שיעורי הרב שלמה אבינר

לשון הרע - זה נורא!

[הרב שלמה אבינר]

לשון הרע, הוא החטא הגדול שאורב לנו ושיש להישמר ממנו. בכך אנו מסיימים את תפילת שמונה-עשרה: "נצור לשוני מרע" - שלא אדבר רע. לשון הרע, זו אם כל חטאת.

רבנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק היה בעד חופש לימודים. כל אחד בישיבה יכול ללמוד מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, ממי שהוא רוצה, עם מי שהוא רוצה. חופש - מלבד יוצא מן הכלל אחד: שמירת הלשון. מרבע לאחת עד אחת ורבע - חייבים ללמוד שמירת הלשון. על זה הוא לא ויתר, וכאשר שם לב שלא מקפידים על כך, הוא הפסיק לתת כל שיעוריו. זהו עיקר התיקונים. אמר ללמוד גם ספר "חפץ חיים" של ההלכות וגם ספר "שמירת הלשון" של מוסר. יש לדעת את ההלכות, אם לא כן, אין שמים לב שמדברים לשון הרע. כן יש לעורר לא לדבר לשון הרע. ספר "שמירת הלשון" מדגיש כמה לשון הרע זה דבר נורא, כמה זה מגעיל, כמה זה מתועב. מי שלמד אותו, כבר אינו יכול לדבר לשון הרע. לא די בכך שהוא מבין בשכלו שאין לדבר. נוצרת אצלו אי יכולת נפשית לדבר לשון הרע. היא כל כך מגעילה ומתועבת שהיא גורמת לו להקיא.

זה הדבר הכי חשוב, אמר רבנו. יש עוד הרבה ספרי מוסר, הרבה תיקוני מידות, ודאי שעלינו לתקן כל מידותינו. אך הראשונה - לא לדבר לשון הרע. זה גם חמור מכל המידות הרעות, חמור מכל המעשים הרעים, וחמור מכל האמונות המושחתות.

זה באמת פלא. יהודי דתי לא יאכל טרף, לא יחלל שבת, לא יפגום בטהרת המשפחה, הכל כראוי ב"ה, אפילו יחמיר בדברים מסוימים, שאין חייבים מן הדין, מתוך אהבת ד' הוא יוסיף. אבל - הוא ידבר לשון הרע. לא יאומן! מדבר על חברים, על אנשים פרטיים, על אנשים שאינו מכיר, שמע שמועה ומפיץ אותה, שומע ברדיו ומוליך הלאה… נורא ואיום! הכל הפקר! כאילו מותר לדבר לשון הרע.

בשני מקרים מותר לדבר לשון הרע: אם אדם רוצה להתחתן ויודעים שבן הזוג המוצע יש בו דבר רע מאוד, חייבים להזהירו כדי שלא ייהרסו נישואיו. אין זה נעים להודיע, אך חייבים. לא מדובר על דבר קטן של מה בכך, כגון שרק אמו יהודיה אך אביו גוי (יבמות מה ב), הרי אין מתחתנים עם אביו אלא אתו. אך לפעמים יש דבר חמור, כגון גרוש שהכה את אשתו הקודמת או אדם המסוגל להיות בעל מכה. וכן לקראת שותפות, אם ידוע שהשותף העומד על הפרק הנו נוכל, יש להזהיר על כך, שמא ישדוד ממנו כל כספו.

אלו שני הדברים המותרים כדי להציל את הזולת. אך בשאר דברים, כדי שיהיה מותר לדבר לשון הרע, יש כל כך הרבה תנאים הלכתיים, עד שכמעט בלתי אפשרי למצוא היתר. החפץ-חיים היה תלמיד חכם ענק ועמקן גדול בגמרא ובפוסקים, והוא פירט את כל הלכות לשון הרע, ומספרו הלמדני - "חפץ חיים" יוצא שכמעט בלתי אפשרי לדבר לשון הרע, מלבד שני הנושאים שהזכרנו, שבהם מותרים וחייבים.

עד שמתירים לעצמם לדבר לשון הרע, יש לבחון הרבה. מותר לחלל שבת במקרה של פיקוח נפש, אך כמה מתלבטים ושוקלים אם באמת הדבר הכרחי. כן, אם טפטפו כמה טיפות חלב על כלי בשרי, כמה בוחנים ושואלים את הרב אם מותר הדבר. וכן בהלכות טהרת המשפחה, כמה נזהרים בכל דבר קטן. יש להתייחס באותה רצינות ואותה חרדת קודש, ועוד יותר מזה, ללשון הרע!

אנשים אינם מרגישים כמה לשון הרע הוא עבירה. שהרי מזון טרף הוא ממשי, וכן שבת. אך לשון הרע לכאורה היא רק מילים היוצאות מן הפה, והפה הוא מהיר לדבר, מילה אחת כל שניה ועוד מהר מזה. אך חז"ל אמרו שזה חמור מהכל. לשון הרע שקולה לשפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה (ערכין טו ב). הישנו ביטוי יותר חמור מזה?! שקולה כשלושתן יחד! האין זו עברית ברורה?!

אך יש עוד קלקול מלבד מעשים רעים: קלקול באמונה. יש אדם מאמין אך מקולקל במעשיו. ויש אדם מתוקן במעשיו אך פגום באמונתו. הרבה קלקולים יש באמונה: כפירה בתורה שבכתב, בתורה שבעל פה, בהשגחה ועוד. הכי חמור: אדם שאינו מאמין בד'. והנה חז"ל לימדונו שמדבר לשון הרע הוא ככופר בעיקר! (שם). מה ניתן לומר יותר מזה?!

לכן איננו מבינים איך אנשים דתיים וכן אנשים מוסריים מדברים לשון הרע בקלות כזאת. ואת הנזקים אי אפשר לשער! כמו חץ. חרב - אם אתה מתחרט אתה מחזיר לנדן, אך החץ ממשיך לרוץ. לשון הרע מתפשטת, צוברת עוצמה ומוסיפה שקרים. זה הורס אנשים. זה שמדברים עליו אינו יודע מאיפה זה בא כדי שיוכל להתגונן. יתרה מזאת, אם ינסה להגן על עצמו, לא יאמינו לו, כי השקר כבר קנה שביתה בלבבות והשתרש בהם. לשון הרע, היא דבר מגעיל ומטונף ומגואל! גם אמצעי התקשורת, עיתונים, רדיו וטלוויזיה מלאי לשון הרע עד אפס מקום, כאילו זה מותר. גם עיתונים דתיים.

אנשים טוענים: אך חשוב שאנשים ידעו. לא כן. אין זה חשוב. אל תציל את העולם. להפך, הנך הורס אותו. אי אפשר להציל את העולם בלי לשון הרע הזאת?! גם לו יהי כן , אפשר לוותר על הצלה זו.

לגדליהו בן אחיקם באו לספר שישמעאל בן נתניה מתכנן להרוג אותו, מה שיגרום אסון לאומי. הוא השיב: איני רוצה להאמין לך. "שקר אתה דובר" (ירמיה מ טז)! אמנם חז"ל אומרים שגדליה טעה: אמנם אסור להאמין, אך יש להיזהר ולנקוט אמצעים על כל צרה שלא תבוא (נדה סא). לאמין בלשון הרע ודאי אסור, אבל גדליה החמיר יתר על המידה. הלוואי עלינו, שאלו תהיינה בעיותינו: החמרת יתר בהלכות לשון הרע. יהודים רבים אוהבים להחמיר, במיוחד בענייני מזון, הכל טוב ויפה, אך גם בהלכות לשון הרע, יש להחמיר. העניין שסיפרו לגדליה היה חשוב שבחשובים, וכל גורל האומה היה תלוי בכך, אך הוא סירב להאמין, וצדק בזה.

וכן דוד המלך נרדף על ידי שאול המלך באופן נורא. מלך ישראל, במקום להנהיג את המדינה, מעסיק את הצבא ברדיפה אחרי אדם צדיק וטוב, שבכלל, אמור להיות מלך, כפי שמינהו שמואל הנביא. דוד ידע סוד נורא על שאול, שרוח רעה מבעטת אותו, לכן הלך לנגן אצלו. לו היה מפרסם זאת באומה, היה מעמדו של שאול מתחסל עקב זה, ודוד היה עולה על כסא המלוכה. האין זה חשוב? ודאי חשוב מאד. אך לא בגלל זה ידבר דוד לשון הרע, חלילה. הוא סבל שנים ארוכות, אך לא הוציא הגה מן הפה. גם אם חשוב, פתור את הבעיה בדרך אחרת. ואם אי אפשר, אל תפתור כלל. שידוך ושותפות - יוצאים מן הכלל. השאר, אל תדבר ואל תקשיב.

שמא תאמר: אם כך נחיה במנזר שתקנים! ודאי שנדבר. אין כבר על מה לדבר מלבד לשון הרע?! נדבר בנחת ובחברתיות נעימה.

אנשים העידו שהתארחו אצל החפץ-חיים שבעצמו דיבר שעות על ענייני ציבור, אך לא אמר מילה אחת של לשון הרע.

היזהר! גם מילה אחת של לשון הרע אסורה! כמו שאם ייפול רק עכבר אחד לחבית יין גדולה, הוא בכל זאת טרף.

פעם בא אורח מחוץ לארץ לרבנו הרב צבי יהודה, דיבר על דא ועל הא, ופתאום החל לדבר לשון הרע. אמר לו רבנו: איני שומע. הרים הלה את הטון. חזר רבנו: איני שומע. חשב שרבנו זקן ולכן אינו שומע, לכן חזר על הדבר וצעק באוזניו. רבנו בשלו: איני שומע. התלמידים לחשו לאוזן האורח: לשון הרע - הוא לא שומע!

אגב, זה היה הדבר הראשון, שאני הקטן למדתי בבואי לישיבת מרכז הרב, אחרי שחרורי בתום מלחמת ששת הימים, כך שהגעתי לארוחת צהרים. מסביב לשולחן הקטן, ישבו שלושה תלמידים ותיקים ואני הקטן הבולע בעיני בהתפעלות את אלה הוותיקים שהיו בעיני כמעט כגדולי הדור. אחד החל לספר דבר מה לחברו. הלה השיב לו בשקט: איני רוצה לשמוע זאת. כך אמר לו בחיוך. -אבל רגע, תקשיב! -איני רוצה לשמוע לשון הרע, אמר במבט של אהבה. -רק כמה מילים, חזר וביקש. -אתה לא תכריח אותי לשמוע לשון הרע, אמר ברוֹך אך בנחישות של ברזל. כל כך התפעלתי מזה. אגב, אותו תלמיד שלא רצה לשמוע לשון הרע, נעשה לאחר מכן רב גדול, הוא הוא הרב דב ביגון, ראש מכון מאיר. זהו השיעור הראשון שלמדתי בישיבה. לא תיאורטי, אלא באש חיה.

אל תדבר, אל תקשיב, זה רעל נורא שאי אפשר לתאר. למד ספר חפץ-חיים וספר שמירת הלשון שוב ושוב. כל יום חצי שעה. יש גם קיצורים, בשעת הדחק. אף ילדים צריכים ללמוד.

ומה יהיה בינתיים, עד שאלמד כל הספר, האם עד אז אשתוק לגמרי?! בינתיים, השתמש בחיוג מקוצר: כל מה שאינך אוהב שיעשו לך, אל תעשה לאחרים! חשוב שאתה במקום הזולת, האם היית מאושר שמדברים עליך כך.

לשון הרע הורסת לא רק אותך ואת הזולת, היא הורסת את עם ישראל. כותב החפץ-חיים: "זה מעורר את המקטרג הגדול של עם ישראל" "גודל חורבן שמחריבים בעלי הלשון את כלל ישראל".

אנשים שואלים, עקב המצב הבטחוני יש לחזור בתשובה, אך על מה? כמובן על הכל, אך בראש ובראשונה על לשון הרע. בצבא של אחאב היו עובדי עבודה זרה, אך היו מנצחים, כי לא נמצא לשון הרע ביניהם. אך בצבאו של דוד, היו צדיקים ובכל זאת היו נופלים, כיוון שנמצאו ביניהם דוברי לשון הרע (ירושלמי פאה פ"א הל"א).

לנקות את הדיבור! אז מרגישים הרגשה נפלאה של טהרה. לעיתים היצר לדבר או לשמוע הוא חזק, ואיזהו גיבור, זה המתגבר על תאווה שפלה ובזויה זו, ואז אי אפשר לשער כמה מרגישים טוב…

---

שאלה: בעלון 373 פורסם שהתקשורת מלאה לשון הרע. הנני רואה מחובתי להעיר שבארץ ישראל עובדים כמה אלפי עיתונאים, ואי אפשר להכליל את כולם בעוון החמור של לשון הרע ורכילות. גם הכתבים מתחלפים והסגנונות משתנים במשך השנים.

תשובה: יישר כוחך על ההערה. אכן נכתב שהתקשורת מלאה לשון הרע, ולא נכתב שאין עיתונאים כשרים. הערתך חשובה מאוד, כי היא משיבה על השאלה הכבדה אם בכלל אפשרית תקשורת כשרה, נקיה מרכילות. הנך מכריז קבל עם ועדה שלא רק שהדבר ניתן אלא גם קיים באופן מעשי. יישר כוחך. כן ירבו עיתונאים כשרים.