שיעורי הרב שלמה אבינר

ויכולו

ש: אם לא אמרתי "ויכולו" עם הציבור, כי הארכתי בשמונה עשרה, האם אני צריך לומר עם עוד אחד או שאפשר לבד?

ת: לא חייבים. אין זו עדות ממש. אך יש מהדרים שכן [כתב במ"ב (רס"ח יט) שאמירה זו היא עדות על מעשה בראשית ועדות היא בשניים. אך מובא בחזון איש (לח, י) שאין להדר אחר שניים, כיוון שיש לחוש למעמיד עדים על מעשה בראשית, ואעפ"כ יש קבלה שהחזו"א חזר בו מכך לענין הלכה למעשה (מעשה איש ח"ד עמ' קכא. ח"ז עמ' קמה). אמנם הגר"ח קניבסקי אמר שזה לא נכון שהחזו"א חזר בו בזה, וגם החזו"א בעצמו אמר לא לסמוך על שמועה בשמו (עלון לבירורי הלכה ומנהג 'אליבא דהלכתא' של חברת אהבת שלום, חוברת מט). אך הגרי"ד סולוביצ'יק אמר שאין צריך לדקדק לומר יכולו בשנים דוקא (מפניני הרב עמ' סד) – רשם מ"צ].

הפיכת פנים באמירת בואי בשלום

ש: לאיזה כיוון יש להפוך פנים בסוף לכה דודי?

ת: יש שלוש שיטות: א. אחורה. זה כעין קבלת שכינה, כי בדרך כלל בתי הכנסת פונים לכיוון מזרח, וכך נהגו. ב. לכיוון הפתח. אחד מן הטעמים שהציבור הופך את פניו לצד הפתח באמירת בואי בשלום, כיוון ששם יושב האבל, ופונים אליו כדי לראותו ולנחמו (טעמי המנהגים קכז. מובא ע"י הרב בשו"ת שאילת שלמה א, קמ). ג. לכיוון מערבה. כי השכינה במערב.

כל אחד יעשה מה שהוא רוצה. אין בזה ענין של 'לא תתגודדו', משום שהנהגה זו היא פחות ממנהג. הסביר הגרי"ד סולוביצ'יק בס' פניני הרב (עמ' ריח-רכ) ש"כל המנהגים יש בהם איזה קיום דאורייתא או דרבנן, או חששא לאיזו דיעה בש"ס או בפוסקים". אם כן, יש דין גמור, דין דרבנן ומנהג. הפיכת פנים באמירת 'בואי בשלום' היא דבר חדש ומחודש, ולכן כל אחד ינהג איך שהוא רוצה. [במשנה ברורה כתוב (רסב סק"י): "בקצת מקומות נוהגין לצאת מבהכ"נ לעזרה ואומרים 'בואו ונצא' וכו', ואנו נוהגין שמהפכין פניהם לצד מערב כשאומרים 'בואי בשלום'". כתב הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (או"ח ג, מה): "ובדבר הפיכת הפנים בשעת אמירת בואי בשלום, הנה ברובא דרובא בתי כנסיות שהיו במדינותינו היה הפתח במערב, ולא היה סתירה למעשה. ולכן יש שאמרו שהכוונה היתה למערב משום שהשכינה במערב, ואף שהיציאה היא לכבוד השבת, אולי מכיון שאמרינן ביום השביעי התעלה וישב על כסא כבודו שקאי על השבת, א"כ גם היא במקום השכינה שהוא במערב. ויש שבשביל זה דהוא לשבת דלא מצינו מעלת מערב, לכן הוא להפוך לפתח, והטעם בשביל האבלים אינו כלום, ואם נמצא שהפתח אינו בצד מערב מסתבר לע"ד להפוך למערב, ואיך שעושים כיון שהכוונה לכבוד השבת קדש הוא טוב אף שלע"ד אין ענין פתח שום טעם אם לא מטעם דנראה כמתכוונים לצאת". ובדומה כתב הגר"א נבנצל (ביצחק יקרא על השו"ע רסב סק"י): "אלא לעולם יפנה למערב, גם אם ארון הקודש אינו במערב. אם הצבור פונה בטעות לצד שכנגד ארון הקודש, יפנה גם הוא עמהם לאותו צד בלי לומר 'בואי בשלום', כדי להמנע מאסור תתגודדו. ויאמר 'בואי בשלום' לפניהם או אחריהם ביחידות. העומדים ממזרח לירושלים ומתפללים למערב, אולי טוב שיעשו סיבוב שלם". עוד כתב הגר"א נבנצל בס' ירושלים במועדיה (שבת ח"ב עמ' קנט): "הטעם שב'בואי בשלום' הופכים פניהם, שמעתי מאאמו"ר זללה"ה (הגרש"ז אוירבך) שהוא משום שהשמש שוקעת במערב. נמצא שהיום החדש, שמתחיל מהערב, מתחיל במערב. לפי זה תמיד יש לפנות לצד מערב, גם המתפללים לכיוון צפון או דרום". כך גם מובא בס' אשי ישראל (עמ' שעה), שכשמגיעים ל'בואי בשלום' המנהג לעמוד ולהפוך פניהם לצד מערב, וכמו שיוצאים לקבל אדם גדול. אמנם כתב בערוך השולחן (או"ח רסב, ה): "ועכשיו אנו אומרים לכבודה מזמורים ו'לכה דודי' ובחרוז האחרון עומדים ומחזירים פנינו כלפי הפתח ואומרים 'בואי בשלום וכו' בואי כלה בואי כלה', ויש שהיו יוצאים לשדה לקבל שבת, ויש לחצר בהכ"נ ואנחנו לא ידענו מזה". ובס' נפש הרב (עמ' קנז), סיפר הגרי"ד סולוביצ'יק שראה אצל כמה גדולים באירופה שבשעה שאמרו הצבור 'בואי בשלום' בליל שבת, הלכו ברגל ממקומם שבבית הכנסת עד סמוך לדלת, כדי לקבל את פני השבת דרך הפתח, וכן היה נוהג בעצמו. ומנהג העולם להפוך פניהם כלפי הדלת הוא גם כן עפ"י אותה כוונה. עוד מובא בס' דברי הרב (עמ' קסז), שבשעה שהיו אומרים 'בואי בשלום' היה נוהג הגרי"ד ללכת מכסאו, שהיה סמוך לארון הקודש, עד לאחורי בית הכנסת ואף היה פותח את הדלת. ובס' ארץ הצבי (ס' יב הערה ז), כותב הג"ר צבי שכטר שבשעה שלימד הגרי"ד סולוביצ'יק דין זה בשיעוריו בבית הכנסת בניו יורק, ששמה פתח בית הכנסת היה מן הצד ולא כנגד ארון הקודש, אמר בפירוש שבית הכנסת שהיו נמצאים בו נבנה שלא כדין, והוסיף שצריך להחזיר פנים לכיוון הפתח בשעת אמירת 'בואי בשלום'. כך גם כתב הג"ר בנימין יהושע זילבר בשו"ת אז נדברו (ב, ו), שכל ענין של קבלת שבת הנזכר בגמרא וכן המנהג שלנו לעמוד ולהפוך פנים לכיוון הפתח כשאומרים 'בואי בשלום', הוא רק על מנת להמחיש שאנו הולכים לקבל את פני המלך, אך העיקר הוא הכנת הלב לקבל תוספת וקדושת שבת קודש והכנה לנשמה היתירה שהאדם זוכה בה בשבת, וההמחשה היא בבחינת חיצוניות שמעוררת את הפנימיות. הטעם הזה שייך גם לדעה שהולכים לפתח כדי לקבל את השכינה. וכן מובא במשנה ברורה (מ"ב רסב סק"י): "ונוהגין לעמוד אז ולעשות דוגמא כמו שמקבל פני אדם גדול", והן הן הדברים שכתבנו. לכן תמיד הופכים את הפנים לצד הפתח. ובשו"ת תשובות והנהגות (א, רפה), הגר"מ שטנרבוך כתב שבדרום אפריקא (שמשמש שם כרב ואב"ד חצי כל שנה) בהתחלה אמר שיש לפנות לצד מערב שכן מבואר בשער הכוונות מהאריז"ל, ומובא בכה"ח רסב אות לב. אלא אח"כ התעורר אצלו שכל זה כשיצאו לקבל שבת בחוץ בשדב כמנהג הקדוש האריז"ל כמבואר שם, אבל בזמנינו שאומרים בואי בשלום בבית הכנסת העיקר שיהא כמקבל פני אורח שבא, הוכפים הפנים אל פתח ביהכנ"ס. עיין בכה"ח (רסב ס"ק לב) שצריך להחזיר פניו למערב ששם השמש שוקעת, אך הג"ר בצלאל שטרן כתב בשו"ת בצל החכמה (ג, סה) שמה כתב כה"ח הוא דווקא לאלו המקבלים שבת מחוץ לבית הכנסת, אך למתפללים בביהכ"נ העיקר שיהפכו פניהם לצד הפתח – רשם מ"צ.]

תפילה בציבור לנשים

ש: יש עניין לנשים להתפלל תפילה במניין של גברים, כלומר יש הבדל אם היא תתפלל לבד?

ת: אין הבדל. זה אישי. איך שיותר טוב לה בכוונה.

ש: הרב כתב שאין חובה לאישה ללכת להתפלל בבית הכנסת, אז האם אני יכולה לישון עד מאוחר בשבת?

ת: העיקר הוא שהאדם לעמל יולד וצריך להתאמץ לעבודת ד' (מסילת ישרים פרק א).

הפטרה

ש: מתי תוקנו ההפטרות ומדוע?

ת: כי הגויים אסרו לקרוא בתורה. כנראה בימי אנטיוכוס. עיקר תוי"ט פרק ג בשם ספר תשבי.

אב הרחמים

ש: האם הרב אומר אב הרחמים כל שבתות ושזה בגלל השואה כדעת הרב צבי יהודה?

ת: כן, כי הוא נתקן על גזרות תתנ"ו של מסעי הצלב, ונוראות השואה היו לאין ערוך. [עיין ס' צבי קודש (עמ' 241), שפעם רבנו סיפר לתלמידים שהוא אומר "אב הרחמים" בכל שבת ואפילו בשבת יום טוב, שבת ראש חודש ו'שבת מברכים', משום שכשתיקנו את "אב הרחמים" על גזרות ת"ח ות"ט, הגזרות היו אמנם קשות, אבל הן כאין וכאפס לעומת אלה שהיו בשואה. ואם אז תיקנו לומר "אב הרחמים" ונמנעו לאומרו בשבתות מיוחדות, הרי שלאחר השואה יש מקום לאומרו בכל שבת. וכדרכו, לא כפה על התלמידים אלא אמר: "אני אומר, ואתם, אם זה לרצונכם, תנהגו גם אתם כך". ואכן, מאז הונהג כך במניין של רבנו. וכן במניין של ישיבת עטרת ירושלים – רשם מ"צ.]

ותיקין

ש: אני נוהג לקום בכל יום ותיקין לתפילה. האם גם בשבת אני חייב?

ת: לא. המנהג שקיבלת עצמך הוא על ימי חול ולא על שבת. בכלל, כל מנהג טוב שאדם לוקח על עצמו, יאמר "בלי נדר".

עלוני שבת

ש: אני לא מצליח להתרכז בקריאת התורה בשבת. האם מותר לי לקרוא במקום זה את העלוני שבת?

ת: ודאי אסור. יש להתאמץ כמו שאפשר, כל אחד כפי כוחו, אך בוודאי לא לעסוק בדברים אחרים.

תרגום או רש"י ב"שניים מקרא ואחד תרגום"

ש: מה עדיף ב"שניים מקרא ואחד תרגום": תרגום או רש"י?

ת: יש מעלה לכאן ומעלה לכאן. המעלה של התרגום הוא שהוא מסיני. אונקלוס קיבל אותו מרבי אליעזר ורבי יהושע (מגילה ג, א). המעלה של רש"י הוא שהוא מובן ומסביר את הכל ע"פ מדרשי חז"ל (מ"ב רפה סק"ו). ומשום שיש מעלה לכאן ולכאן, כל אחד יחליט באיזה מעלה הוא רוצה לזכות. [עיין שו"ת אבני ישפה (ח סה אות ח): "וראיתי שספר חפץ חיים חייו פעליו, שרש"י עדיף על תרגום. וכן נראה לי מדויק בלשון המ"ב סק"ד שכתב על רש"י וז"ל: "שהוא מפרש את המקרא כמו שמפרש התרגום ויותר ממנה עכ"ל. וכיון שהוא יותר מתרגום, הרי הוא עדיף. ועיין בבה"ל שם, שגם נוטה למה שכתבנו כאן. ובפרט בזמנינו שאין אנו בקיאים בלשון התרגום, שעדיף לקרוא רש"י" – רשם מ"צ.]

שמו"ת בלילה

ש: מותר ללמוד שנים מקרא ואחד תרגום אחרי שקיעה?

ת: כן. כל הלילה. זה הדין (שו"ת לבושי מרדכי קפו).

תפילה על ידי חילול שבת

ש: האם לקיים תפילה בשבת על ידי אנשים שבאים ברכב?

ת: לא. מצווה הבאה בעבירה. יש לבטל. שו"ת אגרות משה או"ח א צח.

בקשות בשבת

ש: מותר לומר בשבת כל מיני בקשות אישיות?

ת: אם הן רוחניות (הליכות שלמה – תפילה יד יא. הגרי"ש אלישיב בדולה ומשקה קמט בהערה – מ"צ).

תפילה לזיווג בשבת

ש: מותר להתפלל על זיווג בשבת?

ת: כן, זה נחשב בקשה רוחנית ולא חומרית.

שניים מקרא

ש: מה עדיף, ללמוד תורה או שניים מקרא ואחד תרגום?

ת: שמו"ת זו חובה. שו"ע או"ח רפה א.

קול נמוך בלימוד תוכחה בשמו"ת

ש: כשלומדים שמו"ת בפרשת התוכחה, האם יש עניין לומר בקול נמוך כמו שהבעל קורא מנמיך קצת?

ת: לא.

[הג"ר גמליאל הכוהן רבינוביץ שאל שאלה זו, והשיב הג"ר יוסף ליברמן בעל "משנת יוסף": הנמכת קול שייך רק בש"ץ הקורא בקול רם (גם אני אודך עמ' רנ).

וכן השיב לו הג"ר עובדיה יוסף (שלחן יוסף עמ' לז) – מ"צ].

עמידה בלימוד שמו"ת עשרת הדברות

ש: האם יש לעמוד כשלומדים שמו"ת בעשרת הדברות?

ת: לא.

[וכן שאל את הג"ר גמליאל הכוהן רבינוביץ, והשיב הגר"ח קניבסקי: אולי (גם אני אודך ח"ב שאלה קז). והשיב הג"ר יוסף ליברמן בעל "משנת יוסף": רק המקרא ובצבור, וביחיד א"צ לעמוד (גם אני אודך עמ' רנג)– מ"צ].

נוטה למות בשבת

ש: האם נוטה למות אומר וידוי גם בשבת?

ת: כן. נטעי גבריאל (א ח – מ"צ).

ספר דברים בתקופת הקיץ

ש: יש סיבה מיוחדת שקוראים את ספר דברים דווקא בקיץ?

ת: הרבי מסטמאר אמר שמן השמים זימנו שיקראו בחומש דברים בקיץ שעם בני ישראל יוצאים לנופש, ואם יצטרכו ליקח עמהם ספרי מוסר והתעוררות יקשה עליהם הדבר. לכך נתן לנו ללמוד ספר דברים דווקא בקיץ, שבספר זה כלול הכל, וממילא לא יצטרכו לטרוח לקחת רק חומש דברים...

אמירת "ויכלו"

ש: מדוע לאמירת "ויכלו" יש ערך של עדות על בריאת העולם? הרי לא היינו שם ואיך נעיד על מה שלא ראינו?

ת: זה לא ממש כמו עדות בבית דין, ששם יש לעדות משקל וכוח מכריע. ה"עדות" באמירת "ויכלו" היא מעין מליצה, כדי להשריש בנו את חשיבות הדבר. גם כל ההנהגות של אמירת "ויכלו", כמו אמירה בשניים ובעמידה, הן כדי להדגיש לנו שזה דבר גדול (וכתב במ"ב [רס"ח יט] שאמירה זו היא עדות על מעשה בראשית ועדות היא בשניים. אך מובא בחזון איש [לח י] שאין להדר אחר שניים, כיוון שיש לחוש למעמיד עדים על מעשה בראשית, ואעפ"כ יש קבלה שהחזו"א חזר בו מכך לענין הלכה למעשה. מעשה איש ח"ד עמ' קכא. ח"ז עמ' קמה. אך הגרי"ד סולוביצ'יק אמר שאין צריך לדקדק לומר ויכולו בשנים דוקא. מפניני הרב עמ' סד – מ"צ).

דרשה בשבת בין מנחה למעריב

ש: בשו"ע ברמ"א כתוב לא לקבוע שיעור בשבת בין מנחה למעריב. והרי עינינו רואות שיש?

ת: מותר. וזה תלוי בטעם. עיין פס"ת (רצב אות ח – מ"צ).

שמו"ת

ש: האם אפשר לצאת ידי חובת שניים מקרא ואחד תרגום על ידי שמיעה בקלטת?

ת: לא די. יש לומר באותו הזמן.