שיעורי הרב שלמה אבינר

נהג מסוכן

[ידיעון בית אל]

שאלה: האם מותר לפרסם שם או תמונה של נהג שסיכן הולכי רגל?

תשובה: אם תוכחה ישירה אינה מועילה, מצוה לפרסם מדין לא תעמוד על דם רעך.

ומעשה באדם שהריץ בלילה עגלה עם סוסים עד שהתהפכה ונהרגו בנו ומשרתו שישבו בתוכה. פסק הגאון רבי עקיבא איגר, שעליו לחשב כמה היה מוציא לחתונת בנו, לגדל נערים עניים בכסף זה, ויקראו על שם בנו, וכאשר יחתנו הבן הבכור יקראוהו על שם בנו. וכן בעבור משרתו, יפריש כסף כל ימי חייו לדמי לימוד לבני עניים. וכן ישלם לאומרי משניות וקדיש, וכן ילכו עשרה אנשים על קברם לבקש מהם מחילה בעבורו. באשר לסיגופים, כיוון שהוא איש סמוך לזקנה, די שבמשך שלוש שנים יתענה שני וחמישי וערב ראש חודש ועשרת ימי תשובה, ואחרי שלוש שנים יתענה חצי יום, וכל ימיו לא יקבל הזמנה לסעודת נישואין. וכל לילה לפני השינה יתוודה בלב נשבר ובבכיות גדולות לבקש מחילה וכפרה מד'. כל זה נאמר במקרה שהוא פחות משוגג, כפי שמוכיח רבי עקיבא איגר. קל וחומר בשוגג ממש, כלומר, חוסר זהירות, שהתורה קראתו רוצח, ודינו להיות סגור בעיר מקלט, ואם יוצא, גואל הדם יכול להרוג אותו. גם שוגג חמור מאוד, ונובע מ"העדר זהירות" (ערוך השולחן חו"מ תכב ז).

וקל וחומר בן בנו של קל וחומר ב"שוגג הקרוב למזיד", שדינו שגואל הדם יכול להרוג אותו בכל מקום, ואין לו הגנה של עיר מקלט. דוגמה: אדם הורס כותלו ומשליך אבנים למקום שרבים רגילים לעבור. הרמב"ם מגדיר: "ויש הורג בשגגה ותהיה שגגה קרובה לזדון והוא שיהיה בדבר כמו פשיעה או שהיה לו להיזהר ולא נזהר, ודינו שאינו גולה מפני שעוונו חמור, אין גלות מכפרת לו, ואין ערי מקלט קולטות אותו שאינן קולטות אלא המחויב גלות בלבד, לפיכך אם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו פטור" (הלכות רוצח ושמירת נפש ו ג).

כתבו פוסקי דורנו שמי שאינו מציית לחוקי התחבורה, לתמרורים, או שנוהג במהירות מופרזת – דינו כשוגג הקרוב למזיד (הגר"י וייס בשו"ת מנחת יצחק ח קמח. הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת ה טז).

בימינו אין גואל דם, אין עיר מקלט ויש מי שהציע שהמעורב בתאונה קטלנית יהיה דינו: רישום פלילי, משפט וכלא, ואות קלון לכל חייו. "רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו, יאמר להם: רוצח אני" (מכות יב ב משנה).

ויש מי שהציע שיעשה עבודות שירות בבית חולים לוינשטיין במחלקת שיקום של נפגעי תאונות. ויש מי שהציע שכל מי שקיבל רישיון נהיגה יחויב לבקר שם. הרמ"צ נריה מספר שתאונות דרכים החרידו מאוד את מרן הרב קוק, וכלי רכב הדאיגוהו מאוד. הוא היה אומר: אילו היה סנהדרין, אולי היה אוסר נסיעת טיול ברכב, ומתיר אותה רק לצרכים חיוניים דחופים. סנהדרין ההורגת אחת לשבע שנים נקראת "חבלנית" ויש אומרים אחת לשבעים שנה (מכות ז א) והרי זה אחרי דרישות וחקירות ודינים מדוקדקים. קל וחומר תאונות שהן תוצאות של אי זהירות ופזיזות. איך אפשר לתת לכלי רכב לנוע בדרכים ללא סייג?! וכי רשאי הציבור לשפר תנאי נסיעתו ולהרוויח זמן על חשבון חיי זולתו?! (ליקוטי הראיה ב 42).

יש לדעת: עברה על חוקי התנועה היא עברה של תורה כמו אכילת חזיר. נסיעה במהירות מעל המותר היא עברה של תורה כמו חילול שבת. עקיפה על פס לבן היא עברה של תורה כגון הלכות נידה, אם לא יותר!

והמקפיד על כל אלה מקיים מצווה של תורה: "ואהבת לרעך כמוך", "ונשמרתם לנפשותיכם" ו"קידוש השם".

רכב הוא בית ספר למידות טובות: היה אדיב, תן לעקוף, חייך להולכי רגל כאילו הנך אומר להם: בבקשה עבור. אל תתקן אחרים אלא תקן עצמך, למד זכות על הזולת.

איזהו גיבור? הכובש את רכבו.

• פורסם בשאילת שלמה 389