שיעורי הרב שלמה אבינר

שאלה: ראיתי שכתוב בספר 'קיצור שלחן ערוך', בהלכות משא ומתן (סב, טז), שאם אדם חשב לעשות משהו למישהו הוא חייב לעשות את זה. אם חשבתי לעשות משהו ופתאום גיליתי שלא היה חכמה במחשבה או שהתלהבתי יותר מדי, האם אני חייב לעשותו?

תשובה: אם החלטתי בלב למכור לך את הכסא בעשרים שקלים, ואתה מוכן לשלם שלושים שקלים, מן הדין מותר למכור לך בשלושים שקלים אלא ששייכת כאן חומרה הנקראת "דובר אמת בלבבו". רב ספרא היה דובר אמת בלבבו (מכות כד, א ופרש"י). רב ספרא החליט למכור חפץ בעשרה שקלים, ובא האדם לשלם לו. אמר: הבאתי לך עשרה שקלים. רב ספרא לא ענה משום שהיה באמצע קריאת שמע, אז האדם אמר: בסדר, אתן לך עשרים שקלים. שוב הוא לא ענה. אמר: שלושים שקלים. בסוף גמר את קריאת שמע ונתן לו האיש שלושים שקלים. אמר רב ספרא: לא, אני התכוונתי למכור לך בעשרה, אני מוכר לך בעשרה. כלומר, זה נקרא דובר אמת בלבבו, ומה שנקרא בעברית של ימינו: איני רוצה לעשות שקר בעצמי. מן הדין רציתי למכור בעשרה, אתה מוכן לשלם שלושים – מה טוב! אך זו חומרה טובה וראויה, אמנם זו אינה חובה. לכן, אם אדם רוצה לחזור בו, מותר לחזור בו אם ישנן סיבות טובות. עיין בלשונו של 'קיצור שלחן ערוך', שלא כתב לשון "חובה" אלא לשון "ירא שמים יש לו לקיים".

צריך להתרגל להסתכל בדברי הפוסקים מתי הם אומרים חייב, מתי הם אומרים ראוי וכו'. בעל קיצור שלחן ערוך היה גאון עצום מגאוני הדור. אמנם הוא כתב ספר פשוט, אך הוא גם כתב ספרים עמוקים עם חידושים ופלפולים על גמרות וכו'. בכוונה הוא לא כתב לשון 'חייב' אלא לשון 'ראוי'.