שיעורי הרב שלמה אבינר

תענית ופדיון הבן

ש: האם זה נכון שהשתתפות בפדיון הבן שוה פ"ד תעניות?

ת: השדי חמד אומר שזו שיחה נאה בפי הבריות. מערכת ס כלל נד. בשו"ת עמק יהושע יו"ד יח מביא זאת בשם האר"י. אך הגר"מ שך תמה על תלמיד שהפסיד שיעור כדי ללכת לסעודת פדיון הבן והסביר לו שגם שיעור לימוד תורה שוה 84 תעניות.

חשבון פדיון הבן

ש: איך עושים חשבון מתי פדיון הבן?

ת: תמיד יום בשבוע - יומיים אחר כך. אם נולד ביום ג - הפדיון ביום ה או בליל יום ה. ואם זה חל בשבת, אז במוצש"ק.

פדיון הבן בטלפון

ש: אם אין כוהן במדינה רחוקה והגיע זמן פדיון הבן, מה לעשות? אפשר בטלפון?

ת: אפשר לזכות לכוהן על ידי אחר מדעתו של הכוהן (עיין ים של שלמה קידושין פ"א סי' נד. ט"ז יו"ד שה יא – מ"צ).

מעשר על חמשת הסלעים מפדיון הבן

ש: האם כוהן צריך להפריש מעשר מחמשת הסלעים שהוא מקבל בפדיון הבן, אולי הן נחשבות כ"משולחן גבוה קא זכו" וכמתנות כהונה שלא חייבות במעשר?

ת: לא לתת. כי התורה זיכתה לו.

למקורות נוספים לחץ כאןפדיון הבן בטעות

ש: אני כוהן וערכתי פדיון הבן ואחר כך התברר שהאם בת לוי. שכחתי לברר.

ת: זה היה לשווא ויש להחזיר את הכסף.

בכורות

ש: מה המקור לכך שבעתיד הבכורות יחזרו לתפקידים?

ת: אור החיים בראשית מט כח.

מס על פדיון הבן

ש: האם כהן צריך להצהיר למס הכנסה על כסף שקיבל עבור פדיון הבן?

ת: לא. זו מתנה. והיא נדירה (וכדומה, כתוב בשו"ת רבבות אפרים [ו שפט] שבספר ובחרת בחיים [עמ' סח] מהרב חיים ראזעבערג מביא שהגר"ח קריסווירטה בהספידו על הגר"י קמנצקי דבר בשבחו שנהג להפריש מס אף ממשלוח מנות, והוא מס ממשלה. אלא זו מדת חסידות ולא חייבים, כי הכמות שמקבלים במשלוח מנות היא זניחה).

תענית ופדיון הבן

ש: האם זה נכון שהשתתפות בפדיון הבן שוה פ"ד תעניות?

ת: השדי חמד אומר שזו שיחה נאה בפי הבריות. מערכת ס כלל נד. בשו"ת עמק יהושע יו"ד יח מביא זאת בשם האר"י. אך הגר"מ שך תמה על תלמיד שהפסיד שיעור כדי ללכת לסעודת פדיון הבן והסביר לו שגם שיעור לימוד תורה שוה 84 תעניות.

בכורות

ש: מה המקור לכך שבעתיד הבכורות יחזרו לתפקידים?

ת: אור החיים בראשית מט כח.

מס על פדיון הבן

ש: האם כהן צריך להצהיר למס הכנסה על כסף שקיבל עבור פדיון הבן?

ת: לא. זו מתנה. והיא נדירה (וכדומה, כתוב בשו"ת רבבות אפרים [ו שפט] שבספר ובחרת בחיים [עמ' סח] מהרב חיים ראזעבערג מביא שהגר"ח קריסווירטה בהספידו על הגר"י קמנצקי דבר בשבחו שנהג להפריש מס אף ממשלוח מנות, והוא מס ממשלה. אלא זו מדת חסידות ולא חייבים, כי הכמות שמקבלים במשלוח מנות היא זניחה).

חשבון פדיון הבן

ש: איך עושים חשבון מתי פדיון הבן?

ת: תמיד יום בשבוע - יומיים אחר כך. אם נולד ביום ג - הפדיון ביום ה או בליל יום ה. ואם זה חל בשבת, אז במוצש"ק.

פדיון הבן בטלפון

ש: אם אין כוהן במדינה רחוקה והגיע זמן פדיון הבן, מה לעשות? אפשר בטלפון?

ת: אפשר לזכות לכוהן על ידי אחר מדעתו של הכוהן (עיין ים של שלמה קידושין פ"א סי' נד. ט"ז יו"ד שה יא – מ"צ).

מעשר על חמשת הסלעים מפדיון הבן

ש: האם כוהן צריך להפריש מעשר מחמשת הסלעים שהוא מקבל בפדיון הבן, אולי הן נחשבות כ"משולחן גבוה קא זכו" וכמתנות כהונה שלא חייבות במעשר?

ת: לא לתת. כי התורה זיכתה לו.

[מובא בקצור שולחן ערוך ילקוט יוסף (שה נא) שיש מחלוקת בעניין.

הגר"א נבנצל כתב לי: "לענ"ד צריך".

וכן כתבו הגרי"ש אלישיב והגר"ח קנייבסקי שצריך לתת (בזאת יבא אהרן עמ' תיז). וכן כתב הגר"א גרינבלט שכוהן חייב לתת מעשר ממעות פדיון הבן, אף שהתורה זיכתה לו המעות. ראיה מתרומת מעשר שמחויב הלוי להפריש מהמעשר שקיבל אע"ג שהתורה זיכתה לו את המעשר, כן נראה להלכה (שו"ת רבבות אפרים ח חצר). וכן שו"ת שבט הקהתי (א ער אות א).

פעם נשאל הרב: האם כוהן צריך להצהיר למס הכנסה על כסף שקיבל עבור פדיון הבן? השיב: "לא. זו מתנה. והיא נדירה. כדומה, כתוב בשו"ת רבבות אפרים (ו, שפט) שבספר ובחרת בחיים (עמ' סח) מהרב חיים ראזענבערג מביא שהגר"ח קריסווירטה בהספידו על הגר"י קמנצקי דבר בשבחו שנהג להפריש מס אף ממשלוח מנות והוא מס ממשלה. אבל זו מדת חסידות ולא חייבים, כי הכמות שמקבלים במשלוח מנות היא זניחה" - מ"צ].

פדיון הבן בטעות

ש: אני כוהן וערכתי פדיון הבן ואחר כך התברר שהאם בת לוי. שכחתי לברר.

ת: זה היה לשווא ויש להחזיר את הכסף.

פדיון הבן על תינוק שאינו בכור

ש: נולד לנו ילד ראשון, אך אינו בכור כי אשתי עברה הפלה. אנשים לא יודעים, אך יבינו אם לא עושים פדיון הבן, והיא מאוד תתבייש אם הדבר יוודע?

ת: מותר לעשות פדיון, וברכה לבטלה, איסור דרבנן משום כבוד הבריות. שהחיינו על בגד חדש. בורא פרי הגפן של הכוהן אין בעיה. יותר טוב לברך בקול, וכאשר אומרים ברוך הוא וברוך שמו, לומר בשקט: למדנו חוקיך.

[וכן פסק הג"ר שמואל הלוי וואזנר, בעל שו"ת שבט הלוי. פעם הגיעה שאלה חמורה בפני הג"ר וואזנר: כהן אחד הוזמן לסעודת פדיון הבן. קודם המעמד שאל הכהן את האם מספר שאלות, מהן התברר לו לתדהמתו, כי אלו הם אינם נישואיה הראשונים וכי יש לה ילד מנישואיה הקודמים, אך עד כה היא העלימה את העובדות מבעלה. נמצא אפוא כי התינוק אינו בכור ואי אפשר לקיים בו את מצוות פדיון הבן. העמדת פנים מצד האם והמשכת המעמד כמתוכנן תכשיל את האב בברכה לבטלה. מצד שני, אילו יוודע לאב כי אלו הם נישואים שניים, שלום הבית עלול להתערער לגמרי.

משהובאה השאלה בפי הג"ר וואזנר פסק לערוך את 'פדיון הבן' כרגיל. לתמיהת הכהן השואל, הבהיר הג"ר וואזנר: "הן קבעה תורה בפרשת סוטה: ימחה שמי על המים כדי לעשות שלום בין איש לאשתו. חילול השם בברכה לבטלה אינו גרוע מכך"... (רחמי הרב עמ' קצח-קצט).

ומקרה דומה לזה הזכיר הראשון לציון הג"ר יצחק יוסף: "יש שכתבו שרב הקהל ששכח לספור יום אחד [של ספירת העומר], יכול לברך עבור הציבור, כי הוא מתבייש שכולם ידעו ששכח לספור יום אחד. אבל אין זה פתרון טוב, שהרי אם הוא לא חייב, איך יוצאים אחרים. ולכן הרב יתחמק, ואם לא עוזר לו, יאמר ברוך אתה ד', וכשהציבור יאמרו ברוך הוא וברוך שמו, הוא יאמר למדני חוקיך, ואחר כך ימשיך הברכה. כך נהג חכם יהודה צדקה זצ"ל (ראש ישיבת פורת יוסף בירושלים) אצל אחד שעשה חופה בבית, ואחר כך עשה את טקס החופה באולם, כי הוא חשש שלא יעשה לו קשיים שונים בחופה, וחכם יהודה צדקה לקח הכוס ואמר ברוך אתה ד', וכשהקהל אמר ברוך הוא וברוך שמו, אמר למדני חוקיך, ואחר כך המשיך הברכה. ובשעת הדחק יכולים לסמוך על זה (גליון בית מרן – גליון 73 – פרשת בהר תשע"ו).

וידידי הרב רפאל שנור, רב שכונת מעלה הזיתים ור"מ בישיבת עטרת ירושלים, הראה לי עוד פתרון מהג"ר שמואל אהרן יודלביץ, מרבני ישיבת עץ חיים וישיבת בית יוסף-נובהרדוק בירושלים.

מסופר בספר מעילו של שמואל (עמ' שא): כחו זה של רבי שמואל אהרן, למצוא פתרונות מקוריים בשאלות הלכתיות סבוכות, נודע לתהילה, ורבים פנו אליו להוועץ בו ולשמוע לחוות דעתו. מעשה באברך שאשתו הרתה והפילה, רח"ל, והוא לא סיפר על כך לחותנו וחותנתו כדי שלא לצערם ולא להדאיגם. לתקופת השנה נולד לו בן, למזל טוב. שמח חותנו שמחה גדולה, והזמין את כל משפחתו לפדיון הבן.

נבוך החתן, ונבוכה היולדת. אוי להם אם יאמרו, אוי להם אם לא יאמרו. אם יגלו שאין הילד חייב בפדיון, יעירו עליהם רוגז וחימה: הכיצד העלימו, ולא סיפרו. יווצר קרע שאינו מתאחה, דבר כזה אסור שיקרה. מאידך גיסא, הבן אינו חייב בפדיון. אין כל מניעה בעריכת סעודה, בנתינת חמשת הסלעים לכהן. אבל אסור לברך על מצות הפדיון. והחותן יבחין שאין מברכין. אם לא יבחין, יהיה מי שיתמה ויסב את תשומת לבו. מה עושים?

פונים לרבי שמואל אהרן...

שמע רבי שמואל אהרן, ניגש לארון והוציא מסכת פסחים. נטל דף נייר, ואמר לאברך: "אני כותב לך מה לומר בעת הפדיון. חלק מהדברים תאמר בלחש, וחלקם בקול רם. ואין כל חשש לאמר בשם ומלכות, שכן זהו קטע מן הגמרא, כלשונו".

וכך כתב: "איתא בפסחים (קכא, ב), רבי שמלאי איקלע (נקלע) לפדיון הבן. בעו מיניה (שאלוהו): פשיטא, על פדיון הבן [עד כאן בלחש] 'ברוך אתה ד' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן' [עד כאן בקול רם] - אבי הבן מברך [עד כאן בלחש] 'ברוך אתה ד' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה' [עד כאן בלחש] - כהן מברך, או אבי הבן מברך דקא עביד מצוה (שהוא מקיים את המצוה)? לא הוה בידיה (לא ידע). אתא שאיל בי מדרשא (בא ושאל בבית המדרש), אמרו ליה: אבי הבן מברך שתים. והילכתא: אבי הבן מברך שתים [עד כאן בלחש]".

כך נפתרה הבעיה. נערכה סעודה גדולה, סעודת מצווה של קיום השלום במשפחה, הברכות נאמרו בקול רם, ואבי הבן קיים בהן מצוות תלמוד תורה... עכ"ל ספר מעילו של שמואל.

אך בהערותיו על גמ' סוכה (נג, ב), הגרי"ש אלישיב כתב: מעשה בא לפני בפלוני שרוצה לפדות בנו בכורו שלדעת אותו פלוני היה זה הנולד פטר רחם של אמו, וזה הכהן יודע שקודם שנשאת זאת האשה לפלוני הרתה לזנונים והפילה אותו ולד, ושמרה זה המעשה בהסתר שאפילו בעלה אינו יודע זאת, ועכשיו אם יוודע זה לבעלה שהרתה קודם שנשאת לו, ודאי שיגרשה, ובא אותו כהן לשאול אי צריך לספר לבעלה כדי שיצילו מברכה לבטלה, או שלא יספר לו, ואע"פ שיגרום על ידי זה לברכה לבטלה, ומשום האי דינא דאי לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחק, והכא נמי נתיר איסור ברכה לבטלה משום שלום בין איש לאשתו.

והשיב הגרי"ש אלישיב שברמ"א (שו"ת סי' ק סק"י) הובאה שאלה שנשאל רב האי גאון, על מי שנשבע לגרש את אשתו אם מחויב לגרשה, והשיב דמהא דמתירין בסוטה למחוק שם בשביל שלום בין איש לאשתו אין ראיה שנתיר לעבור על השבועה, דהתם מוציא מידי ספק ומידי איסורא, אבל הכא דאמר רחמנא לא תשא וכו' עכ"ד. ונשאל הרמ"א א"כ איך אמרינן בסוכה (נג, ב) אחיתופל נשא ק"ו להתיר מחיקת השם לצורך הצלת העולם מסוטה, דאפשר דדוקא בסוטה שהוא מוציא מספק ואיסור שרי, ולא בשביל הצלת העולם. יעו"ש מה שתירץ.

והגרי"ש תירץ, שהנה מצינו בהשקאת סוטה דין של ונזרעה זרע, ודרשינן בגמרא אי היתה עקרה יולדת בנים, ולכאורה קשה שהסוטה הרי עברה איסור ונתייחדה עם אדם, ובעלה קינא לה, למה מגיע לה שכר על כך, והרי על איסור יחוד ודאי עברה. אלא רואים אנו מכאן, שכיון שהיה כאן חשד שוא, והיה שם גדר של הלבנת פנים ושפיכות דמים במשך תקופה זו, נתנה לה התורה שכר של ונזרעה זרע.

ולפי זה נראה שזוהי כוונת רב האי גאון, דדוקא גבי סוטה שיש כאן עוד נושא של בירור ספק, דהיינו להצילה מידי הלבנת פנים, וגם שלום בית, רק בזה התירה התורה למחוק השם, אבל בשבועה שיש בזה רק גדר של שלום בית אסור, והצלת העולם יותר שייך לסוטה.

ולפי זה סיים הגרי"ש לגבי ברכה לבטלה, ודאי שאין שום היתר להתיר לאותו פודה בנו שיברך ברכה לבטלה, אע"פ שעל ידי שיגלו לו יופרע שלום ביתם (וכדומה בשם הגרי"ש אלישיב בספר קב ונקי [ב, שנח]. והגר"י זילברשטיין העיר שם בהערה [מד] שבספר עלינו לשבח [דברים ח"ב עמ' תקלז] נכתב בטעות שהגרשי"א התיר במקרה כזה)].

ש: נולד לנו ילד ראשון, אך אינו בכור כי אשתי עברה הפלה. אנשים לא יודעים, אך יבינו אם לא עושים פדיון הבן, והיא מאוד תתבייש אם הדבר יוודע?

ת: מותר לעשות פדיון, וברכה לבטלה, איסור דרבנן משום כבוד הבריות. שהחיינו על בגד חדש. בורא פרי הגפן של הכוהן אין בעיה. יותר טוב לברך בקול, וכאשר אומרים ברוך הוא וברוך שמו, לומר בשקט: למדנו חוקיך.

[וכן פסק הג"ר שמואל הלוי וואזנר, בעל שו"ת שבט הלוי. פעם הגיעה שאלה חמורה בפני הג"ר וואזנר: כהן אחד הוזמן לסעודת פדיון הבן. קודם המעמד שאל הכהן את האם מספר שאלות, מהן התברר לו לתדהמתו, כי אלו הם אינם נישואיה הראשונים וכי יש לה ילד מנישואיה הקודמים, אך עד כה היא העלימה את העובדות מבעלה. נמצא אפוא כי התינוק אינו בכור ואי אפשר לקיים בו את מצוות פדיון הבן. העמדת פנים מצד האם והמשכת המעמד כמתוכנן תכשיל את האב בברכה לבטלה. מצד שני, אילו יוודע לאב כי אלו הם נישואים שניים, שלום הבית עלול להתערער לגמרי.

משהובאה השאלה בפי הג"ר וואזנר פסק לערוך את 'פדיון הבן' כרגיל. לתמיהת הכהן השואל, הבהיר הג"ר וואזנר: "הן קבעה תורה בפרשת סוטה: ימחה שמי על המים כדי לעשות שלום בין איש לאשתו. חילול השם בברכה לבטלה אינו גרוע מכך"... (רחמי הרב עמ' קצח-קצט).

ומקרה דומה לזה הזכיר הראשון לציון הג"ר יצחק יוסף: "יש שכתבו שרב הקהל ששכח לספור יום אחד [של ספירת העומר], יכול לברך עבור הציבור, כי הוא מתבייש שכולם ידעו ששכח לספור יום אחד. אבל אין זה פתרון טוב, שהרי אם הוא לא חייב, איך יוצאים אחרים. ולכן הרב יתחמק, ואם לא עוזר לו, יאמר ברוך אתה ד', וכשהציבור יאמרו ברוך הוא וברוך שמו, הוא יאמר למדני חוקיך, ואחר כך ימשיך הברכה. כך נהג חכם יהודה צדקה זצ"ל (ראש ישיבת פורת יוסף בירושלים) אצל אחד שעשה חופה בבית, ואחר כך עשה את טקס החופה באולם, כי הוא חשש שלא יעשה לו קשיים שונים בחופה, וחכם יהודה צדקה לקח הכוס ואמר ברוך אתה ד', וכשהקהל אמר ברוך הוא וברוך שמו, אמר למדני חוקיך, ואחר כך המשיך הברכה. ובשעת הדחק יכולים לסמוך על זה (גליון בית מרן – גליון 73 – פרשת בהר תשע"ו).

וידידי הרב רפאל שנור, רב שכונת מעלה הזיתים ור"מ בישיבת עטרת ירושלים, הראה לי עוד פתרון מהג"ר שמואל אהרן יודלביץ, מרבני ישיבת עץ חיים וישיבת בית יוסף-נובהרדוק בירושלים.

מסופר בספר מעילו של שמואל (עמ' שא): כחו זה של רבי שמואל אהרן, למצוא פתרונות מקוריים בשאלות הלכתיות סבוכות, נודע לתהילה, ורבים פנו אליו להוועץ בו ולשמוע לחוות דעתו. מעשה באברך שאשתו הרתה והפילה, רח"ל, והוא לא סיפר על כך לחותנו וחותנתו כדי שלא לצערם ולא להדאיגם. לתקופת השנה נולד לו בן, למזל טוב. שמח חותנו שמחה גדולה, והזמין את כל משפחתו לפדיון הבן.

נבוך החתן, ונבוכה היולדת. אוי להם אם יאמרו, אוי להם אם לא יאמרו. אם יגלו שאין הילד חייב בפדיון, יעירו עליהם רוגז וחימה: הכיצד העלימו, ולא סיפרו. יווצר קרע שאינו מתאחה, דבר כזה אסור שיקרה. מאידך גיסא, הבן אינו חייב בפדיון. אין כל מניעה בעריכת סעודה, בנתינת חמשת הסלעים לכהן. אבל אסור לברך על מצות הפדיון. והחותן יבחין שאין מברכין. אם לא יבחין, יהיה מי שיתמה ויסב את תשומת לבו. מה עושים?

פונים לרבי שמואל אהרן...

שמע רבי שמואל אהרן, ניגש לארון והוציא מסכת פסחים. נטל דף נייר, ואמר לאברך: "אני כותב לך מה לומר בעת הפדיון. חלק מהדברים תאמר בלחש, וחלקם בקול רם. ואין כל חשש לאמר בשם ומלכות, שכן זהו קטע מן הגמרא, כלשונו".

וכך כתב: "איתא בפסחים (קכא, ב), רבי שמלאי איקלע (נקלע) לפדיון הבן. בעו מיניה (שאלוהו): פשיטא, על פדיון הבן [עד כאן בלחש] 'ברוך אתה ד' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן' [עד כאן בקול רם] - אבי הבן מברך [עד כאן בלחש] 'ברוך אתה ד' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה' [עד כאן בלחש] - כהן מברך, או אבי הבן מברך דקא עביד מצוה (שהוא מקיים את המצוה)? לא הוה בידיה (לא ידע). אתא שאיל בי מדרשא (בא ושאל בבית המדרש), אמרו ליה: אבי הבן מברך שתים. והילכתא: אבי הבן מברך שתים [עד כאן בלחש]".

כך נפתרה הבעיה. נערכה סעודה גדולה, סעודת מצווה של קיום השלום במשפחה, הברכות נאמרו בקול רם, ואבי הבן קיים בהן מצוות תלמוד תורה... עכ"ל ספר מעילו של שמואל.

אך בהערותיו על גמ' סוכה (נג, ב), הגרי"ש אלישיב כתב: מעשה בא לפני בפלוני שרוצה לפדות בנו בכורו שלדעת אותו פלוני היה זה הנולד פטר רחם של אמו, וזה הכהן יודע שקודם שנשאת זאת האשה לפלוני הרתה לזנונים והפילה אותו ולד, ושמרה זה המעשה בהסתר שאפילו בעלה אינו יודע זאת, ועכשיו אם יוודע זה לבעלה שהרתה קודם שנשאת לו, ודאי שיגרשה, ובא אותו כהן לשאול אי צריך לספר לבעלה כדי שיצילו מברכה לבטלה, או שלא יספר לו, ואע"פ שיגרום על ידי זה לברכה לבטלה, ומשום האי דינא דאי לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחק, והכא נמי נתיר איסור ברכה לבטלה משום שלום בין איש לאשתו.

והשיב הגרי"ש אלישיב שברמ"א (שו"ת סי' ק סק"י) הובאה שאלה שנשאל רב האי גאון, על מי שנשבע לגרש את אשתו אם מחויב לגרשה, והשיב דמהא דמתירין בסוטה למחוק שם בשביל שלום בין איש לאשתו אין ראיה שנתיר לעבור על השבועה, דהתם מוציא מידי ספק ומידי איסורא, אבל הכא דאמר רחמנא לא תשא וכו' עכ"ד. ונשאל הרמ"א א"כ איך אמרינן בסוכה (נג, ב) אחיתופל נשא ק"ו להתיר מחיקת השם לצורך הצלת העולם מסוטה, דאפשר דדוקא בסוטה שהוא מוציא מספק ואיסור שרי, ולא בשביל הצלת העולם. יעו"ש מה שתירץ.

והגרי"ש תירץ, שהנה מצינו בהשקאת סוטה דין של ונזרעה זרע, ודרשינן בגמרא אי היתה עקרה יולדת בנים, ולכאורה קשה שהסוטה הרי עברה איסור ונתייחדה עם אדם, ובעלה קינא לה, למה מגיע לה שכר על כך, והרי על איסור יחוד ודאי עברה. אלא רואים אנו מכאן, שכיון שהיה כאן חשד שוא, והיה שם גדר של הלבנת פנים ושפיכות דמים במשך תקופה זו, נתנה לה התורה שכר של ונזרעה זרע.

ולפי זה נראה שזוהי כוונת רב האי גאון, דדוקא גבי סוטה שיש כאן עוד נושא של בירור ספק, דהיינו להצילה מידי הלבנת פנים, וגם שלום בית, רק בזה התירה התורה למחוק השם, אבל בשבועה שיש בזה רק גדר של שלום בית אסור, והצלת העולם יותר שייך לסוטה.

ולפי זה סיים הגרי"ש לגבי ברכה לבטלה, ודאי שאין שום היתר להתיר לאותו פודה בנו שיברך ברכה לבטלה, אע"פ שעל ידי שיגלו לו יופרע שלום ביתם (וכדומה בשם הגרי"ש אלישיב בספר קב ונקי [ב, שנח]. והגר"י זילברשטיין העיר שם בהערה [מד] שבספר עלינו לשבח [דברים ח"ב עמ' תקלז] נכתב בטעות שהגרשי"א התיר במקרה כזה)].