מסחר (שו"ת)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
מטבע מזויף
ש: בחלק מעודף שקיבלתי הופיע מטבע מזויף, האם מותר לקנות בו?
ת: אין להשתמש בו כי זה גזל, והזדמנה לך מצווה לא לעבור על גזל. [וכן פסק הגרי"ש אלישיב (שים שלום מודפס בסוף משפט כהלכה עמ' סד. משנת איש עמ' קפז-קפח) – רשם מ"צ.]
עבודה בבית קפה
ש: אני אוהב לקנות כוס קפה ולעבוד במחשב הנייד שלי בבית קפה. כמה זמן אני יכול לשבת ולעבוד שם אם קניתי רק כוס קפה אחת?
ת: העיקר שלא להפריע לאחרים. לכן, אם אחרים מחכים לשולחן אינך יכול לשבת שם לנצח נצחים. אין הגדרה ברורה, אלא מה שמקובל, מה שאחרים עושים.
שינוי דעה במשא ומתן
ש: ראיתי שכתוב בספר קיצור שלחן ערוך, בהלכות משא ומתן (סב טז), שאם אדם חשב לעשות משהו למישהו הוא חייב לעשות את זה. אם חשבתי לעשות משהו ופתאום גיליתי שלא היה חכמה במחשבה או שהתלהבתי יותר מדי, האם אני חייב לעשותו?
ת: אם החלטתי בלב למכור לך את הכסא בעשרים שקלים, ואתה מוכן לשלם שלושים שקלים, מן הדין מותר למכור לך בשלושים שקלים אלא ששייכת כאן חומרה הנקראת "דובר אמת בלבבו". רב ספרא היה דובר אמת בלבבו (מכות כד א ופרש"י). רב ספרא החליט למכור חפץ בעשרה שקלים, ובא האדם לשלם לו. אמר: הבאתי לך עשרה שקלים. רב ספרא לא ענה משום שהיה באמצע קריאת שמע, אז האדם אמר: בסדר, אתן לך עשרים שקלים. שוב הוא לא ענה. אמר: שלושים שקלים. בסוף גמר את קריאת שמע ונתן לו האיש שלושים שקלים. אמר רב ספרא: לא, אני התכוונתי למכור לך בעשרה, אני מוכר לך בעשרה. כלומר, זה נקרא דובר אמת בלבבו, ומה שנקרא בעברית של ימינו: איני רוצה לעשות שקר בעצמי. מן הדין רציתי למכור בעשרה, אתה מוכן לשלם שלושים – מה טוב! אך זו חומרה טובה וראויה, אמנם זו אינה חובה. לכן, אם אדם רוצה לחזור בו, מותר לחזור בו אם ישנן סיבות טובות. עיין בלשונו של קיצור שלחן ערוך, שלא כתב לשון "חובה" אלא לשון "ירא שמים יש לו לקיים". צריך להתרגל להסתכל בדברי הפוסקים מתי הם אומרים חייב, מתי הם אומרים ראוי וכו'. בעל קיצור שלחן ערוך היה גאון עצום מגאוני הדור. אמנם הוא כתב ספר פשוט, אך הוא גם כתב ספרים עמוקים עם חידושים ופלפולים על גמרות וכו'. בכוונה הוא לא כתב לשון 'חייב' אלא לשון 'ראוי'.
מניות בבורסה
ש: מותר להשקיע במניות בבורסה?
ת: כן השקעות יציבות על אף שהתשואה לא גדולה, ולא מניות ספקולטיביות שזה דומה למשחק בקוביה.
ספרים בחנות
ש: מותר לעיין קצת בספרים בחנות שאיני מתכוון לקנות כדי לראות מה יש שם?
ת: ודאי לא. אין זה מיועד לזה.
תשר למלצר
ש: האם חייבים לתת טיפ למלצר?
ת: אם זה המנהג הקבוע באותו מקום. [וכן פסק הגרי"ש אלישיב (שים שלום מודפס בסוף משפט כהלכה עמ' נו) – רשם מ"צ.]
אפקט הבעלות
ש: האם מותר לתת חינם מוצר ללקוח, כדי שיתרגל ואחר כך יקנה?
ת: אם הוא לא צריך, אסור, זה שימוש לא ישר באפקט הבעלות, Endowment Effect, תופעה פסיכולוגית של התקשרות האדם לחפץ שלו בצורה מופרזת, ושנאת ההפסד, Loss Aversion. אסור מדין משתכר בהפסדו של חברו. מסילת ישרים יא.
אונאה
ש: מותר למוד נעלים בחנות כדי לקנות אותם דרך האינטרנט מחו"ל?
ת: יש לבקש רשות בחנות. [ועיין קב ונקי סי' תרז בשם הגרי"ש אלישיב שאם מדובר בעני, מן הדין הדבר מותר. בבא מציעא נח ב. אך ממידת חסידות ראוי להימנע מכך – רשם מ"צ.]
תוצרת גרמניה
ש: האם יש ענין לא לקנות תוצרת גרמניה?
ת: כן. אבל אין חיוב חשבון אישי. שו"ת קול מבשר לג'ר משולם ראטה (א יג. מובא בשו"ת שאילת שלמה ב תמב). [ורופא אחד היה לוקח פעם אחת בשבוע את הג"ר פנחס הירשפרונג – שהיה אב"ד של מונטריאל – לבית המדרש ואמר להגר"פ שעומד לקנות מכונית חדשה, ענה לו הגר"פ שאם יקנה מארציידעס – מכונית גרמנית מובחרת, לא יסע אתו (גדולת פנחס עמ' מז) – רשם מ"צ.]
מועדון קניות
ש: אני חבר במועדון קניות, האם אני יכול לאפשר לחברי לקנות דרכי מאותה חנות?
ת: תלוי בחנות. לפעמים הם מעוניינים בכך, לפעמים לא. לכן יש לשאול אותם.
בלי תשבונית
ש: האם מותר לקנות בלי חשבונית (מחשש העלמת מסים)?
ת: לא, זה סיוע לגזלן, ואם אתה מקבל הנחה בעבור אי-דרישת חשבונית – אתה בעצמך גזלן.
ש: לאברך מותר לשלם בלי חשבונית?
ת: לא. אדרבה גזל אסור לו יותר מכל אדם (יומא פו א).
ש: מותר לקנות בחנות שמסרב חשבונית?
ת: לא, כדין קונה מן הגזלן.
ש: ואם כבר קניתי?
ת: לתרום מע"מ וכו' למדינה, כלומר לצבא (שו"ת שאילת שלמה ב שעה).
קניה מיהודים
ש: יש מצוה לקנות רק מיהודים?
ת: כן. קנה מיד עמיתיך. אם יש הפרש גדול, יש מתירים לקנות מגוי, אך בתנאי שהוא נותן חשבונית (שו"ת שאילת שלמה ב רסד, תמב. ד רמב).
ש: מה עדיף – לקנות מגוי עם חשבונית או מיהודי בלי לחשבונית?
ת: אין שאלה של עדיפות. אסור לקנות בלי חשבונית.
פירמידה
ש: האם מותר לשווק מוצרים בשיטת הפירמידה?
ת: בתנאי שאין רמייה ואין הפסד האחרונים. ויש לוודא היטב.
מניות כשרות
ש: האם צריך מניות קרן נאמנות וכדומה עם הכשר מפני בעיות חילול שבת, עבודה זרה, ריבית, חמץ ועוד?
ת: יש שלושה סוגים: א. בעלי חברת השקעות – חייב להיות הכל כשר. ב. בעלי מניות עם בעלות מוגבלת, כלומר זכות הצבעה - מחלוקת הפוסקים. ג. תכניות חסכון, הנפקות ממשלתיות, מניות בנקאיות, קרנות נאמנות – אין שום בעלות, רק חלק ברווחים ובהפסדים, ולכל הדעות אין בעיה. פס"ת תמ א.
כתיבת מגילה
ש: אני סופר סת"ם מתחיל הכותב מגילת אסתר. יעצו לי לכתוב את ההתחלה אחרי הכל, כדי שתהיה יותר יפה?
ת: הונאה, אלא אם כן מודיעים לקונה (ב"מ נח ב. שו"ע חו"מ רכח. אמנם אין דין שצריך לכותבה כסדרן. עי' שו"ע או"ח סי' תרצא. וכשהיו מראים להגרי"ש אלישיב כמה סוגי כתב של פרשיות תפילין ומזוזות והיו שואלים אותו מה מהם הכי טוב? היה משיב: כולם יפים, אך צריך לבחור את הפרשיות שהסופר הוא היותר ירא שמים. קב ונקי ב ח – מ"צ).
מונית ופקק תנועה
ש: הנוסע במונית ובאמצע הנסיעה יש פקק והוא רוצה לרדת, האם חייב לשלם את כל התשלום?
ת: כן.
[פסק הגרי"ש אלישיב שאין לרדת אלא אם כן יתן לנהג פיצוי, אבל אין צריך לשלם לו את כל מה שהייתה הנסיעה אם היה ממשיך עמו (שים שלום עמ' נג מודפס בסוף ספר משפט כהלכה). מוסבר שם בהערה שלכאורה דין זה דומה ממש למה שכתוב בשולחן ערוך (חו"מ שיא, ו) לגבי ספינה, שאם פרקה בחצי הדרך צריך לשלם לו שכר עבור כל הדרך, וכבר הכריעו הסמ"ע והש"ך שם שדי בכך שישלם לו כפועל בטל, ואינו צריך לשלם את שכרו במלואו, עכ"ל. נראה פשוט שכוונת הרב שיש לשלם, כי התשלום בנסיעה במונית הוא נמוך, ואין הפרש גדול בין התשלום ובין תשלום כפועל בטל – מ"צ].
קניית יד שניה
ש: האם מותר לקנות בגדים בחנות יד שניה או שזה מיועד רק לעניים?
ת: מותר. אתה לא קונה בגד שהיה מיועד לעני. הם בכל מקרה כל שנה זורקים המון בגדים ותמיד יש להם עודף. את כל הבגדים שלי אני קונה ביד שנייה, חוץ מכיפה כי הם לא מוכרים כיפות.
דירה לחילונים
ש: מותר להשכיר דירה לחילונים או יש בזה לפני עיוור?
ת: מותר, כי לא נותנים להם חפץ שבעזרתו עושים עבירה. וכן זה זמן רב לפני כן (עיין בה"ט קסט סק"ד בשם הב"ח. כתב בשו"ת מהרש"ם ב קפד על שאילת אם מותר להשכיר ביתו ליהודי ספר שמגלח בשת בפרהסיא: "דליכא איסור אא"כ בשעת סיועו עושה האיסור מיד אבל באינו עושה האיסור מיד שרי". וכשנשאל הגרי"ש אלישיב אם מותר למכור דירה לחילוני, הוא ציין את תשובת המהרש"ם, והוסיף: "בין כך ובין כך עבירות יעשה גם אם לא ימכור לו". בזאת יבא אהרן עמ' תמב-תמג. ומה שאמר הגר"ח קניבסקי: "באמת טוב להיזהר" (מבקשי תורה קובץ נא), הוא לא לשון איסור – מ"צ).
קריאת ספרים בחנות
ש: האם מותר לשבת בחנות ולקרוא ספרים מראש עד סוף?
ת: ודאי לא. אין זה מיועד לכך. זה גוזל את החנות והקונה שיקנה. בשביל קריאה יש ספריה עירונית (וכנגד הנהגה זו יש חנויות ספרים שתלויים בהם שלטים: "כאן לא ספריה" – מ"צ).
לקיחת מעקה
ש: המשכיר דירה עם גג שחייב במעקה והקים מעקה, האם מותר להורידו כשהוא עובר, או אסור כמו שאסור להוריד את המזוזות וגם משום סכנה?
ת: מה שאסור להוריד את המזוזה הוא משום שהמזוזה נותנת קדושה לבית ואם מוריד אותה הוא מחליש את קדושת הבית. אבל מעקה הוא עניין ביטחוני, לכן אפשר להסיר את המעקה וצריך להודיע זאת לשוכר או למשכיר הבא אחריו. אמנם אף פעם לא ראיתי אדם שלקח את המעקה איתו.
[והגר"א נבנצל כתב לי: "איני יודע".
והגר"ח קנייבסקי כתב לי: "חלילה להוריד".
והג"ר יעקב אריאל, רבה של רמת גן, כתב לי: "רק מזוזה משאירים".
והגרז"נ גולדברג כתב לי: "מזוזה יש תקנת חכמים, אבל לא שמענו כך על גג [ובוודאי יכול לבקש תשלום גם על הגג וזה אמנם גם במזוזה".
והג"ר מרדכי אלמקייס, מח"ס שו"ת ויכתוב מרדכי, כתב לי: "לא מצאנו חיוב כזה זולתי במזוזה (עי' יו"ד רצ"א ב). ולכן אם שכר דירה ושם שם מעקה שהוא רוצה לקחתו איתו כשהוא עובר- הרשות בידו. ויודיע לבעל הבית שהסיר את המעקה ששם כשנכנס לדירה" - מ"צ].
חוק החזרת המוצר
ש: יש חוק שמותר להחזיר מוצר לחנות תוך שבועיים, כשהוא שמור באריזתו המקורית ללא פגם. האם כן הוא על פי ההלכה?
ת: על פי ההלכה צריך להוכיח שהיה מקח טעות כדי לבטלו. ויש מתירים מדין תקנה לטובת הציבור. ברור שאסור להשתמש מהרגע שהחליט להחזיר, וקל וחומר שאסור לקחת על מנת להחזיר. אגב, החוק מתיר למוכר לעכב בידו 5% או 100 ש"ח, הנמוך מביניהם.
אברך שמכר רצועות תפילין פסולות
ש: אחד מבני ברק מכר רצועות תפילין, ובסוף התברר שרימה, ובמקום צבע שחור יש ציפוי פלסטי, והן כמובן פסולות. אברך מרחובות קנה ממנו את הרצועות בתומו ומכרן. עכשיו באו אליו שלושים אנשים בדרישה להחליף להם את הרצועות או להחזיר להם את כספם. האם האברך (כמובן בלי כסף לרוב) חייב לשלם, או האם אונס רחמנא פטריה, והוא יכול לטעון שזה לא באשמתו, ויש לתבוע את המוכר המקורי לדין, שכולם יודעים מיהו?
ת: פירסמו הבד"ץ של בני ברק והבד"ץ של העדה החרדית ע"פ דברי המ"ב (לב ס"ק קפה), שאם יכולים לקלוף בשלמות מכל צד מן התפילין וצורתו כמו נייר שחור זהו פסול. וקל וחומר בנידון דידן דמודבק פס שחור על העור ולא הושחר העור בעצמו כלל. וגדולי ישראל אמרו שמי שקנה משנת תשע"ד ישים במים רותחים או באצטון או יחמם ויראה אם זה נפרד.
דין פשוט הוא שהאברך חייב להחזיר להם את כספם, או להחליף להם את הרצועות, מדין "דבר שיש בו מום שאינו נראה", כי יש בזה הונאה ומקח טעות. והקונים לא פשעו, כי קנו מאיש ירא שמים ולא הצטרכו לבדוק אם יש בזה פגם (שו"ע חו"מ רלב יח. הגה שם. הגר"א שם ס"ק כז. ערוה"ש שם סעי' כז. דיני ממונות לרב עזרא בצרי ח"ב עמ' רי). אחר כך האברך יתבע את היצרן בבית-דין.
ומה שכתוב אונס רחמנא פטריה, כאן האברך הוא אנוס בכך שהקונים אצלו לא קיימו את מצות תפילין ובירכו ברכות לבטלה, שהוא עוון גדול (עי' פרמ"ג או"ח לב א"א ס"ק סט. קצשו"ע י א). וכן הקונים עצמם אנוסים, כי מה שזה עוון גדול זה במקרה שהוא אשם, אך אם הוא אנוס, כגון במקרה שקנה תפילין אצל סופר ירא שמים, אי אפשר להאשים אותו. במקרה כזה, אנוס רחמנא פטריה, כלומר, אין לו עוון שלא הניח תפילין ואין לו חטא ברכה לבטלה. אבל האם הקונה קיים את המצווה? יש מחלוקת בעניין אצל האחרונים. כתב בשו"ת רב פעלים (או"ח ד ב) בשם החיד"א שכל איש מקבל שכר כל מה שרואה בדעתו אם דעתו מכוון לשמים אפילו אם החפצא של המצווה היה פסול. הוכחה מגמרא מכות (יא א): ראה רב שתפר רבי חייא את התפילין שלו עם פשתן ונפסק שתפילין שתפרם בפשתן פסולים הם. בוודאי שרבי חייא הגדול היה לו שכר תפילין כשאר החסידים, ואף על פי שהיו תפורות בפשתן. אם נראה שאפילו שכפי ההלכה היו תפילין פסולין, עם כל זה כל שלדעתו מכוון לשמים לקיים המצווה, יש לו שכר תפילין. והמשך חכמה (שמות יג י) סובר שהוא לא קיים מצות תפילין, אפילו אם הוא לא אשם, כי עליו להיות זהיר בבדיקת תפילין. וחילק הגרצ"פ פראנק (שו"ת הר צבי או"ח א לה) בין המעשה של רבי חייא שהיה פוסק בעצמו והלך אחר פסקו לבין המציאות. אחד שהולך אחר רבו ולא מקובלת דעתו, עדיין מקבל שכר מצווה, אך אם המציאות היא שהחפצא פסול - הוא לא קיים מצווה. לכן הג"ר פראנק מסופק אם מקיים מצוות תפילין כי היה יכול להביאן למומחה נוסף שיבדקם. אמנם בשו"ת שבות יעקב (ב י) אומר שמי שמתאמץ לקיים מצווה – כמו מי שקונה תפילין מסופר נאמן ומביא אותם לבדיקה וכו' – ולא עלתה בידו, עדיין מקיים את המצווה, על פי הגמרא בקידושין (מ א): אמר רב אסי: אפילו חשב אדם לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה (וכן כתבנו בפירוש על קצשו"ע י א). ופעם נשאל הגרש"ז אוירבך באחד שנבדקו תפיליו לאחר שנים רבות ונמצאו פסולות מעיקרא, מה יעשה לתיקון נפשו? והורה לו להוסיף מכאן ואילך בשעות הנחת תפילין. דהיינו שישהה בהם זמן נוסף אחר התפילה וגם יניחם בשעות לימודו (ואם אינו נוח לו לנהוג כן בפני רבים, יניח עכ"פ תפילין של יד) (הליכות שלמה פ"ד ארחות הלכה הערה 115).
סיכום: האברך שמכר רצועות תפילין פסולות שקנה מיצרן חייב להחזיר להם את כספם, או להחליף להם את הרצועות, והוא אנוס במה שהקונים אצלו לא קיימו את מצות תפילין ובירכו ברכות לבטלה, וכן הקונים עצמם.
מכירה לא הגונה
ש: מותר למכור באינטרנט מוצר שיודעים מראש שרוב הקונים לא יצליחו להשתמש בו, אך כשלעצמו הוא מוצר טוב?
ת: "אסור לרמות בני אדם במקח ובממכר או לגנוב דעתם, כגון אם יש מום במקחו צריך להודיעו ללוקח, אף אם הוא עובד כוכבים, לא ימכור לו בשר נבילה בחזקת שחוטה". שו"ע חו"מ רכח ו. "אע"פ שאין בו אונאת ממון, מכל מקום היה לו להודיעו, והוא דומה לגניבת דעת דאסור, אף על פי שאין בו חסרון ממון". ש"ך שם סק"ז. אמנם הגרמ"פ מקל: "אין המוכר מחוייב לגלות כל זמן שהלוקח אינו שואל כשצריך לשאול" (שו"ת אגרות משה יו"ד א לא – מ"צ). אבל כאן הקונה לא יודע שיש לו לשאול.
חוב לקיוסק שנסגר
ש: היה לי חוב לקיוסק והוא נסגר ואין לי דרך להגיע לבעל הקיוסק. מה לעשות?
ת: לתור אחריו. ואם אי אפשר, לתת לצדקה הכי כלל-ישראלית.
רב-קו
ש: מותר לי להשתמש ברב-קו של אשתי?
ת: לשאול ישירות במודיעין.
ויכוח עם נהג מונית
ש: האם מותר להתווכח עם נהג מונית עד שיוריד את המחיר במקרה שלא סיכמו על מחיר לפני הנסיעה והוא לא שם מונה?
ת: ודאי מותר להתווכח. א. לפי החוק הנהג חייב לשים מונה ולתת חשבונית, והוא עבר על החוק. ב. המוציא מחברו עליו הראיה.
רכב מקולקל
ש: קנינו רכב ממגרש מכוניות כאשר נאמר לנו שהוא תקין, אך באותו יום התקלקל לגמרי. בעל המגרש טוען שהיה בסדר, ועתה יש להחליף ראש מנוע, והוא מבקש השתתפות. עלינו לשלם?
ת: אם נסעתם רגיל, לא. עובדה שהוא רק מבקש השתתפות. אם הוא מסרב, התייעצו בטלפון עם אגודת הצרכנים.
מכירת דגל
ש: מותר לי לקנות דגל בשקל וחצי ולמכור אותו בחמישה שקלים?
ת: כן. אם חמישה שקלים הוא מחיר מקובל בשוק.
קנייה במקום שבו מעסיקים ערבים
ש: האם יש עדיפות לקנות במקום שהבעלים היהודים מעסיקים בו עובדים זרים שאינם ערבים, מאשר לקנות במקום שהבעלים היהודים מעסיקים בו ערבים?
ת: היסוד הוא שקודם כל עדיף לקנות במקום שבו כולם יהודים, אך מעיקר הדין אפשר לקנות במקום שבו מעסיקים ערבים אפילו אם הוא בבעלות ערבית אם בשביל לא לקנות שם צריך לטרוח הרבה. אמנם יש עדיפות לקנות במקום שבו לא עובדים ערבים דווקא מפני שיש להם תביעה לאומית על הארץ וכשאתה קונה מהם אתה מחזק את היאחזותם בארץ מבחינה ציבורית שהם ימשיכו לטעון שהארץ שייכת להם, מה שאין כן בעובדים זרים אחרים שאינם טוענים בעלות על הארץ (שו"ת שאילת שלמה ב רסד, תמב. ד רמב).