שיעורי הרב שלמה אבינר

*מקצת שאלות שנשאלו בזמן הגירוש הנורא

ש: האם מותר לחבל בכלי רכב של הצבא וכדומה על מנת למנוע את הגירוש?

ת: חלילה, זה לא רכוש פרטי שלך. הוא גם נצרך להגנה. גם מרחיק את העם מארץ ישראל.

ש: יש טעם להתקדם לכיוון הגוש?

ת: מצוה גדולה, אך בלי להתעמת עם כוחות הביטחון.

ש: האם בן חייב לעזור להוריו לארוז בגוש משום כבוד אב ואם, או מותר לו לסרב?

ת: הוא חייב לעזור, גם אם חושב שזו טעות, מדין עזרה להורים, לפחות חייב לפנים משורת הדין.

ש: ראיתי מחזות נוראים. כיצד להתחזק?

ת: ארץ ישראל נקנית ביסורים, אך כך היא נקנית ממש.

ש: אני די מיואש מלנסות לעצור את ההתנתקות, אני בגוש שבוע, אני מנסה, אבל זה נראה אבוד, כיצד להתחזק ולהתעודד?

ת: קח דוגמה מתושבי הגוש שנמצאים שם עשרים שנה ומחזיקים מעמד. אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם לא יתייאש מן הרחמים. אם הקב"ה יחליט לעשות נס, עלינו להיות פה, כדי שיהיה מי שיקבל אותו. וגם בדרך הטבע, יש תקוה.

ש: מה עם סירוב פקודה?

ת: לא לסרב פקודה, אך לא להיות מסוגל.

ש: מותר להתחיל לארוז?

ת: כן. כדי לא להפסיד רכוש. צדיקים ממונם חביב עליהם.

ש: מה לעשות כשהצבא יבוא לישוב? מה מטרתנו? לעצור פיסית? מחאה?

ת: מחאה בכח זה לא ילך. רק אור ינצח.

ש: מצב רוחי ירוד ואני מתחיל להישבר כיון שאין תזוזה במאבק.

ת: אנו עושים את חובתנו וד' הטוב בעיניו יעשה.

ש: הכח ממש נגמר לי. זה לחיות מלילה ללילה, אולי כדאי שאשב בבית ואלמד תורה.

ת: כן. כי עיקר המאבק הוא רוחני והוא ארוך.

ש: מה זה מועיל לרדת דרומה בשלב זה? במיוחד שהמאבק הוא הרבה יותר עמוק וארוך?

ת: הכי טוב ללמוד תורה. שני בדרגה לעסוק בפנים אל פנים, כי ביסודו, זה מאבק רוחני.

ש: האם אדם שמפנה, יינו הופך ליין נסך שהרי ארץ ישראל חמירא משבת (או"ח שו יא), וגם זה בפרהסיא?

ת: לא נהפך, מכמה סיבות.

ש: אם עוצרים אותי, אז להזדהות ולשתף פעולה עם החוקרים, או לשמור על זכות השתיקה?

ת: לשתף. הם לא אויבים. זו משטרה שלנו.

ש: האם מותר לישון בתוך פרדס ששייך למישהו?

ת: אם משערים בוודאות שיסכים.

ש: כמה איסורים עובר אדם ששורף פח זבל?

ת: בהחלט, עובר על כמה.

ש: האם יש עניין לעכב את הפינוי בכח פסיבי או לצאת כבר היום מהגוש?

ת: להישאר כמה שאפשר בלי שימוש בכח.

ש: אני בן עשרים. האם להקשיב להורים, או למנוע את פינוי ארץ ירץ ששקולה כנגד כל המצוות?

ת: לפעול למען א"י אבל בלי עימותים.

ש: האם לצעוד לכיסופים, כשיש סיכוי גדול להעצר?

ת: לא לעשות דברים שנעצרים עליהם.

ש: מתארגנים קבוצה לכיסופים לחסום את הציר. אני בת. האם צנוע עבורי ללכת?

ת: העיקר לא להתעמת עם כחות הבטחון.

ש: לא ניתן להגיע לכיסופים. מה לעשות?

ת: לעמוד בכל מקום בארץ בצידי הכביש באופן חוקי ולהפגין.

ש: שהבנות תשכבנה על הכביש למען חסימת הציר?

ת: זו ודאי מסירת נפש, אך לבת אין זה צנוע.

ש: אם הורי לא רוצים שאלך לגוש?

ת: להבטיח שלא תעשה שום דבר בלתי חוקי ולדווח להם על הכל.

ש: אם אשאר בגוש יהיה לי משבר נפשי קשה. האם להישאר?

ת: אם יש סיכון נפשי, סע.

ש: איך פועלים ברגע זה?

ת: אנחנו עושים את מה שאנו מצווים וד' יעשה הטוב בעיניו.

ש: יש שרוצים לנקב גלגלי רכבים כדי לעכב הגירוש. זה טוב?

ת: זה לא טוב. להסביר לחברים, אך לא לריב.

ש: האם להוריד מזוזות?

ת: כן, כדי שלא תיפולנה בידי הרוצחים.

ש: האם להוציא את הילדים מהגוש?

ת: לכתחילה יש להשאירם כמה שאפשר, כיוון שהיו שותפים, אלא אם כן מדובר במחזות קשים מדי.

ש: האם מותר לחבל בציוד של הצבא או ציוד אזרחי שמביאים?

ת: אסור להזיק לרכושו של חבר! גם אין זה מועיל.

ש: האם כבנות שרות לאומי אנחנו יכולות לסייע למשפחות מגורשות בבתי מלון, מטעם סל'ה?

ת: מצוה גדולה, אך לומר שאתן לא מטעם סל'ה, כדי שיתנו בכם אמון.

ש: היכן התוצאות של כל התפילות והתהילים ומסירות הנפש?

ת: אל תעשה תפילתך קבע (ברכות) – לומר שהקדוש ברוך הוא חייב למלא בקשתך – אלא תחנונים. ואל תמסור את הנפש על דעת נס (רש"י על הפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל).

ש: אם אני לא שם, האם אני צריך לקרוע?

ת: כן. לברך דיין האמת כעל בשורה רעה.

ש: אני לא תושב. האם עדיף לצאת מרצון ובלי תיק פלילי?

ת: בלי תיק, כי זה מפריע לעבודת ד'.

ש: האם לבצע קריעה על ראיית המראות בטלויזיה?

ת: כן, כעל בשורה רעה. ולברך דיין האמת בשם ומלכות.

ש: האם מותר לזרוק חול בעיניהם של החיילים שמנסים לטפס על הגג?

ת: חלילה!! איך חשבת על זה?!

ש: האם מותר לבוא עם החיילים ללא התנגדות?

ת: מותר. זה לא נקרא מרצון.

ש: אני בת. אם באה שוטרת או חיילת לפנות אותי, האם לצאת או להתנגד?

ת: אפשר לצאת או לתת שימשכו אותך אבל בלי מאבקים.

ש: האם על ישוב יהודי שנחרב חייבים לקרוע ולברך ברוך דיין האמת?

ת: פעם אחת על כולם, כי נכל חורבן אחד. לקרוע אולי לא חייבים, אך כך פסקו רבני הגוש. לברך דיין האמת חייבים כעל בשורה רעה.

ש: האם גם חייל שבא לפנות צריך לקרוע?

ת: כן. ומותר במדי צה"ל כי הם ניתנו לו לשימושו, כולל שימוש זה על פי ההלכה, כך פסק הגר"ש גורן.

ש: אני נער בן 17. איזה ספר עלי ללמוד לאור המצב?

ת: מסילת ישרים וחובות הלבבות שער הבטחון ושער הכניעה.

ש: האם להתנגד לפינוי על ידי הצבא באמצעים תקיפים, כגון זריקת אבנים על חיילים, כך שיזכרו שהיתה מסירות נפש?

ת: חלילה לפגוע בחיילים! ומסירות נפש – יש על מגורים שם שנים על גבי שנים.

ש: האם מותר לצרף למנין יס"מניק?

ת: ודאי. איזה שאלה!

ש: האם מותר לעזור לפרק חממות?

ת: מצוה גדולה לעזור להציל.

ש: רב גדול אמר בשבועות האחרונות שלא תהיה התנתקות, קצת קשה לי להבין איך זה מסתדר עם המציאות.

ת: אני לא שמעתי. גם לי לא מובן. אך אם אמר, אולי כוונתו היתה לחזק את המאבק.

ש: הציבור זקוק לשמוע את דברי הרבנים, כיון שמרגישים בגידה איומה והשפלה, ושומעים כל היום רק את דברי התקשורת.

ת: צודק. אך כיון שלא נותנים להם מקום בתקשורת, עליך לפנות אליהם.

ש: האם מותר להתפלל שאריק שרון ימות?

ת: אל תשאל שאלות מסוג זה שיענו לך אסור.

ש: זו תורה וזה שכרה?! ראשית צמיחת גאולתנו?!

ת: יש דין ויש דיין אבל במהרה.

ש: האם מותר לשמוע מוסיקה בימים אלה של גירוש?

ת: כל אחד כפי הרגשתו.

ש: איך להתייחס לראש הממשלה?

ת: רשע. אבל לא לשנוא.

ש: האם מותר להשתמש בכספי מעשר כספים לקניית ממתקים והפעלות לילדי הגוש המגורשים?

ת: ודאי.

ש: האם חייל או קצין הוא רשע? חבר כנסת?

ת: חייל או קצין לא – הוא קרוע בין מוסר ופקודה. חבר כנסת הוא חופשי, ואם כך הצביע לזרוק אנשים לרחוב, הוא רשע.

ש: האם יש להצטרף לשיירה רגלית שיוצאת לכיוון חומש ושא-נור?

ת: כן, אבל לא להסתכן בכניסה לכפרים ערבים, כי זו סכנת נפשות ממש.

ש: האם ראוי לאדם שבימים אלו של גירוש יהודים יימנע מיחסי אישות?

ת: חשבון אישי של שני בני הזוג יחד.

ש: הייתי מציע לשנות את התפילה לשלום המדינה, ובמקום "ושלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה", לומר: "סלק ממשלת זדון והקם ממשלה של אמונה" וכדומה.

ת: אין לשנות נוסחאות, לכן עדיף שתוסיף את הנובח שלך בסוף. אך יותר טוב לא לשנות כלום כי עתה זו הממשלה שלנו, לכן יש להתפלל שד' ישלח לה אור ואמת, כדי שלא תעשה שטויות, וממילא זה כולל את הפיכתה מממשלת זדון לממשלת אמת.

ש: קרעתי על חורבן גוש קטיף, האם עלי להישאר עם חולצה זו מספר ימים?

ת: לא חייבים, כמו על שאר קרובים. על אביו ואמו קורע בצד שמאל, וצריך להישאר כך כל השבוע, ואם מחליף בגד, שוב קורע כי המצוה להראות קרוע. על שאר קרובים, קורע בצד ימין, ורשאי להחליף בגד, כי המצוה היא לקרוע.

ש: האם כאשר מגרשים אותנו יש לעקור עצי פרי משום לא תחנם, שלא יפלו בידי המרצחים?

ת: יש איסור בל תשחית. וכן סכנה סגולית. ומי שעובר על לא תחנם – זה הממשלה. ואנו משאירים עצים מתוך אמונה מוחלטת שנחזור.

ש: יש לשרוף את דגל המדינה?

ת: חלילה. הדגל בסדר גמור, ראש הממשלה לא בסדר.

ש: לא מאמין לא לבג"ץ, לא לממשלה, לא למשטרה, איך אשלח את בני לצבא?

ת: ראש הממשלה גירש אותנו מגוש קטיף ומצפון השומרון. אל תתן לו לגרשנו מהצבא. אדרבה אנו נראה לו שזה הצבא של כולנו.

ש: האם מותר לחייל לאבטח את אלה שעסוקים להרוס בתים בגוש קטיף?

ת: כן, לצערנו תמיד צריך להגן על יהודי בכל מצב.

ש: מאיפה שואבים עידוד במשברים?

ת: ממה שנשאר ולא נשבר.

ש: אני לא מצליח להתרכז בלימוד תורה.

ת: זה בגלל שאתה אבל.

ש: הגירוש פער בי סדק עמוק. האם מותר לי לעשות דבר קיצוני שיפגע רק בי?

ת: ריבוי לימוד תורה קיצוני.

ש: כמה חודשים הצטרפתי לחבל קטיף עם משפחתי, התגוררנו בבית של משרד השיכון, וצרכנו מים וחשמל. האם עלינו לשלם?

ת: לא אתה בעל-דברים בשאלות אלה, אלא מזכירות הישוב, כיון שהזמינה אותך. אך אם תרצה, תרום לקרן למען המגורשים.

ש: למה "לא נשכח ולא נסלח", האם אין ענין לסלוח?

ת: אם יעשו תשובה ויתקנו ויכפרו ויבקשו סליחה, אז נסלח (עיין יומא כב ב, כג א).

ש: האם זאת אומרת שאין לאהוב אותם?

ת: יש לאהוב את כולם, כולל רשעים.

ש: שמעתי בשם מקובלים שצריך שבירה לפני הופעת האור. אולי ההנהגה העליונה מכינה לנו אור גדול – הופעת משיח צדקנו?

ת: יש מאוד להזהר מכל מיני נבואות, שאחר כך מביאות לאכזבה. על כל פנים, זה תלוי בעמלנו.