שיעורי הרב שלמה אבינר

איתור ספרי תורה גנובים

ש: האם מותר להטמין בספר תורה מערכת איתור אלקטרונית למקרה של גניבה?

ת: זו טכנולוגיה מותרת ומצוה גדולה. א. אין בעיה של מוקצה כי המכשיר בטל לספר התורה, ויש כאן בסיס לדבר המותר והאסור. ב. אין בעיה של פגיעה בכבוד ספר התורה כי אדרבה זה כבודו שלא ייגנב. ג. אין בעיה של חילול שבת באזעקת המשטרה, אלא אדרבה סיוע למלחמה נגד הפשע והיזק הרבים.

ריקוד נשים עם ספר תורה

ש: איני רואה למה שיהיה אסור לנשים לרקוד עם ספר תורה בשמחת תורה. אני מאד מתלהבת מזה?

ת: בכל זאת אסור. אולי זו רק בקשה תחילית שתביא עוד תביעות דומות בכיוון זה, ויש לדון בכולן. ואם זו בקשה נקודתית, אולי יהיו נשים בלבוש לא צנוע ולא שייך שתחזקנה ספר תורה. ואם תאמר שתהיינה צנועות, אולי אינן במצב של טהרה. ואם הן במצב של טהרה, אולי המניע לא טהור, כלומר רצון להדמות ותחרות. ואם תאמר שהמניע טהור, מכל מקום אין לשנות סדרי תפילה הנהוגים אלפי שנים. באשר להתלהבות, עדיף לך להתלהב בקיום מה שאת מצווה, כי כידוע, גבול המצווה ועושה...

טלטול ספר תורה

ש: כמה אנשים צריך כדי להעביר ספר תורה ברכב ממקום למקום? צריך להחזיק אותו ביד כל הדרך?

ת: מותר לאדם אחד להניחו ברכב בצורה מכובדת ובטוחה. ש"ך יו"ד רפב סק"ה.

הולכת ספר תורה

ש: כאשר מוליכים ספר תורה, איך מחזיקים אותו?

ת: הצד הנפתח מול האוחז. עיין רמ"א יו"ד קמז ד (וכן החזו"א. דברי שי"ח ד י – מ"צ).

חובת בדיקת ס"ת ע"י מחשב

ש: האם יש חיוב לבדוק ספרי תורה על ידי מחשב?

ת: ראוי, אבל לא חייב. וכן כתב בפסקי תשובות (קמג אות ו).

[בשו"ת משנה הלכות (טו נו) מתנגד כי בכל הדורות מאז מתן תורה לא בדקו על ידי בדיקת מחשב וכשמצאו טעויות תיקנו. ויש אומרים שראוי ומומלץ לבדוק בגלל הבעיות אבל לא חייבים (שו"ת מנחת יצחק י פט. שו"ת קנין תורה בהלכה ה קו. שו"ת תשובות והנהגות ב צט. ג שכו). אך בשו"ת שבט הלוי (ז ב-ג. ח י) מחייב בדיקה, כיוון שבדקו ומצאו שב-80% מספרי תורה יש טעויות. וכן בהכנסת ספר תורה בבית מדרשו של חסידי באבוב בלונדון, האדמו"ר רבי שלמה [השני] מבאבוב אמר שחייבים לבדוק ס"ת במחשב, ומה שלא נהגו בעבר, כי יש ירידות הדורות, הביא ראיה מדברי הטור (יו"ד סי' קפג) מה שאינינו מהבדלים בין נידה לזיבה: "משרבו הגלויות ותכפו הצרות ונתמעטו הלבבות חשו שמא יבואו לטעות באיסור כרת" (קובץ כרם שלמה ח"ב עמ' רסז והלאה). והאדמו"ר אמרי סופר מערלוי החמיר שלא לברך ולקרות בס"ת שלא עבר הגהת מחשב, כי אמנם אנו סומכים על חזקה ורוב, מעשה בכל יום שבשעת קריאת התורה נמצאו ס"ת ספולים לרוב. ברם בשנת תשנ"ז כשהיה בשבת בצפת, והוציאו במנחה את הס"ת של המגיד הק' מטשערנוביל (הנמצא בקלויז טשערנוביל בצפת), עשה האמרי סופר התרת נדרים ועלה לתורה, למרות שהס"ת לא נבדק במחשב (הליכות והנהגות אמרי סופר ח"א עמ' עו הערה ז) - מ"צ].

הכנסת ספר תורה

ש: האם אפשר לממן סעודת הכנסת ספר תורה ממעשר כספים?

ת: לא. מעשר זה לעניים. יתר על כן, במקום סעודה עדיף לתת את הכסף ללומדי תורה, שהרי התורה ניתנה כדי שנלמד ולא כדי שנאכל. חיי אדם, הלכות ספר תורה (כלל לא – מ"צ).

הוצאת ספר תורה ללמוד

ש: האם מותר להוציא ספר תורה עבור בר מצוה בשביל החזרה האחרונה שלו?

ת: כן. כמובן בחרדת קודש.

קירוב ספר תורה למנשקים

ש: האם מותר למי שמוביל ספר תורה בבית-הכנסת להתקרב לאנשים שרוצים לנשקו?

ת: לא . זה גנאי. הם אלה שצריכים להתקרב לספר התורה. פס"ת קלד ו.

כתיבת אותיות ספר תורה

ש: אם אדם ממלא אותיות אחרונות של ספר תורה כפי שנהוג במעמד סיום כתיבת ספר תורה, האם יוצא ידי חובת כתיבת ספר תורה?

ת: לרוב השיטות לא, כי הספר נחשב גם בלי המילוי, אך זהו מנהג קדום בישראל, ומעשה בנודע ביהודה שכך הכירו שזה ספר שכתב יהודי ולא גוי. נטעי גבריאל, הכנסת ספר תורה יא ה. ואפילו ישלם כסף על כך, אין לזה מקור ברור שיקיים מצות כתיבת ספר תורה, ולכן עדיף לתת את הכסף לעניים.

[מסופר שם שפעם אחת מצאו יהודים ספר תורה על הדרך, וכתבו בשאלה להגאון הנודע ביהודה, אם מותר לקרות בו, כי יש בזה מחלוקת בשולחן ערוך יו"ד סי' רפא, בנמצא ביד גוי, והשיב להם בקיצור מנהג ישראל תורה הוא, ולא הבינו כוונתו, ושאלו על זה. וביאר כוונתו, כי מנהג ישראל לקנות אותיות בהתחלת כתיבת ספר תורה ובסיום. והכתב הזה משונה, וניכר שאינו כתב סופר, ולכן תראו בספר, אם יש בו מנהג ישראל אז תורה כשרה הוא.

וכדומה, אירע פעם במעמד כתיבת אותיות אחרונות שלפני הכנסת ספר תורה שכבדו את אחד מהמשתתפים לכתוב אות, והוא טען שאינו מבין מה העניין בזה, הלא בלאו הכי אינו מקיים בזה מצוות "ועתה כתבו לכם", שהרי הסופר כותב האות ומכבדים האורחים רק למלא דיו בתוך האותיות, וא"כ מה תוסיף כתיבתו?

ואמר לו הגאון מטשעבין שכך מנהג ישראל מאז ומקדם, א"כ וודאי שיש בזה ענין. ואמר שהרידב"ז אמר בזה טעם נפלא עפ"י דברי הגמ' (גיטין מה ב): "ספר תורה שכתבו מין ישרף, כתבו עכו"ם יגנז, נמצא ביד מין יגנז, נמצא ביד עכו"ם אמרי לה יגנז, אמרי לה קורין בו", ואמר הרידב"ז שמנהג זה גורם תקנה חשובה, שכן אם אדם מזדמן לאיזה מקום ורוצה לקיים מצוות קריאת ספר תורה, אמנם אינו יודע אם הספר נכתב בקדושה ובטהרה עפ"י ההלכה, ובזכות מנהג זה יכול להתבונן אם האותיות האחרונות שונות משאר האותיות, שניכר שנכתבו ע"י האורחים, ידע שזה נכתב עפ"י מנהג ישראל הכשרים (כתוב זאת בספר עמ' לא. מובא בשר התורה 288. בצלו חמדתי עמ' פא-פב). ואומרים בשם האדמו"ר פני מנחם מגור שהוסיף לפ"ז "מנהג ישראל תורה" כלומר שע"י מנהג ישראל בסיום כתיבת ס"ת ניתן להכשיר "תורה" (בצלו חמדתי שם).

והרה"ק רבי מרדכי שלמה מבויאן נתן רמז נחמד למעשה שהיה, בדבר שאלה שהובאה לפני הגה"ק רבי עקיבא איגר, וכך היה מעשה: מאן דהוא מצא ספר תורה שהיה מושלך כדומן על פני השדה בבזיון נורא, ונסתפק בו מי כתבו, אם גוי או מין, שדינו יגנז או ישרף (כמובא בשו"ע יו"ד רפא), או ישראל וכשר הוא. והציעו את השאלה לפני הגאון רבי עקיבא איגר, והשיב בחוכמתו: דהנה מנהג ישראל תורה, שבכתיבת האותיות בשורות האחרונות שבפרשת "וזאת הברכה", הרבה בני אדם משתדלים לזכות לכתוב אות לפי האות הראשונה של שמם. וזה פשוט שאותיות שנכתבו מהרבה בני אדם אינן דומות זה לזה. ועל כן יש לראות בספר תורה שנמצא, האיך נראות האותיות בשורות האחרונות: אם הם אינם דומות זה לזה מחמת המנהג הנ"ל, סימן שישראל כתבו וכשר הוא, ואם הן דומות זה לזה וכן לכתב שבכל הספר, אזי יש לחשוש שגוי או מין כתבו ויגנז. ובזה נשכיל הרמז בפסוק: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" – שישתדלו לזכות במצוות כתיבת האותיות בהכנסת ספר תורה, "למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" - שעל ידי כך שהאותיות ב'שירה' - בשורות האחרונות יהיו כתובים מהרבה בני אדם וממילא לא יהיו דומות זה לזה, אזי יהיה סימן בדבר שהספר נכתב בכשרות ע"י ישראל... (פנינים - דברים עמ' רכז. ועיין כדומה בנטעי גבריאל שם).

אמנם ראיתי בשו"ת רבי עקיבה יוסף (יו"ד סי' צא), כתב הגרע"י שלעזינגער שה"מנהג" שמכבדים לכתוב אותיות בסיום כתיבת ס"ת, "והוא דבר חדש אשר לא שמעתי ולא ראיתי מרבותינו ז"ל" (נראה שלא היה המנהג בהונגריא וכן בארץ ישראל אך נראה שכן נהגו בפולין וברוסיה. שם הערה א). הוא מתנגד משום שלושה נימוקים: א. חשש שאחד הכותבים הוא מין, ואם כותב אפילו אות אחת, ובס"ת שחסר אות אחת נפסל כל הס"ת כולה. ב. ע"י שנותנים לאחרים לכתוב (כשתורמים לכך), נתבטל מצוותו של הכותב הס"ת זו. ג. נשתנו צורת האותיות. וכששאל את חכמי פולין על כך, כי אצלם נהגו כן, אמרו שהסופר מוחק הכל, וכותבו מחדש כראוי. א"כ הוה כגניבת דעת, כי הכותבים שנותנים מעות להסופר, כוונתם שיהיה להם חלק במצוה זו, וסוברים כי כתיבתם קיימת לעולם, וא"כ נכנס לחשש גזילה.

ופעם בא אחד לפני הגר"מ פיינשטיין, שקנה ס"ת חדש לזכרון בנו שנהרג בתאונת דרכים ר"ל, וצוה לסופר שלא יגמור ח' פסוקים האחרונים כדי שיוכל בית הכנסת שלו למוכרם, אך לא שמע הסופר וגמרם. ושואל האם מותר לו עכשיו להגיד לסופר למוחקם, להסירם, או האם מותר לגנוז או למכור יריעה זו, ולכתוב יריעה חדשה. והשיב הגרמ"פ הנה בכלל לא טוב מה שנהוג שאנשים מניחים כמה אותיות לגמור בבית הכנסת, דבאופן רגיל אלו שגומרים האותיות אינם כ"כ בקיאים, ומקלקלים יופי של הס"ת. ובפרט כשכבר כאן נעשה שנגמר ע"י הסופר, זה טוב מאוד, ויותר טוב שיהיה ס"ת נאה ויפה, ממה שירוויח בית הכנסת כמה דולרים (מסורת משה עמ' שלב).

הג"ר שמואל אהרן פיש סיפר: בעת שזכיתי לקבל פני הגאון רבי דב לנדו שליט"א בחוה"מ פסח תשס"ג הצעתי לפמח מה שנסתפקתי (ונדפס במשברי ים על עניני עדל"ת עמ' תרנ) האם בכח של כבוד הבריות לדחות הידור מצוה בקום ועשה וציירנו שם באופן שמכבד אנשים בכתיבת אותיות בספר תורה ויש אחד שידיו רועדות ואם יכבדוהו יתקלקל נוי הס"ת ואם ימנע מליתן לו הרי הוא יתבזה טובא.

ואמר לי שמן הראוי היה לבטל מנהג זה של כתיבת האותיות.

אמרתי לו שמספרים על החתם סופר שהביאו לפני ס"ת ועיין בסופו וראה שהאותיות כתובים בכתב נאה ואמר שכיון שלא קיימו בס"ת זה מנהג ישראל של חלוקת האויות אינו חפץ בו.

והשיבני אם החת"ס אמר ודאי שכן הוא אמנם בזמן החת"ס לא היו במעמד זה אנשים שיש להם דעות כוזבות שהם בבחינת אפיקורסים ופוסלים את הסת. והוסיף שאנשים יכולים לכתוב תשובות ארוכות אבל אם חסר להם פרט זה דהיינו שדעותיהם כוזבות הרי הם בכלל אפיקורסים ופוסלים את הס"ת. וסיים דבריו שאינו אומר זאת בדרך פסק רק בדרך סברא בעלמא.

וסיפרתי לו שבספר תורה שהותיא ידידינו הג"ר אריה לייב בן יעקב שליט"א הורה לו הג"ר אברהם גנחובסקי, ראש ישיבת כוכב מיעקב-טשעבין בירושלים, להשאיר ג' אותיות לג' ראשי ישיבותמותו לא. ובשיח הגר"ד מאוד הנהגה זו שיש בה כדי לקיים שניהם (אגן הסהר ח"ג עמ' 69-68).

וסיפר הג"ר יצחק טוביה ווייס, גאב"ד של העדה החרדית בירושלים, על הג"ר נפתלי שאקאוויצקי, גאב"ד גייטסהעד: בסיום ספר תורה, לא הניח לשום אדם לכתוב אות בספר תורה, כי מכיוון שצריך להיות זהיר מאוד בזה למי מניחים לכתוב אות, שיש שאינם כשרים, ולפעמים קשה לומר לזה לכתוב ולאחר לא לכתוב, לפיכך לא הניח לאף אחד לכתוב. ואף הוא בעצמו לא היה כותב אות, אלא ציווה שהסופר יהיה שלוחו. ואף אני נוהג גם כן כמנהגו, ואיני כותב בעצמי אות".

והוסיף הג"ר ווייס: "מעשה אירע לי באנטווערפן בגמר כתיבת ס"ת שהיה בביתי, שהיה שם 'חצי איטר יד' (היינו שכותב ביד אחת ועושה מלאכתו בשניה), והפרי מגדים (סי' לב א"א סק"ה) כותב שלכתחילה אין ראוי שיכתוב, אולם הוא לא ויתר וכתב אות, ולאחר שהלך הוריתי שימחקו את מה שכתב ואדם אחר יכתוב האות" (ספר רבינו הגדול אמרו עמ' קפד).

ופעם סופר סת"ם סיפר לי בכתיבת אותיות בסוף הספר תורה, שכדי לא להסתבך בכל השאלה, הוא כותב את האותיות וה'מכובד' שם ידו על ידו, והוא נוהג כן לכולם, אפילו ת"ח מופלגים וסופרי סת"ם, זה מה שהוא מכנה 'לא פלוג' – מ"צ].

ספר תורה שנפל

ש: כאשר פתחנו את ארון הקודש נפל ספר תורה. אז צמנו. אך על מה עלינו לעשות תשובה?

ת: יש לסדר את ארון הקודש בצורה בטוחה כדי שספרי התורה לא יפלו. כך כתב מרן

הרב קוק באגרות ("נפל ספר תורה אחד בעוונותינו הרבים מארון הקודש, בשעת

הוצאת או הכנסת ספר תורה, והתבוננתי שסיבת הדבר היה מפני שארון הקודש קטן

מהכיל, וספרי התורה עומדים צפופים. על כן, צויתי שזאת תהיה עיקר התשובה,

להסיר הסיבה הגורמת המכשול, להתנדב לעשות ארון הקודש גדול ויפה לכבודה של

תורתנו הקדושה". אגרות הראיה ח"א אגרת י. וכדומה, פעם כשילדה בת ארבע

נפלה מחלון הבית וקרה נס והיו לה רק שברים קלים, והוריה שאלו את הגרש"ז

אוירבך איזה "תיקון" הם צריכים לעשות בהתאם לחטא, אמר להם: עשו סורגים

לחלונות! ופעם נשפך משקה רותח על ילדה כשישבה על אביה והיא נזקקה לטיפול

בבית חולים בגלל כווייתה הקשה, והוריה שאלו את הגרש"ז על "תיקון" והוא

אמר: יש לקבל שלא לשתות משקה חם בשעה שהם מחזיקים בילדה! ועלהו לא יבול

ג קסג-קסד – מ"צ).

הוצאת ספר תורה לחתן

ש: האם קיים מנהג להוציא ספר תורה לכבוד החתן ולקרוא "ואברהם זקן"?

ת: כן. מוזכר בר"ד אבודרהם ונהוג אצל העולים מתוניס.

ספר תורה לבר מצווה

ש: מותר להוציא ספר תורה במשך היום כדי שבר מצווה יתרגל לקרוא, כמובן בלי ברכה?

ת: כן. בחרדת קודש.

נפל הס"ת עם מי שאוחזו בידיו ולא נגע ברצפה

ש: מעשה בהקפות שניות שאדמו"ר אחד רקד עם הספר תורה ונפל אבל הספר תורה לא נגע ברצפה, האם נחשב שנפל הס"ת לארץ?

ת: זה לא נקרא נפילה.

[אותה שאלה (אמנם ממקרה אחר) הובאה בעלון 'וישמע משה' (פרשת בראשית תשע"ו – גליון פד), והגר"ח קניבסקי אמר שזה לא חשיב נפילה לארץ ואין צריך לצום על כך. והג"ר שלמה זלמן אולמן סיפר לי שהיה מעשה כזה אצל הגה"ק בעל הדברי יואל מסטמאר, והורו הפוסקים שמכיון שלא נגע הס"ת בארץ כלל לא חשיב שנפל לארץ ואין צריך לצום. וכן הסכימו הג"ר יעקב מאיר שטרן והג"ר שמאי גרוס. וסיפר הגר"ש גרוס שלפני כשלושים שנה אירע כמעשה זה בבית המדרש של בעלזא ברחוב אגריפס שהגבאי מעד בעת שהוציא את הס"ת מן הארון והס"ת נשאר אחוז בידיו, והורו המורים דלא חשיב נפילה לארץ.

והג"ר מרדכי גרוס הורה שאפילו נגע הס"ת לארץ אין חיוב לצום מכיוון שהיה אחוז כל העת ביד האוחזו ולא הרפה ממנו לרגע, ואין זה נחשב נופל לארץ. וכן הסכים הג"ר מנדל שפרן. והגר"ש גרוס ציין למש"כ בזה בציץ אליעזר (ה, א), ומתוך דבריו שאם נגע הס"ת לארץ חשיב נפילה וחייבים לצום.

והג"ר נסים קרליץ אמר שכדאי להאוחז בס"ת לצום יום שלם. והיה נראה מדבריו שאמנם ע"פ הלכה ניתן למצוא היתר לפוטרן מן התענית, ומכל מקום כדאי לו לצום ולא לפטור עצמו מזה. ואמר הגר"ש גרוס שאף הוא מבין את ההרגשה בזה. וציין מש"כ בזה בשו"ת הר צבי (א, מ): "ולי נראה שבנידון דידן שהס"ת עצמה לא נפלה אלא האיש שהחזיק את הס"ת הוא נפל, אבל הס"ת נשאר בידו עומד, יש להקל בזה. ולכן יתן פדיון תענית לת"ת לילדים לומדי לימודי קודש, ובזה יכופר וסר עונו, וינצל מכל רע ח"ו". הרי שלמרות שמן הדין לא חשיב נפילה מכל מקום הצריך אותו לעשות פדיון תענית משום כפרה].