ספירת העומר (שו"ת) 1

ברכת ספירת העומר לנשים

ש: האם אישה אשכנזית יכולה לברך על ספירת העומר?

ת: מובא במשנה ברורה (תפט, ג) שאישה לא תברך על ספירת העומר כיון שודאי תשכח לספור. לנשים יש הרבה עמל והמעמסה וזמניהן אינן בידן. האיש הולך לעבודה וחוזר, אבל לאישה כל רגע יש משהו. אי אפשר לומר לתינוק שלא לבכות בין שעות אלו ואלו. תינוק צריך את אמא. לכן, התורה פטרה אישה ממצוות עשה שהזמן גרמא. אם אדם מברך ואחר כך שוכח יש כאן ספק הלכתי של ברכה לבטלה. לכן כך כתב המשנה ברורה. ברם, אם היא בטוחה שלא תשכח ויש לה איזו שיטה שלא לשכוח, אי אפשר למנוע ממנה. סיכום: יש שנהגו לא לספור. יש נהגו לספור בלי ברכה. ויש שנהגו לספור עם ברכה. וכל אחת תעשה כקהילתה (עיין לוח "ההלכות ומנהגים עמ' 202). [בחידושי הרמב"ן על קידושין דף לד, כתב שספירת העומר היא מצות עשה שלא הזמן גמרא, ושהנשים חייבות בה מדינא. וכבר פלפלו האחרונים הרבה בדבריו אלה. והגרי"ד סולוביצ'יק היה אומר שאינו כדאי לפלפל בזה, דבודאי טעות סופר הוא. נפש הרב עמ' קצא. ואמר הגראי"ל שטיינמן שאצל הבית הלוי נהגו אף הנשים והבנות לספור ספירת העומר בברכה ולא חששו שמא ישכחו יום אחד מלספור, ומשום שהבית הלוי סבר דאפי' חיסר מלספור יום אחד אינו מפסיד וממשיך בשאר הימים לספור בברכה (עיין בהגדה של פסח בריסק בעודות שבסוף הספר שהיה משכיל שנטפל להבית הלוי בטענה שהוא רק מחמיר, והשיבו הבית הלוי שיש לו גם קולות ואחד מה שהוא מיקל למי שחיסר יום אחד בספירה שיכול להמשיך לספור בברכה. ולמעשה אמר הגראי"ל שנשים שיזהרו שלא ישכחו ולא יטעו בכל מנין הימים יכולות לספור ספירת העומר בברכה כמו שנהגו אצל הבית הלוי. אעלה בתמר – מתורת בריסק עמ' קסט). וראה ספר ארחות רבנו (ח"ב עמ' צד) שהגאון מסטייפלער הזכיר לכל הנשים והבנות בביתו לספור בביתו. ואומר הגר"מ פיינשטיין: "אצלנו לא נהוג שנשים סופרות. אבל אשה שכן סופרת, יכולה לברך. ואלי השיטה שמביאים שאין לברך, סברתם הוי, שמאחר שלא נהגו לספור, אין מנהג כזה להן. אבל למעשה יכולות לברך. כאינו מצווה ועושה וכו'". מסורת משה קנו – רשם מ"צ.]

קטן שהגדיל בימי הספירה

ש: האם קטן שנעשה בר מצוה בתוך ימי ספירת העומר יכול להמשיך לברך על ספירת העומר?

ת: עליו לברך, משלושה נימוקים: א. אמנם לפני בר המצווה הקטן אינו מצווה לספור, אבל בפועל הוא ספר. ב. הקטן חייב לספור מדרבנן מדין חינוך ובזמן הזה מצוות ספירת העומר הינה מצווה דרבנן. המצווה מדרבנן וספירת העומר דרבנן, אעפ"י שיש לדון לגבי קטן שהרי יש כאן 'תרי דרבנן'. ג. קיימת שיטה בראשונים הטוענת שכל יום הינו יום בפני עצמו ומצווה בפני עצמה. יש מחלוקת אם ישנה מצווה לספור ארבעים ותשעה ימים או האם ישנה מצווה לספור כל יום. במחלוקת זו הוכרע להחמיר מספק (שו"ע או"ח תפט, ח), אבל אנו מצרפים נימוקים.

ברם, שאלתנו שנויה במחלוקת: יש אומרים שאין לספור עם ברכה לאחר שהגדיל בימי הספירה, ובכללם: שו"ת פרי הארץ (ח"ג ס' א), שו"ת הר צבי (ח"ב ס' עו) והרב עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת (ח"ג ס' כט. והורה לנכדו שנעשה בר מצוה בימי הספירה, שלא יספור יותר בברכה, אלא ישמע את הברכה מגדול שהוא בר חיובה, ולאחר מכן יספור בעצמו ספרית העומר. חזו"ע – יו"ט עמ' רכו. פאר הדור עמ' נג). יש אומרים שיש לו לספור עם ברכה, ובכללם: שערי תשובה על השו"ע (שם), שו"ת כתב סופר (או"ח ס' צט), ערוך השלחן (או"ח תפט, טו), שו"ת תשובות והנהגות (ח"א ס' שיג), הגר"י הוטנר (שו"ת דברי חכמים עמ' קנ) והגר"י קמנצקי (שם). ומובא בפסקי שמועות (דיני הספירה עמ' יג-יד) שכן דעתם של הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה פט"ו), הגרי"ש אלישיב (קובץ מבקשי תורה כרך ד' קובץ ט), הגר"ש ואזנר (קובץ מבית לוי) והגר"נ קרליץ (חוט שני שבת ח"ד). על פי שלושת הנימוקים יחד, אני סובר שיש ללכת בעקבות הפוסקים האומרים לו להמשיך לספור עם ברכה. אעפ"י שעיקר המצווה היא פשוט לספור וגם מי שסופר בלא ברכה קיים את המצווה, במציאות הסופר בלא ברכה מרגיש שהוא לא עושה באמת. זו הרגשה שאינה נכונה, וזה אף לא שיקול הלכתי, זהו רק שיקול מצטרף. סיכום: קטן שהגדיל בתוך ימי הספירה יכול להמשיך לספור עם ברכה.

ספירת העומר ביום ראשון

ש: מה הדין כשספירת העומר מתחילה ביום א' בשבוע ואדם הזכיר שהיום יום ראשון של השבוע לפני שספר, האם מותר לו לספור בברכה?

ת: כן. ראשון בשבוע אין פירושו יום אחד לעומר. פסקי שמועות ל.

יום אחרון בעומר

ש: מה הדין אם ביום האחרון בעומר אמר היום יום האחרון במקום לומר את מנין הימים, האם יצא ידי חובתו?

ת: לא יצא ידי חובתו, כי לא הזכיר כלל מספר הימים אלא רק אמר כמה עוד ימים יש לו לספור. פסקי שמועות כז-כט.

סוף זמן ספירה

ש: מתי סוף זמן ספירת העומר בלילה?

ת: עלות השחר. שו"ע הגר"ז תפט ג. אחר כך, בלי ברכה.

שכח ספירת העומר

ש: מי ששכח לספור יום שלם ובגלל זה מאוד עצוב וגם מתבייש, יכול להמשיך לספור בברכה?

ת: לא. אמנם יש שיטה שמותר. שערים מצויינים בהלכה (קכ אות ז – מ"צ). אבל זו דעת יחיד.

אכילה לפני הספירה

ש: מותר לאכול ארוחת ערב לפני ספירת העומר?

ת: אם ביקש ממישהו להזכיר לו. שו"ת אגרות משה או"ח ד צט. או שיש תפילת ערבית בשעה קבועה. שם. או שעון מעורר.

רב בספירה

ש: למה מכבדים רב בספירת העומר?

ת: כדי לא לבייש הש"ץ במקרה ששכח יום אחד. דרכי חיים ושלום תרכה (וכן כתב הגר"מ שטרנבוך, ומוסיף: "ועוד נראה שהרב בקי לכוין ולהוציא כל מי ששכח ואינו יכול לברך עוד בברכה, וראוי באמת לכל רב לכוין להוציא מי שרוצה לצאת, ומי שאינו רוצה לצאת אינו מוציא, ולכן סופרים אחר כך בברכה". שו"ת תשובות והנהגות א שי – מ"צ).

קטן שהגדיל בימי הספירה

ש: האם קטן שנעשה בר מצווה בתוך ימי ספירת העומר יכול להמשיך לברך על ספירת העומר?

ת: אשכנזים, כן. הר צבי או"ח עב. הליכות שלמה שנח. הגריש"א באשרי האיש תכג (וכן שו"ת תשובות והנהגות א שיג. הגר"י הוטנר והגר"י קמנצקי. שו"ת דברי חכמים עמ' קנ). ספרדים, לכתחילה בלי ברכה, אך אם מברך, יש לו על מה לסמוך. חזו"ע יו"ט רכא (ועיין שו"ת יחוה דעת ג כט – מ"צ).

גר שנתגייר

ש: גר שנתגייר באמצע הספירה, האם סופר בברכה מכאן ואילך?

ת: בלי ברכה. כי חסרים לו ימים. ברכ"י תצג כ.

תיקון שליח ציבור

ש: אם שליח ציבור ספר מספר לא נכון של ספירת העומר ומישהו תיקן אותו, האם המתקן יצא ידי חובה?

ת: לא, אם רק אמר מספר. שו"ת אור לציון ג טז ג (וכן ראיתי פעם למעשה שהאדמו"ר מבעלז ספר מספר לא נכון, וחסידיו תיקנו אותו, ואח"כ ספרו – מ"צ).

"הנני מוכן" לפני ספירת העומר

ש: האם יש לומר את ה"הנני מוכן" לפני ספירת העומר, הרי כתוב "מצוות עשה" וספירת העומר היא מצווה דרבנן (שו"ע או"ח תפט. עיי"ש בביה"ל ס"א ד"ה לספור)?

ת: באופן כללי, יש אומרים. פרי עץ חיים. יסוד ושורש העבודה ט ח. כה"ח תצג ז. ויש שאינם אומרים. נובי"ק יו"ד צג. סידור התניא שער הכולל ב. מעשה רב להגר"א ק. לגבי ספירת העומר, יש שוללים, כי לפי ההלכה ספירת העומר היא בימינו מדרבנן. מ"ב תפט וביה"ל. ואי אפשר לומר מצוות עשה. חזו"א (יו"ט רטו). או להשמיט מילים אלו. כגון דעתו של הגרי"ש אלישיב בספר אשרי האיש (ח"ג עמ' תכד). אבל רשאים לומר משום כמה סיבות: א. ספירת העומר היא ביסודה מצוות עשה. ב. כשכתוב בגמרא: "כל... עובר בעשה", לפעמים הוא עשה דאורייתא, לפעמים הוא עשה דרבנן ולפעמים הוא עשה דמידת חסידות. כלומר, עשה לא צ"ל עשה מן התורה (ראה כללי התלמוד להכנסת הגדולה הנדפסים בסוף מסכת ברכות, כללים נפרדים כלל א', שיש איסור דרבנן שקוראים לו איסור עשה).

[כתב לי הגר"א נבנצל: "אדמו"ר זללה"ה לימד זכות גם על נוסח זה". והגרש"ז אוירבך מסביר שעיקר הכוונה בנוסח הזה היא שסופר לשם קיום מצווה, והלשון "מצוות עשה" יש לפרשו שפיר גם על מצוות עשה דרבנן, ואם הוא מדרבנן כוונתו למ"ע דרבנן. ופשיטא שאין צריכים לכוין בשעת קיום המצווה אם הוא חייב מה"ת או מדרבנן. ומה שאומרים "כמו שכתוב בתורה", יש לפרשו דחכמים תקנו מצווה זו כמו שכתוב בתורה, לעשות זכר למקדש (הליכות שלמה – ספירת העומר יא ב ובהערות).

והאדמו"ר מקאליב מיישב לאלו שאומרים מצוות עשה, משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון. וכמו שכתבו הפוסקים שיכולים לומר וכן כתוב בתורה דאסמכוהו רבנן אקרא (שו"ת קול מנחם או"ח א תכח).

ופעם נשאל הג"ר משה סולוביצ'יק משוויץ בימי ספירת העומר, מה הוא חושב בעת שאומר "הנני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה של ספירת העומר", הא בזמן הזה אינו אלא מדרבנן, וענה ר' משה שהוא חושב "לקיים מצות עשה" של לא תסור מכל אשר יורוך (בסוף ס' והאיש משה בקובץ הוספות עמ' יא).

אמנם נשאל הגר"ח קניבסקי על תירוץ הג"ר משה סולוביצ'יק, והשיב: "לא תסור הוא ל"ת ולא עשה" (שאלת רב ח"ב עמ' שלה).

נהגו הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש ח"ג עמ' תכד) והגר"ח קניבסקי לדלג על המילים "מצות עשה" (דולה ומשקה עמ' קצב) לפי מה שכתב הרמב"ם (הלכות ממרים ב ט) שהאומר על איסור דרבנן שהוא אסור מן התורה עובר באיסור "בל תוסיף". וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות (ב רמז).

וכתב הגר"ע יוסף שנכון להשמיט לגמרי את אמירת הפסוק (שו"ת יחוה דעת ו כט. חזון עובדיה יו"ט עמ' ריד-רטו ובהערה ד).

וכן הג"ר לוי הכהן רבינוביץ, מח"ס מעדני השולחן, היה אומר "לקיים המצוה של ספירת העומר" (עובדות דרבי לוי עמ' קלב).

וכן בשו"ת דברי משה (או"ח סי' כט) שהנוסח בסידור הוא סתירה לתפילה שאחרי הספירה "הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש" וכו' שמתפללים שע"י בנין בית המקדש תחזור מצוות ספירת העומר להיות מן התורה, ולכן עדיף לומר הנני מוכן ומזומן לקיים "מצוות" ספירת העומר וכו'.

וכן מובא בנטעי גבריאל (ח"ג עמ' קע) מה ששמע מהאדמו"ר מצאנז-קלויזנברג (ונדפס בשו"ת דברי יציב או"ח ב ריד) שלא לומר כנוסח הנדפס בסידורים לקיים מצוות עשה, רק יאמר לקיים מצוות ספירת העומר וכתוב בתורה וכו'.

ועיין עוד בפסקי תשובות תפט אות י – מ"צ].

אחרי המפיל

ש: נזכר אחרי שבירך ברכת המפיל שלא ספר ספירת העומר, האם יספור?

ת: כן. הגריש"א באשרי האיש תכה. וכן לגבי ערבית, כי ביסודה זו ברכה על טבעו של עולם, מעין ברכת השבח (עיין ביה"ל רלט ד"ה סמוך. מ"ב רלט ס"ק ג-ד – מ"צ).

רב ששכח ספירת העומר יום שלם

ש: אם רב שכח לספור ספירת העומר, האם יש איזה היתר בשבילו לספור בברכה בציבור כדי לא להתבייש?

ת: אין לו להתבייש, קורה ששוכחים, אבל אם מתבייש יכול לספור עם ברכה. וכן תלמיד חכם שהוא שליח ציבור. כך כתוב בשו"ת הר צבי (או"ח ב, עה) ובשו"ת שבט הלוי (ג, צו).

אפשר משום כמה נימוקים: א. רוב הראשונים אומרים שכל יום הוא מצווה בפני עצמו, אבל אנחנו מחמירים (שו"ע או"ח תפט, ח). ב. ברכה לבטלה היא דרבנן (תוס' ראש השנה לג, א ד"ה הא). ג. מצווה דרבנן נדחת מפני כבוד הבריות (ברכות יט, ב. שו"ע או"ח יג, ג). ד. ראה שערים מצויינים בהלכה (קכ אות ז) שאם הוא לא יברך, אנשים יחשבו שהוא לא עושה את המצווה.

[בדומה לזה, אמר הגרי"ד סולובייצ'יק: "בוא וראה מה כחה של ברכת מצווה, שכשעושים מצווה ואין מברכים עליה, תופסים ההמון שאין זה מצווה באמת, והראיה – מזה שאין מברכין עליה. ראה מה אירע לפסק הגמ' דבשמיני עצרת מיתב יתבינן וכו', ומדלא בירכו עליה, תפסו ההמון בטעות שאינה מצווה, והתחילו לזלזל בה עד שבא לידי כך שהפסיקו לגמרי מלישב בסוכה, והוא מנהג בטעות" (נפש הרב עמ' רכ-רכא. מדברי הרב עמ' קפג). ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סוס"י), כי להניח תפילין בלא ברכה, לא יבין איש שאינו ת"ח, ויבוא להקל ולזלזל בהנחתם וכו' - מ"צ].

ויש חולקים: שו"ת יביע אומר או"ח ח מו ב. חזו"ע יו"ט עמ' רמח. הג"ר שמואל קמנצקי מובא בקובץ הלכות ספירות העומר עמ' מו.

[הגר"א נבנצל כתב לי: "יבקש בצנעה ממישהו שיכוון לצאת בברכת הרב.

הגר"ח קניבסקי כתב לי: "ברכה לבטלה".

הג"ר יעקב אריאל, רבה של רמת גן, כתב לי: "לבקש מאחד המתפללים שלא יברך אלא יתכוון לצאת בברכת הרב".

הגרז"נ גולדברג כתב לי: "מעשה שקראו אצל בית הלוי אביו של ר"ח ששכח לספור לילה אחד והוא חייב להתפלל לפני העמוד, ביקש מאחד המתפללים שיברך לפני הספירה ויכוון לצאת בברכה שאמר בתור ש"ץ. ועיין הר צבי שדן אם יכול להוציא כיוון ששכח ואינו יכול לקיים המצווה ואולי נחשב פטור מן הדבר" (בעל שו"ת הר צבי במקראי קודש – פסח ח"ב סי' מו).

הג"ר שמאי קהת הכוהן גראס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "יש עצה שיעמוד אצלו להוציא, ואם א"א שהרי הרבה פוסקים ס"ל דיכול לברך וכדי שלא יתבייש יכול לסמוך עליהם".

והגרש"ז אוירבך נותן עצה שמי שדילג יום אחד מלספור ספירת העומר, יכול לברך על הספירה עבור אחר להוציאו בברכתו, דהיינו שיסכים חברו כדי למנעו מבושה שלא לברך אלא לצאת בברכתו (הליכות שלמה יא, ז).

והג"ר פינחס אברהם מייערס, אב"ד האג ובעל שו"ת דברי פינחס, כתב לי: "יעיין בספרי שו"ת דברי פינחס ח"א (סי' לט) בשם הרב מצאנז ותלמידי הבעש"ט לכתחלה לספור בברכה, וכל שכן היכא שיש בזה משום בושה".

ונשאל בשו"ת דברי חכמים (עמ' קמט-קנ): שמעתי בשם הבריסקר רב, שפעם שכח לספור ספירה, ואמר לתלמידו לא לומר הברכה, והוא יספור עם ברכה בשבילו ולהוציא ידי תלמידו שמחויב בברכה, וממילא יכול לומר זה בקול רם, ולא יהיה זלזול בכבוד הרב ששכח לספור מקודם. ובספר מקראי קדש (מר' צבי פסח פראנק) הביא שו"ת שלא לעשות זה, מה למעשה הדין בזה אצלנו? והשיב: אחד שמע מהגר"מ פיינשטיין, שמעיקר הדין יוכל לעשות זה (שבכלל יש הרבה שיטות שסוברים שכל יום הוי מצווה חדשה, וממילא כל אחד יוכל לומר ברכה בכל יום ויום), אבל למעשה טוב לא לעשות זה בכל אופן (רק אם יהיה בזיון לרב בכגון דא מותר) וגם הג"ר העניך לייבוויטש סבר לא לעשות זה בכל אופן (שדומה קצת לשקר).

ומסופר שפעם אירע בספירת העומר שהיה הגרי"ש אלישיב בספק אם ברך אתמול כדין, ונסתפק, וככל הנראה שטעה ביום. ומאותו יום ואילך ביקש שיוציאוהו בברכה, ובכל יום היה אחד מהמתפללים מוציאו בברכה, והיה ההוא מברך בקול רם ומוציאו בברכה.

אמנם לכמה מנכדי הגריש"א היה נראה שאין זה לכבודו של הרב שכל המתפללים רואים שמוציאים אותו בספירת העומר, וניגשו להגריש"א ושאלו אותו אם לא עדיף שההוא יברך יותר בשקט, שלא כולם יראו וישמעו, ויהיה אולי ח"ו פגיעה בכבוד התורה...

מחה הג"ר אלישיב בתוקף ואמר: "אדרבה, כולם יראו את ההלכה וילמדו שלא להקל בזה"!!!

ונשתוממו כשעה חדא מגודל קדושתו של הג"ר אלישיב איך שלא חס על כבודו, העיקר להרבות כבוד שמים (עלון 'דברים הרבה' גליון 25 שמיני תשע"ג).

מצאתי הרבה פעמים שגדולי ישראל טעו או שכחו בברכות או בתפילה, שהרי גם הם בני אדם דומים למלאכים, ו'דומים' דווקא.

החפץ חיים נהג שלא לברך על נטילת ידיים בנטילה ראשונה. אמנם פעם אירע שברך על נטילת ידים בנטילה ראשונה בליל הסדר בטעות. ובתחילה היה מיצר על טעותו, אולם אח"כ הפטיר: "פעם אחת בחיי קיימתי דעת הגר"א שאומר שצריך לברך על נטילת ידים על דבר שטיבולו במשקה". והיה לפלא שלא דאג יותר על טעותו, כי החפץ חיים היה עושה הכל כפי שורת הדין, ולא היה מחמיר בשום דבר, אמנם חומרא אחת נהג, שהיה דואג וחושש מאוד לשיטת הרמב"ם דברכה לבטלה היא בכלל הלאו ד"לא תשא", ובגמרא יומא (פו, א) מבואר ש"לא תשא" מן החמורות לגבי כפרה, ע"ש, ומטעם זה החמיר מאוד בדין ברכה שאינה צריכה וברכה לבטלה, וכל פעם שיצאו נכדיו לרחוב, כשחזרו הוצרכו להראותו שאין תחת מנעלם שום טינוף, כדי שלא יברך במקום שאינו טהור ויהיו ברכותיו לבטלה (הגדת הגרשוני עמ' נד).

וראיתי פעם למעשה שהאדמו"ר מבעלז - הגרי"ד רוקח - ספר מספר לא נכון, והגבאי שלו תיקן אותו.

קרה פעם שהרבי מסאטמר אמר עלינו ושכח לומר קוה וכו' ואין כאלקינו קודם (כמנהג ספרד), לכן אמרם אחרי עלינו. הוא אמר כי ישנו במנהג אשכנזים, לכן פעם אחת נהג כן... (עדות ביוסף עמ' ערב).

אמר הגר"ח קניבסקי על החזו"א: "פעם שכחתי בשבת בבוקר לומר 'רצה' בברכת המזון, ואמר לי: הרי תאמר 'רצה' בסעודה שלישית. ופ"א שכח החזו"א 'רצה' בבוקר וביקש מאחר שיוציאו (ואמנם בפוסקים מבואר לא כן) (מעשה איש ח"ה עמ' טז).

פעם בירך הסטייפלר לישב בסוכה על המזונות, ושכח לברך ברכתם והכניסן לפיו, ונזכר מיד. סיפר ת"ח אחד, שמי שעמד שם הרגיש ממש, שהוציא מפיו המאכל בחיל ובמורא, כאחד שנודע לו שיש סם המות במאכלו! (אשכבתיה דרבי ח"ב עמ' קנו) - מ"צ].

לימוד בשולחן ערוך הלכות ספירת העומר בזמן שאפשר לספור

ש: מי שבלימוד בשולחן ערוך הלכות ספירת העומר (או"ח תפט א) אומר: "כיצד? ביום הראשון אומר: היום יום אחד בעומר, עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר: היום שבעה ימים שהם שבוע אחד בעומר, וביום שמיני יאמר: היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד בעומר, וכן עד שיגיע לארבעה עשר יאמר: היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועות בעומר, ועל דרך זה מונה והולך עד מ"ט יום", - האם מותר לו לספור אותו יום בברכה?

ת: כן, כי לא התכוון למצווה אלא ללימוד.

[ובספר היכל הוראה (ב, פד), השיב הג"ר משה ברנדסדורפר שאם הוא לומד כדרך שהוא רגיל בשעת לימודו ולא כדרך שהוא סופר, הוא יכול לספור ספירת העומר בברכה - מ"צ].

ספירה בעמידה

ש: האם חייבים לספור בעמידה?

ת: כן. תצג מ"ב ו. וחולה או זקן יכול בישיבה. חזו"ע יו"ט רכח.

ברכה לבטלה למפרע בספירת העומר

ש: מי ששכח לספור יום אחד בספירת העומר ולא יכול להמשיך בברכה, האם כל ברכותיו למפרע לבטלה?

ת: זו דעת יחיד של החיד"א (עבודת הקודש, מורה באצבע פ"ז סי' ריז). אך האחרונים דחו דבריו על פי דברי הריטב"א (חולין קו א) שאם נטל ידיו ובירך, רשאי להמלך ולא לאכול ואין ברכתו לבטלה, כיון שכאשר רצה לאכול היה מחוייב בנטילת ידיים. וכן כתב החת"ס (יו"ד סי' שכ) שבבירך ותרם ושאל תרומתו כן הוא. עיין פסקי תשובות תפט אות כב.

ספק אם ספר עומר

ש: אם אני מסופק אם ספרתי או לא, אפשר להמשיך?

ת: כן, בברכה. שו"ע ומ"ב (או"ח תפט ח ומ"ב שם).

ספירת העומר בין השמשות

ש: ספר עומר בין השמשות, יצא?

ת: יאמר שוב אחרי צאת הכוכבים בלי ברכה. משנה ברורה (תפט ס"ק יד-טו).

ספירה לאישה אשכנזית

ש: אם אישה אשכנזית רוצה, יכולה לברך על ספירת העומר?

ת: יש אומרים שחייבת. מג"א. יש אומרים שיכולה. הגריש"א באשרי האיש תכז. ויש אומרים שלא תברך. מ"ב תצג ג (והסטייפלר היה מזכיר לכל הנשים והבנות בביתו לספור בביתו. אורחות רבנו ב צד. ואמר הגר"מ פיינשטיין: "אצלנו לא נהוג שנשים סופרות. אבל אישה שכן סופרת, יכולה לברך. ואלי השיטה שמביאים שאין לברך, סברתם הוי, שמאחר שלא נהגו לספור, אין מנהג כזה להן. אבל למעשה יכולות לברך. כאינו מצווה ועושה וכו'". מסורת משה קנו – מ"צ).

ספירת עומר לספרדיות

ש: האם ספרדיות יכולות לספור את העומר?

ת: יש אומרים שלא תספורנה. ויש אומרים שתספורנה בלי ברכה. כה"ח תצג ט. חזו"ע יו"ט רכ.

ספירה לאישה תימנית

ש: האם תימניות סופרות את העומר?

ת: לא. שו"ע המקוצר סז.

חולה אנוש

ש: האם חולה אנוש שימיו ספורים יברך על ספירת העומר? הרי אם יעלה למרומים, זה יהיה למפרע ברכה לבטלה?

ת: כן יברך. וד' יברכהו. אין זו ברכה לבטלה, שהרי כאשר בירך, בירך כדין, ורק אחר כך יש השלכה למפרע, כמו למשל מתיר למפרע הפרשת חלה או תרומות ומעשרות בברכה. משפט כוהן לט.

מצוות עשה של ספירת העומר

ש: למה אנו אומרים לשם יחוד... לקיים מצות עשה של ספירת העומר, הרי בימינו זה מדרבנן?

ת: א. יש ראשונים שאומרים שזה מדאורייתא גם בימינו. ב. יש מצוות עשה מדרבנן. ג. יש סידורים שכתוב מצוות ספירת העומר בלי עשה. ד. לא ברור מי חיבר לשם יחוד, ולא חייבים לאומרו (עיין הראשל"צ הגר"י יוסף. בית מרן 71).

ספק בספירת העומר

ש: הנה כתב בשו"ע (או"ח תפט ח) שאם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר, יספור בשאר ימים בברכה. ע"כ. וע"ש הטעם במשנה ברורה. ויש לעיין באופן שביום שבעה עשר לעומר הוא מסופק שיתכן שאתמול אמר "היום חמישה עשר לעומר", במקום לומר "היום ששה עשר לעומר", והשאלה כאן שזה לא ספק רגיל, אלא יש לו 90 אחוז שאמר "היום חמישה עשר לעומר", ורק 10 אחוז יתכן שאמר אתמול כראוי "היום ששה עשר לעומר", והשאלה אם גם בספק כזה ימשיך לספור שאר הימים בברכה, או בספק לא? [זו שאלה מהג"ר גמליאל רבינוביץ, מח"ס גם אני אודך]

ת: בספק ספיקא, אם ספק אחד אינו שקול, זו מחלוקת, שב שמעתתא א יח. ש"ך יו"ד קי קצור כללי ס"קס לג. אך כאן מאידך הספק השני לא שקול לכיוון שני כי רוב הראשונים אומרים שכל יום הוא מצווה לחוד. וגם בס"ס אם לברך מחלוקת בין מ"ב רטו כ ולח"מ ברכות ד ו. לכן נראה שיש לברך.

קטן שדילג ספירת העומר

ש: מה דין קטן שדילג יום שלם בספירת העומר, האם ממשיך בלי ברכה כמו גדול, או עם ברכה כי בשביל חינוך אין ברכה לבטלה בקטן?

ת: בלי ברכה, כי דין חינוך הוא באותם התנאים של גדול. ברכה לבטלה שמותרת בשביל חינוך, זה כאשר המטרה היא ללמדו את הברכה אם אינו יודע לברך (ספר ספירת העומר לרב צבי כהן עמ' לו דלא כראשל"צ הגר"י יוסף. בית מרן 73 סעי' ט).