שיעורי הרב שלמה אבינר

מקורות ל" הרבה לויים"- מאת הרב מרדכי ציון:

וכן כתב לי הגר"א נבנצל: "כדאי לצאת לפעמים כדי לחנך הבן". והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות, כתב לי: "יש עניין עפ"י הקבלה שהלוי בעצמו יטול ידיו, ומעיקר הדין כשיש לויים אחרים שנוטלים ידי הכהנים די בכך. עי' קכ"ח בפסקי תשובות הערה 100.

והג"ר שמאי קהת הכהן גרוס, בעל שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "אין כל לוי מחייב לצאת אם יודע שיש לוי שנוטל ידי הכהנים".

אגב, במתיבתא תפארת ירושלים של הג"ר משה פיינשטיין כשהיה מנין מצומצם נהגו הכהנים ולוים לצאת ליטול ידיים קודם חזרת הש"ץ שו"ת רבבות אפרים ב נד. גם מובא בפסקי תשובות קכח יט הערה 83.

ובשו"ת תשובות והנהגות (ג, מח. ו, לט), כתב הג"ר משה שטרנבוך על מה שנהגו הלויים לצאת באמצע חזרת הש"ץ ליטול ידי הכהנים, ומבטלים בכך שמיעת חזרת הש"ץ ועניית אמן שסגולתם רב מאוד כמבואר בש"ס ובזוה"ק, עבור מנהג נטילת ידי הכהנים שאין לו מקור בש"ס אלא רק בזוה"ק. וגם מצא בספר שיח תפילה שמביא כת"י מהגאון האדר"ת שמעיר על כך: "ולדעתי טועים הםהלויים שסוברים שהיא מצוה חיובית כמו על הכהנים, וע"כ מזרזים כולם לזכות במצוה זו, ומזה ראיתי במנינים מצומצמים שלא נשארו עשרה לשמוע חזרת הש"ץ, וגם רבה המהומה עד שאינם שומעים ברכת רצה ואינם עונים אמן, וביותר יקלקלו אז להרבות בשחוק וקלות ראש" וכו'. לכן - מסיק הגר"מ שטרנבוך - שבא"י רצוי שרק לוי אחד יצא ליטול הידיים, ובחו"ל ברגלים יוצאים כל הלויים, וכן נהג הגרי"ז מבריסק, וראוי שכל אחד יטול ידי כהן אחר.