שיעורי הרב שלמה אבינר

הכפלת המילה "זכר" בפרשת זכור

ש: האם צריך לחזור על כל הפסוק, או רק על חלקו?

ת: עניין החזרה על המילה "זכר" אינו מוזכר בגמרא, בראשונים או באחרונים, אלא במשנה ברורה. אומרים כך בשם הגר"א, אך רבי חיים מוולוז'ין (בהסכמתו לס' מעשה רב) אומר שאינו שמע על זה. אם כן, לא חייבים. ואם לא חייבים, אין שאלה כלל.

ש: אך עדיין נוהגים כך?

ת: נכון. אין חובה העיקר בצירי אך המשנה ברורה כך כותב שמהנכון לקרוא שניהם (תרפה ס"ק יח. פס"ת שם אות ט). כך האשכנזים אבל הספרדים והתימנים קוראים רק בצירי (אדמור"י באבוב לא נהגו לחזור על זכר עמלק פעמיים – מגן אבות עמ' שסו). א"כ אפשר לחזור על חצי הפסוק או על כל הפסוק. [כתב המשנה ברורה (תרפה, יח): "דע, דיש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בצירי, ויש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בסגול, ועל כן מהנכון שהקורא יקרא שניהם, לצאת ידי שניהם". ברם, המשנה ברורה לא מזכיר את המקור למנהג לבטא את המילה "זכר" בסגול, וההגייה בצירי מקובלת יותר. נראה שהמנהג התחיל מהגר"א. בספר מעשה רב, שבו מתוארים מנהגי הגר"א, נכתב: "כשהוא קורא פרשת זכור, קורא 'זכר' בסגול תחת הזיין". אמנם בהסכמה לספר, כותב ר' חיים מוולוז'ין: "ואשר כתב לקרות בפרשת זכור 'זכר' בשש נקודות (כלומר, שני סגולים), אני שמעתי מפה קדוש שקרא בחמש נקודות (כלומר, צירי וסגול) ולא ידעתי אם השומעים שמעו וטעו לומר בשש נקודות, או אולי בזקנותו חזר בו. יחקור נא לעמוד בזה על האמת". מכאן נראה שהביא המשנה ברורה את המנהג לקרוא את הפסוק בשתי הנוסחאות. וכותב הג"ר משה שטרנבוך בס' מועדים וזמנים (ח"ב ס' קסז בהערה) שזו שמועה מפוקפקת מרבינו הגר"א זצ"ל. אמנם הג"ר שטרנבוך מסביר מנהג זה ע"פ הערה מהג"ר משולם ראטה ליישב טעות יואב דאמרינן ב"ב (כא, ב) שטעה לקרות תמחה את זכר עמלק כאלו נכתב בשני קומצי"ן שיש להרוג הזכרים דוקא, וקשה היאך טעה כ"כ לקרות בשני קומצי"ן דקאי על הזכרים, ופירש "דהאמת שקרא בשני סגולי"ן וטעה דבזה שפיר קאי על הזכרים, וכהא דאמרינן 'כעשן' בשני קומצי"ן, ומ"מ קרינן עשן הכבשן בשני סגולי"ן, והכי נמי קאי על הזכרים של עמלק ומ"מ אמרינן בשני סגולי"ן 'זכר עמלק', והיינו הזכרים של עמלק ושפיר טעה, דבשני סגולי"ן יש באמת מקום לטעות כמ"ש. ולכן נראה דבפרשת בשלח כתיב 'כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע' וכיון שנמסר ליהושע מסורת קרינן בשני סגולי"ן דליכא למיטעי, אבל בפרשת כי תצא דכתיב רק 'תמחה את זכר עמלק', צריכים לקרות בציר"י דוקא, שאם אמר בסגולי"ן ראוי לחוש דקאי על הזכרים ולא יצאו אף בדיעבד, ואין סתירה בעדות היאך נהג הגר"א זצ"ל דבפרשת בשלח קרא בסגולי"ן ובפרשת כי תצא בציר"י דוקא". אמנם, רוב קהילות אשכנז נהגו לקרות את המילה "זכר" פעמיים, פעם בסגול ופעם בצירי. וכן כתב בפסקי תשובות (ח"ו ס' תרפה אות ט). ועיין מה שכתב הרבי מליובאוויטש בשערי הלכה ומנהג (ח"ב ס' רפח). וכותב הג"ר שרטנבוך (שם) שיש לומר את הפסוק עד הסוף עם זכר בצירי, ואחר כך יאמרו שוב את כל הפסוק באמירת זכר בסגול. אך דעתו של הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ה ס' כ אות לב) שראוי שיתחיל לחזור מ"תמחה". היינו, שיאמר הקורא "תמחה את זכר עמלק" עם סגול, ואח"כ יאמר "תמחה את זכר עמלק" עם צירי. והסביר, שאין בזה משום 'כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן', דהכל שומעין שאותה הקריאה שחזרו עליה הינה רק בשביל שמא לא קראו כהוגן. וכן דעתו של הגרי"ד סולוביצ'יק בס' מפניני הרב (עמ' קמח) שמספיק שיתחילו מתיבת "תמחה" בפעם השניה. ובס' ועלהו לא יבול (ח"א עמ' רלח בהערה), העיר הג"ר אביגדר נבנצל: "לענ"ד לכאורה עדיף שלא יחזור כל הפסוק, כי כשחוזר כולו הרי קרא פעם אחת פסוק שיש בו שמות בצורה משובשת". ומסופר שם, שפעם חזר הבעל קורא על קריאת כל הפסוק ונשאל הג"ר שלמה זלמן אוירבך על זה וענה: "מה אכפת לך שחזרו לקרוא את כל הפסוק? - אין בזה בעיה של הפסק לענין ברכת התורה שלאחריה". והעיר הגרש"ז ש"באמת בשנים קודמות חזרו רק על המילים 'תמחה את זכר עמלק', והבוחר יבחר". ובס' וישמע משה (עמ' רכד-רכה), נשאל הגרי"ש אלישיב: האם גם העולה לתורה אומר עם בעל קורא בק פעמים זכר זכר? והשיב: שהעולה יאמר רק פעם אחת – רשם מ"צ.]

נשים ופרשת זכור

ש: האם נשים חייבות בפרשת זכור?

ת: הרמב"ם אומר בהלכות מלכים (ז, ד) שנשים יוצאות למלחמת מצווה. א"כ, לכאורה נשים חייבות במחיית עמלק, וכן בשמיעת פרשת זכור. אלא הרדב"ז מסביר (שם) שהן מספקות מים ומזון לבעליהם. היום, יש לנו חיל אספקה. איך פעם השיגו אוכל? אשתו הייתה באה מידי פעם לבקר אותו והביאה לו מזון. א"כ, נשים לא חייבות להילחם (ע' יבמות סה, ב. קידושין ב, ב). וכן רוב הפוסקים אומרים שנשים פטורות מפרשת זכור. אם הן רוצות, מה טוב, וכן נהגו. הן יכולות גם לקרוא על ידי חומש. [כתב בספר החינוך (מצוה תרג), שמצות שמיעת פרשת זכור, נוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים, כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, ולא לנשים. כתוב בכמה מקומות בגמרא שדרכו של איש לכבוש ואין דרכה של אשה לכבוש (יבמות סה, ב), ודרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה (קידושין ב, ב). לפיכך, אין נשים חייבות במצות זכירת פרשת עמלק (אמנם עיין מנחת חינוך שם). וכן דעתו של האבני נזר (או"ח ס' תקט). אמנם העידו על הגאון רבי נתן אדלר (רבו של החתם סופר), שהיה מחייב את הנשים, כולל השפחות, לבוא לבית הכנסת בשבת זכור כדי לשמוע קריאת פרשת זכור משליח הצבור הקורא בתורה, משום שזאת מצות עשה שלא הזמן גרמא, שהרי הסיבה שחז"ל קבעו קריאת פרשת זכור בשבת שלפני פורים, היא כדי להסמיך מעשה המן למעשה עמלק. א"כ, גם נשים חייבות (שו"ת בנין ציון החדשות ס' ח). כן דעתו של האדמו"ר ממונקאטש, הג"ר חיים אלעזר שפירא, בשו"ת מנחת אלעזר (ב, א אות ה). והסיקו הג"ר עובדיה יוסף (שו"ת יחוה דעת א, פד) והג"ר משה שטרנבך (מועדים וזמנים ב, קסז), שרוב האחרונים סוברים שאין נשים חייבות לבוא לבית הכנסת לשמיעת פרשת זכור, אולם ראוי לנשים לבוא, כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים. אבל בס' עובדות והנהגות לבית בריסק (ח"ב עמ' קא) כתב, שפעם אמר הגרי"ז סולוביצ'יק: "עד שהגעתי לירושלים, לא ידעתי מענין כזה שנשים הולכות לשמוע פרשת זכור"... וסיפר הג"ר חיים קניבסקי, שאביו, הסטייפלר, העיר את הבנות לבוא לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור, ואמר לו החזו"א: לא צריך להעירם (אורחות רבנו ח"ג עמ' לג. מעשה איש ח"ה עמ' טו. דינים והנהגות ממרן החזו"א כב, ד. שי לתורה ח"א עמ' רמב). והגרש"ז אוירבך שלח לקרוא לזוגתו הרבנית לשמוע קריאת פ' זכור, להדר כסוברים שגם נשים חייבות (הליכות שלמה – מועדים ח"א עמ' שכג הערה 1) – רשם מ"צ.]

פרשת זכור לאשכנזי וספרדי

ש: האם ספרדי יוצא בקריאת זכור בקריאה בהברה אשכנזית? וכן להיפך?

ת: אכן נכון להיזהר, אבל יוצאים ידי חובה. הגרש"ז אוירבך. הגרי"ש אלישיב (הליכות שלמה א שכג. שו"ת ישיב משה עמ' יא. שו"ת וישמע משה עמ' רכו. שו"ת דברי חכמים עמ' קעה בשם הגריש"א. וכן דעתו של הגרח"פ שיינברג. שם. ויש מקפידים מאוד כי פרשת זכור היא מן התורה והקורא מוציא את השומעים ידי חובה בתורת "שומע כעונה". הגרי"ז סולוביצ'יק. שו"ת דברי חכמים עמ' קעה. שו"ת יחוה דעת ו יט. אך יש פוסקים שקוראים תיגר על ה'מנהג' הזה. הגר"מ שטרנבוך במועדים וזמנים ו צז. שו"ת עשה לך רב ו כב – מ"צ).

הכרזה לפני זכור

ש: מה המקור שלפני קריאת פרשת זכור מכריזים שהקורא מתכוון להוציא והשומע מתכוון לצאת?

ת: אין מקור קדום.

רשב"י במערה ופרשת זכור

ש: איך קיים רשב"י כשהיה במערה מצוות פרשת זכור שהיא מן התורה?

ת: יש כמה אפשרויות: א. הוא היה אנוס (עיין שו"ת רב פעלים יו"ד א, נה). ב. יש מחלוקת ראשונים אם צריך ספר תורה לפרשת זכור. לפי התוס' (מגילה יז, ב ד"ה קול), צריך ספר תורה. לפי הרמב"ם (הלכות מלכים ה, ה), לא צריך ספר תורה. א"כ, יתכן שרשב"י סבר כרמב"ם וקרא בלי ספר תורה. ג. היה לו ספר תורה קטן. כמו שהיה למלך ספר תורה קטן ששם על זרועו (סנהדרין כא, ב). אפשר שגם לרשב"י היה ספר תורה קטן.

[הגר"א נבנצל כתב לי: "יתכן שלקח ספר תורה עימו. או ברח משום פיקוח נפש לכן היה פטור".

הגר"ח קנייבסקי כתב לי: "עם המלאכים". ואפשר להבין תשובתו ע"פ מה שראיתי בידון משה (ח"ט עמ' צו) שהגר"ח קנייבסקי אמר שרשב"י קיים שלוש סעודות בשבת במערה שהביאו לו מהשמים יין (עיין שם בהערה).

הג"ר פנחס אברהם מייערס, אב"ד האג ומח"ס שו"ת דברי פנחס, כתב לי: "וכי על גמ' יומא לק"מ האבות קיימו כל התורה כולה, וכי לרשב"י לא הי' יכול לקיים במערה? חוץ מזה הרי המון מצות בפועל לא הי' יכול לשיטתכם לקיים, הגם שלהרבה דעות פ' זכור רק בעשרה ואפשר ללא ס"ת. ממילא לשיטתכם קשה על הרבה מצות אחרות, כמו סוכה ליל י"ד ומצווה ליל ט"ו וכו' וכו', ולאו דוקא ופחות על פ' זכור. אגב האם כן מובן לכם איך חיבר ספר התיקונים והזהר? וממילא "סוד ד' ליראיו" והרבה דברים אינם מובנים לנו...".

הג"ר גמליאל הכוהן רבינוביץ, מח"ס גם אני אודך, כתב לי: "אולי לקח ספר תורה עמו".

והג"ר שמאי קהת הכוהן גראס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי: "מן התורה אין צריך ספר תורה ומספיק בע"פ" - רשם מ"צ].

ספר תורה פסול

ש: אם נמצא פסול בס"ת באחת הפרשיות אחרי פרשת זכור, האם יש לחזור ולקרוא פרשת זכור?

ת: לא.

[הגר"א נבנצל כתב לי: "לא".

הגר"ח קנייבסקי כתב לי: "יכוין לצאת בפ' כי תצא". אמנם בשו"ת ידון משה (יג, ה) שיצא אחרי ששאלתי את הגרח"ק, השיב לאותה שאלה שיש לחזור ולקרות שנית.

הג"ר יעקב אריאל, רבה של רמת גן, כתב לי: "לא".

הגרז"נ גולדברג כתב לי: "נראה אם הפסול פוסל את הס"ת גם מדין חומש מסתבר שחייב לקרוא פעם שניה באותו שבת, ואם מצאו לאחר שבת צ"ע אם ניתן לתיקון".

הג"ר גמליאל הכוהן רבינוביץ, מח"ס גם אני אודך, כתב לי: "אין לזה תשלומין לשבת הבאה. השאלה רק באותה שבת. יש לדון אם מצאו אח"כ טעות בספר תורה אם צריך לקרות שוב פרשת זכור. וצ"ע. וכדאי בפורים לכוון לצאת בקריאת ויבוא עמלק, כי יש אומרים שיוצאים בזה (עיין מ"ב סימן תרפ"ה ס"ק ט"ז)".

ופסק הגרש"ז אוירבך שאין צריך לחזור ולקרותה שנית משום שיש לסמוך על הא דספרים שלנו אינם מדויקים וגם אם נמצא פסול ודאי, מ"מ מעולם לא שמענו שיחזרו ויקראו פרשת זכור משום כך (הליכות שלמה ח"א יח, ד).

פסק הגרי"ש אלישיב שיש לכוון לצאת בפ' כי תצא (בזאת יבא אהרן עמ' שסא).

פסק הגרי"י פישר שנמצא הפסול אחר פורים, אם יש ודאי עשרה אנשים ששמעו הקריאה בס"ת זה, יקראו עכשיו פרשת זכור בס"ת אחרת כשרה. ואם אין ידוע מי היו המתפללים, ואין כבר עכשיו עשרה שלא יצאו, יכוין לצאת מצות זכור בפרשת כי תצא (הליכות אבן ישראל – מועדים נב ט).

ופסק הג"ר ניסים קרליץ שאם באמצע השנה נתגלה פסול בס"ת, יכוונו לצאת בפרשת כי תצא, ואם כבר עברה פר' כי תצא, יש לקרוא מתוך ס"ת כשר, ובדיעבד יש לסמוך שלא צריך ס"ת כשר (קונטרס ימי הפורים). והגר"מ שטרנבוך תמה עליו דלא מצינו בפוסקים דאם נמצא פסול בס"ת קורין שנית פרשת זכור. ועוד דאם כשיטתו שצריך לקרות שנית, איך ישהה המצווה עד כי תצא, דכבר עבר י"ב חודש (שו"ת תשובות והנהגות ג רכא) - רשם מ"צ].

נשים ופרשת זכור

ש: האם נשים חייבות לשמוע פרשת זכור?

ת: כתב בספר החינוך (מצוה תרג) שמצות שמיעת פרשת זכור נוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, לא לנשים. כתוב בכמה מקומות בגמרא שדרכו של איש לכבוש ואין דרכה של אישה לכבוש (יבמות סה ב), ודרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אישה לעשות מלחמה (קידושין ב ב). לפיכך אין נשים חייבות במצות זכירת פרשת עמלק (אמנם עיין מנחת חינוך שם). וכן דעתו של האבני נזר (או"ח ס' תקט).

אמנם העידו על הגאון רבי נתן אדלר, רבו של החתם סופר, שהיה מחייב את הנשים, כולל השפחות, לבוא לבית הכנסת בשבת זכור כדי לשמוע קריאת פרשת זכור משליח הצבור הקורא בתורה, משום שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא, ורק חז"ל קבעו קריאת פרשת זכור בשבת שלפני הפורים, כדי להסמיך מעשה המן למעשה עמלק. א"כ גם נשים חייבות (שו"ת בנין ציון החדשות ס' ח). וכן דעתו של האדמו"ר ממונקאטש, הג"ר חיים אלעזר שפירא, בשו"ת מנחת אלעזר (ב א אות ה) וכן שו"ת מנחת יצחק (ט סח).

והסיקו הג"ר עובדיה יוסף (שו"ת יחוה דעת א, פד) והג"ר משה שטרנבוך (מועדים וזמנים ב קסז) שרוב האחרונים סוברים שאין נשים חייבות לבוא לבית הכנסת לשמיעת פרשת זכור, אולם ראוי להן לבוא לבית הכנסת בשבת זכור לשמוע קריאת פרשת זכור, כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים.

אבל בס' עובדות והנהגות לבית בריסק (ח"ב עמ' קא) כתב שפעם אמר הגרי"ז סולוביצ'יק: "עד שהגעתי לירושלים, לא ידעתי מענין כזה שנשים הולכות לשמוע פרשת זכור...". וסיפר הג"ר חיים קניבסקי שאביו ה"סטייפלר" העיר את הבנות לבוא לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור, ואמר לו החזו"א: לא צריך להעירם (אורחות רבנו ח"ג עמ' לג. מעשה איש ח"ה עמ' טו. דינים והנהגות ממרן החזו"א כב ד. שי לתורה ח"א עמ' רמב). ומה שהחזו"א סבר שנשים לא מחויבות לשמוע פרשת זכור, הגר"ח קניבסקי הביא לדבריו ראיה מדאיתא ברא"ש (ברכות ז כ) דמה שרבי אליעזר שיחרר עבדו זהו להשלים מנין של קריאת זכור בציבור, ואם איתא שנשים חייבות, א"כ הרי עבד הוא כאישה ולמה היה צריך לשחררו, ועל כרחך דלא חייבות. אמנם אמר הגרח"ק שאח"כ דחו לו ראיה זו ואין זוכר כעת. וגם הוסיף שאף אם חייבות י"ל שאין מצטרפות (שיח המגילה עמ' ב).

ובשו"ת ודברת בם (ס' קצא), כתב הרב ברוך מאסקוויץ בשם הג"ר דוד פיינשטיין בן הגרמ"פ, שמנהג שלנו (בליטא) הוי שנשים פטורות משמיעת פרשת זכור מעיקר הדין ואפילו מי שנוהגת כל חייה לילך לשמוע פ' זכור בתורת חיוב הוי לפי מנהגינו כמנהג בטעות ואין צריכה התרת נדרים בזה, אבל אם שומעות הפרשה לכאורה מקיימות המצוה כמו לענין לולב ושופר. אבל בענין פרשת זכור נהגו הנשים להחמיר בזה לא מצד חומרא אלא סתם מנהג לבא לשמוע הפרשה, אבל להלכה נראה כדעת ההחינוך והפוסקים שלא מחמירים בזה מדינא. ותדע שבזמנינו הרבה נשים נוהגות להחמיר בזה כמו שהחמירו לענין שופר ולולב, ולענין פרשת זכור יש עוד צד להחמיר שלכמה שיטות הנשים חייבות [כמש"כ המנחת חינוך מצוה תרג] ולכן נהגו כמה נשים להחמיר בחומרא זו, אבל אם אי אפשר בקל כ"כ אין צריכה להדר בזה כלל שמעיקר הדין אין חיוב להן.

אמנם הגרש"ז אוירבך שלח לקרוא לזוגתו הרבנית לשמוע קריאת פ' זכור, להדר כהסוברים שגם נשים חייבות בה (הליכות שלמה – מועדים ח"א עמ' שכג הערה 1).

ועיין עוד בס' הררי קדם (ח"א ס' רח) בדעתו של הגרי"ד סולוביצ'יק.

פרשת זכור במבטאו

ש: האם אדם חייב לשמוע פרשת זכור במבטאו?

ת: יש ליהודים הברות שונות - אשכנזים, ספרדים, פולניים, אנשי ליטא, גרמניא, אונגרין ועוד. כתבו הפוסקים שמותר לשמוע קריאת התורה במבטא שלא משלו, כגון אשכנזי יכול לשמוע קריאת התורה ע"י ספרדי ותימני יכול לשמוע לקריאת התורה ע"י אשכנזי וכו' (עיין שו"ת שרידי אש ב ו). וכתב הגר"מ פיינשטיין שיתכן שאין אף הברה המקורית אך יש לכל הברה המקובלת בציבור בעם ישראל חזקה כלשון הקודש, וראיתו שאישה יכולה לומר נוסח החליצה בכל הברה ולא צריכה לחזור עליו בכל מיני הברות לצאת באלו החששות (שו"ת אגרות משה או"ח ג ה).

אמנם, בס' מקראי קודש (חנוכה-פורים עמ' פח בהערות) כתב הרב יוסף כוהן ששמע בשם סבו הג"ר צבי פסח פראנק, שמי שנוהג להתפלל בהברה אשכנזית יש קפידא בשמיעת פרשת זכור בהברה אשכנזית דוקא. ולפי השמועה אפשר שהקפידא היא יותר בפרשת זכור מקריאת התורה בשבת, שקלה יותר לענין זה, ואפשר שגם זה הוא מטעם האמור, שבקריאת התורה המצוה היא רק על הצבור שתיקרא הפרשה וכו' וא"צ להוציא את הצבור ידי חובה בזה, וא"צ לזה שומע כעונה, משא"כ בפרשת זכור שהמצוה היא על כל יחיד ויחיד לקרות, והקורא מוציא את השומעים ידי חובה בתורת "שומע כעונה", לכן יש קפידא שתהא בהברה שהוא נוהג. ואמר הגרח"פ שיינברג שכן היתה דעתו של הגרי"ז סולוביצ'יק, הבריסקר רב (שו"ת דברי חכמים עמ' קעה). וכ"כ הג"ר עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת (ו יט): "ומכל מקום בקריאת פרשת זכור וכן בפרשת פרה, שהם מדאורייתא, וכמו שפסק מרן בשו"ע (או"ח קמו ב, ובסוף ס' תרפה), ראוי ונכון לכל אחד לשמוע קריאת הפרשה כפי מנהג אבותיו. והספרדים שלומדים בישיבה אשכנזית, יעשו מנין לעצמם בשבתות אלה בשעת קריאת התורה, לקרוא הפרשה במבטא ספרדי".

בס' מועדים וזמנים (ו צז), כתב הג"ר משה שטרנבוך: "ת"ח אחד סיפר לי שנזדמן לפרשת זכור למקום תורה שהחמירו בזה, ובעצמו שמע שקראו וחזרו וקראו שם שבע פעמים בכל מיני הברות לצאת באלו החששות, אבל הדבר זר מאד להחמיר בזה כ"כ". הוא התנגד מאוד לדבר הזה וכתב שבעל קריאה צריך לקרוא במבטא של רוב הצבור, ודי שהמקשיב מבין משמעות המצוה. ועוד, ה"מנהג" החדש הזה הוא לעז על הדורות הקודמים שלא חששו לדבר הזה בכלל. וכתב הג"ר חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב (ו כב) שמנהג זה אינו נראה, משום שנמצא שאנו מזלזלים בכל יתר קריאות התורה, שכן חשים אנו רק לקריאה של פרשת זכור שהיא מן התורה בלבד, ומזלזלים ביתר הקריאות שהן מתקנת משה רבינו, ואין נכון לעשות כן. לכן קריאה אחת מספיקה, ומי שרוצה להחמיר, די אם יקראו פעם בהגייה ספרדית-ירושלמית ופעם בהגייה תימנית (שלפי דעתו היא הגייה מקורית). ולדעתו של הגרש"ז אוירבך, יוצא אדם ידי חובתו בשמיעת פרשת זכור בהברה השונה ממסורת אבותיו, אולם לכתחלה ראוי להמנע מכך. ומכל מקום אין לעשות כן בציבור לקרוא באותו מעמד בכמה הברות, שמלבד שאין זה כבוד הציבור, אין גם טעם לדבר כלל, ומעולם לא שמענו שינהגו כן (הליכות שלמה – מועדים ח"א עמ' סט הערה 68 ועמ' שכג). וכדומה, בשו"ת בני בנים (ב א).

וכ"כ הגרי"ש אלישיב שיש לקרוא פרשת זכור לפי הברת רוב הציבור (וישמע משה עמ' רכו), ובודאי יוצא במבטא אחר, אבל הסכים שלחשש דאורייתא טוב להחמיר בקריאת התורה בנוסח שלו (שו"ת ישיב משה עמ' יא ושו"ת דברי חכמים עמ' קעה). וכן דעתו של הגרח"פ שיינברג (שם).