שיעורי הרב שלמה אבינר

סיכון ילדים ביישוב בבית לחם בקבר רחל

ש: האם מותר לסכן ילדים ביישוב בית לחם בקבר רחל?

ת: השאלה הזאת כבר מופיעה בפתחי תשובה אבן העזר סימן עה (סק"ו) שמביא משו"ת מעיל צדקה (סי' כו) אודות שלושה חברים שרצו לעלות לארץ ישראל, הם נשיהם ובניהם הקטנים, ובית הדין שבעירם רוצים לעכב על ידם שלא ליסע עם בנים קטנים מחשש סכנה פן לא יוכלו לסבול צער טלטול הדרך ונענוע הספינות ושינוי האוויר. שאלו האנשים האלה אם יימנעו מנסיעה זו או לא ואם יחושו לגזירת בית דין בזה? השיב במעיל צדקה: א. זה לא מסוכן. והרבנים היושבים על איי הים כתבו שעיניהם ראו בכל יום נוסעים דרך ים לקצוי ארץ עם ילדים קטנים. כלומר אין לשאול רבני יבשה, הם לא מבינים בענייני ים. כל יום מפליגות ספינות, וסוחרים מפליגים. סוחר הוא תמיד אמת המדה של אדם שפוי. ב. אין דבר כזה - הורים בלי הילדים. לאן שהולכים ההורים, מבחינה הלכתית, הילדים באים איתם.

לכן את השאלה אם היישוב בבית לחם בקבר רחל הוא מסוכן, אין לשאול את רבני בני ברק, אלא יש לשאול את הרבנים הגרים בישובים (וסמך לרעיון זה, ראיתי שהרב שלמה מלר, מחבר ספרים רבים על בית בריסק, הקשהבשם אביו ווארט שהתחדש בנוגע לרשב"י ולר' אלעזר (שבת לג, ב) דקשה מדוע לקחו עמו למערה, הרי הגזירה היתה רק על רשב"י ולא על רבי אלעזר, ואיך לקחו למקום סכנה? ואמר הר"ש מלר לו עפ"י המעשה שסיפר לו ר'י יעקב ניימן שכשהגרי"ד היה במיר באלול תרצ"ה הגרי"ז שלח לו טלגרם למיר שיבוא הביתה לראש השנה, ושתמהו למה מבקש ממנו לעזוב את הישיבה הגדולה ורבי ירוחם בראשם עם ראש השנה במחיצתו, ושישוב חזרה לבריסק ששם היו רק עשרים איש [במנין שבבית], אמר הגרי"ז: "בן צריך להיות אצל אביו". לפי"ז אמר שרשב"י רצה שרבי אלעזר יהיה איתו, כי בן צריך להיות עם אביו. ועבור רבי אלעזר בנו הסכנה הגדולה יותר הוא אם יהיה בחוץ יותר מאילו יבוא יחד עמו למערה, עיי"ש לעוד הסברים. חזיתיה לרבי מאיר ח"ב עמ' 127).

פעילות צבאית בשבת בשביל קיום מנין בקבר רחל

ש: בשבתות שהישיבה לא נמצאת, לפעמים אין מניין בקבר רחל בשבת, האם מותר ללכת לאסוף מתפללים מהשכונות הסמוכות, כגון גילה והר חומה, כשהדבר כרוך בחילול שבת של החיילים?

ת: מותר. ארץ ישראל נקנית על ידי נוכחות. גם על ידי צבא וגם על ידי ישיבה. בחסדי ד' – לכיבוש זכינו. אך כידוע, לא די בכבוש אלא יש להחזיק את הכיבוש. וכיצד? על ידי התיישבות. רבותינו אומרים על הפסוק "וישבתם בה" (במדבר לג נג): בזכות שתירש – תשב, "והורשתם את הארץ" (עיין רש"י שם). אך לא פחות מזה, בזכות שתשב – תירש. הא בהא תליא.

כתוב: "ברזל ונחושת מנעליך" (דברים לג כד) - אלו גיבורי ישראל שיושבים על הגבול וסוגרים את ארץ ישראל כמו ברזל ונחושת (רש"י).

כתוב בגמרא שבת (יט א): "אין צרין על עיירות של נכרים פחות מג' ימים קודם לשבת ואם התחילו אין מפסיקין. וכן היה שמאי אומר: 'עד רדתה' (דברים כ, כ) אפילו בשבת". כלומר, אנחנו ממשיכים במלחמה אפילו בשבת עד שהכל תחת ידינו, ואפשר לחיות באורח חופשי. במדינה נורמלית וחופשית, אדם הולך לבית-הכנסת בשבת. לכן גם פה, אדם יכול ללכת לבית-הכנסת וכוחות הבטחון צריכים לאבטח. אחרת, נישאר כל השבתות כלואים כעכברים בבית. גם בתל אביב יש צבא ומשטרה ברחוב.

השאלה הזאת נשאלה, כשהיינו בהתחלת ישיבת מתנחלי חברון. שאלו את הג"ר שלמה גורן: האם מותר ללכת בשבת למערת המכפלה אחרי ששוחררה עם נשק ואבטחה? הוא התיר משום שנוכחות היא המשך הכיבוש, כמו שכתוב בגמרא שבת (יט א): "וכן היה שמאי אומר: 'עד רדתה' (דברים כ כ) אפילו בשבת". "עד רדתה", הכוונה עד שהכל תחת ריבונותנו. אני לא הלכתי כי אני כוהן ואיני נכנס למערת המכפלה, אבל אחרים הלכו.

כל מה שנצרך כדי שיהיו חיים נורמליים, מותר בשבת.

ישיבה עם מעט תלמידים

ש: מה הערך להקים הרבה ישיבות עם מעט תלמידים כמו הישיבה בקבר רחל?

ת: כתב הג"ר משה צבי נריה בשירו: "ישיבות נקים בכל מקום בעיר ובכפר, בעמק בהר, בצפון ובדרום וגם בלב המדבר" (שיר "בראשית היתה מחשבה"), ובדורות האחרונים הוסיפו לשיר: "וגם בשטח המשוחרר". ללמוד בכל מקום, גם בהיותנו בכל מקום נקרין תורה, ובכל מקום ניתן מה שקיבלנו.

אנחנו צריכים להקים ישיבה בכל מקום, כי התורה היא הלב של החיים. הישיבה או בית מדרש, הם מעיין של קדושה, טהרה ודבקות אלוקית. לכן צריך להקים ישיבות בכל מקום ואז אנשים יבואו ללמוד. לא משנה אם יש מעט תלמידים או הרבה תלמידים. איפה כתוב כמה תלמידים צריכים להיות בישיבה? רבי עקיבא הייתה לו ישיבה עם 24,000 תלמידים ואחר כך מתו, והקים ישיבה עם חמישה תלמידים. ומחמשת התלמידים הללו קמה כל התורה של כל עם ישראל.

הרב מרדכי פירון, הרב הראשי לצה"ל לשעבר, מספר: בגיל שש עשרה בשנת ת"ש, עליתי לארץ. היו בארץ שלוש ישיבות, כל ישיבה עשרים תלמידים, עשרה אברכים עשרה רווקים, עשרה אברכים מיואשים מה הם יעשו בחיים, עשרה רווקים מיואשים מי יסכים להתחתן עם אחד כזה שהצפי שלו להיות אברך ישיבה. הלכתי ללמוד בישיבת מרכז הרב, גם שם היו עשרה אברכים מיואשים ועשרה רווקים בדרך. שאלתי את רבנו הרב צבי יהודה, כמו ששואל כל תלמיד שיעור א': הרב, מה מיוחד בישיבה שלך? אמר: הישיבה שלנו היא הישיבה של הכוהן הגדול. אמרתי שזה ממש לא נראה ככה. אמר: זה לא נראה ככה אבל רוחו של הכוהן הגדול מרחפת על הישיבה הזאת. ובסוף, מהעשרים היו חמישים, שמונים, מאה, מאתיים, מאות ואלפים, ומהישיבה הזאת נולדו הרבה ישיבות, ועכשיו כל הארץ מלאה עם ישיבות שנולדו מהישיבה של מרן הרב קוק, וגם אולפנות ומדרשות. יש עשרות אלפים שלמדו בהם.

עכשיו יש עשרים תלמידים, ויהיו שלושים, מאה, אלפים, עשרות אלפים. אנחנו לא ממהרים, לאט לאט תגדל ותגדל.

תפילה בקבר צדיקים

ש: מה הערך להתפלל על יד קברי צדיקים כמו כאן בקבר רחל? הרי אנחנו מתפללים לקב"ה ולא לצדיקים?

ת: זה נכון. כבר כתב במשנה ברורה בהלכות ערב ראש השנה, שיש מנהג להתפלל בקברי צדיקים (תקפא ס"ק כז): "דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים, והתפילה נתקבלה שם יותר. אך אל ישים מגמתו נגד המתים, אך יבקש מהשם יתברך שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר". ודאי אנחנו מתפללים לד' ולא לצדיקים, אבל אנחנו מבקשים מהצדיקים לעזור לנו, כי הרי הצדיקים לא מתים. צדיקים במיתתם נקראים חיים. כמו שאדם מבקש מרבו החי לעזור לו, לתת עצות ולהתפלל עבורו, כך אדם יכול לבקש מרבו המת. הצדיקים במיתתם עדיין חיים אבל פועלים בדרך אחרת. יש הרבה דרכים לקב"ה. יש אפילו דוגמה של צדיק שנפטר ופועל כבר שלושת אלפים שנה: רחל אמנו.

בנוסף לכך, קבר צדיק הוא מקום קדוש, כי שם נקבר הצדיק. ומי שמתפלל במקום קדוש זה יותר ממי שמתפלל בכל מקום. הקב"ה שומע תפילת האדם בכל מקום אבל יותר קדושה הוא תפילה בארץ ישראל, ומעל זה קבר צדיק בארץ ישראל.

למשל, הג"ר שלמה זלמן אוירבך, כשהיה נוסע מביתו בשערי חסד לישיבת קול תורה בשכונת בית וגן, היה עובר על יד הר הרצל והיה מתפלל שם ואומר שכיוון שאלו קברי צדיקים שמתו על קידוש השם, אין לו מה לנסוע למרחקים (אורו של עולם עמ' 380).

אין חובה ואין מצווה להתפלל בקברי צדיקים אבל יש ערך, וכל אחד לפי השיקול שלו.