פסח – מצה (שו"ת)

אפית מצות ערב פסח

ש: כתוב בקצשו"ע ריג ח שיש לאפות מצות מצווה בערב פסח אחרי הצהרים. נוהגים כן?

ת: אין זה דין, אלא חומרא. ובימינו זה בלתי אפשרי, מחשש חמץ. פס"ת תנח ג.

אפיית מצה במיקרוגל

ש: האם אפשר לאפות מצה במיקרוגל?

ת: לא. כי אין שם אש. פס"ת תסא הערה 11.

חבורת אפיית מצה

ש: אנו אופים יחד מצה, ולפעמים העיסות מתערבבות ולא יודעים איזו של מי. יש בזה בעיה?

ת: כן. בעיה של גזל שלא יוצאים ידי חובה, לכן יש להתנות מראש שכל מה שיגיע לידי חברו, זה ניתן לו במתנה. פסקי תשובות תנג 68. תנד 9.

מים שלנו

ש: האם אפשר להשתמש במי ברז שלנו כל הלילה בתור מים שלנו?

ת: לא. א. המים באים על פי רוב ממיכלים שאין להם קשר עם מעיינות. ב. על פי רוב המים מעורבים בחומרים שאולי גורמים להחמיץ. פס"ת תנה אות ז.

להזיע באפיית מצות

ש: זה נכון שאם אדם מזיע בהכנת מצות, זה מכפר על הוצז"ל?

ת: כן. מ"ב תס סק"ז. וכן בשאר מצוות.

מצה עגולה

ש: האם יש עניין שמצה תהיה עגולה?

ת: כך יש שכתבו על פי הפסוק עוגות מצות, כלומר עגולות. אבל המנהג הוא מצות מרובעות, וכך הן כל מצות המכונה. ובכלל ריבוע הוא חביב בתיבה, כגון מזבח, תפילין ולחם הפנים. פס"ת תס אות יב.

[הכת"ס הסביר שעדיף בצורת ריבוע המסמל "וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ". חוברת ביטול מודעה, אסיפת תשובות המתירות שימוש במצת מכונה, המגיב לחוברת מודעה לבית בית, אסיפת תשובות האוסרות שימוש במצה מכונה].

מצה שרויה

ש: מותר לאכול מצה שרויה?

ת: כן. יש מחמירים, כי חוששים לכיסי קמח בתוך המצה שמחמיצים. אך זה במצות עבות ולא במצות הדקות שלנו. שע"ת או"ח תס י. ואם היא שורה במים פחות מ-18 דקות, אין כלל חשש.

הגדרת מצה עשירה

ש: חז"ל קבעו שמי פירות אינם מחמיצים, אך מבחינה כימית אמנם יש שהם מאיטים התפחה אך גם יש שהם מאיצים התפחה?

ת: לא מדובר בקביעה מדעית אלא הלכתית, כלומר האם זה נקרא שהחמיץ על פי תורה. עיין מאמר מחלוקת במציאות לרבנו הרב צבי יהודה, לנתיבות ישראל ב.

מצה עשירה

ש: מצה עשירה מותרת לספרדים?

ת: הגר"מ אליהו אסר בגלל שיש חומר התפחה שמוציא מים ממי הפירות וגורם לחימוץ. הגר"ע יוסף התיר, שאלו מים של מי הפירות. לתלמיד הגר"מ אליהו אסור, לתלמיד הגר"ע יוסף מותר, ולמי שאין לו רב, המחמיר תבוא עליו ברכה והמקל יש לו על מה לסמוך.

[אמר הגר"ע יוסף בהספדו על הרב הראשי לישראל הג"ר איסר יהודה אומטרמן: "כשהיה הגאון המנוח הרב הראשי לת"א-יפו, (ואני הייתי אז חבר בית הדין בירושלים), פנו אלי כמה עסקנים מתל אביב, בבקשה שבהיות שבחו"ל נהגו לאכול בפסח 'מצה עשירה', דהיינו שהקמח של מצה שמורה נילוש ביין וסוכר בלבד, בלתי תערובת טיפת מים, והנה מחלקת הכשרות בת"א-יפו אינה מרשה לעשות כן בארץ, וביקשו העסקנים לבקש מהרב הראשי שירשה לנו לעשות מצה עשירה בהשגחת הרבנות הראשית, עם תעודת הכשר כנהוג. פניתי אז להגרא"י אונטרמן, מרא דאתרא, ואמר, אנו יראים שאם ניתן הכשר על מצה עשירה, יבואו גם האשכנזים לאכול ממנה, בניגוד למ"ש הרמ"א (או"ח סי' תסב), שאנו נוהגים לאסור. נומתי לו, שיכולים לתקן שלא יהיה מכשול לאשכנזים, על ידי שיהיה כתוב על כל חבילה של מצה עשירה, 'לספרדים בלבד'. מיד נענה לבקשתי, ואז מיניתי תלמיד חכם וירא שמים שיפקח על הנעשה במצה עשירה בהתאם להנ"ל, ומאז נהגו לשווק בחנויות מצה עשירה, והיתה בזה הצלה לדלת העם שהיו טועים והיו נותנים לילדיהם בפסח ביסקוויטים של חמץ, ועל ידי השיווק של מצה עשירה נמנע המכשול הזה, דלא שבקי אינשי היתרא ואכלי איסורא" (חזון עובדיה – ד' תעניות-הספדים עמ' תע)].

מצה עשירה ערב פסח

ש: אנו לא אוכלים מצה עשירה בפסח. מותר לפני כן?

ת: כן, עד תחילת זמן איסור חמץ (רמ"א או"ח תמד א. מג"א סק"א. עוה"ש ס"א. מ"ב סק"א).

מצה מטונגת ערב פסח

ש: מותר לאכול מצה מטוגנת ערב פסח או דינה כמצה ואסור?

ת: במצה מפוררת מטוגנת, יש מתירים. חיי אדם קכט ג. שו"ע הגר"ז תעא ט. שעה"צ תמד א. ויש אוסרים. כה"ח לו. סידור דרך חיים. ויש מסתפקים. שעה"צ כ בשם פמ"ג. אבל מצה שלמה מטוגנת, יש מתירים לספרדים. שו"ת יביע אומר ט עט ב. ו לט. ויש אוסרים. בא"ח צו כו. ועיין בשו"ת שאילת שלמה א ריא-ריב.

מצה מראש חודש

ש: אסור לאכול מצה מראש חודש?

ת: יש נוהגים להחמיר וכן יש נוהגים להחמיר שלושים יום, אבל מן הדין חייבים רק ערב פסח. פס"ת תעא ד (רמ"א או"ח תעא ב. מ"ב ס"ק יב. עיין שו"ת אגרות משה או"ח א קנה).

מצה לפני פסח לחייל

ש: מותר לחייל לאכול מצה לפני פסח?

ת: אסור ביום י"ד. לפני כן יש נוהגים מראש חודש. ויש נוהגים שלושים יום. אך מן הדין רק ערב פסח. לכן חייל נחשב במדינה אחרת ומותר לו. ובכלל, יש לשאול רב צבאי או בקו הרבנות הראשית לחיילים (רמ"א או"ח תעא ב. מ"ב ס"ק יב. עיין שו"ת אגרות משה או"ח א קנה. והסביר הגר"ש גורן: "התרתי אכילת מצה בערב פסח בצבא, ועד היום נוהגים כך, על אף האיסור מדרבנן. לא היתה ברירה אחרת – אם לא נאפשר לחיילים לאכול מצה בערב פסח, לא יהיה להם בכלל מה לאכול, או שלא יהיה אפשר להכשיר את הכלים בזמן, באור לי"ד בניסן". הרב שלמה גורן בעוז ותעצומות – אוטוביוגרפיה עמ' 119).

מצה לספרדי בשבת הגדול

ש: אם ספרדי נמצא במלון בו יש רק מצה בשבת הגדול, האם מותר לו לברך המוציא?

ת: כן, אם אין לו לחם הוא מברך המוציא על מצה.

מצות ישנות

ש: האם מותר להשתמש במצות מלפני שנה?

ת: כן, אם נשמרו מחמץ ומחרקים. פס"ת תנח ג-ד.

כופתאות ערב פסח

ש: מותר לאכול כופתאות מקמח מצה בערב פסח?

ת: כן, כיוון שמבושל ולא יוצאים ממנו בחובת מצה. פס"ת תעא אות ג. תמד אות ג ב (מג"א תמד סק"ח. חזו"ע פסח קצט).

ש: ועוגה כנ"ל?

ת: גם מעיקר הדין בגלל הסיבה הנ"ל כמו מצה עשירה. פס"ת תעא ג.

מצה רטובה

ש: במשפחתי מרטיבים את המצות בליל פסח. מותר?

ת: כן. יוצאים ידי חובה. יש מחמירים לא לאכול מצה שרויה כל הפסח, אבל לא חייבים להחמיר, במיוחד בימינו שהמצות דקות ולא נותרים בהן "כיסים" עם קמח שלא נילוש, והמגע שלו עם מים עלול להבי אל חימוצו.

מצה משיבולת שועל

ש: האם יוצאים ידי חובה במצה משיבולת שועל?

ת: רק בשעת הדחק, לכן רק לחולי כרסת – צליאק. כי יש 4 בעיות: א. אותה שיבולת שועל מאנגליה מאוד דלת גלוטן ואינה מחמיצה ויש אומרים שלא יוצאים ידי חובת מצה בעיסה שאינה מחמיצה. עיין שו"ע או"ח תנד א לגבי מצה מסובין. ב. יש שחששו אם זיהוי שבולת השועל נכונה. הגר"מ שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות ה קל, והגרי"ש אלישיב בהליכות שדה 57, והגר"מ פיינשטיין בהיכל הוראה עמ' פ תומכים בזיהוי המסורתי. ג. הרמ"א כותב שהמנהג לכתחילה לעשות מצות מחיטה. או"ח תנג. ד. יש סוברים ששאר מינים מלבד חיטה ממהרים להחמיץ. מג"א תנג סק"ה. שו"ת תשובות והנהגות שם. אגב גם במצה משיפון, יש בעיות ב-ג-ד. עיין פס"ת תנג אות א ובהערות שם.

[וע"ע בחוברת קול תורה גליון נט דברי הרב וועסטהיים שכתב שדן בזה עם בעל שו"ת מנחת יצחק והסכים עמו שעכ"פ לחולים אפשר לעשות מצות משאר מיני דגן אלא שאין לשאר בני המשפחה לאכול מזה, וכן הורה הגרי"ש אלישיב (ומובא בהיכל הוראה עמ' פ).

ואמר הגרי"ש אלישיב בהגש"פ עם פסקיו עמ' 26 שיתכן שאין יוצאים בה יד"ח, אמנם אין להקל לאכול מצה זו בערב פסח].

תולעים בקמח מצה

ש: האם יש לבדוק תולעים בקמח מצה?

ת: ראוי לבדוק מהר, אך מן הדין לא חייבים.

מצה משבולת שועל

ש: מה מברכים על מצה של שבולת שועל?

ת: אם אין גלוטן כלל, אין זו מצה. אם יש מעט גלוטן, ככל מצה.

מצה שרויה

ש: מה זו "מצה שרויה"?

ת: זו חומרה רק אצל חלק מהאשכנזים. כתוב במשנה ברורה (תנח סק"ד): "אין שורין ואין מבשלים מצות בפסח מחשש שמא נשאר מעט קמח בתוך המצות בפנים שלא נילוש וע"י השריה יתחמץ ועיין בשע"ת סי' ת"ס שמצד הדין אין לחשוש לזה". זה מה שנקרא "מצה שרויה", או ביידיש: "געברוקט".

ומובא בפסקי תשובות (אות ה ובהערות): ובשו"ע הרב (בחלק התשובות סי' ו) כתב שהמחמיר על עצמו שלא לאכול מצה שרויה תע"ב, וגדולי עולם נתפלגו בדבר זה.

יש שקיבלו על עצמם ועל בני ביתם ותלמידיהם חומרא זו. וכן מקובל אצל רוב רובם של חצרות החסידים ורבותיהם, ובהנהגות החפץ חיים מבנו מעיד שהח"ח לא אכל שרויה בפסח, וכן נהג להחמיר לא לאכול שרויה הגרי"י קניבסקי הסטייפלר (אורחות רבנו ב, נ).

אך רוב רובם של הפוסקים הקילו ואכלו מצה שרויה. וכן במעשה רב (אות קפז) מביא שהגר"א לא היה מחמיר בשרויה. וכן שאילת יעב"ץ (ב, סה) בשם אביו החכם צבי. וכן במנהגי החת"ס (פ"י סעי' כה) שהחת"ס היה אוכל קניידלאך בפסח (ואילו בשו"ת חת"ס יו"ד סי' רכב כתב "מצוה היא ופרישות שלא לאכול מצה שרויה בפסח"). ואמר הג"ר שמואל הלוי וואזנר, מח"ס שו"ת שבט הלוי, שקודם שבא לארץ ישראל אכל מצה שרויה, ואח"כ לא אכל, והוסיף: באמת כהיום חידוש הוא להחמיר על שרויה, דהא כל הטעם שהקפידו ע"ז מפני שעשו מצות עבות והיה חשש שאולי נשאר קמח בתוך המצה, משא"כ כהיום שהמצות הן דקות כ"כ אין חשש הנ"ל. וסיפר שכשאכל בליל הסדר אצל רבו מהר"ם שפירא טעה ואכל שרויה, ואמר לו רבו בתמיהה: געבראקס? ושוב אמר לו: אני משחיר אותך, היינו שאינו מוצא חן בעיניו הנהגה זו. ענה לו הג"ר וואזנר בצחות: שחורה אני ונאוה, שאע"פ שאני שחור שזהו הנוי, ונהנה רבו מזה (רב רבנן עמ' רצט). וספרדים לא חששו למצה שרויה בכלל.

ויש שנהגו להקל בשרויה רק ע"י חליטה במים רותחים. וכן נהגו אצל החזו"א שהיו לשים הקניידלאך רק במי ביצים בלבד בלי מים והכניסו אותם אח"כ לקדירה כשהמים רתחו, והווי כחליטה, ואף שאין אנו בקיאין בחליטה (כמבואר במ"ב תנד ס"ק יא) בזה הקיל (אורחות רבנו ב, נב).

ויש שכתבו שלמחמירים במצה שרויה, לא רק האכילה אסורה אלא גם עצם השריה אפילו בלא אכילה. בשו"ת קנין תורה (ב, פז), הג"ר אברהם דוד הורוויץ, חבר בבד"ץ של העדה החרדית בירושלים, מביא בשם הפתחא זוטא שהאדמו"ר מוהר"ש מבעלזא היה אוכל בליל הסדר בקערה אחת עם אמו הצדקת והיא פיררה לעצמה מצה בתוך המרק, ומוהר"ש היה דוחף בכף את חתיכות המצה לצד ואכל את המרק. וס' נטעי גבריאל (ח"ב פל"ז הערה כו) מביא ששמע מהאדמו"ר מקלויזנבורג שהסביר שעשה כן משום מצוות כיבוד אם שדוחה חומרא בעלמא. וע"ע בעניין זה בשו"ת ציץ אליעזר (יב, נג) בשם ס' מנחת יוסף שמביא מעשה הנ"ל ומביא סימוכין מכמה פוסקים שגם בשאר חומרות כגון המחמיר לעצמו באכילת בשר שהורה בה חכם, דווקא באכילת הבשר עצמו מחמירים אבל מקילים לאכול המרק שנתבשל בו.

ולכן אין להכין בחוה"מ פסח כופתאות (קניידלאך) וכדו' לצורך אחרון של פסח (שאז המנהג לאכול שרויה – כלומר, יום שמיני שבחו"ל. עיין למטה), אבל חומרא זו לא התקבלה, ולכן לילדים שקשה להם לאכול מצה שאינה שרויה, ובכמה מקומות גם לנשים, מקילים להכין ולתת להם לאכול מצה שרויה, ומחמירים ליחד להם כלים מיוחדים לצורך כך, ויש שמתירים להשתמש בכלים ששורים בהם.

וכתב בשע"ת (תס סק"א) "וע"פ נראה דאף המחמיר, א"צ להחמיר שלא לטבל מצה אפויה במים או במשקה אם נותן מיד לתוך פיו, דפשיטא דאין בזה שיעור להחמיץ כלל וכן מבואר מדברי המג"א לקמן סי' תס"ו". וכ"ש כשהמצה בתוך פיו שמותר ללגום מעט מים כדי להקל הבליעה וכיו"ב, ואין חשש משום חומרת שרויה.

ומנהג ישראל להדר לאכול מצה שרויה בחו"ל באחרון של פסח, ובטעם הדבר כתב בס' דרך פיקודיך לבעל הבני יששכר (מצוה יב) "כל דבר שאדם עושה מצד החומרא יותר משורת הדין מהראוי שלא להחזיק בחומרא זו ביום אחרון של פסח, דכיון שנוהג החומרא הזו גם ביום אחרון א"כ מחזיק הדבר לחמץ גמור, ולא ניחא להו למארייהו (לקב"ה) דלימרו הכי" (פסקי תשובות שם אות ז).

וכדומה, כתוב בפרקי אבות (א טו): "שמאי אומר עשה תורתך קבע". פירש רבנו עובדיה מברטנורא: "עשה תורתך קבע, מצאתי כתוב, עשה תורתך קבע, שלא תחמיר לעצמך ותקל לאחרים, או תחמיר לאחרים ותקל לעצמך, אלא תהא תורתך קבע לך כמו לאחרים, וכן הוא אומר בעזרא (ז י) כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ד' ולעשות וללמד לבני ישראל, כמו שהכין לבו לעשות כך היה מלמד לבני ישראל". ולכאורה תמוה, הלא כמה וכמה פעמים מצינו בלשון הפוסקים שאמרו: "ובעל נפש יחמיר לעצמו" ו"המחמיר תבוא עליו ברכה"? הג"ר יצחק אהרן גולדברגר, דיין ור"י לחסידי פאפא, נותן כמה תירוצים לדברי הרע"ב. אחד מתירוציו הוא שאסור להחמיר לעולם לעצמו ולהקל לאחרים, שבזה מראה שאין הלכה כן, רק צריך איזו פעם להקל גם לעצמו. וכן נהגו גדולי ישראל. אמר אדמו"ר מהרי"ד מבעלז שרב שנותן הכשר על איזה דבר ואינו אוכל פעם אחת מהשגחתו אין לו כ"כ סייעתא דשמיא (מובא בספר דברי מרדכי, פרשת תזריע). וכן היה מנהגו של הגאון רבי שמואל סלנט, רבה של ירושלים, שכאשר פסק על מאכל מסויים שהוא כשר, היה אוכל מהמאכל הזה, להראות שגם הוא סומך על כשרות הדבר. וכן נהג אחריו הג"ר ישראל יצחק רייזמן, ראב"ד ירושלים (תפארת בנים על קצשו"ע עמ' רפ. אדרת שמואל עמ' רי-ריא. ועיין שם עמ' ו שהגר"ש סלנט תמה על הרבנים המתירים לאחרים דברים שיש בהם ספק ומחמירים על עצמם, ומובאות שם כמה דוגמות). וכן עשה הג"ר אליעזר דוד גרינוולד, בעל שו"ת קרן לדוד ורב ור"י בסטמאר, שפעם א' הוציא בידו איזה דבר בשבת כדי להראות שהעירוב שהוא מכשיר הוא כשר וישר ומותר לכתחילה לישא משא בשוקים וברחובות, אע"ג שבדרך כלל לא הוציא. והג"ר משה הלברשטם, בעל שו"ת דברי משה וחבר הבד"צ של העדה החרדית בירושלים, שפעם אחת הוציא האדמו"ר מפאפא בהיותו בירושלים ספר לשוק בשבת, להראות שכוחו של הבית דין של העדה החרדית שנותן הכשר לעירוב, הוא יפה (פירוש על פרקי אבות 'אז יאמרו' עמ' עג, עז, קיד).

מי שמחמיר לא לאכול מצוה שרויה ואוכל באחרון של פסח בחו"ל, מנהג רוב העולם הוא לא להשתמש בפסח של שנה הבאה בכלים אלו שבישלו בהם מצה שרויה. והיו להאדמו"ר ממונקאטש כלים מיוחדים לשרויה. ויש מקומות שאין מקפידים בזה, ובפרט בשנה מעוברת שיש לצרף שיטת החכם צבי שלאחר י"ב חודש א"צ הכלי הכשר, ונהרא נהרא ופשטיה (פסקי תשובות תנח אות ז ובהערות).

סיכום: אמנם הארכנו להסביר את דעתם של האוסרים מצה שרויה, אך באמת סוגיא בעלמא היא להתיר, וכן דעתם של רוב רובם של הפוסקים האשכנזים, וכן נוהגים הספרדים. וקל וחומר בימינו שהמצות דקות מאוד שאין חשש לחלק לא אפוי או לקמח בכיסים, וכן לא שמענו שאף פעם מצאו.

כאב בטן אחר מצות

ש: סליחה על השאלה. אחרי אכילת מצות יש לי תופעות לא נעימות: כאבי בטן, גזים ועצירות. יש פתרון?

ת: לשתות הרבה מים אחר כך. המצות הן מקמח מלא, ועל ידי שתיה הסיבים התזונתיים מוסיפים נפח.