שבת – קידוש וסעודות (שו"ת)

עשה שבתך חול

ש: למה נפסק עשה שבתך חול במזון של חול ואל תצטרך לבריות, הרי נאמר: לוו עליי בניי ואני משלם?

ת: זה רק אם יש לו מַשכונות שיפרע מהם אן אין יהיה לו ממה להחזיר. שו"ע או"ח רמב מ"ב ס"ק יא. [לכאורה יש שתי אמירות סותרות בגמרא: כתוב במקום אחד (ביצה טו, ב): "אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, לוו עלי וקדשו קדושת היום, והאמינו בי ואני פורע" וכתוב במקום אחר (שבת קיח, א): "אמר רבי עקיבא: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". ומסביר בטור (או"ח ס' רמב) שיש שלושה מצבים: עשיר, עני שיכול לדחוק את עצמי ועני גמור. עשיר... בשר ודגים וכל מעטמים ולא לדאוג. קיצוניות הפוכה, אין לו כלום, השעה דחוקה ביותר, עשה שבתך חול, יאכל כמו ביום חול, אל יאכל סעודה שלישית, עד כדי כך כי הרי ביום חול לא אוכלים סעודה שלישית, והוא לא צריך שום דבר אלא דג קטן (כסא דהרסנא – שבת קיח, ב). כלומר, לא לקחת מקופת הצדקה כדי לקנות אוכל לשבת, כי זה לא כבוד. ויש מצב באמצע, שהוא עני אבל הוא לא עד כדי כך, הוא במצב כלכלי דחוק, שיקנה, יצמצם בימי חול, יקח הלוואה, יחזיר הלוואה. הסוג הראשון הוא לא צריך לקחת הלוואה, הרי הוא עשיר. הסוג השלישי לא מרשים לו לקחת הלוואה, אלא יעשה חול. והוא באמצע, לא להגזים, שיקח הלוואה. וכתב הטור (שם): "וכמה פעמים נשאתי ונתתי בדבר לפני אדוני אבי [הרא"ש] ז"ל כמוני היום שיש לי מעט משלי ואינו מספיק לי וצריך אני לאחרים אם אני בכלל עשה שבתך חול אם לאו ולא השיבני דבר ברור אח"כ". כלומר, "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" נאמר במי שבכלל לא מקבל צדקה, אז אל יקלקל את עצמו לקבל צדקה בשביל סעודות שבת, אבל אומר הטור: אני ממילא מקבל צדקה, אז אני שממילא מקבל צדקה אז אקבל עוד קצת צדקה לצורכי שבת. אביו הרא"ש לא ידע מה לענות. בסוף הוא מצא את הפתרון בפירוש רש"י על פרקי אבות, על ההיא משנה ד"ר"י בן תימא אומר הוי עז כנמר שכתב" וז"ל תכף לאותה משנה ר"ע אומר עשה שבתך חול שנויה ההיא דבן תימא לאורויי דר"ע לא אמר אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר אבל צריך אדם לזרז עצמו כנמר וכנשר לכבד שבתות ביותר. כלומר, לא לקבל צדקה נוספת, אלא ממה שהוא יקבל צדקה ביום חול כל יום הוא יחסוך קצת ומזה יקנה לו לשבת סרדינים. מכאן אנו לומדים שאנשים היו ממש עניים כולל הטור, כנראה גם כולל הרא"ש כי אני בטוח שאם לרא"ש היה כסף, היה מעביר צ'ק לבן שלו, אנשים היו מאוד עניים, אף על פי שבספרד היו גם עשירים גדולים. פעם שח האדמו"ר מבעלז – מהר"ש – לחסידיו: בעל הטרוים מספר על עצמו שהיה עני גדול ולא היה לו לצרכי שבת, חשב מה יעשה, היקיים דברי חז"ל "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". הלך לשאול את אביו הרא"ש, ומסיים "ולא ידע אבי להשיבני דבר ברור". תמיהי – אמר הרבי מבעלז – על כל השאלות החמורות שבארבע חלקי השולחן ערוך ידע להשיב, ובעל הטורים מביא בכל פעם את דעת אביו הרא"ש, וכאן על שאלה זו לא ידע הרא"ש להשיב דבר ברור. אלא שיש להבין כך, הרא"ש ידע שאם יגיד לבנו שיעשה שבתו חול ואל יצטרך לבריות יכניס בנו דין זה לשלחן ערוך שלו, היינו, יהודי אשר אין לו צרכי שבת יעשה שבתו חול וכו', ולא רצה הרא"ש כי דין כזה יהיה מלכתחילה בשולחן ערוך, משום שצריך יהודי שיהיה לו לצרכי שבת (שולחן רבותינו עמ' רלה). וכתבו במפרשים של השולחן ערוך (שם), מה הכוונה ד' משלם, תלווה כסף לשבת ויהיה לך סייעתא דשמיא שתוכל להחזיר, אבל זה בתנאי שיש צפי סביר שירוויח, אבל לא אם זה צפי בלתי סביר, כי לא יפול מן השמים הכסף. וכן מסביר בערוך השולחן (או"ח רמב, מד): "אף שברפ"ב דביצה אמרו דכל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה לבד הוצאות שבת ויו"ט דאם מוסיף מוסיפין לו, ואמרו שם דהקב"ה אומר לוו עלי ואני פורע, אך זהו הכל במי שיש לו איזה עסק ולכן אף שעתה אין לו יכול ללוות ולקוות לד' שירויח ויפרע אבל מי שאין לו שום עסק עליו אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. והרמב"ם שכתב שא"צ לשאול מאחרים או כוונתו לבקש מתנה או אם כוונתו לשון שאלה מיירי בכהאי גוונא ועל זה אמרו בשבת שם אפילו דבר מועט ולכבוד שבת ה"ז עונג". ואמר הג"ר חיים קניבסקי (דרך שיחה ח"א עמ' רסח) שמה שאמרו (ביצה טו, ב) "לוו עלי ואני פורע" – הני מילי כשכוונתו לשם כבוד שבת דוקא, ולא כשכוונתו לשם עצמו. והביא המשל של המגיד מדובנא בעשיר ששלח לבנו שיבוא לחתונה של אחד מבניו, והבטיח לו שכל מה שיעשה לכבודו ישלם לו, והיה שם עוד בן עני שהגיע עם בגדיו המטולאים, וכשעמד הבן הראשון לנסוע לביתו ביקש מאביו לקיים הבטחתו שישלם כל הוצאותיו. אמר לו אביו: במכתב כתבתי כל מה שתעשה לכבודי, ואם זה כבודי – היית דואג גם לאחיך העני. וכי זהו כבודי שאחיך בא באופן כזה... ולמי שיש כסף, כתב הג"ר אברהם פאם, ראש ישיבת תורה ודעת באמריקה, בספרו עטרה למלך (עמ' קנג) כבר אמר חז"ל (ביצה טז, א) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה וראש השנה חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב, והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פיחת - פוחתין לו, ואם הוסיף - מוסיפין לו. נמצא שהמקמץ בזה אינו מרויח כלום, כי לא ממונו הוא חוסך אלא ממונו של הקב"ה, ומי ביקש זאת מידו. אין זאת אלא מיעוט אמונה בדברי חז"ל. וכדומה, בכיוון הפוך, כתב הג"ר משה פיינשטיין בס' דרש משה (עמ' נח) על הגמרא בביצה (טז, א): "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב, והוצאת בניו לתלמוד תורה", שמי שעובר על דיני ממונות בתקווה "להרוויח" הוא ככפירה ח"ו בד'. מי שמאמין בד' יודע שלא יהיה לו יותר מכפי מה שירצה ד' לתת לו, אף אם ירצה לקחת באיסור, וממילא לא יהיה לו שום תאוה לזה. לכן יש להיזהר מאוד מאוד בדיני ממונות כדי שלא יצא "שכרו" בהפסדו – רשם מ"צ.]

שלום עליכם ג' פעמים

ש: למה בליל שבת אומרים כל קטע של 'שלום עליכם' ג' פעמים?

ת: אין בזה טעם ברור. אמנם יש כל מיני מסבירים. [יש מסבירים ע"פ הגמרא בשבת (קיט, ב): שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה: אמן בעל כרחו. ואם לאו מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה: אמן בעל כרחו. ואנחנו אומרים שלום עליכם ג' פעמים כנגד שלושה הדברים: נר דלוק, שולחן ערוך ומטתו מוצעת (עיין סידור היעב"ץ) – רשם מ"צ.]

ש: האם הרב גם אומר כל קטע ג' פעמים?

ת: כן, כי כך כתוב בסידור.

שירת אשה

ש: האם מותר לאשה לשיר שלום עליכם ליל שבת כשיש אורחים?

ת: לא. קיצור שו"ע קנב ח.

ברכת הבנים

ש: הרב כתב בתשובותיו (ח"א ס' קמג), שיש הנוהגים להניח שתי ידיים על ראש הילדים בברכת הבנים (סידור ריעב"ץ) ויש הנוהגים להניח רק רק יד אחת, כי רק כהן מברך ברכת כהנים בשתי ידים (סידור הגר"א) או מטעמים אחרים (פחד יצחק ערך ברכה עמ' נד). וכן כתב בתורה תמימה (במדבר ו, כג אות קלא): "ואני שמעתי מאיש אמונים שהגר"א מווילנא ברך את הג"מ רי"ח לנדא מו"ץ דווילנא בשעת חופתו והניח ידו אחת על ראש הגרי"ח בשעת הברכה, ושאלוהו על ככה, והשיב, כי לא מצינו ברכה בשתי ידיים רק לכהנים במקדש". כיצד הרב נוהג?

ת: שתי ידיים.

שינוי ברכת הבנות

ש: מה מותר לשנות הפסוקים של ברכת הבנים ללשון נקבה כשמברכים את הבנות, או צריך לומר ככתבו?

ת: עדיף להשאיר את ברכה כמו שהיא, בגלל שהוא לשון שגרתי. וכן בכל הדורות, כך בירכו את הבנות כרגיל, ואף אחד לא אמר שום דבר. אבל אם הבת מתעקשת אין איסור לשנות אעפ"י שיש שם ד', כי אם אומרים שם ד' בחרדת קודש, אין בזה שום בעיה. [עיין ס' שירת הי"ם (עמ' 458), שאמרה נכדה של הגרי"מ חרל"פ, כשהסבא ברך את נכדותיו בברכות הבנות: "נדמה לי שברך אותנו נכדותיו בלשון נקבה – רשם מ"צ.]

ברכת אם

ש: האם אחרי שהאב מברך את בניו ליל שבת, גם האם תוכל לברך?

ת: ודאי.

ברכת הבת אחרי החתונה

ש: בתי מתחתנת. כשהיא באה לבקר האם יש להמשיך לברך אותה בליל שבת? האם יש לברך את חתני?

ת: יש להמשיך לברך את הבת כמקודם. אפשר לברך את החתן אם הוא רוצה. מה שנוח לו.

החזקת כוס קידוש

ש: איך להחזיק את כוס הקידוש?

ת: כתב המשנה ברורה בהלכות ברכת המזון (קפג ס"ק טז) בשם השל"ה, שעל פי הקבלה נכון שיעמיד את הכוס על כף יד ימינו והאצבעות יהיו זקופים סביב לכוס. כלומר, צורת היד היא כעין שושנה. זה ע"פ הקבלה, אך באופן פשוט צריך לאחוז את כוס הברכה כרגיל. [וכן ראיתי שהרב מחזיק כרגיל ולא כעין שושנה – רשם מ"צ].

העברת כוס הקידוש מאחד לשני

ש: איך מעבירים את כוס הקידוש מאחד לשני, הרי נפסק לא לשתות מכוס ששתה בו חברו. שו"ע או"ח קע טז?

ת: בקידוש נהגו להקל. ויקנח מקום נשיקת הפה. פס"ת שם. ויש ששופכים לכוסות קטנים. ועיין נדרים מט: עד מתי אתה מאכילנו רוק.

קידוש וסכרת

ש: יש לי סכרת, כיצד אעשה קידוש והבדלה?

ת: לשתות 22 סמ"ק של יין יבש מהול בכמות מים שוה.

קידוש וצניעות

ש: כיצד אני עושה קידוש אם יש נשים בלי כיסוי ראש?

ת: עם עיניים בסידור (עיין שו"ע עה ו. מ"ב ס"ק כט).

חלבי בשבת

ש: אדם שמתענג במאכלי חלבי יכול לאכול בשבת ארוחה חלבית?

ת: כן. העיקר שיתענג (מ"ב רמב ב).

בשר ודגים וכל מטעמים

ש: האם אני חייב לאכול דג בשבת אם אני לא אוהב?

ת: לא. המצוה היא להתענג. מי שאינו אוהב דג, לא צריך לאכול (מ"ב רמב ב).

אירוח גויה

ש: מותר לארח גויה בסעודת שבת?

ת: אפשר להקל. אך ביום טוב אין לבשל עבורה (קצשו"ע צח לו).

חלות

ש: האם שתי חלות שבת יכולות להיות בגדלים שונים?

ת: כן. שו"ע או"ח רעד מ"ב ד.

לחם בשבת

ש: אני לא אוהב לחם. האם אני חייב לאכול בסעודות שבת?

ת: כן. כביצה. 2 קופסאות גפרורים (שו"ת שאילת שלמה א ריא 10, ריב 2).

שתיית יין מקידוש

ש: האם בקידוש בשבת כל המסובים חייבים לשתות?

ת: לא חייבים. רק מצווה מן המובחר. שו"ע או"ח רעא יד.

מי שלא קידש ליל שבת

ש: הייתי חולה ולא קידשתי בליל שבת, האם להשלים קידוש בשבת ביום?

ת: כן, לומר אז קידוש של ליל שבת, בלי ויכולו. שו"ע או"ח רעא ח הגה.

קידוש למחלל שבת

ש: האם יש ערך לכך שאדם המחלל שבת ועובד בשבת יעשה קידוש לפני או אחרי העבודה?

ת: ודאי. כך לא ישכח שיש שבת ויהיה לו לאן לחזור (וכן סיפר הגר"י וינברג בעל 'שו"ת שרידי אש', שכשהגיע הגאון רבי ישראל סלנטר לקניגסברג, שהתרבו בה אז מחללי שבתות, אמר להם שיעשו קידוש ויבואו לבית-הכנסת כדי שידעו שיש שבת ומשום דוחק הפרנסה הם נכשלים בחילולה, וכשלא יצטרכו לעבוד יחזרו לשמור שבת – מ"צ).

אחיזת כוס הקידוש

ש: כיצד יש לאחוז את כוס הקידוש?

ת: כתב המשנה ברורה (קפג ס"ק טו) בהלכות ברכת המזון בשם השל"ה שע"פ הקבלה נכון שיעמיד הכוס על כף ימינו והאצבעות יהיו זקופות סביב. ויש שנהגו לאחוז כרגיל (בערוך השולחן שם ס"ה שני המנהגים מובאים. וכן ראיתי שמו"ר שליט"א מחזיק כרגיל ולא כעין שושנה. והגרי"י קניבסקי ה"סטייפלר" החזיק כרגיל באצבעותיו מסביב ולא מגביהו. אורחות רבנו ח"א עמ' קט. והגרי"ש אלישיב החזיק על כף ידו. דברי מאיר עמ' רפד – מ"צ).

קידוש עבור אחרים

ש: אם אדם עושה קידוש עבור אחרים בבית חולים ואחר כך הולך, האם עדיף שהוא ישתה או מישהו מהחולים?

ת: חולה. שו"ע או"ח רעג ד. הגהות רע"א שם.

העברת יין לקידוש

ש: כשנותן יין להעביר לאחר בקידוש אין בזה משום "אין מעבירין על המצוות"?

ת: לא, כי זה מדין דרך ארץ. גם אין בזה מצווה אלא חיבוב מצווה.

[הגר"א נבנצל כתב לי: "זו מצווה א' משותפת לכולם".

הג"ר שמאי קהת הכוהן גרוס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "אין חשש".

הג"ר גמליאל הכוהן רבינוביץ, מח"ס גם אני אודך, כתב לי: "כשמעביר יין של קידוש לתת לאחר, בדרך כלל זה משום שרוצה לכבד קודם האמא, או משום שרוצה לכבד מי שגדול יותר, שיקבל ראשון, ואם כן אע"פ שאין מעבירין על המצוות, מכל מקום אי אפשר לבטל מצות כיבוד אם, וכן 'דרך ארץ קדמה לתורה', וצריך לתת למבוגר קודם, ודו"ק".

בשו"ת רבבות אפרים (א קצא), מסיק הגר"א גרינבלט שאם לכתחילה מעביר לתת לאחר אין בזה משום אין מעבירין. ויש לברר אם עניין אין מעבירין שייך פה - מ"צ].

קידוש על ידי אישה

ש: האם אישה יכולה לעשות קידוש כדי להוציא ידי חובה את בעלה?

ת: כן, אם הוא חולה ואינו יכול לקדש (מ"ב רעא ג – מ"צ).

ש: ואם יש גברים זרים?

ת: בוודאי לא. א. איסור הבטה על אישה. ב. איסור שמיעת קול ניגון אישה. ג. איסור שינוי סדרי תפילות (עיין מ"ב שם סק"ד. גם הג"ר יעקב אריאל אסר את הדבר והוסיף שיש בזה מין מחאה חברתית שלא במקומה. אתר ישיבה – מ"צ).

שלוש סעודות לבהמה

ש: האם חייבים לתת לבהמה לאכול סעודה שלישית בשבת? ראיתי מי שהביא ראיה מגמ' שבת (קיז, ב): מצילין מזון ג' סעודות הראוי לאדם לאדם הראוי לבהמה לבהמה, ומזה מפורש דבהמה בעי ג' סעודות.

ת: מוזר. הרי לא מצאנו בפוסקים שיש חיוב לבעלי חיים לקיים מצוות שבת...

מלווה מלכה לנשים

ש: האם נשים חייבות בסעודה במוצש"ק?

ת: מחלוקת. ויש להן לאכול. שו"ת יחוה דעת ד כה. אבל אפשר קצת (הגר"א סובר שיש חיוב לנשים. תוספות מעשה רב סי' לט. ופרי מגדים סובר שאינה חייבת. סי' שא א – מ"צ).

אכילה בשבת

ש: סעודה ארוכה בשבת זה ביטול תורה?

ת: לא. כי זו מצווה. אבל אכילה יתרה שגורמת לישון זה ביטול תורה. תנדב"א ר"פ יג.

פטפוטים

ש: אצלנו בבית בכל סעודת שבת מפטפטים על דברים בטלים חסרי חשיבות. מה לעשות?

ת: לנסות להטות את השיחה לדברי קדושה או דברי חכמה. פלא יועץ ערך דיבור.

סעודת שבת

ש: האם עדיף לאכול בשבת בסעודת בוקר בשר ואז אני עייף וישן, או ארוחה קלה ואז יש לי זמן רב ללמוד תורה?

ת: סעודה קלה, והעיקר שתהיה טעימה. כי שבת היא לד', לנשמה ולא רק לגוף. עיין הקדמת ספר זכרו תורת משה על הלכות שבת.

צ'ולנט

ש: מה המקור והפירוש של המילה צ'ולנט?

ת: אצל הראשונים, אור זרוע הלכות ע"ש, שו"ת מהרי"ל החדשות סי' לח מהצרפתית קלד"א. יש אומרים מלטינית Calentem, חם. יש אומרים מן הצרפתית Chaud Lent, חם לאט. יש אומרים מלשון שלן, כלומר שלן בלילה.

ברכה על שלוש סעודות בשבת

ש: מדוע לא מברכים על מצוות אכילת שלוש סעודות בשבת ועל מצוות אכילת ערב יום הכיפורים ודומיהם?

ת: א. כתב הרב יהודה ליב הכהן מימון שבכל מצווה שיש בה גם הנאת הגוף, מאוד צריך האדם להתכוון לשם מצווה, ולא לשם מילוי הכרס בלבד, ואם לא נתכוון לזה, אם כי מצווה קעביד, אבל ודאי שאין זו מצווה מן המובחר. זו הסיבה שלא תיקנו ברכה על מצווה כזו שיש בה גם הנאת הגוף, כיוון שבעת עשייתו את המצווה גם גופו נהנה ואיכא למיחש פן לא יוכל להבליג על הנאתו ולכוון בעשייתו לשם מצווה כשצריך, ולכן אין לו הרשות לברך עליה אשר קידשנו במצוותיו (נדפס בסוף קיצור שולחן ערוך בהוצאת מוסד הרב קוק בתשובתו על השאלה מדוע אין ברכה על מצוות ישוב ארץ ישראל). ב. אין ניכר שאת הסעודה הזו הוא עושה לכבוד שבת לפי שסעודה היא דבר הנהוג בכל יום (שו"ת ערוגת הבושם סי' רז. עיין ליקוטי שושנים עמ' כח-מב).

ארוחה בלי גלוטן

ש: אני רוצה לנסות דיאטה בלי גלוטן כדי לרזות. מה לעשות בארוחות שבת?

ת: רק כביצה 50 סמ"ק בסעודה ראשונה ושניה.

קידוש על עוגה בליל שבת

ש: האם בליל שבת או יו"ט בשעת הצורך, כגון ליל שמחת תורה שהריקודים מתארכים ורעבים, אפשר לקדש על עוגה?

ת: כן. שמירת שבת כהלכתה חלק ב פרק נד סעי' כב. פסקי תשובות רעג אות ט.

תלמיד חכם וקידוש על מיץ ענבים

ש: האם יש מעלה לתלמיד חכם לקדש על מיץ ענבים בשבת ויו"ט כדי שיכול לפסוק הלכה אם שאלה תגיע?

ת: אכן יש עניין לנהוג כן. אמנם גדולי ישראל מקדשים על יין ומחכים לפסוק.

[והגר"ח קניבסקי כתב לי: "המקדש על היין הו"ל בנים זכרים ראויין להוראה (שבועות יח ב)".

והגר"א נבנצל כתב לי: "בשבת יקדש על יין וישתה פחות מרביעית, ביו"ט ישתה יין ויישן קצת".

והג"ר שמואל אליעזר שטרן, מראשי בית ההוראה של הגר"ש הלוי וואזנער ומח"ס שו"ת שביבי אש, כתב לי: "תלמיד חכם הראוי להוראה ושכיח שבאים לשאלו סמוך לזמן קידוש, וטעימת מלוא לוגמיו משפיעה על צלילות דעתו, ודאי עדיף שיקדש על מיץ ענבים".

והגרז"נ גולדברג כתב לי: "מסופר על ר' שמואל סלנט שהוא היה גומר מהר קריאת הגדה וקיום המצוות בליל פסח ושכב לישון כדי שאח"כ יהיה מי שיפסוק שאלות בירושלים, וממילא מי שסובר שיכול לקדש על מיץ לכתחילה עדיף שיקדש. מה שר' שמואל לא שתה מיץ, שבפסח לא יתכן לסחוט אשכול ענבים מפני שאין להשיג ענבים בפסח. ואמנם ביעור בשביעית לענבים הוא פסח, אבל קשה שאין ענבים בשוק בפסח, וכנראה שאפשר למצוא ענבים בודדות בפסח אבל לא ניתן לעשות מיץ. ומה שבימינו יש מיץ כל השנה שמכניסים בהם חומר שלא ניתן ליהפך ליין או מפסטרין, ובזה נדחית ראית הגאון בעל אגרות משה שהקשה, ר"י החזיק בגד עבור ראשו שכאב לו מהיין ששתה בליל הסדר ולא שתה מיץ וזו ראיה שבמיץ לא מקיימים מצות ארבע כוסות, ולפי מה שכתבנו אין ראיה שלא היה בידם דברים המונעים ממיץ ליהפך ליין".

(ואכן מצאתי שבליל הסדר הגאון רבי שמואל סלנט - רבה של ירושלים - היה מזדרז לביתו ועורך את הסדר בזריזות [אמירת ההגדה אצלו ערכה כשעה ורבע] והלך אח"כ לנוח קצת והתעורר מיד כדי שיוכל להורות, כיון דאיתא בעירובין (סד א) שאם שתה רביעית יין אל יורה, וכן פסק הרמ"א (יו"ד רמב, יג), וכעת מתעוררות שאלות רבות [ובפרט בשולחן ערוך] ואין מי שיורה, לכן נח קצת וע"י התנומה העביר את היין ממנו ושוב יכול להורות. הגראי"ל שטיינמן באילת השחר עה"ת ויקרא י יא. אדרת שמואל עמ' קכב).

והג"ר יוסף ליברמן, מח"ס שו"ת משנת יוסף, כתב לי: "הערה נכונה היא, וזכורני שראיתי בתולדות הגאון רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים, שבליל הסדר היה מקדים שתית הד' כוסות כדי שיפוג יינו קודם הזמן שרגילים בשאלות [או שהיה מאחר לשתות אחר הזמן שרגילים בשאלות. דבר זה אני צריך לבדוק עוד]".

והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות, כתב לי: "לפי הענין".

והג"ר שמאי קהת הכהן גרוס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "אם יין משבש דעתו ושעורו שיבוא עם שאלות יקדש על מיץ ענבים".

והג"ר אהרן יהודה הלוי גרוסמן, מח"ס שו"ת ודרשת וחקרת, כתב לי: "מעשה עם הגר"ש סלנט בליל הסדר עשה כל הסדר ב-20 דקות והלך לישון להפיג היין של ד' כוסות ואח"כ קם וסיפר ביציאת מצרים כל הלילה ואמר שא"א שלירושלים עיה"ק לא יהא רב הפוסק, וא"כ באמת יש ענין אם יודע שאין רב אחר בסביבה".

והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכ' גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "בימינו שהיין חלש אין כל חשש בשתיית רביעית יין. ומה שהגר"ש סאלנט זצ"ל חשש לזה, היה זה בליל הפסח ששתה ד' כוסות ובזה אכן יש חשש, ולכן הלך לישון שיגיעו השאלות".

והג"ר ירמיה מנחם כהן, אב"ד פאריז ומח"ס שו"ת והרים הכהן, כתב לי (ע"פ תשובה שכתב על נשיאת כפים ודן בשתיית יין ומיץ ענבים בזה"ז): "חושבני שיעשה קידוש על יין דוקא. כבר האריך בזה הגאון רבי מנשה קליין זצל, שנפטר השתא ערב רה, בספרו משנה הלכות חי סימן סז, להתיר המיץ ענבים לקידוש ומדמהו שם ליין מגתו ולהלכה שסוחט אדם אשכול ענבים ומקדש עליו. ובבב צז. הביאה הגמרא הא דרבי חייא דיין מגתו לכתחילה לא יביא לנסכים, ואם הביא כשר.

והביא שם מהגאון רבי משה פיינשטיין זצל שסובר שאינו ראוי לכתחילה לד' כוסות כיון שאינם משמחים הלב. ונכנס בפלפול גדול וראיות הרבה על תירוש שהוא כשר ודאי. ולבסוף סיכם שיוצאין במיץ ענבים - גרייפדז'וס בלעז - לד' כוסות ולקידוש לכתחילה עיש. ואחר בקשת הסליחה ילע בדבריו, היות והרשבם כתב שם בבב צז: לעניין יין תוסס לנסכים דפסול כיון דלא הוה שיכר, ואינו ראוי להיות שכר, כיין מגתו דסופו מיהא להיות שיכר... ואכ הה מיץ ענבים זה אינו ראוי אף פעם להיות שיכר כידוע.

והאמת שאם כוונתו על הגרייפדז'וס האמריקאי ילע הרבה, כיון שרובו נעשה כך, שעושין אותו קונסיטרייט [=מרוכז] היינו שמוציאין ממנו המים, ונשאר חמישית בערך ממה שהיה שהוא כמו משקה מאד סמיך. ובזמן שרוצים להשתמש בו מוסיפין בביחר את השמונים אחוז מים שהוציאו ממנו, והוא המיץ ענבים הנמכר הרבה באמריקא. ועל מיץ זה נסתפקו הגאונים האגרות משה ורבי שלמה זלמן אוירבך זצל בספרו מנחת שלמה, אם הוא ראוי לקידוש, והוסיף רשזא להעיר אם הוא ראוי כלל לברכת בורא פהג, או ברכתו שהכל. ואפילו אם נניח שיעשו בפהג, תהיה ברכה אחרונה שלו בורא נפשות עייש. ואינו דומה למזיגת דגמרא כיון ששם היין הוא חזק אורגינלי ורק כך ראוי לשתיה, עי תערובת יין חי... משאכ תמצית מיץ זה כבר אינו אורגינלי ואינו ראוי כמו שהוא לקידוש... ויש להאיר ולהוסיף עכ, דהוה כמו פירות שמאכלם הוא אך ורק עי בישול, ורק אז ברכתם בפהעץ. אבל מים אלו לא היו אף פעם יין. וגם היין אינו מתסיסו כמו הדין ביין שנתערב בו מים לגבי מי פירות לעשיית מצה עשירה לפסח, והארכתי בזה בספרי חד עיש. והוא גם חילק שם ביניהם לבין מי שריית צימוקים שמתסיס הצימוקים את המים ונעשה יין.

ובאירופה וארי עושין בדרך כלל המיץ ענבים אורגינלי ללא קונסיטרייט. אבל גם שם צריך להכניס לתוך המיץ הנסחט מהענבים, גפרית מיוחדת שפועלת שהיין לא יהיה תוסס יותר, וכך הוא נשאר מתוק, אבל אינו תוסס יותר אף פעם. כי הגפרית עוצר את תסיסת היין. וממילא אין כל דמיון ליין מגתו שעושה שם המשנה הלכות. שהרי יין מגתו סופו להשביח ולעשות יין כרשבם.

לגבי מיץ ענבים שלנו כיום, לא מיבעיא האמריקאי שמחזירין לו המים שהוציאו ממנו, ויל שאפשר לעשות עמו קידוש היום עכפ, דלא חמיר כולי האי כקידוש הלילה, כיון שיוצאין בשיכר גכ. אבל גם המיץ הענבים האירופאי שהוא כולו מיץ אורגינלי, אך היות ועוצרין רתיחתו ותסיסתו עי הגפרית, ויש אחרונים דסל שעיכ כבר אינו נעשה יין נסך במגע גוי, כיון שודאי אינו מתנסך עג המזבח בצורתו. והוא אסור למזבח יותר מיין מבושל... ולכן אם שתה ממנו אפילו רביעית אין לו דין של יין מגתו כלעיל, שיין מגיתו הוא או כל זמן שתוסס, או עכפ קודם ארבעים יום, אבל ראוי לתסוס, משאכ מיץ ענבים זה... ולכן אפשר דכוע סל שגם אם שתה רביעית ממנו יוכל לפסוק הלכה.

ואוסיף איזה פרט מעניין ששמעתי מידין הרהג המקובל רבי שמחה אשלג שליטא מבב שאמר לי שבירר אצל כמה וכמה כאלה שקיבלו לע המחלה הידועה, ושאל במה עשו קידוש כל שבת ומה שתו בתור יין. ורובם עשו קידוש ושתו מיץ ענבים, ולא יין אמיתי. ואמר לי שהיות והענבים עוברים כיום טיפול בחומרים כימיים כידוע, ואם עי התסיסה נעשית יין, הרי עצם חוזק התסיסה מכחיד את כל החמרים והמזיקים מהיין. משאכ אם שותים מיץ, הרי יש בו כל החמרים המזיקים לאדם.

ואוסיף עוד עכ. שהיות ואני נוסע כל שנה לבדיקת כשרות ייצור היין בצרפת בהרבה מקומות, ורק במקומות שעושים יינות מאד משובחים ויקרים, הרי הענבים עוברים על מסלול שעומדים אנשים משני הצדדים ומנקים הענבים מכל לכלוך וכו'. משאכ רוב היינות באים ענבים מהכרם ונשפכים כל תכולת הקמניון כמו שהוא בא מהכרם לתוך הבור שמשם מתחילה הדריכה. ויש שם כל מיני לכלוך וחיות קטנות ושבלולים וכל מרעין בישין הכל כפי שבא מהכרם, והכל נדרך יחד ונעשה ממנו היין. הרי אם שותים אותו ללא התסיסה הוא ממש נורא. ורק התסיסה והעמדת היין להרבה זמן, משמידה את כל המזיקים האלה שלא יזיקו לאדם... משאכ במיץ ענבים שותים כל מה שבא עמו ודל.

לכן גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה איסטטית ראוי לעשות קידוש אך ורק על יין, ועכפ רובו ממש שיהיה יין ולא מיץ ענבים. ויותר טוב אם כולו יין. שמשמח לבב אנוש", עכ"ל הגרי"מ כהן, אב"ד פאריז.

והג"ר גמליאל הכהן רבינוביץ, מח"ס גם אני אודך, כתב לי: "זה הערה יקרה מאד. אשרי חלקך. אולם יש שסוברים שבעצם הקידוש צריך יין ולא מיץ ענבים. אולם יכולים לתת שליש יין ושני שליש ממיץ ענבים ובאופן כזה זה לא כל כך משכר".

והג"ר פינחס אברהם מייערס, אב"ד האג ובעל שו"ת דברי פנחס, כתב לי: "אינני חושב שמכוס יין אי אפשר לפסוק שאלות. הרי מזמן הרמ"א היו עושים יין חזק (כלשון הכתוב 'דם' ענבים) לימינו אלו שיש אולי 12% אלקוהול. אבל לגופו של ענין מי שיין מזיק לו או אינו טעים לו בודאי לכתחילה יכול לקדש על מיץ ענבים ומעשים בכל שבת, רק בפסח ראוי להדר אחר יין. הרבה גדולי ישראל מקדשים לכתחלה על מיץ ענבים, כל אחד וטעמו, והעיקר אין בזה שום גרעון, זולת אם יין חביב לו אז ראוי לו לקיים קדשהו על היין".

והרב אלחנן פרינץ, מח"ס שו"ת אבני דרך, כתב לי: "באשר שאלתני, האם יש מעלה לתלמיד חכם לקדש על מיץ ענבים בשבת ויו"ט כדי שיוכל לפסוק הלכה אם תגיע אליו שאלה.

על אף שמצינו אזהרות רבות על מה שהיין עלול לגרום (סנהדרין ע, א. ויקרא-רבה יב, ה ועוד) ומפורש ראינו במעשי נח ולוט שנפלו ונתבזו בעקבות שתיית היין (בראשית-רבה לו, ד), עד שאומרים חז"ל (סנהדרין ע, א) 'שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין'. מוצאים אנו במספר מקומות יחס חיובי בחז"ל לשתיית היין, וכבר שנינו בזוהר הקדוש (ח"ג קפט, ב): 'אין קדושה אלא ביין ואין ברכה אלא ביין'. ובגמרא במסכת יומא (עו, ב) רבא העיד על עצמו, שאחד הגורמים לכך שנפתח שכלו לחידושי תורה הוא היין ששתה. ונאמר בגמרא במסכת שבת (סו, ב) דחמרא וחיי לפום רבנן ותלמידיהון. וכן מובא שהיין משיב את הלימוד (הוריות יג, ב).

אולם יתכן לומר דהיין טוב כשהוא בא במינון של כמות קטנה או דמיירי ביין ישן (עיין מגילה טז, ב. נדרים סו, א) או לחילופין דלא מיירי בשתיה בפועל אלא בחלום, כדברי הירושלמי (מעשר-שני ד, ו): 'אמר רבי יוחנן כל החלומות הולכין אחר פתרוניהון חוץ מן היין. יש שותה יין וטוב לו יש שותה יין ורע לו. תלמיד חכם שותה וטוב לו, עם הארץ שותה ורע לו' (ועיין בזה בגמרא ברכות נז, א). עוד בעניין מתי היין הוא טוב לשתיה ובחילוקים השונים עיין בשו"ת רביד הזהב (קונטרס ניצוצי זהב ד), בספר פרי צדיק (פרשת לך לך יח, ב) ובספר אורח נאמן (אוירבעך, ח"ד דף צז ע"ג).

הגמרא במסכת עירובין (סד, א) אומרת כי מי ששתה רביעית יין אסור לו להורות הלכה. והעיר בעל הטורים (ויקרא י, ט): 'יין ושכר אל, נוטריקון, ו'אם ש'תה כ'די ר'ביעית יין א'סור ל'הורות, תשת, נוטריקון ת'פלת ש'כור ת'ועבה...'. וביאר רש"י (כריתות יג, ב) דאיסור ההוראה של מי ששתה יין הוא 'ההוראה של איסור והיתר. שתויי יין אסורין בה... לאפוקי משנה שאין מורין הלכה מתוך משנה הלכך מותר לשתויי יין לשנות'. וכן איתא בתוספות (סנהדרין מב, א ד"ה 'העוסקים ברזו'): 'העוסקים ברזו של עולם. היינו דיני נפשות אבל לא דיני ממונות. והא דאמר: שתה רביעית יין אל יורה, היינו הוראה דאיסור והיתר'. ויש שאסרו לדון דיני ממונות למי ששתה ועיין בזה בספר היראה, בשו"ת הב"ח (מא) ובשו"ת משכנות יעקב (ו).

דין זה שאין לפסוק הלכה כאשר היין משפיע עליו (ואפילו משפיע מעט), הובא ברמב"ם בהלכות ביאת מקדש (א, ג) וזו לשונו: 'וכשם שאסור לכהן להכנס למקדש מפני השכרות כך אסור לכל אדם בין כהן בין ישראל להורות כשהוא שתוי אפילו אכל תמרים או שתה חלב ונשתבשה דעתו מעט אל יורה... ואם הורה בדבר שהוא מפורש בתורה עד שידעוהו הצדוקים מותר...', וכן פסק הרמ"א (יורה-דעה רמב, יג): 'ויזהר כל אדם שלא יורה כשהוא שתוי יין או שאר דברים המשכרים, אפילו בדבר פשוט, אם לא שהוא דבר ברור בפוסקים וזיל קרי בי רב הוא' (וכן איתא בשו"ת אגרות משה יורה דעה א, ב: 'וכמו דמצינו בשותה רביעית יין שאסור לו להורות'). וע"ע בשו"ת שבות יעקב (א, קמ).

נראה לי כי המציאות מראה לנו כי היין כיום משמש לעיתים דחופות לדברים שאינם חיוביים. וכן מוכח כי מי ששותה ממנו, הוא איננו צלול באופן מוחלט (ואף שעל כל אדם היין משפיע באופן שונה). לפיכך תלמיד חכם הצריך להורות הלכה בכל עת, עליו להיות בנוי ומוכן לכך באופן הפיזי, ודבר זה אינו יכול להתקיים כשהוא שותה יין. וכבר רמזו לכך חז"ל בחכמתם, ואמרו (עירובין סה, א) כי לא נברא היין בעולם הזה אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים. וממשפט זה ניתן להצביע כי השאיפה היא שכל אחד יגיע להיות בדרגת תלמיד חכם שיצטרך להורות (ולא יהא בדרגת הרשעים), וזה אסור כשהוא שותה רביעית. ומכאן מובנים היטב דברי הגמרא בסנהדרין (עא, ב) דיין לצדיקים רע להם ורע לעולם, כיוון שהם אינם עוסקים בתורה. וכן אין דעתם מיושבת להורות הלכה.

וחשבתי לומר בדרך רמז, כי ידוע שישנה מצווה לזכור את השבת ביין, כדברי הגמרא בפסחים (קו, א): 'זוכרהו על היין', ואילו בתלמידי חכמים הזכירה היא מתוך ההלכה, דכידוע (ברכות לא, א. עירובין סד, א) אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו. יש זכרון הנעשה ע"י יין, ואולם גדולה ממנו זכרון הנעשה ע"י הלכה, ע"י כלה (ל)ה'. בעוד שכל עם ישראל מגיע לרגע הנשגב של זוכרהו רק בשבת על היין, התלמיד חכם מגיע לרגעי הקדושה בכל עת, בזוכרהו בדברי הלכה. ומה ששנינו בגמרא ביומא (עא, א) כי מאז שבית המקדש חרב 'הרוצה לנסך על גבי המזבח - ימלא גרונן של תלמידי חכמים יין', נראה לי לבאר דהכוונה שהוא מדבק בהן, ולומד מהם את קיום התורה (וההלכות).

לפי זה נראה לי דבכדי שיהא כשיר להורות הלכה ראוי יותר שיקדש על מיץ ענבים (אולם יש להדגיש כי דברינו הם במיץ ענבים הראוי לפי כל השיטות לקדש עליו, ולא שהוא מדולל ביותר מדי מים). ואין להקשות ולומר כי בגמרא מסכת שבועות (יח, ב) נאמר שהמקדש על היין הו"ל בנים זכרים ראויין להוראה, דהרי ניתן לבאר דזהו על עצם המציאות של הקידוש, דאם מקפיד בזה יזכה לדברים נשגבים, ופשוט דזה יכול להעשות ביין דמקרי מיץ ענבים.

ומה ששמעתי שיש שחששו בדין להורות גם מיץ ענבים (עיין בספר חוט השני לר"ה עמוד שפד), לענ"ד הדלה אפשר להקל בזה. ורבים שותים כמויות גדולות של מיץ ענבים ואין הדבר משפיע עליהם כלל (ומוכח מהא דנותנים לקטן לשתות מזה בשופי). כמו כן, איתא בספר תורת הדרך (טז אות ב) דמי שצריך לבדוק סכינים במוצאי שבת, יעשה הבדלה על מיץ ענבים (ולא חשש להורות אחר שתיה זו. וכן שמעתי שהגר"ע יוסף הבדיל במוצאי שבת על מיץ ענבים בגלל שיעורו השבועי שהיה מורה בו הלכה). ועיין בחזון עובדיה (שבת ב עמוד קמא) שמיץ ענבים הרי הוא כיין לכל דבר (לקידוש ולהבדלה) וע"ע שם בהמשך דבריו (בעמודים פא ו-תח) וכן בספר כי בו שבת (א עמוד תלה).

ואין לומר דעדיף לקיים מצוה מן המובחר בשתיית דווקא יין ישן כמובא במשנה ברורה (רעב, סק"ה), שכן מצווה מן המובחר מול חסד לזולת בהוראת ההלכה, ולעיתים אף הצלה ממכשול כפשוטו עדיף (אלא א"כ מיירי ברב שששואלים אותו שאלות בהלכה רק במקרים נדירים, דאז עדיף שיקדש על יין ישן ולא יורה אח"כ הלכה. עיין בשו"ת קנה בשם [ד עמוד 16] על מקרה בו ידע הגר"מ ברנדסדורפר שיבוא אדם לשאול אותו שאלה, ולכן דאג לקדש על מיץ ענבים). ועיין בשו"ת משנה הלכות (י, סז) המתיר מיץ ענבים לקידוש ומדמהו ליין מגתו.

ושמעתי מידידי הגר"מ ציון כי כתב לו הרה"ג שמואל אליעזר שטרן כי 'תלמיד חכם הראוי להוראה ושכיח שבאים לשאלו סמוך לזמן קידוש, וטעימת מלוא לוגמיו משפיעה על צלילות דעתו ודאי עדיף שיקדש על מיץ ענבים', וכן הביא (הגר"מ ציון) בשם מח"ס שו"ת דברי דוד כי: 'תלמיד חכם מורה הוראה אשר באים אליו לשאול למעשה נכון שיקדש על מיץ ענבים'. וכיוון דפשוט דהיין יכול לשבש את צלילות מחשבתו, ראוי שיקדש על מיץ ענבים. ואת"ל דאין כל היינות שוווים דחלקם אינם גורמים לשיכרות, ואינם משפיעים כלל על האדם, בזה הדין יהא תלוי בכל תלמיד חכם באופן בו היין משפיע עליו (ועיין בספר השקדן ח"ג עמוד 94 דהגריש"א הקפיד לישון חצי שעה לפני שהורה אחר ששתה יין, עיי"ש).

וידוע כי רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים, היה ממהר בליל הסדר באמירת ההגדה ושתית הד' כוסות, ולאחר מכן הלך לנוח בכדי להפיג את יינו, שכן אמר דלא יתכן שלא יהא רב בירושלים שיוכל לענות לשאלות (ועיין בזה בספר אדרת שמואל עמוד קכב. ובאילת השחר עה"ת ויקרא י, יא).

העולה לדינא: תלמיד חכם שמצוי ששואלים אותו שאלות בהלכה, ראוי שיקדש על מיץ ענבים (המותר לפי כל השיטות), עכ"ל מח"ס שו"ת אבני דרך (והוסיף לי בעל פה שאכן הוא לא שותה יין כל השנה כדי שיוכל לענות על שאלות בכל עת, מלבד בפורים שהוא שותה רביעית יין ונרדם חצי שעה).

והרב דוד טהרני, מח"ס שו"ת דברי דוד, כתב לי: "תלמיד חכם מורה הוראה אשר באים אליו לשאול למעשה נכון שיקדש על מיץ ענבים, או שישתה בקידוש פחות מרביעית יין בכדי שיוכל להורות. וכן היה נוהג הגרע"י זצ"ל שבמוצ"ש היה מבדיל על מיץ ענבים והולך לנוח מעט מפני שבשיעור הוא מוסר הלכות. גם רבה של ירושלים הגר"ש סלנט היה ממהר בעריכת ליל הסדר ולאחר שתיית ארבע כוסות היה נכנס לנוח מעט, ואח"כ יושב ושוקד על תלמודו ומקבל את השואלים הרבים שהיו באים לשאול בליל הסדר".

והרב חיים רוטר, מח"ס שו"ת שערי חיים, כתב לי: "לא [כלומר, אין מעלה לת"ח לקדש על מיץ ענבים], וזאת מכיון שעליו להעדיף לקיים מצוה מן המובחר, והוא קידוש על יין כמש"כ במ"ב (ערב סק"ה) ובביצה (ד א) רב לא מוקי אמורא עלויה מיומא טבא לחבריה משום שכרות, והוא לא העדיף לשתות מיץ ענבים, וע"ע בכריתות (יג ב) וברמ"א (יו"ד רמב יג) בדין שיכור אל יורה".

והרב רחמים משה שעיו, מח"ס שו"ת מחקרי ארץ, כתב לי: "יש לברר תחילה מה הדין במי ששתה מיץ ענבים אם יכול להורות, דיתכן דלא פלוג רבנן בין יין ליין ומכיון דמברכים עליו בורא פרי הגפן שם יין עליו ואם שתה רביעית אל יורה.

ועיין בספר חוט השני לר"ה עמוד שפ"ד גם בשתיית מיץ ענבים יש לחוש לא להורות אחריו דהא נמי יין הוא, אמנם ע"י התעסקות קלה אחר השתייה יש לשער שכבר פקע השפעתו.

ובספר אילת השחר על התורה בפרשת שמיני כתב וז"ל, בליל הסדר דשותים ד' כוסות אי אפשר לחכם להורות הלכה לאחר ששתה יין, ואומרים בשם הג"ר יוסף שלום אלישיב דבד' כוסות צריך לשתות יין שמשמח ולא מיץ ענבים וכדומה, ואפשר למזוג חצי או שליש כס יין עם מיץ ענבים לפי חוזק היין עכ"ל, משמע מדבריו דמיץ ענבים אינו משכר ומותר להורות למי ששתה אותו.

גם בספר תורת הדרך סימן ט"ז אות ב' כתב דמי שצריך לבדוק סכינים במוצאי שבת, יעשה הבדלה על מיץ ענבים.

מכל האמור יש ללמוד דתלמיד חכם שמצוי שישאלו אותו שאלות שצריכים הוראה בישוב הדעת נכון שיקדש ויבדיל על מיץ ענבים כדי שיוכל להורות בלי עיכובים".

והרב שמואל ברוך גנוט, מח"ס שלהי דקייטא, משנת תפילין ושא"ס, כתב לי: "האם תלמיד חכם חייב להשיב לשאלות? האם אסור לרב עיר לשתות יין, מחשש שישאלוהו שאלות? בודאי שמותר. אלא מאי? כבודו שואל מדין מידת חסידות, שיודע שבאים לשאול ואינו רוצה להשיב פני הבאים ריקם. זאת כבר שאלה המסורה ללב, ולכל אחד יש את ההעדפות שלו, יין מול השואלים".

והרב מרדכי אלמקייס, מח"ס שו"ת ויכתוב מרדכי, כתב לי: "הערה יפה. לכאו' אם הוא ת"ח יחידי בעיר או שמרבים להגיע אליו עם שאלות זה עדיף".

והרב אבנר זאדה, מח"ס שו"ת כולו מחמדים, כתב לי: "הרי בקידוש יוצאים יד"ח ברוב רביעית אף לכתחלה (עיין שו"ע סימן רעא סעיף יג), ולא דמי לליל הסדר דבעינן לכתחלה רביעית (שו"ע סימן תעב ס"ט), ואיסור הוראה לת"ח הוא רק ברביעית ומעלה (עיין שו"ע סימן צט ס"א), ומה דאמרינן בפ"ק דביצה (ד, א) רב לא מוקי אמורא עלויה מיומא טבא לחבריה משום שכרות, מיירי בשותה כמות מרובה (ע"ש בשו"ע ס"ב). ובשותה יין גמור משום מצות החג וברצונו להורות, עיין בסה"ק חיכו ממתקים על חוה"מ (סימן תקל סק"ב), וברמ"א (יו"ד סימן רמב סעיף יג, ובש"ך ס"ק יט)".

והרב פנחס שפירא, מח"ס שו"ת בריתי שלום, כתב לי: "מי שרגיל בשאלות בוודאי שראוי לשמור על עצמו שיוכל לענות בכל עת. אכן, בעל הכנה"ג בשו"ת בעי חיי (כמדומה שבסימן הראשון) כתב שיין שהוציאו ממנו את כח התסיסה אינו יין בכלל וברכתו שהכל, ופירש כך בדברי הבית יוסף בסימן ר"ב בשם הארחות חיים. ובוודאי שה"ה למיץ ענבים של ימינו. ולכן העצה היעוצה היא שיערב שליש יין (אפשר גם יין קל) עם שני שליש מיץ ענבים".

והרב אליעזר רוט, מח"ס תורת חיים וחסד, כתב לי: "יכול לשתות רק רביעית ואינו משכר".

והרב אליהו כהן, מח"ס מעדני המלך, כתב לי: "הנה בנידון זה אם גם המיץ ענבים נחשב כיין או לא כתבו בכמה וכמה מאחרוני דורנו, ועיניך תחזינה למרן מלכא זיע"א בחזון עובדיה שבת ב' (עמ' קמא) שהוא כיין לכל דבר לקידוש ולהבדלה, וכ"כ שם עמ' פא ועמ' תח, וע"ע בילקוט יוסף התשע"ב שבת א' כרך ג' (עמ' תקסד), ובס' כי בו שבת ח"א (עמ' תלה) ועוד, לגבי דעת הפוסקים אודות המיץ ענבים. ועכ"פ הנה מצד אחד לא ראינו לבעלי הוראה שנמנעו מלשתות יין בקידוש כאשר ידעו שיש עוד ת"ח שיכולים להשיב על השאלות, ומצד שני ידוע שמרן זיע"א היה נכנס לנמנם מעט אחרי ההבדלה כדי שלא ימסור את השיעור במוצ"ש כשהוא שתוי, וזאת למרות שהיה שותה רק מיץ ענבים בהבדלה" (כידוע בכל מוצש"ק, הגר"ע יוסף היה נותן את שיעורו המפורסם בבית כנסת היזדים).

ופעם אחת בראש השנה אחרי מוסף ניגש אל הגרי"ש אלישיב רב אחד לשאול שאלה בהלכה, ואמר לו הגריש"א שכעת צריך הוא ללכת הביתה ויענה לו רק בעוד כחצי שעה. אותו רב אמר שימתין חצי שעה, כי התשובה היתה בוערת לאותו יום. והתפלא שהגריש"א צריך לעיין כל כך הרבה זמן בשאלה זו ואינו יודע לענות מיד. אחרי קרוב לחצי שעה חזר הגריש"א וענה לו. כשהתעניין הרב ההוא אחר כך אצל הרבנית למעשיו של הגרי"ש באותו הזמן שחזר מהתפילה, סיפרה בפשטות שהגרי"ש הלך לישון! כי הייתה לפניו שאלה, והוא שתה יותר מרביעית יין לפני התקיעות, ולכן היה אסור לו להורות ולפסוק הלכה, אפילו שידע את התשובה. ובשביל הרב השואל הזדרז לישון כעשרים דקות ואחריהם חזר אל השואל לענות לו (השקדן ח"ג עמ' 94).

ופעם אחת הגיע אחד לפני הג"ר מאיר ברנדסדורפר, רב קהילת תולדות אברהם יצחק וחבר הבד"ץ של העדה החרדית, בערב שבת בשאלת נשים מסובכת קצת, ומאחר והאברך לא ידע להציג את פרטי השאלה כראוי, אמר לו הג"ר ברנדסדורפר לחזור אליו שנית יחד עם בני ביתו כדי שיוכל לענות תשובתו. ולפי שהיה הזמן דחוק בערב שבת לא הספיק האברך לשוב אליו לפני שבת. הג"ר ברנדסדורפר הבין שאותו אברך עלול להגיע עם אשתו בליל שבת כשהוא אוחז אחרי הקידוש, כלומר אחרי שישתה רביעית יין בקידוש היום, ולא יוכל לפסוק לו את השאלה מיד. על כן שינה הג"ר ברנדסדורפר באותו ליל שבת ממנהגו הקבוע לקדש על יין, וקידש על מיץ ענבים. ואכן, בסוף נתברר שכך הוי, והרב פסק שאלה זו לזוג ההוא, באמצע סעודת ליל שבת סמוך אחרי שעשה קידוש היום (שו"ת קנה בשם ח"ד עמ' 16) – מ"צ].

זמירות במשפחה

ש: האם מותר לאישה לשיר זמירות בסעודה משפחתית?

ת: רק אם השומעים הם אבא, סבא, בן, נכד, אח, ובעלה כמובן. ולא אחיין, דוד, בן דוד, גיס, חותן, חתן ושאר קרובי משפחה.

נשים שרות בזמירות

ש: מותר לאיש לשיר זמירות כאשר הוא שומע קול שירה של בני משפחתו או אסור כי אלה דברי קדושה?

ת: אפשר להקל לגבי אשתו, בתו, נכדתו, אמו, סבתו ואחותו. עיין פס"ת עה אות יג.