כן מן הירושלמי". כתב על זה בית יוסף: "ומ"ש עליו רבינו, אין נראה כן מן הירושלמי וכו' לא היה לו לכתוב כן, דמשמע מדבריו שהרשב"א לא ראה הירושלמי הזה או ראהו ונעלמה ידיעתו ממנו, וזה דבר שלא ניתן ליחשד בכך מאן דנהירין ליה שבילי רקיע". פוק חזי - אומר הרבי מסטמאר – הלא הטור היה קרוב לזמן הרשב"א, ואפשר שהיה להם ישיבה אחת בעולם - שהרא"ש, אביו של הטור, שקיל וטרי עם הרשב"א, וכיון שכתב על הרשב"א שאין נראה כדבריו מן הירושלמי, כותב הבית יוסף כהנזכר, ואיך זה יכול מחבר בן דורנו לכתוב נגד דברי הרשב"א ללא פחד ומורא. עולמות שחרבו עמ' קה – מ"צ).

קירוב רחוקים וביטול תורה

ש: האם קירוב רחוקים הוא ביטול תורה?

ת: לא. כי זו מצווה, ומצווה אינה ביטול תורה אלא קיום תורה. אבל ההכרעה במה לעסוק אינה קבועה, והיא תלויה בתפקידו של האדם בעבודת ד' (בהקדמת שו"ת קרן לדוד מהג"ר אליעזר דוד גרינוולד, רבה של צהלים וסטמאר ואחיו של בעל שו"ת ערוגת הבושם, מסביר ששמאי היה ממעט בדיבור עם בני אדם ככל האפשרי, כדי שלא להתבטל מדברי תורה, אף שהיה יכול לקרב איזה אדם על ידי זה לתורה, ומשום הכי אמר: "אמור מעט ועשה הרבה", ואמר שמכל מקום "יקבל את כל האדם בסבר פנים יפות". פרקי אבות א טו. אבל הלל אמר: "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", אבות א יב, שהיה סובר שמותר לבטל קצת מדברי תורה לצורך זה – מ"צ).

דברי תורה בפני מתגייר

ש: האם מותר לומר דברי תורה בשבת בפני שני אורחים בתהליך גיור כאשר אחד לא רוצה להתגייר באמת?

ת: כן, כי אין דרך אחרת לומר לראשון אלא אם כן השני שומע, וזה כמו דבר שאינו מתכוון (וכן הסביר הגר"מ פיינשטיין שאמנם אסור ללמד גם את עבדו תורה, רמב"ם עבדים ח יח. ומצינו שטבי, עבדו של ר"ג, היה ת"ח גדול, והיו החכמים לומדים ומפלפלים, אף כשהיה טבי נמצא אצלם עם כוונה לשמוע דברי חכמים. שו"ת אגרות משה יו"ד ב קלב – מ"צ).

ביטול תורה לשם קירוב רחוקים

ש: האם מותר לבטל לימוד תורה כדי לקרב רחוקים?

ת: זו מצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים. מועד קטן ט א-ב. רמב"ם תלמוד תורה פרק ג.

[עיין בהקדמת שו"ת קרן לדוד מהג"ר אליעזר דוד גרינוולד, רבן של הערים צהלים וסטמאר ואחיו של בעל שו"ת ערוגת הבושם, המסביר ששמאי היה ממעט בדיבור עם בני אדם ככל האפשר כדי שלא להתבטל מדברי תורה אף שהיה יכול לקרב איזה אדם על ידי זה לתורה. משום כך אמר: "אמור מעט ועשה הרבה", ואמר שמכל מקום "יקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" (פרקי אבות א טו). אבל הלל אמר "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (פ"א א יב), שהיה סובר שמותר לבטל קצת מדברי תורה לצורך זה - מ"צ].

שימוש בספרו של חברו

ש: האם מותר להשתמש בספר קודש של חברו?

ת: אסור בלי רשותו, כי תוך כדי שימוש יש חשש שייקרע. רמ"א או"ח יד ד (ונשאל הגרש"ז אוירבך: שמעתי לפני שנים רבות בשם הרב, שבדורנו מותר להשתמש בספרים ללא רשות, בגלל שהספרים אינם כל כך יקרים כפי שהיה בדורות עברו – האם זה נכון? וענה: זה נכון. הגרשז"א הוסיף ואמר בחיוך: אבל צריך להיזהר שלא לקרוע דפים שבספר. ועלהו לא יבול ג נח – מ"צ).

ש: ומה דין סידור או מחזור?

ת: כנ"ל. מ"ב שם טז. ויש שנהגו היתר, כי אין דרכם של אנשים להקפיד על כך. ערוה"ש שם יג.

לימוד עם נכד

ש: יש מצווה מיוחדת לסבא ללמוד עם נכדו?

ת: כן. "והודעתם לבניך ולבני בניך". דברים ד ט. כל המלמד את בן בנו תורה וכו'. קידושין ל א. ועיין פסקי תשובות תעג כז (וכן העיר הגרי"ד סולוביצ'יק בברית מילה של הבן הבכור של נכדו, הרב משה טברסקי הי"ד, שנהרג על קידוש השם בפיגוע בבית-הכנסת בהר נוף. מפי הרב מנחם גנק – מ"צ).

לימוד גמרא בקוריאה

ש: בדרום קוריאה מעוניינים ללמוד גמרא. האם יש לברך על כך?

ת: ודאי לא. אסור ללמד תורה לגוי ואסור לגוי ללמוד תורה. תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב, מורשה כלומר מאורסה, מאורסה לנו ולא להם. גמרא לא לומדים, כמו שהם מתעניינים, בגלל חוויה אינטלקטואלית, אלא מתוך יראת שמים (חגיגה יג א. ופעם אחרי השיעור, הג"ר שמואל הלוי וואזנר, בעל שו"ת שבט הלוי, סיפר שלאחרונה בצפון קוריאה רצו להגיע למעלת הראש היהודי והגיעו למסקנא שזה נובע מתוך לימוד הגמרא. ולכן הם מתרגמים את הגמרא לשפה שלהם ולומדים את זה באוניברסיטאות שלהם. הוסיף ואמר שזה לא יעזור להם מאומה כי התורה הקדושה נקראת שירה. אמנם הם יכולים לקרוא דף גמרא אבל את הניגון של דף גמרא אין להם. את זה הם לא יכולים להשיג. הקב"ה כרת ברית על השירה של התורה רק עם היהודים. ס' ולא שבט הלוי בלבד עמ' קצז – מ"צ).

להיות תלמיד חכם

ש: האם כל אחד יכול להיות תלמיד חכם?

ת: כן, בתנאי שירצה באמת וישקיע. כתר תורה מונח לכל אדם. רמב"ם, הלכות

תלמוד תורה ג א. אבל צריך מסירות נפש על התורה. שם פ"ג.

לימוד תורה ומחקר

ש: מותר להשתמש בכלי מחקר בלימוד תורה?

ת: בתנאי שנקודת המוצא שלהם היא שהתורה שמימית. עיין לנתיבות ישראל ב רמב.

שער אישה גויה

ש: מותר לומר דברי תורה מול שער של אישה גויה?

ת: מחלוקת. פס"ת עה אות ה.

ספרי חסידות

ש: מה דעת הרב על לימוד ספרי חסידות, כמו ספר התניא וליקוטי מוהר"ן, בשנים הראשונות בישיבה?

ת: כמובן, הכל תורה. אבל יש מדרגות בבניין העולם הרוחני, וספרי חסידות מצריכים ידיעות מקדימות לפני שניגשים אליהם (ראה אגרת לרבנו הרב צבי יהודה, ליקוטי הראיה ב 262). באופן כללי, ספרי חסידות כתובים בשפה לא ברורה ולכן יש בהם הרבה מקום לטעויות, ובאמת טועים. אמנם דווקא בסגנון כזה המסרים הגבוהים יכולים לעבור, אבל התוצאה היא שהדברים לא מובנים. כל זה נכון גם לגבי דברי מרן הרב קוק, שיש שטועים בהבנתו (ועיין חיי הראי"ה קעב. צבי קודש 20 – מ"צ).

תלמוד תורה והצלת נפשות

ש: האם לבטל תורה כדי לתרום טסיות דם עבור חולים?

ת: גדול תלמוד תורה מהצלת נפשות. מגילה טז ב. אך זה אמור אם יש אחרים שיוכלו להציל. פרישה יו"ד רנא. ועי' דרישה וט"ז שם. או שיש יותר זכות ללמוד תורה. אבל אם מזדמנת הצלת נפשות, חייב לבטל תורה. ט"ז שם.

גמרת הרב שטיינזלץ

ש: מותר להשתמש בגמרא של הרב שטיינזלץ לאור מה שאמרו גדולים שיש שם דברים בעייתיים?

ת: 99.9% אינו בעייתי, ולדלג על הבעייתי.

סגולה להתגדלות בתורה

ש: אני רוצה מאוד להתגדל בתורה. האם יש סגולה?

ת: שקידת התורה, לעסוק רק בתורה ולא בדברים אחרים גם אם הם חשובים. אחרים יעסקו בהם. איש על מחנהו ואיש על דגלו. וגם בלימוד תורה, לא להתפזר לכל הכיוונים, להתרכז בעיקר, ולא לעסוק בפלפולים מיותרים (על חשיבות לימוד תורה בהתמדה בלי להתעסק בדברים אחרים, אפילו לא בפלפולים ובחבורה, היה סיפור שגור בפיו של הגרי"ש אלישיב, ולפעמים רק אמר "כמו הסיפור עם המהרש"ם והשואל ומשיב", והנה הוא: מעשה היה בהגאון בעל ה"שואל ומשיב", רבי יוסף שאול נתנזון, שנסע מביתו למקום אחד. בדרך הגיע לעיירה אחת ואמרו לו בני העיירה שבבית המדרש פלוני יושבים שני אברכים ההוגים בתורה בהתמדה. הוא נכנס והציג בפניהם קושיא עצומה אשר היתה קשה לו בדברי המהרש"א בסנהדרין, ואמר להם שכשיחזור עוד כמה ימים דרך פה, ישמע מה בפיהם. ויהי היום כשחזר לביתו דרך אותה עיירה, נכנס אליהם לביהמ"ד, ניגש אליו אברך אחד מהם ואמר לו פלפול שלם ביישוב הדברים, וכששאל את השני מה איתך, אמר לו: אגיד לרב את האמת, עיינתי בדברים, ראיתי שזו קושיא אלימתא וצריכים שעות רבות לעמול בה, והיה חבל לי על הזמן. בזמן זה רציתי ללמוד הלאה, ולפיכך אין בידי תשובה. התרגש רבי יוסף שאול עד מאוד ואמר: מובטחני בו שיהיה מורה הוראה בישראל, ולימים התפרסם כהמהרש"ם מברעזן זצ"ל. והוסיף הגריש"א: והשני לא יצא ממנו כלום, נהיה ל"סוחר מסמרים"... מפי האיש עמ' נ-נא - מ"צ).

לימוד כל רגע

ש: האם יש חובה ללמוד תורה כל רגע פנוי?

ת: זו שיטת רבינו יונה באגרת התשובה דרוש א יג. וכן נוטה דעת המשנה ברורה קנה סק"ד. עיין שם.

תלמוד בבלי

ש: למה לומדים תלמוד בבלי שהוא גלותי ולא ירושלמי שהוא תוצרת של ארץ ישראל?

ת: א. הבבלי מפורש ויש לו פירושים רבים, והירושלמי תמציתי מאוד עם מעט פירושים. ב. הבבלי אינו גלותי. הוא הרחבה של המשנה שהיא ארץ ישראלית.

תרגום הגמרא

ש: למה לא מתרגמים את הגמרא לעברית?

ת: א. תרגום הוא כבר פירוש, ואף אחד לא יכול להחליט סופית מה הפירוש. ב. יש תרגומים טובים מאוד, וכאמור זה תרגום-פירוש.

גמרא ואמונה

ש: באיזה לימוד עדיף להתרכז, בגמרא או באמונה?

ת: צריך שניהם, משל לגוף ולנשמה, ששניהם חיוניים. הגוף הוא כמות והנשמה היא איכות, וכן הגמרא היא הכמות והאמונה היא האיכות.

שיטת ר' חיים מבריסק

ש: יש פתגם "לפני מתן תורה ואחרי מתן תורה", כלומר ר' חיים מבריסק הוא מתן תורה. זה מוצדק?

ת: ודאי שר' חיים היה גאון גדול והכניס חיוניות בלימוד גמרא. אך זה פתגם מוגזם. וגם לא כולם הסכימו עם שיטת לימודו. ועיין אגרת של הגרי"י ויינברג בנדון ("קראתי את מאמרו של הגרי"ד סולובייציג על דודו הגרי"ז זצ"ל. השפה היא נהדרה ונאדרה והסגנון הוא מקסים, אבל התוכן הוא מוגזם ומופרז מאוד. כך כותבים אנשים בעלי כת, כמו אנשי חב"ד ובעלי המוסר. מתוך מאמרו מתקבל הרושם כאלו התורה לא נתנה ע"י מרע"ה חלילה כי אם ע"י ר' חיים מבריסק זצ"ל. אמת הדבר כי ר' חיים הזרים זרם חדש של פלפול ע"ד ההגיון לישיבות. בהגיון יש לכל אדם חלק, ולפיכך יכולים כל בני הישיבה לחדש חידושים בסגנון זה, משא"כ בדרך הש"ך ורעק"א צריך להיות בקי גדול בשביל להיות קצת חריף. ולכן משכל אנשי הישיבות מתאוים להיות מחדשים הם מעדיפים את ר' חיים על כל הגאונים שקדמו לו. שאלתי פעם אחת את הגרי"ד בהיותו בברלין: מי גדול ממי: הגר"א מווילנא או ר' חיים מבריסק? הוא ענני: כי בנוגע להבנה ר' חיים גדול אף מהגר"א. אבל לא כן הדבר. הגר"א מבקש את האמת הפשוטה לאמתתה. ולא כן ר' חיים: הגיוניו וסברתו אינם משתלבים לא בלשון הגמ' ולא בלשון הרמב"ם. ר' חיים היה לכשלעצמו רמב"ם חדש אבל לא מפרש הרמב"ם. כך אמרתי להגאון ר' משה ז"ל אביו של הגרי"ד שליט"א". וראה עוד שו"ת שרידי אש ב קמד – מ"צ).

נישואים, צבא, לימודים

ש: מה הסדר בין נישואים, לימוד וצבא?

ת: קודם לימודים, אחר כך צבא, אחר כך נישואים. זה באופן כללי. ובאופן אישי, שאל את רבך המכירך.

פת במלח

ש: מה שכתוב באבות פת במלח וכו' לא סותר מה שכותב מרן הרב קוק ללמוד מתוך רחבות הלב?

ת: הכוונה שגם במצוקה אדם אינו פטור מללמוד. רע"ב באבות שם (ו ד – מ"צ).

לימוד ספרי מחבר שמקבל כסף נוצרי

ש: בהיותי תלמיד זכיתי להיות נוכח כאשר נציג ארגון נוצרי הציע כסף לרב שלי. רבי הגיב בתקיפות וצעק עליו: צא מפה! מאז יש לי גועל נפש מכסף נוצרי. עתה אני מתלבט האם מותר ללמוד ספרים שכתב רב המקבל כסף נוצרי?

ת: קודם כל, ודאי שאסור לקבל כסף נוצרי, כגון מ"קרן ידידות נוצרית יהודית", שזו טומאה וחילול השם, ומסייע בסופו של דבר למיסיון, גם בגלל הקרבה שנוצרת. כך פסקו גאוני הדור הגר"א שפירא ובעקבותיו הגר"מ אליהו, הגר"ע יוסף, הגרי"ש אלישיב, הגר"נ קרליץ, הגר"ד ליאור, הג"ר שמחה הכהן קוק, הבד"ץ, בית דין חב"ד ועוד.

ומעשה בנוצרי אמריקאי אחד שפנה אלי ואמר: "אנו מעוניינים לעזור לכם. אנו ארגון של נוצרים אוהבי ישראל אוונגליסטים פונדמנטליסטים, יש לנו גישה ל50 מיליון אנשים. כל אחד יתרום לישיבתכם כל שנה דולר אחד, כך תקבלו 50 מיליון דולר בשנה, עד שייבנה בית המקדש. אתה מסכים להצעתי"? עניתי במילה אחת: "לא". מאז עברו שלושים שנה, כלומר, בגלל מילה אחת הפסדתי מיליארד וחצי דולר, ואיני מצטער, כי הרווחתי בזה דבר יותר יקר מאלף מיליארד דולר: נשמות ישראל. שהרי אותם נוצרים אוהבי ישראל אינם תמימים המחלקים סתם כסף. אל תקרי אוהבי ישראל אלא שונאי ישראל. אנו מכירים אותם היטב, קרוב לאלפיים שנה. פעם אחת רצו לכלות את גופינו עתה עדיין רוצים לחסל ואת נשמותינו. הם זורעים כסף וקוצרים נשמות. עד כה ניצרו אותם אוונגליסטים - 22,000 יהודים בארץ.

לאלו שאינם יודעים יוונית, תרגום המילה אוונגליזם הוא: המרת דת. לא הצליחו ב"מסע הצלב" הפיזי, אז היום מנסים להשמידנו רוחנית עם "מסע צלב הכסף".

ובאשר לאותו רב שלוקח כסף נוצרי, ודאי זה חסרון, אבל בכל זאת, זה לא פוסל אותו. הרמב"ם אומר שהנביא הוא בתכלית הצדקות, המידות הטובות והמוסר, אך גם אצלו יכול להיות חיסרון (שמונה פרקים פרק שביעי).

לא כל טעות פוסלת רב. אם לא כן, לא היינו יכולים ללמוד ספרי החרדים, כי הם טועים לגבי הגאולה והמדינה. רב אחד מבית בריסק כתב ספר כולל חסרונות מרבני בריסק, ותמהו מאוד. הוא אמר שיותר טוב לנו לציין החסרונות, כי אם אחר יכתוב אותן, יגביר אותן במאוד.

לכן, אם רב מושחת – אסור ללמוד את ספריו, כי הוא רקוב, אבל רב שטועה – מותר ללמוד ספריו, ובזה נגיד שהוא טועה.

כשאנשים טוענים שיש להטיל ספק בכל הפסקים של הג"ר עובדיה יוסף עקב עמדתו בעניין ארץ ישראל, אמרתי שאין לזה מקום. אין לנו שיטה סיטונאית בפסקי הלכה: או כל הפסקים נכונים או כל הפסקים אינם נכונים. למשל, לפעמים השולחן ערוך פוסק כרמב"ם ולפעמים נגד הרמב"ם. לכן לא בגלל עמדת הגר"ע יוסף בעניין ארץ ישראל, יש להטיל ספק בכל פסקיו, אלא כמובן, יש לבדוק כל פסק לגופו על עניין, כדרכה של תורה.

ופעם היה בית-כנסת בבית-אל שבתקופה מסוימת מישהו הוציא החוצה כל ספרי הגר"ע יוסף. תליתי פתק שיחזירו, וכיוון שהפתק שלי הורד, פירסמתי ברבים שיחזירו את הספרים, ואכן הוחזרו (עיין שו"ת שאילת שלמה ג רמח).

לימוד תורה קצר

ש: אם יש לי חצי דקה פנויה ללמוד תורה – יש לזה ערך?

ת: בוודאי. כל מילה שאדם לומד, הוא מקיים מצווה אחת. הגר"א שנות אליהו פאה פ"א.

לימוד תורה ועבודה

ש: אם אלמד חצי יום ואעבוד חצי יום, ד' יעזור לי שתהיה פרנסה מספקת?

ת: ייתכן אך לא בטוח. עיין ע"ז יט ב.

הלל הזקן והעני

ש: איך הלל הזקן רץ בפני עני בן טובים ולא חס על כבודו. כתובות סז ב?

ת: א. זה היה לפנים משורת הדין. קוב"ש שם. ב. זה היה לשם ד'. משך חכמה בסוף פירושו על הפסוק ומשה נגש אל הערפל (שמות כ יח – מ"צ).

שבחי הצדיקים

ש: האם יש עניין לספר שבחי הצדיקים?

ת: בוודאי. זה מעורר יראת שמים. והבעש"ט אמר שזה כמו ללמוד מעשה מרכבה. פלא יועץ ערך דיבור.

מקורות הרמב"ם

ש: במשנה תורה הרמב"ם לא מזכיר מקורות. האם יש לו מקורות או שאלו חידושים שלו?

ת: כך הקשה עליו הראב"ד בהקדמתו ועיין שם בכס"מ. לכל יש מקורות, וכאשר באופן נדיר הוא מזכיר דבר שהוא מחשיבו לחידוש, הוא מקדים: כן ייראה. גם בתשובותיו נדיר מאוד שהוא מזכיר מקורות (ופעם כשנשאל הגר"מ פיינשטיין על צירוף למניין של אנשים שלא לובשים תפילין, אמר שמישהו הראה לו תשובה קצרה מהרמב"ם בענין קראים וכותים שאין לצרפם לשום דבר שבקדושה. אך אולי זה היה מין תקנה, קשה לידע. ונכדו שאל אם מזכיר הרמב"ם איזה מקור מגמרא, והשיב הגרמ"פ בצחוק, הלא הרמב"ם כמעט כלל לא מזכיר שום מקורות, אולי בעשרים תשובות מהרמב"ם תמצא שמזכיר מקור פעם אחת. מסורת משה עמ' לה – מ"צ).

לימוד תורה לבגרות

ש: האם יש בעיה בבגרות בגמרא ובתנ"ך כי עושה את התורה קרדום לחפור בו?

ת: מותר ללמוד שלא לשמה במובן זה. שו"ת יחוה דעת (ג עג). ומה טוב שילמד גם לשמה (עיין חפץ חיים, הלכות לשון הרע ב יב בהערה – מ"צ).

אין מעבירין על המצוות בלימוד תורה

ש: בישיבות לפעמים קובעים להתחיל בלימוד מס' כתובות מפרק אלו נערות או להתחיל בלימוד מס' ב"ב מפרק חזקת בתים. מדוע אין בזה חשש איסור של אין מעבירין על המצוות, שהרי כשפותחים הספר נתקלים תחילה בפרק ראשון?

ת: כי רבי יהודה הנשיא שסידר את המסכתות והפרקים במשנה לא פסק שחייבים ללמוד דווקא בסדר זה. ועוד, יש להביא ראיה מהלכות נדרים: מי שלומד תורה ג' פעמים לפני תפילה הוא מנהג טוב והוא כנדר, אבל לא שמענו שצריך ללמוד דווקא אותו נושא ומותר לו לעבור לנושא אחר.

[והגר"ח קניבסקי כתב לי: "אין קבע לתורה".

והגר"א נבנצל כתב לי: "אין מעבירין על המצוות כשדעתו כעת לעשות שתיהן".

והג"ר שמואל אליעזר שטרן, מראשי בית ההוראה של הגר"ש הלוי וואזנער ומח"ס שו"ת שביבי אש, כתב לי: "אין שייך הך דאין מעבירים כשיש לו סיבה מיוחדת להעביר וכגון בענין הלימוד בפרקים מסויימים שהבחירה נעשית בדרך כלל מחישובים עניניים. ובכלל נראה דאין שייך הך כללא במה שנדפס בספר, ואין זה נחשב להעברה כמובן מאיליו".

והג"ר אשר וייס, מח"ס מנחת אשר, כתב לי: "כל מצוות תלמוד תורה מצוה אחת ולא שייך בזה אין מעבירין על המצוות. והא דמבואר ביומא (נ"ח ע"ב) דהזאת הדם על גבי מזבח הזהב מתחיל מקרן מזרחית דרומית ואח"כ חוזר לדרומית מערבית וכו', והק' הגמ' אמאי לא המשיך להקיף דרך ימין למזרחית צפונית ואמר ר"ע דמעיקר דינא היה צריך להזות תחילה בקרן דרומית מערבית אלא דגזה"כ דכתיב 'ויצא אל המזבח', וכיון שיצא שוב אינו חוזר לקרן דרומית מערבית משום דבאותו קרן פגע תחילה ואין מעבירין על המצוות. ומבואר מזה דבאופן שיש שני מקומות שאפשר לקיים בהם אותה המצוה, אין לעבור על מקום שנזדמן לו בראשונה כדי לקיים המצוה במקום אחר. שאני התם דיש דין מסויים בקרנות המזבח, משא"כ בספר שלומד בו שאין כל משמעות לדף זה או אחר, והספר שלומד בו הוי בסה"כ מכשיר שע"י יוכל ללמוד, ואין הגמ' חפצא דמצוה".

והג"ר יוסף ליברמן, מח"ס שו"ת משנת יוסף, כתב לי: "אין מעבירין על המצוות הוא כששתי מצוות לפניו, ויכול עכשיו לקיים שתיהן, אבל כשחפץ במצוה השניה, והראשונה נוח לו לעשותה פעם אחרת, משום סיבה, לא שייך אין מעבירין על המצוות. לדוגמא לחם משנה לפניו, והיין אחריו באמצע השולחן, רשאי לקדש בשבת על היין כיון שזו עיקר המצוה (רק יכסה הפת משום כבודו)".

והג"ר שמאי קהת הכהן גרוס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "האופן שאי אפשר לקיים המצוה הראשונה אין חשש של אין מעבירין, כן כתב התוס' במס' יומא (לג א)".

והג"ר אהרן יהודה הלוי גרוסמן, מח"ס שו"ת ודרשת וחקרת, כתב לי: "א"כ יתחייב להתחיל בברכות, מה עם מצות חזרה כל פעם שפותח, אלא כשרוצה ללמוד ענין זה אין כאן העברה, רק כשרוצה או חייב לקיים שניהם אז אמרינן דאין מעבירין".

והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכ' גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ. והלא יכולת לומר האיך מגיע למס' כתובות כשעבר על מס' ברכות ושבת וכו'".

והג"ר פינחס אברהם מייערס, אב"ד של האג ומח"ס שו"ת דברי פינחס, כתב לי: "אין מעבירים זה דוקא במצוה חיובית ולא במצוה קיומית, וממילא לק"מ".

והרב אלחנן פרינץ, מח"ס שו"ת אבני דרך, כתב לי: "מצינו שלושה טעמים, למה אסור להעביר על המצוות, וכולם אינם שייכים בשאלתנו. 1. המג"א (קמז ס"ק יא) כתב בכדי שלא יהא פנוי מן המצוות. 2. בשו"ת דברי מלכיאל (א או"ח ט) דזה משום בזיון למצוה כשמניחה ועובר ממנה. 3. הרדב"ז (ד, אלף פז) כתב דאי אתה יודע שכרן של מצוות.

יתרה מכך, השדי חמד (מערכת א אות קג) ושו"ת דברי מלכיאל (א, ט) העלו דלא אמרינן אין מעבירין על המצוות היכא דדבר אחד מוכן ומתוקן לעשותו (בניגוד לשני). וכאשר בוחרים פרקים אלו, זהו משום שהם יותר מוכנים להנגשת התלמידים, והיסודות יותר ברורים בהם (ונראה דלכך רמז המג"א כה סק"א).

כמו כן, כפי שמצינו דיש ללמוד בתחילה את ההלכות הנצרכות (עיין שו"ת חוות יאיר קכד. ש"ך יו"ד רמו סק"ה. ראשון לציון לבעל או"ח הקדוש יו"ד רמו, א. משנה ברורה קנה סק"ט), ה"ה בסוגיות הגמרא, יש ללמוד בתחילה את הסוגיות והפרקים הנצרכים יותר בכדי לקנות את דרך לימוד הגמרא. וכבר שנינו בגמרא קידושין (מ, ב) דגדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה. ועל משקל זה נאמר, דגדול לימוד פרק בגמרא אשר יסייע בעתיד לדעת ללמוד גמרא כדבעי".

והג"ר גמליאל הכהן רבינוביץ, מח"ס גם אני אודך, כתב לי: "ונראה בס"ד שהנה כשאדם לומד לעצמו, באמת צריך ללמוד לפי הסדר. אולם לבחורים שרוצים ללמדם דרך העיון בעמקות כראוי, ויש פרקים שלומדים יותר בעיון, כי יש שם הרבה מפרשים, וחקירות מעניינות, ולכן מעדיפים ללמוד פרקים אלו בישיבות. ובדרך צחות יש לומר על זה המאמר: 'אין מוקדם ומאוחר בתורה'. ולכן אין בזה משום 'אין מעבירין על המצוות'...".

והרב דוד טהרני, מח"ס שו"ת דברי דוד, כתב לי: "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ, ולכן אין בלימוד פרק שני מהמסכת משום אין מעבירין על המצוות".

והרב רחמים משה שעיו, מח"ס שו"ת מחקרי ארץ, כתב לי: "נראה בס"ד דהטעם הוא מכיון שכולא אורייתא חד היא, דקב"ה אורייתא וישראל חד הם, וכאשר עובר ממקום למקום בתורה אינו מניח את התורה ועובר לתורה אחרת, אלא הכל הוא חיבור אחד. ואע"ג דבמסכת יומא (דף נח ע"ב) אמרינן דשייך אין מעבירין על המצות גם בקרנות המזבח, אי לאו דכתיב ויצא אל המזבח, הרי שגם בחפץ אחד אמרינן אין מעבירין על המצוות. התם שאני שיש חילוק בין קרנות המזבח, דכיון דהוי חפצא של מצוה, ויש ד' קרנות, כל קרן יש לה מעלה אחרת ולכך אמרינן אין מעבירין על המצות, אבל התורה שהיא רוחנית וכולה אחת לא שייך אין מעבירין על המצות דבכל מקום שעוסק בתורה אינו מעביר על המצוה, אלא נאחז בכל התורה, הלכך מותר להתחיל ללמוד שלא כסדר, וכמו שאמרו חז"ל אין סדר למשנה, דרבי היה שונה המסכתות שלא כסדר, ולא אמרינן אין מעבירין על המצות, וכן אמרו חז"ל אין אדם למד אלא במקום שלבו חפץ, דכיון דהכל אחד לא יש שינוי בין פרק לפרק.

ועוד מצינו שכתבו התוס' במסכת מנחות (דף סד ע"ב) ד"ה משום וכו', דלא שייך אין מעבירין על המצות אלא כשיש שתי מצות לפניו, כגון דישון מזבח והמנורה, או כגון מצות קרנות שאין ידוע מהיכן יתחיל, וכן בהך דשמעתין שנוטל מן הקרוב, אבל לקבוע מקום אשפיכת שיריים לא קבעו מהאי טעמא אי לא דגלי קרא בהדיא. ע"ש. מבואר בדבריהם דרק בקרנות שצריך לקבוע מקום להתחיל, אמרו אין מעבירין על המצות אע"פ שהוי רק מצוה אחת, אבל אם אין עניין של קביעות מקום, לא אומרים במצוה אחת אין מעבירין על המצות, וא"כ הכא נמי כיון שהתורה כולה אחת, ואין עניין של קביעות מקום להתחיל, הלכך אין חשש של אין מעבירין על המצות".

והרב מרדכי אלמקייס, מח"ס שו"ת ויכתוב מרדכי, כתב לי: "לכאו' לא שייך בזה אין מעבירין על המצות, דזה שייך בב' מצוות שעליו לעשות כרגע, ואז צריך לעשות את המצוה הראשונה שנזדמנה לו, וכמו בטלית ותפילין (וגם שם למעשה אם פגע בתפילין מניח אותם בצד ומתעטף בציצית).

והענין הוא עיקר לימודם דווקא פרקים אלו משום שיש בהם עניינים ונושאים שכוללים כמה דברים ויסודות חשובים הראויים לבחורים. ובוודאי כי ת"ח המתחיל ללמוד מסכת מסויימת עליו להתחילה מרישא לסיפא. אא"כ יש דברים שיש ענין ללמוד אותם כרגע, כמו הרוצה ללמוד ענייני החורבן קודם בין המצרים, או הלומד הלכות פסח קודם הפסח בוודאי שלא נאמר לו שעליו להתחיל מתחילת השו"ע וכן כל כיו"ב", עכ"ל.

והרב אבנר זאדה, מח"ס שו"ת כולו מחמדים, כתב לי: "אין אדם לומד תורה אלא היכן שלבו חפץ, ואם כן בכה"ג ליכא להאי כללא, ובפרט דפרקים שהזכרת, יש עניין לראשי ישיבות דוקא להתחיל משם דבכתובות פ"ק ישנם הרבה נושאים שלא קשורים לבחורים שעדיין לא באו ועמדו תחת החופה ולכן מתחילים מדף יח, ב. וכן בבא בתרא יותר יש לשאת ולתת מפ"ג ואילך".

והרב פנחס שפירא, מח"ס שו"ת בריתי שלום, כתב לי: "אפשר שלא נחשב אין מעבירין על המצוות אלא בשתי מצוות שונות, ולא באותה מצוה. ובהכי ניחא מה שהקשו האחרונים אהא דכבוד יום קודם לכבוד לילה, ודו"ק. גם י"א דבמצוות שאינם שוות לא אמרינן שאין מעבירין על המצוות היכא שעדיין לא התחיל במצוה הראשונה (יעויין בחכם צבי סימן ק"ו, והדברים ארוכים), וכיון דמבחינת ה'איכות' עדיף שילמד כעת דבר מסויים מסתבר דחשיב מצוה שחשובה יותר".

והרב אליהו כהן, מח"ס מעדני המלך על הגר"ע יוסף, כתב לי: "בפשטות מסתבר לענ"ד שבלימוד לא שייך כלל ענין זה של אין מעבירין, מכיון שאין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ, וכיון שלבו חפץ ללמוד עתה בפרק השני או שכך היא החלטת הישיבה, הרי שזהו מה שנמצא לפניו וכל השאר לא נוגע אליו ושפיר לא שייך לומר בזה אין מעבירין על המצוות.

והנה על ענין זה של 'אין מעבירין על המצוות' נתחבר עתה ספר שלם בשם 'משאת בנימין' מאת הרה"ג בנימין משיח שליט"א, ויוכל כב' לרוות את צמאונו מכל דבריו שם, ואנכי אכתוב כאן כמה תירוצים הנלע"ד.

א. בתוס' (יומא לג א) כתבו שבמצוה אחת לא שייך אין מעבירין על המצוות (להלן: אמעה"מ), אלא היכא שעליו לקיים ב' מצוות ופגע באחת מהם בתחילה ועובר לשניה מיקרי שמעביר עה"מ, ועי' במגן אברהם (סי' קמז ס"ק יא) ובאחרונים החונים עליו, ובס' משאת בנימין הנ"ל סימן ג' באורך.

ולפ"ז אפשר שמכיון שכל המסכת נחשבת מצוה אחת ואינן ב' מצוות נפרדות שבלימוד האחד הוא מפסיד את השניה, שפיר סמכו ע"ז בישיבות להתחיל מהפרק הנצרך.

ב. בברכי יוסף או"ח (סי' כה ס"ג) דן במי שבא לקחת את הטלית של יום חול ובאה לידו הטלית של שבת, שיכול להניחה ולקחת את של חול ולא שייך בזה אמעה"מ, דכיון שאין בדעתו ללובשה עתה לטלית של שבת כמאן דליתה דמי. ועי' במשאת בנימין הנ"ל סי' ט.

ודבריו מתאימים גם לענ"ד שמכיון שאין בדעתנו ללמוד עתה את הפרקים הראשונים כמאן דליתנהו דמי ולא שייך בזה אמעה"מ.

ג. עוד כתב מרן החיד"א בפתח עינים (מנחות סד ב) שדוקא בדין קצירת העומר, שאם לא יקצור מן השדה הקרובה, תתבטל המצוה ממנה לגמרי, שייך לומר על זה אין מעבירין על המצות, אבל בבתי הכנסת שבכל אחד מהם יש מנין מתפללים, ואף אם אינו נכנס לשם, לא תתבטל מצות התפלה (והמצות הכלולות בה, קדיש וקדושה וברכו), רשאי לבחור בבית הכנסת הרחוק יותר משום שכר פסיעות. והובא בשו"ת יחוה דעת ח"ב (סימן ט), עי"ש, ובס' משאת בנימין סימן י. ולפ"ז מכיון שבלימוד הפרק השני והלאה לא יתבטל הלימוד הראשון, על ידי אחרים הלומדים אותו וכדו', לא שייך כ"כ לחוש בזה משום אמעה"מ", עכ"ל הרב אליהו כהן.

אך העיר על כך הגרי"ד סולוביצ'יק שיש בזה חשש איסור של אין מעבירין על המצוות. ועיין משנה מנחות (סד, ב), דמבואר שמה שמצות העומר להביא מן הקרוב, ובגמ' שמה מבואר דה"ט, משום דאין מעבירין על המצוות. כלומר, כשאני מוכן לקיים מצוה, ויש בסמוך לי חפצא אחת, איננו נכון לעבור עליה ע"מ לקיים את אותה המצוה בחפצא אחרת שהיא רחוקה יותר. וה"נ, היה להם לקיים מצות תלמוד תורה בריש המס' (בדף ב'), שנתקלים בו תחילה, ולא לדלג על הדפים הראשונים ולקיים מצות ת"ת בדפים המאוחרים שיותר רחוקים ממנו (דברי הרב עמ' רב).

וראיתי שכתב הג"ר מאיר מאזוז, ראש ישיבת כסא רחמים בבני ברק, שמנהג ג'רבא לא להתחיל ללמוד מסכת מפרק א' רק מפרק ב', ואומרים הטעם שלא יקטרג השטן ויעכב מלגומרה. ושוב ראיתי שכ"כ בספר קטן בשם דמשק אליעזר פאפו (מערכת טי"ת אות ב', ואינו לבעל פלא יועץ), שכן מנהג ירושלים כשרוצים להתחיל איזו גמרא על הסדר אינם מתחילים מרישא. ומצא סמך לזה שכן עשה גם רש"י בעירובין, כי שם מובא המאמר א"ר יוסף לא שמיע לי הא שמעתתא וא"ל אביי את אמרת ניהלן וכו', בחמשה מקומות (י, א. מא, א. סו, ב. עג, א. פט, ב), ובכולם פירש"י רב יוסף חלה ושכח תלמודו והיה אביי מזכירו, חוץ מהראשונה שבהם (י, א. ונתקשה בזה בהגהות ר' מתתיה שטראשון שם). וצ"ל שהתחיל לפרש פרק ב, ואחר שגמר המסכת חזר לבאר פרק א, ולכן לא הוצרך לבאר שם (אסף המזכיר ערך מסכת עמ' רצו. ערך פרק ראשון עמ' שעו) – מ"צ].

ד"ת ששמע בחלום

ש: מי שחולם שפלוני אמר לו ד"ת האם צריך לאומרו בשמו?

ת: לא חייב אך יכול.

[והשיב הגר"ח קניבסקי: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין ואצ"ל בשמו (לבנימין אמר עמ' צא) – מ"צ].

לימוד תורה לילד

ש: מאיזה גיל יש ללמד תורה לילד?

ת: מהגיל שיודע לדבר יש ללמדו פסוקים לאט לאט. נפסק ברמב"ם ובשו"ע. וחז"ל התבטאו באופן חריף על מי שלא נוהג כן, מובא ברש"י על ולמדתם את בניכם ("מאימתי מתחיל ללמד לבנו? משיתחיל לדבר יתחיל ללמדו תורה צוה לנו משה ופסוק ראשון מפרשת שמע. ואח"כ מלמדו מעט מעט". רמב"ם ת"ת א ו. שו"ע יו"ד רמה ה-ח. "ואם לא עשה כן, הרי הוא כאילו קוברו". רש"י דברים יא יט).

לימוד בלי ברכת התורה

ש: כמו שאסור לתת לאכול למי שלא בירך (שו"ע או"ח קסג ב), האם אסור לתת שיעור תורה לאנשים רחוקי תורה שלא ברכו ברכת התורה?

ת: ללמד, כי לא מצינו איסור לעשות מצווה בלי ברכה. הגרשז"א והגריש"א דלא כהגרצפ"פ ושבט הלוי ועיין דבר אברהם (שו"ת מנחת שלמה סי' צא אות א ד"ה אגב. וראה שם סי' יח אות ח ובהליכות שלמה תפילה פ"ו הערה ט. הגרי"ש אלישיב קובץ תשובות ח"א סי' ט ד"ה אולם צ"ל, וספר פניני תפילה עמ' לח. דלא כהגרצ"פ פרנק מובא במנחת שלמה שם ושו"ת שבט הלוי ח"י סי' עז אותו ב. ועיין דבר אברהם ח"א סי' טז. ועיין פסקי תשובה מז ב).

לימוד בלי הבנה

ש: בע"ה אני לומד רמב"ם יומי, אך אני קורא בלי להבין. יש לזה ערך?

ת: בוודאי. אך עדיף ללמוד דבר אחר שאתה מבין.

ספרי מהר"ל

ש: איזה ספר של המהר"ל מומלץ ללמוד ראשון?

ת: נתיבות עולם, על מידות טובות. אחר כך, נצח ישראל, על עם ישראל.

לימוד ליל שבת

ש: ליל שבת אחרי הסעודה, יושבים לאכול פיצוחים זמן רב, וגם באים דודים, אך רצוני ללמוד תורה. מה עדיף? ואיפה ללמוד, בבית או בבית המדרש?

ת: ודאי ללמוד. לשבת קצת בידידות, להתנצל וללכת לבית המדרש.

לימוד תורה לצריך לשירותים

ש: אני נוסע באוטובוס וצריך לשירותים, מותר ללמוד?

ת: מותר במחשבה, וכן בשמיעת שיעור מוקלט או מאחרים (פס"ת צב ו).

ניצול זמן

ש: אני רוצה ללמוד תורה אבל לפעמים פשוט אין זמן?!

ת: אפשר למצוא הרבה חורים קטנים ביום וללמוד כל דקה פנויה. פעם היה להג"ר משה פיינשטיין סיום על כל הש"ס ואחרי כמה ימים עוד פעם סיום על כל הש"ס! שאלוהו איך אפשר? הסביר: זה "סיום של חמש דקות". כל פעם שהוא חיכה לאשתו או לפגישה שהתאחרה, הוא למד באותם הרגעים עד שסיים את כל הש"ס! (ובנו של הג"ר שמואל הלוי וואזנר פעם שאל את אביו: מתי למד תלמוד ירושלמי הרי אין לומדים אותו בסדרי הישיבות? סיפר הג"ר וואזנר: הסדר ב'חדר אוכל' בישיבת חכמי לובלין היה שלא חילקו מנות מרכזיות על השולחנות, אלא כל אחד מהבחורים היה לוקח מגש, ועליו צלחת ושאר כלי האוכל והיה ניגש לחלון שפנה מהמטבח ל'חדר אוכל' ושם הגישו את האוכל, לכל אחד ואחד מנתו. מדי יום היה משתרך תור ארוך של בחורים, כמה מאות במספר. לפעמים עד שהגיע תורי, היה יכול לקחת כעשרים דקות או אפילו חצי שעה. רציתי לנצל את הזמן, הייתי מניח על מגש האוכל כרך של גמרא ירושלמי, וכך באותם דקות בודדות זכיתי לסיים במשך השנים כל תלמוד ירושלמי! רב רבנן עמ' כא).

לימוד קבלה

ש: למה בישיבות לא לומדים קבלה?

ת: זה מתאים רק ליחידי יחידים שמלאו כרסם מכל התורה (ונשאל הגרי"ש אלישיב אם הוא לומד קבלה, הצביע על כריסו וחייך ואמר: עדיין יש בכרסי מקום... כלומר, עדיין לא מילא "כריסו" בש"ס ופוסקים, כדברי רמ"א יו"ד רמו ד).

כמה שנים ללמוד תורה

ש: כמה שנים יש לאדם ללמוד תורה?

ת: כל החיים עד יום מותו. אבל זה תלוי ביכולת, - הנפשית, הגופנית, הכלכלית. לכן כל אחד ילמד הכי הרבה כפי יכולתו. עיין אור שמח ריש הלכות תלמוד תורה.

נסתרות ועריות

ש: שמעתי שהעיסוק בנסתרות מביא לעריות. זה נכון?

ת: אם האדם מלא תאווה. כך כותב רבי צדוק הכהן מלובלין בספר הזכורונות לגבי שבתי צבי שר"י ("למען דעת כמה האדם צריך להזהר לדרוש בנסתרות... כת ש"צ שר"י באו למה שבאו על ידי עסקם בחכמת הקבלה בלב מלא תאות עוה"ז... ועל ידי ראותם (בקבלה) לשונות זיווג, חיבוק ונישוק וכדומה, נפלו לתאות ניאוף רחמנא לצלן". ס' הזכרונות אות ג 172-171).

העלמת מס

ש: שמעתי שלומד תורה לא חייב לשלם מיסים?

ת: אכן, אם הוא לומד תורה, אז אינו מרוויח כלום, לכן אין לו על מה לשלם מס הכנסה. אבל אם הוא כן עובד, אז אינו לומד תורה, לכן צריך לשלם. ואם עובד מעט מאוד רק כדי פרנסתו, אז גם מי שמרוויח מעט פטור ממס. עיין שו"ע יו"ד רמג ב הגה.

ענווה בלימוד תורה

ש: מה אני עושה אם דברי התוספות נראים לי לא הגיוניים?

ת: צריך ענווה לדעת שהם הגיוניים אך אתה לא חושב הגיוני. כאשר רבי עקיבא איגר כותב על תוס': צ"ע, הוא לא מתכוון שהתוס' צ"ע, אלא שהוא בעצמו הלומד הוא שצ"ע (בימי עלומיו של הג"ר יוסף שלמה כהנמן, ראש ישיבת פוניבז', שוחח פעם בדברי תורה עם הגר"ח מבריסק. על הפרק עלו אז דברי התוספות שבמקום פלוני, והרב מפוניבז' התבטא כי דברי התוספות קשים להבנה. משחזר על משפט זה כמה וכמה פעמים, ברצונו להדגיש כי דברי התוס' הם אכן מוקשים, הסתייג הגר"ח מההתבטאות והעיר לו: "התוספות אינו קשה, רק הראש שלך מתקשה להבינו". רבן של כל בני הגולה - תולדות הגר"ח עמ' 559 הערה 25. ופעם אמר הגר"ע יוסף לנכדו שראשי התיבות 'צ"ע' הם לא צריך עיון, אלא צריך עמל. מרן של כל בני הגולה עמ' 136).

שכחת הלימוד

ש: אני קם שעתיים לפני התפילה, לומד תורה ואז הולך לעבוד. הבעיה היא שאני לא זוכר כלום. האם לימודי שווה בעיני ד'?

ת: בוודאי. שווה הרבה. כך כמעט כולם שוכחים. וכתוב בגמרא לעולם לגריס איניש ואע"ג דמשכח. לעולם ילמד אדם אע"ג ששוכח. ע"ז יט א.

ספרו של רב שסרח

ש: יש רב שסרח. האם מותר לקרוא ספריו?

ת: יש לשאול ישירות את בית הדין שפסק כן עליו. אכן שאלתי וקיבלתי תשובה: "לגנוז ולא ללמוד. מי שרואה את שמו עליהם עלול להבין שאפשר גם וגם".

עקשנות

ש: אפשר לקבל דוגמה לכך שחכמינו לא היו עקשנים חלילה אלא היו מוכנים לוותר על שיטתם לנוכח האמת?

ת: רבי שמעון העמסוני דרש כל 'את' שבתורה ואמר כשם שקיבלתי שכר על הדרישה כך קיבלתי שכר על הפרישה. בבא קמא מא א.

דברי תורה בתחתונים

ש: מותר לומר דברי תורה בתחתונים?

ת: אסור בכלל להסתובב כך מדין צניעות, גם גברים, כי מלוא כל הארץ כבודו, אלא מהר להתלבש. קיצור שו"ע ג א.

פרופ' ליבוביץ

ש: אפשר לקרוא ספריו של פרופ' ליבוביץ?

ת: ערבוב אמונה וחוסר אמונה.

סולם ערכים

ש: האם יש ביהדות מושג של "סולם ערכים"? ומה קורה אם שני ערכים מתנגשים?

ת: כן. הגמרא מבררת.

מדרשה לבנות

ש: האם כדאי לבת ללכת למדרשה לבנות?

ת: א. כן. זה חשוב, אם יש לה תשוקה ללמוד. ב. מדרשה שלומדים בה מקצועות של נשים: תורה, הלכה, אמונה, מוסר.

ציטוטים חרדים

ש: למה הרב מביא גם ציטוטים מספרים חרדים ולא רק מספרים לאומיים-דתיים?

ת: לא תתגודדו. אל תעשו אגודות אגודות. התורה אחת היא (וכשהעירו למרן הרב קוק ביחס לאנשים ידועים שהשתתפו איתם בפעולות של חיזוק התורה והיהדות, השיב: "אל לעשות לי קוקיסטים, כל אחד מישראל שבא ועוסק בדבר כללי לטובת התורה והיהדות הרי הוא שלנו". לשלושה באלול סי' מו).

ספר חמדת ימים

ש: ספר חמדת ימים הוא ספר כשר?

ת: אמנם יש שטענו שמחברו היה שבתאי, אבל הרבה מאוד גדולי עולם שבחוהו והביאוהו בספריהם. הוכיחו שמחברו הוא המקובל רבי בנימין הלוי, ושהוא ספר כשר (וכן דעתו של הגר"ע יוסף כמוסבר בהקדמת חזון עובדיה - ד' תעניות –מ"צ).

ספר הזוהר

ש: כיצד להתייחס למי שטוען שהזוהר לא נכתב על ידי רשב"י אלא יותר מאוחר?

ת: יחס כאל טועה.

סגולה ללימוד תורה

ש: יש סגולה כדי לזכות להתגדל בתורה, מלבד הלימוד בשקידה?

ת: לומר ברכות התורה בכוונה לאט ובשמחה. פס"ת ריש מז.

ללמוד או להדריך

ש: האם לעבור לישיבה עם יותר תורה, אבל אז יהיה לי פחות זמן להיות מדריך בני עקיבא?

ת: קודם אדם חייב ללמוד ואחר כך ללמד.

פרנסה ולימוד תורה

ש: נפסק שעבור מצווה אין אדם חייב להוציא יותר מחומש, שו"ע או"ח תרנו, אז איך הלל הזקן הוציא מחצית פרנסתו ללימוד תורה, יומא כ א?

ת: אינו חייב, אבל יכול, במיוחד בשביל לימוד תורה, שהיא חיינו ואורך ימינו (וכן בחפץ חיים ליקוטי הלכות יומא).

שיעורי תורה לעובר

ש: אני בהריון והבנתי שיש עניין לשמוע שיעורי תורה כי זה גם מגיע לעובר. אבל אני בנסיעות ושומעת באוזניות. זה גם מגיע לתינוק? איך?

ת: ודאי. חיבור נשמות (עיין דברי הגרי"ד סולוביצ'יק בעניין בספר נפש הרב עמ' עב-עה).

ביטול תורה

ש: מדברי אבן האזל מלכים ג ו משמע שאדם שרוצה להתענג, אין בזה ביטול תורה. מה הגדר?

ת: מי שעבודתו בחיים היא לימוד תורה, צריך להתמסר ללימוד. רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג (ע' מאמרי הראיה עמ' 198).

פילוסופיה

ש: האם לימוד פילוסופיה הוא ביטול תורה?

ת: אכן לימוד תורה הוא קודש ופילוסופיה היא חול. ויש גם דברי כפירה בפילוסופיה, לכן צריך הדרכה אישית.

לימוד לבגרות

ש: האם ללמוד לבגרות על חשבון לימוד תורה?

ת: תלוי מה יהיה המקצוע שלך בעתיד, שיתכן שיש אילוץ שתהיה לך בגרות.

עונג לימוד תורה

ש: האם גם בחור צעיר יכול להתענג בלימוד תורה?

ת: ודאי. עיין אגרות חזו"א אגרת ב. אך זה נושא ארוך למסרון.

לימוד מפוזר

ש: האם עדיף להתרכז בלימוד ספר אחד באמונה או להתפזר על פני כמה ספרים?

ת: ספר אחד. להתרכז. מה שעושים, - עושים טוב. אך אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ (ע"ז יט א). לכן אם יש לו ברכה בפיזור, ולא בריכוז, יתפזר.

לימוד לבד

ש: אפשר ללמוד תורה לבד או שיש ללמוד במסגרת ועם חברותא?

ת: יש ללמוד בישיבה ועם חברותא. כתוב בגמ' תענית (ז א) על הפסוק (ירמיהו נ לו) "חרב אל הבדים ונואלו": חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שעוסקים בתורה בד בבד [ביחידות, בלי חברותא], ונואלו, שמיטפשים וכו'. אבל בישיבה ועם חברותא הוא זוכה להשלמה ולביקורת מחברים, וכן להדרכות עליונות מרבנים (פעם אחת לקח ראש ישיבה אחד בחור אחד שסירב ללמוד עם חברותא להגרש"ז אוירבך. וצעק עליו הגרש"ז ואמר לו: מי אתה, האם אתה הגר"א? מגד גבעות עולם א יב. הגרי"ש אלישיב נהג לשנן באוזני כל מי שמבקש לשמוע ממנו דברים בדרכי ההצלחה וההתעלות בתורה: "צריך ללמוד עם חברותא". בהזדמנות אחת תלמידו הרב צבי ויספיש העיז פניו ואמר: "הלא הרב'ה עצמו למד כל ימי חייו בבדידות, ללא חברותא"?! פתח הג"ר אלישיב את סגור ליבו ואמר: "מגיל צעיר בחרתי בדרך קשה זו, אך איני מאמין שיש עוד מישהו בדורנו שמסוגל ללכת בדרך זו. אני מבקש לא לקחת ממני דוגמא ולא ללכת בדרכי זאת". גדולה שמושה עמ' שיז. וכדומה, בס' מפי האיש עמ' מב-מג).

ש: אך כתב היעב"ץ בסידורו שמותר ללמוד בלי חברותא בארץ ישראל, משום אווירא דא"י מחכים?

ת: רבנו הרב צבי יהודה היה אומר כן בשם הנצי"ב, אבל זה חידוש גדול ונגד מה שכתוב בגמרא תענית (ז א) שצריך ללמוד בחברותא. ייתכן שמותר חלק מהזמן, אבל סברא כזאת של הריעב"ץ לא יכולה לעמוד כנגד דברים מפורשים (והגר"א נבנצל כתב לי: "אבל עם חברותא יחכים יותר". והגר"ח קניבסקי השיב לי: "נכון, אבל יותר טוב חברותא". ועיין עוד בס' שער החצר (אות ו) שהקשה על היעב"ץ מכמה מקורות).

סיפורי גדולי ישראל

ש: האם קריאת סיפורים מגדולי ישראל מכל הדורות נחשבת לימוד תורה?

ת: כן, כמו ספרי מוסר. אך לא כמדרגת לימוד תורה בעמל ובהעמקה. עיין פסקי תשובות קנה 41.

רמב"ם יומי

ש: האם טוב ללמוד רמב"ם יומי?

ת: אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ (ע"ז יט א).

לימוד לעילוי נשמת

ש: האם זה מועיל לומר לעילוי נשמת לפני שיעור שממילא מתקיים?

ת: לא. רק אם הוסיפו לימוד בעקבות זכרון הנפטר (וכן אמר הגר"ח קניבסקי. דרך שיחה א תפד).

ספר משנה תורה

ש: כמה פרקים יש במשנה תורה?

ת: אלף.

ש: כמה איגרות ותשובות כתב הרמב"ם?

ת: שמעתי 3000.

כיצד להיות גדול

ש: מה אני הקטן, השפל והחוטא יכול לעשות כדי להגיע להיות כמו מרן הרב קוק?

ת: תשובה. מידות טובות. יראת שמים. מצוות. לימוד תורה. ולא רק כמרן הרב אלא כמשה רבנו, כדברי הרמב"ם ש"כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמו משה רבנו" (הלכות תשובה ה א – מ"צ), כמובן, כל אחד כפי יכולתו.

מצוות לעילוי נשמת המת

ש: אפשר לעשות מצוות לעילוי נשמת המת?

ת: אין זה פשוט. אדם יכול להעביר כסף אך לא זכויות. עיין ספר חסידים תרה, תתשעא. והערות הג"ר ראובן מרגליות בסוף ספר חסידים עמ' תקצא-תקצד. אך יש מצווה שאדם עושה בזכות הנפטר, כגון לימוד תורה.

תורה ועבודה

ש: מה עדיף – ללמוד תורה כל היום, או לעבוד וללמוד קצת כל יום?

ת: צריך בעם ישראל כאלה וכאלה, כל אחד כפי נשמתו. דרך הרוב לעבוד ולקבוע עיתים לתורה. דרך המיעוט ללמוד תמיד. ברכות לה ב.

לימוד ירושלמי

ש: למה לומדים בישיבות היום בבלי, ולא ירושלמי שהוא תורת ארץ ישראל?

ת: כי הוא תמציתי מאוד, לא מבואר, עם מעט מפרשים, לכן קשה מאוד ללמוד. לכן קודם לומדים בבלי.

ורבותינו דרשו

ש: מה כוונת רש"י כאשר כותב "רבותינו דרשו מה שדרשו", האם אין כאן צליל של ביקורת?

ת: חלילה וחס. ענווה אין סופית. אלא שרש"י לא מפרש על פי הדרש אלא על פי הפשט או הדרש המכוון לפשוטו של מקרא. רש"י על הפסוק "מתהלך בתוך הגן" ועל הפסוק "וארא אל אברהם" ובעוד מקומות.

לימוד גמרא

ש: למה ללמוד גמרא? זה נראה בלתי רלוונטי עבורנו?

ת: כי זו עבודת ד' שבשכל, לרומם את השכל שלנו לשכל האלוהי כפי כוחנו (עיין באריכות בספרו של הרב "חיי עולם").

לימוד מוסר

ש: האם עדיף להתמקד בספר מוסר אחד או ללמוד ספרים רבים?

ת: ללמוד בהעמקה ובהתמדה ולא להתפזר. עיין מאמר בכל דרכיך דעהו למרן הרב קוק במוסר אביך.

ש: אלו ספרים ללמוד?

ת: אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ, כלומר מוסיף לו הכי הרבה מידות טובות ויראת שמים.

אגדות חז"ל

ש: כיצד לדעת אם אגדות חז"ל קרו באמת או הן רק משל?

ת: על פי המפרשים.

גמרא מנוקדת

ש: האם יש בעיה בגמרא מנוקדת ומפוסקת?

ת: טוב מאוד.

ש: אבל יש ללמוד בעמל?

ת: גם אחר כך יש עמל.

ספר התניא

ש: מה מחדש ספר התניא?

ת: פסיכולוגיה אלוהית.

ש: מומלץ ללומדו?

ת: אחרי ספר נפש החיים שהוא יותר ברור.

לימוד תניא בשביל כסף

ש: יש תכנית שאם נבחנים על ספר התניא מקבלים כסף ביחס לציון. מותר?

ת: בתנאי שהלימוד הוא גם לשמה ולא רק בשביל הכסף.

כמה ללמוד תורה

ש: כמה זמן ביום אדם חייב ללמוד תורה?

ת: הכי הרבה כפי יכולתו הגופנית והנפשית. אור שמח ריש הלכות ת"ת.

ספר שם הגדולים

ש: האם קריאת ספר שם הגדולים של החיד"א הוא לימוד תורה?

ת: ודאי. אך יש מדרגות בלימוד תורה.

שיעור תורה ע"י אישה

ש: האם אני יכול ללכת לשיעור שנותנת אישה?

ת: לא. אין זה צנוע. כי גברים מסתכלים עליה. אבל מותר אם נותנת שיעור לנשים, ואתה מקשיב מאחורי פרגוד.

בת-ים

ש: למדתי בגמרא בכורות ח א שיש יצור ששמו שריינ'א שהוא חצי אדם וחצי דג. האם יש דבר כזה?

ת: לא. זו רק שאלה תאורטית מה יהיה דינו. אבל כללית לא כדאי לקרוא ציטוטים, אלא תמיד ללמוד בפנים, כי בגמרא לא כתוב שריינ'א, זו מילה בצרפתית Sirene שרש"י מביא, והגמרא לא דברה צרפתית.

פירוש רש"י למסכת נזיר

ש: מי חיבר פירוש רש"י למסכת נזיר?

ת: כנראה הריב"ן, רבי יהודה בן נתן, תלמיד רש"י. ובמכות כתוב: "רבנו גופו טהור ויצאה נשמתו בטהרה, לא פירש יותר, ומכאן ואילך לשון תלמידו ר' יהודה ב"ר נתן".

ייהרג ואל יעבור וגיוס תלמידי ישיבה

ש: האם להתגייס עכשיו על כורחי כשאני רוצה ללמוד תורה זה בייהרג ואל יעבור?

ת: יש שתי בעיות: א. גם אם תיהרג, ח"ו, לא תוכל ללמוד. ב. אף אחד לא רוצה להרוג אותך. למעשה, שאל את ראש הישיבה שלך.

קריעת מודעות

ש: האם מותר לקרוא מודעות של חרדים נגד גיוס לצה"ל של חרדים?

ת: לא. זה ענין שלהם.

לימוד מוסר

ש: האם גם בזמן התורה למדו מוסר? באיזה ספר?

ת: כן. ספר דברים. הנצי"ב פתיחה לדברים. ויהושע בן נון - ספר זה כל הזמן היה בחיקו ובשעה שנגלה אליו הקב"ה מצאו יושב וספר משנה תורה בידו. וספר זה היה "סגנון" ליהושע בן נון. ב"ר ו. לכן מלך נצטווה לכתוב ספר זה בייחוד.

גל של עצמות

ש: כמה פעמים מסופר בגמרא על חכם שהעניש מישהו ועשהו גל של עצמות. שבת לד א. האם אין זה אכזרי?

ת: או שידע בבירור שמגיע לו, או שהתנה זאת כלפי שמיא שזה רק אם מגיע לו. פלא יועץ ערך ענישה.

הלכות צניעות

ש: אם אדם לומד בגמרא הלכות צניעות וזה גורם לו הרהורים אסורים, מה יעשה?

ת: לא ילמד (עיין תניא פ' כז-כח).

סימן טוב בתלמודו

ש: תלמיד שלא ראה סימן טוב בתלמודו ג' שנים או ה' שנים שוב לא יראה. חולין כד א. אז יעזוב את לימוד התורה?

ת: יעבור לישיבה אחרת עם שיטת לימוד שונה. עיין הקדמת רח"ו לעץ חיים.

תלמיד וסיירת

ש: אני רוצה להיות תלמיד חכם וגם לשרת בסיירת, האם אפשר גם יחד?

ת: כדי להיות תלמיד חכם צריך ללמוד תורה יומם ולילה ולא לעסוק בדברים אחרים, לכן לך לצבא רגיל מקוצר לתלמידי ישיבות, ואת מצוות הסיירת השאר לאחרים.

לימוד וריטלין

ש: אם אני לוקח ריטלין וזה עוזר לי ללמוד תורה, האם אני מקבל פחות שכר, שהרי הריטלין עוזר לי?

ת: לא. כי יש גם להשתמש בתחבולות עבור עבודת ד'. עיין מסילת ישרים.

לימוד המביא לידי מעשה

ש: מי שאין לו זמן רב ללמוד את הכל, לאיזה לימוד תורה עליו לתת קדימה?

ת: לימוד המביא לידי מעשה, כלומר הנוגע להלכות השייכות יום יום. ספר חסידים תתריא. שו"ת חו"י קכד. וכן דברי אמונה ומוסר. צוואת הריב"ש פי"א אות יג.

משניות בעל פה

ש: האם יש ערך ללמוד משניות בעל פה?

ת: ודאי. למשל אפשר ללמוד אותן כשאתה מחכה לאוטובוס או נמצא בלי ספרים (והג"ר עובדיה יוסף אמר משניות בעל פה בזמן ההספדים בלווית הג"ר יוסף שלמה כהנמן, ראש ישיבת פונביז', שכולם היו ביידיש. שיעורו של הראשון לציון, הרב הראשי לישראל, הרה"ג יצחק יוסף, על פרשת דברים תשע"ד בבית כנסת היזדים בירושלים. ובדברי בדיחותא: פעם דרש הג"ר חיים קרייסווירטה בשמחת נישואין באנטוורפן, והשתתף שם ר' אריה דרעי מא"י, ובתוך דבריו אמר ר"ח: שלו היה הדבר נתון בידיו, לא היה בוחן בחורים על כמה דפים בש"ס בעיון, רק כמה פעמים הם זוכרים את המילה אדם חשוב בש"ס, או גברא רבא בש"ס. כשסיים, נתכבר אריה דרעי לדרוש, והתחיל לומר: ברצוני להודות לרב על דרשתו, ואני מכיר לו טובה גדולה ע"ז, הגם שלא הבנתי את דבריו כי דיבר ביידיש, אך שמעתי את המילה ש"ס עשרות פעמים, וע"כ אודה לו על הפרסומת שעושה לתנועתינו [תנועת ש"ס בא"י...] – ארון העדות להג"ר אלעזר ניסן רובין ח"א עמ' צה הערה ד).

מסילת ישרים לילד

ש: האם ספר מסילת ישרים מתאים לילד בן 16?

ת: כן. עד פרק יב. כפי מה שמתאים לרובם ככולם של בני אדם.

לימוד גמרא

ש: מה כל כך מיוחד בגמרא שהפכה לסמל דתי?

ת: היא אינה סמל אלא חיי עולם הנטועים בתוכנו. שו"ע או"ח קלט (עיין באריכות בספרו של הרב חיי עולם).

לימוד מול פח אשפה

ש: מותר ללמוד תורה או להתפלל מול פחי אשפה או אסור משום גרף של רעי?

ת: מותר אם הם נקיים ולא מסריחים (פסקי תשובות עט אות ח).

פת במלח תאכל

ש: כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל. אבות ו ד. אז למה לומדי תורה אוכלים כל מיני דברים?

ת: רש"י שם: "אפילו אין לך לאכול אלא פת במלח, אל תימנע מלעסוק בתורה". וכן רע"ב. וכן רמב"ם הלכות תלמוד תורה ג ו.

אדם כי ימות באוהל

ש: חכמים אמרו שאדם צריך למות באהלה של תורה. האם אכן תלמיד ישיבה צריך לכבות את כוחות החיים?

ת: להיפך. להיות מלא עז חיים ושמחת לב, ורק אז יוכל להטות כוחותיו לעמלה של תורה ושמחת השגתה. אגרות הראיה א עמ' קפז.

קבע עיתים לתורה

ש: אם יש לי זמן קבוע ללימוד תורה, והראש כואב לי ואיני מצליח להתרכז, אפשר לבטלו?

ת: ודאי לא. עיין שו"ע או"ח קנה. אלא כפי כוחך (וסיפר הגר"ח קניבסקי שבצעירתו קבע לימודים יומיים והקפיד על זה חוק ולא יעבור. והוסיף שאחרי הלווית החזו"א, הוא היה עייף שבור ורצוץ עד שממש לא היה טעם לפתוח גמרא וללמוד. וידע שאם ינסה לא יתרכז ולא יבין כלום. אמנם, החליט, קביעות זו קביעות, והתיישב ללמוד את סדריו למרות שמרוב תשישות ממש לא הבין כלום. דברי שי"ח ד כג).

מדרשה פמיניסטית

ש: אני מתלבטת אם ללכת ללמוד במדרשה בה יש פמיניזם הלכתי חזק. מה היחס הכללי לפמיניזם ההלכתי?

ת: הכל תלוי בגישה. אם אישה מאמינה שמשה אמת ותורתו אמת, כל תורה שבכתב וכל תורה שבעל פה, עד הסעיף האחרון, מאמינה שד' פטר אותה ממצווה מסוימת בחכמתו, אך השאיר לה פתח לעשות אם רצונה בכך – הרי יש לה שכר. אבל אם היא חושבת שהזמנים השתנו, ויש לה תרעומת נגד התורה שכבר אינה מתאימה ולכן יש צורך לשדרג אותה – הרי זו כפירה. קדושה – כן. נבואה – כן. שייכות לתורה ומצוות – כן. כבוד הדדי – כן. שינויים במנהגי ישראל הקדושים – לא (שו"ת אגרות משה או"ח ד מט).

ספר החזיונות

ש: האם ספר החזיונות לרבי חיים ויטאל הוא אמיתי או זיוף?

ת: זיוף מאוחר. יש בו ביטויים מאוחרים ואזכור ספרים מאוחרים. רבי ראובן מרגליות. גם דברים מוזרים (מוסד הרב קוק הוציא לאור, ואחרי מחאת הרב מרגליות על ביזוי התורה הוצא מן המדפים).

סדרי עדיפות בלימוד

ש: מי שיש לו זמן מצומצם ללמוד תורה, מה עדיף ללמוד?

ת: מוסר. חיי אדם קמג. שעה"צ א אות כו (פס"ת א 132. קנה 17). בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין. קידושין ל.

לימוד בהרהור

ש: האם מי שלומד בהרהור בלי להוציא מפיו, יוצא ידי חובת מצוות תלמוד תורה?

ת: בעל התניא כתב שאינו יוצא ידי חובה, ככל מצווה שבדיבור, אלא אם כן שומע מפי המדבר, כי שומע כעונה. שו"ע הגר"ז הל' ת"ת ב יב. ויש שהוסיפו שהוא הדין שומע מפי קלטת או אפילו שידור חי. פס"ת קנה הערה 51. אבל זה חידוש. ובאופן פשוט יוצא ידי חובה. אך ודאי יותר טוב בדיבור.

ש: אבל אין מברכים ברכת התורה על הרהור? שו"ע או"ח מז ד.

ת: כי אין זה מעשה. אבל זה בכל זאת לימוד. בלי להזכיר שיטת הגר"א שם שגם על הרהור מברכים. על כל פנים, המצווה היא ללמוד, והרי גם בהרהור הוא לומד. ובוודאי לא יימנע מלימוד בהרהור איפה שאינו יכול בדיבור, כגון אם יש דבר לא צנוע. פס"ת קנה ו הערה 53. וכן מותר במקלחת נקיה שדינה כחדר אמצעי.

חברותא

ש: איך להיפטר מחברותא בלי לפגוע בו?

ת: לומר: רגשית אני לא מתחבר.

סגירת ספר

ש: כאשר אני מפסיק ללמוד כי אני צריך לדבר על דבר מסויים, עלי לסגור את הספר?

ת: כן. פלא יועץ ערך דיבור.

ראשונים כמלאכים

ש: האם גם על הראשונים כמו הרשב"א נאמר ראשונים כמלאכים או שהם בני אדם כמונו?

ת: חלילה. אינם בשר ודם כמונו אלא מלאכים (אמר האדמו"ר מויז'ניץ ה'ישועות משה' שסיפר לו הרבני בנש"ג ר' אברהם אולמן מזכיר הקהל בגראסווארדיין, שהיה רב באונגארין שיצא ל"ע לתרבות רעה, ואמר לו אז הגאון רבי משה צבי פוקס אב"ד גראסווארדיין, מח"ס שו"ת יד רמה, שהוא כבר ידע כעשרים שנה שהרב הנ"ל הוא אפיקורוס, כי הייתה אז אסיפת הרבנים בעיר פעסט, והגאון רמ"צ הנ"ל היה שם, וגם הרב ההוא היה שם, והרב ההוא הקשה לו קושיא עצומה על הרשב"א, ואמר לו רמ"צ הנ"ל שלפי השקפה ראשונה נראה שהוא קושיא חזקה ובלילה אעיין עוד הפעם. למחר שאל אותו הרב אם יש לו כבר תירוץ, והשיב לו שלא נתיישב לו עדיין אע"פ שכבר עיין הרבה, אז אמר לו הרב ההוא: באמת ידעתי שלו תוכל לתרץ הקושיא, ורציתי להראות לך שגם הרשב"א היה בשר ודם, והיה יכול לבא לידי טעות ע"כ. ומאז לא רצה רמ"צ לדבר עמו, כי ידע שהוא אפיקורוס שאומר כן על הרשב"א. מפי הג"ר שרגא פייוויש שנעעבאלג, מח"ס שו"ת שרגא מאיר. והוסיף: שאם אומר על הראשונים שהם כמלאכים אז אנו כבני אדם, אבל כיוון שהוא אמר על הרשב"א שהוא כבני אדם ש"מ שהוא אפיקורוס. שרגא המאיר על מועדים-דרשות עמ' קסג).

הרמב"ם והנסתר

ש: האם זה נכון שהרמב"ם התנגד לחכמת הנסתר?

ת: הוא התנגד לספרים מסויימים. ספר הזוהר לא הגיע אליו. אך פעמים רבות הרמב"ם מגיע דרך שכלו האלוהי לאותם הדברים שמקובלים מגיעים דרך רוח הקודש.

מחבר ספר הזוהר

ש: יש מחקרים שספר בזוהר לא חובר על ידי רשב"י אלא הרבה יותר מאוחר?

ת: טענה ישנה שנדחתה מזמן. עיין קדמות הזוהר לרד"ל, רבי דוד לוריא. וכי אפשר לשטות בבעלי רוח הקודש כגון האר"י ז"ל?! (עיין נסיכי אדם מהדורה ראשונה 242-236).

לימוד אליבא דהלכתא

ש: מרן הרב קוק מדריך על פי הגר"א ללמוד גמרא אליבא דהלכתא, ועמל הרבה על הלכה ברורה. מדוע לא לומדים כן בישיבותינו?

ת: כן לומדים, אך לא בשלב ראשון.

שער היחוד

ש: האם זה נכון שהגר"א אסר ללמוד את שער היחוד של ספר חובות הלבבות?

ת: לא. זה ספר קדוש. רק אמר שהדרך של רבי יהודה הלוי של אמונה יותר טובה מדרך שער היחוד של הוכחות שכליות.

לימוד מוסר

ש: האם לימוד מוסר נקרא לימוד תורה או דרך ארץ שקדמה לתורה?

ת: לימוד תורה. הקדמת מסילת ישרים.

דיוק בלימוד

ש: "אי דייקינן כולי האי לא הוי תנינן". עירובין מח. אבל זה עניין הגמרא לדייק?!

ת: לדייק כן. אבל לא כולי האי. עיין לנתיבות ישראל ב ב שאדם לומד מרבו את הגדר.

השם גמרא

ש: למה ה"גמרא" נקראת כך ולא כשמה בעברית "תלמוד"?

ת: מפחד הצנזורה, כי הנוצרים גזרו לשרוף את התלמודים ואף שנאו את המילה תלמוד.

ילד בסיום ש"ס

ש: האם ילד מתחת גיל בר מצווה יכול להיות שותף בלימוד ש"ס משניות לעילוי נשמה?

ת: כן.

חתונה וביטול תורה

ש: האם ללכת לחתונה שאין מי שישמח או שזה ביטול תורה?

ת: יש הרבה חסדים שחשוב לעשות ואין מי שיעשה אותם, אם נעשה את כולם לא יהיה לנו זמן לשום דבר אחר. לכן יש להפריש 10% לטובת מצוות של גמילות חסד שונות ובשאר הזמן ללמוד תורה. אם אתה מתנדב בבנ"ע אל תלך גם לחתונה וגם לרפא חולים וכו'.

[החתם סופר מסביר שאמירת רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה" המילה "בתורה" היא דווקא, שלפי דעתו בגמרא ב"מ סב א: חייך קודמין. הרי הוא בענייני עולם הזה, אבל בחיי הנצח, כלומר בלימוד תורה, חייב ללמד לאחרים אפילו הוא מבטל עצמו מלימודו. תורת משה פרשת קדושים. כתב הגר"מ פיינשטיין ששיעורו הוא מעשר, עשירית הזמן. שו"ת אגרות משה אה"ע ד כו ד - מ"צ].

שאלות בסעודת שבת

ש: האם ראוי לשאול את הרב שאלות בזמן ארוחות שבת בישיבה?

ת: כך לא לומדים תורה לעומק. כדי לברר סוגיות, צריך לשבת ברצינות. כמובן יש מקום לשאלות קטנות כגון ברכה על מזון, אבל לא לשאלות עמוקות.

[וכן שאלות לרב במסדרון ובדרך הליכתו - מ"צ].

ההיתר לעסוק בפרנסה

ש: ראיתי שיש מחלוקת בין החפץ חיים לגאון רבי ברוך בער ליבוביץ בטעם ההיתר לבטל מלימוד תורה עבור עסק הפרנסה. החפץ חיים סובר שמותר לבטל מלימוד תורה לצורך פרנסה בגלל שהוא אנוס בזה ואונס רחמנא פטריה (עיין ספר חפץ חיים על התורה עמ' ער). הג"ר ברוך בער ליבוביץ חולק וסובר שזה מטעם פטור, שבזמן שאדם צריך להתעסק בפרנסתו התורה פטרה אותו מלימוד תורה (ברכת שמואל קידושין סי' כז). נפקא מינה היא לגבי מה שאמרו חז"ל: "חישב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" (ברכות ו, ב) שזה רק כשהוא אנוס, מה שאין כן אם עסק פרנסה הותר מטעם שהתורה פטרה מללמוד בשעה שעוסק בעסקי פרנסתו, לא אמרינן דמעלה עליו הכתוב כאילו למד.

ת: זה תלוי במחלוקת אם אדם חייב ללמוד כל רגע. יש מחלוקת ראשונים ואחרונים אם אדם צריך ללמוד כל היום: הגר"א (ביאור הגר"א יו"ד רמו סק"ד) ובעל התניא (שו"ע הגר"ז ג, ד) פוסקים שצריך ללמוד תורה כל רגע. המשנה ברורה (קנה סק"ד) נוטה לפסוק כשיטה זו: "עיקר מצות ת"ת אין לה שיעור וחיובה הוא כל היום כ"ז שיש לו פנאי, כדכתיב 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך', וכשיש לו פנאי והוא מתבטל מלמוד תורה מרצונו הוא קרוב למה שאחז"ל [סנהדרין צט] על הפסוק 'כי דבר ד' בזה' זה שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק". לכן זו שיטת החפץ חיים שמי שצריך לעבוד הוא אנוס.

אמנם מפשטות לשון השולחן ערוך (או"ח קנה, א): "אחר שיצא מבית הכנסת, ילך לבית המדרש ויקבע עת ללמוד, צריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה", נראה שפוסק כפי השיטה שלא חייבים ללמוד תורה כל היום אלא רק קביעת עיתים לתורה. כן שיטת ה'אור שמח' בהתחלת הלכות תלמוד תורה. זו שיטת הג"ר ברוך בער ליבוביץ שמי שעוסק בפרנסה הוא פטור מלימוד תורה.

מרן הרב קוק מסביר במאמרו "חובת תלמוד תורה" במאמרי הראיה (עמ' 200-198) שקביעת עתים לתורה היא הדרכה לכל אדם. אבל לא לתלמידי חכמים. להם יש פסוק אחר: "ושיננתם לבניך" (דברים ו, ז), "שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר, שלא תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד" (קידושין ל א). בשביל זה, כמובן, קביעת עתים ביום ובלילה אינה מספקת אלא יש לשקוד על התורה במסירות נפש עצומה (ר"ן נדרים ח, א ד"ה הא).

מי שהוא תלמיד חכם ולא לומד כל רגע, בעתיד ייתן את הדין. אם כן אולי עדיף לא להיות תלמיד חכם? לא, כי מי שיש לו את היכולת להיות תלמיד חכם ולא שוקד על התורה, יתן את הדין והעונש יהיה הרבה יותר חמור מהעונש על ביטול תורה.

הקשה התוס' (קידושין מ, ב) שכתוב בגמרא שבת (לא, א): "בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה?" אך כתוב בגמרא קידושין (מ, ב): "אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה". הקשה התוספות שבגמרא שבת אין תחילת דינו בדברי תורה אלא אם נשא ונתן באמונה? ותירץ המהרש"א (סנהדרין ז, א בחדושי אגדות) שאנשי תורה, כמו רבנים או כולל'ניקים, שואלים אותם קודם על דברי תורה, ואילו אנשי עבודה שואלים אותם קודם על העסק באמונה, אך שואלים אותם גם אם קבעו עתים לתורה.

לימוד תורה ועבודה

ש: אם אלמד חצי יום ואעבוד חצי יום, ד' יעזור לי שתהיה פרנסה מספקת?

ת: ייתכן, אך לא בטוח. עיין ע"ז יט ב.

הרגשת לימוד תורה

ש: אני לומד תורה אך איני מרגיש מחובר. מה לעשות?

ת: חתנו של מרן הרב קוק שאלו שאלה זו והוא השיב: גם אני לא. גנזי הראיה שבועות. אך אל תתייאש, בסוף תרגיש.

נתן בו עיניו

ש: כתוב בגמרא כמה פעמים שתנאים נתנו עיניהם באדם ועשוהו גל של עצמות. אבל זה שפיכות דמים?

ת: זה משל (עיין בעניין בס' באר הגולה).

רבי זכריה בן אבקולס

ש: לגבי ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, גיטין נו א, מובא במסילת ישרים פרק כ, מה היה עליו לעשות?

ת: או להקריב בעל מום או להרוג את בר קמצא, מדין הוראת שעה, אך מרוב ענווה הוא לא ראה עצמו ראוי לפסוק הוראת שעה, וחשש שיחשדו בו שזה לא כהלכה. מהר"ץ חיות שם.

לימוד בשביל הלכה

ש: האם לימוד הלכה כדי לדעת מה לעשות נחשב כלימוד לשמה?

ת: כן. אך יש מדרגות בלימוד לשמה, שמובנו כי זה רצון ד' שתהיה תורה בעולם. ועיין לנתיבות ישראל ב ל-לא.

תלמידי רבי עקיבא

ש: מה המקור לכך שתלמידי רבי עקיבא מתו במלחמת בר כוכבא? רש"י אומר בגמרא שמתו ממחלה?

ת: אין מקור מפורש. רב שרירא גאון כתב באגרתו שמתו בשמד.

לימוד תורה בשבת

ש: האם יש מצווה מיוחדת ללמוד תורה בשבת?

ת: כן. זה תוכן תקנת עזרא לקרוא בתורה במנחה. בבא קמא פב א. בגלל שזה יום קדוש ובגלל שאנשים פנויים. חפץ חיים (שם עולם א כה).

מורה נבוכים

ש: האם ללמוד מורה נבוכים, הרי הוא מביא הרבה פילוסופיה אריסטוטלית שאין לנו בה צורך?

ת: לדלג על פילוסופיה זו. וכן לדלג על שיטת כת המותכלמין.

"משמר" ליל שישי

ש: האם כדאי לעשות "משמר" ליל שישי וללמוד כל הלילה?

ת: בתנאי שזה לא פוגע בתפילה ובתנאי שכך לומדים סך הכל יותר שעות מאשר אם היו ישנים כרגיל (נשאל הגרי"ש אלישיב אם יש עניין לעשות משמר בליל שישי או בשאר זמנים? ואמר: אלו שיכולים ללמוד טוב אחר כך כל היום, יכולים לעשות, אבל אם לא יכולים אחר כך ללמוד כל היום, אין לעשות משמר, ומה שיש מנהג לעשות בליל שישי, הוא עבור אלו שלמחרת בין כך לא לומדים [בגלל ההכנות לש"ק]. להם טוב שיעשו משמר, אבל אלו שלומדים ביום, עדיף שיישנו בלילה ויהיה להם כוח ללמוד טוב ביום. ואיך שיהיה, אם זה מפריע להתפלל ונרדמים כל רגע, בוודאי שלא טוב לעשות משמר. מפי האיש עמ' לא. והגרי"ש אלישיב העיד על עצמו שמעולם לא עשה "משמר". שם עמ' קמ).

שתיקת הראב"ד

ש: כשהראב"ד לא משיג על הרמב"ם, האם זה סימן שמסכים איתו ואפשר למנות ב' ראשונים באותה דעה?

ת: יש אומרים כן.

[והגר"א נבנצל כתב לי: "לא תמיד. לפעמים לא מצא סתירה מפורשת לדברי הרמב"ם, אך אין דעתו כהרמב"ם".

והג"ר שמאי קהת הכהן גרוס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "לי נראה נחשב לשתי שיטות".

והג"ר אהרן יהודה הלוי גרוסמן, מח"ס שו"ת ודרשת וחקרת, כתב לי: "כן (עיין יד מלאכי כללי הרמב"ם והראב"ד אותיות מא-מה). אולם מצינו לפעמים שהראב"ד בבעלי הנפש חולק על הרמב"ם אף שלא השיג עליו בהשגותיו על הרמב"ם בדין בכתם שחור פחות מכגריס ביו"ד סי' ק"צ סעי' ה ופ"ת שם ס"ק י"ב שהרמב"ם לא חילק והראב"ד בבעלי הנפש שער הכתמים סי' ד' ד"ה והדין החמישי כתב שאין תולין במאכולת אלא כתם אדום ועיין סד"ט שם סק"י".

והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכ' גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "כנראה שכן".

והג"ר ירמיה מנחם כהן, אב"ד פאריז ומח"ס שו"ת והרים הכהן, כתב לי: "כשהראבד איננו חולק על הרמבם ראיתי כבר כמה פעמים לגדולי הפוסקים שספרו שיטתו כשיטת הרמבם. וכדי שיהיו רבים החולקים על שיטה אחרת".

והג"ר פינחס אברהם מייערס, אב"ד של האג ומח"ס שו"ת דברי פינחס, כתב לי: "ממש אני לא יודע, אינני יודע אם זה ראיה, צריך מחשבה טובה בזה".

והרב אלחנן פרינץ, מח"ס שו"ת אבני דרך, כתב לי: "עיין בהרחבה בזה בספר עין יצחק (לראשל"צ רבי יצחק יוסף)". וכתוב שם (ח"א עמ' תלט-תמ): "במקום שהראב"ד אינו משיג על דברי הרמב"ם משמע דסבירא ליה כהרמב"ם" (עי' כל המקורות שם).

והג"ר גמליאל הכהן רבינוביץ, מח"ס גם אני אודך, כתב לי: "לדעתי לא נראה שאפשר לצרף שיטתו במצב של שתיקה, כי יתכן שהיו דברים שהראב"ד סבר שצריך להביע דעתו, והיו דברים כי אע"פ שלא הסכים בשיטה זו, מסיבות שלו, אולי לא הגיב על כך. כנלענ"ד. אע"פ שמסתבר יותר שכל מה שלא העיר על דבריו, הסכים לדבריו, מ"מ למנות שיטתו לעוד אחד, זה נראה שאי אפשר, שאולי לא רצה להגיב על כל פסק מהרמב"ם, אלא רק מה שהיה מוכרח, או רק מה שלא דנו בזה אחרים, ודו"ק".

והג"ר פינחס אברהם מייערס, אב"ד האג ובעל שו"ת דברי פנחס, כתב לי: "ראיתי שכת"ר שקיל וטרי אם להחשיב את שיטת הראב"ד כדעה החולקת על הרמב"ם במקום ששתק.

ורציתי לציין לספר כרם יהושע ששקיל וטרי בזה טובא, והעלה שהראב"ד חלק על הרמב"ם רק כשחשב שהוא טועה ממש בדבר משנה, אך אם רק נחלק עליו בשיקול הדעת לא חש להשיג עליו כיון שגם דעת הרמב"ם דעה היא וזכותו לחשוב אחרת ממנו.

יסוד חילוק זה מבואר גם בפירוש הרבינו יונה באבות על 'אל תרבה לעשר אומדות' וז"ל 'ואין זה בכל הסברות, שיש שהיא לשתי פנים, והחכם אע"פ שסברתו נוטה לזה הצד מבין הוא ומכיר כי חכם אחר יכול לאמר דרך אחרת אלא שזה נראה לעיניו יותר נכון, ויש סברא שהחכם המחודד יכיר ויידע כי היא מוכרחת על פי הסברא הנכונה ואין אליה פנים אחרות ולא יהיה חכם שיחלוק עליה, והמבין יבין'.

ובחידושי הראב"ד בקידושין (מ"ג ע"א, והובא ברשב"א שם) מבואר שרוצח מחמת אונס דפיקו"נ חייב מיתה (עכ"פ בדי"ש), ואילו בהל' יסוה"ת (פ"ה ה"ד) לא השיג על הרמב"ם בזה, וע"כ כמש"כ שכיון שנחלק עליו בסברא ולא בדבר הפשוט בסוגיא לכן לא השיג עליו".

והרב מרדכי אלמקייס, מח"ס שו"ת ויכתוב מרדכי, כתב לי: "בדבר זה האריך השדי חמד בכללי הפוסקים סימן ו' אות א' עיי"ש ותהנה. והיות והספר מצוי בכל מקום לא הבאתי דבריו".

ואמר הגרי"י קניבסקי הסטייפלר: הנה מצוי בפוסקים, ובעיקר בש"ך, כאשר מונים את שיטות הפוסקים, הנה במקום שהראב"ד איננו משיג על הרמב"ם - מונים את הראב"ד בשיטת הרמב"ם. אבל החזו"א לא סבר כן, והיה אומר שאין ראיה "מדשתיק לי' הראב"ד להרמב"ם" [הלשון המורגל בפוסקים] שאכן סובר הוא בהחלט כהרמב"ם (עיין משל"מ הל' כלאים פ"ט הי"א ושדי חמד כללי הפוסקים סי' ו כללי הראב"ד אות א). והטעם הוא: שלא כתב הראב"ד את השגותיו על הרמב"ם אלא כשנגמר בדעתו הקדושה בהחלט שאכן הוא חולק על הרמב"ם, והוא משיג עליו בהחלט, אבל כל זמן שאין ההשגה מוחלטת אצלו – לא כתב שמשיגו, אבל אין בזה גם ראיה שמסכים לו, כי לעולם אימא לך שמפקפק הוא בהאי דינא וחוכך בדעתו להשיג, אבל לא השיג עד שהיה מוחלט לגמרי ההשגה, כך שכשלא נכתבה ההשגה אין ראיה מזה מה היא דעת הראב"ד, דיתכן שאינו מסכים בזה להרמב"ם אבל לא הגיע לכדי החלטת ההשגה לגמרי. ואמר החזו"א עוד: גם יתכן שנגמרה ההשגה אצלו בהחלט, אבל לא אסתייעא מלתא לכתוב, כי לא הודיענו הראב"ד בשום מקום שהספיק לכתוב את כל השגותיו, ובמקום שלא כתב זה מפני שלא השיג, ויתכן שהשיג ולא כתב... (פניני רבנו הקהלות יעקב עמ' פט).

ובס' מפניני הרב (עמ' קסג), כתב הג"ר צבי שכטר: "דרכם של כמה אחרונים במנותם שיטות הראשונים בכדי להכריע את ההלכה על פי רוב דיעות, שמניחים, שבכל מקום שאין לפנינו השגה מהראב"ד בספר משנה תורה, שמדין הוא שהראב"ד מסכים עם הרמב"ם, ושממילא יש למנותם כב' דעות, הא' הרמב"ם, והשני הראב"ד (עיין שדי חמד ח"ט.). ושמעתי מרבנו (הגרי"ד סולוביצ'יק) כמה פעמים שלדעתו אין זה נכון, חדא, דחסרים בדפוסים שלנו כמה וכמה השגות מהראב"ד. [והזכיר לדוגמא, שר' י"ל מימון הוציא ספר בשנת תרצ"ה אודות הרמב"ם, והביא שמה השגת הראב"ד (ריש הל' אבל), דאף ביום הקבורה שאיננו יום המיתה גם כן יש אבלות דאורייתא. ועיין מש"כ עוד מזה בהלכות תפילין]. ועוד, שאין מוכרח כלל להניח שבכל מקום שלא היה מסכים שכתב שמה השגה. [וכן מצאתי כתוב שכן אמר הגאון בעל הקהילות יעקב בשם החזון איש], עכ"ל.

ומסופר בס' מגד גבעות עולם (ח"ב עמ' כד-כה) שביום הכתרתו של ר' ליבל'ה קובנער [אביו של הג"ר רפאל שפירא מוואלאז'ין] כרבה של העיר קובנא, ניגש אליו אחד ממשכילי קובנא, ואמר לו, 'רבי, האם יש לך ראיה שיש מנהיג לבירה'... – ור' ליבל'ה השיבו על אתר, 'בודאי, לך הבא את ס' יד החזקה להרמב"ם'. המשכיל הנ"ל הלך והביא לו רמב"ם, ופתח ר' ליבל'ה וקרא את ההלכה הראשונה בפרק ראשון בהלכות יסודי התורה, 'יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא לכל נמצא'..., ומידי דברו פנה אל המשכיל הנ"ל, 'הנה לך תשובה ברורה והוכחה ניצחת לשאלתך, הרי הרמב"ם אומר שיסוד היסודות ועמוד החכמות שיש אלוקים, והראב"ד גם כן מסכים עמו ואינו משיג עליו כמו בהרבה מקומות, והמ"מ והכס"מ והמלמ"מ והלח"מ אינם מקשים שום קושיא על הרמב"ם, הרי לך ראיה ברורה שיש אלוקים" – מ"צ].

ממית עצמו על לימוד תורה והנאה מן העולם

ש: בספרי מוסר רבים מוזכר המאמר: "אדם כי ימות באוהל - אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו על דברי תורה”. מנגד מובא גם כן ש"עתיד אדם ליתן את הדין על כל דבר שראה ולא נהנה ממנו” (ירושלמי בסוף מסכת קידושין). האם אין סתירה בין שני המקורות הללו וכיצד ראוי לאדם לנהוג?

ת: אנו מבינים את המאמר “אדם כי ימות באוהל - אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו על דברי תורה" ע"פ פירושו של רבי עובדיה מברטנורה על פרקי אבות (ו, ד): "פת במלח תאכל", שצריך מסירות נפש על לימוד תורה אפילו אם צריך לאכול פת במלח. כלומר, לא חייב לאכול פת במלח אלא אם אין אפשרות אחרת צריך ללמוד תורה כך. וכן כאן, לא חייב להמית את עצמו, אך אם אין אפשרות אחרת צריך ללמוד תורה כך. מרן הרב קוק כתב בסוף 'עין איה', שלכתחילה לא צריך להמית את עצמו כי התורה היא תורת חיים, אא"כ אין דרך אחרת.

לימוד אמונה

ש: הרב ענה בשו"ת מסרונים לאחד השואלים שמי שאין לו ספקות באמונה לא חייב ללמוד ספרי אמונה. מצד שני, הרב כותב בספרו חיי עולם (עמ' 231) על שאלה דומה שאמונה זה דבר שחייבים להגדיל כל הזמן. מה ההבדל?

ת: לא כולם אותו דבר. יש מי שמספיקה לו אמונה תמימה ויש מי שצריך יותר לחקור. זה במידות הראיה, אמונה, פס' יח.

דברי ראשונים

ש: לפעמים הרב דן בסברות שונות ואינו מציין את המקור, והרי צריך לומר דבר בשם אומרו?

ת: אני מפחד שאיני אומר בדיוק את דבריהם ועוד יותר מפחד אם אני מקשה על דבריהם. [ככלל כמעט לא מופיעים שמותיהם של ספרי האחרונים בספר חידושי רבנו חיים הלוי על הרמב"ם, כגון הש"ך, הט"ז, קצות החושן, רעק"א, ההפלאה והחת"ס, אך קושיותיהם מוזכרות ללא איזכור שמם. לבנו הגרי"ז ששאל אותו לפשר הדבר, השיב הגר"ח: "אם אביא את קושיותיהם בשמם ואתרץ את הקושיות, יהיה זה כאילו אני אומר שקושייתם אינה קושיא, ואין זה לפי כבודם" (רבן של כל בני הגולה - תולדות הגר"ח עמ' 559). אגב, פעם הראה הגר"ח בילדותו קונטרס מחידושי תורה פרי עמלו לאביו. הבית הלוי הביע את שביעות רצונו מהדברים הנפלאים שבו, אלא שדבר אחד לא מצא חן בעיניו, והוא העיר שאת המילים "ודלא כמהרי"ט", שהופיעו בסוף אחד הקטעים, יש להשמיט (שם הערה 25). וכן, פעם נשאל הגרא"מ שך: הכיצד זה יתכן שהגר"ח מבריסק אינו מזכיר בשום מקום בחידושיו, ובפרט בספרו הגדול שעל הרמב"ם, דבר וחצי דבר מהבית הלוי, אביו הגדול, רבו המובהק, שאחריו היה כרוך ביותר? השיב הג"ר שך כי הדבר נובע מחמת יראתו ופחדו מאביו ורבו. דמות דיוקנו של אביו, היתה מאז חרוטה על לוח ליבו והוא תמיד חש כמי שעומד לפני אביו. הואיל וכך, חש את הפחד הנורא של הוראת הלכה בפני רבו וחשש מלעבור, ולו כחוט השערה, על האיסור לסתור דבריו ולהכריעו. מה עוד, שהגר"ח צלל במים אדירים בסברותיו העמוקות ולעתים סלל לו דרך אחרת בלימודו מזו של אביו, דבר שאותו חשש להדגיש, מתוך אימת האב ומוראו (שם עמ' 261).

ואמר הגר"ע יוסף שיש אנשים שכותבים איזו הלכה וכותבים, "ודלא כהנודע ביהודה", והיה מתמה על זה, איך היו יכולים כך לכתוב על הנודע ביהודה שהיה גדול בענקים (רבנו לרב אליהו שטרית עמ' רכז).

וכשהג"ר עובדיה יוסף חידש את תשובותיו על היתר המכירה בשביעית (מובא בשו"ת יביע אומר י יו"ד לז), ושם בקטע מסויים היה כתוב "ודלא כמו שכתב הרדב"ז וכו'", והגר"ע אמר שלא יפה לכתוב כך על הרדב"ז, שהיה גאון עולם, אלא צריך לכתוב "וזה שלא כמו שכתב הרדב"ז" (רבנו לרב אליהו שטרית עמ' רנט) - מ"צ].

הצלחה בלימוד תורה

ש: שמעתי שאם אדם לא מצליח בלימוד תורה מספר מסויים של שנים, אז זה סימן שלימוד תורה אינו עבורו. כמה שנים?

ת: אם לא רואה סימן טוב בתלמודו 3 שנים, לא יראה, ויש אומרים 5 שנים. גמרא. אבל אין הכוונה שיעזוב לימוד תורה, אלא ילמד דברים אחרים בתורה. הקדמת רח"ו לעץ חיים.

ספר דברי גד החוזה

ש: כיצד להתיחס לכתב יד החדש "דברי גד החוזה" שהתפרסם עתה בספר?

ת: הוא לא חדש. הגיע לאוניברסיטה באנגליה לפני כמאתיים שנה, ונכתבו עליו מאמרים על ידי חוקרים ממינים שונים. למעשה אין אלו "דברי גד החוזה" שמוזכרים בדברי הימים (א כט כט) אלא זיוף, כמו שיש בין שאר הספרים החיצוניים. יש שם גם דברים לא נכונים וגם דברים בניגוד לתורה.

ש: לפני שבוע נכתב שב"דברי גד החוזה" שהתפרסמו עתה יש גם דברים לא נכונים וגם דברים בניגוד לתורה. האם הכוונה לספר המחקרי בשם זה שנכתב על כתב היד או על כתב היד עצמו?

ת: ברור, על כתב היד עצמו שהוא זיוף ולא מדברי גד הנביא.

לימוד תורה לעובד זר

ש: מותר ללמד עובד זר תורה?

ת: אסור (רמב"ם, הלכות מלכים י ט). ואף אגדות חז"ל אסור ללמדו (שו"ת אגרות משה יו"ד ג, פט).

ש: אם רוצה היהודי שיקרא הגוי לפניו דברי תורה, והגוי יודע קרוא וכתוב אך אינו מבין את משמעות הדברים, מותר לגוי לקרוא לפניו?

ת: כן. בין מתורה שבכתב ובין מתורה שבעל פה (עזרה כהלכה יא כ בשם הג"ר אשר ווייס).

ש: מותר ללמד את הגוי הלכות מעשיות הנוהגות בכשרות המטבח וכדומה, כדי שידע לנהוג אצל היהודי?

ת: מותר (מלכים אמניך פי"ד הערה י בשם הגרי"ש אלישיב).