שיעורי הרב שלמה אבינר

מינוי על קרבן פסח

ש: מדוע לא להמנות על קרבן פסח, הרי זה ביטוי לצפיית הישועה?

ת: יש דין לחכות לביאת המשיח כל יום. עירובין מג א. אך אין דין לחכות לבנין בית המקדש פתאום מחר. עיין רמב"ם מלכים א ב. ובכל הדורות גדולי ישראל לא נמנו על קרבן פסח.

זבח שומרונים

ש: יש בעיה ללכת לראות את קרבן פסח של השומרונים?

ת: ודאי אסור. הרי זו כפירה. אם כן, נוכחות היא חיזוק ידי עוברי עבירה (כפי שהגדירו חז"ל את הכותים. שו"ע יו"ד רסז מז).

תענית בכורים

ש: מרן הרב קוק פרסם באזהרות לשבת הגדול שנדפסו בעולת הראיה (ח"ב עמ' רמג), שבערב פסח בכור שהוא בריא ויודע שלא ימנע בעקבות הצום מקיום מצות הלילה צריך להתענות, ולא יסמוך על "סיום" כדי לאכל.  האם תלמידי הרב קוק נוהגים בדרך זו?

ת: נכון שרבנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק, מביא את זה בתור הנהגה, אבל המשנה ברורה הכריע שאפשר לעשות סעודת סיום (תע, י).  כשהראנו את זה לרבנו, הרב צבי יהודה, הוא אמר שזה בסדר לנהוג כך, כיוון שהמשנה ברורה התקבל כפוסק גדול.  יוצא, שגם מתלמדי הרב קוק, מי שרוצה להחמיר ולצום תבוא עליו ברכה, ומי שרוצה לעשות סעודת סיום, יש לו על מי לסמוך.

ירושלמי בערב פסח

ש: האם ירושלמי צריך לצאת ערב פסח חוץ מירושלים כדי שלא יהיה מחויב בקורבן פסח וחייב כרת?

ת: לא. זו חומרה רחוקה מאוד. בזמננו, אנחנו לא חייבים בקרבן פסח בגלל הרבה סיבות: א) אין לנו מקום המזבח. אמנם לא צריך את המזבח, אבל צריך את מקום המזבח. יש הרבה חשבונות שונים ומשונים הסותרים אחד את השני איפה מקום המזבח. ב) צריך כוהנים כדי להקריב קרבנות. ב"ה, יש כוהנים, אבל בימינו הכהונה היא במסורת ולא בוודאות. ג) צריך בגדי כהונה, ואין לנו. אנחנו לא יודעים מה זה תכלת וארגמן. אמנם יש טוענים שיודעים מה זה תכלת, אבל רוב רובם של הרבנים לא מקבלים את הזיהוי. ועוד הרבה עניינים. כל זה מבואר באריכות ע"י הג"ר צבי פסח פראנק, שהיה רבה של ירושלים, בספרו "מקדש מלך", שם הוא מסיק שלא שייך להקריב קרבן פסח בימינו. לכן, אין צורך לנסוע למרחקים כדי להיות בדרך רחוקה. מאותה סיבה, אין צורך לשמור כסף בצד לקרבן פסח. כל הדורות לא עשו את זה. זה גם לא רעיון טוב, כי אח"כ יבלבלו את הכסף, וזה כסף שחל עליו קדושה. בכלל, הקרבנות עדיין רחוקים מאתנו. אחרי מלחמת ששת הימים, התלמידים ניגשו אל רבנו הרב צבי יהודה, וציטטו את דברי הרב צבי הירש קאלישר, שמביא בהקדמת ספרו דרישת ציון, קבלה בשם הגאון מוילנה, שאם רק נקריב כבש אחד - הכל יהיה מוכן לגאולה, אז אולי כדאי להקריב קרבן פסח אחד? כאשר הרב צבי יהודה שמע זאת, הוא התלקח: "צריך לחזק מלכות ישראל ולהחזיר תורה ללומדיה בישראל, להביא תשובה גדולה, ומתוך כך נבואה, ואז נעלה להר הבית". [עיין מועדים וזמנים ח"ג ס' רלט בהערה, שדן ומסיק שזו חומרה יתירה. מרן הרב קוק לא יצא מירושלים בערב פסח. כתוב בס' מועדי הראיה (עמ' שג): אחרי חצות היום, היה הרב הולך אל הכותל המערבי לומר שם סדר הקרבת קרבן פסח כמנהג ירושלים, ולמרות טרדות ערב החג המרובות, היה מאריך בתפלתו, וקשתה עליו הפרידה משריד בית מקדשנו. לתפלת "מלך רחמן" של שלש רגלים, הוסיף גם "ובכן תן פחדך" מתפילת ר"ה ויוה"כ, ורבה הייתה התרגשותו בפסקה "שמחה לארצך וששון לעירך" וכו'. בלב מלא רגשות קודש היה הרב חוזר וצועד לביתו, ומשתדל להאיר פניו לכל הנפגשים עמו בדרכו ומברכים אותו בחג כשר ושמח. וכן הגרי"ח זוננפלד: הגר"י הוטנר שליט"א מספר, שבערב פסח אחד, ליוה גם הוא את הרב [מרן הרב קוק] בשובו מן הכותל, והנה הולך ובא לקראתם הרב ר' יוסף חיים זוננפלד. הרב הזדרז והקדים וברך אותו בברכת חג כשר ושמח. הריח"ז החזיר לו ברכת חג, והוסיף: אני מברך אותך שלשנה הבאה אראה אותך שוב כאן, כשאתה טובל רגליך היחפים בדם! [כוונתו הייתה, שהרב, שכהן היה, יזכה להקריב קרבנות פסח בבית המקדש, ורמז לדברי הגמרא (פסחים סה, ב): "שבח הוא לבני אהרן, שילכו עד ארכובותיהם בדם" של קרבנות הפסח. אמנם מסופר על האדמו"ר מבעלז, הג"ר אהרן רוקח, שכשהגיע לארץ, ביקש לסדר לו דיור בתל אביב, ואמר שהיה לו טעם כמוס שאינו רצה לגלות. יש מסבירים, שהסוד שהאדמו"ר לא רצה להשתקע בירושלים הוא משום שחשש מחובת קרבן פסח (ס' שלחן רבותינו עמ' שלד-שלה. בקדושתו של אהרן ח"א עמ' תו-תט. ח"ב עמ' רכא-רכד) כן מובא בס' ראש דברך מהרב יצחק דדון (עמ' תרנב), שבסוף ימיו, הגר"א שפירא חשש לזה. מובא בס' תל תלפיות (עמ' מא-מב), שיש נוהגים ללכת לכותל המערבי בערב פסח, "ואומרים שם פסוקי קרבן פסח. ויש נהגו איפכא, לצאת מירושלים בערב פסח ולהיות ב"דרך רחוקה" כדי שלא להכלל בחיוב הקרבת קרבן פסח". וכתב בהערה 94 שיציאה מירושלים בערב פסח היא מנהג חב"ד. וכן אמר הגר"ש דבלצקי שגדול אחד בירושלים נהג כן. וכששאלתי את הגר"א נבנצל, הוא השיב: "רוב הגדולים לא יצאו. והרבה גדולי ישראל הלכו לכותל לומר סדר קרבן פסח" – רשם מ"צ.]

צורת החלה בשבת אחרי פסח

ש: האם יש לאפות חלות בצורת מפתח בשבת אחרי פסח או לשים מפתח בתוך החלה עצמה כסגולה לפרנסה, או שאלו אמונות טפילות?

ת: לא אסור, אך אין ענין. [מנהג זה מוזכר בטעמי המנהגים עמ' 250-249. ונשאל הגר"ח קניבסקי: רבים נהגו לאפות "חלת מפתח" - שליסעל חלת באידיש - אחרי הפסח לסגולה לפרנסה. מה כבודו אוחז מזה? והשיב: שמענו מזה. שו"ת מים חיים קפד – רשם מ"צ.]

הקרבת פסח שני אם יבוא במשיח בין פסח ראשון לפסח שני

ש: אם יבוא המשיח בין פסח ראשון לפסח שני, האם יקריבו פסח שני?

ת: נראה לי שלא, כי היינו אנוסים. [אח"כ ראיתי שענה הגרי"ש אלישיב: זה תלוי במחלוקת (ירושלמי פסחים פ"ט ה"א), ולמעשה נקריב פסח שני (עיין שו"ת יוסף אומץ ס' ו שפילפל באריכות בעניין. וישמע משה ח"א עמ' קסג) – רשם מ"צ.]