שיעורי הרב שלמה אבינר

בסוף פרשתינו יש רש"י ארוך ומפורסם על המראות הצובאות (לח ח). לכאורה מה אכפת לי המראות הללו ומה הענין שהן "צובאות"? אלא רש"י מתאר את הנשים הצדקניות. כשהיו במצרים, בסוג של מחנה ריכוז בו עבדנו קשה, במצב הזה הדבר המסוכן ביותר זה להתייאש ולהישבר. לא נשברנו בזכות הנשים הצדקניות שהיו להן מראות והסתכלו על עצמן ביחד עם בעליהן ושימחו את בעליהן. חזקו את המורל וכך החזקנו מעמד הרבה מאוד שנים במצרים בעבדות הקשה. במיוחד בשנים האחרונות שהיו בהן מאורעות ומהומות. "צובאות" במובן שמהן נולדו צבאות צבאות של ששים ריבוא (רש"י, שם).

כשהביאו למשכן את המראות הצובאות משה רבינו חשב שזה לא שייך. כי מטרת המראה, בו האשה מסתכלת איך היא יפה, קשור ליצר הרע. אמר לו הקב"ה שמראות אלו אינן סתם לראות אם היא יפה. אלא יפה בעיני בעלה וכן לשמח אותה ולרומם אותה לכן בוודאי ניתן לעשות מהן את הכיור. מתוך כך נוכל להבין מדוע דווקא מהכיור לוקחים את המים כאשר יש חשש ניאוף. כי הדביקות בין איש לאשתו שהתגלתה במראות הצובאות היא הרפואה מן השחיתות הזאת של ניאוף כדי לבנות את הכל מתוך "אהבה ואחוה, שלום ורעות".

• פורסם בשאילת שלמה 587