פסח – ליל הסדר (שו"ת)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
ארבע כוסות בחלב
ש: שמעתי הרבה פעמים את הסיפור על בעל 'בית הלוי', שאישה שאלה אותו אם יוצאים ידי חובת ארבע כוסות בחלב, והוא נתן לה כסף לסעודת פסח, כי הבין שלא היה לה מספיק כסף לקנות יין. על כל פנים, מהי התשובה לשאלה - יוצאים בזה ידי חובה או לא (גם ראיתי מעשה זה בהגש"פ מבית לוי [בריסק] עמ' רצו)?
ת: וודאי שלא, רק ביין. [פעם שאלתי שאלה זו להג"ר גמליאל הכהן רבינוביץ, מחבר ספר 'גם אני אודך', וכתב לי בזה הלשון: "חיפשתי בהרבה ספרים ולא ראיתי מי שדן בזה, ושאלתי למרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, האם יוצאין ד' כוסות בחלב, וענה לי: "חלילה".
כוס חמישית
ש: האם ראוי לשתות כוס חמישית בליל הסדר?
ת: לא. לא הלכה ולא מנהג (עיין סוף הגדה ארצישראלית מהגרמ"מ כשר).
הטפת יין בהגדה
ש: בהגדה עם פירושו של הרב, כתוב בשם רבי יצחק אברבנל שהטפת היין בזמן אמירת עשרת המכות הוא מפני צער על המצרים ובנפול אויביך אל תשמח. לא מצאתי זאת בפירושו של ר"י אברבנל זבח פסח על ההגדה?
ת: אכן, ראיתי אצל רבנים רבים והעתקתי. אחר כך ראיתי שזה לא נמצא אצל רבי יצחק אברבנל אלא זו המצאה של המשכילים.
גוי בליל הסדר
ש: מותר להזמין גוי לליל הסדר?
ת: אמנם אסור להזמין גוי ביום טוב, שהרי אסור לבשל ביום טוב עבור גוי, וגזרו שלא להזמין שמא ירבה (שו"ע או"ח תקיב א ומשנה ברורה), מכל מקום, חכמים התירו באופנים שונים כשברור שלא יבשל עבור האורח. כגון שבא מאליו אחרי שכבר מוכנה הסעודה. קל וחומר בימינו, שהכל מוכן מראש וכלל לא מבשלים אחרי כניסת החג. עבור עובדת זרה בודאי אפשר, שדומה לעבד ושפחה (ע' רמ"א יו"ד קיג ד). וכן גוי בתהליך גיור שלגבי כמה ענינים הקילו (שו"ת מנחת אלעזר ג ח). עיין הגדת הריעב"ץ שמסביר "כל דכפין" לגבי הזמנת גוי. עיין מועדי הראי"ה (עמ' שכ) שמושל ירושלים סעד בליל הסדר אצל מרן הרב קוק. וכן אמר הגרש"ז אוירבך שבשנים קדמוניות היה נהוג שהיו מזמינים גויים נכבדים לליל הסדר, כגון קונסולים, וכנראה שהיה ענין חשוב שלא ישנאו את היהודים. גם הדבר היה ידוע שליל פסח הוא זמן מיוחד שמזמינים אותם, ואפשר דמשום הא, לא חששו שמא ירבה בשבילו (שולחן שלמה – יום טוב ח"א עמ' רז הערה ח). שמענו עוד פתרון שחידש הגרי"ש אלישיב שגוי יעשה קנין לפני יו"ט על האוכל שיאכל בבית היהודי ואז יבוא לאכול מזונו ואין שייך "שמא ירבה". אין איסור ללמד תורה כשגוי יקשיב, כמו שאסור ללמד גם את עבדו תורה (רמב"ם, עבדים ח יח). ומצינו, שטבי, עבדו של ר"ג, היה ת"ח גדול, והיו החכמים לומדים ומפלפלים, אף כשהיה טבי נמצא אצלם עם כוונה לשמוע דברי חכמים. אך, כמובן, יש להיזהר מנגיעתו ביין (שו"ת אגרות משה יו"ד ב קלב). מה שטוענים אנשים שלא נוח לומר "שפוך חמתך אל הגויים" לפני גויים, גויים הגונים - מבינים, שהרי אנו מדגישים: "שפוך חמתך אל הגויים - אשר לא ידעוך".
כהנים במצות ד' כוסות
ש: איך שתו הכהנים ארבע כוסות בליל הסדר? הרי מבואר בתענית (יז, א), דכהני בית אב אסורין ביום ובלילה, והלא ברגלים עבדו כל הכהנים בבית המקדש, וכי ביטלו כל שבט בכהונה דין ד' כוסות?
ת: יש כמה אפשרויות: א. הכוהנים היו פטורים משתיית ד' כוסות, כמו שהיו פטורים מעוד דברים. למשל, הם היו פטורים מתפילה אם לא היה להם זמן וכו', כי "העוסק במצוה - פטור מן המצוה". א. סידרו אחרת את התורנויות, כך שכולם יוכלו לשתות. ג) צריך על המזבח יין שכר, כלומר יין שמשכר. אבל לד' כוסות לא חייבים יין שמשכר. א"כ, סימן שידעו שיש יין לא משכר, וייתכן ששתו אותו. [עיין ס' כהלכות הפסח מהרב מיכאל אריה ראנד עמ' קס-קסב שדן בשאלה זו. ומובא שם: "בליל הסדר, אחר ד' כוסות, אמר השפת אמת ז"ל: כוהנים ששתו ד' כוסות, היכא עבדו העבודה בבוקר? אלא שכוהנים זריזים הן. ומיד הכירו בפניו שינוי שנתפקח מיינו" – רשם מ"צ.]
כיסא ליהונתן פולארד בסדר של פסח
ש: פעם (בשנת תשס"ג) הציע הרב שליט"א לערוך מקום בסדר של פסח ליהונתן פולארד ובכך לבטא את הגעגועים והתקווה לשיחרורו של יהונתן וחזרתו לארצנו במהרה בימינו, והג"ר מרדכי אליהו זצ"ל בירך את המנהג. האם עדיין כדאי לנהוג כך?
ת: כדאי. ואעפ"י שהצעתי, אינני נוהג כך בביתנו, כיוון שאין לנו מקום בשבילנו.
כוס חמישי בסדר של פסח בעד גוש קטיף
ש: בפסח תשס"ה נהגתי כהצעת הרב שליט"א לשתות כוס חמישי בעד גוש קטיף ומקומות אחרים בארץ. האם כדאי להמשיך במנהג?
ת: אין להמשיך, שהרי אין גוש קטיף.
ש: האם כדאי להמשיך בעבור יהודה והשומרון?
ת: לא, לא להמשיך.
אינו אוהב יין
ש: אני ממש לא אוהב יין, הוא גם גורם לי כאב ראש. אני יכול לשתות מיץ ענבים לארבע כוסות?
ת: כן. וזה עדיף במקרה שלך.
ארבע כוסות וסוכרת
ש: יש לי סוכרת, כיצד לקיים ארבע כוסות?
ת: לקחת יין יבש, למהול אותו במחצית מים ולשתות 43 סמ"ק. אם הרופא מרשה.
הבן הרשע
ש: איך מסכימים שהבן הרשע ישב בליל הסדר וידבר כך?
ת: כי הוא בן, ויש לשמוח שהוא נמצא, כי הטרגדיה זה הבן החמישי שלא נמצא כלל (כך אמר הרבי ריי"ץ מליובאוויטש).
ייו הקדוש בקדושת שביעית בליל הסדר
ש: האם מותר להשתמש ביין הקדוש בקדושת שביעית בליל הסדר, הרי נהוג שמטיפים יין בכל מכה ומכה?
ת: יש אומרים שאין לטפטף ביין שביעית משום שאסור לבזבז יין שביעית, כך העיר מרן הרב קוק בס' שבת הארץ (קונטרס אחרון לפ"ה ה"ג). אמנם בס' שערים המצויינים בהלכה (קיח, ב בקונטרס אחרון) מובא מה שכתב החזון איש (השמטות לס' רב), שמניח אדם קליפה בכלי עד שיתעפש ויפסל מאכילת אדם, ואחר כך מותר להשליכה. על סמך זה כתב שניתן לשפוך יין שביעית מתחילה לתוך כלי ואח"כ כשיפסל מאכילת אדם – ישליכנו (והג"ר נבנצל העיר שצריך עיון, משום שפוסל היין בידיים).
שלום זכר בליל הסדר שחל להיות בשבת
ש: האם יש לעשות שלום זכר בליל הסדר שחל להיות בשבת?
ת: קצת במהלך הסדר.
כזית מצה
ש: כמה זה כזית מצה?
ת: 28 סמ"ק למצווה של תורה כלומר שליש מצה. 19 סמ"ק למצווה מדרבנן כלומר כחמישית מצה.
ש: האם ספרדים גם יכולים לנהוג כן או על פי משקל?
ת: גם יכולים. הרב בן ציון אבא שאול. הרב שלום משאש (עיין שו"ת שאילת שלמה א רי).
משה בהגדה
ש: למה משה רבנו לא מוזכר בהגדה?
ת: כדי שיהיה ברור שמי שעשה את הישועה, הוא רבונו של עולם. אני ולא מלאך, אני ולא שליח. רק דרך אגב משה רבנו מוזכר ברוב הנוסחאות: ויאמינו בד' ובמשה עבדו. אכן, ד' עושה, ומשה רבנו הוא עבדו.
מצות כוסמין
ש: האם יוצאים ידי חובה במצה שאינה מחיטה אלא כוסמין למשל?
ת: כן. מכל חמשה מיני דגן. ואין זה כוסמת המכונה קאשע שהיא קטניות וברכתה אדמה.
ליל סדר מוקדם בברלין [תשובה משנת תשס"ז]
ש: האם מותר בקהילת "עדת ישראל" בברלין להקדים ליל הסדר שמארגנים לאנשים לא דתיים? צאת הכוכבים הוא מאוד מאוד מאוחר ואם נחכה אנשים לא יבואו כלל. ראינו איגרת של הגאון הרב ירמיה מנחם כהן (דיין ומו"צ דקהילת אנטוורפן ומח"ס שו"ת והרים כהן) לקהילתו באנטוורפן שאין להקדים ליל הסדר.
ת: בעניין האיגרת של הגרי"מ כוהן מאנטוורפן, אנא אמור לקהילת "עדת ישראל" שבודאי כל מה שהוא כתב הוא נכון ואמת וכך הדין, אך אנו מדברים על מקרה של שעת הדחק, שאם נתחיל את הסדר אחרי צאת הכוכבים, אנשים אלה לא יבואו ויפסידו את הכל, והשם "עדת ישראל" הוא אמנם מעורר חרדת קודש, אבל האנשים שעבורם מארגנים את הסדר אינם ברמה זו, ויש לחפש עבורם פתרונות של דיעבד ושעת הדחק, שאם לא כן, לא יבואו כלל לסדר, ויפסידו את הכל וגם יפסידו את האפשרות הגדולה של השפעה עליהם. ובכגון זה אפשר לסמוך על מה שפסק הגר"מ אליהו עבור חיילים שיוצאים לפעילות מבצעית לפני השקיעה וחוזרים אחרי חצות, שיכולים לקיים כל מצוות הסדר אחר פלג המנחה עם ברכה מלבד אכילת מצה שצריכים לקיים אחרי השקיעה (ספר מקראי קודש לרב משה הררי פרק ד' הערה קמה), והוא הדין לענייננו.
אמנם הגר"ש גורן והגר"ש מן ההר אינם סוברים כן, אך הם מציעים לחיילים פתרונות חילופיים, כלומר אחר חצות ותוך כדי פעילות, ואין זה שייך לענייננו. וכן הגר"ד ליאור אינו סובר כן, אלא שהחיילים פטורים מן המצווה. אך בנדון דידן, אנו דווקא רוצים שיקיימו את המצווה, הן עבור המצווה עצמה, הן מצד ההשלכה הברוכה הגדולה שיכולה להיות על חייהם.
על כן, יש להקל שיוכלו להתחיל את הסדר עם פלג המנחה, ויגיעו לאכילת מצה אחרי השקיעה.
והוא הדין ביום טוב שני של גלויות, מקל וחומר.
ארבע כוסות בחלב
ש: שמעתי הרבה פעמים את הסיפור על בעל 'בית הלוי', שאישה שאלה אותו אם יוצאים ידי חובת ארבע כוסות בחלב, והוא נתן לה כסף לסעודת פסח, כי הבין שלא היה לה מספיק כסף לקנות יין. על כל פנים, מהי התשובה לשאלה - יוצאים בזה ידי חובה או לא?
ת: ודאי שלא, רק ביין.
[פעם שאלתי שאלה זו להג"ר גמליאל הכוהן רבינוביץ, מחבר ספר 'גם אני אודך', וכתב לי בזה הלשון: "חיפשתי בהרבה ספרים ולא ראיתי מי שדן בזה, ושאלתי למרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, האם יוצאין ד' כוסות בחלב, וענה לי: "חלילה".
והגר"א נבנצל כתב לי: "אין יוצאים בזה".
והג"ר יוסף ליברמן, מח"ס שו"ת משנת יוסף, כתב לי: "חמר מדינה הוא משקה חשוב שרגילים לשתותו במקום יין, כגון שכר-בירה או ליקר-יי"ש, שמגישים בסעודות אנשים חשובים, ומקילים אפי' בקפה או תה [ואומרים על כ"ק גיסי ציס"ע הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע שאכל ביום פ"א בלבד, ולברהמ"ז הניחו לפניו כוס קפה מלא, חמר מדינה, במקום כוס של ברכה [אפילו בחד], אבל לא שתה], - אבל שאר משקים בלית בם תחליפי מים מתוקים הבאים בסעודה. אבל לא עליהם קבעו סעודתם, או אפי' רק מסיבתם. וגם חלב ל"ה חמר מדינה והאשה הנ"ל רמזה רק שאין לה כסף ליין".
והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "הרבה דנתי באופן שתיית ד' כוסות בחמר מדינה שבודאי יוצא בזה אם אינו יכול לשתות יין. אמנם חלב אינו נחשב לחמר מדינה כיון שאינו נחשב לשתיה חשובה, ולכן פשוט דאינו יוצא בחלב".
והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס 'פסקי תשובות', כתב לי: "ע' סי' תע"ב משנ"ב סקל"ז שאפשר בשעת הדחק לצאת בחמר מדינה".
והג"ר ירמיה מנחם כהן, אב"ד פאריז ומח"ס שו"ת והרים הכוהן, כתב לי: "בנידון חלב לארבע כוסות כמובן שלא יוצאים. היום הוא במקרה היורצ של הבית הלוי זצל. יש הוא שיצאו במשקה מדינה כמו בהבדלה. אבל הפוסקים דחו זאת. רק בזמן מלחמת העולם רחל השתמשו בדעה זו" – רשם מ"צ].
רוב כוס או רוב רביעית בד' כוסות
ש: האם יש לשתות רוב כוס או רוב רביעית בד' כוסות?
ת: רוב רביעית, ויש מחמירים רוב כוס (עיין מ"ב תעט ס"ק כה. חזו"ע כ בהערה), לכן מי שקשה לו לשתות הרבה ורוצה להחמיר, ישתמש בכוס של 86 סמ"ק (וכן הגרי"ש אלישיב בהגש"פ עם פסקיו עמ' 22).
[ונשאל הגרי"ש אלישיב: מי שיש לו שתי אפשרויות לשתות, או כוס קטן לפי שיעור הגר"ח נאה לשתותו מלא, או ליקח כוס גדול לפי החזו"א ולשתות רובו, מה עדיף? והשיב: הכוס הקטן וישתה כולו (אשרי האיש ח"ג עמ' שצז).
ולגבי השיעורים, הגרי"ש אלישיב נשאל כיצד חלק הגרח"נ (שאמר רביעית היא 86 מ"ל [גרם] כגימטריא של כוס) על החזו"א (שאמר שהיא 150 מ"ל כגימטריא של כוס הגון), והשיב ששיעור הגר"ח היה נהוג מקודם והחזו"א הוא החולק (ספר ישיב משה עמ' קל). ודעתו של הגרי"ש אלישיב כשיעורו של הגר"ח הן לקולא הן לחומרה (וישמע משה ח"א עמ' תל. ח"ב עמ' שסד. ועיין שיעורי תורה לרב נאה ג י-יד. נודע בשיעורים 271)].
יין מפוסטר לד' כוסות
ש: מותר להשתמש ביין מפוסטר לד' כוסות?
ת: יש מחמירים שלא יהיה מפוסטר, אך אפשר להקל. פס"ת תעב אותי יא.
מיץ ענבים
ש: האם בליל הסדר מותר מיץ ענבים או חייבים דווקא יין?
ת: אפשר מיץ ענבים. ומי שאוהב יותר מיץ ענבים מיין, יש לומר שאדרבה מיץ ענבים עדיף, כדי שיהיה דרך חרות, כלשון הרמב"ם, ובמיוחד נשים וילדים (פס"ת תעב אות יב. וכן הגר"ח קניבסקי בהגש"פ עם פסקי הגרי"ש אלישיב. ומובא בפסקי שמועות קי).
מנהג שעושים בכדי שתינוקות ישאלו
ש: מי שעושה סדר בלי תינוקות, האם צריך לעשות כל המנהגים שעושים בסדר של פסח כדי שתינוקות ישאלו, כגון טיבול הכרפס במי מלח?
ת: כן. סדר קבוע.
[וכן כתב לי הגר"א נבנצל. והשיב הגרי"ש אלישיב: אין נפק"מ, המנהג הוא בכל האופנים (משנת אי"ש – ליל הסדר עמ' נג) – מ"צ].
והגדת לבנך לאב בן חו"ל ובן בן א"י
ש: במצוות "והגדת לבנך" – מה הדין באבא שהוא בן חו"ל ונמצא בארץ ישראל, האם מקיים מצוות "והגדת לבנך" בליל ב' של פסח כשמספר לבנו שהוא בן ארץ ישראל?
ת: כן.
[והשיב הגר"ח קניבסקי: מסתבר שמקיים את המצווה (ידון משה ח"ח שאלה ל)].
הסרת טבעות ל'ורחץ'
ש: האם נשים צריכות להוריד הטבעות לפני הנטילה של 'ורחץ'?
ת: לא. הרי לא נהגו בכל השנה אלא זו חומרה של ליל הסדר. ויש אומרים שהוא זכר בעלמא (עיין פירוש של הרב על ההגדה של פסח על ורחץ).
[והשיב הגר"ח קניבסקי: כמו כל רחיצה ראוי להוריד (ידון משה ח"ח שאלה כג)].
שתיית ד' כוסות עם קשית
ש: האם אפשר לשתות ד' כוסות בליל הסדר של פסח עם קשית?
ת: לא נראה, כי צריך דרך חירות.
[עיין שו"ת אבני חפץ (סי' לו) לגאון רבי אהרן לעווין, ה'רישא רב', שכתב שבהיותו בעיר הנופש קארלסבאד, במסיבת רבנים ות"ח, דנו אם מברכים על שתיה דרך שפופרת, והוא פסק שכששותים דרך שפופרת א"צ לברך!
ונשאל הגרי"ש אלישיב אם אפשר לשתות ד' כוסות בליל הסדר של פסח עם קשית, והשיב: "היום זה דרך שתיה". ונשאל: האם זה דרך חירות? והשיב: "זה סתירה לחירות?". נשאל עוד: אדם חשוב לא ישתה עם קש? ואמר: "איני חושב שזה פוגם בחירות, אדרבה זה התפרקות כזאת, עכ"פ בדיעבד הוא ודאי יוצא". בהזדמנות אחרת אמר הגריש"א, שאם אין צורך לשתות בקש לא ישתו הד' כוסות בקש (משנת אי"ש עמ' לג).
והגר"א נבנצל כתב לי: "ראוי לשתותם מהר (בדרך הלצה אומר שדי לנו בארבע קושיות)".
והג"ר יוסף ליברמן, מח"ס שו"ת משנת יוסף, כתב לי: "העיקר תלוי בשלימות הכוס, וביין שלא יהיה פגום, כשו"ע (סי' קפב וסי' ערב), ובשתיה שתהא המלא לוגמיו, או רוב הכוס, ובבת אחת וכו', אבל צורת השתיה לא מבוארת, כגון למשל אם יכול לקחת היין שבכוס בכף ולשתות מהכף, לא מצאתי לע"ע (לעת עתה) שיהא אסור [ונפק"מ לחולה שצריך להשקותו בצורה כזו]. וא"כ מסתבר שגם בקש, דרך שתיה היא בכך כל השנה להרבה אנשים, אבל כמובן שהידור שישתה מהכוס עצמו בדרך נכבד בלי מציצת קש (כפסחים נז א), שכה"ג כרך ידיו בשיראי ונענש קשה מאוד ע"ז , אם כי לא דומה לגמרי".
והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "מבואר להדיא בפוסקים שאין לשתות ד' כוסות בקשית אלא צריך לשתות מכוס דוקא באופן שיכול לשתות בבת אחת כדי רביעית. ורק למי שקשה לשתות מכוס כמו זקן וכיוצ"ב יש מקום להקל".
והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס 'פסקי תשובות', כתב לי: "ע' סי' תע"ב סעי' ט' שצריך לכתחילה שתי' בבת אחת וזה אי אפשר בקשית, אם כי בדיעבד יצא ידי חובתו כל שתי' בתוך זמן שיעור אכילת פרס [2-4 דקות]".
והג"ר שמאי קהת הכוהן גרוס, בעל שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "אם יכול לשתות רביעית בפעם אחת".
והג"ר גמליאל הכוהן רבינוביץ, מח"ס גם אני אודך, כתב לי: "נראה לענ"ד שיצא ידי חובתו בשתיית ארבע כוסות על ידי 'קש', אולם צריך לשתות תוך כדי אכילת פרס, ולכן עדיף שיקח 'קש רחב' שיוכל לשתות במהירות. וע"ע משכ"ב ידידי הגאון רבי משה פריד שליט"א, בבטאון הנפלא 'וישמע משה', גליון ט"ו, פרשת מצורע תשע"ד, (סימן ג'), ודו"ק. וכמובן למי שיש צורך בכך, אולם סתם אדם ישתה כרגיל כנהוג בכל הדורות. ולאדם זה שצריך לשתות על ידי 'קש', הייתי מציע שיכוון הפסוק בפרשת שמות: 'לקושש קש לתבן', ועתה ניצל משיעבוד זה, ויכול לשתות יין בהסיבה כבן חורין על ידי 'קש'...".
ומובא שם בעלון וישמע משה שהגאון הגדול רבי חיים קניבסקי ענה: אפשר לצאת ידי חובה באופן כזה, אבל יותר טוב לשתות כרגיל.
ואילו הגאון רבי שלמה זלמן אולמן (רב של קהילות יעקב בבני ברק וחבר בבית דינו של הגר"נ קרליץ) אמר דאין לעשות כן אלא בשעת הדחק ממש, דהנה הרמ"א בהלכות פסח (תעב ט) כותב: וצריך לשתות השיעור שלא בהפסק גדול בנתיים. וכתב המ"ב (ס"ק לד): דהיינו שלא ישהה בשתיית רוב הכוס יותר מכדי אכילת פרס כו', ולכתחלה יש ליזהר שלא לשהות בשתיית רוב הכוס יותר מכדי שתיית רביעית לחוש לדעה ראשונה המבואר בסימן תרי"ב, ע"ש. ומכיון שבשתיה בקש אי אפשר לשתות רביעית בכדי שתית רביעית, א"כ לא יצא ידי חובתו אלא להדעות שיוצאים בכדי אכילת פרס.
אמנם הגאון רבי יעקב מאיר שטרן (מו”צ בבית דינו של מרן הגר”ש ואזנר וחבר הבד”ץ דקהלת ויז'ניץ) חילק בין כוס רגילה שמכניסים לתוכה קש, לבין כוס שהקש הוא חלק ממנה, דבכוס שהקש הוא חלק ממנה יש לומר שמכיון שהדרך היא לשתות מכוס כזאת לאט, א"כ שיעור שתית רביעית בכוס כזו הוא ארוך יותר מבכוס רגילה, וכל ששתה ברציפות כפי יכולתו חשיב בתוך כדי שתית רביעית.
והגאון שמאי קהת הכוהן גרוס (מח"ס שו"ת שבט הקהתי) אמר שיש קש רחב שניתן לשתות באמצעותו רוב רביעית בכדי שתית רביעית, ובזה יצא לכל הדעות. ואם אינו יכול, ישתמש בקש רגיל ויסמוך על הדעות שאפשר לשתות עד כדי אכילת פרס – מ"צ].
יין הקדוש בקדושת שביעית בליל הסדר
ש: האם מותר להשתמש ביין הקדוש בקדושת שביעית בליל הסדר, הרי נהוג שמטיפים יין בכל מכה ומכה?
ת: יש אומרים שאין לטפטף ביין שביעית משום שאסור לבזבז יין שביעית, כך העיר מרן הרב קוק בס' שבת הארץ (קונטרס אחרון לפ"ה ה"ג. וע"פ זה הגרי"ש אלישיב והגר"ח קניבסקי אומרים לא להשתמש ביין בקדושת שביעית בסדר פסח. פסקי שמועות קיא). אמנם בס' שערים המצויינים בהלכה (קיח, ב בקונטרס אחרון) מובא מה שכתב החזון איש (השמטות לס' רב), שמניח אדם קליפה בכלי עד שיתעפש ויפסל מאכילת אדם, ואחר כך מותר להשליכה. על סמך זה כתב שניתן לשפוך יין שביעית מתחילה לתוך כלי ואח"כ כשיפסל מאכילת אדם – ישליכנו (והג"ר נבנצל העיר שצריך עיון, משום שפוסל היין בידיים).
בן חורין בפסח
ש: איך ארגיש בן חורין בפסח?
ת: ב"ה עתה אנו כל יום בני חורין מאז שיש לנו מדינה, אך בפסח יש להרגיש בצורה יותר עמוקה.
שותפות ילדים
ש: האם כדאי לקצר ליל הסדר כדי שילדים יוכלו להשתתף?
ת: אולי לקצר חלק ראשון עד הארוחה ולהאריך אחר כך.
הסיבת איטר
ש: איטר יד שמאל מסב על ימין או שמאל?
ת: שמאל ככל אדם. שו"ע או"ח תעב ג. מ"ב (ס"ק יא).
אפיקומן תחת מיטה
ש: אם מחביאים את האפיקומן תחת מיטה, מותר לאכול?
ת: כן, כי לא ישנו. וגם אם ישנו דיעבד מותר.
[וכן דעתו של הגרי"ש אלישיב שהנוהגים שלא לאכול דבר שהיה תחת המיטה אפילו שלא בשעת שינה, בכל זאת יכולים לאכול את האפיקומן, משום ש"שומר מצוה לא ידע רע", ולא יקרה ממנו שום נזק (גליון מים חיים מהגריא"ה דינר. מובא בהליכות יעקב – פסח עמ' קיג)].
גניבת אפיקומן
ש: האם אין בגניבת אפיקומן איסור גזל?
ת: לא. כי האב מרשה. אך גם אין חובה או מצוה או מנהג מחייב לגנוב.
[יש מחלוקת בין האחרונים על "גניבת האפיקומן". אמר הגר"ח מבריסק (הליכות הגר"ח עמ' 65. הררי קדם ח"ב עמ' צה) שהאפיקומון הוא זכר לקרבן פסח ובגנוב נפסל משום היסח הדעת. ע”פ זה, כתב הג"ר משה שטרנבוך בהגדת טעם ודעת (עמ' קכא. ע' עמ' לג) שרק שהאבא מבטיח לילדים שכל מי שיישאר ער עד אכילת האפיקומן יקבל פרס (ע' עוד בענין בשו"ת תשובות והנהגות ג, קמא). ומסופר בס' שירת הי"ם (עמ' 264): יודעים היו הנכדים במשפחת הגרי"מ חרל"פ כי בבית סבא הג"ר חרל"פ אין גונבים אפיקומן. פעם אחת היה מי ששלח ידו באוצר וגנב את האפיקומן, וננזף על כך. והגרש"ז אוירבך לא היתה נוחה דעתו ממנהג גניבת האפיקומן כדי שלא יתרגלו "לגנוב". ובגדה של הגר"א נבנצל "ירושלים במועדיה" (עמ' נה), כותב: "לא זכיתי להבין דבריו בזה. שלכאורה פשוט שגניבת אפיקומן לא תביא את התינוקות להתרגל למעשה גניבה". ומובא בהגדה עם לקוטי טעמים ומנהגים (עמ' יא) שאין נוהגים בחטיפת האפיקומן באדמו"רי חב"ד משום "בתר גנבא גנוב וטעמא טעים" (ברכות ה, ב). וסיפר הרבי ריי"ץ (הרבי הקודם וחותן הרבי האחרון) איך שפעם "חטפה" בתו הבכירה של אדמו"ר מהר"ש (הרבי הרביעי) את האפיקומן והיתה זה בקטנותה. וכנראה שהיה זה מקרה יוצא מן הכלל. וכן מנהג חסידי בעלז וויז'ניץ לא לגנוב את האפיקומן. וגם לא גנבו אצל החזון איש האפיקומן (מעשה איש ח"ז עמ' קנא).
אמנם כתב הג"ר עובדיה יוסף בהגדת "אוצרות יוסף" (עמ' פג) שיש נוהגים לחטוף המצה באצצע הסדר כדי שיהיו הקטנים ערים ויתנו ליבם לליל הסדר, אגב שמירתם על האפיקומן. ואין במנהג זה משום חשש איסור "גזל". והג"ר משה פיינשטיין היה מניח לילדים "לגנוב" את האפיקומן ואף היה מזרז אותם לכך (הגדה על הגרמ"פ עמ' קח).
ומובא בשו"ת עשה לך רב (ו, לה) שבבית סבא אחד לא גונבים את האפיקומן ואצל חתנו כן גונבים, ויחגגו ביחד. הסבא שאל את הג"ר דוד חיים הלוי: איך לנהוג? השיב שאין בעיה של גניבה אבל צריך לנהוג כמנהג הבית, והאבא צריך להסביר לילדיו (הנכדים) שבבית זה לא גונבים וכמו שנאמר: "כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא" (פסחים פו, ב).
ובשו"ת קול מנחם – אוהל ברכה (שאלה תיא), נשאל האדמו"ר מקאליב: האם נכון לומר חטיפת אפיקומן ולא לגנוב את האפיקומן? והשיב: ראוי לומר חטיפת האפיקומן שלא להרגיל על לשונם לשון גניבה. אמנם כבר מצינו בראשונים לשון גוזלים זה מזה לשמחה, כדי שישאלו התינוקות. ואולי אפשר לומר רמז נאה חטוף ואכול, שפסח הוא הכנה לקבלת התורה, והיינו שיחטוף אדם לעשות תורה ומצוות בזה העולם.
ושמענו שפעם אברך הגיע לבית הגר"ח קנייבסקי בבני ברק, ובפיו שאלה מעניינת המעסיקה את בני משפחתו: "בליל הסדר, גנב בני הקטן את האפיקומן, במטרה לקבל תמורתו מתנה ראויה. אלא שעד שהגיעה שעת אכילת האפיקומן, נרדם הילד הקטן, והותיר את החבילה בחדרו. הבן הגדול ראה את האפיקומן, והחליט לקחת אותה ולסחור בה על מנת לקבל פרס. השאלה היא, מי יקבל את הפרס, האם הילד הקטן שגנב את האפיקומן, או אחיו הגדול שמצא את החבילה בלי להתאמץ ונהנה מההפקר"?
הגר"ח השתעשע מעט מהשאלה, וענה: "הבן הגדול זכה באפיקומן הואיל ולמעשה הוא השיב את האפיקומן".
הגר"ח הוסיף כי מנהג גניבת האפיקומן הוא מנהג לא ראוי (כמו שכתבנו דודו החזון איש ואביו הסטייפלר היו נגד המנהג שעשוי להרגיל את הילדים לגנוב( - מ"צ].
משארותם צרורות בשמלותם
ש: יש ספרדים שנוהגים לשים מצות על כתפיהם זכר לפסוק משארותם צרורות בשמלותם. האם גם אשכנזים יכולים לנהוג כן?
ת: ודאי. מנהג זה גם מוזכר אצל אשכנזים. מ"ב תעג נט. וכן היה נוהג מרן הרב קוק. עולת ראיה ב רנט.
כל הלילה
ש: האם יש מעלה להיות ערים כל הלילה בליל הסדר?
ת: כן. מוזכר בשו"ע (או"ח תפא ב), עד שתחטפנו שינה. אך כמובן להתפלל שחרית בכוונה (וכן הגרי"ש אלישיב בהגש"פ עם פסקיו עמ' 27. והנה הגרי"ז סולוביצ'יק מבריסק היה תמה על כך שמדקדקים להיות ערים בליל חג השבועות שהוא מנהג, ואילו בליל פסח שמדינא צריך לישב ולספר ביציאת מצרים כל הלילה עד שתחטפנו שינה, אין נזהרים האנשים בכך. ובבית בריסק לא היו מקפידים על המנהג להיות ניעור בכל הלילה בשבועות, דמאי שנא משאר לילות. וגם אינו עדיפי מללמוד ביום. עובדות והנהגות לבית בריסק ב עט – מ"צ).
הסיבה
ש: למה בימינו יש להסב, הרי אין זה נוח, ועתה לא כך נוהגים בני מלכים?
ת: כאשר יודעים איך להסב, זה מאוד נוח (והגרב"צ אבא שאול אמר שבדרך צער ספק אם יוצא ידי חובת הסיבה בכך. כי בא מועד עמ' ה).
ש: כמה מעלות צריך עבור הסיבה?
ת: 45 מעלות, בין ישיבה לשכיבה.
שינוי מקום בסדר
ש: מותר לקיים את הסדר בבית אחד ולהצטרף לסדר בבית אחר בשולחן עורך?
ת: כן. אם התנו מראש (עיין שו"ע ורמ"א או"ח קעח א-ב. מ"ב שם).
קצירה עם מכונה
ש: מה ההיתר לקצור חיטה למצת מצווה עם קומביין? אין זה נקרא קצירה לשמה?
ת: מותרת לכל הדעות. אם יהודי ירא שמים מפעיל את המכונה לשמה, כיוון שהוא כל הזמן מכוון את הקומביין. פס"ת תס אות ה.
חולי סכרת בפסח
ש: מה יעשה חולה סכרת בפסח?
ת: א. לפני פסח לשמור על הדיאטה הרגילה ולא לאכול כל מיני דברים לא בריאים כדי לגמור את החמץ בגלל בל תשחית. בל תשחית של גופו יותר חשוב. שבת מ. לאכול באופן מסודר ורגיל גם אם זה על חשבון הניקויים לפסח. הבריאות יותר חשובה. ב. המאמצים הגופניים עלולים להמעיט כמות הסוכר ללוקחי אינסולין, לכן יש לבצע בדיקות רמת הסוכר בדם באופן יותר מן הרגיל. ג. ארבע כוסות, לשתות כל פעם מלוא לוגמיו 43 סמ"ק. אפשר למהול במים חצי חצי. להשתמש ביין מופחת סוכר ואלכוהול, כגון יין יבש או מיץ ענבים ללא סוכר. כל זה אחרי התייעצות עם רופא. ד. מצה לאכול 4 שיעורי כזית, כל פעם 17 סמ"ק. וכיוון שמשקל סגולי של מצה רגילה הוא 6\1, ומשקלה הוא 30 גרם, נפחה הוא 180 סמ"ק, לכן כל זית הוא עשירית מצה. אפשר למדוד נפחה של מצה על ידי עטיפתה בניילון נצמד עם וואקום והטבלתה בכלי עם שסתום. ה. חרוסת טעימה אך לאכול מעט, ובכלל לא להמשיך לאכול הרבה בליל הסדר. ו. בפסח עצמו, לא לאכול הרבה תפוחי אדמה, אלא להיצמד כמה שאפשר לדיאטה. וכמובן לעסוק גם אז בפעילות גופנית (ע"פ הוראת ד"ר מרק ניבן, מנהל היחידה לאנדוקרינולוגיה וסכרת, המרכז הרפואי צאנז ע"ש לניאדו. מובא במקדימים רפואה ללניאדו תשע"ה – מאמרים רפואיים עמ' 13 – מ"צ).
מעמד האישה בליל הסדר
ש: האם אישה חייבת למזוג את היין לבעלה בליל הסדר. אם כן, זה לא מעליב?
ת: אכן כתב ערוך השולחן (או"ח תעג, ו) כי זו רמות רוחא לצוות לאשתו שתמזוג ואין הבעל עדיף ממנה ולכן נוהגים למזוג לעצמו. ועיין פסקי תשובות שם הערה 28. ועיין כי בא מועד (פסח ח"ב לז הערה צד): "לא שוה לעמוד על עקרונותיו ולהרוס את כל צורת שולחן ליל הסדר שהוא דרך חרות ושלום ולעשותו לליל מחלוקת".
אפיקומן לפני חצות
ש: האם חייבים לאכול את האפיקומן לפני חצות?
ת: לכתחילה. השו"ע אומר שיהיה זהיר לאכול לפני. תעז א. בשם חת"ס והנצי"ב שפחות הקפידו. ועיין ביה"ל שם.
שמירת חלק מהאפיקומן
ש: יש ששומרים חלק קטן של האפיקומן לסגולה. לפי מה ששמעתי נוהגים לאכול אותו בפורים, ואם לא אוכלים בפורים, אז צריך לאכול אותו לפני הפסח. האם זו סגולה טובה?
ת: הסגולות האלה לא מוזכרות בתורה, לא במשנה, לא בגמרא, לא ברמב"ם ולא בשולחן ערוך. למי שמחפש סגולות, יש לי סגולות טובות יותר: לא לדבר לשון הרע, ללמוד תורה, לאהוב את הבריות, וכמובן לעשות תשובה.
מנה ראשונה לפני מגיד
ש: כל שנה ממהרים במגיד בליל הסדר כי כולם רעבים. אפשר לאכול מנה ראשונה של דג לפני המגיד?
ת: לא. צריך להגיע לאכילת מצות מצווה רעב. אי אפשר לשבש את הסדר. זו בעיה של כולם.
טעם הוצאת טיפת יין בעשר מכות
ש: בהגדה עם פירושו של הרב, כתוב בשם רבי יצחק אברבנאל שהטפת היין בזמן אמירת עשרת המכות הוא מפני צער על המצרים, ו"בנפול אויביך אל תשמח". שאל מישהו את הרב: לא מצאתי זאת בפירושו של ר"י אברבנאל 'זבח פסח' על ההגדה? והשיב הרב ביושר דעת: אכן, ראיתי אצל רבנים רבים והעתקתי. אחר כך ראיתי שזה לא נמצא אצל רבי יצחק אברבנאל אלא זו המצאה של המשכילים בשמו. אם כן, מה טעם להוציא את היין?
ת: "אצבע אלוהים היא", כמו שכתב במשנה ברורה תעג ס"ק עד.
הקנאת מצה לאורח
ש: כיוון שכדי לצאת ידי חובת מצה היא צריכה להיות שלו, שו"ע או"ח תנד ד מ"ב טו, האם בעל הבית צריך להקנות אותה לאורח או לבן שאינו סומך על שולחנו?
ת: יש מחמירים (חידושי שפת אמת על סוכה לה א), אבל אין צורך, כי כיוון שנותן לו לאכול, באופן הלכתי הנתינה והקבלה שיצא ידי חובה, כדברי הרא"ש לגבי טבעת נישואים, וברגע שלעס זה קנין. פס"ת שם אות ב.
ש: עכ"פ האם זה נכון שיש לשלם מראש על מצת מצווה?
ת: ראוי, כי היא צריכה להיות שלו כאמור, וקנין משיכה והגבהה בלי תשלום אינו אלא מדרבנן. פס"ת שם אות ג.
מצות כוסמין
ש: האם יוצאים ידי חובה במצה שאינה מחיטה אלא כוסמין למשל?
ת: כן. מכל חמשה מיני דגן. ואין זה כוסמת המכונה קאשע שהיא קטניות וברכתה אדמה.
כיסוי סכינים בשעת אמירת "לשנה הבאה בירושלים"
ש: האם יש לכסות את הסכין בליל הסדר של פסח באמירת "לשנה הבאה בירושלים" משום שפעם אחד תקע סכין בבטנו כשאמר ובנה ירושלים בברכת המזון (שו"ע או"ח קפ ה)?
ת: לא. זה רק ב"ובנה ירושלים" בברכת המזון.
[והגר"ח קניבסקי כתב לי: "לא".
והגר"א נבנצל כתב לי: "מסתמא כבר סלקו הסכינים".
והג"ר שמואל אליעזר שטרן, מראשי בית ההוראה של הגר"ש הלוי וואזנער ומח"ס שו"ת שביבי אש, כתב לי: "אין צורך לכסות בשעת אמירת 'לשנה הבאה' ולא בשאר מקומות [כגון במעין ג' ועוד], אלא היכן שקבעו חכמים".
והגרז"נ גולדברג כתב לי: "לענ"ד שחכמים רק תקנו בגלל שפעם נגע וחבל האומר בעצמו ולא גזרו אלא באופן שקרה, וכמו שאסרו חכמים ללבוש סנדל המסומר בשבת משום המעשה שנהרגו מהסנדל המסומר הווה בשבת, ולכן בחול מותר וזה מיישר שאלת כת"ר".
והג"ר יוסף ליברמן, מח"ס שו"ת משנת יוסף, כתב לי: "'ובנה ירושלים' היא בקשה ותחינה, ו'לשנה הבאה' היא תקוה, אבל להנוהגים לכסות הסכין גם בשבת כמו"כ בליל הסדר פסח בבהמ"ז ולא מועיל טעם ליל שימורים, דאין החשש ממזיקים, אלא מעצמו. ובענין זה עיין שו"ת משנת יוסף ח"ז סי' מב. יותר נראה דרק בברכת המזון שבו קרה המקרה הרע אמרו לכסות ולא בכל פעם שמזכיר ציון וירושלים, כגון ששר בסוכה 'הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת'".
והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות, כתב לי: "לא אמרו אלא באופן שהיה המעשה כעין סנדל המסומר".
והג"ר שמאי קהת הכהן גרוס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "וכן לא גזרו בברכת מעין ג' וכן כעין המעשה שהיה".
והג"ר אהרן יהודה הלוי גרוסמן, מח"ס שו"ת ודרשת וחקרת, כתב לי: "אין לו סוף. מעשה שהיה בברהמ"ז, לכן דוקא בברהמ"ז, ולכן גם בברכה מעין שלוש א"צ להסיר הסכין. עיין אשל אברהם מבוטשאטש בסי' ק"פ סעי' ה', וכ"כ השלמת חיים בסי' קפ"ז ע"ש".
והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכ' גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "בשבת וביו"ט לא נהגו לכסות את הסכין כמבואר בפוסקים".
הרב דוד טהרני, מח"ס שו"ת דברי דוד, כתב לי: "חיוב כיסוי סכינים או סילוקם מהשולחן מצינו רק בברכת המזון, לפי שבברכת רחם מזכירים את חורבן ירושלים בבקשת תחינה, אבל בהזכרת ירושלים לבדה לא מצינו חיוב זה".
והרב רחמים משה שעיו, מח"ס שו"ת מחקרי ארץ, כתב לי: "כשאומרים לשנה הבאה בירושלים הבנויה האם צריך להסיר את הסכין מעל השלחן לפי הטעם שצריך להסיר הסכין מעל השלחן בשעת ברכת המזון משום שאחד תקע סכין בבטנו כשהגיע לבונה ירושלים.
הנה טעם זה נזכר בבית יוסף סימן ק"פ וז"ל וכתוב עוד בשבלי הלקט מפי החבר רבי שמחה שמעתי טעם אחר, פעם אחת היה אחד מברך ברכת המזון וכשהגיע לברכת בונה ירושלים ונזכר חורבן הבית לקח הסכין ותקעו בבטנו, ועל כן נהגו לסלקו בשעת ברכה עכ"ל.
נראה דאין לחשוש לזה מכמה טעמים: א. יעלה, כיון דמעשה שהיה הוי בברכת המזון, לא גזרו להסיר הסכין במקום אחר שמזכיר החורבן, כדאמרינן בכמה דוכתי בש"ס דלא גזרו אלא כמעשה שהיה. ב. ויבא, דאינו דומה לברכת המזון, דשם אומר קודם רחם נא ה' אלקינו על ירושלים עירך ועל הר ציון משכן כבודך ועל היכלך וכו', שמזכיר ממש לעורר רחמי שמים על חרבן ירושלים והמקדש. אבל כאן כשאומר לשנה הבאה בירושלים הבנויה אינו מזכיר רחמי שמים על ירושלים והמקדש, אלא רק אומר לשנה הבאה בירושלים הבנויה ואינו מזכיר החרבן. ג. ויגיע, דהלשון בשבלי הלקט הנ"ל הוא 'ועל כן נהגו לסלקו בשעת ברכה', וא"כ היכא דנהוג נהוג, והיכא דלא נהוג לא נהוג, וכיון שלא נהגו להסיר הסכין כשאומר לשנה הבאה בירושלים הבנויה, אין צריך להסיר הסכין ולנהוג מנהגים חדשים. ד. ויראה, שיש אומרים שבשבת ויו"ט, אין צריך להסיר הסכין משום דקדושת שבת ויו"ט יועיל להסיר ממנו צער החרבן ולא יבא לדקור עצמו, וא"כ הכא נמי אין חשש. ה. וירצה, שמנהג ישראל לומר זה בדרך שירה וזמרה ובבטחון לבנין ירושלים, ועל כן נראה שאין חשש בזה ואין צריך להסיר הסכין מהשלחן בעת שאומר לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
והרב שמואל ברוך גנוט, מח"ס שלהי דקייטא, משנת תפילין ושא"ס, כתב לי: "הנה טעמא קמא דהביא הב"י בשם הרוקח בסי' של"ב הוא דמכסין סכין בשעת ברכת המזון על שם לא תניף עליהם ברזל, ובמכילתא (פרשה יא אות ח): אינו דין שיניף המקצר על המאריך ושולחן כמזבח בשילהי חגיגה (כז.), עכ"ל. ורק טעם ב' המובא בב"י הוא מהמובא בשבלי הלקט מפי החבר רבי שמחה שמעתי טעם אחר פעם אחת היה אחד מברך ברכת המזון וכשהגיע לברכת בונה ירושלים ונזכר חורבן הבית לקח הסכין ותקעו בבטנו ועל כן נהגו לסלקו בשעת ברכה, עכ"ל.
והנה לטעמא קמא דהרוקח, ודאי דל"ש להכי, והאמת היא דבכגון דא אמרינן דהבו דלא לוסיף עלה, ואין לנו אלא דברי חכמים ולא יותר, ואין לחוש. ועי' בשו"ת משנה הלכות חי"א סי' קל"א.
והנה בעצם הרי השו"ע עצמו כתב שם שנהגו שלא לכסותו בשבת ויו"ט, ואמנם המג"א כ' בשם הלבוש דמכסין גם בשבת (עי"ש דבריו גבי מזבח בשבת). והברכ"י המובא בשע"ת שם כתב כך: שכמדומה שראה בשם הקדוש מהר"מ קורדאווירו ז"ל שאין לכסות ביו"ט, וכן ראיתי למז"א מהר"א אזולאי בהגהותיו כת"י לפי ששבת וי"ט רמז לעוה"ב שבאותו זמן מיתוק החיצונים בלע המות לנצח עכ"ל כו', עכ"ד השע"ת. וא"כ בודאי דאין מכסין ביו"ט דפסח".
והרב מרדכי אלמקייס, מח"ס שו"ת ויכתוב מרדכי, כתב לי: "כבר נשאלתי בזה לפני כמה שנים והשבתי דיש כמה טעמים לכיסוי הסכין בשעת בהמ"ז והובאו בטור סי' ק"פ וכן הביאם כה"ח שם עיי"ש. ולפי כל הטעמים הנ"ל שייך הדבר רק בשעת בהמ"ז הן משום דשולחן הוי מזבח, והן משום שכך היה המעשה ולפיכך גזרו רק על שעת בהמ"ז, והן מטעם דזהו ברכתו של עשו והן משאר הטעמים שהביא שם, עיי"ש. ולכן רק בשעת בהמ"ז נהגו להסיר הסכין ולא בשאר המקומות שמזכירים את ירושלים".
והרב אבנר זאדה, מח"ס שו"ת כולו מחמדים, כתב לי: "דע דכל היכא דגזרו חז"ל משום מעשה שהיה, אף שיש מקום לדמות לו עוד אופנים אמרינן אין לך אלא כמו מעשה שהיה, עיין בחגיגה (כג, א) דאמרינן דדעת רבי חנניא בן עקביא לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה. ועיין כף החיים (סימן קפ ס"ק טו)".
והרב פנחס שפירא, מח"ס שו"ת בריתי שלום, כתב לי: "קי"ל דבשבתות וימים טובים לא מכסים את הסכינים".
והרב אליעזר רוט, מח"ס תורת חיים וחסד, כתב לי: "גם בשבת אומרים בונה ירושלים ובכל אופן אין מכסים".
והרב אליהו כהן, מח"ס מעדני המלך, כתב לי: "עי' בס' פסקי תשובות ח"ב (סי' קפ סוף ס"ה) משם האחרונים שנהגו לכסותו רק בברכת המזון, שכך היה המעשה, ומה גם שיש טעמים נוספים לכיסוי הסכין השייכים רק בברכת המזון, וע"ע בס' הלכה ברורה סוף סימן קפ שהביא הטעמים בזה".
ובשו"ת שערי חיים (ג ע אות מד), הרב חיים רוטר השיב שאין צורך, שבשו"ע (או"ח קפ ה) איתא להדיא, נוהגים לכסות הסכין בשעת בהמ"ז, "ונהגו שלא לכסותו בשבת ויום טוב" והטעם בזה עיין באחרונים.
והג"ר חיים שלום סגל, מח"ס בירורי חיים ומו"צ בבית הוראה דהגרי"מ שטרן, השיב: "אין לנו לגזור גזרות מדעתינו, ורק מה שגזרו חכמינו ז"ל, אנו נזהרין". וגם נשאל: למה לא מסלקין הסכין בזמירות שבת כשמזמרים יה רבון בחרוז למקדשך תוב, או בזמר צור משלו בחרוז יבנה המקדש, שמזכירים את בית המקדש, וניחוש נמי להנ"ל? והשיב: "הלכה ערוכה בשולחן ערוך (או"ח קפ ה) 'ונהגו שלא לכסותו בשבת ויו"ט', ובט"ז (סק"ג) כתב משום דהמעשה בחול על כן גזרו ג"כ בחול דוקא ע"כ, ואם בברהמ"ז שבו אירע המעשה אין מכסין, קל וחומר דבזמירות אין מכסין. ואף להלבוש שהביא המג"א (שם סק"ד) שאין לחלק בין שבת לחול, ומסירים הסכין גם בשבת ע"כ, וכ"כ בכף החיים (שם ס"ק טו) עפ"י האריז"ל [וכן הוא מנהג קרלין], הבו דלא לוסיף עלה, ורק בברהמ"ז מכסין" – מ"צ].