תלמידי חכם (שו"ת)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
הגדרת תלמיד חכם
ש: מהו הגדר של תלמיד חכם לגבי קימה?
ת: הרמ"א פוסק: "שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו" (שו"ע שם סע' א), כלומר, גדר תלמיד חכם הוא יחסי: כל העומד דרגה אחת למעלה ממנו, יש לו לגביו דין תלמיד חכם. הש"ך לעומת זאת, מביא שיש סוברים שצריך שיהיה "מופלג בחכמה". אמנם לא "מופלג בחכמה יותר משאר חכמי דורו", שאז "דינו כרבו מובהק", אלא הכוונה "שהוא מופלג בחכמה יותר משאר העם" (ש"ך יו"ד רמד ס"ק ב). גם הגדרה זו היא יחסית: תלמיד חכם הוא מי שגדול יותר בחכמה מרוב העם, "ומופלג בחכמה בעירו" (ערוה"ש רמד סע' ד). והש"ך מחזק את הסברה שאין לקום אלא בפני מי שהוא גדול מסתם בני אדם. "דאם לא כן, עם הארץ או מי שהוא קטן בתורה, יהא חייב לעמוד בפני כל אדם, וזהו דבר שאין לו שחר" (ש"ך יו"ד רמד ס"ק ב). על כל פנים, יש מן האחרונים שכתב: "אשרי המקיים כפשוטו אפילו על הספק מצות קימה והידור בפני כל תלמיד חכם" (שו"ת שלמת חיים לגרי"ח זוננפלד ב, סי' נט [במהדורת תשמ"ב: סי' שמב]). ואין דין כיבוד תלמיד חכם נחלש, אם תלמיד חכם זה מקבל משכורת על כך שתורתו אומנותו, שהרי אף בזמן הגמרא היתה כך המציאות (שו"ת דברי מלכיאל ד, סי' פ). ואף על פי שנפסק "אבידת אביו ואבידת רבו... אבידת רבו קודמת... יש אומרים הא דרבו קודם לאביו, היינו שלומד עמו בחנם, אבל אם אביו שוכר לו רבי ומלמדו, אביו קודם לכל דבר" (שו"ע יו"ד רמב סע' לד ורמ"א שם), זה נאמר לגבי דין קדימה "אבל בכבודו ומוראו של רבו חייב" (ערוה"ש רמב סע ה), ואין כאן מקום להאריך. אך ברור שתלמיד חכם אינו ידען בעלמא, אלא הלומד תורה על מנת לקיימה. "ותלמיד חכם המזלזל במצוות, ואין בו יראת שמים, הרי הוא כקל שבצבור" (שו"ע יו"ד רמג סע' ג). "ודבר פשוט הוא דחכם שהוא בעל מריבות ועושה קינטורין ומחלוקת שלא לשם שמים, אין ראוי לעמוד מפניו" (ערוה"ש רמד סע' יג). באשר לרב של עיר, אין כבודו שונה מכל תלמיד חכם. אמנם יש לו דין "מרא דאתרא" לגבי פסיקת הלכה, אך אין לו מעלה מיוחדת לגבי כבודו. ואף על פי שמקבלים בקהילות ראשי ישיבות ואב בית דין, אין להם אלא דין חכם" (ש"ך יו"ד רמד ס"ק יא. ערוה"ש שם סע' טו).
כיבוד כמה רבנים בבת אחת
ש: הייתי ב"אזכרת שבעה" שעשו בישיבת מרכז הרב לג"ר אברהם שפירא זצ"ל , והרבה רבנים הספידו. באמצע ההספדים נכנסו רבנים, וכולם עמדו, כפי הוראת ההלכה. למשל, הג"ר עובדיה נכנס באמצע הספד של בנו של הג"ר שפירא, ראש הישיבה החדש, וכולם עמדו. וודאי שצריך לעמוד בפני תלמיד חכם, אך זה נראה כחוסר כבוד לעמוד באמצע שיחה של רב אחר. כיצד לנהוג במקרה כזה?
ת: זו באמת בעיה. מצד אחד, אם לא עומדים זה מהוה חוסר כבוד לרב הנכנס. מצד שני, אם עומדים זה מהוה חוסר כבוד לרב הדובר. זאת אכן הסיבה שאינני בא באמצע. נראה שצריכים לעמוד, והרב המדבר מוחל על כבודו, כי הרי החיוב לעמוד בפני תלמיד חכם מפורש בהלכה (שו"ע יו"ד רמד). [הגר"א נבנצל כתב לי: "לקום". והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות, כתב לי: "ראוי להתרומם מעט לשם כבוד. ואם מדובר מגדול הדור ממש ודאי ראוי ונכון לעמוד כולם כי גם המרצה הרב עצמו חייב בכבודו". והג"ר שמאי קהת הכהן גרוס, בעל שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "אם באים גדולים ממש הרב שמספיד צריך לעמוד מהשיחה עד שיכנסו הרבנים ויעמדו". ובאדר תשע"ב, ליוותי את מו"ר שליט"א לכנס על רבנו הרב צבי יהודה בישיבת רמות ירושלים, והגענו הרב כשראש הישיבה עדיין דיבר. כדי לא להפריע, מו"ר שליט"א התכופץ ונכנס לשבת באמצע שיחות רה"י. כשרה"י ראה את מו"ר שליט"א, הפסיק לדבר וכולם עמדו... – רשם מ"צ.]
ברכת רב לילדים
ש: היה זוג אחד ללא ילדים. ביקר אצלהם רב שהוא חסיד חב"ד ובירך אותם בבן זכר. בנוסף, ביקש שישלחו לו פרוסת חלה מברית המילה. בתוך שנה נולד להם בן במזל טוב אך אותו רב נפטר. הזוג שמר פרוסת חלה מברית המילה. מה עליהם לעשות – לשלוח לאשתו, להביא לקברו בהר הזיתים וכו'?
ת: הסברא נותנת שהוא התכוון שישלחו לו את פרוסת החלה, ולא לאשתו. אמנם, אשתו כגופו, ואפשר לשלוח לה. צריך לשאול אותה אם היא מעוניינת, ואם כן, יש לשלוח לה. אם לא, לא להביא לקבר, זה לא מכבוד המת. הוא רצה שישלחו לו כדי לשמוח בשמחתם. אם אשתו אינה רוצה, יש לתרום לגופים העוסקים בעניינים אלו: כגון מכון פוע"ה או אפרת.
האר"י ז"ל והגר"א
ש: הרב נשאל: מי יותר גדול: האר"י או הגר"א? והשיב: ודאי האר"י, אך יש פנים לכאן ולכאן. למה? האם מכיון שהאריז"ל היה ראשון?
ת: משום רזים עליונים. אמנם היו גם מעלות להגר"א לעומתו. [הרב] כהנא צדק!
ש: האם אין זה פגיעה בכבוד תלמיד חכם בביטוי "כהנא צדק"? צריך לומר "הרב כהנא"?
ת: הם מתכוונים למושג "כהנא", אך ודאי יש לומר "הרב כהנא". [כאשר הרב כהנא עלה לארץ, רבנו הרב צבי יהודה עודד אותו מאוד. אך כאשר ביקש ממנו תמיכה לכנסת, השיב: עד כאן! הנוסח של זקיפות קומה לא לפחד מגויים בדרך של הגנה יהודית, הוא דבר מתאים לחוץ לארץ. כאן יש מדינה וממלכתיות, והגבורה היהודית היא דרך הצבא והמשטרה – רשם מ"צ.]
היחס לרבנים לא ציוניים
ש: האם יש להתייחס לרבנים שאינם ציוניים בהסתייגות וביחס של גנאי.
ת: חס וחלילה להעלות דבר כזה על הדעת! חייבים אנו לכבד את כל תלמידי החכמים, גם אם ישנם חילוקי דעות חריפים בינינו לבינם, וכל המבזה תלמיד חכם דינו כאפיקורוס (סנהדרין צט ב), וגם תלמידי חכמים, אסור להם לבזות תלמידי חכמים. ביזוי תלמיד חכם כמוהו כביזוי תורה שבעל פה, המופיעה דרך רבנן ותלמידיהם, ואשר על כן זוהי אפיקורסות. בירושלמי הביאו משל לכיפה של אבנים, שאם נתרועעה אחת מהן, נתרועעה הכיפה כולה (ירושלמי סנהדרין י א). כלומר, המבזה תלמיד חכם אחד, מבזה וממוטט את כל בניין התורה בישראל (עיין "פרק בהלכות ציבור" למרן הרב קוק, מאמרי הראיה עמ' 55). אבל כמובן מותר ומצווה להילחם כנגד דעותיהם המוטעות, המזיקות לכלל ישראל, וכל זה מבלי לבזותם חלילה. מלחמת הדעות היא דבר מותר, אך צריכה היא להיעשות באהבה, אחווה, שלום ורעות, מתוך כבוד ויראה. כן כתב מרן הרב קוק: "והטענה גדול השלום אינה נאותה כלל, כי להשיב על דעות רעות, אין נחוץ כלל מחלקת, גם אין תועלת במחלקת, כי אם להשיב בדברים של טעם, ובזה אין הירוס כלל אל השלום" (הגהות על חוברת "אור לישרים", גנזי ראיה ג עמ' 27).
הרב כהנא
ש: ראיתי השוואה של השקפת כהנא לתועבה הנאצית. האם כן הוא?
ת: לא כל טעות חמורה או חסרון מוסריות הוא דבר נאציזם חלילה. וגם יש לקרוא לו: הרב כהנא.
ש: מדוע כבוד הרב סובר שהרב כהנא טעה טעות חמורה ושהיה לו חסרון מוסריות?
ת: לא כתבתי שהיה לרב כהנא חסרון מוסריות אלא בהשקפה שלו היה חסרון מוסריות. מותר להתווכח בשיטות של תלמידי חכמים אבל זה לא מרשה לומר שהתלמיד החכם עצמו הוא לא מוסרי. הרב כהנא היה אדם צדיק, מסר את נפשו על עם ישראל ונהרג על קידוש ד'. אלא יש כמה בעיות בשיטה שלו. בעיה גדולה היא התייחסות ליהודים חילוניים כמתוונים, ומתוך כך סילוק מצוות ואהבת לרעך כמוך. זאת טעות חמורה וחסרון מוסריות. כלומר, איך צריך להתייחס לזולת. כמובן, זה לא מבטל כל המעלות שלו ושל השקפתו.
שלום עליך רבי ומורי
ש: 'תוך כדי דיבור' הוא זמן אמירת "שלום עליך רבי" או "שלום עליך רבי ומורי”. למה איננו אומרים בגוף שלישי, כמו שאנו פונים אל רבנים: "שלום עליו”?
ת: כי אומר "רבי ומורי”. [הגר"א נבנצל כתב לי: "הדרך ארץ של חז"ל היה לדבר בגוף שני". והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות, כתב לי: "לא יהא כבוד רבו יותר מכבוד השי"ת, שפונים אליו ברוך אתה ד'. ולכן כשאומר רבי ומורי הרי זה דרך כבוד גם שאומר לו בלשון נוכח". והג"ר שמאי קהת הכהן גרוס, בעל שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: זה כבוד יותר" - רשם מ"צ.]
תלמידי חכמים בשם משפחה
ש: האם אפשר לקרוא לתלמיד חכם בשם משפחתו, כגון "הרב ברגר”, "הרב בוקובזה”?
ת: לא, זה כינוי בעלמא. צריך לקרוא בשמו הפרטי. אם צריך, אפשר לצרף את שם המשפחה (פלא יועץ ערך "כינוי”).
ש: האם זו עבירה לקרוא לרב בשם משפחתו בלבד?
ת: לא. שם פרטי זו עדיפות, כיוון שהוא שם אמיתי, אך שם המשפחה הוא שם בעלמא. מכל מקום, וודאי אין עבירה לקרוא בשם המשפחה בלבד. עיין שו"ת יביע אומר א יו"ד יח. אך הדרך הנכונה היא השם הפרטי.
שאלות בנושאים שונים
ש: כתוב במסכת שבת (ג, ב) שרב הלומד מסכת אחת אין לשאול אותו על מסכת אחרת שמא לא ידע מה להשיב ויתבייש. וכן פסק הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (ד, ו): "ואין שואלין את הרב מענין אחר אלא מאותו הענין שהן עסוקין בו כדי שלא יתבייש”. אבל היום שואלים רבנים כל מיני שאלות בכל מיני נושאים, ובוודאי אינם יודעים יותר מהרבנים שהיו בזמן הגמרא. איך נוהגים כך?
ת: היום שואלים שאלות פשוטות. אז שאלו שאלות על מנת להבין את עומק הסוגיות.
פסק של הג"ר שלמה גורן
ש: איך מתייחס למה שאלו טוענים שהפסק של הג"ר גורן בעניין "האח והאחות" לא שהיה כדין?
ת: שקר וכזב. תשובתו התפרסמה ואפשר לעיין בה. [אחרי פסק "האח והאחות" של הרב הראשי לישראל הג"ר גורן, נכתבו נגדו מודעות ביזוי רבות עם השמצות נוראות. ביקש רבנו הרב צבי יהודה שיביאו לו את התשובה ההלכתית. הוא עיין בה ושלח אותה לג"ר אברהם שפירא עם שאלה, לא האם מסכים איתה או לא אלא אם היא בנויה היטב כתשובה הלכתית רצינית. כאשר השיב לו שכן, פרסם רבנו: "תקצצנה ידי עושי רשע". שאלוהו: "הלא בין החותמים יש כמה רבנים גאונים". השיב: "יש חילוקים". כלומר אין סגנונות הביזוי שווים (קורות רבנו עיטורי ירושלים גליון 20). ועוד מסופר שכאשר ארבעה תלמידי חכמים גדולים פרסמו גילוי דעת נגד הרב הראשי דאז הג"ר שלמה גורן זצ”ל, הפוסל אותו ואת פסקיו, זעק רבנו הרב צבי יהודה נוראות על כך, ואמר: "השוחד יעוֵּר עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, ואין להם יום הכיפורים עד שיבקשו ממנו מחילה". וכעבור זמן הזדמן לחתונה עם אחד מתלמידי החכמים האלה ונקרא לברך אחת משבע הברכות. הוא לא מש ממקומו, והסביר שלא יברך כיוון שעומד שם אותו תלמיד חכם עד שיפרסם בקשת מחילה על הפגיעה בכבוד הרב הראשי לישראל וכבוד הרבנות הראשית לישראל. אותו תלמיד חכם הסתלק משם ורק אז בירך רבנו. עיטורי ירושלים – גליון 8). והג"ר יוסף אליהו הענקין, שהיה גדול הפוסקים באמריקה לפני הגר"מ פיינשטיין, למרות שמעולם לא אישר את פסק הדין שהוציא הג"ר גורן, כיון שעיוור היה ולא היה באפשרותו לעיין בתשובה, מכל מקום פסק בסכינא חריפא שאסור לשום אדם לחלוק עליו כיון שנתמנה להיות רב הכולל ואדם גדול הוא, ו"גדול הדור", ואם כל הטענות שטענו נגדו ביטל כלאחר יד. כשאמרו לו שטענו שהג"ר גורן בגדר לוקח שוחד, ענה בתקיפות ואמר "זה פוליטיק, לא הלכה". ולא נסוג אחור מדעתו זו עד שעלה בסערה השמימה למרות ההפצרות הרבות והאיומות שבאו עליו בעקבות המחלוקת מרבנים שונים (שו"ת בני בנים ח"ב עמ' רי) – רשם מ"צ.]
ישיבה בכיסא של רב
ש: האם מותר לשבת על הכיסא של רב בישיבתנו, 'עטרת ירושלים'? הישיבה צפופה מאוד וכמעט אין מקום לשבת, אך מצד שני אסור לשבת על כיסא רבו?
ת: כיוון שאין מספיק מקום, יודעים מראש שמתיישבים היכן שיש מקום. המקום הוא של הרב כשהוא נמצא, אבל כשאינו אפשר לשבת במקומו, יש מחילה. מי שמחמיר יזיז קצת את הכיסא הצידה.
שאלה זהה לשני רבנים
ש: האם מותר לשאול אותה שאלה כמה רבנים ובסוף להחליט כפי מי לנהוג?
ת: תלוי מה שואלים. כתוב בגמרא (עבודה זרה ז, א): "הנשאל לחכם וטימא - לא ישאל לחכם ויטהר, לחכם ואסר - לא ישאל לחכם ויתיר". וכן נפסק בשו"ע (יוד רמב, לא). מדוע אסור לשאול חכם אחרי שכבר שאלתי חכם אחר? יש אומרים בשל כבוד החכם (רש"י נדה כ, ב). שאלת שאלה, התשובה לא מוצאת חן בעיניך והלכת לשאול חכם אחר, - זה ביזוי החכם הראשון. יש אומרים שזה אינו ביזוי החכם הראשון, אנו אוהבים אותו ומכבדים אותו, אך ידוע שקיימות מחלוקות בין חכמים. אלא, הסיבה לאיסור הינה שהוראת החכם הראשון חלה. כלומר, שאלתי את הרב האם הבשר כשר או לא והוא אמר: 'טרף'. מרגע זה הבשר טרף, ופסק רב אחר לא מועיל. דבר זה נקרא "שויה חתיכה דאיסורא". אנחנו פוסקים כדעה השניה (כך דעת רוב ראשונים ובכללם, ראב"ד, רמב"ן, רשב"א מובא בר"ן שם והרא"ש עבודה זרה א, ג). לכן כאשר אני שואל רב על בשר מסויים פסקו חל על הבשר. אמנם, אם יש לי בשר נוסף ואף עליו נשאלת אותה שאלה, מותר לשאול רב אחר. ישנן שאלות על פעילות האדם: איך אנהג במצב כזה או אחר? פסק חל על חפץ, אבל לא על אדם. למדנים מכנים את זה 'חפצא' ולא 'גברא'. על החפצא מותר לשאול רק רב אחד, אבל על גברא מותר לשאול כמה רבנים. ברם, גם בשאלה על "חפצא", אם אני חפץ מאד לשאול רב שני, אני צריך להודיע לו ששאלתי את רב אחר לפניו. יתכן שהרב השני יטלפן לרב הראשון וישכנע את הרב הראשון, אולי הרב הראשון יוותר. אני זוכר פעם שאדם שאל אותי שאלה בהלכות נידה ואמרתי: אסור. הלך ושאל את הרב מרדכי אליהו. הרב אליהו התקשר אלי ואמר לי: יעיין כבודו בדבר זה מצד זה ומצד זה. הבנתי שאפשר להקל בדבר הזה ואמרתי: אני חוזר, מותר. כמובן, אם אדם שואל שאלה תיאורטית שלא עומדת על הפרק, ניתן לשאול הרבה רבנים. מותר לשאול פעם רב זה ופעם זה, כי כל הרבנים תורה (וכ"כ בס' ועלהו לא יבול ח"ב ס' מ בשם הג"ר שלמה זלמן אוירבך). [עובדא הוה בתינוק שנולד כמה דקות לאחר שקיעת החמה, ואחד מן המשפחה הלך לשאול רב חשוב מתי לעשות את הברית, ופסק לו שמכיון שהלידה היתה לאחר שקיעת החמה יש למולו ביום התשיעי. וכנגדו הלך אדם אחר מאותה משפחה בלא לדעת מן הראשון, ושאל את הג"ר משה פיינשטיין, והורה למולו ביום שלפניו, מכח 'ספק ספיקא' מתי חלה שקיעת החמה, עיין באגרות משה בזה. המשפחה כמובן כשקיבלה את שני פסקי ההוראה, היתה במבוכה גדולה איך לנהוג, והם נמלכו בדעתם לשאול גם את השאלה הזו את הגרמ"פ, והורה להם, שכיון שהרב הראשון נשאל בראשונה אליו תשמעון... (מגד גבעות עולם ב לב). ושאלתי את הגר"ש אבינר על זה והשיב: או שהסיפור לא מדוייק וחסרים פרטים, או שהגרמ"פ נהג כן משום ענווה – מ"צ.]
פסיקה גורפת
ש: האם נכון שהרב פסק שיש להטיל ספק בכל הפסקים של הרב עובדיה יוסף עקב עמדתו בעניין ארץ ישראל?
ת: אדרבה, הרבה פעמים שמעתי דעה זו, והסברתי שאין לה מקום. אין לנו שיטה סיטונאית בפסקי הלכה: או כל הפסקים נכונים או כל הפסקים אינם נכונים. למשל, לפעמים השולחן ערוך פוסק כרמב"ם ולפעמים נגד הרמב"ם. לכן לא בגלל עמדת הגר"ע יוסף בעניין ארץ ישראל, יש להטיל ספק בכל פסקיו, אלא כמובן, יש לבדוק כל פסק לגופו על עניין, כדרכה של תורה. אגב, היה בית כנסת שבתקופה מסוימת הוציא החוצה כל ספרי הגר"ע יוסף, ותליתי שם פתק שיחזירו, וכיוון שהפתק שלי הורד, פרסמתי ברבים שיחזירו את הספרים, ואכן הוחזרו. והאמת והשלום אהבו.
הג"ר עובדיה יוסף
ש: ברצוני לשאול, כיצד טיפוס כמו הרב עובדיה יוסף לא הוחרם ונודה כבר מזמן על ידי הרבנים מזרם הרב קוק. איך יתכן שרב המדבר בצורה כ"כ נבזית, נמוכה ושפלה, מוציא לשון הרע על החילונים, מקטרג על חיילי צה"ל, מקלל יהודים (יוסי שריד - ימח שמו). איך יתכן שלא גלגלו אותו מכל המדרגות כבר מזמן? כך מדבר רב בישראל? וכבוד הרב אבינר נוהג לצטט דברים מהספרים שלו.
ת: אכן, אם לא נקבל את ההנחה היסודית שלפעמים עלי אדמות ישנם דברים מורכבים, לא נמצא ידינו ורגלינו. ונצטרך לסווג את כל האנשים בין טובים ורעים ובין אור לחושך. אלא, זה לא כך. דברים מורכבים. הג"ר עובדיה יוסף הינו תלמיד חכם גדול. איך יודעים? קרא את ספריו וראה שהוא ת"ח מצד הבקיאות שלו, מצד עמקות ההבנה ומצד כוח ההכרעה. הוא תלמיד חכם גדול מאוד. יחד עם זה, אנו תלמידים של תלמידי חכמים אחרים, כגון ביחס לארץ ישראל ויחס לאהבת ישראל. גם יש לשים לב שלכל תלמיד חכם יש לו את הסגנון שלו. יש תלמידי חכמים עם סגנון תקיף ותלמידי חכמים עם סגנון עדין, אבל הם אומרים אותו דבר - בסגנונות שונים. לכן, גם אם לא מסכימים בדבר מסוים אין צורך להחרים. בפרקי אבות בארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם, אחד מהם "נושא עול עם חברו". כלומר, תלמיד חכם א' צריך לישא בעול עם תלמיד חכם ב' אעפ"י שיש לו אי הסכמה חמורה איתו, אפילו ביקורת חמורה על חלק מדבריו. על הדברים אחרים הם מסכימים. על תשעים או תשעים וחמשה אחוזים מסכימים. לא צריך לחפש דברים שמפרידים. צריך לראות שמה שמחבר יותר גדול לאין ערוך מאשר המפריד. אין חיוב שחכמים יסכימו. לעתיד לבוא, ישבו יחד בטקרלין ויחליטו יחד. בינתיים אנחנו בפרוזדור. בפרוזדור, לא מסכימים ובכל זאת מכבדים. אם תלמיד חכם אומר משהו נכון, קיבל את האמת ממי שאמרה. אסור לומר שאם בתחום ב' הוא אומר לא נכון, אני לא מקבל את מה שהוא אומר בתחום א' אפילו אם זה נכון. סיכום: להרבות אהבה לכל תלמידי החכמים מכל השיטות ומכל הזרמים.
רש"י הקדוש
ש: איך שזה יכול להיות שרש"י הקדוש טעה בכמה מקומות בגיאוגרפיה של ארץ ישראל?
ת: א. זה נדיר מאוד, וכל אחד יכול לטעות באופן יוצאי דופן, אפילו סנהדרין, ויש על כך קרבן. ב. במיוחד כאן שזו לא טעות בתורה אלא טעות בעובדות לא נכונות שנמסרו לו. [עיין רמב"ן על בראשית לה טז על מקומו של קבר רחל שבהתחלה הוא כותב כשהיה בגלות שהקבר ברמה, אבל כשעלה לארץ ראה במו עיניו שהוא בבית לחם סמוך לירושלים – רשם מ"צ.]
תפקידו של רב
ש: מהי עבודתו של הרב בקהילה?
ת: אין דגם קבוע. זה משתנה מרב לרב לפי תכונתו. הצד השוה שבהם חסד לאנשים, גם חסד רוחני של תורה ומצוות, גם חסד גשמי של צרכי אדם. [לאותה שאלה, אמר ר' רפאל חותן הגר"ח מבריסק: לא כלום רק שישב וילמד תורה יומם ולילה. ערוך השולחן: לפסוק שאלות. והגר"ח מבריסק: יש דיינים ומורי הוראה לפסוק שאלות, אלא לעשות חסד עם קהילתו. עיין מפרשי התורה על פרשת יתרו. וכשנפטר הגר"ח ביקשו בני המשפחה מעושי המצבה [אולי ע"פ צוואת הגר"ח] שיכתבו על מצבתו רק מעלה אחת "רב חסד", כי כידוע הגר"ח עמל כל ימיו במסירות נפש על מידת החסד. אבל למעשה עושי המצבה טעו וכתבו "הרב החסיד" (מגד גבעות עולם ח"א עמ' נז. ח"ב עמ' מו. וכדומה, מפניני הרב קפב). ומרגלא בפומיה של הג"ר חיים קרייסווירטה, גאב"ד דהקהילה החרדית "מחזיקי הדת" אנטוורפן סיפור ששמע בשם רבה של קראקא הרה"ג שמעון סופר בנו של החתם סופר. ומעשה שהיה כך היה: כשעלה רבי שמעון סופר לכהן פאר בקראקא המעטירה עיר ואם בישראל, נסע להקביל את פני האדמו"ר בעל דברי חיים מצאנז זי"ע וביקש את ברכתו להצלחה. בתוך כדי שיחה אמר האדמו"ר: רבה של קראקא, אולי ידוע לכם מה עיקר תפקידו של רב עיר"? רבי שמעון לא הגיב, כי הבין שבודאי יש לבעל הדברי חיים מה לומר, ואכן המשיך הרבי מצאנז ואמר: "ידע רבה של קראקא כי כל מטרתו, תכליתו ועיקר משימתו של רב העיר הוא – לדאוג ולהתמסר לרווחת בני קהילתו, הסרים למשמעותו. לרדץ אל העם כפשוטו! ואמנם כן, תפקידו הרשמי הוא להתוודע ולגלות את מצבם הרוחני, אך לא פחות מוטל עליו ואולי בעיקר ועוד יותר, לשים עין למצבם הגשמי. לחזק ולעודד בעת הצורך, להחיות רוח נכאים ולב נדכאים, להתדבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא., מה הוא רחום אף אתה רחום, ללכת בדרכיו של כביכול כפי שנאמר 'כי כה אמר רם ונשא, שכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים' (ישעיהו נז טו). כביכול, הבטיח שעל אף שמרום וקדוש אשכון, הנני מגביה לשבת, אך 'ואת דכא ושפל רוח' הנני משפיל לראות, הנני נמצא עם המדוכא והמסכן, כדי להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים ולהקים מעפר דל (מי"ם חיים עמ' קמז) – רשם מ"צ.]
תקשורת
ש: האם יש עניין להיאבק נגד התקשורת על ציטוטים לא נכונים של רבנים?
ת: ודאי. "הנחשד צריך לנקות את עצמו ולהודיע את חושדו שאין בו אותו דבר מגונה". רש"י ברכות לא ב ד"ה שצריך להודיעו.
שאלת רב
ש: מותר לי לשאול רב גם אם איני בטוח שאקיים את התשובה?
ת: יש להודיעו מראש, כי כאשר זה על מנת לקיים, הוא הרבה יותר טורח ועמל, לכן אין לרמותו.
פסיקה
ש: אם אני פוסק כמו רב מסויים וכל העולם נוהג אחרת, כיצד עלי לנהוג?
ת: ככל העולם אלא אם כן הוא רבך (שו"ת שאילת שלמה ב רכג. ג רסג).
בעלי כוחות
ש: בספרו "בין אור לחושך", הרב הביע התנגדות לבעלי כוחות כדוגמת אדם מסויים. הרב עדיין עומד על דעתו?
ת: עוד יותר מאז. וזה לא נגד איש מסויים אלא נגד שיטה.
רחובות על שם רבנים
ש: אשתי עובדת ברחוב "רבי יהודה הנשיא" בת"א. נהגי מוניות קוראים לו "יהודה הנשיא”. כשהיא אומרת "רח' רבי יהודה הנשיא" אינם מבינים מה זה. האם היא חייבת לומר "רח' רבי יהודה הנשיא"?
ת: ודאי צריך לומר רבי יהודה הנשיא, שיבינו. [מובא בס' טובך יביעו (ח"ב עמ' יז-יט) על קריית רמת אלחנן בבני ברק הקרויה על שמו של הג"ר אלחנן ווסרמן הי"ד, ועל רחובותיה הקרויים על שמם של קדושי עליון, כמו הג"ר מנחם זמבא הי"ד, הג"ר יעקב עטייה, הג"ר יוסף חיים זוננפלד והג"ר שלמה כהן. רבי נחמן מברסלב אומר שכשיהודי מתעייף מעט מלימודו ואינו יכול לעסוק בתורה, יכול הוא להזכיר שמות של צדיקים, וגם בכך יהיה לו שכר רב. במסכת תמיד (ל, א) ובמסכת יומא (כח, ב) כתוב: "מתיא בן שמואל הממונה על הפייסות אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון" וכו', כדי לעורר את זכותם של ישני חברון. על זה אמר הג"ר קניבסקי: "הרי לנו שעצם איזכור שמה של חברון ושל הצדיקים הקבורים בה, מביא תועלת". ע"כ תושבי השכונה יכולים לעשות כן בקלות. כאשר אומר אדם לחבירו שהוא מתגורר, למשל, ברחוב הרב יוסף חיים זוננפלד, יש להציב את הדמות המופלאה הזו מול פנינו ולהיזכר כיצד נראה עובד ד' באמת. רבניה של רמת אלחנן העלו כמה פעמים את הדרישה להשתמש בשמות רחובותיה של רמת אלחנן בצורה מכובדת, דהיינו שלא יאמר אדם לחבירו "אני מתגורר ברחוב זוננפלד" או "ברחוב עטייה", וכו', אלא "ברחוב הרב זוננפלד”, "ברחוב הרב עטייה” וכו'. זאת על מנת לכבד את הצדיקים והגאונים הללו גם לאחר פטירתם. סיפר אחד התושבים שכאשר היה במשרד הפנים ואמר לפקיד שהוא מתגורר ברחוב הרב זוננפלד, התפלא הלה לשמוע את המילה "הרב" נלווית לשמו של הרחוב, ופלט מפיו משפט בסגנון כזה: "דבר כזה יכול לקרות רק אצל יהודים חרדים, המזכירים את גדולי ישראל בצורה מכובדת". למעשה, אם עומדת בפני אדם ברירה האם לרכוש דירה ברחוב הקרוי על שמו של צדיק, או דירה אחרת הממוקמת ברחוב שאיזכור שמו לא יביא את הדייר לידי יראת שמים, יש לדעת שקיימת עדיפות להתגורר ברחוב הקרוי על שמו של צדיק. יתירה מכך, נראה שהמעלה על שפתיו שמו של צדיק, מקיים בזה מצווה דאורייתא של 'זכר צדיק לברכה', כמבואר במסכת יומא (לח, ב) וב'גליון הש"ס' שם. מסופר על הגרי"י קניבסקי שהיה נזהר לא להוציא מפה קודשו שם של רחוב הקרוי על שם רשע, וכאשר היה צריך לומר לפלוני שיילך לרחוב ההוא, היה מנסה להיזכר בשמו של גאון או צדיק המתגורר ברחוב זה ואמר לו 'לך לרחוב בו גר צדיק פלוני'... והוסיף הג"ר זילברשטיין שבפרדס חנה יש כמה רחובות הנושאים שמות של עצים ופירות, כמו "התפוח”, "הזית”, "הדקל" ואחרים. היתה זו יוזמתו ועצתו של המרא דאתרא הג"ר יהושע זליג דיסקין, ואחת ממטרותיו בכך היתה כדי שלא יכתירו לבסוף את הרחובות בשמותיהם של רשעים, עכ"ל. ושמעתי מהרב אהרן רקפת מירושלים, כשעלה לארץ, קנה בית ברחוב הרב חיים ברלין ולא רח' טשרניחובסקי, על אף שהיה 10,000 לירא יותר זול ברח' טשרניחובסקי, כי אין לגור ברחוב על שם מישהו לא דתי אלא ברחוב על שם גדול בישראל – רשם מ"צ.]
סנהדרין
ש: מה מעמד הסנהדרין שהוקם?
ת: צריך גדולי עולם ועוד תנאים (עמוד הימיני ס' ג. שו"ת שאילת שלמה ב רסא).
רב מקל
ש: האם עקרונית מותר לי לחפש תמיד בכל דבר רב שמקל?
ת: כן. הרוצה לעשות כדברי בית שמאי - עושה, כדברי בית הלל – עושה. עירובין ו ב. אך לא קולות סותרות - שזה נדיר.
כבוד רבו
ש: מה המקור לכך שפונים לרב בגוף שלישי?
ת: ברכות כז ב מי בדיל מר. רבו או רב גדול.
ארגון צהר
ש: מה דעת הרב על ארגון זהר ועל המאמרים המתפרסמים?
ת: זה ארגון מעולה, כמובן לא חייבים להסכים עם כל מאמר. בכלל, גם בצהר עצמו יש דעות שונות בין הרבנים.
פסק על הצבעה
ש: האם רב יכול לחייב בעד מי להצביע?
ת: לא. הבוחר הוא כמו דיין שעליו להכריע בעצמו.
רמח"ל
ש: מדוע היתה התנגדות לרמח"ל?
ת: בגלל הוצאת שם רע עליו.
מלחמת שלג עם רב
ש: בכיתה שלנו התלמידים עושים מלחמת שלג עם הר"מ שלנו והוא מסכים. אני מתלבט אם להשתתף?
ת: גם אם הוא מסכים ומוחל על כבודו, בכל זאת, יש להימנע, זו פגיעה בכבודו.
להחזיר מלחמה
ש: בזמן האחרון רבים תקפו את הרב מכיוונים שונים, למה אין הרב משיב מלחמה?
ת: אני הדל משתדל לאחוז בשיפולי גלימתו של מרן הרב קוק שכתב: "אכן מה שנוגע למלחמה, דרכי הוא מעולם להיות מתרחק מתגרת מלחמה וכמה דברים הנני מוותר עליהם מפני אהבת השלום" (אגרות הראיה א שסג).
רב ישוב
ש: האם רב ישוב יכול להשתתף בתחרות שחמט ישובית?
ת: לא. זה ביטול תורה. אם באופן אישי, יש לו צורך במנוחה נפשית בדרך זו, זה שיקולו. אך לא באופן זה.
ש: האם יכול לעבוד בגינתו?
ת: כן. עבודה זה תמיד דבר חיובי.
כבוד ר"מים
ש: האם אני חייב לקום בפני ר"מ שלי?
ת: כן. מלוא קומתך אם נכנס לד' אמותיך. וגם בפני ר"מ שאינך לומד ממנו עתה. שו"ע יו"ד רמב ל. רמד ט. הגרי"ש אלישיב מובא בברכת נפתלי א מט.
ש: ואם אני באמצע לימוד?
ת: אז די בהידור בעלמא, אם נכנס לד' אמותיך כי הוא מוחל על כבודו ואדרבה אינו מעונין להפריע ללימוד. מועדים וזמנים לגר"מ שטרנבוך סי' רמח והערות.
ש: אם ר"מ שלי בא לדבר איתי, אני צריך לקום?
ת: ודאי. הגרש"ז אוירבך בשו"ת מנחת שלמה א לד. הגרי"ש אלישיב מובא בברכת נפתלי א כט.
ש: אם קוראים לר"מ לעלות לתורה, האם עלי לקום?
ת: כן בהליכתו ובחזרתו, אבל לא בזמן שעומד שם, כי זה נקרא שהגיע למקומו. שו"ע יו"ד רמב יח וגרע"א שם.
עמידה בפני רבו
ש: האם כשאני מדבר עם רבי בטלפון עליי לקום?
ת: לא חייבים. אבל זה טוב. [וכן נהג הגרש"ז אוירבך לעמוד כשדיבר בטלפון עם הגר"מ פיינשטיין – חכו ממתקים ב לד. וכן אמרה אשתו של הג"ר יהונתן שטייף (אב"ד קהל עדת יראים-וינה), שכאשר הוא היה משוחח בטלפון עם הגרמ"פ, היה שם את הכובע בראשו ועומד על רגליו (שו"ת אגרות משה חלק ח בקונטרס 'מאן מלכי רבנן' עמ' 27). ומסופר שהרבנית שטייף, אשתו של הפוסק הנודע הג"ר יונתן שטייף מח"ס שו"ת מהר"י שטייף, השתתפה בחתונה ונודע לה שר' משה נוכח בה. הרבנית ביקשה לפגוש את גדול הדור. ר' משה, שהיה בקשרמכתבים עם בעלה במשך שנים ארוכות, התייחס אל הרבנית בכבוד עצום. כאשר שאךו את הרבנית, מדוע היה חשוב לה כל כך לפגוש את ר' משה, השיבה שבכל פעם שבעלה דיבר עם ר' משה בטלפון, הקפיד בעלה לעמוד בכל משך השיחה. הוא לא נהג כך כלפי שום אדם אחר, רק כלפי ר' משה (ספר בהיכלם עמ' 23). וכן שמענו שהג"ר שמעון שוואב עמד – אחרי הוא היה פחות ויותר בכיסא גלגלים משום חולשת ברכיו – כשדיבר בטלפון עם הגרא"מ שך ושעמד הג"ר אהרן קוטלר כשדיבר בטלפון עם האדמו"ר מסקווירא – רשם מ"צ.]
פסקים סותרים
ש: לפעמים הרב נשאל שאלה ועונה דבר שונה ממה שכתוב בספריו. זה נדיר אך קורה. כיצד להתיחס?
ת: יש דברים עם פנים לכאן ולכאן ואדם חייב לפסוק על פי נטיית שכלו באותו זמן. ספר החיים לרבי חיים בן בצלאל אחי המהר"ל. [מעשה שהובאה שאלה בהלכה בפני הגר"מ פיינשטיין ופסק מה שפסק, אך פסק זה היה כנגד מה שכתב הוא עצמו בספרו אגרות משה. בני הבית שאלוהו בתמהון: אם כן ששניתם את דעתכם, איך אנחנו חוזרים ומדפיסים את האגרות משה כמעט כל שנה במתכונתו ותורתו, בשעה שעכשיו הנכם פוסקים להיפך. אמר הגרמ"פ: ומה בכך, יש שתי שיטות, ואלו ואלו דברי אלהים חיים (מגד גבעות עולם עמ' נו) – רשם מ"צ.]
ביטויים חריפים
ש: כיצד להבין ביטויים חריפים של חז"ל במחלוקותיהם?
ת: עיין שו"ת חוות יאיר המודפסת בספר חפץ חיים.
התחשבות בדעת הקהל
ש: האם רבנים לא חייבים להתחשב בדעת הקהל?
ת: תלוי. אם מה שהם אומרים, זה תורה, אז בודאי להתחשב. אבל אם זה נגד התורה, לא. אנו מתירים להתפלל עם עבריינים, אבל לא להתחשב בדעותיהם העברייניות. אגרות הראיה. זה איסור חנופה לפחד לבקר מעשים רעים כדי למצוא חן. במדבר לה לג. אורחות צדיקים שער החנופה. פלא יועץ ערך חנופה.
התקשרות לצדיק
ש: מה המקור והתועלת של התקשרות לצדיק?
ת: יש להידבק בד', והרי אש אכלה הוא, אלא להידבק לתלמידי חכמים, וכך דבקים בד'. אך להיזהר לא להידבק בחסרונותיו, שהרי אין אדם צדיק בארץ שלא יחטא. וכן עיין רמב"ם דעות ו א-ב שדרכו של אדם להיות נמשך אחר רעיו וחביריו, לכן יתחבר לתמידי חכמים וצדיקים.
תמונת צדיק בחדר ילדים
ש: מותר שיהיו תמונות צדיקים בחדר ילדים בו מחליפים חיתולים?
ת: כן.
כבוד תלמידי חכמים
ש: יש לי חברותא פי שניים מבוגר ממני, ויחסו לתלמידי חכמים שונה ממני. האם להמשיך?
ת: אם זה מזיק ליחסך אליהם, אז חדל (עי' שו"ת הרדב"ז ד קפז).
תמונת הרמב"ם
ש: האם תמונת הרמב"ם המפורסמת באמת שלו?
ת: לא. בתמונה אין לו פאות כלל והוא לבוש כמו טורקי.
זלזול רבנים
ש: אני תדיה-לאומית. מותר לי לזלזל ברבנים חרדים?
ת: חלילה. ודאי יש לכבדם, אלא את הולכת על פי הרבנים שלך (מאמרי הראי"ה 56(.
עשה לך רב
ש: מותר שיהיו לאדם כמה רבנים, רב אחד בהלכה ורב אחר בעניני ציבור וכלל ישראל?
ת: כן (ש"ך יו"ד רמב יב).
אשכנזי עם רב ספרדי
ש: האם אשכנזי יכול לקבל על עצמו פסיקה של רב ספרדי?
ת: ודאי, אך יודיע לו שהוא אשכנזי. [וכן הגאון רבי שמואל סלנט היה נוהג כאשר בא שואל לפניו להורות לכל אחד כפי מנהגי אבותיו להספרדים כמנהגם ולאשכנזים כמנהגם. אדרת שמואל עמ' ג. וכתב הגר"נ קרליץ שחכם שבא לפניו שאלה בהלכות איסור והיתר וכדומה להכריע בזה, עליו להורות כמנהג רבותיו של השואל וכגון אשכנזי שבא לחכם ספרדי, על החכם הספרדי להורות לו כמנהגי רבותיו האשכנזים, וכן להיפך, מוטל על החכם האשכנזי להורות לספרדי כפסקי רבותיו הספרדים. וביאר בזה שההוראה של החכם הוא כמראה מקום לפני השואל את מה שהורו השו"ע או הרמ"א ושאר הפוסקים. חוט שני – נדה סי' קפח אות טז – מ"צ.]
דעת תורה
ש: האם קיים מושג של דעת תורה, והאם חייבים להקשיב לדעת תורה?
ת: זו פסיקה שמבוססת על מקורות אבל עם סברה רחבה. לכן זה שייך לגדולי ישראל. וזה ככל פסיקה שאדם מקיים עשה לך רב או הליכה אחרי הרוב.
עשה לך רב
ש: האם 'עשה לך רב' זו חובה?
ת: אינו חובה – מותר לשאול כמה רבנים, אך כדי להתגדל בתורה וביראת שמים, זו הדרך.
ש: כיצד אדע את מי לעשות לעצמי לרב?
ת: מי שמוסיף לך הכי הרבה מידות טובות, יראת שמים ואורה של תורה (עיין פירושו של הרב על פרקי אבות א ו, טז).
תמונות תועבה
ש: ראיתי בסלולרי של אחד הרבנים שלנו תמונות מאוד לא צנועות. אני מזועזע ואיני יודע מה לחשוב עליו.
ת: הוא צדיק, אך אינו מלאך – אדם נידון על פי רובו (רמב"ם, הלכות תשובה ג א).
רבני בית-הלל
ש: האם יש ערך לפסקים של "רבנים" בית-הלל?
ת: הם לא "רבנים" אלא רבנים תלמידי חכמים, גם אם לא מסכימים איתם. פסקים לא מתקבלים על פי הקבוצה שהם יצאו ממנו, אלא כל פסק ענינית לגופו של ענין.
רמח"ל
ש: מה מיוחד ברמח"ל בין חכמי ישראל?
ת: הוא סידר את דברי האר"י ז"ל בצורה שיטתית ברורה וכן גזר מהם הדרכה מוסרית מודרגת בספר מסילת ישרים.
ציונים וחרדים
ש: לפי רב חרדי פלוני, רבנים ציונים הינם כופרים. אך לפי רבנים ציונים, גם רב חרדי יכול להיות צדיק. אז האם לא עדיף להיות חרדי שזה בטוח?
ת: להתרחק ממוצאי שם רע.
צרות לרבנים
ש: העיתונות עושה צרות לרב מסויים בגלל שהביע דעתו בעניין מסויים. אמנם דיבר צדק, אבל האם היה כדאי, כי נחלשה השפעתו?
ת: אשריו שנתפס על דברי תורה וצדק.
מעשה רב
ש: האם ניתן להסיק מסקנות הלכתיות מהתנהגותו של הרב במסגרתו המשפחתית?
ת: אכן, יש ללמוד מהתנהגותו הפרטית של הרב, אך אין זה אומר שעל הצבור להסיק מסקנה הלכתית מכל מעשה של הרב. שהרי, ייתכן שהרב מחמיר על עצמו. אמנם זה עלול להביך את הצבור, על כן "שמאי אומר: עשה תורתך קבע" (אבות א טו). אחד הפירושים הוא: "שלא תחמיר לעצמך ותקל לאחרים או תחמיר לאחרים ותקל לעצמך, אלא תהא תורתך קבע. לך כמו לאחרים. וכן הוא אומר בעזרא: "כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ד' ולעשות וללמד בישראל" (עזרא ז י). "כמו שהכין לבו לעשות, כך היה מלמד לבני ישראל" (רע"ב, אבות א טו. מגן אבות לרשב"ץ שם). ברם, יש טענה שבית הלל חולקים על הכלל הנ"ל (תוס יו"ט שם), שהרי מצינו שרבן גמליאל שהיה מבית הלל רצה להביא מבית אביו ראיה להחמיר, והשיבו לו: "מה נעשה לבית אביך, שהיו מחמירין על עצמן ומקילין לכל ישראל" (ביצה ב ו. עדויות ג י). אמנם, מצינו דוגמא לשיטה זו שאין לרב להחמיר לעצמו: מסופר על רב הונא שלא רצה לאכול מאכל מסויים אלא נתן אותו לשמשו, ועל כך מתפלאת הגמרא: ממה נפשך, אם המאכל מותר, מותר לכל העולם. אם המאכל אסור, אסור לכל העולם. תרצה הגמ', שרב הונא נמנע מלאכול בגלל אנינות דעתו, ולא בשל חשש איסור (חולין קיב א ורש"י שם). ברם, מצינו פעמים רבות בהן חכמים החמירו על עצמם אך התירו לציבור (שבת קלד א. נדה יב ב. שו"ת מהרשד"ם יו"ד סוס"י קצב). כלל גדול בדין הוא, שאין למדים ממעשה רב. אמנם, ישנן הלכות שנקבעו על פי התנהגותו האישית של חכם (סוכה כח ב. בבא בתרא נד א. גיטין יט א. ברכות יא א). עם זאת, כשם שאין קובעים הלכה על פי שיעור עיוני, כך "אין למדין מפי מעשה" (בבא בתרא קל ב), "אם יראה רבו עושה מעשה, אל יקבע הלכה בכך, דשמא טעה בטעם של פסק דין של אותו המעשה, דהרבה טועין בדבר הלימוד, כדאמרינן: והא דפלוני לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר וטעה בסברא" (רשב"ם שם). תלמיד שניצב בפני פסיקה שנמסרה לו בלא טעמיה ונימוקיה עמה, עלול ליתן בה פירוש שאינו נכון, ולהשליך מכאן למקרים אחרים שאינם דומים. למשל, קיים דיון בגמרא בעניין שומר שמסר לשומר האם יפטר באותם תנאים שהיה נפטר לו היה המקרה קורה תחת שמירתו. לפי דעתו של רב, השומר פטור. ברם, אומרת הגמרא, רב לא אמר את כך בפירוש, אלא "מכללא אתמר". היינו, מה שאמרו שכך דעתו של רב, דבר זה מסתבר מתוך שיטתו ההלכתית. מניין? מעשה בפועלים שנהגו להפקיד את כליהם אצל זקנה בשעת ארוחת הצהרים. יום אחד, אחד מהפועלים לא רצה לאכול ונשאר לשמור על הכלים. פתאום שמע קול חתונה, הלך והפקיד את הכלים אצל הזקנה כדי להשתתף במאורע. נגנבו הכלים, ורב פטר את השומר. מי ששמע את מתן פסק ההלכה סבר שרב פוסק ש"שומר שמסר לשומר, פטור", אך באמת לא היא. במקרה זה, המפקיד אינו יכול לטעון: אני סומך עליך ולא על השומר שמסרת לו, שהרי הם עצמם גילו דעתם לפני כן שהם סומכים על זקנה זו (בבא מציעא לו א). הרי לנו שאי ידיעת מכלול הנסיבות עלולה להטעות את פירוש מעשיו של הרב, אם כן, מדוע נכתבו בגמרא מעשים רבים על חכמינו, הרי לא ניתן ללמוד מהם? אלא ודאי, אין כוונתנו לומר שאין ללמוד מהם כלל, אלא שאין ללמוד ללא סינון ביקורתי. וכן כותב רבנו אברהם בן הרמב"ם: "ולא נכתבו המעשיות המרובות הכוללות מקצת דינים שבתלמוד חינם, וגם לא שיעשה הדין בענין ההוא לפי מה שנזכר שם. אלא כדי שיסגל החכם, בשמעו אותם הרבה פעמים, כח של שיקול דעת ודרך טובה בהוראה למעשה" (שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם סי צז).
תשובה על שאלה
ש: האם רב חייב להשיב על שאלה הלכתית?
ת: חייב, אם יכול, כדברי הרמב"ם: "וזה שאמרת ששאלת ממני כמה שאלות ולא השבתי לך, בשבועה שאיני יודע לעולם, שאלה שלא השבתי עליה". אגרת לרבינו פינחס הדיין [עם אירעה שריפה גדולה במתיבתא תפארת ירושלים בניו יורק בימות החורף ונהרסה מערכת החימום כולה וכל הישיבה עברה לביהכנ"ס אחד בשכונה מגודל הצינה. רק אדם אחד נשאר עם הפעלץ שלו בתוך ביהמ"ד השרוף, בחורף האמריקאי, בקור העז! היה זה הג"ר משה פיינשטיין שאולי יבוא איש או אשה לשאול שאלה (ד גבעות עולם עמ' סה) רשם מ"צ.]
רבנים ופלאים
ש: האם זה נכון שרבנים עושים פלאים?
ת: ודאי. על הפסוק איש כי יפליא לנדור נדר, מסביר רבי אברהם אבן עזרא, שאנשים רודפים הנאות, ואם אדם בורח מהן, זהו פלא. וכך רבנים בורחים מהנאות העולם הזה וזה פלא.
ש: התכוונתי שפותרים בעיות בעזרת נס?
ת: על מי שפתר בעזרת נס בעיה שאפשר לפתור דרך הטבע, אומרת הגמרא: כמה גרוע אדם זה שהטריח את הקדוש ברוך הוא. שבת נג. הקדמת עולת ראיה. פגיעה בהוד החכמה העליונה. עין איה ריש ברכות פרק ו.
פסקים של רב לא ציוני
ש: האם פסקים של רב שאינו ציוני, כגון האדמו"ר מסאטמר, בטלים ומבוטלים עקב טעותו החמורה בעניין שיבת ציון ובניין הארץ?
ת: יש לבדוק כל פסק הלכה לגופו, ואין פסק מתקבל או נדחה עקב השיטה הכוללת של הפוסק. אין פסקים ציוניים ולא ציוניים, פסקים של אשכנזים וספרדים, פסקים של בעלי הקבלה ובעלי ההגיון וכדומה. כמובן אם יש מנהג קבוע אצל אשכנזים בעניין מסוים, אי אפשר לנטוש תורת אמך ולנהוג כספרדים, אך את התשובה הזאת ייתן גם רב ספרדי. לכן יש להבחין בפסקים של רב בין אלה שהם לשיטתו לבין אלה שאינם דווקא לשיטתו. אם אתה תלמיד של רב מסוים, והולך על פי שיטתו, אין זה מונע ממך לקבל פסקים מרב אחר, אחרי שתבדוק שאינם דווקא לשיטתו הסותרת את שיטת רבך. זה הכלל: כדי לדחות פסק הלכה, אי אפשר לטעון מאישיותו והשקפתו של הפוסק, אלא יש להביא הוכחות תלמודיות כמו בדרך הפסיקה. וכמובן יש לכבד את כל תלמידי החכמים גם אלה שטועים בדברים חמורים, כדברי הרדב"ז שגם כאשר רב אמר שאין משיח לישראל, שזו ודאי טעות חמורה ביסודות האמונה, בכל זאת לא דחוהו ולא ביזוהו אלא העמידו אותו על טעותו (שו"ת הרדב"ז ח"ד קפז).
תלמיד מובהק
ש: מה ההגדרה של תלמיד מובהק של רבו?
ת: שרוב תורתו מרבו (רמ"א יו"ד רמב ד).
חיקוי רבנים
ש: האם מותר לחקות רבנים מתוך הערצה?
ת: עקרונית כן, אך למעשה אי אפשר להימלט מפגיעה בכבודם. [רבנו הרב צבי יהודה נזף במי שהתחפש לרב הראשי הג"ר שלמה גורן (אלבום רבנו 130). ומעשה בישיבת באר יעקב שקם ת"ח א' בסעודת שבע ברכות וסיפר מעשה מחיי הג"ר אהרן קוטלר, ובתוך הדברים הזכיר מאמרותיו וכדי להמחיש את הדברים חיקה את דרך דיבורו של הגר"א קוטלר. מיד נפף בו ראש הישיבה, הג"ר משה שמואל שפירא, ולא דיבר אתו כל אותו היום!!! ופעם אחרת כשאירע כיוצא בזאת בחד מבני הישיבה שחיקה את הגרמ"מ שך, קיבל נזיפה מהגרמ"ש שפירא לאמר: "אסור לחקות את הגדולים" (מגד גבעות עולם עמ' מז) – רשם מ"צ.]
מריבות רבנים
ש: למה הרבנים רבים ביניהם?
ת: חלילה, אינם רבים. יש חילוקי דעות אבל הערכה ואהבה. האמת והשלום אהבו. אלו שהם קנאים מסיבות שלהם הם מיעוט קטן מאוד אך כמעט אצל כולם יש אהבה ואנו מכבדים את כולם (עי' עירובין יג ב).
גדולי הדור
ש: אני יודע שלא צריך לעשות השוואות ובכל זאת, מי יותר גדול: הרב קוק, הבבא סאלי, הבן איש חי או האדמו"ר מלובביץ'?
ת: תלוי מי תשאל.
הגולם מפראג
ש: מה דעת הרב לגבי מה שאומרים שהמהר"ל יצר גולם?
ת: אין הוכחה היסטורית. בני דורו ותלמידיו לא מזכירים עניין זה. רק אחרי מאה וחמישים שנה הוא מוזכר. אבל, אמר רבנו הרב צבי יהודה, שהמונים אומרים וההמון אינו משקר. ומה שמובא בס' נפלאות מהר"ל מפראג אינה הוכחה, שכן ר' יודל רוזנברג המציא הרבה סיפורים כדי להוסיף יראת שמים (עיין נר באישון לילה 81-80). [ויש תשובה של הרבי מליובאוויטש האחרון לאחד שציין לספר המפקפק בעשיית הגולם על ידי המהר"ל, וז"ל (מובא בחוברת מעיינותיך למחשבת חב"ד – גליון 21): בנוגע לספר נפלאות המהר"ל והאגרת וכו' שמזכיר – לא עיינתי בהם וממילא איני מחווה דעת בזה כלל. ובנוגע לעיקר הענין (שהמהר"ל עשה את הגולם): בעצמי שמעתי מכ"ק מורי וחמי האדמו"ר (השישי), שראה הנשאר ממנו בעליית בית הכנסת דמהר"ל בפראג. ודיבר על דבר זה עם אביו כ"ק אדמו"ר נ"ע וכו'. ובקושיות שמצורף בזאת על הספר הנ"ל – אין נוגעות כלל בהעיקר, כי מכמה וכמה עשרות שנים לפני ההוצאה לאור של הספר הנ"ל, היה מפורסם בתוך בני ישראל שהמהר"ל עשה גולם, ואפילו אצל הגויים. יעיין בספרים בספריות (כמצוין באנציקלופדיות) – רשם מ"צ.]
יוזמה ופסיביות בפסיקה
ש: האם רב צריך להמתין עד שישאל, או שעליו ליזום פסקי הלכה?
ת: אין לכך תשובה חד משמעית כיון שהדבר תלוי במציאות: האם פסקי הלכותיו יקוימו הלכה למעשה או לא, שאם לא - אין בכך תועלת. שהרי, כלל גדול לימדונו חז"ל: כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע (יבמות סה ב). הדרך בכדי לחולל שינויים לטובה אינה בדרך של פסיקה כפייתית אלא על ידי הערת רצון השומע. זו עבודה שלא ניתן לבצעה בן רגע, אלא עבודה המצריכה הרבה מאמץ וסבלנות. אין טעם ותועלת לומר לצבור דברים שאין הוא מוכן לקבלם, אלא זהו תפקידו של כל מנהיג - להביא את הצבור למצב שיהיה מוכן לקבל, ואז לומר את דברו. כמובן, תיתכן טעות בהערכה. בדומה לזה, מצינו הדרכה שאין גוזרים גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה (בבא בתרא ס ב). יש צורך בהסכמת "הגוי כולו" (מלאכי ג ט) ורוב הצבור ככולו (עיין הוריות ג ב). אמנם, אין ראיה מהדרכה זו לעניינינו, שהרי מדובר שם על גזירה, כלומר - חקיקה, ואנו מדברים על פסיקה. על כל פנים "אם אין ראיה לדבר, זכר לדבר". על פי רוב, כאשר נשאלת שאלה הרי זה מהוה סימן שקיימת נכונות מצד השואל לשמוע את דברי הרב. אך כמובן, גם בזה יש צורך בזהירות ובהבחנה.
שירת שאו שערים ראשיכם לתלמיד חכם
ש: האם לשיר שאו שערים ראשיכם כאשר נכנס תלמיד חכם, או יש להימנע כי הפסוק נאמר על ד'?
ת: לא. יש לירא תלמידי חכמים אך לעבוד רק את ד'. ויש שתרצו הכוונה לשכינה שחופפת עליו. אך יש להימנע. עי' שו"ת יחוה דעת (ג עג. על אף גודל העניין של כבוד התורה, מכל מקום מעורר הג"ר יצחק טוביה ווייס, גאב"ד של העדה החרדית בירושלים, כי חלילה לדמות זאת לכבוד שמים, ומה מוזר הוא המנהג שכאשר נכנס איזה ראש ישיבה או רב חשוב לחתונה שרים את הפסוק 'שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד', והרי פסוקים אלו אמורים כלפי השי"ת כדכתיב שם 'מי הוא זה מלך הכבוד ד' צבאות הוא מלך הכבוד סלה', ואיך שייך לומר זאת על בשר ודם. והפטיר ואמר: אין להנהגה זו שום טעם יהודי. ספר רבינו הגדול אמרו עמ' פו הערה צח – מ"צ).
הרב חנן פורת
ש: עיתון חרדי כתב חנן פורת בלי תואר רב. טלפנתי והערתי על כך, וטרקו לי את הטלפון. מה לעשות?
ת: שיהיו בריאים...
בגד רבנו
ש: מדוע מרבית רבני הציונות הדתית לא לובשים לבוש מסורתי של חליפה שחורה ומגבעת?
ת: תלמידי חכמים שבארץ ישראל אינם מצויינים בלבושם (שבת קמד א).
ברכת רבנים
ש: לאיזה רב ללכת לבקש ברכה אם אני חולה?
ת: רב המכיר אותך, כמו שכתוב "חכם שבעיר". שו"ע יו"ד שלה, י הגה. שו"ת שבט הלוי ג יו"ד קסג. [הסביר הגר"מ פיינשטיין שאם רוצים שברכה תהיה מתקיימת צריכים שני תנאים: א. צריך להאמין במברך שהוא מסוגל לעשות את אותו הדבר שיתגשם. ב. צריך המברך להכיר ולדעת את המתברך, ולדעת שהוא ממש צריך לאותו הדבר המבוקש. והביא דוגמא לכך, שהיה מעשה באדם גדול שהיה צריך לברכה לאחד מבני משפחתו, והוא הלך לעיר אחרת בכדי להתברך מאדמו"ר ידוע, ואמר הגרמ"פ שברכתו לא הועילה בנידון, כי היה חסר א' מהתנאים הנ"ל. אבל גם מסתמא לא יזיק לו במה שרצה להתברך מאותו אדמו"ר. ובאמת כך היה שלא הועילה הברכה. רשומי אהרן כב. ועיין מה שכתב בשו"ת מהרש"ם [מהדת"ל רכה] על שילוח טלגרם בשבת לצדיקים "לצורך חולה שאין בו סכנה אסור, ואפילו נכתבה מערב שבת זולת במקום צורך גדול שמתירין ע"י כתב שלהם [כלומר, לא בעברית], - אך לצורך חולה שיבס"כ, למאמינים בצדיקים, י"ל דהו"ל כמקום סכ"נ, דמותר לחלל שבת אפילו באיסור תורה, אבל צריך שיהא אתמחי אותו צדיק שיפעול בתפילותיו, ועובדא ידענא בחולה מסוכן שהתיר דיין אחד לכתוב ע"י עכו"ם בשב"ק שם החולה ואמו ולשלחם למו"ר הגה"ק מהור"ש זצ"ל מבעלז, והרעיש הגאון מהורש"ק ז"ל ופסל את הדיין מלהורות עוד, ומו"ר הגה"ק התרעם ג"כ, ואמר עכשיו אני מחויב להתאמץ שישיג החולה רפואה שלא יוגרם ע"י חילול שב"ק, וכן היה שנתרפא. וכל כה"ג אין להקל ובפרט בדור הזה, מכמה טעמים (ומובא בפסקי תשובה נה). וכן הגר"ח מבריסק היה סבור שמותר לשלוח טלגרמה בשבת לצדיק שיתפלל בעד החולה המסוכן, דאף כה"ג נמי הוי בכלל ספק פיקוח נפש שדוחה את השבת (נפש הרב עמ' קסז) – רשם מ"צ.]
מחילת ת"ח
ש: איפה כתוב על תלמיד חכם שמבזים אותו שיהיה עניו ולא יתייחס וזה יעזור?
ת: גיטין ז א.
ספר דת הציונות
ש: ראיתי ספר בשם דת הציונות מלא דברי שקר ורשע נגד תלמידי חכמים. אני תמה למה הרבנים החרדים אינם מוחים נגדו?
ת: אני לא קראתי, כי אסור לקרוא דברים כאלה. אך מי אמר שלא מחו? הגר"ע יוסף אמר בתגובה שאסור לדבר נגד הרב קוק כי הוא היה מלאך ד' (www.halachayomit.co.il/QuestionDetails.aspx?ID=221). והגרי"ש אלישיב תמה על המחבר איך הפקיר חיי העולם הבא שלו. ונאמרו דברים חמורים יותר שאיני רוצה להזכיר.
קדושת רבי יהודה הלוי
ש: בלמדנו באוניברסיטה את שירי החול של רבי יהודה הלוי, טען המרצה שאלו שירי תאווה המבטאים את עולמו שכלל גם חשק לנשים ועוד דברים גרועים מזה, שאין הפה והעט סובלם. אני מתקשה להאמין שזאת הייתה המציאות.
ת: אכן יש באוניברסיטה חוקרים הסוברים ששירי החול האלה קשורים לאירועים מחיי ריה"ל ויש אומרים שהכל משל בסגנון אותם הימים, אך גם אם נחליט שזה קשור לחייו, זה עדיין טהור וקדוש. הרי אי אפשר להטעות דורות שלמים של אחרונים וגם של ראשונים הקרובים לדורו של רבי יהודה הלוי שהכירו יותר מקרוב את הסגנון של אותם הימים, ובוודאי שהם שללו שירים שאינם טהורים, כפי שפוסק השולחן ערוך ביחס לספר עמנואל (שו"ע או"ח שז טז). למשל רבי אברהם בדרשי אביו של רבי ידעיה הבדרשו בעל בחינות עולם כותב עליו שהוא "אורים ותומים" ורבי יהודה אלחריזי כותב עליו: "...בשירי חשק, ניבו בשכבת טל וגחלים בערו ממנו... כל מליצה יפה בה כלולה, כאלו מכה גדולה, או מרוח הקודש אצולה, ובאהל השיר נפתחו לו שערי גבוהים, כי שם נגלו אליו האלהים" (תחכמוני ג יח). רבנו קדוש וכל אשר לו קדוש.
רוח הקודש
ש: היכן כתוב בגמרא שיש תלמידי חכמים רוח הקודש בזמן הזה? רק בלימוד תורה או גם בעניני העולם הזה?
ת: מיום שחרב בית המקדש, אף על פי שניטלה נבואה מן הנביאים, מן החכמים לא נטלה. בבא בתרא יב א. "סברת הלב היא הבאה לו בנבואה וזכה להסכים להלכה למשה מסיני" (רש"י שם). לא בענייני העולם הזה. אגרות קודש בסוף ספר התניא, אגרת כב.
גאוה
ש: האם תלמיד חכם צריך לנהוג בהתנשאות מסויימת בגלל תורתו? כי שמעתי שהוא צריך שמינית שבשמינית של גאוה?
ת: כבר נאמר שם לא מיניה ולא מקצתיה שנאמר תועבת ד' כל גבה לב. סוטה ה א.
תלמיד חכם
ש: האם ללכת לשיעור של תלמיד חכם בעל מידות רעות?
ת: כתוב שהרב צריך להיות דומה למלאך ד' צבאות (מועד קטן יז א).
תמונה של רב
ש: מותר להתלבש בחדר בו יש תמונה של רב?
ת: כן. מן הדין.
פוסקת
ש: האם מותר לאשה לפסוק הלכה?
ת: כן, אם יודעת. שו"ת בנין אב א סה. ועיין פעמיים בשם אשתו של הסמ"ע (הקדמה לפירושו על הטור).
בחירת רב ראשי
ש: האם המפלגות הדתית הן המחליטות מי רב ראשי לישראל?
ת: אחרי שתלמידי חכמים קבעו מי ראוי, כדברי מרן הרב קוק לגבי בצלאל בעין איה ברכות חלק ב (פרק ט אות כח) שיש שלוש אמות המידה: א. קדוש (ר' אברהם שפירא סיפר, שאחרי פטירת מרן הרב קוק היו שני מועמדים לתפקיד הרב הראשי, הרב יצחק אייזיק הרצוג והרב חרל"פ. הרב הרצוג היה ודאי קדוש וטהור אבל הרב חרל"פ היה קדוש עליון, והרב שפירא הביע צער שהרב חרל"פ לא נבחר – רשם מ"צ). ב. תלמיד חכם גדול. שני אלה קובעים תלמידי חכמים. ג. מוצא קשר לעם. זאת קובעת המפלגה. ומסביר מרן הרב קוק שזה חייב להיות לפי הסדר הזה.
מחילה על כבודו
ש: האם תלמיד חכם רשאי למחול על כבודו?
ת: השיקול של תלמיד חכם האם למחול על כבודו או לא למחול על כבודו תלוי במצב: האם זה כבודו באופן אישי או שזה כבוד התורה. לאורך כל ההיסטוריה אנחנו רואים שתלמידי חכמים מחלו על כבודם באופן אישי אבל לא מחלו על כבודם אם הוא כרוך בכבוד התורה. למשל, מסופר על רבי אברהם אבוש מפרנקפורט שהיה אוסף כסף לעניים. עשיר אחד העליב אותו ואפילו נתן לו סטירה, אבל הוא לא הגיב. אך למתנגדים לפסק הלכה, כמו אותם שכתבו נגד פסק דינו בעניין הגט המפורסם "הגט מקליווא", הוא הגיב בכל כוחו. כאן בכבודו האישי ושם בכבוד התורה. וכן רבי עקיבא איגר היה עניו מאוד ותמיד מחל על כבודו, אבל כאשר מישהו הדפיס את הש"ס ועבר על זכויות היוצרים של בעלי הדפוס מסלאוויטא הוא הגיב בתוקף, ואפילו נגד תלמיד חכם. שאלו אותו: ומה עם כבוד התורה? ענה: כבוד תורה זה אני! כאן בכבוד אישי ושם בכבוד התורה. ידוע שרבנו הרב צבי יהודה היה עניו גדול, וכאשר שאלוהו מי הוא השיב: "צבי", "שלומד בישיבה", אבל בענייני כלל ישראל היה מאוד תקיף והסביר שהוא הקובע. כאן בכבודו האישי ושם בכבוד התורה. יחד עם זה, כתוב בספר פלא יועץ שכבוד התורה ירד מאוד בזמנו (לפני מאתיים שנה, וקל וחומר עכשיו), וראוי לכבד כל תלמיד חכם לפי הדינים החמורים של רב מובהק. וכן נהג רבנו הרב צבי יהודה לכבד את תלמידיו שהיו תלמידי חכמים.
חלוקי דעות עם הרב
ש: האם כולם חייבים לקבל את דעתו של הרב בכל נושא, או שמותר להתווכח עמו?
ת: רבנו הרב צבי יהודה היה נוהג לומר: "איני כופה את דעתי על אף אחד. כל מי שרוצה רשאי לבוא ולהתווכח אתי". אך טבעי הוא שלא כל הצבור יסכים עם הרב בכל עניין. פרצופיהם של בני אדם שונים ודעותיהם שונות (עיין ברכות נח א). הבעיה אינה חלוקי הדעות, אלא בעיקר טון הדברים, אם באלימות, בלעג או בידידות.
דברי הבל
ש: האם מותר לרב לומר על דברי רב אחר שהם דברי הבל, או שיש בזה פגיעה?
ת: אין בזה פגיעה. וכך דרך ויכוח בתורה וכן נהגו רבותינו הראשונים. שו"ת אגרות משה אה"ע ב יא.
שתיה בפני רבים
ש: אין דרך ארץ לת"ח לשתות מים בפני רבים אלא יהפוך פניו לצד אחד. מ"ב קע ס"ק יב. למה?
ת: משום צניעות. ובימינו אין נוהגים להקפיד בזה. עיין פס"ת שם (אמנם סיפר לי ר' דוד קסלסי שבשמחת תורה בישיבת הר המור, כששכנה בקרית מנחם, הוא ראה שהביאו להג"ר צבי טאו כוס מים, ושתה בפינה בגבו לציבור).
השוואה בין תלמידי חכמים
ש: האם מותר לומר שתלמיד חכם א' הינו יותר גדול מתלמיד חכם ב' או שמא יש בזה לשון הרע עליו?
ת: פסק מהר"י ברונא, על מעשה בשני בחורים ששתו ושמחו בליל שבת, הזכירו שמות רבנים, אחד מהם אמר: רב א' גדול כמו רב ב'. הגיב השני: המבדיל בין קודש לחול. ונשאל אם הוא חייב לשלם קנס על ביזוי תלמיד חכם. הוא פסק שלא, שכן מצינו שכאשר רבנו הקדוש הציע נישואים לאלמנתו של רבי אלעזר ברבי שמעון בר יוחאי, היא השיבה: "כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול?!" (בבא מציעא פד א) מכאן שמותר להשוות (שו"ת מהר"י ברונא סי' קצ. ועיין שדי חמד מערכת השין כלל פו). על פי זה, אמר רבינו הרב צבי יהודה אמר שבעל התניא לא היה במדרגת הגאון מווילנא. ולמה אין בזה לשון הרע? יש לומר שזה לשון הרע לתועלת כי הכרתי לדעת מי גדול ממי כדי ללמוד תורה מפיו ולקבל דבריו. אך קשה מהמסופר על רבה בר הונא ורב המנונא שנפטרו והעלו ארונותיהם על גבי גמלים, הגיעו לגשר צר שהיה מקום אר לאחד, ונעצרו. היה שם ערבי, ששאל לפשר הדבר, והסבירו לו שכל אחד משני הגדולים חולק כבוד לחברו שיעבור לפניו. אמר הערבי שרבה בר הונא יותר גדול, וכן היה שגמלו הקדים. אך אותו ערבי נענש ושיניו נשרו על אתר (מועד קטן כה ב). ויש לתרץ, כי מנין ידע הערבי מי יותר גדול? לכן יש צורך בזהירות גדולה בקביעה כזאת כי אולי היא לא נכונה. ובכלל, בכל לשון הרע לתועלת יש להיזהר בכל התנאים שמָנה החפץ חיים, וכמובן להיות בטוח שזה באמת לתועלת ולא סתם פטפוטים זולים על תלמידי חכמים. וכן כותב החזון איש: "לא היתה מנוחתי שלמה, פן נכשלתי בלשון הרע חס וחלילה, כי ידעתי, כי ראוי להמחזיקים בתורת ה', לדעת את גדוליה באופיים האמיתי, ואם הותר לדבר לשון הרע על אומן באומנותו להאיש הדורש עליו לצורך, על מי שתורתו אומנותו, לא כל שכן שמותר להודיע להמחזיקים בתורה וצריכים לדעת, כי הידיעה של חכמי הדור, לבם ומידתם, הן הן גופי תורה. מכל מקום, צריך לזה זהירות יתירה, ופן משנה הדבר בקוצו של יוד ונמצא מוציא שם רע על תלמיד חכם" (קובץ אגרות החזו"א ב ס' קלג).