שיעורי הרב שלמה אבינר

איסור עישון

ש: מותר לעשן?

ת: ודאי שלא. יש בזה סיכון. עשרת אלפים מתים כל שנה בארץ מעישון, מתוכם 1600 מעישון סביל (רמב"ם, הלכות דעת פ"ד. שו"ת עשה לך רב ב א).

ש: עשרת אלפים הרוגים מעישון, הכוונה – בארץ או בעולם?

ת: בארץ! בעולם – מליונים. באמריקה – חצי מליון לשנה.

ש: מי שמעשן ומת מסרטן – זו התאבדות?

ת: לא, כי לא כל מעשן מת ואין זה סיכון מיידי. אבל ודאי אסור לעשן.

ש: האם יש דין רודף למעשן במקום ציבורי?

ת: לא. כי אינו מסוכן מיידית. אלא דין מזיק.

ש: האם מותר לתת אש להדלקת סיגריה?

ת: כן. ממילא ידליק. וגם האיסור אינו על סיגריה בודדת.

סמים

ש: איפה כתוב שאסור לקחת סמים?

ת: פסחים קיג א. שו"ת אגרות משה יו"ד ג לה. נשמת אברהם חו"מ קנה סק"ב בשם הגרש"ז אוירבך. אבל אין צורך במקור, הרי זה מסוכן. הלכות דעות לרמב"ם פרק ד.

סמים קלים

ש: האם שימוש בסמים קלים אסור? מה המקור?

ת: אין סמים קלים. כולם חמורים, אסורים על פי החוק, נענשים עליהם בבית סוהר, ואסורים על פי הלכה. רמב"ם דעות ד. [ועיין שו"ת אגרות משה יו"ד ג לה. פעם נכנס יהודי שומר תורה ומצוות לתוך בית-המדרש לדבר עם הגר"מ פיינשטיין והתחיל לספר על אודות בנו השוהה בבית האסורים כי נתפס ע"י הממשלה על סחר בסמים, ורצה האב שהגרמ"פ יכתוב מכתב להמליץ עליו לפני השופט שירחם עליו. פנה אליו הגרמ"פ ואמר בתקיפות: "בנך עושה אנשים חולים ומזיק להם, תן לו לשבת בבית האסורים"! ואף שהאב השתדל שוב ושוב, לא רצה הגרמ"פ בשום פנים ואופן לחתום על מכתב שכזה, והוסיף שמעשיו הם נגד חוקי המדינה, ואינם הפקר. רשומי אהרן כב – רשם מ"צ.]

נרגילה

ש: מותר לעשן נרגילה?

ת: ודאי לא. הרבה יותר מסוכן מסיגריה (רמב"ם דעות ד. עיין שו"ת אגרות משה יו"ד ג לה).

נהג עם סלולרי

ש: האם לדווח על נהג שמחזיק טלפון סלולרי בידו ומדבר?

ת: ודאי. פיקוח נפש (שו"ע חו"מ שפח יב). [וכן פסק הגרי"ש אלישיב עפ"י סנהדרין עב וכתובות לה. קב ונקי סי' תרעו – רשם מ"צ.]

קדימויות בהצלה

ש: האומנם צריך להציל גבר לפי אישה אם שניהם בסכנת חיים? מה ההסבר לכך? האם יש חולקים בזה?

ת: זו משנה מפורשת בסוף מסכת הוריות, אך מלאכת פוסק הלכה היא להרכיב בין משניות שונות, גמרות שונות, הלכות שונות, ומההרכבה יוצא שיש קריטריונים אחרים, כגון מישהו שיותר דחוף להציל אותו, או שמי יש יותר סיכוי להציל אותו, כך שבפועל הקריטריון הזה אינו מכריע הכל.

סורגים לחלון וחומרים מסוכנים

ש: האם יש להתקין סורגים לחלונות?

ת: כן. אם באים ילדים לבית, והחלונות נגישים, הם עלולים לטפס וליפול. צריך מרווחים שלא יעלו על 10 ס"מ.

ש: אבל אין לדבר הזה סוף! הרי יש גם חומרי ניקוי ושאר חומרים מסוכנים, אז גם אותם נשים אחרי סורגים?

ת: כן. בארון סגור עם מפתח או במקום גבוה. גם אלו סיכונים לא אפסיים.

פרנסה עם סיכון

ש: האם מותר לעבוד במקצוע כרוך בסיכון מסוים, כגון סבלות או ספורט?

ת: מותר, אם זה סיכון מועט. ואליו הוא נושא את נפשו. בבא מציעא קיב א. תפא"י סופ"א ברכות. פ"ת ריש יו"ד קנז. ושו"ת נו"ב לגבי מלאכת ציד יו"ד ב י (וכן בשו"ת אגרות משה חו"מ קג. והגרי"ש אלישיב. קב ונקי סי' תרמג).

כניסה לסכנה בעבור הצלת חברו

ש: ספורטאית שטה בירקון בסירה, הסירה התהפכה והיא כמעט טבעה. אנשים ראו וחששו לקפוץ למים בגלל הזהום שיש בירקון. בסוף אחד קפץ והציל אותה, אבל היא במצב קשה. האם אדם צריך להסתכן בכדי להציל את חברו?

ת: דבר זה שנוי במחלוקת אחרונים. אכן, כתוב "לא תעמד על דם רעך" (ויקרא יט, טז). הרדב"ז כותב שעל אדם להציל את חברו, אבל לא להסתכן. הרי ידועה האמרה "חייך קודמים לחיי חברך". אמרה זו הינה ע"פ הגמרא בב"מ (סב, א), מה מסופר על שני אנשים ההולכים במדבר ולאחד מהם יש קיטון מים. אם ישתו שניהם, שניהם ימותו. אם ישתה האחד, יגיע לישוב בשלום. פסק ההלכה: ישתה אחד. כלומר, אדם לא צריך להציל את חברו על חשבון חייו. ק"ו הדבר אם יש קיטון אחד של מים הנמצא בידו, ודאי אינו מחוייב לתת את הקיטון לשני בכדי להצילו. לכן אומר הרדב"ז, וודאי מצווה גדולה להציל את חברו, אבל אדם לא צריך להסתכן. התורה דרכיה דרכי נועם ולא ציוותה את האדם להסתכן (ח"ג ס' תרכה ומובא בפתחי תשובה יו"ד קנז, טו). יש החולקים ואומרים שנכון שחייך קדומים לחיי חברך, אבל ספק חייך אינם קודמים לוודאי חיי חברך. כלומר, אם אינך עושה כלום, הוא וודאי ימות. אם תעשה משהו אולי תמות. הוודאי שלו קודם לספק שלך. כך מובא בהגהות מיימוניות (מובא ב"י חו"מ תכו) ובכסף משנה (סוף פ"א מה' רוצח). מקור הדין הוא מהירושלמי בו מובא שפעם תלמיד חכם נתפס ע"י רשעים. אמרו: לצערנו, אפשר להכין לו תכריכים. אמר ריש לקיש: אני הולך להרוג או ליהרג. ב"ה ריש לקיש הציל אותו, אבל מכאן רואים שריש לקיש היה מוכן להסתכן בכדי להציל את חברו. לכן, זו מחלוקת. רבנו הרב צבי יהודה במאמרו "למצות הארץ" (לנתיבות ישראל עמ' קנז) סובר כשיטה שאדם צריך להסתכן. הוא מביא גמרא (סנהדרין עג, א) לגבי הרואה את חברו הטובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באים עליו, שהוא חייב להצילו – שנאמר: "לא תעמד על דם רעך". ע"פ רוב, כשיש נהר, חיה או לסטים, ישנו סיכון. יתר על כן, הרמב"ם שינה מילה: במקום 'נהר' כתב 'ים' (ה' רוצח א, יד), והים עוד יותר מסוכן. יתר על כן, הרמב"ם כותב: "כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך". וודאי כל היכול להציל ולא הציל עובר!? אלא, הכוונה היא שהפטור היחיד לאדם שלא להציל הינו רק אם הוא אינו יכול. במקרה הזה, לקפוץ למים זוהמים של הירקון, זה סיכון זעיר. אם אחד נכנס, הוא יכול מיד לקבל זריקה, חיסון למפרע, ולא יקרה לו כלום. זו התשובה של הג"ר עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת (ח"ג ס' פד), תשובה הדנה בשאלה האם מותר לתרום כליה מאנשים חיים. אמנם הג"ר יוסף אוחז כשיטת הרדב"ז שאדם לא צריך להסתכן כדי להציל חברו, אבל לתרום כליה זה סיכון זעיר מאוד, וסיכון כזה, צריך לקחת. כלומר, גם לשיטת הרדב"ז צריך לקחת סיכון נמוך. לכן, היו צריכים לקפוץ לירקון על מנת להציל את הספורטאית, ישר כוחו של מי שקפץ, הוא גיבור לאומי!

הקרבת חייו לחברו

ש: האם מותר לאדם להקריב חייו כדי להציל חברו (לא בצבא)?

ת: חייך קודמים לחיי חברך. בבא מציעא סב. אך הסתפק מכן מרן הרב קוק אם זו חובה או רשות, שאם רוצה יכול לוותר למען חברו. משפט כהן ס' קמד אות טו. ומהר"י חגיז כתב שרשאי, אך כיצד ילך זה וימות ויניח חברו בצער. הלכות קטנות א רכט. ורבי יהודה החסיד אומר שאם הוא הדיוט והשני תלמיד חמם מצוה לומר הרגוני ולא חברי, כרבי ראובן בן אצטרובולי שביקש שיהרגנו ולא לרבי עקביא כי הרבים היו צריכים לו. ספר חסידים תרצח.

החייאה

ש: האם מותר לעשות החייאה מפה לפה? אולי הוא חולה במחלה מדבקת?

ת: זה סיכון זעיר שודאי לוקחים כדי להציל הזולת.

ש: הרב כתב שיש להנשים מפה לפה ולא לחוש מהתדבקות כי יש סיכון זעיר. שמעתי שיש דרכים אחרות בלי שום סיכון והסיכון לא כ"כ זעיר. הרי אסור להסתכן כדי להציל את אחרים?

ת: אם יש דרך אחרת מועילה באותה מידה ודאי טוב. לגופו של עניין על הסתכנות להציל זולת, לפי שיטת הסמ"ע, מצוה להציל את הזולת, ולפי שיטת הרדב"ז, אין להסתכן כדי להציל, אבל גם לשיטתו מותר אם זה סיכון נמוך. שו"ת יחוה דעת להגר"ע יוסף ביחס לתרומת כליה מחיים (שו"ת יחוה דעת ג פד. עי' פלא יועץ ערך הצלה. לנתיבות ישראל לרבני הרב צבי יהודה במאמר למצות הארץ א קנז).

טיפוס הרים

ש: האם מותר לטפס לאוורסט למרות הסיכון?

ת: אסור. אין להיכנס לסיכון אפילו מועט בשביל בילוי. מותר רק בשביל פרנסה או בשביל מצווה (אגרות הראיה ג תתנב).

צניחה

ש: האם צניחה חופשית מותרת לבת כאשר המדריך הוא בן?

ת: לא. לא צנוע.

ש: ולבן מותר?

ת: לא. סיכון מיותר, שאין לוקחים למטרת תענוג. רק למצוה ולפרנסה. כמובן בצבא מותר (פתחי תשובה יו"ד קנז).

סנפלינג

ש: האם קורס סנפלינג מותר?

ת: אסור. יש בזה סיכון מסויים, הוכחה לכך הוא הביטוח הגבוה. סיכון, אף נמוך, אינו מותר אלא לפרנסה או למצוה, ולא לתענוג (עי' פתחי תשובה יו"ד קנז).

הסתכנות בספורט

ש: האם מותר לעסוק בספורט עם סיכון מסויים?

ת: לא. זה מותר רק לצורך מצוה או פרנסה, ולא לצורך בילוי. פת"ש יו"ד קנז. אגרות הראיה (ג תתנב).

מסירות נפש

ש: האם למאבטח ראש הממשלה מותר, חובה או איסור לקפוץ על ראש הממשלה על מנת לההרג במקומו?

ת: מותר לו למסור את הנפש כדי להצילו. הגה"מ בשם ירושלמי (ב"י חו"מ תכו).

גילוי

ש: האם מותר לשתות משקה שהיה מגולה כל הלילה?

ת: בימינו, רבים מקילים, כי טעם האיסור הוא שמא נחש הטיל בו ארס, ובימינו נחשים לא מצויים (שו"ע יו"ד קטז א. רמ"א יו"ד ס ג. שו"ת מנחת יצחק ט פה. [והחזון איש נזהר מאד מגילוי. בס' טעמא דקרא בהנהגות מרן החזון איש אות כז – רשם מ"צ.]

שום גבישי

ש: האם שום שבישי אסור משום גילוי בלילה?

ת: יש מתירים שום ובצל בלילה כיון שאין ענין זה מופיע ברמב"ם ובשו"ע. שו"ת מנחת יצחק (ב סח יג. ו עד). שו"ת יביע אומר (א יו"ד ט. ב יו"ד ז. ד או"ח ה).

כסא בטיחות

ש: האם באמת חייבים בכסא בטיחות לילד? זו טירדה גדולה! פעם לא היה ולא קרה כלום!

ת: חייבים! הם מונעים 60% ממקרי המוות של ילדים!

אופנוע

ש: האם מותר לנסוע באופנוע? אני מאד זהיר!

ת: לא די בכך. יש נהגים אחרים מאד לא זהירים, באופנוע חשופים. זה כלי מאד מאד מסוכן (ע' שו"ת שאילת שלמה א תעג).

רוכב אופניים

ש: האם רוכב על אופניים חייב בחבישת קסדה?

ת: מה שהחוק מחייב.

ש: החוק מחייב אבל השוטרים לא אוכפים.

ת: אם אי אכיפה מבטא אישור, בדיעבד לא חייבים.

חגורת בטיחות ביש"ע

ש: האם נכון שבנסיעה בכבישי יש"ע אין צורך לחגור חגורת בטיחות, כדי להגיב מהר אם חלילה נקלעים לאירוע פיקוח נפש?

ת: לא נכון. אלו נדירים מאוד הרבה יותר מתאונות דרכים, והולכים אחרי הרוב. וגם באירוע כנ"ל יש לעיתים עצירת פתע.

מוות בעריסה

ש: לשכנה שלי מת תינוק במוות בעריסה. היא מעשנת. מישהו אמר לה שזאת הסיבה. היא מאוד נעלבה. מה לומר לה?

ת: אל תאמרי לה כלום. אך זה נכון, ארגון הבריאות העולמי קבע ששליש עד חצי ממקרי מוות בעריסה נגרמו על ידי עישון האם בהריון ולאחר לידה.

מים מגולים

ש: אפשר להקל בימינו במים שהיו מגולים כל הלילה?

ת: כן. כי נחשים לא שכיחים בארץ ישראל. כה"ח יו"ד קטז. ועיין כה"ח או"ח תנה אות לג (וזה בזכות החתולים, שהינם אויבי נפש של הנחשים! כשמקימים ישוב חדש בארץ אפילו מביאים חתולים כדי להסיר את הנחשים, העקרבים והעכברים. ויש שעדיין מחמירים. מהרי"ל דיסקין היה זהיר ביותר בגילוי משקין, ואם היה המשקה מגולה שעה קלה לא שתה אותו. ומעשה ואחר אפיית הלחם בביתו נודע לו כי המים שבהם גיבלו את העיסה עמדו בלילה שלפניו מגולים, ולא טעם מהריל"ד מלחם זה. עמוד אש עמ' קפח. וכן החמיר מאוד החזו"א. אמנם סיפר הג"ר חיים קניבסקי: מעשה במחלק חלב לבתים שהיה מחלק גם לחזו"א. פעם השאיר המחלק את כד החלב מגולה ברחוב, והרב לא השתמש בחלב בגלל דין 'גילוי'. סיפר לו המחלק שבמקום הריכוז של המחלקים, משאירים תמיד את החלב מגולה, ומדוע אינו חושש לכך. השיב: ריעותא דלא חזינן, לא מחזקינן. עיין אורחות רבינו א רו-רט – מ"צ).

מעבר חצייה

ש: עד איזה מרחק יש להתאמץ ללכת כדי לחצות במעבר חצייה?

ת: גם מרחק גדול. אין הנחות.

איסור שתיית מים בתקופת תמוז

ש: האם מותר לשתות מים היום שזו תקופת תמוז?

ת: תקופה – הכוונה לזמן שמתחלפת עונה השנה, כי ארבע עונות יש בשנה: ניסן, תמוז, תשרי טבת. וכתב הרמ"א: "ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה, וכן כתבו הקדמונים, ואין לשנות" (יוד קטז ה הגה. עי' או"ח תנה א הגה), ופירש הט"ז (שם סק"ד): "כתוב בד"מ בשם אבודרהם מצאתי כתוב שיש ליזהר מלשתות מים בשעת התקופה משום סכנה שלא יתנזק ויתנפח, והטעם כי טיפת דם נופלת בין תקופה לתקופה, אבל החכם אבן עזרא השיב על זה כי ניחוש בעלמא הוא כו' ואין בו סכנה כלל. ויש מהגאונים אמרו כי לא נחש ביעקב אלא הקדמונים אמרו אלה הדברים להפחיד בני אדם שייראו מאת השם יתברך וישובו כדי שיצילם השם יתברך מארבע תקופות השנה עכ"ל".

יש מחמירים בזה גם בזמננו, והיה מנהג בירושלים שמכריזים בבתי הכנסת בשבת שלפני התקופה ומודיעים שהתקופה נופלת ביום פלוני בשעה פלונית, כמו שמכריזים על המולד. ואפילו למחמירים אלה, יש הרבה התרים, ובתוכם: א. יש אומרים שדווקא כשנופלת התקופה בלילה יש סכנה (דעת תורה). ב. יש נוהגים להקפיד שלא לשתות רק בשעת התקופה, ואילו אח"כ שותים אותם מים (מחזיק ברכה). ג. אם יש ברזל במים כל זמן התקופה אין בזה חשש (רמ"א. ש"ך) או אם הונח הברזל על הכלי שבתוכו המים או התבשיל (דעת תורה).

אבל רוב רובם של הפוסקים סוברים שאפשר להקל ואין ממה לחשוש בכלל.

מובא בפסקי תשובות (תנה אות ב): נחלקו הפוסקים כמה זמן בעת התקופה יש ליזהר שלא לשתות המים, ויש כתבו שמים שעברה עליהם התקופה בלי שיהיה בתוכם ברזל אין לשתות כלל ויש לשופכם, כדמשמע כאן ברמ"א. ולמעשה, בזמן הזה, נוהגים להקל בכל זה ואין חוששים לסכנת התקופה, והרבה טעמים נאמרו בדבר.

וכן כתב ערוך השולחן (ס"ז): "אצלנו אין מנהג כלל לשפוך המים רק יש משימים ברזל", והמהרש"ם בדעת תורה (סי' תכח) כתב שבזמננו שבגגות הבתים או בחלונות ובדלתות קבועים ברזלים די בזה להגן נגד התקופה (שם הערה 6).

וכן כתב בס' שמירת הגוף והנפש (מז י): "ולמעשה נוהגין להקל בכל זה בזמן הזה ואין חוששים לסכנת התקופה".

נסיעה בזהירות

ש: האם נכונה השמועה בשם מרן הרב קוק שאם היה סנהדרין היה אוסר נסיעה ברכב בגלל הסכנה מלבד צרכי בטחון, רפואה וכדומה? יש מקור תלמודי?

ת: זה נכון (עי' לקוטי הראי"ה ב 42). קל וחומר מגזירת סנדל המסומר (שבת ס א - מ"צ).

מעבר באור אדום

ש: מותר לחצות את הכביש כאשר יש אור אדום להולכי רגל בשעות מאוחרות בלילה כשאין אף רכב?

ת: ודאי אסור. א. פיקוח נפש. ממתחכמים כאלה היו תאונות רבות. אם גם בשעה מאוחרת הרמזור פועל, יש סיבה הגיונית לכך, על פי אמות מידה בינלאומיות. ב. עיקרון ההכללה, בארמית: לא פלוג (והג"ר אברהם גנחובסקי, ראש ישיבת טשעבין בירושלים, הקפיד וזירז מאוד שלא לעבור ברמזור אדום אפי' בשעת לילה מאוחרת כשאף אחד לא נמצא ברחוב, מחשש שמא מהחלון יראה איזה ילד וילמד מזה. וטעם נוסף אמר בזה כדי שהאדם יתחנך שלא לעבור גבולות ודברים קבועים. ופעם אחת התבטא שזה מדה של "כוחי ועוצם ידי" לעבור מתי שרוצה ולא להתחשב בגבולות. והמליץ על זה הג"ר גנחובסקי את הפסוק בפרשת חוקת: "וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו". במדבר כ כא. וידוע שהגרי"ש אלישיב ראה פעם אדם עובר באדום, ואמר לו: רשע. וההוא נבהל מאוד, ושאל מדוע מכנהו כך, ואמר לו כי יש בזה שפיכות דמים, שילדים יראוהו וילמדו ממנו. והג"ר גנחובסקי היה מוסיף לספר שהאדמו"ר מגור, הבית ישראל, ראה אדם שעבר באדום, ואמר לו שבפסוק כתוב: "ויאמר אדום אל תעבור בי". במדבר כא ד. והוסיף הג"ר גנחובסקי שהבית ישראל לא היה אומר בדיחות, אלא שידע שכולם ידברו על הווארט שלו וילמדו מזה שלא לעבור באדום. אגן הסהר 456 - מ"צ).

עישון בטרמפ

ש: אם אני בטרמפ והנהג מבקש ממני רשות לעשן, האם לומר לא, משום ונשמרתם?

ת: לא לומר לא. זה לא רכבך. אלא שים ממחטה על הפה והאף.

מסירות נפש

ש: מותר לאדם להרוג את עצמו כדי להציל אחרים, כגון לקפוץ על רימון?

ת: כן. אינו חייב אבל רשאי וזו מסירות נפש גדולה. עיין התשובה הארוכה של מרן הרב קוק. משפט כהן סי' קמג.

סגולה נגד סכנה

ש: אני צריך להגיע למקום עם הרבה ערבים ואני מפחד, יש סגולה נגד סכנה?

ת: יש סגולה מהאדמו"ר מראדזין: ללכת עם אקדח, או עם שמירה (כשהאדמו"ר מראדזין חיפש אחר צבע תכלת, ביקר בכל מיני מקומות באיטליה למצוא שריד של בגדי כהונה, כולל במרתפים של גויים. שאלוהו: הרב לא מפחד ללכת שם? אמר: יש לי סגולה מסבא שלי. אבל הוא לא רצה לגלות מהי. אחר כך שמשו גילה: יש לו אקדח קטן בכיסו... – מ"צ).

הודעה על שוטר לניווט

ש: האם מותר ב WAZEלדווח לאחרים שיש משטרה?

ת: ודאי שכן, זה גורם ישירות לאנשים לנסוע בצורה יותר זהירה באזור בו יש שוטר. גם המשטרה מעוניינת שידעו.

טרמפיאדה

ש: האם מסוכן לעמוד בטרמפיאדה?

ת: רק אם כוחות הבטחון אוסרים. אם לא, מותר. אמנם, יש סיכון, אך הוא אפסי, וקיים בכל מקום בארצנו ובעולם.

הפסקת עישון

ש: אני מעשן. איני מכור אבל נעים לי ואיני מצליח להפסיק. מה לעשות?

ת: בהדרגה. כל שבוע סיגריה אחת פחות.

מעקה לבמה

ש: האם יש חובה להתקין מעקה על במות שמופיעים בהן, הרי אפשר ליפול?

ת: לא. מצוות מעקה היא רק על גג. אך על כל מקום אחר שעלולים ליפול ולהינזק יש חובה מדין לא תעמוד על דם רעך. אבל כאן לא צריך כי האמנים רגילים להיזהר. כמובן על ההורים לשמור על ילדים קטנים שלא יטפסו לשם.