שבת – מוקצה (שו"ת)

איסור מוקצה

ש: ממתי תקן איסור מוקצה?

ת: ממשה רבנו. ערוך השולחן או"ח שח (סעי' ד).

שלג

ש: האם שלג מוקצה בשבת?

ת: בשולחן ערוך כתוב שאין לרסק שלג בשבת (או"ח שכ, יא). לכאורה, מוכח, ששלג לא מוקצה, אלא הבעיה היא רק לרסק אותו. דחייה: אולי זה שלג מאתמול. א"כ, אולי נאמר ששלג מוקצה משום נולד, שהרי הוא לא היה פה לפני שבת. מצד שני, אולי נתייחס לשלג כמו לגשם, שגשם לא מוקצה בשבת, אע"פ שהעננים לא היו לפני כן (מ"ב או"ח שלח, ל). יש אומרים שזה לא דומה, כי אין שלג בעננים. מהענן נופלות טיפות זעירות שנעשות שלג סמוך לארץ. לכן הם פוסקים ששלג מוקצה משום נולד (אגרות משה או"ח ה, כב). מהצד השני, יש אומרים שהגשם בכלל לא נעשה בשבת. בעננים יש טיפות זעירות שרק מתעבות בשבת, בדיוק כמו שהשלג מתעבה בשבת. לכן הם פוסקים ששלג דומה לגשם והוא לא מוקצה (שמירת שבת כהלכתה טו, לו ו-טו, מד, בשם הגה"ר צבי פסח פרנק והגה"ר שלמה זלמן אוירבך [אמנם מובא באורחות שבת ח"ב פי"ט ס' קצד שהגרשז"א אוסר], וכן דעת הגה"ר עובדיה יוסף). חוץ מזה, הרבה פוסקים מתירים לשים מים במקפיא לעשות קרח בשבת וזה יותר חמור.

דולר מהרבי מלובביץ'

ש: יש לי דולר מהרבי מלובביץ'. האם הוא מוקצה בשבת?

ת: מעיקר הדין הוא לא מוקצה, כמו שמעות חנוכה שנהוג לחלקם בחצרות האדמו"רים הם לא מוקצים, כי הם לסגולה (מדריך לדיני מוקצה עמ' מט. אמנם האדמו"ר אמרי סופר מערלוי אוסר לטלטל מטבע שנתנה לשמירה, כיון שאין תורת כלי עליו אסור לטלטלו, ועוד שמכיון ואם ירצה יוכל להשתמש בו למשא ומתן, לכן חשיב כדיין כדבר המיוחד לאיסור. הליכות והנהגות אמרי סופר ח"א עמ' רצד והערה י. וכן בשו"ת בירורי חיים [ו, מג] סובר שזה מוקצה מחמת חסרון כיס. ובספר טובך יביעו [ח"ב עמ' קסג] הובא עובדא, בעת שכיהן הגר"י זילברשטיין כרב ביהכ"נ הגדול בחולון, פנו אליו בשבת כמה מהמתפללים שמכיסו של החזן מצטלצל קול של מטבעות, ואין הם יודעים פשרו של דבר, כיצד יתכן שחזן כמותו שהיה ירא שמים מרבים יעז להחזיק בכיסו מטבעות. התקרבתי אל החזן שהיה מוצאו מבלגיה, נדהמתי לראות שאמת הדברים, ולא נותר לי הברירה אלא ליגש אליו ולשוחח עמו על כך, שאלתיו אולי כבודו וטעה ולבש את מכנסי החולין, והשיבני המטבעות שבכיסי הם מטבעות בשוי חצי דולר שקיבלתי מהאדמו"ר רבי איציקל מפשעווארסק מאנטוורפן, וכיון שהקצה אותם לסגולה ולשמירה, וגם עשה בהם מעשה לשם קמיע, הרי דליכא איסורא בנשיאתם). [שאלה: ברבות מחצרות החסידים מקובל שהאדמו”ר מחלק מטבעות לשמירה ולברכה, ורבים מייחדים להם מקום של חשיבות כגון בארון שבו הם מחזיקים את כלי הכסף וכדו’, ויש שמצפים את המטבע למינציה כדי שלא תאבד ותתערב עם שאר מטבעות, ואם זה שטר יש שתולים אותו על הקיר. ומעשה באדם שהגיע לבית חבירו בשבת וסיפרו לו הילדים שהם היו בחנוכה אצל האדמו”ר וקיבלו ממנו מטבעות כדמי חנוכה. האורח ביקש לראות את המטבעות והילדים הביאו לו אותם בשבת. כשראה זאת האבא אמר: אמנם לילדים שלי המטבעות אינם מוקצה כי עבורם הם בגדר קמיע, אבל אתה אינך חסיד של האדמו”ר שלנו ואצלך אין למטבעות אלו חשיבות יתירה, ולגביך הרי הם מוקצה מחמת גופו ככל מטבע. האם המטבעות נחשבות מוקצה עבור בעל הבית ובניו? ועבור שאר כל אדם? תשובה: הגאון רבי שמאי גרוס שליט”א האיר את עינינו ביסוד דין זה בהלכה, ונעתיק את לשון שו”ע הרב סימן שח סנ”ג: אסור לטלטל בקעת עץ או אבן לכסות בהם פי החבית או לסגור בהם את הדלת או להכות בהם בברזא לסתום הנקב שבחבית, אף אם כבר נשתמש בהם תשמיש זה פעמים רבות בחול, וגם חשב עליהם מבעוד יום להשתמש בהם תשמיש זה בשבת, אין זה מועיל כלום אלא אם כן ייחדם לכך לעולם, שאז ירד עליהם תורת כלי ע”י שנתייחדו לתשמיש זה לעולם, אבל מה שייחדם לתשמיש זה לשבת זו בלבד אין זה מוריד עליהם תורת כלי, אלא אם כן עשה בהם שום מעשה של תיקון המוכיח שהם מוכנים ועומדים לכך, שאז מותר לטלטלם לצורך אותו דבר שהוכנו לו אבל לא לצורך אחר. במה דברים אמורים בכיסוי פי החבית וסגירת הדלת והכאה בברזא וכיוצא בדברים אלו שאין דרכם של עץ ואבן לייחד אותם לכך, אבל אם חשב עליהם להשתמש בהם למחר תשמיש שדרכם לייחד אותם לתשמיש זה, כגון שחשב על האבן לפצוע בה אגוזים למחר, אף על פי שלא ייחדה לכך אלא לשבת זו בלבד, מותר לטלטלה גם לכל צרכיו, לפי שכיון שהיא ראויה להתייחד לכך לעולם ודרכה בכך, לפיכך די לה בהכנה קלה להכינה לכך, דהיינו במחשבה לשבת זו בלבד או אם נשתמש בה כבר תשמיש זה מבעוד יום אפילו פעם אחת בלבד הוכנה לכך, אף על פי שלא חשב עליה לשבת זו, ע”כ. ולמדנו מדבריו דאם מייחד עץ או אבן לשימוש שדרכו בכך, די במחשבה לשבת זו בלבד או שנשתמש בה פעם אחת לתשמיש זה אפילו לא חשב עליה. אבל אם מייחד אותם לשימוש שאין דרכו בכך, צריך יחוד לעולם או מעשה בגופם המוכיח שייחדם לכך. ולענין האם ההיתר טלטול הוא רק לבעה"ב או לכל אדם, לכאורה יש לדמותו לדין בגדי עניים שהביא המ"ב (סימן שח ס"ק קע) וכתב שאם הם שייכים לעשיר הם מוקצה עבורו ועבור כל אדם מכיון שאינם עומדים לשימוש אצלו. ואם הם שייכים לעני הם מותרים בטלטול גם לעשיר שבביתו אבל לא לעשיר דעלמא, וז"ל: ועיין בט”ז שמסיק דדוקא כשהעשיר דר בבית העני שאז הוא נגרר אחריו אבל עשיר דעלמא אסור לטלטל כיון שמ”מ אינו ראוי לו, ע"כ. והגאונים רבי משה שאול קליין ורבי נפתלי נוסבוים שליט"א נקטו שמטבע של שמירה הוא בגדר שימוש שאין דרכו לכך, ולכן אמר הגרמ”ש קליין שאם עשה מעשה תיקון כגון למינציה מותר המטבע בטלטול. ושאלתי אותו האם מה שנוהגים לכתוב על השטר לזכרון: 'קיבלתי שטר זה מהאדמו”ר ביום פלוני’ נחשב מעשה תיקון המתיר בטלטול או לאו, ונסתפק בדבר והניחו בצ”ע. והגר”נ נוסבוים אמר שאם ייחד אותה לעולם הותרה המטבע בטלטול. ולענין שאר בני אדם אמר הגרמ”ש קליין דבודאי חשיב מוקצה כדין בגדי עניים לעשיר דעלמא. וגם הגאונים רבי נפתלי נוסבוים ורבי מנדל שפרן שליט”א הסכימו שאם עשה עליה למינציה או כיו”ב הותרה בטלטול כדין תיקון מעשה. והגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט”א אמר שאם יש עליה למינציה היא מותרת בטלטול לכל אדם, ואם לאו אינה מותרת אלא למי שעבורו יש לה מעלה יתירה, כגון החסידים של אותו אדמו”ר שנתן אותה. והגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א אמר שהמטבע בודאי אינה מוקצה, מכיון שיש לה שווי מיוחד בשוק, והחסידים של אותו אדמו”ר שנתן אותה מוכנים לשלם עליה יותר משוויה, א”כ בודאי היא מיוחדת לשמירה, ומי שישתמש בה בשוויה הוא בגדר שוטה המאבד מה שנותנים לו, וחשיב שנתייחדה לעולם לשמירה ובטל ממנה שם מוקצה, דאף מי שאינה חשובה בעיניו לשמירה, מכל מקום היא חשובה בעיניו למוכרה לאחרים שישתמשו בה לשמירה. ולכן אין זה דומה לבגדי עניים לעשירים, דשם עבור העשיר אין לבגד זה ערך כלל, אבל כאן גם עבור מי שאינו חסיד של אדמו”ר זה יש לה ערך מכיון שיכול למוכרה למי שבעיניו היא שוה יותר ממטבע רגילה. והגאון רבי מרדכי גרוס שליט”א אמר לי דעצם הדבר שהאורח מבקש להתבונן במטבע מוכיח שגם בעיניו היא אינה סתם מטבע דעלמא אלא יש לה חשיבות, ואין זה דומה לבגדי עניים לעשירים, ואינה בגדר מוקצה עבורו. והגאון רבי שמאי גרוס שליט”א אמר שלאורח בעודו בבית בעה”ב בודאי מותר לטלטל את המטבע כדין עשיר שבבית העני. אולם אם רוצה ליטלו עמו ולהראותו לבני ביתו וכיו”ב לכאורה אסור מטעם מוקצה דכיון שנטלו מבית בעה”ב והוא עצמו אינו מחשיב מטבע זה לשמירה, חשיב בעשיר דעלמא ואסור בטלטול לגביו, וכמו שהבאנו לעיל את דברי המ”ב בשם הט”ז בענין זה.]

אולר

ש: האם אולר הוא מוקצה?

ת: אולר אינו מוקצה. שמירת שבת כהלכתה פרק כ.

טלפון סלולרי

ש: טלפון סלולרי ומצלמה הם כלי שמלאכתו לאיסור או חסרון כיס?

ת: מוקצה מחמת חסרון כיס כי אדם מקפיד שלא ישתמשו בהם לדבר אחר.

מוקצה וצער בעלי חיים

ש: מותר לטלטל מוקצה בשביל צער בעלי חיים?

ת: מחלוקת. מ"ב שה ע. ויש להקל. חזו"א או"ח נב טז.

עלוני שבת

ש: האם מותר שתהיינה בעלון המופץ בשבת פרסומות מסחריות, וקריאות לתרום עם פירוט פרסים וטופס הוראת קבע? האם מותר לקרוא את כל אלה? האם אינן מוקצה? האם אינן הופכות את כל העלון למוקצה?

ת: אך אם יש דף שכולו ענייני מסחר או הוראת קבע, שמא יהיה מוקצה כיוון שהקריאה בו אסורה? אך בזה כתבו רבותינו שאם יש שימושים אחרים מותרים בדף זה, הוא אינו מוקצה. לכן פסקו שעיתון שכולו מסחרי אינו מוקצה בתנאי שאדם אינו מקפיד על ערכו ומוכן להשתמש בו לכל מיני דברים כגון "לצור על פי צלוחיתו", כלומר לכסות בקבוק כדי שלא ייפול בו לכלוך (אגרות משה או"ח ה כב ג. ברית עולם לגרב"י זילבר דיני מצוא חפצך סימן י). וכן אין אדם מקפיד על דף הוראת קבע משום ערכו ועשוי להשתמש בו לכל דבר, לכן אינו מוקצה. אך נשאר שאסור לקרוא בשבת אותן הודעות מסחריות, פרטי הגרלות וכדומה. האם המדפיס והמפיץ מכשילים בזה את ציבור הקוראים? לא! שאף אם נחליט שאסור לקוראן, הרי אין המדפיס מכריח לקרוא בשבת דווקא, אלא הוא מכין לשם קריאה בחול. מלבד זאת אין זה ברור שהקריאה עצמה אסורה, שהרי יש מרבותינו שהכריעו להקל שרק קריאה בפה, בקול, היא האסורה משום "מצוא חפצך", אך קריאה בעיניים מותרת (הנצי"ב בעיטורי סופרים ספר שלמי יהודה בשם הגרי"ש אלישיב . אז נדברו ט ז. וע' מ"ב שז שע"צ ס). וכל זה מדובר בפרסום מסחרי. אך בקריאה לתרום והוראת קבע, יש היתר לקוראו מפני שהם לצורך מצווה, כי חשבונות של מצווה מותרים בשבת (שו ו), ומותר אפילו לפסוק מעות לצורך צדקה בשבת (שם מ"ב כז). ולמשל, מותר להשתמש בכרטיס תרומות שבו מודפסים סכומי כסף שהתורם או הגבאי מסמן עם מהדק כי זה לצורך מצווה (שכג מ"ב כ). לסיכום: העלון אינו מוקצה, ואף דף שכולו הוראת קבע וענייני תרומות ומסחר אינו מוקצה. בדבר עצם הקריאה: ענייני מסחר יש להחמיר לא לקרוא; ענייני תרומה אפשר לקרוא כי הם לצורך מצווה. כמובן, אין כל זה מתיר לקרוא דפים אלה באמצע התפילה, אלא יש לקחתם הביתה. גם דברי תורה אין לקרוא בזמן התפילה, מצווה מצווה ושעתה.

ש: יחד עם הדף "באהבה ובאמונה", המופץ מידי שבת בשבתו, מצורפת לפעמים מדבקה עם דברי חז"ל או דברי מוסר, כגון "תשובה מאהבה". האם אין היא מוקצה בהיותה מיועדת להדבקה, שהיא פעולה אסורה בשבת? כמו-כן, מצורפת לפעמים מעטפה עם כתובת מכון מאיר, המיועדת למשלוח תרומה. האם אינה מוקצה שהרי גם זו פעולה אסורה בשבת?

ת: מדבקה רגילה היא אכן מוקצה, בתור "מוקצה מחמת גופו", כלומר אינה ראויה לשום דבר בשבת, כמו אבנים, שהרי אסור להדביק. אבל בנידון שלנו, המדבקה כן ראויה לדבר אחר, שהרי כתובים עליה דברי תורה או מוסר, שמעוררים מחשבות טובות, לכן יש לה ערך עצמי מלבד פעולת ההדבקה. באשר למעטפה, היא "מוקצה מחמת חסרון כיס", כלומר, בגלל ערכה, אדם מקפיד שלא להשתמש בה לדבר אחר. אבל כבר כתבו הפוסקים שגם נייר כתיבה אינו מוקצה, אלא אם כן הוא נייר נקי, שאנשים מקפידים לא להשתמש בו לדבר אחר, אבל אם זה נייר פשוט, שמשמש לכל מיני דברים אינו מוקצה (פמ"ג א"א). הוא הדין לגבי מעטפה, התלוי אם אנשים מקפידים שלא להשתמש בה לדבר אחר. אבל בנידון שלנו, של המעטפה עם כתובת המוסד, על פי רוב אנשים זורקים אותה לפח, ובוודאי שאין אדם מקפיד שלא ישתמשו בה לכל מיני דברים. לסיכום: גם המדבקה וגם מעטפת התרומה, אינן "מוקצה".

כפתור רזרבי

ש: האם כפתורים רזרבי שתפורים בפינת החולצה הם לא מוקצה או בעיית טלטול בשבת?

ת: לא. הם בטלים לחולצה (שמירת שבת כהלכתה יח ל).

כסף בשבת

ש: אני נוסע לחו"ל ומפחד שיגנבו לי את הכסף בשבת. האם מותר לשים אותו לפני שבת בנעלי תחת הסוליה?

ת: מותר אחרי הדבקה עם ניר דבק. הנעל היא בסיס לדבר המותר והאסור ולכן אינה מוקצה, אך לכתחילה יש לנער, ואם מדביקים, אי אפשר לנער. אמנם לכתחילה אין לנהוג כן, אך כאן זו שעת הדחק.

עט עם ברכת המזון

ש: האם עט עם ברכת המזון הוא מוקצה?

ת: כן, כי הוא בעיקרו עט. [כתב בס' דברי מאיר (עמ' רמ) עט שיש בתוכו ברכת המזון אסור לטלטלו בשבת כיון שהעולם קוראים לו עט וזה עיקר חשיבותו מקרי בסיס לדבר האסור והמותר ורוב שימושו וחשיבותו לאיסור. ומובא בהערה (909) שהביאו לפני הגר"ע אוירבך עט כזה ואסרו בטלטול – רשם מ"צ.]

פחיות ריקות

ש: אם אני רוצה לאסוף בשבת פחיות ריקות כדי לגבות פקדון, האם הן מוקצה?

ת: כן. מחמת גופו. גם מכין משבת לחול. ועוד בעיות.

סטיקלייט בשבת

ש: מה דין סטיקלייט שהודלק בחול בשבת וביום טוב?

ת: בשבת מוקצה משום כלי שמלאכתו לאיסור, ככל פנס. ביום טוב, מותר כמו מנורת שולחן דולקת. מנחת יצחק ג מג.

תעודת זהות בשבת

ש: האם תעודת זהות היא מוקצה?

ת: כן. מחמת חסרון כיס. [ומותר לכל אדם לצאת לרשות הרבים בשעת מלחמה או בשעת חירום בתעודת זהות וכדומה כשהוא מטלטלה כלאחר יד, כגון שמכניסה למגבעת שלו, והוא כאשר הולך לדבר מצוה, לתפילה או ללמוד תורה. ועיין בפסקי תשובות (שא אות יא) – רשם מ"צ.]

דג מת בשבת

ש: מותר להוציא דג מת מן האקווריום כדי שהמחלה לא תעבור לאחרים?

ת: כן. צער בעלי חיים. ואינו מוקצה כי ראוי לאכילת בהמה (שמירה שבת כהלכתה כז כט).

משקפת בשבת

ש: האם משקפת זה מוקצה?

ת: לא. הרמב"ם אוסר ספרי חול בשבת, והוא הדין משקפת. הרמב"ן מתיר ספרי חול והוא הדין משקפת. והלכה כמותו. שולחן ערוך (או"ח שז יז). וכן מותר לכוון, אין זה נקרא תיקון כלי אלא שימוש כלי. [יש מכתב מהרב משה שמואל לידער מובא במדריך לדיני מוקצה (עמ' מז-מח הערה 19): "עיין בשו"ע סי' שז סעי' יז ובמ"ב ס"ק סה דירא שמים ראוי להחמיר שלא להשתמש באצטרלוב כי הרמב"ם והר"ן אוסרים. וראיתי בספר טלטולי שבת עמוד 20 הערה 34 דאצטרילוב היינו טלסקופ. גם בספר שלמי יהודה פ"ג הלכה ט"ו הבין כך. וכך היה נראה מפשטות לשון המ"ב שכתב "הוא כלי של החוזים בכוכבים דמה לי להבין החכמה מן הספר או מן הכלי". ולשונו עוד יותר ברור, לכאורה, בסי' שח ס"ק קסד "הוא כלי שחוזין בו הכוכבים". לפי"ז יש מקום לירא שמים שלא להשתמש בטלסקופ או במשקפת (binocular) בשבת. אבל הנה מקור דברי השולחן ערוך הוא שו"ת הרשב"א סי' תשע"ה (ושם גרס אצטורלב) וז"ל 'מה הפרש בין כתוב ורשום בלוחות נחושת בעט ברזל לכתוב בספר'. עכ"ל. וזה ברור ופשוט שאין כונת הרשב"א לכלי שקורין טלסקופ: חדא, דידוע ומפורסם שהראשון שהשתמש בטלסקופ (ברצינות להסתכל בכוכבים) היה Galileo בשנת ה' שסט [לפני 400 שנה] ואילו הרשב"א נפטר לבית עולמו בשנת ה"ע [לפני 700 שנה] ותו דלשון הרשב"א 'כתוב ורשום בלוחות נחושת וכו אינו מתאים בכלל לתיאור של טלסקופ. ותו דהרשב"א כתב דלא גזרינן שמא יסלק הלוחות ויחזירן, גם מזה מבואר דלא דבר בטלסקופ שאין בו לוחות בכלל. אלא ע"כ אצטרלוב הוא מה קורין באנגלית "Astrolabe". לפי"ז אין שום סרך של חשש איסור בשימוש טלסקופ או משקפת בשבת אפילו לירא שמים" – רשם מ"צ.]

מתנה בשבת

ש: האם מותר לתת בשבת מתנה שאינה מוקצה עם פתק החלפה?

ת: פתק החלפה הוא מוקצה כי הוא שייך למשא ומתן. אבל אם הפתק מודבק לחפץ אז החפץ הוא בסיס לדבר המותר ולדבר האסור, ומותר לטלטל. וכן מותר גם אם הפתק מודבק ואי אפשר לנערו. גם לקנות, יש להקנות לו דרך מישהו לפני שבת כי אסור לתת

מתנה של עט

ש: האם אפשר לתת עט במתנה בשבת אם הקנו אותו בים ששי?

ת: לא. כי הוא מוקצה. אמנם רע"א חידש שמותר ליתן פמוטים חדשים בשבת כי זה נחשב לצורך גופו על אף שהוא מוקצה, אך זה חידוש, ומלבד זה אסור יהיה למקבל את העט במתניה לטלטלו.

דולר של הרבי בשבת

ש: האם דולר של הרבי מלובביץ הוא מוקצה בשבת?

ת: לא, כי אין האדם משתמש בו ככסף אלא כסגולה (מדריך לדיני מוקצה עמ' מט – מ"צ).

נר ריחני בשבת

ש: האם מותר להזיז נר ריחני בשבת - שאינו דולק - כדי להריחו, כדין כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו?

ת: לא. כי זה כלי שמלאכתו לאיסור שאין לו שימוש של היתר. ספר שלמי יהודה לרב הלשטוק יב-יט.

ליטוף והרמת חיות מחמד בשבת

ש: האם מותר ללטף ולהרים חיות מחמד בשבת?

ת: אפשר להקל, אך ראוי להחמיר לכתחילה.

ש: מדוע יש להחמיר?

ת: כי יש ראשונים רבים שאוסרים, יותר מן המתירים (רוב הפוסקים סוברים שאסור ללטף ולטלטל חיות מחמד, כגון חתול וכלב, ובכללם: מ"ב [שח ס"ק קמו], שמירת שבת כהלכתה [כ מ. כז כה] וילקוט יוסף [ח"ב עמ' שפג]. אמנם יש פוסקים המתירים כשהם חיות מחמד שבעליהם רגילים להרימם ולהשתעשע בהם בכל השבוע משום שאז אינם מוקצה. כך גם כלבי נחייה אינם מוקצה בשבת. כך פסק הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה [או"ח ה כב אות כא] והגרש"ז אוירבך [שלחן שלמה שח עד].

מובא בס' ועלהו לא יבול [ח"א עמ' קנ-קנא]: רב אחד משיקגו שאל את הגרש"ז אוירבך: בעלי חיים הם מוקצה, אמנם כלב המוליך אדם עיור פשוט הדבר שאינו מוקצה [והסכים לזה הגרש"ז]. כיום באמריקה מאוד מפותח הענין של חיות בית, ויש אנשים זקנים וכדומה הקשורים מאוד לכלב או חתול, והם כמו הבני בית שלהם, האם שייך לומר לגבי אנשים אלו שאין הכלב או החתול שלהם מוקצה עבורם?

ענה הגרש"ז שזהו שגעון ["משוגאס"] [עיין שאילת יעב"ץ א, יז] כל העניין הזה, ואף על פי שהרב מאמריקה אמר לו שמוציאים מיליוני דולרים על בעלי חיים אלו, לא הפחיתה עובדה זו את ה"משוגאס" שיש כאן בעיני הגרש"ז. אמנם לדינא הסכים הגרש"ז שיש פה איזושהי סברה להקל, ולכן אמר שאין להוכיח אנשים אלו, ולא צריך להודיעם שיש איסור בהחזקת הכלב והחתול שלהם בשבת.

ועיין פניני הלכה לרב אליעזר מלמד [שבת ח"ב עמ' 81] בעניין זה.

ובשו"ת מראש צורים [סוף ס' לח], כתב הרב שמואל דוד בשם הג"ר אהרן ליכטנשטיין שראוי להחמיר, שהרי כך נראית דעתם העיקרית של התוס', המרדכי, הגהות אשר"י והרא"ש. אך אין למחות ולהעיר ביד המקילים משום דסוף סוף הדבר שנוי במחלוקת ראשונים ומסתבר טעמייהו דהמקילים – מ"צ).

מתנה עם פתק החלפה

ש: האם מותר לתת בשבת מתנה שאינה מוקצה עם פתק החלפה?

ת: פתק החלפה הוא מוקצה כי הוא שייך למשא ומתן. אבל אם הפתק מודבק לחפץ אז החפץ הוא בסיס לדבר המותר ולדבר האסור, ומותר לטלטל. וגם אם הפתק מודבק אי אפשר לנערו. ובכלל, יש להקנות לו דרך מישהו לפני שבת, כי אסור לתת מתנה בשבת (שמירת שבת כהלכתה כט כט – מ"צ).

סיכת לדרדוס

ש: האם סיכת Leatherdos היא מוקצה?

ת: אם משמשת להחזיק כיפה ורק לפעמים לשימוש אחר, אינה מוקצה, כי הולכים אחרי רוב השימוש.

ספר בישול מוקצה

ש: האם זה נכון שאסור לקרוא בשבת ספר בישול?

ת: היה מקום לומר שהוא מוקצה בתור כלי שמלאכתו לאיסור, אך לא כן, אם אדם קורא בו לא לשם תכנון אלא לשם התעניינות, כמו שהכריע השולחן ערוך שמותר לקרוא כל ספר חול (עיין פירוש הרב על קצשו"ע הלכות מוקצה).

גרעיני משמשים בשבת

ש: האם מותר לשחק בגוגואים שהוצאו בשבת באותה שבת עצמה?

ת: כן, כיוון שרגיל בזה, דעתו עליהם מראש (שמירת שבת כהלכתה טז י הערה לג).

דין מוקצה בפנס

ש: האם לפנס יש דין כלי שמלאכתו לאיסור ואז מותר לטלטל אותו לצורך גופו?

ת: הוא בסיס לדבר האסור ולכן אינו מותר לצורך גופו. עיין חזו"א מז ט ז. הגרשז"א דן בדבריו אך לא מכריע להתיר. שו"ת מנחת שלמה א יד. וכן הגר"ע יוסף. ילקוט יוסף. הגרמ"פ גם דן בזה אך למעשה אוסר. שו"ת אגרות משה או"ח ה כב. גם הגריש"א אוסר. אורחות שבת ב פח. וגם מנורת לד קשה להתיר.

מנורת אור-לי

ש: מותר להשתמש בשבת במנורת אור-לי של מכון צומת?

ת: יש שם תלמידי חכמים, ואם הם מתירים, זה מותר. אך כמובן, זה רק למי שפוסק שנורת לד אינה מוקצה, אבל יש פוסקים כמו הגריש"א שהיא מוקצה.

נשק בשבת

ש: מותר בשבת לישא בבית כנסת נשק על אף שהוא מוקצה?

ת: כן. וכן בכל מקום. ספק פיקוח נפש. בנוסף, לפי הגרשז"א, יש לו כל רגע ערך של הרתעה. הערות בשש"כ (פרק כ הערה כח).

תלוש של שקל

ש: מותר לתת לילדים אחרי חוג תהילים בשבת תלוש שתמורתו הוא יקבל ממתק בשקל במכולת או שזה מוקצה מדין כסף?

ת: מותר. זה לא כסף אלא אישור שהוא קרא תהילים.