שיעורי הרב שלמה אבינר

גן חיות

ש: יש בעיה של צער בעלי חיים בגן חיות? מותר לבקר שם?

ת: מותר. זה צרכי האדם. מותר לבקר (שו"ת יביע אומר ד או"ח כ. שו"ת יחוה דעת ג סו. שו"ת עשה לך רב א סט. שו"ת להורות נתן ד סח. קום התהלך בארץ יב).

עזר לבעלי חיים

ש: אם אני עוזר לבעל חיים שסובל, או תורם למען ארגון צער בעלי חיים, זה גדר של חסד?

ת: זה נקרא רחמיו על כל מעשיו (תהלים קמה ט). [והג"ר משה פיינשטיין היה עומד בפסוקי דזמרה ואומר אותם בקול רם, והיה מתלהב כשהיה אומר טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו (מגד מגעות עולם עמ' עב) - רשם מ"צ.]

הריגת חתול

ש: חתולים נכנסים למטבח שלי וגונבים מזון. מותר לשים רעל במזון כדי שימותו?

ת: לא זו הדרך (עיין שו"ע חו"מ שצז א-ב). [נשאל הגרי"ש אלישיב בעניין וסירב להתיר להרגם, ואמר שכל אחד ישמור את ביתו שלא ינזק מהם. קב ונקי סי' תרטו. אח"כ אמר לו הגר"י זילברשטיין שמותר ע"פ הכלל 'הלעיטהו לרשע וימות' כמבואר בב"ק סט א, והסכים לדברו (עיין עוד בחשוקי חמד שם. דרך שיחה א שעא) – רשם מ"צ.]

כלב מפחיד

ש: שכנים משאירים כלב משוחרר והוא מפחיד כולם. אפשר לשים לו אוכל מורעל?

ת: לא. אבל לתבוע את השכנים לדין (עלינו לשבח – שמות תרעז-תרעח).

מזון נחש

ש: האם מותר להאכיל נחש בעכברים חיים?

ת: כן, זה כמו בג'ונגל שהוא אכזרי.

ניסויים על בעלי חיים

ש: האם מותר לערוך מחקרים רפואיים על בעלי חיים?

ת: כן. זה לא בגדר צער בעלי חיים כי זה נקרא לצורך (שו"ת שרידי אש ג ז. ע' חלקת יעקב א ל. פסקי תשובות קנו כג ו).

דיג

ש: האם לדוג בשביל התענוג ולא מפני שצריך דגים לאכילה?

ת: אכזריות (שו"ע אה"ע ה יד ברמ"א. שו"ת נודע ביהודה תנינא יו"ד י).

ציד

ש: האם מותר לעסוק בציד בעלי חיים?

ת: אם זה לפרנסה, כן. אם לתענוג, זה אכזרי. שו"ת נודע ביהודה (מהדורא תנינא יו"ד י).

הצלת בעלי חיים

ש: האם יש מצוה להציל בעל חיים שסובל?

ת: כן. בדומה למצות פריקה. פס"ת קנו כג ו.

ש: האם מותר להרוג כלב שסובל?

ת: כן. וזה חסד (שו"ת שאילת שלמה ד רסב).

ש: ראיתי חרק מעוך מפרפר. האם להרוג אותו כדי להצילו מייסורים?

ת: ראוי.

הריגת חרקים ועכברים

ש: האם מותר להרוג בעלי חיים שמטרידים, כגון זבובים, נמלים, עכברים?

ת: כן, שזה לצורך האדם, זה מותר. וכן, דרך הריגה, אין איסור צער בעלי חיים (מעשה איש ח"ז עמ' קסג. שו"ת תשובות והנהגות ב תשכו. פס"ת קנו כג ו). [וכתב הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה חו"מ ב מז שאם אפשר, טוב שלא להרוג אותם בידיים ממש אלא ע"י מצודה. ראייתו שהבטיחה התורה בהשמדת עיר הנידחת שיתן להם רחמים, ופירש אור החיים הקדוש על דברים יג יח שהוא משום שבדרך הטבע היה נעשה בהם מידת אכזריות (וכ"כ הניצ"ב במקום). לכן טוב יותר שלא להרוג חרקים, עכברים וכדומה בידיים. אלא זו חומרה – רשם מ"צ.]

ציד כספורט

ש: האם מותר לצוד כבשים שנמצאים בחווה למטרת אכילה?

ת: נושא הציד התבאר באריכות בתשובת הנודע ביהודה (שו"ת נו"ב תנינא יו"ד סי' י. ועיין שו"ת אגרות משה חו"מ קג).

ציד לפרנסה מותר. אין בזה איסור צער בעלי חיים, כיוון שהוא לצורך אדם, אכילה או שימושים אחרים. אמנם יש בעיה של סיכון, כאשר צד בעלי חיים מסוכנים, כגון דוב עבור פרוותו, אך נפסק שלצורך פרנסה מותר להיכנס לסיכון זעיר, כגון לטפס על עץ כדי ללקט פירות או פועל בנין על פיגומים (פת"ש יו"ד קנז).

עם זאת כמובן שאסור להיכנס אפילו לסיכון זעיר בצידה שמטרתה היא תענוג.

איסור צער בעלי חיים אין, כיוון שגם זה נחשב כצורך האדם, כגון רכיבה על סוס, שימוש בפרה כדי לחרוש, כליאת בעלי חיים בגן חיות (עיין קום התהלך בארץ יב). כמובן שצער בעלי חיים אסור אם הוא מצער סתם, אך אם יש צורך לאדם, מותר.

יתר על כן, צער בעלי חיים הוא כאשר מצער את הבהמה ומשאיר אותה בחיים, אך אם ממית אותה תוך כדי צער, אין איסור.

אבל כותב הנודע ביהודה, שסוג זה של שעשוע הינו אכזרי ושפל, ומזכיר את נמרוד ועשיו. אדרבה רחמיו על כל מעשיו. לכן למרות שאין כאן איסור יש כאן מידה רעה.

למשל, מן הדין מותר לעקור נוצה מתרנגולות כדי לכתוב, אבל הרמ"א כותב שבני ישראל נמנעו מכך, כי זה אכזרי (שו"ע אה"ע ה יד הגה).

אבל אם מתכוון לצוד כבש לאוכלו, אין כאן בילוי אכזרי, שהרי מותר להרוג בעלי חיים כדי לאוכלם.

השאלה היא כיצד יצוד כבש בלי לפצוע אותו, שפציעה עלולה להטריף אותו, אלא אם כן יתפוס אותו במלכודת או בפלצור.

צער בעלי חיים בדגים

ש: האם יש איסור צער בעלי חיים בדגים?

ת: כן. שו"ת משנה הלכות (ו רטז – מ"צ).

צער בעלי חיים של תרנגולים

ש: אני פעילה בארגון לזכויות בעלי חיים אשר מטרתו להביא למודעות ציבורית את המאבק לשחרור בעלי חיים, ובתוך כך את העוול הנעשה להם במשקים החקלאיים. במסגרת פעילותינו אנו מפעילים דוכני הסברה במספר מוקדים ברחבי הארץ. מתוך כלל אופני השימוש בבעלי חיים ישנם כמה קשים ואכזריים במיוחד. כרגע אנו ממקדים את מאבקנו במשקי הביצים. התרנגולות המגודלות במשקים התעשייתיים הן קורבנות של שיקול קר אחד והוא רווחי החקלאי. התרנגולות מוחזקות בכלובי סוללה, שורות ארוכות של כלובים צרים המונחים זה על גבי זה. גודל הכלוב הוא כגודל התרנגולת, כך שאין באפשרותה לזוז במשך כל ימי חייה, ובוודאי שלא לפרוש כנפיים. בכדי להקל על איסוף הביצים, בנויים הכלובים כך שהביצים יתגלגלו ישירות אל תוך מסילות ברזל, כך שהתרנגולות חיות ללא ריצפה מתחתיהן, דבר הגורם נמק וריקבון של רגליהן. רשת הברזל עליהן הן מונחות פוצעת לעיתים קרובות את גופן. בכדי ליעל את תעשיית הביצים המוטלות באופן טבעי לאור יום, מוארים הלולים בחשמל מסנוור במשך הלילה. תנאים אלו של צפיפות, עייפות ומתח קשה גורמים לתרנגולות לנקר את נוצותיהן או את חברותיהן לתא. כדי למנוע זאת נהוג לקטום את מקורן עוד בהיותן אפרוחים. הקיטום נעשה על ידי מכשיר דמוי גליוטינה בעלת להבים מלובנים. הקיטום גורם לאפרוחים כאב עז וממושך שכן במקום זה עוברים עצבים, והוא מקשה עליהן את ההתנקות, הגירוד והאכילה משך כל ימי חייהן.

ת: מבחינה הלכתית, מה שנצרך לבני אדם, גם אם הוא מצער בעלי חיים, אינו אסור. כך כותב הרמ"א שדבר שנצרך לרפואה או לשאר דברים, אין משום צער בעלי חיים, לכן מותר למרוט הנוצות מאווזות חיות, ומכל מקום העולם נמנעים משום אכזריות (שו"ע אה"ע ה יד הגה). כלומר מן הדין הדבר מותר אבל בני אדם מחמירים ונמנעים כי זה אכזרי, וסוף סוף יש להם פתרון אחר, לקחת נוצות מאווזות מתות. אבל בנידון שלנו, הפתרון החלופי אינו כל כך פשוט.

אמנם באוצר הפוסקים (שם אות פז) מובא בשם שו"ת אמרי שפר ושו"ת בנין ציון, שיש להתיר צער בעלי חיים לצרכי האדם, רק אם יפסיד בגלל זה, אך אם זה ימנע ממנו רווח, יהיה אסור. אבל שו"ת מנחת יצחק (ו, קמה) חולק עליהם, ומביא הוכחות שגם משום מניעת רווח מותר צער בעלי חיים. השאלה הנידונה אצלו היא הרעבת התרנגולות במשך עשרה ימים, כדי לחדש את הטלת הביצים, ובדרך זו מאריכים את תקופת ההטלה בחמישה חודשים, אבל הן מקבלות מים. הוא פוסק שמותר הדבר. אמנם הוא מורה שצער בעלי חיים הוא דבר חמור, ושיש בעיה מוסרית, כפי שהירבה ספר חסידים להביא דוגמאות לכך (ס"ח תרסו-תרע), אבל סוף סוף כיוון שהוא לצורך האדם, אין איסור צער בעלי חיים.

כך שיש לפנינו מחלוקת הפוסקים, אם מותר לצער בעלי חיים כדי להגדיל את הרווח, ששו"ת בנין ציון אוסר ושו"ת מנחת יצחק מתיר.

לכן המחמיר תבוא עליו ברכה, והמקל יש לו על מה לסמוך. אי אפשר להכריח אנשים לא לגדל או לא לקנות ביצים רגילות, אך יש להמליץ על כך. במיוחד שצער בעלי חיים מן התורה. אמנם הדבר אינו מוכרע בגמרא, ושנוי במחלוקת בין רבותינו הראשונים, אך השולחן ערוך פסק שצער בעלי חיים מן התורה.

זאת ועוד, הנידון שלנו הרבה יותר קשה מהנידון של שו"ת מנחת יצחק, שמדובר רק בהרעבה עשרה ימים, כאשר התרנגולות עדיין מקבלות מים, וטיפול זה מחזק בריאותן ומאריך חייהן. אך לחיות בכלוב צפוף בלי כמעט יכולת לזוז כל החיים, זה באמת צער בעלי חיים. במיוחד שעד גיל חצי שנה, אותן תרנגולות מסתובבות חפשי, ורק אז מכניסים אותן לכלוב. הן נולדו לחופש ואחר כך כולאים אותן. אמנם הרבה בעלי חיים סובלים, אך נראה שזהו הסבל הגדול מכולם. לכן יש להמליץ לגדל ביצי חופש, כיוון שרק מדובר במניעת רווח, וכמובן לתמוך במגדלים ולקנות מהם.

אלא גם זה אינו פשוט, כלומר המושג של מניעת רווח. יש כל כך הרבה השקעות בגידול ביצים, והרווח מועט מאוד, כך שגידול ביצי חופש נידון להפסד. גם ביצים רגילות מסובסדות. הדוגמה של מניעת רווח ביחס לחול המועד או לאבל, היא שיוכל בכל זאת למכור סחורתו אחר כך, לכן אינו מפסיד, אבל רווח שאינו מצוי נחשב כדבר האבד (שו"ע או"ח תקלט ה. מובא בהמנח"י שם). וכן בנידון שלנו, מגדל ביצי החופש לא יצליח להתחרות ולהתפרנס, לכן אין זה נחשב כמניעת רווח אלא כהפסד ממש. כאשר מגדלים תרנגולות בשטח מרעה רחב, ומכינים מין ארון חשוך וחמים עם תאי הטלה, ופתח צר שרק תרנגולת תוכל להיכנס ולא טורפים, אין כל כך הרבה תנובה, אין אפשרות של מעקב אחרי כל תרנגולת, ואין זה רווחי. כך שיתכן שגם שו"ת בנין ציון יתיר הדבר.

בסיכום, אי אפשר לבוא אל המגדלים ואל הציבור בדרישה של חובה. אבל בוודאי שיש לעודד, כי בתחום זה, צער בעלי חיים באמת מוגזם. גם מה שזורקים לפח את האפרוחים הזכרים שאינם מועילים להטלה, אפילו בלי להרוג אותם, ושומעים אותם מצייצים מתוך הפח הוא אכזרי.

על כל פנים, ביחס להוצאה הנוספת מצד הצרכנים, עליהם לזכור שאותן ביצי חופש הם יותר מזינים ובריאים, כך שתוספת המחיר אינה לשווא.

כמובן יש בעיות יותר חמורות עלי אדמות, אך אין זה פוטר אותנו מלדאוג לבעלי חיים שסובלים קשות.

עכבר במלכודת דבק

ש: עכבר במלכודת דבק, מה עדיף, להטביע אותו, או לשים אותו בחוץ, או לזרוק אותו לפח?

ת: אין דין צער בעלי חיים כשזה דרך מיתה, אבל עדיף להטביע (פס"ת קנו כג ו. וכתב הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה חו"מ ב מז שאם אפשר, טוב שלא להרוג אותם בידיים ממש אלא ע"י מצודה. ראייתו שהבטיחה התורה בהשמדת עיר הנידחת שיתן להם רחמים, ופירש אור החיים הקדוש על דברים יג יח שהוא משום שבדרך הטבע היה נעשה בהם מידת אכזריות. לכן טוב יותר שלא להרוג חרקים, עכברים וכדומה בידיים. אמנם זו חומרה – מ"צ).

צער בעלי חיים בגידול חיות למאכל

ש: במציאות שיש הרבה צער בעלי חיים בגידול חיות למאכל, כיצד אני יכול לדעת שהשגחת הכשרות מודעת לכל הנעשה?

ת: שאל ישירות את הרב שנותן את ההכשר.

אכילת בעלי חיים

ש: האם מותר לאכול בעלי חיים שעברו התעללות בעת גידולם? או אסור משום איסור צער בעלי חיים?

ת: א. יש לבדוק אם כל השמועות הרעות אכן נכונות. ב. כל מה שהוא באמת לצרכי האדם, אין בו משום צער בעלי חיים. ג. כמובן, כל מה שאפשר, יש להקל עליהם, אבל צרכי עניים שזקוקים לבשר בזול, קודמים.

ש: כאשר נשחטים אלפים כל יום, האם אין חשש לשחיטה לא כשרה?

ת: זה בהשגחת תלמידי חכמים, וחזקה אין תלמיד חכם מוציא תחת ידו דבר שאינו מתוקן (נדה טו ב – מ"צ).

ש: למה בכלל להתיר בדורנו אכילת בשר כאשר יש תחליפים מזינים?

ת: הם לעשירים, אך גם עניים צריכים לאכול.

הדברה

ש: האם מותר להדביר בבית או יש להחמיר משום צער בעלי חיים?

ת: מותר. דרך הריגה אין איסור צער בעלי חיים (מעשה איש ח"ז עמ' קסג. שו"ת תשובות והנהגות ב תשכו. פס"ת קנו כג ו. וכתב הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה חו"מ ב מז שאם אפשר, טוב שלא להרוג אותם בידיים ממש אלא ע"י מצודה. ראייתו שהבטיחה התורה בהשמדת עיר הנידחת שיתן להם רחמים, ופירש אור החיים הקדוש על דברים יג יח שהוא משום שבדרך הטבע היה נעשה בהם מידת אכזריות. לכן טוב יותר שלא להרוג חרקים, עכברים וכדומה בידיים. אלא זו חומרה).

הצלת בעל חיים מצער

ש: מותר לקנות חיה מערבי כדי להצילה מצער בעלי חיים?

ת: כן. אך עדיף לתת את הכסף לצדקה כדי להציל בני אדם מצער.

דייג לשם הנאה

ש: האם מותר לעסוק בדייג לשם הנאה, כאשר אני זורק את הדגים בחזרה למים כי איני צריך אותם?

ת: מחלוקת הפוסקים. עיין אמונת עיתך (גליון 11 וגליון 12). יש מחלוקת אם יש איסור צער בעלי חיים בדגים (עיין שו"ת משנה הלכות ו רטז). וכן אם יש בציד איסור אכזריות, כמו בתשובת הנודע ביהודה המפורסמת (שו"ת נודע יהודה יו"ד י – מ"צ), כי אולי זה מוגדר כצורך אדם. על כן, המיקל יש לו על מה לסמוך, אך בוודאי יותר טוב להימנע.