קריאת התורה (שו"ת)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
מקורות: הרב מרדכי ציון
נשיקת ספר תורה על ידי נשים
ש: מותר ששליח הציבור יעבור עם ספר התורה סמוך לעזרת נשים כדי שנשים תוכלנה לגשת לנשקו?
ת: לא. א. אין זה צנוע (קצשו"ע קנב ח). ב. אין משנים סדרי תפילה (שו"ת הרשב"א א שכג. עיין אורח משפט לה – מ"צ). קריאת התורה במנחה
ש: אם לא יכולנו לקרוא בתורה בשחרית, אפשר להשלים במנחה?
ת: יש מורים כן. [יש אומרים שקריאת התורה היא חובת הציבור. ביאור הלכה קכד. שו"ת אגרות משה או"ח ד כג. שו"ת יביע אומר ד יו"ד לא. מעשה איש ג קכא-קכב. ויש אומרים חובת היחיד. רבי חיים מבריסק. ליקוטי הגר"ח כה-כו. וכן היה נוהג הגר"ח כמה פעמים, כשנסע ברכבת להשתתף בכינוסים רבניים, שהיה מאסף מניין מיוחד – אפילו אחה"צ – לקריאת התורה. ומסופר שכמה פעמים אירע שהגרי"ד סולוביצ'יק נסע מבוסטון [שם כיהן ברבנות] לניו יורק [שם לימד בישיבה] ביום שני, ולא היה יכול לשמוע קריאת התורה בבוקר קודם שנסע, והיה שואל את התלמידים לאחר גמר שיעוריו אולי יש עוד אחרים שלא שמעו קריאת התורה, והיה עושה מניין. וכך נהג: היו אומרים אשרי [של מנחה], ח"ק, קריאת התורה, שוב ח"ק, והתפללו מנחה [כמו בתענית ציבור], כי נוהג היה הגרי"ד להחמיר כדעת הגר"ח שקריאת התורה היא חובת היחיד. ובשנים המאוחרות, כמה פעמים אירע שקרו קרה"ת אחר השיעור מבלי להתפלל אז מנחה, והיה הגרי"ד מדקדק שיאמרו קדיש שלם [בלי תתקבל, כמובן] לאחר גמר הקריאה, וציין דברי ספר 'הפרדס' [הנהגת רש"י] שתמיד צריכים לומר קדיש לאחר קריאת התורה (נפש הרב קל. דברי הרב קנא-קנב) – מ"צ]. השלמת קריאת התורה
ש: אם לא קראנו בתורה בשחרית של שבת אפשר להשלים במנחה?
ת: כן. מ"ב קלה ה, דלא ככה"ח שם ט.כוהן שמפריע
ש: יש לנו בביה"כ כוהן יחיד שאינו חבר בקהילה וגם מפריע מידי פעם למהלך התקין בבית הכנסת. האם מותר לנו לבקש ממנו לצאת מבית הכנסת בעת עליות התורה ע"מ להעלות ישראל במקום כוהן, ובמקרה שמסרב לצאת האם מותר לנו לפסוח עליו ולהכריז "אין כאן כוהן" ולהעלות חברי הקהילה לתורה? אפשר גם בראש השנה?
ת: א. אי אפשר להכריז "אין כאן כוהן" כי זה שקר. אלא יש להכריז: "אעפ"י שיש כוהן". ב. יש עוד עצה: יש להגיד לש"ץ לא להתכוון להוציאו בתפילה. אמנם היום כל אחד ואחד מתפלל לעצמו, אך הש"ץ עדיין אומר קדיש, קדושה וברכו לכולם. אבל יש גם להגיד לבעל התוקע לא להתכוון להוציאו בתקיעת שופר, שגם בזמננו הבעל תוקע מוציא את הציבור ידי חובתן. אם הבעל תוקע כן מתכוון להוציאו, הוא לא מוציא אף אחד כי הוא השליח של הציבור והוא לא עושה את שליחותו (עיין פסקי תשובות תקפא הערה 63). וכדומה, מותר לבעל התקיעה שיתכוון לא להוציא נשים בלבוש לא צנוע שדיברו איתן והן מתעקשות ופוגעות בשאר המתפללות (שם). כל זה אחרי אזהרה, אולי זה יישר את הכוהן המפריע. ראיית הכתב בשעה שקורא קרי וכתיב בקריאת התורה
ש: האם צריך לראות הכתב בשעת שקורא קרי וכתיב בקריאת התורה?
ת: כן. [והגר"א נבנצל כתב לי: "לכאורה אין צריך". וכן הג"ר שמאי קהת הכוהן גרוס, בעל שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "א"צ". והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות, כתב לי: "צריך. עי' סי' קמ"א פסקי תשובות אות ו'". והג"ר פינחס אברהם מייערס, אב"ד האג ובעל שו"ת נחלת פינחס, כתב לי: "תורה שבכתב צריך בפשטות". וכן השיב הגר"ח קניבסקי שכן צריך לראות את הכתיב (שו"ת מים חיים עמ' מה). ונשאל הגרי"ש אלישיב: מעשה בבית הכנסת שבאמצע הקריאה בשבת כי תבוא נמצא שהמילה "ובעפלים" מכוסה בשעוה, ונסתפקו האם אפשר להמשיך לקרות, כיון שממילא הוא רק כתיב, והבעל קורא יקרא "ובטחורים", או שמא כיון שתיבה מהספר תורה אינה נראית יוציאו ספר תורה אחר? והשיב שגם את המילים שבהם הקרי אינו כלל כהכתיב, יש להסתכל על המילה הכתובה בתורה בשעת הקריאה, ואם המילה מכוסה ע"י כתם או שעוה ואינה נראית לא יוצאים ידי קריאת התורה גם אם קראה בעל פה (קב ונקי עמ' סז-סח). וכתב הג"ר יהודה אריה דינר: "נחלקו בזה הפוסקים, יש סוברים (מג"א סוף סי' קמא) דא"צ לקרותו מתוך הכתב, ויש סוברים (שערי אפרים שער ג אות יג) דצריך לראות את הכתב ולקרוא את הקרי מתוכו. ועכ"פ לכו"ע בדיעבד יוצאים יד"ח אם קרא תיבה אחת בעל פה כמבואר במשנ"ב (שמ ססק"י) (לקט שאלות המצויות ח"ד עמ' מא-מב)]. חזק חזק ונתחזק
ש: מה המקור לאמירת חזק חזק ונתחזק בסיום כל חומש?
ת: אצל הראשונים מוזכר לומר חזק אחר סיום חומש. מובא ברמ"א. חזק חזק ונתחזק מופיע אצל האחרונים. ערוה"ש (רמ"א או"ח קלט יא. ערוה"ש שם טו – מ"צ). כך נוהגים אשכנזים וקצת ספרדים.ש: נתחזק בפתח או בצירי?
ת: רובם בצירי. ויש אומרים בפתח כמו בספר שמואל (ב י י – מ"צ).ש: יש חשיבות לעלות לעליית חזק חזק ונתחזק?
ת: כן. סיום של מצווה. מרן הרב קוק העדיף עלייה זו על פני פרשת פרה שיש אומרים שהיא מדאורייתא.ש: למה אומרים זאת?
ת: יהושע בן נון נצטווה חזק ואמץ בתורה שהיא מארבע דברים שצריכים חיזוק. ברכות לב ב (יהושע א ח. וכן הגרי"ד סולוביצ'יק. נפש הרב עמ' קסד. והוסיף: שאולי נהגו הקהל לומר בקול את הפסוק האחרון של כל חומש וחומש בתור חלק מהמנהג שנהגו הקהל לומר כמה וכמה פסוקים מהתנ"ך עם הקורא, ולסימן למנהג זה הדפיסו בחומשים 'חז"ק' בראשי תיבות, והכוונה היתה ל'חזן וקהל', כלומר, שגם הש"ץ וגם הקהל יאמרו את הפסוק הזה, ואולי מזה נשתרבב המנהג לומר חזק. מפניני הרב עמ' ע. ובשו"ת באר משה ג כח, נשאל הג"ר משה שטרן, הדעברעצינר רב: איה מקור המנהג לומר ג"פ חזק חזק "ונתחזק" בסיום ספר בראשית, שמות וכן בכל הספרים? והשיב שדבר בעתו שאל, כי הרבה נצטער על מנהג העולם בזה ולא לקח לו מועד לעיין בו עד שנשאל על זה בפירוש. כתב בשולחן ערוך או"ח קלט יא: "הקורא בתורה צריך לאחוז בספר תורה בשעת ברכה". והוסיף הרמ"א: "וסמכו מנהג זה על מה שנאמר ביהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך חזק ואמץ [יהושע א ח-ט] ומזה נהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם חזק" [ב"י בשם אורח חיים]. וכתב הדעברעצינר שהוא זוכר שלפני שלושים שנה ראה בספר מאור ושמש עה"ת סוף ס' בראשית שכתב שמה שנהגו לומר ג' פעמים חז"ק חז"ק חז"ק, לפי שג' פעמים חז"ק גמטריא מש"ה. הרי שלומר חזק חזק ונתחזק טעות הוא ביד הנוהגים לומר כן וצריך שיאמרו חזק חזק חזק. וכן מצא אחר כך באליה רבה (סי' תרסט) ובליקוטי חבר בן חיים (ח"א דף כט טור ד) בשם החת"ס. ועיין פירושו של הרב על קצשו"ע עח יא – מ"צ).
נשיקת ספר תורה על ידי נשים
ש: מותר ששליח הציבור יעבור עם ספר התורה סמוך לעזרת נשים כדי שנשים תוכלנה לגשת לנשקו?
ת: לא. א. אין זה צנוע (קצשו"ע קנב ח). ב. אין משנים סדרי תפילה (שו"ת הרשב"א א שכג. עיין אורח משפט לה. וכן כתב הראשון לציון הג"ר יצחק יוסף. שו"ת ראשון לציון א או"ח נז – מ"צ).
קריאת התורה במנחה
ש: אם לא יכולנו לקרוא בתורה בשחרית, אפשר להשלים במנחה?
ת: יש מורים כן.
[יש אומרים שקריאת התורה היא חובת הציבור. ביאור הלכה קכד. שו"ת אגרות משה או"ח ד כג. שו"ת יביע אומר ד יו"ד לא. מעשה איש ג קכא-קכב. ויש אומרים חובת היחיד. רבי חיים מבריסק. ליקוטי הגר"ח כה-כו. וכן היה נוהג הגר"ח כמה פעמים, כשנסע ברכבת להשתתף בכינוסים רבניים, שהיה מאסף מניין מיוחד – אפילו אחה"צ – לקריאת התורה. ומסופר שכמה פעמים אירע שהגרי"ד סולוביצ'יק נסע מבוסטון [שם כיהן ברבנות] לניו יורק [שם לימד בישיבה] ביום שני, ולא היה יכול לשמוע קריאת התורה בבוקר קודם שנסע, והיה שואל את התלמידים לאחר גמר שיעוריו אולי יש עוד אחרים שלא שמעו קריאת התורה, והיה עושה מניין. וכך נהג: היו אומרים אשרי [של מנחה], ח"ק, קריאת התורה, שוב ח"ק, והתפללו מנחה [כמו בתענית ציבור], כי נוהג היה הגרי"ד להחמיר כדעת הגר"ח שקריאת התורה היא חובת היחיד. ובשנים המאוחרות, כמה פעמים אירע שקרו קרה"ת אחר השיעור מבלי להתפלל אז מנחה, והיה הגרי"ד מדקדק שיאמרו קדיש שלם [בלי תתקבל, כמובן] לאחר גמר הקריאה, וציין דברי ספר 'הפרדס' [הנהגת רש"י] שתמיד צריכים לומר קדיש לאחר קריאת התורה (נפש הרב קל. דברי הרב קנא-קנב).
אך בשו"ת משנה הלכות (יא, קז), כתב הג"ר מנשה קליין על קריאת התורה במנחה: "הנה עתה אכתוב לו מה שקרא אצלי לפני זמן בנסעי לארצינו הקדושה, ובצאתי מן האוירון בלוד לאחר צהרים, בא לפני ראש ישיבה חשוב שג"כ בא על האוירון אתנו, והציע היות כי לא היה ס"ת על האוירון והיה יום הקריאה ליכנס שם לביה"מ ולהוציא ס"ת לקרות, ואמרתי לו שאין לנהוג כן, כי ידוע שמרן הח"ס בעברו מאטערסדארף לפרשבורג עבר דרך כפר והיה עת המנחה ולא קרא בתורה וצוה לקרות ונחלקו בדבר ושוב פסקו שאין לקרות בתורה". ומביא עוד פוסקים הסוברים כן. והוסיף, שבשו"ת מהרש"ג (ב, צב) כתב שכמה פעמים בשעת המלחמה שלא יוכלו לקרות בשחרית ומעולם לא קראו במנחה אף שלא קראו בשחרית.
אמנם יש אומרים שבאותה נסיעה, החת"ס כן קרא בתורה במנחה. וכן מובא במנהגי חתם סופר להג"ר עקיבא מנחם סופר עמ' טז. וראה בספרו מעדני סופר סי' עח הערה א מה שבאר שיטת החת"ס - מ"צ].
השלמת קריאת התורה
ש: אם לא קראנו בתורה בשחרית של שבת אפשר להשלים במנחה?
ת: כן. מ"ב קלה ה, דלא ככה"ח שם ט.
כוהן שמפריע
ש: יש לנו בביה"כ כוהן יחיד שאינו חבר בקהילה וגם מפריע מידי פעם למהלך התקין בבית הכנסת. האם מותר לנו לבקש ממנו לצאת מבית הכנסת בעת עליות התורה ע"מ להעלות ישראל במקום כוהן, ובמקרה שמסרב לצאת האם מותר לנו לפסוח עליו ולהכריז "אין כאן כוהן" ולהעלות חברי הקהילה לתורה? אפשר גם בראש השנה?
ת: א. אי אפשר להכריז "אין כאן כוהן" כי זה שקר. אלא יש להכריז: "אעפ"י שיש כוהן". ב. יש עוד עצה: יש להגיד לש"ץ לא להתכוון להוציאו בתפילה. אמנם היום כל אחד ואחד מתפלל לעצמו, אך הש"ץ עדיין אומר קדיש, קדושה וברכו לכולם. אבל יש גם להגיד לבעל התוקע לא להתכוון להוציאו בתקיעת שופר, שגם בזמננו הבעל תוקע מוציא את הציבור ידי חובתן. אם הבעל תוקע כן מתכוון להוציאו, הוא לא מוציא אף אחד כי הוא השליח של הציבור והוא לא עושה את שליחותו (עיין פסקי תשובות תקפא הערה 63). וכדומה, מותר לבעל התקיעה שיתכוון לא להוציא נשים בלבוש לא צנוע שדיברו איתן והן מתעקשות ופוגעות בשאר המתפללות (שם).
כל זה אחרי אזהרה, אולי זה יישר את הכוהן המפריע.
ראיית הכתב בשעה שקורא קרי וכתיב בקריאת התורה
ש: האם צריך לראות הכתב בשעת שקורא קרי וכתיב בקריאת התורה?
ת: כן.
[והגר"א נבנצל כתב לי: "לכאורה אין צריך".
וכן הג"ר שמאי קהת הכוהן גרוס, בעל שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "א"צ".
והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות, כתב לי: "צריך. עי' סי' קמ"א פסקי תשובות אות ו'".
והג"ר פינחס אברהם מייערס, אב"ד האג ובעל שו"ת נחלת פינחס, כתב לי: "תורה שבכתב צריך בפשטות".
וכן השיב הגר"ח קניבסקי שכן צריך לראות את הכתיב (שו"ת מים חיים עמ' מה).
ונשאל הגרי"ש אלישיב: מעשה בבית הכנסת שבאמצע הקריאה בשבת כי תבוא נמצא שהמילה "ובעפלים" מכוסה בשעוה, ונסתפקו האם אפשר להמשיך לקרות, כיון שממילא הוא רק כתיב, והבעל קורא יקרא "ובטחורים", או שמא כיון שתיבה מהספר תורה אינה נראית יוציאו ספר תורה אחר? והשיב שגם את המילים שבהם הקרי אינו כלל כהכתיב, יש להסתכל על המילה הכתובה בתורה בשעת הקריאה, ואם המילה מכוסה ע"י כתם או שעוה ואינה נראית לא יוצאים ידי קריאת התורה גם אם קראה בעל פה (קב ונקי עמ' סז-סח).
וכתב הג"ר יהודה אריה דינר: "נחלקו בזה הפוסקים, יש סוברים (מג"א סוף סי' קמא) דא"צ לקרותו מתוך הכתב, ויש סוברים (שערי אפרים שער ג אות יג) דצריך לראות את הכתב ולקרוא את הקרי מתוכו. ועכ"פ לכו"ע בדיעבד יוצאים יד"ח אם קרא תיבה אחת בעל פה כמבואר במשנ"ב (שמ ססק"י) (לקט שאלות המצויות ח"ד עמ' מא-מב)].
חזק חזק ונתחזק
ש: מה המקור לאמירת חזק חזק ונתחזק בסיום כל חומש?
ת: אצל הראשונים מוזכר לומר חזק אחר סיום חומש. מובא ברמ"א. חזק חזק ונתחזק מופיע אצל האחרונים. ערוה"ש (רמ"א או"ח קלט יא. ערוה"ש שם טו – מ"צ). כך נוהגים אשכנזים וקצת ספרדים.
ש: נתחזק בפתח או בצירי?
ת: רובם בצירי. ויש אומרים בפתח כמו בספר שמואל (ב י י – מ"צ).
ש: יש חשיבות לעלות לעליית חזק חזק ונתחזק?
ת: כן. סיום של מצווה. מרן הרב קוק העדיף עלייה זו על פני פרשת פרה שיש אומרים שהיא מדאורייתא.
ש: למה אומרים זאת?
ת: יהושע בן נון נצטווה חזק ואמץ בתורה שהיא מארבע דברים שצריכים חיזוק. ברכות לב ב (יהושע א ח. וכן הגרי"ד סולוביצ'יק. נפש הרב עמ' קסד. והוסיף: שאולי נהגו הקהל לומר בקול את הפסוק האחרון של כל חומש וחומש בתור חלק מהמנהג שנהגו הקהל לומר כמה וכמה פסוקים מהתנ"ך עם הקורא, ולסימן למנהג זה הדפיסו בחומשים 'חז"ק' בראשי תיבות, והכוונה היתה ל'חזן וקהל', כלומר, שגם הש"ץ וגם הקהל יאמרו את הפסוק הזה, ואולי מזה נשתרבב המנהג לומר חזק. מפניני הרב עמ' ע.
ובשו"ת באר משה ג כח, נשאל הג"ר משה שטרן, הדעברעצינר רב: איה מקור המנהג לומר ג"פ חזק חזק "ונתחזק" בסיום ספר בראשית, שמות וכן בכל הספרים? והשיב שדבר בעתו שאל, כי הרבה נצטער על מנהג העולם בזה ולא לקח לו מועד לעיין בו עד שנשאל על זה בפירוש. כתב בשולחן ערוך או"ח קלט יא: "הקורא בתורה צריך לאחוז בספר תורה בשעת ברכה". והוסיף הרמ"א: "וסמכו מנהג זה על מה שנאמר ביהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך חזק ואמץ [יהושע א ח-ט] ומזה נהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם חזק" [ב"י בשם אורח חיים]. וכתב הדעברעצינר שהוא זוכר שלפני שלושים שנה ראה בספר מאור ושמש עה"ת סוף ס' בראשית שכתב שמה שנהגו לומר ג' פעמים חז"ק חז"ק חז"ק, לפי שג' פעמים חז"ק גמטריא מש"ה. הרי שלומר חזק חזק ונתחזק טעות הוא ביד הנוהגים לומר כן וצריך שיאמרו חזק חזק חזק. וכן מצא אחר כך באליה רבה (סי' תרסט) ובליקוטי חבר בן חיים (ח"א דף כט טור ד) בשם החת"ס.
ועיין פירושו של הרב על קצשו"ע עח יא – מ"צ).
פרשת השבוע והזמן
ש: האם באמת יש קשר לפרשת השבוע עם הזמן, או זו סתם דרשה של דרשנים?
ת: יש קשר. מג"א סי' תקפ (וכן מגילה לא ב בתוס' למה קורין קללות שבויקרא קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה, כדי שתכלה שנה וקללותיה – מ"צ).
קונסרבטיבים
ש: מותר לי לקרוא בתורה בבית כנסת קונסרבטיבי אחרי שהתפללתי בבה"כ כשר?
ת: לא, משום חיזוק ידי עוברי עבירה, כלומר מתן לגיטימציה (שו"ת אגרות משה או"ח ג יג – מ"צ).
העלאת נשים לתורה
ש: שמעתי שהגר"ע יוסף מתיר להעלות נשים לתורה במניין נשים?
ת: חלילה. ויש למחות על ביזוי כבודו של אותו גאון.
טעות קריאה של בר מצווה
ש: אם בר מצווה טעה בטעמים או בניקוד בדבר שאין משתנה העניין, האם גוערים בו כדברי השולחן ערוך או"ח קמב א?
ת: לא, כי מתבייש, וכבוד הבריות דוחה הגערה. ועיין פס"ת שם אות ב.
[והגר"א נבנצל כתב לי: "לא".
והגרז"נ גולדברג כתב לי: "נראה בפשטות כדברי הרמ"א שם שטעות שאינו משנה את פירוש המילה אינו חוזר, אף שיש לטעון שרק למי שקורא בעצמו חוששין לכבודו אבל בעל קורא שטעה כן מחזירים, אבל גם אם נאמר כן מ"מ ילד בר מצווה שמכינים אותו הרבה גם בו שייך מפני כבודו".
והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות, כתב לי: "יש מקום להקל יותר מפני כבוד הבריות".
והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכ' גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "כתב באשל אברהם (בוטשאטש) שם, שבודאי אין להכלימו ברבים, אלא רק לזרזו בצנעא שיזהר בזה ככל האפשר, לבד אם נעלה הדבר מחמת קלות דעת שלא חשש ללמוד מתוך ספר מוגה שישנו שם ע"ש. ובודאי ילד בר מצווה שמתרגש כשקורא לראשונה, וצריך לקרבו ולא לרחקו ח"ו, וכמובן צריך לעודדו ולשמחו ביום הגיעו למצוות".
והג"ר שמאי קהת הכוהן גרוס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "מסתבר שלא יתבלבל ואז יוסיף לטעות".
והרב מרדכי אלמקייס, מח"ס שו"ת ויכתוב מרדכי, כתב לי: "לכאו' נראה דכיון שהוא מתרגש וכו' כידוע, אין לגעור בו בטעות כזו שאין משתנה הענין".
והרב חיים רוטר, מח"ס שו"ת שערי חיים, כתב לי: "לא. ח"ו אין הכוונה בגוערים בו דמכלימים אותו ברבים וכמש"כ הטור וע' בערוך השלחן, אלא הכוונה לגערה 'בונה' וזה שייך רק בבעל קורא קבוע שמזלזל בהכנת הקריאה, ועי' בא"א מבטשאטש".
ובעבר היה נהוג בתפארת בחורים, איפה שהגרי"ש אלישיב שימש כרב, שנער חתן בר מצווה קורא את כל הפרשה, אבל פעם כאשר לנער אחד היו טעויות רבות, לא העיר כלום כדי שלא לפגוע בו, ובזהירותו המופלגת שלא לגרום אי נעימות אף הסתיר מהנער ומאביו את העובדה שהתאסף מניין בתוך ביתו לתפילת מנחה באותה שבת, ובעל הקריאה חזר מתוך הס"ת בעליית הכוהן גם על פרשת השבוע שנקראה בבוקר, כדי שיצאו ידי חובה כדין. נראה שבאם לא היו המתפללים מציעים להגרי"ש אלישיב לאסוף מניין למנחה - לא היה קורא את הפרשה שוב, למרות שבמצב ההוא היא לא נקראה כלל. והטעם מסתבר שהוא שיקול הפגיעה מול החיוב לקרוא בתורה, והתחשב ברגש זולתו כנתון מכריע בשיקול ההלכתי. עם זאת, מיד אחרי אותה שבת ביקש מהגבאים לשנות את המנהג בבית הכנסת ואכן מאז הונהג כי נער בר מצווה קורא רק את המפטיר וההפטרה שאין חיוב מעיקר הדין לקוראם כדין, וגם קל יותר לנערים בני שלוש עשרה להכינם כמו שצריך (השקדן ג 88-87).
וכדומה, שמעתי שהגרי"ד סולוביצ'יק אמר שצריך להיזהר מאוד מלתקן חתן בר מצווה, כי הרי קריאת התורה היא מצווה דרבנן והלבנת פני חברו ברבים היא איסור דאורייתא – מ"צ].
עולה לתורה שבירך ברכה אחרונה במקום ראשונה
ש: מה הדין במי שעלה לתורה ובמקום ברכה ראשונה לספר תורה טעה ובירך ברכה אחרונה?
ת: יברך ברכה ראשונה לאחרונה. מג"א (קלט סק"ה. דלא כשערי אפרים שער ד סעיף טז. וכן פסק הג"ר חנוך דוב פדווא, אב"ד לונדון מח"ס שו"ת חשב האפוד. הליכות חנוך עמ' לא - מ"צ).
קריאת התורה בהטעמה
ש: האם יש בעיה בקריאת התורה בבית-הכנסת מתוך רגשות כגון כעס, עצבות ושמחה – כי לא בטוח שלזה התכוונה התורה, אלא זו פרשנות שגויה של בעל הקריאה?
ת: אכן יש בעיה זו. מלבד זאת אין לשנות. וגם לא לעשות הצגות שם.
בעל נטיות הפוכות
ש: האם מותר להעלות לתורה אדם עם נטיות הפוכות?
ת: כן. הוא אינו אשם שיש לו יצר הרע. הרי לכולנו יש יצרים רעים שונים. כמובן, אם הוא מציית לאותו יצר רע וחי על פיו, אז ודאי אין להעלותו, ככל עושה עבירה חמורה.
קריאת התורה על גבו של חייל
ש: כשחיילים בשטח ואין שולחן לקרה"ת, מותר לחייל לשמש כשולחן ולהניח את הס"ת על גבו?
ת: יש טעם לאסור כי הוא בזיון האדם, אבל הוא לא בזיון כי הוא מוחל על כבודו לשם כבוד התורה. אבל זה נראה מוזר. אבל כתוב במס' ברכות שכדי לשמור על ספר תורה, מותר לשים על חמור, אעפ"י שזה גם מוזר. בצבא עושים הרבה דברים מוזרים, אז אין מקשים קושיות. בכל זאת, עדיף להחזיק באוויר (ולאותה שאלה, השיב הג"ר יצחק זילברשטיין: יש לציין שכבר מצינו קריאה בתורה באופן שהספר מונח על גבו של אחד המתפללים, וזאת בדברי רבינו החיד"א [ברכ"י או"ח תקנט סק"ד] שכתב בשם רבי ישראל שלמה לינגו: "יש מקומות שנהגו בתשעה באב להטות ראש איש וגבו למעלה, ולכסותו, ולהניח ספר תורה עליו, ולקרות ג' גברי. ויש שפקפקו, דמיחזי כחוכא, וגם דיש לחוש שמא יפיח. אך אין בדבריהם ממש, ויש שורש למנהג". והנה, כל שמצינו הוא דווקא בתשעה באב [באותם מקומות שנהגו כן], אך בשאר ימות השנה, כאשר יש מקום להניח את הספר תורה ובכל זאת קוראים על גבו של אחד המתפללים, אזי הדבר נחשב כחוכא ואטלולא, אבל כשאין דרך אחרת לקרוא בתורה, כי אם על גבו של אחד המתפללים, אין בזה חוכא ואטלולא, אלא כבוד הכנעה ודרך ארץ. פריו מתוק – ויקרא עמ' 403-402).
עלייה לתורה של נכה
ש: האם נכה על כסא גלגלים יכול לעלות לתורה?
ת: יש אוסרים. פס"ת קמא אות א. אבל מודים שאפשר דיעבד. ושעת הדחק לכתחילה היא כמו דיעבד. וכאן אין לו ברירה, לכן אין חוסר כבוד. לכן אפשר (וכן שו"ת בית אב"י ד נג ושו"ת שערי עזרא ב ט. וכן הגר"ד ליאור באתר ישיבה).
[לתשובה זו, קיבלנו תגובה זו:
אני צעירה בעלת שיתוק מוחין שנמצאת בשירות לאומי וקוראת את השו"תים שבעלון באופן קבוע.
בגיליון פרשת מקץ הזדעזעתי לקרוא את השאלה ואת התשובה בנוגע לעליית נכה בכיסא גלגלים לתורה. שאלה כזאת לא אמורה להתפרסם בעלון דתי שמטרתו בין היתר חינוך לערכים של קבלה ונתינה לנוער דתי שמתנדב עם אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים בכל יום ויום.
מהתשובה הקצרה והמעליבה עולה ששיתוף בעלי מוגבלויות בקהילה הוא בדיעבד ויש אוסרים את הדבר.
כצעירה בעלת מוגבלות שמשרתת את המדינה כמו כל בנות גילי, אני מרגישה שהשאלה והתשובה היו מאוד לא במקום, פוגעות ומגבילות אותנו כבעלי מוגבלויות להשתלב כשווים בחברה, ולא מעודדות את החברה לקבל אותנו באופן מלא, ולמעשה יוצרת הפרדה בינינו לבין החברה.
אחת השאלות שעולה היא - למה בכלל צריך לקבל אישור לעלות לתורה? האם אנחנו לא חברים שווים בקהילה? בחברה? האם המצב שהוא בכיסא גלגלים הופכת אותו לאדם פחות טוב? פחות שווה? פחות תורם ונותן לקהילה?
היה לי קשה מאוד לקרוא את השאלה והתשובה, ואני חושבת שראוי לעשות חשיבה וסינון לפני פרסום שאלות כאלה, עכ"ל הבחורה.
אחרי שיחה עם הרב, כך הייתה תגובתי:
קודם כל, כעורך של השו"ת סמ"ס של הרב אבינר, אני רוצה להודות לך על ההערה החשובה שלך.
לגופו של עניין, כוונתנו בפירסום הסמ"ס הזה, היא דווקא להציל רבים מהרגשות שהתעוררו אצלך. יש הרבה אנשים מוגבלים בכסא גלגלים שרוצים לעלות לתורה, אבל רוב רובם של הפוסקים אוסרים, כי יש חובה לעמידת העולה לתורה על פי הפסוק "ואתה פה עמוד עמדי" (דברים ה כז), ומי ששואל רבנים היום יקבל תשובה שלילית (עיין פסקי תשובות ח"ב עמ' קסז). כמובן תשובה כזו גורמת הרבה כאב. הרב שלמה אבינר הוא מן היחידים אצל הפוסקים שמתירים את הדבר, ולכן ראינו צורך גדול לפרסם את דבריו כדי למנוע רגשות של צער ועצב.
כדומה, יש הרבה פוסקים האוסרים לנכה על כסא גלגלים לשמש כשליח ציבור, אך פירסמתי בספרי הדל 'שו"ת השואל' (ח"א סי' ט) תשובה של הרב אבינר, וז"ל: "יש מחמירים. אך מותר ואדרבה יש מעלה ללב נשבר. משנה ברורה סי' נג ס"ק יג".
יתכן שאינך מודעת לכך, כי כמובן נשים לא משמשות כשליחות ציבור ולא עולות לתורה. אבל כשמסתכלים בתמונה בכללותה, פסקי הרב אבינר בעניינים האלו פותחים דלת, שבלעדו הייתה סגורה. ולכן ראינו צורך גדול וחובה לפרסם את דבריו.
שוב, אנו מודים על ההערה החשובה ועל ההזדמנות לברר את הנושא.
בברכת התורה -
מרדכי ציון
המכתב והתגובה פורסמו בעולם קטן.
אחרי חודש, הייתי בשלושים לחבר שלי במודיעין ואחרי שדיברתי אחד ניגש אליי ואמר שהוא האבא של הבת שכתבה את המכתב המבקר את השו"ת על עלייה לכסא גלגלים. הוא אמר לי כמה העריכו שהשבנו למכתב שלה עם כבוד והסבר יפה.]
פגוע מוח עולה לתורה
ש: אדם שעבר אירוע מוחי ולא יכול לברך בלי טעויות, האם יכול לעלות לתורה?
ת: אם אלו טעויות לא משמעותיות שבדיעבד הברכה כשרה, יעלה. אם הן משמעותיות, אז בעל הקריאה יברך.
עלייה לתורה בשבת למי שנושא תיק מלא כסף
ש: מותר לתת עלייה לתורה בשבת למי שנושא תיק מלא כסף בזמן מלחמה כי הוא מפחד שתהיה שריפה ויאבד כל כספו (ולא שם בבנק כי אין לו אמון בו)?
ת: זה שגעון, שישים בבנק. ובזה אני מלמד זכות שהוא לא נורמלי. אבל מותר לתת לו עלייה לתורה ע"פ גמרא בבא מציעא (דף ה) שמי שעובר על לא תחמוד לא פסול לעדות אם הוא חושב שהדבר מותר. ואותו דבר כאן, הוא חושב שהדבר מותר. אלא לא יעלה לתורה עם התיק בידו אלא ישים ליד מישהו שישמור לו.
[והג"ר יצחק זילברשטיין הציע את השאלה הזאת לפני גיסו הגר"ח קניבסקי, והשיב: אם האיש סבור (מחמת טעותו ובהילותו), שהכסף עבורו "פיקוח נפש", ודוחה איסור מוקצה, אפשר לתת לו לעלות לתורה.
והגר"י זילברשטיין הסביר דבריו, על פי דברי הגאון מרוגאצ'וב זצ"ל (בצפנת פענח סי' לט), שנשאל אודות אחד שנסע בשבת קודש כאשר אויבים נכנסו לעיר, ואף שאנשי המקום העריכו שאין סכנה, ברח האיש מתוך פחד, וחילל את השבת, ולאחר זמן שאל את הגאון מרוגאצ'וב אם עוון חילול שבת בידו. תשובתו הייתה, שמאחר ונסע מתוך פחד, הרי הוא נחשב לאנוס.
והגם שבשאלתנו לא מדובר בחרדה ממש, בכל זאת מאחר ואיש זה בודד, ומרגיש שממונו הוא חייו, עדיין ניתן להחשיבו כאנוס קצת, שכן כבר אמרו חז"ל ש'אדם בהול על ממונו' (שבת קיז, ב), ו'אין אדם מעמיד עצמו על ממונו' (שם קנג, א, ויעו"ש ברשב"א שהביא שיש הסוברים, שמי שמתיירא מן הליסטים או מן השלטון, מותר לו לטלטל את מעותיו כדי להחביאן, דמשום הפסד ממונו התירו לו לטלטלו). ויש לצרף לזה את שיטת הנתיבות (סי' רלד) שאדם שעבר בשוגג על איסור דרבנן, אינו זקוק לכפרה, משום שאינו נענש על השוגג באיסור דרבנן. וגם בענייננו יהודי זה נתקף בפחד וחושב שהוא בגדר פיקוח נפש ומשום כך עובר על איסור דרבנן של טלטול מוקצה, ולכן ניתן לומר שלא יענש על כך.
לסיכום: ניתן לתת לאיש לעלות לתורה (אך יש לדאוג שישאיר את התיק במקומו, כי אם יגש לבימה עם תיק בידו, הרי שבהזמנתו לעלות לתורה אנו מכשילים אותו בטלטול מוקצה).
עם זאת, יש לייעץ לו, שמערב שבת יניח בתיק גם דבר היתר הנחוץ לו בשבת, כגון את הסידור והטלית שלו, ובזה יתכן שהתיק יהיה כבסיס לדבר האסור והמותר, שכאשר הדבר המותר חשוב לאדם יותר מהאיסור, משום שנצרך לשימוש בשבת, אין הבסיס נאסר בטלטול (יעויין שו"ע שי, ח, ומ"ב רעז ס"ק יח). ואמנם ברור שאין בכך כלל היתר לכתחילה, בכל זאת אולי יש בעצה זו בכדי להקל על איסור טלטול המוקצה של האיש. ומאחר שכאמור הוא אינו עובר בשאט-נפש על האיסור, אלא נחשב קצת לאנוס, נוכל לייעץ לו 'להפחית' בחומרת האיסור (כשם שרבינו ישראל מסלנט זי"ע יעץ לסוחרים מחללי שבת, שלעת עתה לא היה סיכוי שיסכימו להימנע מכתיבה בשבת, שעל כל פנים יכתבו בשינוי, ביד שמאל, כדי למעט בחומרת האיסור) (ופריו מתוק - ויקרא עמ' 91-89).