שיעורי הרב שלמה אבינר

חידושו של ר' חיים מבריסק מדוע שמיטה בזמננו מדאורייתא

[שיחה בישיבה בארוחת צהרים]

ר' חיים מבריסק סובר שיש סיבה נוספת לחיוב מצוות שמיטה מדאורייתא מלבד הציווי המפורש של התורה.

כתוב בספר נחמיה: "אנחנו כורתים אמנה וכותבים... וניטוש את השנה השביעית, ומשא כל יד" (פרק י', פסוקים א, לב). נחמיה הטיף לעם ישראל על עבירותיהם והם נשבעו על רשימה של דברים. ביניהם: שמיטת קרקעות ושמיטת כספים. ר' חיים אומר שאם נשבענו שבועה- מדאורייתא חייבים לקיימה, כמבואר במסכת שבועות. לכן שמיטה מדאורייתא.

בהקדמה לשבת הארץ, מרן הרב קוק (ואחרונים נוספים) דחה טענה זו מכמה סיבות:

א. שבועה אינה מחייבת את הדורות הבאים אלא רק את מי שנשבע. אמנם בהלכות נדרים כתוב שאם שדור נהג מנהג טוב- אז המנהג עובר לדור הבא (למשל: מנהג האשכנזים לא לאכול קטניות בפסח), אך זה חיוב מדרבנן, מנהג כזה לא הופך לחיוב דאורייתא. שבועה לא עוברת מדור לדור.

ב. כתוב בפירוש בלשון השבועה: "ולא נעזוב את בית אלוהינו". כלומר, השבועה הייתה בזמן בית המקדש- לתרום כסף לבית המקדש, לתרום לאנשים העובדים בבית המקדש וכדומה.

ג. שבועה על מה שאדם ממילא חייב לא חלה משום "מושבע ועומד מהר סיני". אם אדם נשבע להניח תפילין- השבועה לא חלה, כי הוא כבר מחוייב לעשות זאת כמצווה. אם אדם לא הניח תפילין- הוא עבר על המצווה להניח תפילין, אבל לא עבר על שבועה. מה שכן יש בגמרא אלו: נדרי זירוזין. מותר לאדם לנדור או להישבע להתפלל שחרית כדי לזרז את עצמו. על כל פנים, שבועה על מה שאדם חייב לא חלה.

ד. ברשימה של השבועה בנחמיה כתוב "שלא נעשה מקח וממכר בשבת" (פסוק לב). אבל מקח וממכר בשבת הוא איסור מדרבנן, אז יוצא לפי סברת ר' חיים מבריסק שמקח וממכר בשבת חייבים להיות איסור מדאורייתא ודבר כזה לא שמענו.

אם כן, השבועה בזמן נחמיה לא הפכה את השמיטה בזמננו ממצווה מדרבנן למצווה דאורייתא. אכן, רוב הראשונים אומרים ששמיטה בזמן הזה היא איסור מדרבנן.

• פורסם בשאילת שלמה 354 [קטגוריה: שמיטה - הלכה (מאמרים)]]