שיעורי הרב שלמה אבינר

פרשת בא – לאחד כוחות הבנייה והחכמה

[עריכה: יוסף אברמסון]

משה רבינו ביקש מפרעה "בנערינו ובזקנינו נלך" (י ט). לכאורה זה לא מנומס. קודם צריך להקדים את הזקנים ואחר כך את הנערים! כמו שפרעה מתבטא יותר מאוחר "גם טפכם ילך עמכם" (שם, כד). הנוער והילדים מצורפים.

אלא שיש מעלה בזקנים: החכמה. אך יש גם חסרון בזקנים: הם מוכנים להשלים. מה שנקרא "אין עונים נרכש". כמו הסיפור של משה, אהרון והזקנים אשר הלכו לפרעה ולבסוף הגיעו רק משה ואהרון. כי הזקנים נשרו בדרך מחמת הפחד. טענו כי עוד לא בא מועד וכדו'.

גם בימינו בנין הארץ נעשה ברובו ע"י הצעירים. וגם אז, הזקנים, על אף כל הניסים שראו ביציאת מצרים נבהלו מהמרגלים. והצעירים, שלא ראו את כל הניסים, אחרי ארבעים שנה כבשו את הארץ במסירות נפש. פרעה לא פחד מהזקנים. הוא פחד מהצעירים. כשמשה רבינו ביקש "בנערינו ובזקנינו נלך" עונה פרעה "לא כן לכו נא הגברים" (שם, יא) אבל לא הנערים. לנערים יש רוע חכמה, בנין וחידוש. ואילו לזקנים יש רוע תפיסה.

צריך לחבר ביניהם. כמו ביוסף: "אברך" הוא נקרא, אב בחכמה רך בשנים. יש לו "חכמה" של אב ויש לו "שנים" של רך, צעיר, מלא יוזמה ועוז.

• פורסם בשאילת שלמה 314