שיעורי הרב שלמה אבינר

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]חג הסיגד

ש: האם יש לומר תחנון ביום חג הסיגד?

ת: כן. ועולי אתיופיה לא יאמרו.

כהן שנשא גרושה

ש: האם כהן שנשא גרושה פוטר מתחנון?

ת: ודאי לא. אין זה יום שמחה אלא יום עצב (דלא כהגרי"ש אלישיב שפוטר מאמירת תחנון, שסוף סוף הוא חתן ואצלו הוי יו"ט, אבל עליה לתורה מסתבר שלא יקבל, כי למה יכבדו אותו והרי עבר על איסור. קב ונקי כה – רשם מ"צ).

תחנון ביום עליה

ש: האם לומר תחנון ביום השנה של עלייתי ארצה?

ת: לא. זה יום חג. הרמב"ם קבע חג ממש ליום עלייתו.

יום הולדת

ש: האם לומר תחנון ביום הולדתי?

ת: כן. וגם לעשות חשבון נפש (כך אמר רבנו הרב צבי יהודה).

תחנון ביום העצמאות א'

ש: מי פסק שלא אומרים תחנון ביום העצמאות נגד גדולי הדור כגון הגרי"ש אלישיב?

ת: שאלה לא מובנת. סיפר לי הג"ר דוד כהן שהתפלל בצעירותו בבית הכנסת תפארת בחורים וכאשר רצו לומר תחנון ביום העצמאות הגרי"ש לא הרשה.

[ופעם ראיתי בס' משכנות הרועים מהרב אהרן ראזנבערג, שהוא ספר נגד הציונות (עמ' א'קצו) שמסופר על החזו"א: "בשנה האחרונה שלו, בה' אייר, נתכבד בשלש סנדקאות, ובכל זה צוה לומר תחנון בבית מדרשו. והסביר כי הוא עושה זאת כדי שלא חשוש שבבית מרדשו לא אמרו תחנון בה' אייר", ע"כ. ותמהיני. ושלחתי שאלה להגר"ח קניבסקי על המעשים, והשיב לי שאכן המעשה נכון. ושמחתי שיצא ס' מסורת משה על הגר"מ פיינשטיין, ומסופר שם (עמ' לו): "ואמר רבינו [הגרמ"פ] אם היה בא חתן לישיבה ביום העצמאות לא היינו אומרים תנון, ואין לחוש למראית עין שיחליפו אותו לחשוב שזה מחמת יום העצמאות, דאין לדחות דין בשביל חששות כאלו" – רשם מ"צ.]תחנון ביום העצמאות ב'

ש: בישיבה החרדית בה אני לומד, אומרים תחנון ביום העצמאות, מה שנוגד את דעתי. האם לצאת?

ת: אפשר להשאר, ודי לא לומר. אבל לא בצורה הפגנתית, כי צריך כבוד התורה. והרי שם אתה לומד.

שלוש עשרה מידות

ש: חז"ל אומרים שאמירת שלוש עשרה מידות פועלת לטוב. ראש השנה (יז ב). כיצד להבין זאת?

ת: התנהגות האדם על פי מידותיו אלה של הקדוש ברוך הוא. של"ה ח"א עשרה מאמרות, מאמר שביעי בשם ראשית חכמה.

נפילת אפיים בירושלים

ש: האם נפילת אפיים בירושלים גם ללא ספר תורה היא גם בירושלים החדשה?

ת: כן. והוא הדין מעין שבע. עולת ראיה (א שב). ועיין לנתיבות ישראל א קמד

(וכן לוח א"י בצום גדליה. ספר א"י ה ג. וכן כתב לי הגר"ח קניבסקי. אך הגרש"ז אוירבך סבר היינו בירושלים העתיקה דווקא. ועלהו לא יבול א צו, שמח, רחצ. הליכות שלמה יא יא, יד ו. שש"כ סה הערה נח. וכן כתב לי הגר"א נבנצל. ועיין שו"ת תשובות והנהגות ד מא – מ"צ).

כוהן שהתחתן עם גרושה

ש: כוהן שהתחתן עם גרושה פוטר את הציבור מתחנון, משום שהוא חתן ואצלו הוא יו"ט?

ת: כחתן רגיל (וכן פסק הגרי"ש אלישיב, והוסיף: אבל עלייה לתורה מסתבר שלא יקבל, כי למה יכבדו אותו הרי עבר על איסור, וצ"ע. קב ונקי עמ' נב – מ"צ).

תחנון ביום הבחירות

ש: האם יש לומר תחנון ביום הבחירות?

ת: כן. אי אפשר לבטל תחנון בעלילה כל דהיא, כנהוג אצל חלק מהחסידים (עיין פירוש הרב על קיצור שולחן ערוך כב, ו). רבנו הרב צבי יהודה אמר שביום העצמאות עצמו אפשר לומר סליחות בה"ב, כי זה תשובה, וגם ביום העצמאות צריך לעשות תשובה (עיין שו"ת שאילת שלמה ב, קמה), קל וחומר ביום הבחירות כדי לבחור מה שצריך.

תחנון ביום הולדת

ש: האם ביום הולדת לא צריך לומר תחנון?

ת: כן לומר. זה יום של תשובה.

תחנון ביום גיוס

ש: האם ביום גיוס אומרים תחנון?

ת: ודאי. גם אם זה חג.

ביטול אמירת תחנון כשיש ברית מילה

ש: האם יש לומר תחנון בשחרית בבית הכנסת כאשר באותו יום תתקיים שם ברית מילה, אך אין בעלי הברית מתפללים שם באותה תפילה?

ת: מובא בשולחן ערוך (או"ח קלא, ד): "נהגו שלא ליפול על פניהם... בבית הכנסת ביום מילה". וכתב המשנה ברורה (ס"ק כב): "רצונו לומר בבית הכנסת שימולו אחר כך בה את התינוק אף שאין מתפללין שם בעלי הברית. וכתבו האחרונים דאם בעלי הברית - אבי הבן, הסנדק והמוהל - מתפללין שם, אף שהמילה בבית אחר אין נופלים על פניהם". לכן לכאורה, אם תתקיים ברית מילה במשך היום באותו בית כנסת, אין אומרים תחנון בכל המניינים שלפני כן. אך אין זאת הוכחה, משום שבשולחן ערוך מדובר על מציאות קדומה בה היו מלים מיד אחר התפילה ואפילו לפני "עלינו לשבח", לכן התפילה מקושרת לברית המילה כי הכל רצף אחד, ברם אם אחר התפילה אנשים חוזרים לביתם ומאוחר יותר באים לברית המילה אנשים אשר רק חלק מהם השתתפו בתפילה - אין שום קשר בין התפילה לבין ברית המילה ואין לפטור מתחנון. כך דעת הג"ר שריה דבליצקי, שאין אומרים תחנון אלא אם כן ברית המילה נעשית לפני אמירת "עלינו לשבח" או בסמוך לגמר התפילה, או שעל כל פנים כמה מהמתפללים ישתתפו בברית המילה שתתקיים אחר כך ("זה השולחן", השמטות ומילואים בסוף הספר). אבל בשו"ת ציץ אליעזר (ז, ט), הג"ר אליעזר ולדנברג חולק עליו וכותב שבעניינים אלה הכל הולך אחר המנהג, וישנה גם סברה לומר שזה תלוי בבית הכנסת ולא בציבור המתפללים - כיוון שבבית כנסת זה תתקיים מצווה גדולה זו, שהיא כשלעצמה מוטלת לא רק על האב אלא גם על כל עם ישראל (במקרה שהאב אינו מל), ואף אליהו הנביא בא לאותו בית כנסת - יש לבטא את השמחה הגדולה בכך שלא אומרים תחנון. עוד מוסיף שכך משמע מהמשנה ברורה שדייק מלשון השולחן ערוך "בבית כנסת ביום המילה": "דכיוון שבבית כנסת זה ימול" אין לומר נפילת אפיים גם אם לא נמצאים שם בעלי הברית (שער הציון אות כא). הרי שזהו דין בבית הכנסת ולא בציבור המשתתפים, ולא שייך להקשות "ולשמחה מה זו עושה" לגביהם. אכן, המנהג בבתי כנסת רבים בירושלים הוא לא לומר תחנון במקרה כגון זה (עיין שו"ת יביע אומר ח"ג או"ח ס' יא). מובא בשו"ת דברי משה (ס' ג), של הג"ר משה הלברשטאם, שהיה חבר הבד"ץ בירושלים, שבבית מדרש שהיה בו ברית מילה אחר תפלת שחרית ולאחר הברית כל בעלי השמחה הלכו, עמדו להתפלל מנין שני של תפלת שחרית ונסתפקו מה דינם לענין אמירת תחנון. כאשר הג"ר הלברשטאם זכה להיפגש עם האדמו"ר מסטמאר, הג"ר יואל טייטלבוים, שאלו שאלה זו, והוא השיב שאין לומר תחנון באותו יום באותו בית מדרש בו הייתה הברית מילה, אע"פ שכבר עברה הברית. ובספר דרכי חיים ושלום (אות קצ"ב) מובא שהאדמו"ר ממונקאטש, שהיה מוהל מפורסם, נהג שגם ביום שתיקן גדול או קטן שאינו מהול כראוי עפ"י הלכה באופן שנעשה ע"י תיקון זה נימול כהלכה, וגם ביום מילת הגר, לא לומר תחנון, וכן כשנתכבד להיות מוהל בעיר אחרת, לא אמר תחנון בתפילות של אותו היום, גם בתפילה לפני הברית. לסיכום, יש להכריע שביום שמתקיימת ברית מילה אין לומר תחנון בכל התפילות שלפני כן או אחרי כן, אפילו אם בעלי הברית אינם נוכחים.

סיגד

ש: האם יש לומר תחנון ביום חג הסיגד?

ת: כן. ועולי אתיופיה לא יאמרו.

כהן שנשא גרושה

ש: האם כהן שנשא גרושה פוטר מתחנון?

ת: ודאי לא. אין זה יום שמחה אלא יום עצב (דלא כהגרי"ש אלישיב שפוטר מאמירת תחנון, שסוף סוף הוא חתן ואצלו הוי יו"ט, אבל עליה לתורה מסתבר שלא יקבל, כי למה יכבדו אותו והרי עבר על איסור. קב ונקי כה – רשם מ"צ).

תחתון ביום עליה

ש: האם לומר תחנון ביום השנה של עלייתי ארצה?

ת: לא. זה יום חג. הרמב"ם קבע חג ממש ליום עלייתו.

יום הולדת

ש: האם לומר תחנון ביום הולדתי?

ת: כן. וגם לעשות חשבון נפש (כך אמר רבנו הרב צבי יהודה).

תחנון ביום העצמאות א'

ש: מי פסק שלא אומרים תחנון ביום העצמאות נגד גדולי הדור כגון הגרי"ש אלישיב?

ת: שאלה לא מובנת. סיפר לי הג"ר דוד כהן שהתפלל בצעירותו בבית הכנסת תפארת בחורים וכאשר רצו לומר תחנון ביום העצמאות הגרי"ש לא הרשה. [ופעם ראיתי בס' משכנות הרועים מהרב אהרן ראזנבערג, שהוא ספר נגד הציונות (עמ' א'קצו) שמסופר על החזו"א: "בשנה האחרונה שלו, בה' אייר, נתכבד בשלש סנדקאות, ובכל זה צוה לומר תחנון בבית מדרשו.  והסביר כי הוא עושה זאת כדי שלא חשוש שבבית מרדשו לא אמרו תחנון בה' אייר", ע"כ.  ותמהיני.  ושלחתי שאלה להגר"ח קניבסקי על המעשים, והשיב לי שאכן המעשה נכון.  ושמחתי שיצא ס' מסורת משה על הגר"מ פיינשטיין, ומסופר שם (עמ' לו): "ואמר רבינו [הגרמ"פ] אם היה בא חתן לישיבה ביום העצמאות לא היינו אומרים תנון, ואין לחוש למראית עין שיחליפו אותו לחשוב שזה מחמת יום העצמאות, דאין לדחות דין בשביל חששות כאלו" – רשם מ"צ.]

תחנון ביום העצמאות ב'

ש: בישיבה החרדית בה אני לומד, אומרים תחנון ביום העצמאות, מה שנוגד את דעתי. האם לצאת?

ת: אפשר להשאר, ודי לא לומר. אבל לא בצורה הפגנתית, כי צריך כבוד התורה. והרי שם אתה לומד.

נפילת אפיים בירושלים

ש: האם נפילת אפיים בירושלים גם ללא ספר תורה היא גם בירושלים החדשה?

ת: כן. והוא הדין מעין שבע. עולת ראיה (א שב). ועיין לנתיבות ישראל א קמד (וכן לוח א"י בצום גדליה. ספר א"י ה ג. וכן כתב לי הגר"ח קניבסקי. אך הגרש"ז אוירבך סבר היינו בירושלים העתיקה דווקא. ועלהו לא יבול א צו, שמח, רחצ. הליכות שלמה יא יא, יד ו. שש"כ סה הערה נח. וכן כתב לי הגר"א נבנצל. ועיין שו"ת תשובות והנהגות ד מא – מ"צ).

כוהן שהתחתן עם גרושה

ש: כוהן שהתחתן עם גרושה פוטר את הציבור מתחנון, משום שהוא חתן ואצלו הוא יו"ט?

ת: כחתן רגיל (וכן פסק הגרי"ש אלישיב, והוסיף: אבל עלייה לתורה מסתבר שלא יקבל, כי למה יכבדו אותו הרי עבר על איסור, וצ"ע. קב ונקי עמ' נב – מ"צ).

תחנון ביום הבחירות

ש: האם יש לומר תחנון ביום הבחירות?

ת: כן. אי אפשר לבטל תחנון בעלילה כל דהיא, כנהוג אצל חלק מהחסידים (עיין פירוש הרב על קיצור שולחן ערוך כב, ו). רבנו הרב צבי יהודה אמר שביום העצמאות עצמו אפשר לומר סליחות בה"ב, כי זה תשובה, וגם ביום העצמאות צריך לעשות תשובה (עיין שו"ת שאילת שלמה ב, קמה), קל וחומר ביום הבחירות כדי לבחור מה שצריך.

תחנון אחרי שקיעה

ש: האם מותר לומר תחנון אחרי השקיעה בין השמשות?

ת: לאשכנזים, לא. פס"ת קלא אות יג. ולספרדים, כן. שו"ת יחוה דעת ו ז. ילקוט יוסף תפילה ח"ב עמ' תיב.

תחנון ביום עלייה לארץ

ש: ביום שאדם עולה לא"י האם אומר תחנון (כי בגמ' איתא שמוחלין לו עונותיו)?

ת: נראה שאומר (וכן הגר"ח קניבסקי השיב שיש לומר. לבנימין אמר עמ' יט – מ"צ).

תחנון יום ו'

ש: האם קיים איזה מנהג לא לומר תחנון ביום ששי?

ת: כן, בגלל עומס ההכנות לשבת, אבל להלכה יש לומר. פס"ת קלא 160.

[מעשה שהיה באחד מביקוריו של הגר"א קוטלר בירושלים, כשהתארח בבית חותנו הגרא"ז מלצר, והלך יחד עמו להתפלל שחרית מדי בוקר בבית הכנסת בבתי ראנד. פעם ביום ששי ירד שם לפני התיבה יהודי מחסידי זידיטשוב, וכמנהגם של בני עדתו בכל ערב שבת קודש, דילג על אמירת סדר תחנון - והציבור אחריו.

כשסיימו את התפילה פנה הגר"א קוטלר אל הקהל בשאלה, מדוע לא אמרו היום תחנון, הרי בהלכה לא נזכר שלא יאמרו תחנון בכל יום ששי? נענה אחד הלומדים, רבי יעקב מנחם פריינד, והשיב לו כי אמנם בשו"ע ובנושאי כליו לא נזכר במפורש מנהג כזה, אולם אפשר למצוא לו אסמכתא בקושיית הפרי מגדים (קלא מ"ז סק"י) שמפלפל בדיני מניעת אמירת תחנון כשיש חתן בביהכ"נ, לרבות ביום החופה שחרית, ובתוך דבריו מקשה: "בערב שבת שמוסיפין מחול על הקודש כשעדיין ודאי יום, והיא מצוות עשה מן התורה, למה אומרים בשחרית תחנון, ומה לי ביום חופה או תוספת (קדושה) כלשהי, מכל מקום מקצת יום שבת הוא"?! והפמ"ג באותו סעיף קטן אינו מתרץ את הקושיא.

הוא השיב מסברא לאותו תלמיד חכם, כי יש לחלק בפשיטות, דבחופה איירינן כשהיא נעשית בעוד יום, ואילו גדר המצווה של תוספת שבת הוא לייחסה אל הלילה, וכאילו נסתלק יום הששי לגמרי. ניסה איש שיחו לומר, שמקושיית הפמ"ג חזינן דלא סבירא ליה שזה הגדר של תוספת שבת, כי אם להיפך, שהמצווה היא דוקא להוסיף מחול על הקודש, ולא לייחס זמן זה כאילו כבר לילה. אולם הגרא"ק לא מצא קורת רוח בדבריו (אם כי חותנו הגרא"ז שהקשיב מן הצד לויכוח הנטוש ביניהם, הגיב וניענע ראשו בחביבות, בהצביעו על רבי יעקב: "ער זאגט גוט..." ולבסוף התברר שכיוון בסברתו לדעת הפרי מגדים שחזר וכתב בסוף הסימן בקיצור כדרכו, שיש ליישב הקושייא "דמכל מקום תוספת הוא משום לילה" (אש התורה על הגרא"ק ח"ב עמ' רסב-רסד)– מ"צ].

תחנון במנחה

ש: האם במנחה אומרים תחנון?

ת: בחו"ל לא אמרו כי זה היה אחרי השקיעה, אך בא"י יש לומר. ואם מזדמן למנין שלא אומרים, יאמר בצנעה. עיין פס"ת קלא יג.

חטאים בווידוי בתפילה

ש: למה בווידוי שבתפילה מזכירים חטאים מאוד חמורים שאנשים לא חוטאים?

ת: כי גם חטא חמור אפשר לעשות בצורה יותר קלה, כגון ניאוף על ידי שחוק וקלות ראש. מסילת ישרים יא.

תחנון ביום הולדת

ש: האם ביום הולדת לא צריך לומר תחנון?

ת: כן לומר. זה יום של תשובה.

תחנון ביום גיוס

ש: האם ביום גיוס אומרים תחנון?

ת: ודאי. גם אם זה חג.

אמירת תחנון ביום ששי

ש: התפללתי בבית כנסת אחד ביום ששי ולא אמרו תחנון. שאלתי על כך ואמרו לי שהם אף פעם לא אומרים תחנון ביום ששי. יש דבר כזה?

ת: הנוהגים לא לומר תחנון ביום ששי

כתוב בס' לקוטי מהרי"ח שבעל מהרי"א מזידיטשוב ובעל ייטב לב ובני הקדושים זצ"ל נהגו שלא לומר תחנון בערב שבת לפי שהיה דרכם למהר ולקצר כדי להתעסק בצרכי שבת. וכן כתוב בשו"ת שמע ישראל (סי' כ): "היות שאני תלמיד ממורי הגאה"ק מסיגעט זצל"ה בעמח"ס עצי חיים שלמדתי אצלו שלשה שנים רצופים, והוא היה נוהג והנהיג בבית מדרשו שלא לומר תחנה ונפילת אפים בערב שבת קודש שחרית, שגם אביו בעל קדושת יו"ט זצל"ה ואבי אביו בעל הייטב לב נהגו כן בבית מדרשם, ומאז אני נוהג כן. וכאן אף בקלויז שלנו שיש הרבה חסידים ותלמידים מסיגעט לא נהגו כן וגם אני לא רציתי להנהיג כן כי למה לי זאת, ורק לעצמי נהגתי כן, ולפני התיבה לא רציתי להתפלל בערש"ק מהאי טעמא שלא לשנות מנהגם. ואפשר דמשום זה הנהיגו הגדולים והצדיקים הנ"ל שלא לומר תחנה בעש"ק שחרית משום דאז כבר האיר ובא הארת קדושת שבת קודש ומשום כבוד שבת נגעו בו, וכמ"ש שערי תשובה בסי' ש' בשם מהר"ם זכותא בתשובה סי' ל' שקיבל בשם האריז"ל שאסור לומר וידוי במוצאי שבת עד שיעבור חצות לילה כי עד חצות יש קדושת שבת עיי"ש. וכ"כ בלקט הקמח החדש (סי' קלא אות נה) בשם הרה"ק מהרש"א מראצפערט זצ"ל שלא אמרו בצאנז עש"ק תחנון. וכ"כ הג"ר מנשה קליין, האונגווארער רב, בשו"ת משנה הלכות (תנינא א, ד), שכן ראה אצל כמה צדיקים, והטעם בשביל שדרכם למהר תפילתם כדי להתעסק בצרכי שבת (וכן מובא בס' נטעי גבריאל – שבת ח"א א, ג). וכן נוהגים אצל חלק מהחסידים.

ומעשה שהיה באחד מביקוריו של הגר"א קוטלר בירושלים, כשהתארח בבית חותנו הגרא"ז מלצר, והלך יחד עמו להתפלל שחרית מדי בוקר בבית הכנסת בבתי ראנד על יד ישיבתנו. פעם ביום ששי ירד שם לפני התיבה יהודי מחסידי זידיטשוב, וכמנהגם של בני עדתו בכל ערב שבת קודש, דילג על אמירת סדר תחנון - והציבור אחריו.

כשסיימו את התפילה פנה הגר"א קוטלר אל הקהל בשאלה, מדוע לא אמרו היום תחנון, הרי בהלכה לא נזכר שלא יאמרו תחנון ביום ששי? נענה אחד הלומדים, רבי יעקב מנחם פריינד, והשיב לו כי אמנם בשו"ע ובנושאי כליו לא נזכר במפורש מנהג כזה, אולם אפשר למצוא לו אסמכתא בקושיית הפרי מגדים (קלא מ"ז סק"י) שמפלפל בדיני מניעת אמירת תחנון כשיש חתן בביהכ"נ, לרבות ביום החופה שחרית, ובתוך דבריו מקשה: "בערב שבת שמוסיפין מחול על הקודש כשעדיין ודאי יום, והיא מצות עשה מן התורה, למה אומרים בשחרית תחנון, ומה לי יום חופה או תוספת (קדושה) כלשהי, מכל מקום מקצת יום שבת הוא"?! והפמ"ג באותו סעיף קטן אינו מתרץ את הקושיא.

הוא השיב מסברא לאותו תלמיד חכם, כי יש לחלק בפשיטות, דבחופה איירינן כשהיא נעשית בעוד יום, ואילו גדר המצוה של תוספת שבת הוא לייחסה אל הלילה, וכאילו נסתלק יום הששי לגמרי. ניסה איש שיחו לומר, שמקושיית הפמ"ג חזינן דלא סבירא ליה שזה הגדר של תוספת שבת, כי אם להיפך, שהמצוה היא דוקא להוסיף מחול על הקודש, ולא לייחס זמן זה כאילו כבר לילה. אולם הגרא"ק לא מצא קורת רוח בדבריו (אם כי חותנו הגרא"ז שהקשיב מן הצד לויכוח הנטוש ביניהם, הגיב וניענע ראשו בחביבות, בהצביעו על רבי יעקב: "ער זאגט גוט...", ולבסוף התברר שכיוון בסברתו לדעת הפרי מגדים שחזר וכתב בסוף הסימן בקיצור כדרכו, שיש ליישב הקושייא "דמכל מקום תוספת הוא משום לילה" (אש התורה על הגרא"ק ח"ב עמ' רסב-רסד).

הנוהגים לומר תחנון ביום ששי

אמנם יש סברה חזקה בשם הגרי"ח זוננפלד שיש לומר תחנון ביום שישי. פעם הגרש"ז אוירבך היה אצל בנו, הג"ר מרדכי, בתל אביב, והתפלל ביום שישי בבוקר במנין חסידי. לא אמרו שם תחנון, בטענה שכך המנהג לא לומר תחנון ביום שישי. הגרש"ז לא הגיב, אבל אחר כך אמר לבנו, שאינו מבין מנהג זה. כידוע, חסידים לא אומרים תחנון בימי זיכרון של גדולי החסידות, ואולי הרמ"א היה מסכים לזה, אבל בזמן הרמ"א לא היו אדמו"רים ולכן קשה לטעון נגד אי אמירת תחנון בימי זיכרון של אדמו"ר. אבל ימי שישי היו כבר בזמן הרמ"א, וידוע שהרמ"א לא כתב לא לומר תחנון ביום שישי (ועלהו לא יבול ח"ג עמ' פא-פב).

והגרש"ז אוירבך למד סברה זו מהגרי"ח זוננפלד, וכך סיפר את המעשה הבא:

הרב יוסף חיים זוננפלד היה רגיל להתפלל בבית הכנסת שבבתי מחסה בעיר העתיקה. מדי פעם היה הגבאי נותן מכה על הבימה ומודיע שהיום לא אומרים תחנון בגלל שזה היארצייט של אחד מגדולי החסידות שנפטר באותו יום. הרב זוננפלד היה שומע את דברי הגבאי ולא היה מוחה בו.

פעם אחת הגיע י"א מרחשון - יום פטירת רחל אמנו - והגבאי דפק על הבימה והודיע שלא יאמרו היום תחנון בגלל שזה היארצייט של רחל אמנו. הרב זוננפלד שמע את דבריו, שינה מהרגלו ומחה בגבאי. הסביר הרב זוננפלד את הנהגתו, באומרו: כאשר הגבאי מודיע שלא יאמרו תחנון ביארצייט של הנועם אלימלך, אפשר לומר שהמחבר והרמ"א (או"ח קלא, ו-ז) לא כתבו שאין אומרים תחנון ביום זה, מפני שהם חיו לפני זמנו של הנועם אלימלך, אך אילו חיו אחר פטירת הנועם אלימלך, גם הם היו מורים שלא לומר תחנון ביום זה. אמנם רחל אמנו נפטרה לפני זמנם של המחבר והרמ"א, ואעפ"כ הם לא כתבו שאין אומרים תחנון בי"א מרחשון, ממילא פשוט שכן חייבים לומר תחנון ביום פטירת רחל אמנו (ועלהו לא יבול ח"ג עמ' פא).

[וסיפר לי הרב רפאל שנור, רב שכונת מעלה הזיתים ור"מ בישיבת עטרת ירושלים, מעשה נאה ששמע מהג"ר משה ידלר שליט"א, מח"ס מאור השבת: מספרים על הרב מטשעבין שהגיע אליו בחור שעמד להתגייס לצבא הרוסי והיה חשש כבד שיאבד מבחינה רוחנית. ויעץ לו שיקפיד על מסורת רבותיו לבית זידיטשוב שלא אומרים תחנון בימי שישי. הבחור החליט שהואיל ואין זו דרישה כ"כ קשה הוא יקפיד על כך, אך ע"מ להקפיד על כך יש לדאוג להתפלל כל יום ובמנין ואז במנין של יום שישי אפשר לא לומר תחנון, ובזכות המנין ממילא צריך לשמור שבת וכו'. וכך בזכות עצה פיקחת זו ניצול מאבדון ואחרי המלחמה הקים בית לתפארת עם דור ישרים יבורך – מ"צ].

נספח

שמענו מעד נאמן שבבית מדרש של סטמאר בלונדון, לא נוהגים לומר תחנון כל יום שישי. אבל כשה' באייר חל ביום שישי, כתוב בסידורם וכן נוהגים, שכן אומרים תחנון באותו יום (למרות שעל פי הרבנות הראשית מקדימים יום העצמאות ליום חמישי). לכן בזכות יום העצמאות, תחנון כבר לא מסכן ביום ששי...

סיכום: יש לומר תחנון ביום ששי אלא אם כן נהגו באותו מקום לא לומר. והעיקר, לא לריב.

מנחה קצרה ותחנון

ש: אם מתפללים מנחה קצרה, יש לומר תחנון?

ת: כן.