קבורה\בית קברות (שו"ת)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]קבורה עם גרביים
ש: שמעתי על אדם שציווה לקוברו עם גרביים. יש דבר כזה?
ת: לא. יש סיפור על עשיר גדול שהשאיר שתי צוואות, אחת לעכשיו, אחת לעוד שלושים יום. בצוואתו הראשונה ביקש לקוברו עם גרביים. החברא קדישא סירבה. בשניה כתב שהוא יודע שלא יקברוהו עם גרביים, והוא ביקש זאת כדי להוכיח שמכל עושרו אדם לא יקח כלום לעולם הבא, רק את מצוותיו. אך לא ידוע שזה סיפור אמיתי.
ביקורי קברים
ש: כשאני מבקר קבר אבי, מותר לי באותו זמן לבקר קברים אחרים?
ת: יש נוהגים שלא. פני ברוך לז ג. אבל מן הדין מותר.
הלנת המת לאריאל שרון
ש: אריאל שרון נפטר בשבת. איך הציבו את ארונו ברחבת הכנסת עד יום שני ולא קברו אותו? הרי אין מלינים את המת בירושלים?
ת: הגרי"מ טוקצ'ינסקי כותב בספר גשר החיים (ח"ב פ"ג) שאין איסור הלנת המת בירושלים אלא בין החומות, וכן בספרו העיר הקודש והמקדש (ח"ג פי"ד). המקור למעבר על פני הארון ניתן להביא מהנחת הכתרים של המלכים על ארונו של יעקב אבינו במסע לווייתו (רש"י על בראשית נ, י ע"פ סוטה יג, א).
למקורות נוספים לחץ כאןקבורת בני זוג
ש: קבורת בני זוג זה ליד זה עולה אלפי שקלים. כדאי להשקיע בזה?
ת: אין צורך. הם נפגשים יחד בעולם הבא בלי זה.
ביקור קברים בשנה הראשונה
האם אסור לבקר קבר בשנה הראשונה?
ת: מותר. אבל לא להתפלל שם על דבר אחר אלא רק לעילוי נשמת המת. פני ברוך לז ב.
למקורות נוספים לחץ כאן שירים בלוויה ובאזכרה
ש: האם מותר לשיר שירים בלוויה ובאזכרה?
ת: בלוויה לא, כי אין לשנות, וגם אין זה מתאים לאבל. אמנם בעבר היו מנגנים בחליל של מקוננים, עיין בבא מציעא פרק השוכר את הפועלים, אך אין זה דומה. אזכרה, אין כלל דין לעשות, לכן אפשר איך שרוצים, כמובן צנוע ורציני.
קבורה בקומות
ש: מותר לקבור בקומות ולא באדמה?
ת: מותר (עיין שו"ת אגרות משה יו"ד ג קמב, קמד). אמנם יש אוסרים, אבל הגר"מ אליהו, הגרי"ש אלישיב, הגר"ש וואזנר והגר"ע יוסף התירו. והמחמיר תבוא עליו ברכה.
תהילים על יד קבר
ש: האם מותר לומר תהילים וללמוד משניות על יד קבר, או יש בזה איסור "לועג לרש"?
ת: מחלוקת. יש מתירים. שו"ע יו"ד שמד יז. ויש אוסרים. ש"ך שם. לכן יתרחק 4 אמות. עיין שו"ת תשובות והנהגות להג"ר משה שטרנבוך א תשו.
[וכן דנו פוסקים לגבי תפילה בקברי צדיקים. יש אומרים שמותר כי צדיקים נקראים חיים. החיד"א בס' שם הגדולים, מערכת גדולים, רבינו אליעזר בר נתן, אות קצט. שו"ת עשה לך רב ח מו בתשובות קצרות. יש מסבירים שהקבר עמוק יותר מי' טפחים. העמק שאלה על השאילתות, פ' חיי שרה שאילתא יד. שו"ת זקן אהרן ב פה. שו"ת ציץ אליעזר ט ג. ויש מתרצים שתפילה לכבודו וזכותו של המת – מותרת. שו"ת זקן אהרן שם – רשם מ"צ.] תנצב"ה
ש: מה לכתוב על המצבה תנצב"ה או ת.נ.צ.ב.ה.?
ת: תנצב"ה עם גרשיים, כנהוג בעברית. שימוש נקודות הוא בלועזית. וכן בשאר מילים.
ביקור בשני קברים
ש: כשבאים לבית קברות להלוויה, האם מותר לבקר בקבר אחר?
ת: אנשים אומרים שאסור, אבל אין שום בעיה.
ביקור בבית קברות
ש: האם יש עניין שלא ללכת לבית הקברות?
ת: לא, תמיד נהגו ללכת לבית קברות לכבוד המתים, ליום השנה ולהשתטח על קברי צדיקים. גם קדמונים הלכו: כלב בן יפונה השתטח על קברי אבות בחברון (סוטה לד, ב וכן מובא ברש"י עה"ת במדבר יג, כב), יעקב אבינו קבר את רחל אמנו בדרך בכוונה כדי שנוכל לבקר כשנלך לגלות (בראשית רבה פב, י והובא בפירש"י עה"ת בראשית מח, ז). אמנם יש אומרים שלא ללכת, כי בית הקברות הינו מקום טמא. המנהג של משפחת הג"ר יוסף סולוביצ'יק ובתוכם בעל 'בית הלוי' ורבי חיים מבריסק היה שלא ללכת לקברי צדיקים ע"פ הגר"א. וכן אמר הגרי"ד סולוביצ'יק: "מיתה וקדושה הם שני כתובים המכחישים זה את זה... הגר"א מווילנא, ר' יוסף בער איש בריסק, ר' חיים בנו, ר' משה בן בנו - לא ביקרו בבתי קברות ולא השתטחו על קברי אבות" (איש הלכה עמ' 40. וכן מובא בס' נפש הרב עמ' רנז). כך נהגו בית בריסק והוסיפו נימוק נוסף, שלא יהיה נראה כדורש אל המתים. באיגרת שכתב הגר"א בדרכו לארץ ישראל כתב שלא ללכת לבית הקברות כלל וכלל, אבל זה מיוחד לנשים, שכן מכתב זה כתב לאישתו. לכן, ישנם גדולים שנהגו לא ללכת. ישנם גדולים כגון האדמו"ר מסטמאר שלא רצו שילכו הרבה ויש ללכת רק ביום השנה. אבל, רוב רובם של הגדולים הולכים. לכן, מלבד כהנים שאסור להם להיטמא, אדם רגיל אין לו איסור מלבד בזמנם שצריכים היו להיכנס לבית המקדש בטהרה ולאכול קודשים בטהרה. בימינו, אין בעיה ומעשים בכל יום ויום של אנשים ההולכים לביתי הקברות, כולל יהודים צדיקים ויראי שמים. בעניינים כאלו שאינם הלכות גמורות אלא מנהגים שונים: 'פוק חזי מה עמא דבר' – לך ראה מה העם עושה, ועשה כמותם. מתאבדים
ש: למה קוברים מתאבד עם כולם, לא כמו שנפסק?
ת: אולי התחרט אולי היה חוסר שפיות (ערוך השלחן יו"ד שמה ה).
תאריך לועזי על מצבה
ש: מותר לכתוב תאריך לועזי על מצבה?
ת: לא. גשר החיים (ב כה. תרומת הגורן מהגר"ש גורן ב צג).
שן שנעקרה
ש: מה לעשות עם שן שנעקרה? לזרוק? לקבור? לשמור?
ת: מה שרוצים.
[עיין ברכות ה ב. ריטב"א ורשב"ם שם. שו"ת יביע אומר ג יו"ד כא. שו"ת ציץ אליעזר י ה אות ח. ועיין שו"ת משנה הלכות טז קיג שמביא כמה דעות שצריך לקבור שן. וגם מסופר שם שלמרות שהנודע ביהודה סבר ששן לא חייב בקבורה, עכ"פ בחלום אל בנו מהר"ש לנדא שיניח לו השן שנמצא בארון הספרים בקברו, והמהר"ש לנדא מצא השן בדרך נפלא – רשם מ"צ].
תערוכת הגופות
ש: מותר ללכת לתערוכה 'עולמות הגוף' המציגה גופות מתים מעובדות?
ת: לא. בזיון המת (עי' שו"ת דעת כהן קצט, אלא כאן אין צורך רפואי).
אשה בהריון בבית קברות
ש: האם מותר לאשה בהריון לבוא לאזכרה בבית קברות?
ת: מן הדין אין איסור. רק ספר מעבר יבוק אוסר. אך כאמור, מותר. אלא אם כן יש אצלכם מנהג קבוע שלא (נטעי גבריאל – אבלות פד ד. עי' שו"ת מנחת יצחק י מב אות ב).
עדיפות להיקבר בירושלים
ש: על אלו שסוברים שיש עדיפות להיקבר בירושלים, מפני ששם תהיה תחיית המתים (שו"ת ציץ אליעזר יא, עה. שו"ת יחוה דעת ד, נז. ולא כשו"ת דברי יואל ח"א יו"ד ס' קג ושו"ת חלקת יעקב יו"ד ס' רד), יש להקשות: הרי אברהם אבינו חשק לרכוש את מערת המכפלה שנמצאת בחברון ולא בירושלים!?
תשובה: שתי סיבות:
א.
בזמנם עוד לא ידעו איפה זה ירושלים. בתורה לא כתוב איפה ירושלים, אלא כתוב "במקום אשר יבחר". "במקום אשר יבחר" יהיה בזמן יותר מאוחר - בזמן דוד המלך (זבחים נד, ב). למה המקום לא נבחר קודם? כי אחרת כולם היו מתרכזים בירושלים ומזניחים שאר חלקי ארץ ישראל. כאשר באה משלחת של אישי ציבור, אל רבנו הרב צבי יהודה, בדרישה לפעול בכל תוקף לנוכח האיום שממשלת ישראל עומדת לחתום הסכם עם מדינת ירדן, הכולל מסירת הר הבית לידיה, הגיב רבנו: "ומה על כל ארץ ישראל?". הם חזרו כמה פעמים על דבריהם, והוא בשלו. הם חשבו שהוא לא הבין על מה הם דיברו, אבל הוא הבין טוב. אי אפשר מבחינה פוליטית לומר שירושלים היא בהסכמת הכלל ורמת הגולן היא לא בהסכמת הכלל. לא הסכמת הכלל קובעת. התורה קובעת.
ומה שכתוב במשנה כלים (פ"א), שירושלים קדושה מכל הארצות שבארץ ישראל, אפשר לפרש את ה"מ" כ-"מ' המקור". כלומר, ירושלים מקודשת מתוך כל ארץ ישראל. מתוך כך שכבשנו ובנינו את מלוא כל רוחב הארץ, הגענו לירושלים.
ב.
למה אתה שואל על המוות, כשאתה יכול לשאול על החיים: כתוב במשנה כתובות (קי, ב) ש"הכל מעלין לארץ ישראל... הכל מעלין לירושלים", לא רק במוות אלא גם בחיים. א"כ, למה לא כולם גרים בירושלים? למה אברהם אבינו גר בבאר שבע, בחברון וכו', ולא בירושלים? למה היו נביאים שלא גרו בירושלים? אליהו הנביא היה גר בשומרון וידוע שליונה הנביא היה קשר עם יפו. כתב מרן הרב קוק באגרות הראי"ה (אגרות הראי"ה ח"א עמ' לה, אגרת לט) שאדם גר בארץ ישראל במקום שמתאים לשורש נשמתו. הנביאים גרו, לפי רוח קודשם, במקום שהוא לא ירושלים, בלי להוריד מקדושתה של ירושלים.
אי אפשר לנתק את ירושלים, לא פוליטית ולא רוחנית, משאר ארץ ישראל. ירושלים היא כמו לב באיברים. הלב יונק מהאיברים ומחיה את האיברים. לכן, גם בחיים וגם במוות, צריך להיות בכל מלוא רוחב הארץ.
למקורות נוספים בענין לחץ כאןבית קברות בלילה
ש: מותר לילך לבית קברות בלילה?
ת: יש מקפידים שלא, אך מותר. נדה יז (נטעי גבריאל - אבלות פב י. וכ"כ הגרי"ש אלישיב שמותר לילך בלילה לבית קברות. וישמע משה ב רסג).
אבן על קבר
ש: למה שמים אבן על קבר?
ת: אות כבוד שבקרנו (שו"ת שאילת שלמה א תיח).
אלמנה והקבר של בעלה הראשון
ש: האם מותר לאלמנה שנשאה שוב לעלות לבית עלמין לקבר בעלה הראשון?
ת: מותר אך לא מומלץ כי זה מצער את הבעל החדש, גם אם מכחיש זאת (עי' פני ברוך לט יט).
אדמת ירושלים
ש: אני נוסע ללויה בחוץ לארץ וביקשו ממני להביא קצת אדמת ירושלים לשים בקבר. מותר?
ת: כן. זה מנהג קדום. שו"ע (יו"ד שסג הגה).
בגדי מת
ש: מותר ללבוש הבגדים של מי שמת?
ת: כן, מלבד נעליו שנעל בשעת הפטירה (גשר החיים ח"א ח ב).
קבורה בקומות
ש: מותר לקבור בקומות ולא באדמה?
ת: מותר (עיין שו"ת אגרות משה יו"ד ג קמב, קמד). אמנם יש אוסרים, אבל הגר"מ אליהו, הגרי"ש אלישיב, הגר"ש וואזנר והגר"ע יוסף התירו. והמחמיר תבוא עליו ברכה.
תהילים על יד קבר
ש: האם מותר לומר תהילים וללמוד משניות על יד קבר, או יש בזה איסור "לועג לרש"?
ת: מחלוקת. יש מתירים. שו"ע יו"ד שמד יז. ויש אוסרים. ש"ך שם. לכן יתרחק 4 אמות. עיין שו"ת תשובות והנהגות להג"ר משה שטרנבוך א תשו. [וכן דנו פוסקים לגבי תפילה בקברי צדיקים. יש אומרים שמותר כי צדיקים נקראים חיים. החיד"א בס' שם הגדולים, מערכת גדולים, רבינו אליעזר בר נתן, אות קצט. שו"ת עשה לך רב ח מו בתשובות קצרות. יש מסבירים שהקבר עמוק יותר מי' טפחים. העמק שאלה על השאילתות, פ' חיי שרה שאילתא יד. שו"ת זקן אהרן ב פה. שו"ת ציץ אליעזר ט ג. ויש מתרצים שתפילה לכבודו וזכותו של המת – מותרת. שו"ת זקן אהרן שם – רשם מ"צ.]
ביקור בשני קברים
ש: כשבאים לבית קברות להלוויה, האם מותר לבקר בקבר אחר?
ת: אנשים אומרים שאסור, אבל אין שום בעיה.
ביקור בבית קברות
ש: האם יש עניין שלא ללכת לבית הקברות?
ת: לא, תמיד נהגו ללכת לבית קברות לכבוד המתים, ליום השנה ולהשתטח על קברי צדיקים. גם קדמונים הלכו: כלב בן יפונה השתטח על קברי אבות בחברון (סוטה לד, ב וכן מובא ברש"י עה"ת במדבר יג, כב), יעקב אבינו קבר את רחל אמנו בדרך בכוונה כדי שנוכל לבקר כשנלך לגלות (בראשית רבה פב, י והובא בפירש"י עה"ת בראשית מח, ז). אמנם יש אומרים שלא ללכת, כי בית הקברות הינו מקום טמא. המנהג של משפחת הג"ר יוסף סולוביצ'יק ובתוכם בעל 'בית הלוי' ורבי חיים מבריסק היה שלא ללכת לקברי צדיקים ע"פ הגר"א. וכן אמר הגרי"ד סולוביצ'יק: "מיתה וקדושה הם שני כתובים המכחישים זה את זה... הגר"א מווילנא, ר' יוסף בער איש בריסק, ר' חיים בנו, ר' משה בן בנו - לא ביקרו בבתי קברות ולא השתטחו על קברי אבות" (איש הלכה עמ' 40. וכן מובא בס' נפש הרב עמ' רנז). כך נהגו בית בריסק והוסיפו נימוק נוסף, שלא יהיה נראה כדורש אל המתים. באיגרת שכתב הגר"א בדרכו לארץ ישראל כתב שלא ללכת לבית הקברות כלל וכלל, אבל זה מיוחד לנשים, שכן מכתב זה כתב לאישתו. לכן, ישנם גדולים שנהגו לא ללכת. ישנם גדולים כגון האדמו"ר מסטמאר שלא רצו שילכו הרבה ויש ללכת רק ביום השנה. אבל, רוב רובם של הגדולים הולכים. לכן, מלבד כהנים שאסור להם להיטמא, אדם רגיל אין לו איסור מלבד בזמנם שצריכים היו להיכנס לבית המקדש בטהרה ולאכול קודשים בטהרה. בימינו, אין בעיה ומעשים בכל יום ויום של אנשים ההולכים לביתי הקברות, כולל יהודים צדיקים ויראי שמים. בעניינים כאלו שאינם הלכות גמורות אלא מנהגים שונים: 'פוק חזי מה עמא דבר' – לך ראה מה העם עושה, ועשה כמותם.
מתאבדים
ש: למה קוברים מתאבד עם כולם, לא כמו שנפסק?
ת: אולי התחרט אולי היה חוסר שפיות (ערוך השלחן יו"ד שמה ה).
תאריך לועזי על מצבה
ש: מותר לכתוב תאריך לועזי על מצבה?
ת: לא. גשר החיים (ב כה. תרומת הגורן מהגר"ש גורן ב צג).
שן שנעקרה
ש: מה לעשות עם שן שנעקרה? לזרוק? לקבור? לשמור?
ת: מה שרוצים. [עיין ברכות ה ב. ריטב"א ורשב"ם שם. גשר החיים טז ג. שו"ת יביע אומר ג יו"ד כא. שו"ת ציץ אליעזר י ה אות ח. ועיין שו"ת משנה הלכות טז קיג שמביא כמה דעות שצריך לקבור שן. וגם מסופר שם שלמרות שהנודע ביהודה סבר ששן לא חייב בקבורה, עכ"פ בחלום אל בנו מהר"ש לנדא שיניח לו השן שנמצא בארון הספרים בקברו, והמהר"ש לנדא מצא השן בדרך נפלא – רשם מ"צ].
תערוכת הגופות
ש: מותר ללכת לתערוכה 'עולמות הגוף' המציגה גופות מתים מעובדות?
ת: לא. בזיון המת (עי' שו"ת דעת כהן קצט, אלא כאן אין צורך רפואי).
אשה בהריון בבית קברות
ש: האם מותר לאשה בהריון לבוא לאזכרה בבית קברות?
ת: מן הדין אין איסור. רק ספר מעבר יבוק אוסר. אך כאמור, מותר. אלא אם כן יש אצלכם מנהג קבוע שלא (נטעי גבריאל – אבלות פד ד. עי' שו"ת מנחת יצחק י מב אות ב).
עדיפות להיקבר בירושלים
ש: על אלו שסוברים שיש עדיפות להיקבר בירושלים, מפני ששם תהיה תחיית המתים (שו"ת ציץ אליעזר יא, עה. שו"ת יחוה דעת ד, נז. ולא כשו"ת דברי יואל ח"א יו"ד ס' קג ושו"ת חלקת יעקב יו"ד ס' רד), יש להקשות: הרי אברהם אבינו חשק לרכוש את מערת המכפלה שנמצאת בחברון ולא בירושלים!?
ת: שתי סיבות: א. בזמנם עוד לא ידעו איפה זה ירושלים. בתורה לא כתוב איפה ירושלים, אלא כתוב "במקום אשר יבחר". "במקום אשר יבחר" יהיה בזמן יותר מאוחר - בזמן דוד המלך (זבחים נד, ב). למה המקום לא נבחר קודם? כי אחרת כולם היו מתרכזים בירושלים ומזניחים שאר חלקי ארץ ישראל. כאשר באה משלחת של אישי ציבור, אל רבנו הרב צבי יהודה, בדרישה לפעול בכל תוקף לנוכח האיום שממשלת ישראל עומדת לחתום הסכם עם מדינת ירדן, הכולל מסירת הר הבית לידיה, הגיב רבנו: "ומה על כל ארץ ישראל?". הם חזרו כמה פעמים על דבריהם, והוא בשלו. הם חשבו שהוא לא הבין על מה הם דיברו, אבל הוא הבין טוב. אי אפשר מבחינה פוליטית לומר שירושלים היא בהסכמת הכלל ורמת הגולן היא לא בהסכמת הכלל. לא הסכמת הכלל קובעת. התורה קובעת. ומה שכתוב במשנה כלים (פ"א), שירושלים קדושה מכל הארצות שבארץ ישראל, אפשר לפרש את ה"מ" כ-"מ' המקור". כלומר, ירושלים מקודשת מתוך כל ארץ ישראל. מתוך כך שכבשנו ובנינו את מלוא כל רוחב הארץ, הגענו לירושלים. ב. למה אתה שואל על המוות, כשאתה יכול לשאול על החיים: כתוב במשנה כתובות (קי, ב) ש"הכל מעלין לארץ ישראל... הכל מעלין לירושלים", לא רק במוות אלא גם בחיים. א"כ, למה לא כולם גרים בירושלים? למה אברהם אבינו גר בבאר שבע, בחברון וכו', ולא בירושלים? למה היו נביאים שלא גרו בירושלים? אליהו הנביא היה גר בשומרון וידוע שליונה הנביא היה קשר עם יפו. כתב מרן הרב קוק באגרות הראי"ה (אגרות הראי"ה ח"א עמ' לה, אגרת לט) שאדם גר בארץ ישראל במקום שמתאים לשורש נשמתו. הנביאים גרו, לפי רוח קודשם, במקום שהוא לא ירושלים, בלי להוריד מקדושתה של ירושלים. אי אפשר לנתק את ירושלים, לא פוליטית ולא רוחנית, משאר ארץ ישראל. ירושלים היא כמו לב באיברים. הלב יונק מהאיברים ומחיה את האיברים. לכן, גם בחיים וגם במוות, צריך להיות בכל מלוא רוחב הארץ. [וראיתי בשו"ת עשה לך רב (ח"ד ס' ז'), שחשק אברהם אבינו במערת המכפלה, כיון שזה מקום קבורה היסטורי, בו נקברו לפני כן אדם וחוה (עירובין נ"ג, א'). ומבואר ביותר בדברי הזוהר, שאדם הראשון ראה אור בתכלית הדקות נכנס לשם מגן-עדן והתאוה ליקבר שם סמוך לפתחו של גן-עדן (בראשית נ"ז, ב'). אברהם אבינו הכיר אותה מערה, ראה אדם וחוה טמונים שם, ראה את האור הזוהר שבמערה ונתאווה להיקבר שם (פרשת חיי שרה דף קכ"ז, ב'). לפיכך כתב הרב בשו"ת עשה לך רב, שמערת המכפלה לא נתקדשה מפני שנקברו בה האבות, אלא להיפך: האבות רצו להיקבר שם מפני קדושת המקום. סניף לזה מופיע בפירוש העמק דבר על הפסוק (בראשית כד, יט) "ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא הוא חברון בארץ כנען". מסביר הנצי"ב: כל זה מיותר, שהרי זה כבר נאמר בראש הפרשה!? אלא בא ללמד, דמכיון שלאותה מערה, הנקראת מערת המכפלה, יש סגולה מיוחדת למקום קבר, והנקבר בה הוא במעלה גבוהה ביותר (כמו שכתוב להלן מח, ז ו-מט, ל), כך חברון - יש בה ג"כ מעלה וסגולה לקבורה, ואם שאינו שווה למערה עצמה. והוסיף, שפירש הכתוב "בארץ כנען", ללמד שכלל הארץ יש לה ג"כ סגולת קבורה, ואם שאין לה ערך המערה. ושאלתי את הגר"א נבנצל, והשיב לי: "היתה הזכות לאבות להיקבר עם אדם וחוה, ואין לנו את הזכות הזאת, לכן עדיף לנו בירושלים" – רשם מ"צ.]
בית קברות בלילה
ש: מותר לילך לבית קברות בלילה?
ת: יש מקפידים שלא, אך מותר. נדה יז (נטעי גבריאל - אבלות פב י. וכ"כ הגרי"ש אלישיב שמותר לילך בלילה לבית קברות. וישמע משה ב רסג).
אבן על קבר
ש: למה שמים אבן על קבר?
ת: אות כבוד שבקרנו (שו"ת שאילת שלמה א תיח).
אלמנה הקבר של בעל הראשון
ש: האם מותר לאלמנה שנשאה שוב לעלות לבית עלמין לקבר בעלה הראשון?
ת: מותר אך לא מומלץ כי זה מצער את הבעל החדש, גם אם מכחיש זאת (עי' פני ברוך לט יט).
אדמת ירושלים
ש: אני נוסע ללויה בחוץ לארץ וביקשו ממני להביא קצת אדמת ירושלים לשים בקבר. מותר?
ת: כן. זה מנהג קדום. שו"ע (יו"ד שסג הגה).
בגדי מת
ש: מותר ללבוש הבגדים של מי שמת?
ת: כן, מלבד נעליו שנעל בשעת הפטירה (גשר החיים ח"א ח ב).
קבורה עם גרביים
ש: שמעתי על אדם שציווה לקוברו עם גרביים. יש דבר כזה?
ת: לא. יש סיפור על עשיר גדול שהשאיר שתי צוואות, אחת לעכשיו, אחת לעוד שלושים יום. בצוואתו הראשונה ביקש לקוברו עם גרביים. החברא קדישא סירבה. בשניה כתב שהוא יודע שלא יקברוהו עם גרביים, והוא ביקש זאת כדי להוכיח שמכל עושרו אדם לא יקח כלום לעולם הבא, רק את מצוותיו. אך לא ידוע שזה סיפור אמיתי.
ביקורי קברים
ש: כשאני מבקר קבר אבי, מותר לי באותו זמן לבקר קברים אחרים?
ת: יש נוהגים שלא. פני ברוך לז ג. אבל מן הדין מותר.
הלנת המת בירושלים עבור הנשיא לשעבר
שאלה: הנשיא לשעבר שמעון פרס נפטר בליל יום ד'. איך הציבו את ארונו ברחבת הכנסת לחלוק לו כבוד עד יום ששי ולא קברו אותו? הרי אין מלינים את המת בירושלים?
תשובה:
הגר"ש אבינר השיב לי: "כן שאלו על ראשי ממשלה שנפטרו ורצו להלין את המת. הגרי"מ טוקצ'ינסקי כותב בספר גשר החיים (ח"ב פ"ג) שאין איסור הלנת המת בירושלים אלא בין החומות, וכן בספרו העיר הקודש והמקדש (ח"ג פי"ד). המקור למעבר על פני הארון ניתן להביא מהנחת הכתרים של המלכים על ארונו של יעקב אבינו במסע לווייתו (רש"י על בראשית נ, י ע"פ סוטה יג, א).
אמנם הגרי"מ חרל"פ סבר שהלנת המת שייכת גם בירושלים חדשה. בעיצומו של חג השבועות של שנת תש"ח, נפטר האדמו"ר מגור בעל ה'אמרי אמת'. הר הזיתים לא היה בידינו, ולכן לא יכלו החסידים לקבור את רבם בחלקת הקבר שבהר. לבית הגרי"מ חרל"פ הגיעו נציגים מחסידות גור, ובפיהם שאלה: האם לקבור את ה'אמרי אמת' מיד במוצאי שבועות, כי בירושלים אין מלינים את המת, או שמא מחשש הירי וההפגזות הרבות עדיף להמתין עד אור הבוקר.
הגרי"מ חרל"פ פסק שהקבורה תתקיים מייד במוצאי החג, אבל ביקש מהנציגים ללכת גם לרב הראשי, הגרי"א הרצוג, וגם להגאון מטשיבין, ובסוף לנהוג על פי הרוב. שמעו נציגי גור והלכו לרבנים שהזכיר. מכיוון ששני הרבנים, הרב הראשי הג"ר הרצוג והגאון מטשיבין, הסכימו לדעתו של הג"ר חרל"פ, נערכה ההלוויה של הרב'ה מגור מייד באותו ערב. עד היום מקום קבורתו של הרב'ה מגור, בעל האמרי אמת, בחצר ישיבת גור בירושלים (שירת הי"ם עמ' 108).
אבל משום כבוד המדינה וכבוד המת, אפשר להקל, ובמיוחד כי אנו פוסקים שהלכה כדברי המיקל באבלות. וגם אפשר לצרף דעתו של הרדב"ז (ב, תרלג) שאין איסור הלנת המת בירושלים בזמן הזה".
הערות:
כתוב בגמ' בבא קמא (פב, ב) שאין מלינים את המת בירושלים. וראה בשיטה מקובצת ובים של שלמה (שם) שאף אם זה לכבוד המת אין מלינין. ואף שנפסק בשולחן ערוך (יו"ד שנז, א) שיכול להלינו לכבודו כמו להביא לו ארון ותכריכים, בירושלים אין המנהג כך. כך נקט במשך חכמה עה"ת (דברים כא) דכתוב דכ"מ דמשהין את המת לכבודו זהו בארץ ישראל שנתחלקה לשבטים אבל בירושלים שלא נתחלקה לשבטים אסור להלינו אפילו לכבודו. והנה ברדב"ז (א, תרלג) כתב שבזמן הזה אין מנהג זה נוהג לפי שאיסור ההלנה בירושלים הוא כדי שלא להשהות בה טומאה והיום בלא"ה כולנו טמאי מתים, מ"מ המנהג בירושלים הוא אף כיום שלא להשהות את המת בלילה כמ"ש בגשר החיים (ח"א ז, ג. ועי' באריכות שם ח"ב פרק ב-ג). ואף יש דס"ל שכל הדינים שנאמרו בירושלים מחמת קדושתה, נוהגים בה אף בזמן הזה שקדושתה לעולם קיימת, וכמ"ש בכפתור ופרח (פ"ו) ובפאת השולחן (ג, כג). ועוד, רש"י (ב"ק שם) כתב על הא דאין מלינים את המת בירושלים "דאין טעם לדבר" ולפי"ז מנהג זה נוהג אף היום.
והג"ר שמואל סלנט, רב ואב"ד ירושלים, הקפיד מאוד שלא להלין את המת בירושלים, ואף שמת קודם חצות הלילה, היה מקפיד שיקברוהו קודם אור היום. ואף ביום היה מקפיד שלא להשהות המת ללא נחיצות תוך ירושלים העתיקה. עוד אמר על פי הזוהר (פ' אמור ד' פח), שישנו צער גדול לנשמה מהפטירה עד לקבורה ולכן יש להזדרז ככל שאפשר. וכמה פעמים אירע שבני הח"ק הלכו להר הזיתים בהובלת נפטר פעמיים או שלוש, ביום או בלילה, בקיץ בשרב, ובחורף בשלג וגשם (גשר החיים שם. אדרת שמואל עמ' שמט-שנ ובהערות 399-398).
במקרה אחד התיר הגר"ש סלנט להלין את המת ולא לעשות את הלויה במוצאי שבת, בפטירת מהרי"ל דיסקין מבריסק, מפני כבודו ומפני חשש פיקוח נפש באישון לילה ואפילה ודוחק עצום של אנשים רבים שיבואו לחלוק לו כבוד אחרון וגם חשש לטף ונשים הנשארים בביתם שלא יארע תקלה (גשר החיים שם. וכ"כ הג"ר עקיבה יוסף שלעזינגער בשו"ת עקיבה יוסף יו"ד ב, רעט).
ואף בעת פטירתו של הגר"ש סלנט, התיר הגאון רבי חיים ברלין להלין אותו מהסיבות הנ"ל.
וגם התירו גדולי ירושלים אף לדחות את הלוית הראשון לציון, הגאון רבי יעקב שאול אלישר, בלילה ומפני כבוד התורה דחו את הלויה למחרת בבוקר. וכן בעת שהגאון רבי זלמן בהר"ן, אף היה בלילה ולפי הוראת בית הדין מפני כבוד התורה דחו את הלויתו למחרת בבוקר (אדרת שמואל עמ' שנא הערות 401-400. ראה אורח דוד עמ' תקמט).
אמנם הגרי"מ חרל"פ סבר שהלנת המת שייכת גם בירושלים חדשה. בעיצומו של חג השבועות של שנת תש"ח, נפטר האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת". הר הזיתים לא היה בידינו, ולכן לא יכלו החסידים לקבור את רבם בחלקת הקבר שבהר. לבית הגרי"מ חרל"פ הגיעו נציגים מחסידות גור, ובפיהם שאלה: האם לקבור את האמרי אמת מייד במוצאי שבועות, כי בירושלים לא מלינים את המת, או שמא מחשש הירי וההפגזות הרבות עדיף להמתין עד אור הבוקר. הג"ר חרל"פ פסק שהקבורה תתקיים מייד במוצאי החג, אבל ביקש מהנציגים ללכת גם לרב הראשי, הגרי"א הרצוג, וגם להגאון מטשיבין, ובסוף לנהוג על פי הרוב. שמעו נציגי גור והלכו לרבנים שהזכיר. מכיוון ששני הרבנים, הרב הראשי הג"ר הרצוג והגאון מטשיבין, הסכימו לדעתו של הג"ר חרל"פ, נערכה ההלוויה של הרב'ה מגור מייד באותו ערב. עד היום מקום קבורתו של הרב'ה מגור, בעל האמרי אמת, בחצר ישיבת גור בירושלים (שירת הי"ם עמ' 108).
וכן דעתם של הגרש"ז אוירבך והגר"א נבנצל שראוי להחמיר שלא להלין את המת גם בשכונות של ירושלים, ואפילו לכבודו (ירושלים במועדיה – בין המצרים עמ' רסג).
וגם בלוויית הג"ר משה פיינשטיין היתה שאלה על הלנת המת. הגרמ"פ נפטר בתענית אסתר. אחרי לווייה בניו יורק, ארונו הובא לארץ. ארונו אמור היה להגיע בי"ד אדר בצהרים ולכן היה אפשר לקבור אותו בליל שושן פורים. יש אמרו שיש לקבורו אותו לילה כמנהג ירושלים. אמנם הגרא"מ שך ועוד גדולים חששו מסכנת נפשות משום החושך. אחרים אמרו ש"רק" 60,000-50,000 אנשים יגיעו כי יעסקו במצוות פורים וגם משום שהגרמ"פ לא היה בארץ מעל 20 שנה. בנו של הגרמ"פ, הג"ר ראובן, אמר: קשה לחשוב שלוויית מי שפעל כל חייו ליצור שלום תגרום מחלוקת. בסוף גזרו מן השמים. היתה בעיה במטוס עם המכ"ם, הוא חזר לנמל התעופה בניו יורק, והמטוס רק הגיע לארץ אחרי חצות בשושן פורים, אז קברו אותו ביום. 250,000 אנשים הגיעו! (ר' משה [באנגלית] עמ' 494-493).
אגב, החשש של סכנת נפשות משום החושך והדחק הוא אמיתי. הרי ת הג"ר שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, בעל שו"ת שבט הלוי, הלך לעולמו בכניסת חג הפסח תשע"ה, ונקבר במוצאי החג. הדוחק העצום עם יציאת מיטתו של הגר"ש מהיכל ישיבת 'חכמי לובלין' ברחוב בבני ברק, הביאה למותם של שני אברכים שנמחצו למוות ולפציעתם של עשרות. האירוע מזכיר את הגמרא בפסחים (סד, ב): "תנו רבנן, מעולם לא נתמעך אדם בעזרה, חוץ מפסח אחד, שהיה בימי הלל, שנתמעך בו זקן אחד, והיו קוראין אותו פסח מעוכין", ופירש"י: "על שם שנתמעך". הגמרא מדגישה כמה קשה היה האירוע הזה שאותו פסח קיבל כינוי וגם הוא מונצח בגמרא.]
קבורת בני זוג
ש: קבורת בני זוג זה ליד זה עולה אלפי שקלים. כדאי להשקיע בזה?
ת: אין צורך. הם נפגשים יחד בעולם הבא בלי זה.
שירים בלוויה ובאזכרה
ש: האם מותר לשיר שירים בלוויה ובאזכרה?
ת: בלוויה לא, כי אין לשנות, וגם אין זה מתאים לאבל. אמנם בעבר היו מנגנים בחליל של מקוננים, עיין בבא מציעא פרק השוכר את הפועלים, אך אין זה דומה. אזכרה, אין כלל דין לעשות, לכן אפשר איך שרוצים, כמובן צנוע ורציני.
ילדים בלוויה
ש: מאיזה גיל ראוי לקחת ילדים ללוויה?
ת: אין הגדרה. זה דבר אישי. אך להסביר להם לפני כן ואחר כך. לפעמים זה גם נצרך בתור פרידה מאדם אהוב שעלה למרומים (עיין הגדרות שונות בסוף הספר לילדים של הרב 'אבא לא ישוב' – מ"צ).
לימוד תורה על יד הקבר
ש: מותר ללמוד תורה על יד הקבר לעילוי נשמתו של המת?
ת: כן. ואין בזה משום לועג לרש. ברכי יוסף שמד סק"ז (וכן נטעי גבריאל אבלות ח"ב פ' עו סעי' ח – מ"צ).
חזרה מבית קברות
ש: במשפחה שלנו יש מנהג להתקלח ולכבס בגדים כאשר חוזרים מבית קברות. יש לזה מקור?
ת: לא ידוע. רק שנוהגים לרחוץ פנים, שנאמר ומחה ד' א' דמעה מעל כל פנים (נטעי גבריאל אבלות ע ח – מ"צ).
ש: הרב נשאל: "במשפחה שלנו יש מנהג להתקלח ולכבס בגדים כשחוזרים מבית קברות", והשיב שאין לזה מקור. אכן זה מנהג קראי, שבהעדר אפר פרה אדומה יש טהרה פחותה בטבילה וכיבוס בגדים, ומים שאובים של מקלחת נחשבים אצלם טבילה. הייתי ממליץ לשואל לבדוק האם למנהג של משפחתו יש מקור קראי, ואם אין מקור למנהג ביהדות האמתית הרבנית, אין לנהוג כך שמא יחשבו שהוא קראי.
ת: יישר כוח.
קבורת שיניים תותבות
ש: האם יש חובה לקבור שיניים תותבות עם המת?
ת: לא (עיין ברכות ה ב, שרבי יוחנן היה נושא עצם פחות משעורה [לפי רש"י כאן] או שן [לפי רשב"ם ב"ב קטז א] מבנו העשירי שמת כדי לנחם אחרים. משם ראיה שלא צריך לקבור אפילו שן רגילה. עי' שו"ת יביע אומר ג יו"ד כא. שו"ת ציץ אליעזר י ה אות ח. ועיין שו"ת משנה הלכות טז קיג שמביא כמה דעות שצריך לקבור שן. וגם מסופר שם שלמרות שהנודע ביהודה סבר ששן לא חייבת קבורה, עכ"פ בחלום מסר אל בנו מהר"ש לנדא שיניח לו השן שנמצא בארון הספרים בקברו, והמהר"ש לנדא מצא את השן בדרך נפלאה – מ"צ).
אסון בלווית הג"ר שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, בעל שו"ת שבט הלוי
ש: הגאון האדיר הרב שמואל הלוי וואזנר זצ"ל הלך לעולמו בכניסת חג הפסח תשע"ה, ונקבר במוצאי החג. הדוחק העצום עם יציאת מיטתו של הגר"ש מהיכל ישיבת 'חכמי לובלין' ברחוב בבני ברק, הביאה למותם של שני אברכים שנמחצו למוות ולפציעתם של עשרות. מה דעתו של הרב על זה?
ת: בגלל הכאב הרב, קשה להאריך בזה, ונסתפק בשלוש מובאות: א. האירוע מזכיר את הגמרא בפסחים (סד ב): "תנו רבנן, מעולם לא נתמעך אדם בעזרה, חוץ מפסח אחד, שהיה בימי הלל, שנתמעך בו זקן אחד, והיו קוראין אותו פסח מעוכין", ופירש"י: "על שם שנתמעך". הגמרא מדגישה כמה קשה היה האירוע הזה שאותו פסח קיבל כינוי וגם הוא מונצח בגמרא. ב. בספר 'עיוני הלכות' להרבי מביאלא - מרמת אהרן בבני ברק, הגרד"י צבי רבינוביץ, מובא מעשה רב באחד מימות החורף הקשים כשכל העיר כוסתה בברד כבד ביותר, ונספה אז בתאונת דרכים תלמיד חכם שמקום תפילתו היה בבית מדרשו של אחד מזקני וצדיקי הדור זצ"ל, ומאחר ולא יכלו להספידו בחוץ מחמת הצינה ובריאותם של המלווים וכן של אותו גדול בישראל - רצו בני הקהילה להכניס את מיטתו לבית המדרש בכדי להספידו כראוי. וכשנשאל על כך הגר"ש וואזנר, הוא פסק שאסור להכניס מיטת מת לבית הכנסת ולכן יש להימנע מלהספידו בשעת הלוויה עצמה, אלא צריכים לעשות הלוויה בזמן קצר ככל האפשר, ובמלאות ימי השבעה או השלושים יש לערוך הספד בבית הכנסת לכבודו כמתחייב (עיוני הלכות ח"ג עמ' תקמו הערה נד – אמנם אפשר לחלק בין אדם כשר ובין אחד מגדולי הדור). ג. בעקבות האסון בהלווית הגר"ש הלוי וואזנר, האדמו"ר מויז'ניץ במסר חריג לחסידיו בטיש בחוה"מ פסח: "איני סובל את הדחיפות של הבחורים סביבי, זה כואב לי ומציק לי. באירועים ציבוריים מה לציבור אנ"ש להידחף סביבי, אין להם מה להידחף ב-20 מטר הקרובים אליי. אינני מסכים שידחפו לידי יהודים, אפילו לא לרגע. בכלל, הדחיפות בציבור שלנו בכל מקום גובלות בשפיכות דמים ממש".
[והנה כמה אנשים ששהו בהלוויה במקום בעת שנוצר הלחץ הנורא והרגישו את עצמם בסכנה גדולה קרוב למיתה, שאלו לאחר הלוויה אם מוטלת עליהם חובה לברך ברכת הגומל על הסכנה שניצלו ממנה או לאו?
והגר"ח קניבסקי הורה שכל מי שהיה בסכנה מוחשית חייב לברך ברכת הגומל בשם ומלכות. ואילו הגר"נ קרליץ הורה שרק מי שכבר נפל ונרמס ע"י הדוחק הגדול, וריחם ד' עליו והצליח לקום על רגליו ולהינצל, יש לו לברך ברכת הגומל, אבל אם לא הגיע למצב זה שכבר נרמס בפועל, אין לו לברך בשם ומלכות, ומכל מקום מן הראוי שיברך בלא שם ומלכות. והג"ר שמאי קהת כוהן גרוס, הג"ר שמואל אליעזר שטרן והג"ר יעקב מאיר שטרן הסכימו דכל מי שהיה סמוך למיטה ונפל לארץ מחמת הדוחק, אף אם לא נרמס בפועל, מכל מקום כבר היה במצב סכנה ממש ויש לו לברך הגומל. אבל מי שלא נפל ממש, לא יברך בשם ומלכות. [וכעין זה מרגלא בפומיה של הגרי"ש אלישיב, כשהיו שואלים אותו מה דינו של מי שכמעט אירעה לו תאונה, היה עונה בדרך צחות שהוא "כמעט חייב לברך הגומל"] (עלון וישמע משה – פרשת תזריע-מצורע תשע"ה - גליון סב) – מ"צ].
ניתוח גופה
ש: כשיש חשש עבירה פלילית, האם מותר לנתח גופה?
ת: כן. יש להעניש פושעים. ניתוח המת אסור משום כבוד המת, הנאה מן המת, הלנת המת. כאן אין הנאה, ואדרבה זה כבודו של המת, וגם סיבת הלנתו.
שריפת גופות
ש: האם מותר לשרוף גופה של מת במקום להביא אותה לקבורה?
ת: ודאי לא. על פי התורה מצוות עשה לקבור. זה כבוד המת. זה גם כבוד החי. זה כבוד הנשמה (בספר גשר החיים [ח"א טז ט], כתב הגרי"מ טוקצ'ינסקי שאיסור חמור הוא לשרוף את המת, והשורפו מבטל מצוות עשה של קבורה בידיים, וגורם תקלה גדולה למת. והעושה זאת הסכימו גדולי ישראל שאין לקבור את האפר בקבר ישראל. אמנם אחרים כותבים שוודאי אסור לשרוף את המת אבל מותר לקבור האפר בקבר ישראל. עי' שו"ת שרידי אש ב קכג-קכד. שו"ת מלמד להועיל ב קיג-קיד. ובשו"ת חלקת יעקב [ב ד], הג"ר מרדכי יעקב ברייש - אב"ד בציריך שוויץ כותב בחריפות שעדיף להיקבר בבית קברות של גויים מאשר להישרף! – מ"צ).
שירי נשמה בלוויה
ש: כיצד להתייחס לאופנה החדשה של שירי נשמה – גם מעורבים – בלוויה?
ת: התשובה בשאלה עצמה. זו אופנה חדשה חסרת שחר. בלוויה לא שרים, אלא בוכים, וכמובן לא מפטפטים, אלא שוהים בחרדת קודש.
חברא קדישא
ש: האם יש עניין להקים חברא קדישא וחדר טהרה בכל ישוב?
ת: כך היה המנהג בכל הדורות ובכל המקומות. עיין נטעי גבריאל (אבלות ח"א מב א).
הקפאת גופה
ש: האם מותר להקפיא גופת אדם שמת בתקווה שבעתיד תימצא תרופה למחלתו? אולי זה תחית המתים?
ת: א. זה לא תחית המתים. לאדם נגזרה מיתה בגלל החטא. תחית המתים תופיע כאשר החטא ייעלם מיסודו, כלומר שיצר הרע ייעלם. ב. זה רק נאמר במקרה של מוות ליבי, ולא במקרה של מוות מוחי בלתי הפיך. ג. בטכניקות שלנו עתה, הקפאת המוח גורמת לנזקים. ד. בשלב זה, הקפיאו כמה מאות אנשים, בעלויות כספיות גבוהות מאוד, אבל לא הצליחו להחזיר אף אחד, הוא נחשב מת, ואם כן אסור להקפיאו, שהרי יש מצווה לקבור ואי אפשר להמיר אותה.
נטילת ידיים לכוהן ביציאה מבית הקברות
ש: כשכוהן יוצא מבית הקברות אחרי לוויה של קרוב משפחה שחייב להיטמא לו, האם עליו ליטול ידיים? ומה אם כוהן נכנס רק בשבילים של הכוהנים?
ת: אם כוהן נכנס לבית הקברות, הוא נוטל ידיים כדין הרגיל. אבל מותר לו להיטמא רק למתו ולא למתים אחרים. ואם הוא נכנס רק בשבילי הכוהנים, הרי לא נכנס ואין לו ליטול ידיים (ובדידי הוה עובדא, כשזכיתי ללוות את הרב בביקור לקבר אביו בייארצייט, הרב הלך בשבילי הכוהנים, וראיתי שהוא לא נטל ידיים. ובלוויית אימו, הרב נשאר בשבילי הכוהנים, כי קבר אמו נמצא בין קברים אחרים, ומותר רק להיטמא למת קרוב משפחה ולא למתים אחרים, וראיתי שהוא נטל ידיים כשיצא, כי היה בבית ההספדים עם אמו וגם נשא את ארונה בדרך).
אישה מספידה
ש: למה אסור לאישה להספיד?
ת: צניעות. אסור לגברים להסתכל על נשים. קצשו"ע קנב ח.
ש: ואם אישה מספידה, מה לעשות?
ת: לצאת בשקט.
כתב על קבר
ש: כתב על קבר, האם עדיף אותיות בולטות או שוקעות?
ת: שוקעות. עיין משנה ברורה ב סק"ב לגבי שכחת תלמודו.