שיעורי הרב שלמה אבינר

[מתוך אתר מעריב]

יש יזמה חדשה להפוך את השבת ליום בעל אופי תרבותי פלורליסטי, שבת של מפגש קהילתי בו ייפגשו בני העם זה עם זה, יום של עונג תרבותי, יום של "יותר תרבות ופחות מסחר". השבת הישראלית החדשה תהיה יום של הסכמה ושותפות רוחנית תרבותית שיכלול ריבוי ההפכים, ואופיו ייקבע מתוך שיח ציבורי וקהילתי, המיזם יפתח אפשרויות תרבותיות שונות של "שבת" המתאימות לציבור הכללי והחילוני וכולי וכולי.

כלומר שבת כבקשתך, שבת בין בני ישראל לבין בני ישראל, ולאו דווקא שבת בין אדם לד'. לא שבת של ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. או במילים פשוטות שבת עם חילול שבת. או במילים עוד יותר פשוטות שבת בלי שבת, שבת שאינה שבת.

כמובן גם שבת חברתית-סוציאליסטית היא יפה מאד אך אינה אחת הדברות שנאמרו מסיני, ואתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם, אלא די בפילוסופים האוטופיסטים הצרפתים כגון פרודהון.

כמובן גם שבת של מנוחה והתרגעות ועונג היא טובה מאוד, אך בל נשכח שלפסוק: "וקראת לשבת עונג" יש המשך: "ולקדוש ד' מכובד" (ישיעהו נח יג). ושמא אדרבה שבת של עונג שבת עם חילול שבת אלא אינה לעג לשבת. זכרו את המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק שהודה שקשה לו שלא לעשן בשבת, אבל הוא עושה זאת בין כותלי ביתו, אבל חלילה לא ברשות הרבים. הוא שבעונג שבת באוהלי שם הטביע אופי של שבת ספרותית-תרבותית-לאומית, והוא שנרתם למאבק נגד משחקי ספורט ציבוריים בשבת ושאר חילול שבת. הוא שכתב לצלם בירושלים, שאם אינו סוגר את חנותו בשבת, הוא מבקש ממנו לסלק מחלון הראוה את תמונותו, ואכן הצלם נעתר לבקשתו.

הוא שכתב: "ארץ ישראל בלי שבת לא תיבנה, אלא תחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי. בלי שבת אין צלם אלהים ואין צלם אנוש בעולם"(אגרות ה רכ).

למרות שהיה חילוני בהתנהגותו, הוא קינא לצביונה הציבורי של השבת.

כמובן, לא מפיו אנו חיים, אלא מפי רבותינו הקדושים. ומרן הרב קוק, יחד עם אהבת אחים האין סופית, לא נמנע מלמחות בכל תוקף על חילול שבת ציבורי. וזה לא היה מתוך התחשבות ברגשות של הדתיים אלא החובה הלאומית העליונה לבנין נכון של האומה בארצה.

"אחי היקרים, מתוך המית רוחי, מתוך קשר נשמתי לתחיתנו הכללית על אדמת קדשנו החביבה לנו חיבת נצח, הנני קורא לעזרתכם. תנו יד לסדר את חיינו הציבוריים בצורה נורמלית" (אגרות הראיה ד מה-מו).

"...עוברים את גבול החופש ובאים עד לידי... אנרכיה ציבורית במדה מקולקלת מאד, ובשם הצבור בכללותו הננו תובעים את עלבון האומה וקדשיה" (שם מו-מז).

"זו בעיה לאומית. ובחשבון הולך ונזקף על תחיתנו הלאומית, וראוי לנו להתאמץ ולמחות שלא יהיה המעמד כל כך מופקר" (שם מד-מה).

"הפירצות הללו, שמשימים אותנו חרפה בגויים ובישראל, ומהפכים את חלום תחייתנו לפלצות וזועה... אנכי לא אוכל עוד לשתק, מוכרח אהיה לצאת בקולי קולות אל העולם הגדול, אינני מהדלטורים הדתיים, אבל כבר עברו כל הגבולות של הסבלנות, והסכנה של השתיקה והאדישות היא עכשיו הרבה יותר גדולה מכל תוצאה שתוכל לצאת ע"י הרעשה" (שם פא-פב).

"חילול שבת ויום טוב שנעשה בפרהסיא... נשמת האומה מצאה את עצמה נכאבת ועלובה על ידי אחדים מבניה, אשר ירמסו ברגלים כל כך גסות את עורק חייה... ויעליבו לעינינו את קודש ד', את קדושת שבת ויום טוב" (מאמרי הראיה 451).

"לא נוכל כלכל את הגערה הנוראה של הנביא: "קדשי בזית ואת שבתותי חללת" (שם).

חזק ונתחזק ונרים בשמחה ובגאון את הדגל של "עם מקדשי שביעי".

• פורסם בשאילת שלמה 345