שיעורי הרב שלמה אבינר

עניית שאלות טלפון

ש: שמתי לב שפעמים רבות כאשר הרב נשאל שאלה של הלכה או של הנהגה בטלפון, הוא אינו עונה אלא מפנה בדרך כבוד את השואל לשאול רב בעל פה. למה? יש פסול בשאלות בטלפון?

ת: תלוי מה. אבל באופן כללי, חשוב מאוד שלשואל יהיה קשר אישי עם רב, כמה שאפשר, ולא יפנה בעילום שם למי שאינו מכירו. כך כתוב בשו"ת 'משנה הלכות', ושם הוא מתנגד לשאלות הלכתיות בטלפון מנימוק זה ומעוד כמה נימוקים. וכן מתנגד לכך הג"ר הענקין, הגרי"ד סולוביצ'יק והגרח"ד פדווא (עיין המקורות להלן).

ש: אבל לפעמים אדרבה, אדם מתבייש לשאול את רבו או כל רב פנים בפנים, והאפשרות לשאול בעילום שם היא ישועתו?

ת: נכון. יש לשקול כל מקרה לגופו. ויש עוד בעיה, מלבד הקשר האישי, והיא: "הוו מתונים בדין", לפעמים צריך להתעמק, לחשוב, לשקול, לעיין בספרים, וכך אי אפשר לפסוק בטלפון (סיפר הג"ר חיים שאול קרליץ שפעם שאלו את החזו"א איזו שאלה, והחזו"א ענה תשובה מיידית לשאלה, אך אח"כ התאונן על עצמו ואמר שרעק"א לא היה פוסק בצורה כזאת, אלא היה מתישב לכתוב תשובה ולברר את ההלכה ורק אח"כ היה פוסק. אעלה בתמר – מתורת החזו"א עמ' סו).

ש: אבל הרבה פעמים אין צורך בפסק. תמיד הרב מבחין בין פסק שהוא הכרעת הלכה חדשה לבין הודעת הלכה ישנה וידועה. את זה אפשר בטלפון?

ת: גם נכון. ובכל זאת לפעמים בטלפון מתקשים להבין טוב מה אומר השואל שמדבר בצורה מבולבלת וקורה שטועים בהבנת דבריו. וגם אחרי חקירות חוזרות ונשנות של השואל, עדיין אפשר לטעות. לצערנו, מעטים האנשים שעושים שיעורי בית לפני ששואלים שאלה בטלפון כדי שתהיה ברורה. ב"ה יש גם ששואלים ברור, ואפילו כאלה שקוראים מן הכתב.

ש: שמעתי פוסקים שלא רצו להשיב בטלפון שמא יטעו, או דרשו שם וכתובת השואל, כדי להודיע לו במקרה של טעות.

ת: נכון, זה קורה לפעמים. שגיאות מי יבין (תהילים יט יג). ד' יצילנו. אבל על טלפון סלולרי נשמר מספר השואל, ואפשר להתקשר אליו בעת הצורך.

ש: בסיכום, הרב נגד שאלה טלפונית? הרי יש בירושלים ובעוד מקומות הארץ "בתי הוראה" עם שירות טלפוני?! ומפורסם שאפשר היה לשאול את הגר"מ פיינשטיין בטלפון OR71222 אוOR71212 . וסיפר הג"ר טוביה גולדשטיין, ראש ישיבת עמק הלכה, שכשנתן הגרמ"פ סמיכה, כתב לפעמים את מספר הטלפון שלו מאחורי הסמיכה... (איש הלכה עמ' 214 הערה 140).

ת: לא, איני נגד. תלוי במקרה. לפעמים זה נצרך, כגון שאלה דחופה, או שהשואל מתבייש, או שאין לו רב לשאול.

ש: עוד שאלה, האם יש אנשים שמתקשרים כדי להכשיל, לקנטר, לעשות סקר וכו'?

ת: כן, זה קורה. אבל קל לזהות. אך ב"ה זה נדיר. בני ישראל הם אנשים טובים ותמימים, ד' ישמרם.

מקורות:

הג"ר יוסף אליהו הענקין כותב: "ולא יפה עושים אלה הפונים בשאלות ע"י טלפון ומעלימים את שמם ומקומם, בכדי לפטור עצמם מלישא בעול רבנות, שיצטרכו לישא כשיפנו פנים בפנים – כי כששואלים את הרב פנים בפנים אז יש לו זמן לעיין בספר ולהמלך, ואם מזדמן שהרב חוזר בו מהוראתו יכול לתקן כשיודע את האיש ואת מקומו, מה שאין כן כשעונה ע"י טלפון בחפזון, הרי עלול לטעות, ואם ירצה לחזור אינו יודע מי הוא השואל ואין לו תקנה. ועל כן יש רבנים שאין משיבים על שאלות שע"י טלפון. ועכ"פ השואל בודאי לא טוב עושה שאינו הולך לשאול פנים בפנים, ואם מוכרח הוא לזה לפעמים, עכ"פ יודיע את שמו והכתובת שלו" (עדות לישראל, עיקרי דינים ומנהגי ביהכ"נ אות ע).

הג"ר חנוך דוב פדווא, אב"ד לונדון ומח"ס שו"ת 'חשב האפוד', הקפיד מאוד שלא להורות שאלה בטלפון, כי לדעתו קשה לענות בישוב הדעת באופן זה, ואמר שמן הנסיון ראה כן, ואכמ"ל כמה עובדות בזה, ופשוט שבמקום ההכרח שאני (הליכות חנוך עמ' רז).

הגרי"ד סולוביצ'יק היה מזהיר שאין לרבנים לפסוק שאלות בטלפון מפני שני טעמים: א. בזה"ז אין לנו באמת המושג של רבו מובהק אשר רוב חכמתו הימנו, שהרי רוב לימודנו הוא מהספרים. והפמ"ג הוסיף עפי"ז שאין להורות הלכה מבלי לעיין בספרים, שהספרים הם בבחינת רבותינו, ואסור להורות הלכה בפני רבו. ב. אם הרב חייב להשיב בטלפון, אין לו להשיב תיכף ומיד, עפ"י המבואר במשנה ריש אבות, הוו מתונים בדין. ולכל הפחות בעינן שיעור זה של מתינות – שלא ישיב תיכף ומיד (נפש הרב עמ' לב והערה 50).

האדמו"ר מספינקא, הג"ר נחמן כהנא (שמלבד היותו אדמו"ר היה מפורסם כפוסק מובהק), היה נמנע מלענות שאלות הלכה בטלפון, והיה מרגלא בפומיה לומר שראוי מאוד שהמורה הוראה יראה לפניו את האיש השואל בעת שאלתו וללמוד גם מהבעת פניו ואופן דיבורו את רקע שאלתו וכו' ולפי"ז להבין גם דברים שאינו אומר בהדיא, ונפק"מ גדולה יש בזה לגבי הפסק (כך כתב האדמו"ר רבי נפתלי מאסקאוויטש ממעליץ. רב רבנן עמ' שצז).

ובשו"ת 'משנה הלכות' (ז קלד. ח"א בהקדמה. יב קכב), הג"ר מנשה קליין, האונגווארער רב, כותב בתקיפות לא לפסוק שאלות בטלפון, בגלל חמישה נימוקים: א. כמה פעמים השואל בטלפון אינו מסביר את שאלתו כראוי, כי כן הדרך בטלפון לקצר, והמורה מבין משהו אחר ממה שבאמת השאלה ופוסק לפי זה, ונמצא שיוצא מכשול. ב. לפעמים מחמת בהילות ומהירות הענין המורה משיב שלא כהלכה ואחר זמן

שוקל בדעתו ורואה שטעה, והרי כתוב בגמרא "הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לכם טעות הן בידי" (בבא בתרא קכז א. זבחים צד ב. נדה סח א), וכיוון שאינו יודע מי השואל ולמי להשיב נמצא יוצא מזה מכשול לאותו זמן ולדורות, שאותו השואל ימסור דבר זה בשם המורה לאחרים ולו ולבניו. ועוד, הפמ"ג הוסיף עפי"ז שאין להורות הלכה מבלי לעיין בספרים, שהספרים הם בבחינת רבותינו, ואסור להורות הלכה בפני רבו. ג. כמה פעמים השואל שואל רק כדי לקנטר את הרב, והוא רוצה להראות אחרת והולך ושואל לרב אחר. ד. זה גורם לבני ישראל לדור במקומות שאין בהם מורה הוראה, כיוון שהאדם סומך על עצמו ועל הטלפון, ואסור לבן ישראל לדור במקום שאין שם מורה הוראה, ובירושלמי

שלהי קידושין כתוב שאסור לדור בעיר שאין בה לא רופא ולא מרחץ ולא בי"ד מכין

וחובטין, ובגמ' סנהדרין י"ז כתוב שכל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין ת"ח רשאי

לדור בתוכה, ובין הדברים – בי"ד מכין ועונשין וכו'. ה. עי"ז נתמעטו המורים והתורה חוגרת שק, שהשואלים ובפרט בני התורה סומכים לשאול אחד את השני או גדולי מורי הוראה וממילא אין ממנין עליהם מורי הוראה שיהיו בכל מקום. ועיין רמב"ם (הל' תשובה ד ב): "לפיכך צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכם גדול וזקן ויר"ש מנעוריו ואהוב להם" וכו'. אם כן, מבואר שיש חיוב בכל קהילה וקהילה להעמיד מורי הוראות להורות להם דרך ד'.