שיעורי הרב שלמה אבינר

פרשת תצוה: דביקות בשכינה-במידותיו

[עריכה: יוסף אברמסון]

"ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלקים. וידעו כי אני ד' אלקיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני ד' אלקיהם" (שמות כט, מה-מו). רבש"ע שוכן בתוכינו. שוכן בביהמ"ק וגם שוכן בתוך כל אחד. חז"ל אומרים כי עשרה העוסקים בתורה שכינה שוכנת בתוכם. אפילו חמישה, אפילו שלושה אפילו אחד (אבות ג ו). זה לא סותר: שוכן בכל אחד ושוכן בביהמ"ק. מתוך ששוכן בכל אחד ובאומה אז שוכן בביהמ"ק.

כיצד אדם פרטי נדבק בשכינה? ידועים דברי חז"ל השואלים: כיצד אפשר לידבק בשכינה הלא אש אכלה הוא?! אלא צריך לידבק במידותיו של הקב"ה. מה הוא רחום אף אתה רחום. מה הוא חנון אף אתה חנון. מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים (סוטה יד א, פסיקתא רבתי פ' ראה).

מובא בספר מדות הראי"ה (ערך "דבקות" פסקה ה): "אי-אפשר להנצל משמץ של עבודה-זרה כי-אם על-ידי השינון (פי' לחזור על זה) שהדבקות של ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כולכם היום היא הדבקות במדותיו של הקב"ה, כי אי- אפשר להדבק בשכינה, אלא התדבק בדרכיו. מה הוא רחום וחנון אף אתה היה רחום וחנון, מה הוא גומל חסדים אף אתה היה גומל חסדים".

• פורסם בשאילת שלמה 377