פורים (שו"ת)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
ש: למי שמניח תפילין של ר"ת, באיזה תפילין קוראים את המגילה בפורים?
ת: יש נוהגים בתפילין של רש"י ויש נוהגים בתפילין של ר"ת (נטעי גבריאל – פורים פרק נא הערה ג).
ברית מילה
ש: הנוהגים להכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו כשמונחים עליו תפילין (ש"ך יו"ד רסה ס"ק כד. מג"א כה ס"ק כח), והוא מניח תפילין של ר"ת, באלו תפילין מניח בברית המילה?
ת: נהגו בתפילין של ר"ת (ברית אבות להג"ר שבתי ליפשיטץ סי' ו. כורת הברית בפתח אליהו סי' ב).
אבל
ש: האם אבל מניח תפילין של ר"ת?
ת: י"א שמעת שמותר בתפילין של רש"י מותר גם בתפילין של ר"ת (ברכי יוסף לח סק"ד. וכן נהג הגר"ע יוסף בהיותו יושב שבעה. הליכות עולם ב קנח. שו"ת יביע אומר ט או"ח פח אות כז. פאר הדור עמ' קיא). וי"א שאין מניחים תפילין של ר"ת במשך כל ימי השבעה (באר היטב לח סק"ה). ושניהם אומרים כן בשם האריז"ל. לכן רבים מניחים תפילין של ר"ת בצנעה (נטעי גבריאל – אבלות פב טז).
סופר שלא מניח תפילין של ר"ת
ש: האם סופר סת"ם שלא מניח תפילין של ר"ת יכול לכתוב תפילין של ר"ת?
ת: מעיקר הדין אין בעיה (מקדש מעט לד סק"ד). ויש מהדרים לקנות תפילין של ר"ת דווקא מסופר המניח תפילין של ר"ת (לשכת הסופר כו סק"א).
תפילין של ר"ת ומעשר כספים
ש: מותר לקנות תפילין של ר"ת ממעות מעשר?
ת: לא. מעשר כספים זה לעניים (וכן פסק הגר"ח קניבסקי. הלכות מעשר כספים פ' יד אות נג).
כבוד תלמידי חכמים בפורים
ש: הרב נשאל האם מותר לעשות בפורים הצגות בהן מחקים תלמידי חכמים, והשיב: "יש מאוד להיזהר גם בפורים מהלבנת פנים של כל אדם וקל וחומר של תלמידי חכמים. אלא יתלוצץ מהמן ושאר רשעים. פס"ת תרצה ח'. ראיתי כמה דוגמות: רבנו הרב צבי יהודה נזף במי שהתחפש לרב הראשי הג"ר שלמה גורן (אלבום רבנו 130). עוד מעשה בישיבת באר יעקב שקם ת"ח א' בסעודת שבע ברכות וסיפר מעשה מחיי הג"ר אהרן קוטלר, ובתוך הדברים הזכיר מאמרותיו, וכדי להמחיש את הדברים חיקה את דרך דיבורו של הגר"א קוטלר. מיד נזף בו ראש הישיבה, הג"ר משה שמואל שפירא, ולא דיבר אתו כל אותו היום! פעם אחרת אירע כיוצא בזאת באחד מבני הישיבה שחיקה את הגרמ"מ שך, קיבל נזיפה מהגרמ"ש שפירא: "אסור לחקות את הגדולים" (מגד גבעות עולם עמ' מז). אמנם מובא במועדי הראי"ה (רנט) שמרן הרב קוק שימש כגבאי של פורים בישיבת וולוז'ין והשמיע דברי תורה כמקובל, בנוסח הדיבור וההדגשות של ראש הישיבה, הנצי"ב?
ת: כשאנו נגיע לדרגה של מרן הרב קוק גם נוכל לעשות את זה. מרן הרב ידע לעשות כן בכבוד ובקדושה (אפשר לחלק בין מה שמרן הרב עשה ששימש בנוסח דיבור וההדגשות של הנצי"ב ולא בקולו. ועיין שו"ת שאילת שלמה א רפה. ד קלא – מ"צ).
ש: אם אני שומע בפורים מי שמבזה בצחוק תלמיד חכם, האם למחות או לשתוק כי זה פורים?
ת: למחות. לא התירו עבירה בפורים וכל שכן עבירה חמורה כזו. שו"ת יחוה דעת (ה נ. וכן שו"ת אז נדברו ט מט. שו"ת אבני ישפה א קלה. שו"ת שאילת שלמה א רפה. ד קלא).
ש: מותר לומר בדיחות על רב או לחקות אותו אם הוא מרשה?
ת: לא. רב שמחל על כבודו, כבודו מחול, אך אם מחל על בזיונו, אינו מחול. שו"ע יו"ד רמ ז הגה.
דין מוקפת חומה ביריחו
ש: לעיר יריחו יש דין של מוקפת חומה בפורים, דהא נפלה בימי יהושע בן נון? היא לא מופיע ברשימת ספק ערי מוקפות חומה בלוח ארץ ישראל.
ת: לא (וכן השיב הגר"ח קניבסקי. שאלת רב ח"ב עמ' שפב – מ"צ).
פורים בבית אל (א)
ש: מתי יש לקרוא את המגילה בבית אל?
ת: י"ד. ברור שבית אל העתיקה לא הייתה שם.
[וכתב הגר"ש ישראלי (תחומין ח"א עמ' 123) שיש לקרוא רק בי"ד. וכ"כ הג"ר זלמן ברוך מלמד, רב היישוב בית אל וראש ישיבת בית אל, והביא שכן הורה לו הגר"א שפירא (תחומין ח"א עמ' 134).
הגר"מ אליהו (תחומין ח"א עמ' 112, 127) והגר"ע יוסף (שם עמ' 120) סוברים שיש להחמיר לקרוא בשני הימים, שדינה כערי הספקות.
הג"ר שלמה גורן (תרומת הגורן ח"א סי' קלט. מקראי קודש להרב הררי בנספח יז) והרב יואל אליצור (תחומין ח"א עמ' 118-109, 136-135, ובספרו כי שרית) סוברים שיש לקרוא ביום ט"ו בלבד, שלפי הארכיאולוגים היא סמוך ונראה לבית אל העתיקה.
ונהגו שם כמו דעתם של הרבנים המקומיים – מ"צ].
פורים בבית אל (ב)
ש: האם העובדה שמהר הארטיס בבית אל רואים את בתי הגבעה הצרפתית, הר הצופים, גשר המיתרים ועוד, לא משנה את הקביעה שבית אל דינה כפרזים?
ת: לא. אין סמוך ונראה לערים חרבות.
ברכת משתה קודם ברכת מאכל
ש: במגילה כתוב "ימי משתה ושמחה", האם צריך לברך קודם על משקה לפני עוגה, שמצינו שנחשב המשקה, וא"כ אולי יש להקדימו? (שאלה זו מובאת בפסקי תשובה סי' לד).
ת: לא משנה. הפסוק "ימי משתה" מדגיש שיש גם עניין של משתה (כך השיב האדמו"ר מקאליב: "אין צריך להקדימו, כי ימי משתה הכוונה היא שיש חיוב לשתות, מלבד מלאכול בשר". שו"ת קול מנחם או"ח ג שלג – מ"צ).
הקדמת קריאת מגילה
ש: אנו קהילה בחוץ לארץ ואי אפשר לקרוא במגילה אחרי צאת הכוכבים. האם מותר להקדים?
ת: בשעת הדחק גדולה אפשר מפלג המנחה, כלומר שעה ורבע לפני השקיעה. מג"א סוס"י תרצב. שו"ת יביע אומר א או"ח מג.
משלוח מנות לבת
ש: מאיזה דין אין לבן לשלוח משלוח מנות לבת?
ת: התרחקות. קצשו"ע קנב ח.
שוק פורים
ש: האם ראוי לשנורר מחנויות פרסים עבור שוק פורים של תנועת נוער?
ת: אם זה עבור עניים.
משלוח מנות שנתכוון השולח לצאת בו יד"ח מתנות לאביונים
ש: השולח לחבירו משלוח מנות כדי שלא לביישו והייתה באמת כוונתו בתורת מתנות לאביונים, האם יצא ידי חובת מתנות לאביונים?
ת: כן. יש לו מעשה וכוונה. ראיתי כתוב שהמצווה העיקרית היא מתנות לאביונים. הנביאים תקנו גם משלוח מנות כדי לתת מתנות לאביונים במסווה של משלוח מנות כדי שלא יתביישו (וכן ראיתי באפריון עה"ת לרבי שלמה גאנצפריד על פרשת זכור).
[הגר"א נבנצל כתב לי: "כן".
הגר"ח קנייבסקי כתב לי: "לא יצא שניהם" (משמע מדבריו שכן יוצא מתנות לאביונים).
הג"ר יעקב אריאל, רבה של רמת גן, כתב לי: "עיין מגילה ז' א-ב, 'קיימת בנו...' תלוי בגירסאות השונות שם" (כתוב שם שרבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא. שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו. ויש גורסים "ומתנות לאביונים" [גמרא המודספת ור"ח] ויש מוחקים [רש"י, ב"ח והגר"א]. ואכן יש פוסקים הסוברים שאפשר לצאת ידי שני החיובים בנתינת אחת לעני. עיין עוד טורי אבן ומהר"ץ חיות שם. שו"ת תשובה ואהבה סי' רצט. שו"ת כת"ס או"ח סי' קלט).
הגרז"נ גולדברג כתב לי: "אם מדובר בעני מסתבר שיוצא מתנות לאביונים אבל לא יצא ידי משלוח מנות".
הג"ר פנחס אברהם מייערס, אב"ד האג ומח"ס שו"ת דברי פנחס, כתב לי: "לדעתי נראה שכן, כי הדבר לא תלוי במקבל אלא בנותן, ממילא קיים המצווה".
הג"ר גמליאל הכוהן רבינוביץ, מח"ס גם אני אודך, כתב לי: "יצא. רק צריך לתת לעוד אביון כי הרי צריך לקיים מתנות "לאביונים"- לשני אביונים. חוץ מזה ייתן לאדם שלישי משלוח מנות".
ועיין שו"ת אפרקסתא דעניא (א פו) שהגאון רבי דוד שפערבער דן בעניין זה אם הוא תלוי בהנותן או המקבל - רשם מ"צ].
משלוח מנות למי שלא יברך
ש: מותר לתת משלוח מנות למי שידוע לנותן שלא יברך על המזון?
ת: מותר, כי זה לא מידי (ועי' בה"ט קסט סק"ד בשם הב"ח). גם תולים אולי לא יאכל או אולי יעביר למישהו אחר שיברך (משנה גיטין ה ט). הגרש"ז אוירבך פסק שמותר לתת משלוח מנות למי שאינו מברך כדי לקרב לבם למצוות משום שוודאי מצווה גדולה היא (הליכות שלמה עמ' שלה הערה 31). עדיף עוגה מאשר לחמנייה, כי הברכה האחרונה על הלחמנייה היא מן התורה. וכן עדיף לא לשלוח חלבי שמא יאכל אחר כך בשר.
[ועיין שו"ת שבט הלוי (א לז. ח קסה אות ז) על נתינת מזון למי שלא יטול ידיים, ומציע שיודיעו לברך.
ובשו"ת משנה הלכות (יח שפז), כתב הג"ר מנשה הקטן להגר"א גרינבלט בעל שו"ת רבבות אפרים: "בדבר שאלתו, שבמקומו מחלקים משלוח מנות להרבה משפחות, וישנם ביניהם גם כאלו שאינו מברכים על המשלוח מנות וגם אוכלים בגילוי ראש, אם מותר לחלק לכולם, ואם לאו יצא בקול קורא שזה אסור, ולא יעבור משום לפני עיוור. ונראה לפי עניות דעתי שיפה עושים ואין בזה איסור, דקיי"ל (ב"מ עח ב ושו"ע או"ח תרצד ג) אין מדקדקים במעות פורים, אלא כל מי שפושט יד ליטול נותנים לו. ומיהו לעצה טובה, אולי היה כדאי לאלו שמחלקים לאותם שבעוונותינו הרבים אינם יודעים לברך, שיכניסו שם מכתב קצר לבקש מהמקבלים לברך על המאכלות ברכה ראשונה ואחרונה ולכתוב להם איזה ברכה מברכים. אולי יהיה זה לתועלת לכמה מהם שיברכו על המאכל, כך נראה לפענ"ד".
כן בשו"ת אות חיים (א לט) לרב חיים היימליך, דומ"ץ בק"ק "עדת ישראל" במלבורן, מביא בנידון דידן שאפשר לשים במשלוח מנות נייר עם הברכה על כל מין ומין כעצת השבט הלוי - מ"צ].
"וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום"
ש: אסתר המלכה אמרה: "וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום" (אסתר ד טז). מדוע הכפילות? הרי אם צמים ממילא לא אוכלים ולא שותים?
ת: כי העיקר בצום הם התשובה, התפילה והצעקה. עיין ילקוט מעם לועז. בנוסף כמובן גם "אל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום". כלומר, צום רצוף שלושה ימים. צום כזה קשה, אך גם המצב קשה.
[עיין בס' שפתי צדיק (פורים אות כח): "וצומו עלי ואל תאכלו וגו', למה הוצרך להאריך שלא יאכלו ולא ישתו, אולי להחמיר שיצטרף אכילה ושתיה לשיעור אחד, ואף שמבואר במשנה יומא (ח, ב), שביום הכיפורים אין מצטרפין, כאן מצטרפין. עוד י"ל שאריכות הכתוב מודיענו שגם חצי שיעור לא יאכלו, וחצי שיעור שתיה לא ישתו".
הגר"ח קנייבסקי השיב: יש צום שמותר לטעום מטעמת (מטעמת זוהי טעימה קלה בפה של פחות מכזית מאכל ויריקתו לצורך בישול וכד') וכאן אסתר אמרה – צומו עלי, אל תאכלו ואל תשתו כלל אפילו לא מטעמת (שו"ת ידון משה יג כט).
מילי דבדיחותא אמר הג"ר מרדכי אליהו שעל כורחך צריך לומר שבזמנו של מרדכי ואסתר היה את רבי יצחק אלפיה (מח"ס קונטרס היחיאלי), אשר תיקן את תענית הדיבור. אסתר אמרה "צומו עלי". אמרו ניחא, נעשה תענית דיבור ששקולה כנגד שישים וחמשה אלף ושש מאות תעניות. חזרה ואמרה: "אל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים" – בתענית של אכילה ושתיה... (ס' שמחה וששון עמ' קי) - רשם מ"צ].
תייר בפורים – י"ד או ט"ו
ש: אדם שבא מחו"ל לא"י לפני פורים ויכול לקיים פורים או בי"ד או בט"ו, מתי עדיף שיקיים?
ת: נראה שלא שייך "זריזין מקדימין" לפני שהגיע זמן חובת המצווה. לכן זה חשבון אישי.
[הג"ר פנחס אברהם מייערס, אב"ד האג ומח"ס שו"ת דברי פנחס, כתב לי: "אינני רואה חילוק כי זוהי לא שאלת יו"ט שני של גליות אלא שאלת פורים הקשורה לעיר שנמצא בה".
והשיב הגר"ח קנייבסקי: "זריזין מקדימין למצוות" (שו"ת ידון משה יג ז) - רשם מ"צ].
ספר או בגד למשלוח מנות
ש: במשלוח מנות אפשר להביא ספר או בגד?
ת: לא. רק מאכל או משקה (שו"ע תרצה ד מ"ב סק"כ). אבל אפשר להוסיף. וכן בשו"ת משנה הלכות ד צא (ומספרים שבעל הטורים כתב את פירושו על החומש בליל פורים לתת לאביו משלוח מנות, ויש מספרים שלפני שהטור התחתן, חותנו אמר שהוא לא יכול להיות חתנו כי הוא רק יודע הלכה, לכן ישב הטור כל אותו הלילה וכתב פירושו על התורה. ושני הסיפורים קשים כי הפרפראות שנדפסו הם רק חלק קטן מפירוש ארוך. והרמ"א כתב ספר מחיר יין, פירוש על מגיל אסתר, כמשולח מנות לחמיו. ורבי שלמה אלקבץ שלח פירושו על מגילת אסתר 'מנות הלוי' לכבוד בית חמיו, משום שלא היה בידו אפילו פרוטות מעטות. והגר"ח קניבסקי והגרב"ד וינטרוב, כשלמדו בחברותא בישיבת לומז'א בפתח תקוה, שלחו משלוח מנות להגרא"מ שך עם קושיא על כל מסכת בש"ס. סכותה לראשי א רל. מנחת תורה כו - מ"צ).
סעודת ליל פורים
ש: האם גם בליל פורים יש לעשות סעודה?
ת: להרבות קצת. שו"ע או"ח תרצה א מ"ב סק"ג.
ש: בשר?
ת: לא חייבים. ויש שאמרו שלא לאכול בשר כדי שלא יטעו לחשוב שזו סעודת הפורים. והכל כפי מנהג המקום. שעה"צ שם אות יב.
הכאת המן
ש: האם יש להכות את המן באמצע אמירת המן או אחרי אמירתו?
ת: בוודאי אחרי כן, שאם לא כן חסרה לנו שמיעת מילה, ובפרט יש להיזהר לשמוע את הנו"ן של המן (פמ"ג בספר ראש יוסף ברכות מז. כתב בכה"ח תרצ אות קח: "וטעם שמכים המן בקריאת המגילה, מרגלא בפומייהו דאינשי דהמן לוקה במכות הללו בכל שנה ושנה בגהינם". וכדומה, אמר הגר"ח קניבסקי ששמע בילדותו בשם הספרים אודות מה שמכים את המן בשעה שמזכירים אותו, שבזמן שמכים את המן כאן בעולם, הוא מרגיש את זה במקום שנמצא, ואמר שאין זוכר המקור לזה. שיח מגילה עמ' יג. אמנם הגרש"ז אוירבך לא הכה את המן כלל בשעת קריאת המגילה, ואפילו לא רקע ברגליו וכדומה. ועלהו לא יבול א רמו. עיין שו"ת שאילת שלמה א רעו - מ"צ).
תחפושת איש לאישה בפורים
ש: האם בפורים מותר לאיש להתחפש לאישה ולאישה להתחפש לאיש?
ת: יש שהתירו. שו"ע או"ח תרצו ח הגה. אבל הפוסקים דחו דעה זו. מ"ב שם סק"ל (וכן שו"ת בית דוד תצד, שרמב"ם, רא"ש וטור אוסרים. וכן ב"ח יו"ד סוס"י קפב. והגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ביד יו"ד א. ערה"ש שם יב. אורחות רבנו ג ס. שו"ת יחוה דעת ב נ. שו"ת שאילת שלמה א רפז. פס"ת שם יד. ואחד ממקורביו של החזו"א נכנס עם בתו כבת 5-4 כשהיא לבושה במכנסיים והקפיד בדבר ואמר: וכי זה חינוך?! דינים והנהגות ממרן החזו"א כב י – מ"צ).
קורא מילה שלא שמע
ש: הקורא מהספר שלו מילה שלא שמעה מבעל הקריאה, די לי לקרוא בלחש או צריך לקרוא בקול?
ת: צריך שישמיע לאזנו. מ"ב סק"ה.
איש צר ואויב
ש: חז"ל מוסרים שכאשר אסתר אמרה איש צר ואויב היא רצתה לפנות אצבעה אל עבר אחוורוש והמלאך היטה את ידה אל עבר המן. מגילה טז א. אין זה מובן, הרי כלל ישראל בסכנת השמדה ומעשה זה היה מקלקל את הכל?
ת: היא סברה שבכל מצב אין לסור מן האמת וזה מה שיביא ברכה. רבי שמחה זיסל מקעלם (רבי אליהו לופיאן ח"ב מגילת אסתר עמ' רנח בהערה בשמו – מ"צ).
מתנות לאביונים לאברך
ש: האם אפשר לתת מתנות לאביונים לאברך?
ת: כן, אם חסר לו כל צרכו (הגרשז"א מובא בהליכות שלמה – מועדים עמ' שמ. שו"ת תשובות והנהגות ג רפה. פסקי תשובות תרצד ב – מ"צ).
מרן הרב בפורים
ש: האם ידוע אם מרן הרב קוק היה משתכר בפורים?
ת: "הרב ממעט בשתיה, אבל מבוסם מתקפו של יום, משמחתם של ישראל, כבכל שעת התרוממות הוא משמיע שפע דברי תורה מענין היום על ישראל ואומות העולם". מועדי הראי"ה רסג. כלומר, מרן הרב לא השתכר, אלא היה מלא שמחה רוחנית עילאית. רבנו הרב צבי יהודה לא שתה יין בסעודת פורים, אך התבונן על התלמידים, ומי שחרג בהתנהגותו, היה נוהג כלפיו קרירות כל השנה, כי שתיית יין בפורים היא אמת מידה רוחנית של האישיות.
שימוש בעמודי חשמל
ש: האם לכבוד פורים מותר לתלות דפים על עמודי חשמל?
ת: לא. הם שייכים לציבור.
משלוח מנות לאבל
ש: האם יש לאבל מצוות משלוח מנות?
ת: הוא חייב לשלוח. אך לכתחילה אין לשלוח לו. ואם שלחו לו מותר לו לקבל. ואפשר לשלוח לאשתו (שו"ע או"ח תרצו והגה. מ"ב כא. גשר החיים כא ז ד. שו"ת שבט הלוי ח"י קז ג. פני ברוך כט הערה עא – מ"צ).
משלוח מנות עם ברכות שונות
ש: מה המקור לכך שבמשלוח מנות צריך שני מאכלים עם ברכות שונות?
ת: אין מקור. די שיהיו שני מינים שונים.
נשים בפורים
ש: אשתי לא אוהבת פורים, כל הזמן היא טורחת במשלוח מנות ובסעודה, כאשר הגברים יושבים ולומדים...
ת: היא צודקת. די לשלוח מנות לאדם אחד. אם אתה רוצה יותר, שלח בעצמך. סעודת פורים, לא חייבים ברבורים ושליו ודגים, אלא די להרבות כמה מאכלים מעבר לרגיל. רמ"א ריש תרצ"ה. אם אתה רוצה יותר, תבשל אתה. ובאשר לשיעורים, יש לה ללכת לשיעורים לנשים, ואם אין אז היא יכולה לראות שיעורים בוידאו על פורים.
למי משלוח מנות
ש: למי עדיף לשלוח מנות בפורים, למי שאני אוהב או למי שיש לי עמו יחסים קרים?
ת: למי שרחוק, כי המטרה היא להרבות אהבה ואחוה ושלום ורעות (הקדמת מנות הלוי לפירושו למגילה אסתר – מ"צ).
קריאת המגילה בירושלים בין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים
ש: מתי קראו את המגילה בירושלים בין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים?
ת: אחרי מלמחת השחרור, היו בשורות נפלאות ובשורות קשות. מצד אחד, הקמנו מדינת ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, ומצד שני, איבדנו את ירושלים בין החומות והירדנים גרשו את היהודים שגרו בעיר העתיקה.
משנת תש"ט עד שנת תשכ"ז, היתה שאלה גדולה לתושבי ירושלים החדשה בפורים: מתי יש לקרוא את המגילה - בט"ו כסמוך ונראה לעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון או בי"ד כי בעיר העתיקה לא היה קהל מישראל?
מביא הג"ר עובדיה יוסף בחזון עובדיה (פורים עמ' קי-קיא הערה לד) שבשו"ת משאת משה (ב ג) כתב בפשיטות, שבעיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אף אם אין שם קהל ועדה מישראל שקוראים בט"ו, בכפר הסמוך לה קוראים בי"ד, ע""ש. ולפ"ז בירושלים החדשה יש לקרות בי"ד. והברכי יוסף (או"ח תרפח סק"ח) העיר, שכן הוא בירושלמי (פ"ק דמגילה): נחרב הכרך ונעשה של עכו"ם, בו אין קורין, בחוצה לו קורין? אלא שהר"ן בשם הרמב"ן גרס: בו אין קורין, בחוץ לארץ קורין! בניחותא. ופירש שר"ל שהרי מוקפין בחו"ל קוראים בט"ו אף על פי שלא היה בהן ישראל, וכ"ש כשחרב הכרך מעשרה בטלנים שקוראים בט"ו. ולפ"ז כרך של עכו"ם שאין בו ישראל, הנכנס אליו בפורים קורא בט"ו, וה"נ כפר הסמוך לו. אלא הר"ן עצמו להלן דחה גירסא זו, ומסיק שקוראים בי"ד.
ובביאורי הגר"א (שם סק"ב) פירש הירושלמי שלא כמסקנת הר"ן, אלא בניחותא, בו אין קורין, אבל בחוצה לו קורין! והמשנה ברורה בביאור הלכה (שם ד"ה או שסמוכין להם) כתב בשם הברכי יוסף שקוראים בט"ו.
וכתבו הגרצ"פ פראנק בשו"ת הר צבי (או"ח ב קלא) והג"ר יצחק אייזיק הרצוג בשו"ת היכל יצחק (או"ח ס' גס-סב) שהואיל וירושלים החדשה מחוברת ברצף אחד עם העיר העתיקה כעיר שחוברה לה יחדיו, עדיפא טפי מכפר הסמוך לכרך שחרב, שהכל עיר ירושלים היא, שהותיר לנו ד' שריד, והיה המחנה הנשאר לפליטה גדולה. והוסיף הגר"ע יוסף, ומכל שכן שבודאי שהחומה שבזמן יהושע היתה רחבה יותר מכדי העיר העתיקה (ע' ב"ב עה, ב. מהרש"א).
בשנת תש"ט, לאחר שירושלים נחצתה לשנים והעיר העתיקה היתה בידי הערבים, נסתפקו אז מה הדין בכל שאר ירושלים החדשה הסמוך לה, אם קורין את המגילה בי"ד או בט"ו. ובשנה ההיא הסתגר החזון איש בחדרו למשך יום וחצי כדי לברר כל העניין, וכשיצא משם פסק לשואליו, דגם כשרק עכו"ם דרים בכרך מ"מ בסמוך לו קורין בט"ו (עיין חזו"א או"ח ס' קנד סק"ג. מעשה איש ז, קמט).
וכ"כ בהליכות שלמה (מועדים ח"א עמ' שנה) גם בשנים שהיתה ירושלים העתיקה תחת שלטון הנכרים ולא דרו בה ישראל כלל, לא חשש הגרש"ז אוירבך לנהוג פורים בשאר שכונות העיר בי"ד. וכן הורה לאחרים לנהוג פורים שם בט"ו.
אמנם מובא בעובדות והנהגות לבית בריסק (ח"ב עמ' קא-קב): "אודות קריאת המגילה בירושלים, שמעתי ממו"ר הגרמ"ד הלוי סאלאווייציק שליט"א, שעד פרוץ המלחמה בשנת תש"ח, קרא מרן הגרי"ז זצ"ל רק ביום ט"ו, אולם אח"כ קרא גם ביום י"ד, וזאת מצד שיטת הרמב"ן דהדין 'סמוך לכרך' הוא רק אם יש עשרה בטלנים בכרך. וכן מצד הירושלמי 'כרך שחרב בו אין קורין, סמוך לו קורין'. והגר"א פירש בניחותא, אבל יש שפירשו בלשון תימה, ומרן הגרי"ז לא הכריע בזה". ומביא עוד מה שכתב גאון אחד ממקורבי הגרי"ז סולוביצ'יק, "כי כשנכבשה העיר העתיקה ע"י הערבים עלתה השאלה אם לקרוא בט"ו או בי"ד מכח הדין של חרב הכרך", ופסקו כל הבתי דינין לקרוא בט"ו, וכן נהג מרן הגרי"ז, אלא שקרא המגילה ביחידות ובצינעה גם בי"ד. ואני הייתי עמו בקריאה זו בלילה וסגר הדלת. ופעם אחרתי לבוא, והמתין לי זמן מרובה, ונהג שלא לברך, ובשנה הראשונה היה דן בזה אם לברך, כיון דאם זו הקריאה אפשר דיוצא בה, וחזר והכריע שאם יברך בי"ד הרי יאבד את הברכה בט"ו שהיא הקריאה לכו"ע. ושאלתי את מרן הגרי"ז זצ"ל: "אבל סוף סוף אם קורא מצד הספק ואפשר שיצא, א"כ איך יברך בליל ט"ו? ואמר לי כי באמת עיקר הקריאה הוא בט"ו ככולי עלמא, ורק הוא מחמיר לעצמו לקרוא בי"ד, אבל עיקר הקריאה הוא בט"ו. ופעם הבאתי לו את הברכ"י שמסביר את הירושלמי באופן נפלא, ומוכיח לקרוא בי"ד. מרן הגרי"ז זצ"ל עיין בזה ונהנה מאוד מישרות הדברים, אבל הוסיף 'אבער מי יבוא אחר המלך'... שכבר הכריע הגר"א זצ"ל לקרוא בט"ו" (ומובא בבית אב סי' לד. קונטרס המועדים מתורת בריסק עמ' נא).
ומסופר בס' עדות ביוסף (עמ' רו) ששאל רב אחד את הרבי מסטמאר אודות קריאת המגילה בעיר הקודש ירושלים האם לקרות המגילה בליל י"ד או בליל ט"ו, משום שעיר המוקפין חומה היא תחת ידי עכו"ם ואז על פי הלכה כהערים הסמוכין לה ואין סומכין על המוקף, והשיב על זה הרבי מסטמאר שבאמת צריכים לקרות בליל י"ד כדין שלנו וזה יעשו בצינעא, ובליל ט"ו יקראו את המגילה ברבים ע"י אחד שלא קרא בליל י"ד כפסיקת הרבי בברכה, ובכתב לא רצה הרבי לכתוב תשובה בזה כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל, רק ציוה לעשות כן בבית מדרשו (וכן מובא במושיען של ישראל ח"ט עמ' תקפ-תקפא. שו"ת תשובות והנהגות ח"ג סוף ס' רלד).
ומרן הרב קוק כתב שלכרך שחרב אין סמוך ונראה (מצוות ראי"ה או"ח תרפח, ב-ג עמ' צג-צד). הג"ר מרדכי פרום, ר"מ בישיבת מרכז הרב, הסביר את שיטתו של מרן הרב (שם עולם עמ' 98-96), וכתב שסמכו בשעת הדחק על עמדת צה"ל בהר ציון.
וב"ה, במלחמת ששת הימים, כל העיר העתיקה של ירושלים חזרה כולה לשלטון ישראל, ודרים בה ישראל. ברוך מציב גבול אלמנה. א"כ אין מקום להתדיין בשאלה זו!
מחצית השקל
ש: כמה חייבים לתת למחצית השקל?
ת: אין בזה מנהג קבוע. אך יש להיזהר לא לומר מחצית השקל אלא זכר למחצית השקל (תשובות הגאונים. תשובות גאוני מזרח ומערב סי' מ – מ"צ).
למי לתת מחצית השקל
ש: למי יש לתת זכר למחצית השקל?
ת: לעניים. עיין שו"ע או"ח תרצד א הגה. באר היטב סק"ב. שעה"צ סק"ט. או לישיבות כי יש שם עניים. ויש מתירים לתת לבית הכנסת. פס"ת תרצד ד.
חובת מחצית השקל
ש: מאיזה גיל חייבים לתת מחצית השקל?
ת: מגיל 20. שו"ע או"ח תרצד א הגה. אך נהגו לתת גם עבור ילד קטן ואישה מעוברת עבור העובר. מ"ב סק"ה.
אישה בכתיבת מגילות
ש: האם מותר לאישה לכתוב מגילות?
ת: כן. אך לא מגילת אסתר, כי זו מחלוקת. עיין פמ"ג (תרצה מ"ז סק"ב. וכן ברכ"י ושע"ת שם – מ"צ).
אישה קוראת המגילה לעצמה
ש: איני יכולה להגיע לבית-הכנסת. עדיף שאקרא המגילה לעצמי או שאיש יקרא עבורי?
ת: איש. ועיין מ"ב תרפט סק"ח. כה"ח יח.
פורים במטוס
ש: אני מגייס כספים מירושלים וטס בחזרה לארץ מחו"ל בליל י"ד, מה לעשות?
ת: משום שברוב המקומות הם ערים פרזים, כולל האוקיינוס האטלנטי, אתה חייב לחגוג בי"ד. תקרא מגילה פעמיים, תתן משלוח מנות או תמנה שליח, וכן מתנות לאביונים, ותאכל סעודה ותשתה קצת פחות מהרגיל (ראיתי בשו"ת עמק התשובה (ו רפד), שנשאל הג"ר יחזקאל ראטה, אב"ד מקארלסבורג: מי שנוסע במטוס ונוסע למעלה מהעיירות המוקפות חומה אם צריך לקרוא בט"ו? השיב שכיוון שלא קבע אלא חולף ועובר כעוף הפורח, לא נגרר כלל אחר המקום שחולף ועובר עליו, ונידון כדין מי שהוא בספינה במים שקורא בי"ד, עכ"ל. וכן בחשוקי חמד - מגילה ב א. אך בנד"ד משום שהרוב הוא י"ד אז אדם נחשב כבן פרוז עד שנקבע בעיר מוקפת חומה – מ"צ).
לא הקשיב לקריאת המגילה
ש: כדי לצאת ידי חובת קריאת המגילה די לי להקשיב לכל מילה שאומר בעל הקריאה, או שאני גם חייב לחשוב על משמעותה?
ת: די לשמוע, אפילו לא כיוון בכל מילה. מג"א תרצ ס"ק טו. אבל לא אם באותו הזמן חושב על דברים אחרים. לבושי שרד שם.
"הרב את רבנו" לקריאת נשים
ש: מי שקורא לעשר נשים, האם יברך "הרב את ריבנו"?
ת: ספרדים ותימנים – כן. אשכנזים, מחלוקת ולכן לא לברך (פסקי תשובות תרצב ד 13. הליכות בית ישראל כב יד. כי בא מועד נח – מ"צ).
קריאת מגילה ברמקול
ש: האם יוצאים חובת שמיעת מגילה ברמקול?
ת: לא, כי אין זה קול אדם אלא קול מכשיר (שו"ת מנחת שלמה ב יח. שו"ת מנחת יצחק א לז. שו"ת משנה הלכות ד פה. שו"ת יחוה דעת ב סח. שו"ת יביע אומר א יט. שו"ת תשובות והנהגות א קנה. ועיין בתשובה להג"ר מאיר יהודא גץ – הרב של הכותל המערבי – דכתב הג"ר שלמה גורן שיש להימנע מלהשתמש ליד הכותל המערבי ברמקול בתפילות וברכת כהנים, כדי שלא להיכנס למחלוקות של הפוסקים הראשונים והאחרונים. תרומת הגורן א כב – מ"צ).
מגילה בלילה או ביום
ש: אני חייל ולא אוכל לשמוע מגילה במנין גם ביום וגם בלילה. מה עדיף?
ת: לכאורה עדיף לשמוע ביום כיוון שאז עיקר החיוב כשאר מצוות. תוס' מגילה וכן משנה ברורה (תוס' מגילה ד א ד"ה ולשנותה. מובא במ"ב תרפז סק"ב. שעה"צ תרצ ס"ק מא). אך ערוך השולחן הכריע שעדיף בלילה כיוון שאין מעבירים על המצוות (ערוה"ש או"ח תרפז ג. וכן פס"ת שם 1. ועלהו לא יבול רמב – מ"צ).
ט"ו באדר לערים פרוזות
ש: מה דין ט"ו באדר בערים פרוזות?
ת: אין אומרים תחנון, למנצח, אל ארך אפים ויהי רצון אחרי קריאת התורה, ומרבים קצת סעודה ושמחה. שו"ע או"ח תרצה ב.
יין של שביעית בפורים
ש: האם מותר לי לשתות בפורים יין של שביעית על אף החשש שאקיא?
ת: אסור בכלל לשתות בצורה כזו גסה ומגעילה. לא על זה ציווה ד', חלילה. עיין ביה"ל סי' תרצה ד"ה לא ידע.
משלוח מנות לחולי סכרת
ש: האם מי ששולח לחברו שהוא חולי סכרת מיני מתיקה מקיים את מצוות משלוח מנות?
ת: א. בשר שאינו מבושל
הג"ר יוסף כהן, נכדו של הגרצ"פ פרנק, כותב שלכאורה זה תלוי בשאלה האם יוצאים ידי חובתו בבשר שאינו מבושל שגם הוא לא ראוי לאכילה למקבל (עי' מג"א תרצה יא. א"ר ח. טורי אבן בקו"א מגילה ז א), אבל הבשר ראוי לאכילה למקבל ע"י בישול, משא"כ עוגה שיש בה סוכר, שאינה ראויה למקבל (הערות בס' מקראי קודש להגרצפ"פ - פורים עמ' קנ).
ב. מאכלי חלב למי שאכל בשר
מובא בשם הגרש"ז אוירבך שהסכים למה שכתב הג"ר יצחר זילברשטיין שמי ששלח לחברו משלוח מנות מאכלי חלב והמקבל כבר אכל בשר, מקיים את מצוות משלוח מנות כי יש לו שמחה שאחר שש שעות מאכילת הבשר יוכל לאכול את המוצר החלבי (נשמת אברהם תרצד א. וכ"כ בשו"ת ישיב יצחק לרב יצחק שמואל שכטר מקרית צאנז נתניה י יד), אבל חולה סכרת צריך להישמר תמיד ממיני מתיקה. ג. פת פלטר ובשר חלק
דנו הפוסקים מה הדין אם שולח דבר שהמקבל מחמיר בו. יש אומרים שאסור לשלוח מנות לחברו דברים שהוא מחמיר בהם, לדוגמה: פת פלטר (הגר"מ שטרן במדריך כשרות. מובא בשו"ת רבבות אפרים א תנט אות ג). הגר"ע יוסף מביא בשם שו"ת מחנה חיים (או"ח ג ט'נג) שנסתפק אם שולח פת פלטר והשולח לא מחמיר והמקבל מחמיר. אבל כתב הגר"ע יוסף שמי ששולח לספרדי בשר "כשר" שאינו חלק, לא יצא ידי חובתו, כי אסור לו מעיקר הדין. אבל אם שולח בשר "כשר" לאשכנזי שמחמיר לאכול רק גלאט יצא ידי חובתו, כי יכול לתת לבניו הקטנים שלא הגיעו למצוות (ראה שו"ע יו"ד לט א. חזון עובדיה – פורים עמ' קנב. כ"כ בשו"ת להורות נתן ב נד ושו"ת משנה הלכות ד פט שאם הדבר אסור למקבל לא יצא ידי חובתו).
אבל הגר"מ אליהו אמר שהכל תלוי בטעם המצווה: לפי תרומת הדשן (סי' קיא) שטעם משלוח מנות הוא מזון לסעודה, השולח בשר "כשר" לספרדי לא יצא, כי הוא לא יכול לאכול, אבל לפי מנות הלוי (בהקדמתו לפירושו למגילת אסתר) שטעמו כדי להרבות חיבה ואהבה, יצא, כי היא מתנה (עיין שו"ת חת"ס או"ח קצו).
והג"ר אפרים גרינבלט מביא שנראה שהשולח מיני מתיקה לחולי סכרת גם תלוי בטעם המצווה, שלפי תרומת הדשן לא יצא שהרי אין המקבל יכול לאכול בסעודת פורים, כמו השולח בשר לצמחוני, אבל לפי טעם מנות הלוי יצא שהרי הנותן מראה חיבה וריעות (שו"ת רבבות אפרים ו שצ). ד. מחלוקת אחרונים
יש שסוברים שאין השולח מקיים את מצוות משלוח מנות בשליחת מיני מתיקה לחולי סכרת כיוון שעיקר התקנה לשמחת מריעים, וכאן אין לו שמחה, ואולי אפילו עגמת נפש (הגרי"י נויבירט, מח"ס שש"כ. מובא בנשמת אברהם שם. הגר"ח קניבסקי. מובא שו"ת ישיב יצחק שם. הרב יואל שוורץ. מובא בשו"ת רבבות אפרים ב קפט אות ט).
ויש סוברים שהוא כן מקיים כי הוא יכול לתת לבני ביתו או לאכול לאחר זמן כשיתרפא (הגרש"ז אוירבך והגר"י זילברשטיין. נשמת אברהם שם), וגם יש בו מחוות חיבה ואהבה (שו"ת יביע אומר ח"ט במילואים לסד' עד. חזון עובדיה - פורים עמ' קנ. שו"ת רבבות אפרים ו שפח, שצ).
ויש להוסיף לדעה השניה, שפעם מישהו הביא משלוח מנות להגרש"ז אוירבך וביקש דבר תורה מהרב בקשר לפורים. אמר הגרשז"א שבפורים כל אחד לוקח מחברו משלוח מנות ואין בודקים אחד לשני איזה הכשר יש למאכלים. אם כל אחד ידחה את המשלוח של חברו בגלל שהוא מחמיר שלא לאכול מהכשרים מסויימים, אי אפשר לקיים את מצוות משלוח מנות איש לרעהו כמו שצריך, ותיהרס שמחת החג (ועלהו לא יבול א רמח-רמט).
ומוסבר שם בהערה שהנהגה זו באה לתיקון החטא "שנהנו מסעודתו של אותו רשע". בעל מנות הלוי מבאר בהקדמת ספרו שבאותה סעודה היה מאכל יהודי וכשר, אך עצם השתתפותם בסעודה בטאה שכחת ציון, כי אחשוורוש הוציא את כלי המקדש. הם דקדקו בענייני כשרות פרטיים מתוך שכחת יסודות חיים כלליים של האומה. בפורים אין בודקים זה לזה ההכשרים כי זה יכול להשכיח את עיקר התוכן של מצוות משלוח מנות – ריבוי אהבה ורעות וריבוי אחדות בעם ישראל, לעומת דבריו של המן הרשע ש"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", עכ"ל.
לכן גם אם יש כל מיני סיבות למה אדם לא יאכל משלוח מנות של השני, הן מטעם רוחני הן מטעם בריאותי, זה לא בהכרח פוסל את המתנה. ה. סיכום
יש מחלוקת אחרונים אם יוצאים ידי חובת משלוח מנות בשליחת מיני מתיקה לחולי סכרת. לכן, אם השולח יודע שהמקבל הוא חולה סכרת ודאי אין לו לשלוח מזון שלא ראוי לו לאכול. אך אם השולח אינו יודע, נראה שהוא כן יוצא ידי חובתו כי הרי הוא מראה חיבתו אליו, והאוכל גם ראוי לבני ביתו.
משלוח מנות לרבו אבל
ש: לשיטת הרמ"א או"ח תרצו ו, האם מותר לשלוח מנות לרבו כשהוא אבל?
ת: אפשר לא בתור משלוח מנות אלא בתור ביטוי של הכרת טובה. וכן אפשר לשלוח לרבנית (וכן בשו"ת דברי מלכיאל ה רלז, שמותר לשלוח לרב שהוא אבל רח"ל משלוח מנות, דזה הווי כשילום חוב ואין זה מצד שמחה, והוא דבר האבד דוודאי שרי, וגם שלא גרע מצדקה, כמו שכתב המג"א שם ס"ק יא, ופשוט דאם האבל הוא עני דמותר לשלוח לו מעות דלא גרע מצדקה – מ"צ).
עמידה בשעת ברכות המגילה
ש: האם בזמן שקורא המגילה מברך, יש לציבור לעמוד?
ת: מנהגים שונים. שעה"צ תרצ סק"א. ביה"ל תפט ד"ה ומצוה. בן איש חי שנה א' תצוה הלכות פורים אות יד.
שיעור של רב אבל בפורים
ש: האם רב שהוא אבל יכול להשתתף במסיבת פורים?
ת: לא. אלא רק לבוא, לתת שיעור וללכת.
[דלא כס' מקדש ישראל - פורים (סי' שצט-ב), נשאל הרב ישראל דוד הארפענעס - רב בית מדרש ישראל והזמנים בווילאמסבורג, ברוקלין - רב ביהמ"ד או אדמו"ר שרגילים בכל שנה להתאסף בפורים (ולנהל שולחן) לשמוח עם כלי שיר מהו כשהוא בשנת אבלותו בתוך י"ב חודש? ואת"ל להיתר בפורים מהו בשושן פורים? והשיב: יש להקל, כיון שנוהג כן מדי שנה בשנה אם ישנה בשנה הזאת הוי אבלות פרהסיא, אלא שנראה שהמסיבה (כולל של שושן פורים) לא יהיה באופן של שחוק, רק באופן של התעוררות לעבודת השית"ב שאז יש גם היתר של רבים צריכים לו, דקיי"ל בשו"ע דאף בתוך השבעה מותר לו ללמד עם תלמידים כשהרבים צריכים לו [וכיו"ב שמעתי מהגה"צ ר' יעקב הלל שליט"א (ראש חבורת 'אבת שלום') שהגאון בעל מנחת יצחק ז"ל התיר לו לנהל תזמורת כלי שיר אצל הקפות שניות (מוצאי חג הסוכות) על סמך שהוא בבחינת רבים צריכים לו, עכ"ל.
אמנם הגר"ש אבינר אמר לי שאין מקור לאבלות בפרהסיא בפורים – מ"צ].
פורים ברמות – מי המרא דאתרא?!
ש: רבה של ירושלים, הגר"ש עמאר, פסק שיש לחגוג פורים בשכונת רמות בירושלים בי"ד באדר, ורבה השני של ירושלים, הגר"א שטרן, פסק שיש לחגוג בט"ו כשאר שכונות ירושלים. גם הראשון לציון, הרב הראשי הג"ר יצחק יוסף, והרב הראשי הג"ר דוד לאו, פסקו שיש לחגוג בט"ו. כמי ההלכה? מי המרא דאתרא?! אני מבולבל לגמרי!
ת: איני מכניס ראשי בין הרים גדולים שמא ירוצצו את גולגלתי. על כן אני לא דן בעצם השאלה, אלא בשאלה הכללית, מי באמת המרא דאתרא של המקום.
כתוב בגמרא שבת (קל א) שבמקומו של רבי אליעזר בן הורקנוס היו כורתים בשבת עצים בשביל פחמים, כדי לעשות איזמל לברית מילה, אף על פי שהוא דעת יחיד. במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלים עוף בחלב, כי הוא פסק שמותר, אף על פי שהוא דעת יחיד והלכה כרבים. הרי שהולכים על פי המרא דאתרא של המקום. זאת משום כבוד תלמיד חכם, כמבואר בשו"ת הרשב"א (א רנג. וכן מובא ברמ"א חו"מ כה ב).
כלל גדול בהלכה: 'הרב ממינסק אינו מתערב בשאלות של הרב מפינסק'. הגאון רבי שמואל סלנט נהג שלא להורות בשאלה שבאה לפניו מעיר אחרת בה יש מרא דאתרא שאפשר לסמוך על הוראותיו, והיה אומר על עצמו "באתרא דרב לא קא מורי שמואל" (אדרת שמואל עמ' ד). וסיפר הג"ר משה פיינשטיין שפעם קיבל מכתב מהחינוך העצמאי בענין מחלוקת שהיתה בין הגר"י אברמסקי להגר"ז סורוצקין, וביקשו שיחווה את דעתו. הוא ענה שאין בדעתו להתערב בעניני ארץ ישראל, ועל גדולי ארץ ישראל להכריע ולפסוק את השאלה, שהרי אין זה ממידת דרך ארץ שרב מעיר אחת יפסוק בענייניו של רב מעיר אחרת, ולא השיב תשובה למכתב. שיטתו היתה 'שהרב ממינסק אינו מתערב בשאלות של הרב מפינסק'. כיוצא בזה, אף שהגרמ"פ היה בקי עצום בסדר זרעים והלכות התלויות בארץ, ואף כתב פירוש על ירושלמי זרעים [ופירושו על פאה ודמאי יצאו לאור עולם], מכל מקום, מעולם לא התערב בשאלות השייכות להלכות אלו, כי אלו עניינים של רבני ארץ ישראל, ואסור להתערב ולחתור תחת מרותם (מגד גבעות עולם ח"א עמ' נה. ח"ב עמ' לא-לב. ח"ב עמ' פג במדורה עם הוספות). כמו כן, כשנשאל הגר"א ליכטנשטיין שאלות הקשורות לאמריקה, הוא היה אומר: שאל את רבני אמריקה (כן שמענו בהספדו של הג"ר מרדכי וויליג, מר"י של ישיבה יוניברסיטי, על הגר"א ליכטנשטיין).
לכן אני הדל לא יכול לפסוק בעניין זה, כי הרי לכאורה יש מרא דאתרא דירושלים, ואני הדל לא שייך לתפקיד זה.
אבל השאלה היא מי באמת המרא דאתרא, הרבנים הראשיים שהם המרא דאתרא דכל ארץ ישראל, או הרבנים של ירושלים? באופן פשוט, הרבנים הראשיים הם המרא דאתרא על עניינים כלל-ישראליים כגון גירות, כשרות, הכותל המערבי, הר הבית וכדומה. וכל רב מקומי הוא המרא דאתרא של המקום שלו. אחרת, הרב הראשי יכול לסתור כל הוראה של רב מקומי.
אבל כאן יש מחלוקת בין שני הרבנים של ירושלים.
המחלוקת על פורים ברמות אינה חדשה. זה מזכיר שהגרש"ז אוירבך סבר שיש לקרוא את המגילה בט"ו. ברם, אחר שנתפרסמה דעתו של הג"ר יצחק וייס, גאב"ד של העדה החרדית של עיה"ק ירושלים, שיש לנהוג פורים בשכונת רמות ביום י"ד (שו"ת מנחת יצחק ח סב), נמנע הגרש"ז אוירבך מלחוות יותר דעתו בענין, מפאת כבודו של מרא דאתרא.
וכה התבטא בהזדמנות אחת בפני אחד ממקורביו: "לי אמנם נראה, שצריך לנהוג פורים ביום ט"ו. אולם, כיון שהמנחת יצחק הוא הרב של ירושלים, והוא הלא פוסק לקיים את חג הפורים ביום י"ד, לכן איני רוצה שיצא ממני פסק כנגד מרא דאתרא ירושלים, בעניין ירושלים". אחר כך הפטיר בדרכו השנונה: "אף על פי, שאליבא דהמנחת יצחק, שפוסק לקיים את הפורים ביום י"ד, אזי לשיטתו רמות אינה ירושלים, וא"כ שוב יכול אני לומר את דעתי, אבל אני הרי סובר שרמות היא חלק מירושלים, ולפי זה, הוא הרי המרא דאתרא גם ברמות, ולכן איני אומר את הפסק", ודפח"ח (חכו ממתקים ח"א עמ' שכו-שכז)!
לכן אולי אפשר להסביר שמשום שהגר"ש עמאר סובר שרמות היא לא חלק מירושלים לעניין זה, הוא לא מרא דאתרא, והלכה כהגר"א שטרן שהוא בעצם הרב של ירושלים. אבל הגרש"ז אוירבך דחה את החידוש הזה.
רב ראשי של עיר, של איזור או של מדינה – הרי כל הרבנים כפופים לדעתו, ואסור לפסוק נגדו לאחר שפסק, ואף אסור להם לפסוק כאשר הם נשאלים, שמא המרא דאתרא יפסוק נגד. וזה מבואר בכמה גמרות (עיין שו"ת שאילת שלמה חלק ד עמ' 276-272), שבמקומו של הרב היו נוהגים כפסק שלו אפילו אם דעתו הייתה דעת יחיד. אבל בימינו בדרך כלל רבני הערים אינם כופים את דעתם על מה שאדם עושה בתוך ביתו, והם מרשים לו לשאול את רבו, ורק הפסקים שלהם הנוגעים לעניני העיר כולה הם המחייבים, אלא אם כן ידרשו בפירוש אחרת. גם הרבנים הראשיים אינם כופים את רבני הערים בדרך שהם מנהיגים את עריהם, ורק בעניינים כלל-ישראליים הם מחייבים את דעתם, אלא אם כן הם ידרשו בפירוש אחרת. ולא עוד אלא שבענוותנותם, אם אדם ישאל אותם בענייני העיר, הם יסרבו לענות לו ויפנו אותו לרב העיר.
עד היום הזה, פורים ברמות שנוי במחלוקת גם בין הרבנים גם בין תושבי השכונה. יש אשכנזים החוגגים בי"ד ואשכנזים החוגגים בט"ו, יש ספרדים שהחוגגים בי"ד וספרדים החוגגים בט"ו, ויש בשתי העדות המחמירים לחגוג בשני הימים.
לכן, אנחנו אומרים שמשום שאין מרא דאתרא אחד לירושלים וגם לא לשכונת רמות, יש לכל אחד לאחוז בכלל גדול: "עשה לך רב". ומי שאין לו רב, אנחנו אומרים לו: תעשה כמו לפני שנה, כי הרי זו הייתה אותה מחלוקת מלפני שנה, וכל אחד מחזיק בדעתו.
מתנות לאביונים בצ'ק
ש: האם אפשר לקיים מתנות לאביונים בצ'ק?
ת: כן. אפילו אם הבנק סגור ואפילו אם זה צ'ק דחוי ואפילו צ'ק למוטב בלבד והבנק סגור, כי בכל אלה יש דרכים לקנות (הגרשז"א בהליכות שלמה שמב. הגריש"א באשרי האיש שה. הגרע"י בחזו"ע פורים קע. שו"ת משנה הלכות ו קכב. כי בא מועד – פורים עמ' פט – מ"צ).
מתנות לאביונים בהעברה בנקאית
ש: האם אפשר לקיים מצוות מתנות לאביונים בהעברה בנקאית בפורים?
ת: כן. בתנאי שאין העני נמצא ביתרת חוב, ואז הכסף נבלע בחוב ולא יוכל למשוך אותו בפורים.
קריאה לנשים
ש: כאשר קורא מגילה לנשים מה מברך?
ת: לכתחילה עדיף שאישה תברך את שלוש הברכות, רק שלאשכנזים מברכת לשמוע מקרא מגילה. ובסוף אין מברכים ברכת הרב את ריבנו (עיין מ"ב תרצא ס"ק יא).
ערים מסופקות
ש: האם בערים מסופקות כמו טבריה, חברון, צפת, חיפה, עכו, יפו, לוד ובית שאן, נוהגים פורים גם בט"ו?
ת: טבריה מסופקת: שו"ע או"ח תרפח מ"ב סק"ט. חברון: שע"ת שם סק"ג. השאר: פאת השולחן דיני א"י פ"ג סעי' טו ולוח א"י לגרימ"ט. יש לנהוג יום שני רק במקום שכך נהגו מקדמת דנא. הגרשז"א בהליכות שלמה פ"כ סעי' יא. וכן מה בדיוק לנהוג ביום שני, הכל כפי המסורת הקדומה (עיין מקראי קודש להרב הררי ה יא).
ברכה על משלוח מנות ומתנות לאביונים
ש: מדוע לא מברכים על משלוח מנות ומתנות לאביונים?
ת: כי אולי המקבל לא ירצה לקבל אותם. פרמ"ג (תרצב א).
אישה קוראת מגילה לקטן
ש: בני חולה בבית ולא מצאתי מי שיקרא לו מגילה. האם אני יכולה לקרוא לו בלי טעמים מתוך מגילה כשרה?
ת: כן. פמ"ג תרפט א"א סק"א. תרצב סק"א.
משלוח מנות לשיכור
ש: מי שנותן משלוח מנות לשיכור האם יצא ידי חובה?
ת: אם הוא שיכור לגמרי, לא בטוח שיצא יד"ח, שהרי זה לא נקרא שקיבל, אלא אם כן יצא משכרותו טרם סוף היום (וכן בשו"ת משנה הלכות ד צ).
אבל כש"ץ בפורים
ש: האם מותר לאבל בן פרוז לגשת לפני העמוד בירושלים?
ת: אשכנזים לא, כי זה יום שמחה שלהם ולא ראוי ש"צ השרוי באבל (ביה"ל קלב סוף מאמר קדישין. פס"ת קלב לא. פני ברוך לה יג - דלא כפני ברוך כט כד סה). ספרדים כן (מקראי קודש פורים לרב הררי יד יא).
[יש המייחסים להגר"א שפעם בפורים ניגש אבל אחד לעבור לפני התיבה, ואמר לו הגר"א בלשון תמיהה 'אבל וחפוי ראש' (אסתר ו, יב)? היינו שניגש לפני התובה אבל, וחפוי ראש היינו מעוטף בטלית (ספר עליות אליהו במעלות הסולם עמ' יז בהג"ה אות ו).
אך הגרש"ז אוירבך אמר שאין להאמין שמעשה זה נכון, שאין דרכו של הגר"א בכגון דא להשתמש בפסוקים למליצות (הליכות שלמה תפילה פי"ח הערה 61).
והגר"א נבנצל ציין בזה עובדה אחת שאירעה אצל בעל השאגת אריה: פעם אחת באו להיבחן אצלו שני צורבים, בכדי לקבל היתר הוראה. משסיים השאגת אריה לבוחנם, נהנה מאוד מידיעתם הרחבה בכל פרט ופרט מההלכה, נפנה לחפש דבר מה בביתו בכדי לכבדם, כראוי לשני תלמידי חכמים כתומם, אך כידוע בתחילה היה השאגת אריה עני מרוד, ולא מצא בביתו מאומה, כי אם מין מרקחת מפירות וביצה אחת, והגיש זאת לפניהם למען יאכלו, ואמר להם, נו, עכשיו שאתם ת"ח מופלגים, ויודעים ההלכה היטב, נשאלכם מה יש להקדים בברכה, אם את הביצה, או את מין המרקחת. נענה אחד מהם, שהיתה דעתו בדוחה עליו, ואמר: הלא מקרא מפורש הוא, 'והעי מקדם' [באידיש – 'ביצה' קרויה 'עי'], א"כ יש להקדים את ברכת הביצה, והקפיד עליו השאגת אריה וזעק 'ליצנות', ושלחו ממנו כלעומת שבא, ולא נתן בידו היתר הוראה (ירושלים במועדיה פורים עמ' סא-סב). אמנם אין הנידון דומה כלל, שבמעשה הנ"ל באו לגלות פנים בתורה שלא כהלכה ע"י מליצה וליצנות, משא"כ במעשה המיוחס להגר"א כדין, ונשתמש במליצה, ולא הוציא הדין מהמליצה (שם הערה 14).
ולעניין הלכה למעשה, הגר"א נבנצל כתב לי: "לא" [כלומר, אין לאבל בן פרוז לגשת לפני העומד בירושלים].
אמנם אמר הגר"א נבנצל שסבר הגרש"ז אוירבך שאבל רק בפורים שלו עצמו לא יגש לפני עמוד, אבל בפורים שאינו שלו, כגון שהאבל הוא פרוז, יכול הוא ליגש לעמוד בפורים דמוקפין (ירושלים במועדיה שם ודלא כמש"כ בהליכות שלמה יח, ח) - מ"צ].
טבילת כלים במלון
ש: מותר להשתמש בבית מלון או בצימר בכלים לא טבולים, כי אין פתרון אחר?
ת: מותר. הגרשז"א (מעדני ארץ שביעית להגרשז"א טז י. שו"ת מנחת שלמה ב סו יד).
טבילת כלי משלוח מנות
ש: המשלח מנות בכלי, האם חייב להטבילו?
ת: לא. רק להודיע למקבל שאינו טבול (וכן אשרי האיש ח"ג עמ' שיב בשם הגרי"ש אלישיב שחובת הטבילה על המקבל).
שתיית יין בפורים לנשים
ש: האם נשים חייבות במצוות היום של שתיית יין בפורים?
ת: כתב בס' ארחות רבנו (ח"ג עניני פורים אות צז) בשם בעל הקהלות יעקב שגם נשים ישתו קצת יין .
אמנם - וכן דעתו של הגרי"ש אלישיב - אין לנשים לשתות יין לשָׁכרה בפורים, ולדעת הגרח"פ שיינברג לא תשתינה אף כשיעור רביעית (מתוך ביאורים ומוספים למשנה ברורה מהדורת 'דרשו', תרצה, 14).
ובשו"ת שבט הלוי (י יח סק"ב) נשאל האם נשים חייבות בכלל מצוות היום של חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע, ומסיק: לדידי אין שום שאלה, דלא שייך זה באשה דחז"ל הקפידו (כתובות סה, א) מליתן רבוי יין לאשה ובשו"ע (אה"ע סי' ע), וגם אם בעלה עמה, אין דרך עד דלא תדע כמובן, ועיין לשון מאירי שם אין רבוי יין יפה לאשה, והדברים פשוטים.
וכן כתב בס' מועדים וזמנים (ח"ב סי' קצ) שלנשים אין המצוה של שתיית יין בפורים, שהרי אין דרכה של אשה בשתיית יין, וראיה מדברי שער הציון (קצט אות ו), שהטעם שלא חייבו נשים בזימון כי מצווה מן המובחר לזמן על הכוס – ובאישה גנאי הדבר (וכן מובא בהליכות בת ישראל עמ' דש).
ובשו"ת משנת יוסף (סי' תרצה) הביא רמז לזה בדרך צחות: דהרי בפסוק נאמר "ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה", דכתיב "פרים" חסר להורות דאסתר הודיעה לנשים חיוב פורים, אבל הפורים חסר וא"ו להורות שמשלוח מנות ושמחת פורים נוהגים בהן אבל לא לבסומי שאסור להם להשתכר.
נשאל הג"ר אפרים גרינבלט בשו"ת רבבות אפרים (א תנח) אם נשים חייבות במצות עד דלא ידע בפורים? והשיב, שאין לנשים לשתות יין או שכר בפורים בגלל שלוש סיבות: א. החיוב לשתות עד דלא ידע הוא בצפית עולם הבא כשתהיה מחית עמלק ובאים לידי הרגשה שאי אפשר לשנוא עמלק. אלא נשים לא חייבות במחית עמלק וע"כ הן לא חייבות לשתות עד דלא ידע. ב. כל כבודה בת מלך פנימה, ודומה לדברי החת"ס על גמרא שבת (כא) שאין לאשה להדליק נרות חנוכה בחוץ משום צניעות, וכן הדין לאישה להשתכר בפורים. ג. כתוב בגמרא סנהדרין (סח ב) בדין בן סורר ומורה, בן ולא בת, וכתב הרמב"ם בהלכות ממרים (ז יא) שהבת אינה נידונית בדין זה שאין דרכה להמשך, וכ"כ המאירי שמי שדרכו להמשך אחר תאותיו ואין זה בבת אלא בבן. עכ״פ למדנו דאין מדרך האשה לשתות ולכן לא קבעו חכמים שתשתכר, עכ"ל. ואפשר להוסיף שיש לנשים לשתות ד' כוסות בסדר של פסח כי אין כוונת המצוה בפסח לשתות עד דלא ידע משא"כ בפורים.
ילד במשלוח מנות ומתנות לאביונים
ש: האם ילד חייב במשלוח מנות ובמתנות לאביונים, הרי כל כספו מאביו?
ת: בן חייב מגיל 13 ובת חייבת מגיל 12 (ערוה"ש תרצד. חזו"ע פורים קמב. שלמי מועד רפ בשם הגרשז"א).
מתי חל פורים בבני ברק
ש: שמעתי שבבני ברק צריך לחגוג פורים גם בט"ו בלי ברכה?
ת: כך כתוב בדינים והנהגות לחזו"א, כי בני ברק אולי נראית ליפו ואולי סמוכה. אך זה חידוש (עיין האגרת הזאת להגר"ש דבליצקי. מקראי קודש - פורים לרב משה הררי ה יא).
נפצים בפורים ומסירה למשטרה
ש: אם יש נערים שמפוצצים בפורים נפצים, מותר למסור זאת למשטרה?
ת: כן. אם מזהירים אותם ואינם חדלים, כי זו גם הצקה וזה גם מסוכן (ולשאלה זו, הגר"ח קניבסקי, הג"ר יעקב מאיר שטרן והגרש"ז אולמן הסכימו פה אחד שלא זו בלבד שמותר למוסרם למשטרה, אלא יש חיוב לעשות כן מפני שהם מזיקים את הרבים. ובשם הג"ר שמואל הלוי וואזנר אמרו שיש להם דין רודף ומצווה למוסרם. וגם את בעל החנות שמוכר את החומרים המסוכנים הללו מצווה למסור למשטרה כדין רודף. עלון וישמע משה פ' תצוה תשע"ה – גליון נו).
הבאת המגילה בשבת
ש: כאשר קוראים במגילה במוצאי שבת, מותר להביאה בשבת?
ת: לא. זו הכנה מקודש לחול. אבל אם יעיין בה קצת בשבת, מותר להביאה בצנעה. קצשו"ע קמא יז. ערוה"ש או"ח תרצג ג.
הכנת הקריאה בשבת
ש: מותר להכין בשבת את קריאת המגילה, או אסור משום הכנה משבת לחול?
ת: מותר, כי זה בעצמו לימוד תורה. שמירת שבת כהלכתה פ' כח הערה קסט.
שמחת פורים
ש: מותר להשתולל בפורים עקב השתיה?
ת: אין שום היתר לעשות עבירה. עיין פלא יועץ ערך פורים ("וצריך להרבות בשתיה מעט יותר ממה שהוא למוד, עד כדי שיהא מבוסם, שמח וטוב לב, שמחה של מצוה לא שמחה של הוללות כמנהג ההוללים ששותים יין רב עד שיוצאים מדעתם ועושים מעשים אשר לא ייעשו, ומדברים דברים אסורים מינים ממינים שונים, מאבדים מצות תפלת מנחה ומצות ברכת המזון דאורייתא ומצות תפלת ערבית. ואומרים שעושים לשם מצוה, אבל עבירה היא בידם, כי לא צוה השם לעבור על מצוות". וסיפר הג"ר עקיבה יוסף שלזינגר: "שמעתי מעשה מהרמ"א ז"ל אשר מת בן ל"ג שנים ומת בל"ג בעומר ועשה ל"ג ספרים והספדן סיפר עליו ל"ב שבחים והיה מצטער עצמו למצוא עוד שבח אחד להשלים מנין ל"ג, עד שבא זקן אחד ואמר שמנהג רמ"א ז"ל היה בכל פורים ללבוש פרצוף ולהנכר עצמו בבגדים אחרים וצעק בכל בית צו מעריב בזמנו, וזה היה שבח ל"ג שלו". לב העיברי דף ב עמוד ב בהערה. וסיפר הסטייפלר שפעם אחת השתכר בפורים, ואחר כך החליט להימנע מזה. אשכבתיה דרבי א קסד. עיין שו"ת שאילת שלמה א רעד, רפו. ג קנט. ד קל).
לבישת תחפושת בשבת
ש: כאשר קריאת המגילה במוצאי שבת, מותר ללבוש תחפושת כבר בשבת?
ת: לא, זו הכנה משבת לחול (שלמי תודה לרב פלמן פורים סי' מב). גם לבישת בגדים נחשבת הכנה. כף החיים (תקכט אות ג. תקנא אות צא). וגם אינו כבוד שבת. אמנם לילד מותר, כי הוא כבר נהנה מהתחפושת בשבת עצמה.
ניקוד שם מרדכי
ש: האם הניקוד תחת הדלת הוא חטף-קמץ או שוא?
ת: בכתבי יד ישנים, חטף-קמץ, בהוצאות חדשות, שוא.
אישה קוראת לאישה
ש: אישה יכולה לקרוא את המגילה עבור אישה אחרת?
ת: כן. מ"ב תרפט סק"ז. כה"ח ס"ק יז.
ש: ולכמה נשים?
ת: לא. שם שעה"צ ס"ק טו. כה"ח שם (אחד מהרבנים המודרניים הצעירים ממוסמכי ישיבה יוניברסיטי רצה להנהיג מקרא מגילה לנשים במיוחד, שתקרא אחת מהנשים בעד השאר, ורצה לשאול את פי הגרי"ד סולוביצ'יק בזה להסכמתו, אלא חשש פן לא יסכים עמו ויגיד לו שאסור, ע"כ עשה בערמה ושלח רב אחר לשאול, והשיבו הגרי"ד, דאין לעשות כן, דלפי המבואר במדרש הנעלם לרות [המובא במג"א תרפט סק"ו] אשה לא תקרא לעצמה, רק תשמע מהאנשים. וכשמסר הרב השני את דברי הגרי"ד אל הרב הראשון המודרני, החליט הלה להנהיג את הנהגתו המחודשת, למרות מה שהגרי"ד התנגד לה, היות שהוא בעצמו לא שאל להגרי"ד, והגרי"ד לא אסר לו אישית... מפניני הרב עמ' סח).
מגילה ביחידות
ש: חייל שאין לו איך לקרוא מגילה בציבור, מותר לו לקרוא ביחידות?
ת: כן. במגילה כשרה על קלף.
משלוח מנות בכלי לא טבול
ש: מותר לשלוח מנות בכלי לא טבול?
ת: לא. אין להשתמש בו אפילו זמנית בלי טבילה. גם לא ברור שמותר לתת במתנה כלי למי שלא בטוח שיטבול. עיין ספר טבילת כלים לרב צבי כהן עמ' ריד.
תספורת לפורים
ש: מותר לעשות לפורים תספורת עם שיער למעלה ומגולח בצדדים?
ת: לא. א. אסור להוריד פיאות. ב. אפילו לא מוריד פיאות, לא התירו חוקות הגויים לפורים.
בן עיר קורא לבן כרך
ש: האם אדם שחייב בפורים בי"ד יכול לקרוא למי שחייב בט"ו ולהיפך?
ת: לא, כי אינו מחוייב באותו יום. מ"ב תרפח סק"ח.
גמרא פורימית
ש: האם אפשר לכתוב דף גמרא פורימית, או זה זלזול בגמרא?
ת: זה זלזול.
זמן מגילה
ש: מתי מתחיל זמן מגילה בלילה?
ת: צאת הכוכבים. ובשעת הדחק כגון חולה אפשר מפלג המנחה. שו"ע או"ח תרצב ד מ"ב ס"ק יד. ביה"ל.
ש: עד מתי?
ת: אפשר עד עלות השחר. שו"ע או"ח תרפז א מ"ב סק"ג. אבל לכתחילה זריזים מקדימים מתחילת הלילה אחרי ערבית. ערוה"ש או"ח תרפז ד.
ש: מתי מתחיל זמן מגילה ביום?
ת: הנץ החמה. שו"ע או"ח תרפא א מ"ב סק"ד. מעלות השחר דיעבד וכן בשעת הדחק. שו"ע או"ח תרפז א מ"ב ס"ק ד-ו.
ש: עד מתי?
ת: שקיעה. שם. ואם נמשך בין השמשות, יקרא בלי ברכות. מ"ב שם סק"ה.
ילדים בקריאת מגילה
ש: האם להביא ילדים לקריאת מגילה או עדיף שלא?
ת: כן, כדי לחנכם לקריאת המגילה, אך בשלושה תנאים: א. לא קטנים ביותר שלא הגיעו לגיל חינוך ורק מפריעים. מ"ב תרפט ס"ק יז. ב. שלא מפריעים בהכאת המן. שם ס"ק יח. ג. שעיקר ביאתם אינה להכות המן אלא לשמוע מגילה. שם.
אל תשלח משלוח מנות לא בריא
ש: האם חייבים לשלוח משלוח מנות בריא?
ת: טעם ראשון למצוות משלוח מנות הוא לספק מזון לעניים (תרומת הדשן סי' קיא), אז בוודאי שיש לספק מזון בריא. טעם שני הוא להרבות אהבה ואחווה ושלום ורעות (מנות הלוי בהקדמתו לפירושו למגילת אסתר), וגם זו סיבה טובה לספק מזון בריא.
מרכיבים מאוד לא בריאים במזון הם סוכר, שומן וקמח לבן. אמנם כבר עבר ט"ו בשבט ובכל זאת אפשר לשלוח פירות ארץ ישראל.
נביא כמה מדברי רבינו הגדול הרמב"ם על רפואה מונעת ומזון בריא שהם עדיין תקפים בזמננו.
"יאכל דברים המועילים לגוף, אם מרים אם מתוקים, ולא יאכל דברים הרעים לגוף אף על פי שהן מתוקים לחיך" (הלכות דעות ג ב).
"כי האדם, שיבוא ויאכל מזון ערב לחך, טוב הריח, מאכל תאווה, והוא מזיק ומקלקל, ולפעמים יהיה סיבה למחלה קשה או למיתת פתאום, הרי זה והבהמה שווים. ואין זה מעשה האדם באשר הוא אדם, כי אם מעשה האדם באשר הוא חי, נמשל כבהמות נדמו" (שמונה פרקים ה).
"אני מייעץ לכל החסידים שלא יתנהגו במנהג אנשים רבים אשר ינהיגו עצמם כבהמות אשר ילכו אחר הערבות במזון ולא יראו בו אלא מה שהוא יותר מוטעם לפה ולא דבר אחר. אבל ראוי לכל איש שיבחן בניסיון איזה מן המאכלים ואיזה מן המשקים ואיזה מן התנועות יזיקוהו – וירחיקן... ויבדוק וכל מה שיועילו – יכוון אליו, וכל מה שיזיקו - ירחיקהו. כי מי שיתנהג כן ימעט שיצטרך לרופא ויהיה בריא תמיד" (פרקי משה ברפואה יז 20. מובא בספר רופא הנפשות 71).
"לו הנהיג האדם עצמו במחשבה כמו שינהיג את בהמתו אשר ירכב עליה, היה ניצל מחוליים רבים [ורעים]. וזה, כי אתה לא תמצא אחד מבני האדם אשר ייתן מספוא לבהמתו יותר מדי, אלא ישערו אליה לפי מה שתוכל לסבול. אך הוא יאכל יותר מדי מבלי שיעור ומחשבה. וכמו כן, יחשוב כל אחד ענייני תנועת בהמתו ויניעה כדי שלא תעמוד ותחלה – והוא לא יעשה זה בגופו ולא ישים מחשבתו בהתעמלות, אשר היא העיקר הגדול בהתמדת הבריאות ובדחיית רוב החוליים, אלא יעלים עיניו מתנועות הגוף כמו שיעשו אנשי החוכמה, אשר ישקדו היום והלילה כולו.
ואם החי שאינו מדבר כסוס וכחמור וכגמל, משוער בהנהגתו, וישערו בעליו המספוא ולא יאכילוהו בלא שיעור, איך לא ישער האדם אוכלו עד שיאכל כפי התאווה ולא כפי מה שיסבול" (הנהגת הבריאות א 3. ספר הקצרת ה 2. פרקי משה ברפואה יז 4. מובא בספר רופא הנפשות שם).
בכלל, יותר חשוב לתת מתנות לאביונים וצדקה מאשר לספק מזון לאנשים שיש להם אוכל בבית, כדברי רבינו הרמב"ם: "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר: להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" (הלכות מגילה ב יז).
פסוק במשלוח מנות
ש: האם מותר לצרף פסוק במשלוח מנות לחיילים?
ת: לא. יש חשש שייזרק לאשפה. וכן בהזמנה לחתונה או לבר מצווה. עיין ראש השנה יח שחכמים קבעו חג ביום שהצליחו לבטל הזכרת שם ד' בשטרות. בכלל, זה מנהג חדש שאין לו מקור, ויש בו תקלה רבה (שו"ת אגרות משה יו"ד ב קלה. שו"ת שאילת שלמה ד רלג, רלה).
לימוד קריאת מגילה על ידי אישה
ש: מותר לי ללמוד קריאת מגילה מאתר באינטרנט בו אישה קוראת?
ת: חלילה. לא עושים מצווה על ידי עבירה.
תחפושת לבעל חיים
ש: האם יש בעיה אם ילד מתחפש לבעל חיים טמא? זה משפיע לרעה על הנפש?
ת: אין שום בעיה. בברכות ובדגלים של השבטים היו גם בעלי חיים טמאים. וכן חכמים אמרו לנו ללמוד מנמלה, חתול וכו' (וכן בשו"ת עשה לך רב ח ס. אמנם חסידי חב"ד מקפידים על פי דברי הרבי מליובאוויטש. התוועדות ח"ד עמ' 487-490. ליקוטי שיחות כה שט-שיא).
תחפושת לרב
ש: האם רב בית ספר או מלמד צריך להימנע מלהתחפש בפורים משום כבוד התורה?
ת: יכול להתחפש בתחפושת מכובדת כגון אדמו"ר או קצין.
ניחום אבלים בפורים
ש: מותר לנחם אבלים בפורים?
ת: כן. נטעי גבריאל פורים עז יג.
הטס מעל ירושלים בט"ו
ש: מה הדין מי שטס במטוס למעלה מעיירות המוקפות חומה בט"ו?
ת: לא מתחייב, מכיוון דמגדל פורח באוויר הוא חידוש, כגון מעל הר הבית או כוהן מעל בית קברות, ואיפה שלא נאמר לא נאמר.
[ובשו"ת עמק התשובה (ו, רפד), נשאל הג"ר יחזקאל ראטה, אב"ד קארלסבורג שאלה זו, והוא העיר שכבר דן בעניין הדרים בבתים גבוהים למעלה מהחומה אם צריכים לקרוא בט"ו (סי' רפב), וכתב שם שאותם הדרים אפי' למעלה מהחומה בירושלים כגון בעליה העשרים, אף די"ל דלמעלה מחומתיה לא נידון כדין בן כרך ההוא, וכדקיי"ל דגגין ועליות לא נתקדשו, מ"מ דין סמוך ונראה יש להם ונגררין אחר הכרך ההוא, ויש להם לקרוא בט"ו. מ"מ לגבי הטס במטוס מעל ירושלים, מכיון דלא קביעי אלא חולף ועובר כעוף הפורח, לא נגרר כלל אחר המקום שחולף ועובר עליו, ונידון כדין מי שהוא בספינה במים דקורא בי"ד, עי' באהלות פ"ח מ"ה לענין טלית המנפנפת דלא מיקרי אוהל.
ובספר חשוקי חמד (מגילה ב, א), נשאל הג"ר יצחק זילברשטיין, מה דין הנכנס לירושלים במטוס בכניסת הפורים, ונחת אחר שנכנס הפורים? והשיב: נסתפק בירושלמי (סנהדרין פ"י) מה הדין באנשי עיר הנדחת שצריך להרוג כל בהמותיהם ולשרוף כל שללה, האם חייבים גם לשרוף את העופות הפורחים שם באויר, או לא. ולכאורה הספק בירושלמי הוא אם העופות שעפו למעלה מי' נחשבים לבני עיר הנדחת, או שמא מאחר ולא עמדו בקרקע עיר הנדחת, אינם חייבים בשריפה, וכמו כן בעניננו אם הנוסע נמצא באוויר יש להסתפק אם שייך לעיר המוקפת.
עוד יש להביא ראיה מהא דמבואר במכות (יב, ב) שאם נמצא הרוצח בנוף עץ שבתוך תחום העיר מקלט, קלטה אותו, אע"פ שגוף העץ עומד מחוץ לעיר המקלט, הרי דאוירה של עיר המקלט קולטת כמו קרקעיתה, וכמו כן הנמצא באויר ירושלים הרי הוא כנמצא בקרקעית ירושלים. ואפשר לדחות, שדוקא כשנמצא על נוף שהוא מקום שאפשר להתקיים עליו נחשב הוא כנמצא בעיר מקלט, ולא בנמצא באויר שאי אפשר להתקיים שם.
ומו"ח שליט"א מרן הגרי"ש אלישיב אמר שנראה לו שאין הוא בן כרך, כל זמן שלא נחת על הקרקע. ואפשר קצת להביא ראיה לזה, דכתיב "על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות", הרי בעינן ישיבה בעיר.
אך עדיין יש לעיין למה לא התחייב מדין סמוך ונראה, שכיון שהוא עומד במקום שרואים את ירושלים, נתחייב בקריאתה בט"ו. אך זה אינו, שכתב הערוך השולחן (או"ח תרפח, טז) שבן כרך המפרש בים קורא בי"ד, וכל זה אם אינו עתיד להיות בביתו בט"ו, אבל אם עתיד לבוא בט"ו לביתו, לא יקרא בי"ד, דבשלמא כשהוא בעיר בי"ד, חל עליו חובת אנשי המקום, אבל בים ובמדבר אין שום חיוב, אלא דאם הוא בספינה גם בט"ו, ממילא חיובו כרוב העולם. ע"כ. והוא הדין באויר לא חל עליו שום חיוב].
משלוח מנות על ידי גוי
ש: מותר לשלוח מנות לחבירו בפורים ע"י עובד זר?
ת: כן (חת"ס גיטין כב ב. פסקי תשובה סי' קמח).