תפילה – דינים שונים (שו"ת)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
הנץ החמה
ש: האם בתפילת ותיקין, ללכת אחרי ההנץ האסטרונומי או הנראה?
ת: הנראה. (עיין מועדים וזמנים ד שכא)
בגדי תפילה
ש: האם מותר להתפלל מנחה בבגדי עבודה מלוכלכים?
ת: לכתחילה לא, כי לא עומד כך מול מלך. אלא בלית ברירה. [ונשאל הגרי"ש אלישיב: האם צבעי רשאי להתפלל עם בגדי העבודה שלו? והשיב: אם הוא לא מתבייש ללכת עמהם ברחוב יפו בירושלים, יכול בשעת הדחק ללובשם אף בתפילה. קב ונקי יט – רשם מ"צ].
בגדי צבא
ש: לאור הדין שאין מתפללים אלא בבגדים שעומדים בהם בפני מלך, האם מותר להתפלל במדי צה"ל?
ת: ודאי. הם אולי הבגדים הכי מכובדים שיש. ועיין שו"ת אבני ישפה ח כט אות ה. [בשו"ת אבני ישפה (שם) השיב לאותה שאלה, שבזמננו, שרגילים בני אדם להיכנס לפני שרים עם מדים של הצבא, הם נחשבים מכובדין, וודאי שמותר גם להיכנס בהם לבית הכנסת. מסופר על רבה של העיר חיפה, הרב שאר ישוב כהן, שבעת חתונתו כיהן כרב צבאי, ובא לחופתו בירושלים כשהוא לבוש מדי צבא. היו שם אנשים שלא ראו זאת בעין יפה. תמה רבנו הרב צבי יהודה קוק: להיות לבוש בבגדי פריץ רוסי - זה מתאים. ואילו להיות לבוש בבגדי צבא הגנה לישראל - אין זה מתאים?! (שיחות הרב צבי יהודה – ארץ ישראל עמ' 268. טל חרמון – מועדים עמ' 135) – רשם מ"צ.]
ש: האם חייל במדים צריך לחבוש כומתה בתפלה מצד עומד לפני מלך שהרי הוא שם כומתה במסדר או לפני קצין?
ת: לא צריך. לא תמיד יש לו כומתה.
שלוש עשרה מידות
ש: חז"ל אומרים שאמירת שלוש עשרה מידות פועלת לטוב. ראש השנה (יז ב). כיצד להבין זאת?
ת: התנהגות האדם על פי מידותיו אלה של הקדוש ברוך הוא. של"ה ח"א עשרה מאמרות, מאמר שביעי בשם ראשית חכמה.
מטרת תפלה
ש: מה מטרת התפלה?
ת: עבודת ד' ברגש. ולעבדו בכל לבבכם (עיין הקדמת תפילת עמך א 15-7).
שירת הים
ש: כותב המשנה ברורה: "ויאמר שירת הים בשמחה וידמה בדעתו כאילו באותו היום עבר בים, והאומר בשמחה מוחלין לו עונותיו". שו"ע או"ח נא ס"ק יז. אז למה לא נוהגים כן?
ת: הכוונה שיתרומם לאותה מדרגה עליונה של בני ישראל אז במסירות נפש עילאית.
אמירת קורבנות
ש: האם יש לימוד זכות על לומדי תורה שלא אומרים קורבנות?
ת: שאין זה חובה (חיד"א ביוסף אומץ) ושלימוד תורה עושה אותה פעולה של כפרה (חקרי לב). [הגר"ע יוסף היה מקפיד לומר כל סדר הקרבנות בכל יום בבוקר (בירור הלכה סימן א אות ט). ודעתו שראוי לכל אחד מישראל לומר כן כנדפס בסידורים, ואף תלמידי חכמים בכלל (פאר הדור עמ' טו).]
חיוב אישה בתפילה
ש: כמה תפילות אישה חייבת ביום?
ת: יש מרבותינו שאומרים שאישה צריכה להתפלל את כל התפילות (הרמב"ן). כלומר, שתיים, כי לתפילת ערבית יש פחות חיוב משחרית ומנחה. לכן, יש אומרים שצריכה להתפלל שחרית ומנחה. יש דעה שנייה שדי לאישה להתפלל תפילה אחת ביום, בשפה שהיא רוצה ובסגנון שהיא רוצה (רמב"ם, הלכות תפילה א, ב). אז ממילא כשאישה אומרת ברכות השחר, ובברכות השחר יש בפנים גם תפילות, ב"תפילה" הכוונה בקשה, אז היא עשתה את חובתה. וכל המוסיף הרי זה טוב, אבל כמובן בלי נדר. רוב הדעות הן לפי הדעה הראשונה, אבל רוב הנשים נהגו כדעה השנייה (מ"ב קו סק"ד). ישנה דעה שלישית, שכתב הבן של החפץ חיים (שיחות חפץ חיים עמ' יג), שאימא שלו אף פעם לא הייתה מתפללת. למה? סיפר לו החפץ חיים, כי "העוסק במצוה פטור מן המצוה" (סוכה כו א) , ואימא שלו הייתה עסוקה מאוד בכל מצוות הבית, ולכן לא היה לה זמן בשבילה להתפלל. מכל זה נסכם: אישה אומרת ברכות השחר מההתחלה עד הסוף וכל השאר תוסיף על פי היכולת בלי נדר. כל המוסיף הרי זה משובח, אבל לא להילחץ (ועיין עוד בשו"ת שאילת שלמה א מו. ג מו).
ש: האם עדיף שאישה תתפלל בבית כנסת או ביתר כוונה בבית?
ת: חשבון אישי.
מנגינה חסידית ברקע
ש: האם אפשר להתפלל עם מנגינה חסידית ברקע?
ת: לא. יש להתפלל בחרדת קודש, כעומד לפני מלך.
תפילה עם מוזיקה
ש: מותר להתפלל עם כלי נגינה? ובהלל?
ת: ודאי שלא, אלא יש להתפלל כרגיל ככל הדורות. בכלל, אין לשנות סדרי תפילה מן מנהג (שו"ת הרשב"א א שכג. עיין אורח משפט לה). סדרי התפילה שנמשכים זה מאות או אלפי שנים, טובים הם מאוד. צריך חרדת קודש ולא "התחברות" (שו"ת שאילת שלמה ד כח).
ש: אבל בבית המקדש ניגנו?
ת: אנו לא בבית המקדש.
תהילים על חייל דרוזי שנהרג
ש: יש לי חבר דרוזי קרוב מאוד שנהרג במלחמה האחרונה. האם אני יכול לומר עליו תהילים לעילוי נשמתו?
ת: כן. הוא חסיד אומות העולם.
חולה סופני
ש: האם מותר להתפלל על חולה סופני שימות?
ת: אם הוא סובל, הר"ן בנדרים מתיר. ושו"ת ציץ אליעזר מוסיף שזה רק אם זה לטובתו ולא להקל על המשפחה. אך לתלמיד חכם גדול יש ערך לדור בעצם מציאותו הסגולית. מדבר שור למרן הרב קוק, הספד לרב יצחק אלחנן (עמ' שלב-שלו).
אדון עולם
ש: מי כתב אדון עולם?
ת: לא ידוע. אחד הראשונים.
ריבוי באמירת קדיש ודין קדיש לאחר לימוד תורה
ש: ערוך השלחן (או"ח נה ג) כותב שאין להרבות באמירת קדישים. האם לאור זה יש לומר קדיש לאחר לימוד תורה?
ת: מה שערוך השלחן מסתייג בעניין ריבוי קדישים כל זה אמור בזמן התפילה. הוא אינו מדבר על אחר לימוד תורה, בוודאי שאחרי הלימוד יש לומר קדיש. קדיש שאחרי לימוד מוזכר בגמרא בסוטה (מט, א) כ: 'קדושא דסידרא'. לעומת זה, קדיש יתום אינו מוזכר בגמרא, אלא במדרשים. קדיש יתום גם אינו מוזכר ברמב"ם ואף לא בשלחן ערוך, אלא ברמ"א (או"ח ס' כה, יג וס' קלב, ב). לכן, לאחר לימוד וודאי שיש לומר קדיש. בנוסף, עיקר התוכן של הקדיש הינו – למדו תורה, יש קידוש ד', יהא שמה רבא מברך. ה'מנהג' הרווח בתפילה לומר פיסקה, קדיש, פיסקה, קדיש או אחרי כל שתי פסקאות קדיש – בזה אין צורך. לדבר זה התנגד ערוך השלחן. הסיבה לריבוי נבע ממנהג קדום של היֶקִיים הנזכר ברמ"א. (יו"ד שעו, ד) הם נהגו שרק אחד אומר קדיש. לכן, דאגו שיהיו הרבה קדישים כדי שלכל אחד ואחד מהאבלים יהיה קדיש להגיד. לכן הגבאי היה קובע: ד"ר בורגמן, קדיש שני, והוא לבד אומר קדיש שני.לעומת זאת, ישנו מנהג הספרדים שעל פיו עומדים כולם בשורה אחת ואומרים קדיש מילה במילה - יתגדל, ויתקדש... אם כך, מדוע ישנם כל כך הרבה קדישים, הרי מספיק קדיש אחד? לא משנה. ישנו גם מנהג הפולניים, שעומדים כולם לבד וכשהשליח ציבור שותק - כולם רצים, "יתגדל ויתקדש", כל אחד רץ עצמאי ובכל הכיוונים כאילו שהראשון שהגיע ניצח, והציבור לא יודע למי לענות. זה מנהג רע. לא שומעים כלום ואף לא מבינים כלום (ראה גשר החיים ח"א פרק ל, אות יב). על כל פנים, במקום שכל אחד אומר קדיש וכולם אומרים בבת אחת, צודק ערוך השלחן: כשם שישנה ברכה לבטלה, ישנו גם קדיש לבטלה.
טרחא דציבורא
ש: האם משום טרחא דציבורא אפשר שהגבאי רק יגיד מי שברך, ואז כל אחד יגיד את החולה שלו?
ת: רעיון מעולה (עיין שו"ת שאילת שלמה ג סד).
זמן ברכות השחר
ש: עד איזו שעה אפשר לברך ברכות השחר?
ת: לכתחילה עד ארבעה שעות, שזה סוף זמן תפלה. דיעבד עד חצות. עוד יותר דיעבד עד חשכה. אך אם גם שכח אז עד שהולך לישון. פסקי תשובות מו ח. [וכתוב בפסקי תשובה סי' יז: "זכורני שבספר החיים להגרש"ק מבראדי ז"ל כתב שזמן ברכות השחר הוא עד ד' שעות כזמן תפילה, אך בספר מעשה רב כתב בשם הגר"א ז"ל כל היום וגם בלילה קודם השנה" – רשם מ"צ.]
מודה אני
ש: אם אני בת, באיזה לשון לומר מודה אני?
ת: בלשון נקבה. [הליכות שלמה – תפלה פ"ב הערה 17. ילקוט יוסף – קיצור שו"ע א ג. אמנם הגרי"ש אלישיב אמר שכולם אומרים בסגו"ל בלשון זכר, והוסיף: כמו שהסבתא אמרה כך צריך להגיד, נוסח לא משנים. וישמע משה ב יא – רשם מ"צ.]
ברוך הוא
ש: האם אשכנזי יענה אמן או ברוך הוא בקדיש?
ת: ברוך הוא. ואם זה מקום שהפסק אסור, אז אמן (רמ"א או"ח נו ב).
נוסח ומנהגי ארץ ישראל
ש: אני גר בחו"ל. האם ראוי לשנות את הנוסח ואת מנהגי התפלה לנוסח ומנהגי ארץ ישראל כדי שדרכם אתחבר לארץ קודשנו?
ת: לא. עליך להמשיך להתפלל כמנהג חו"ל כדי שתזכור שאתה בגלות.
נוסח מאוחד
ש: כבת ספרדיה אני יכולה להתפלל ב"נוסח מאוחד" אליו אני יותר מתחברת?
ת: אין נוסח מאוחד, אלא זו נוסח "ספרד" של אשכנזים. אלא לכתחילה התפללי כאביך ואבותיך, וכשתתחתני כנוסח בעלך. [שו"ת יחוה דעת ג, ו. בשם הג"ר שלמה גורן, שטבע נוסח אחיד, שלא התכוון לקבוע נוסח לכלל ישראל, אלא שאי אפשר לחלק לחיילים הרבה סוגי סדורים, לכן הוא בחר בנוסח זה, שהוא מין נוסח בינוני באומה – רשם מ"צ.]
כפיה במנין בכלא
ש: בית סוהר שאין בו אלא עשרה יהודים ולאחד מהם יש אפשרות לצאת לחופשה בראש השנה או בשבת זכור. האם שאר האסירים יכולים לכופו להישאר כדי שיהיה בידם להתפלל ולשמוע?
ת: לא. זה לא דומה לכפר קטן עם מנין מצומצם שיכולים לכוף אדם למצוא מחליף, שהרי הם אנוסים. [עיין מ"ב צ ס"ק כח, על אסיר שמקבל חופש מתי יש לו לצאת: מיד או למצוה גדולה – רשם מ"צ.]
תפילה על מיתה יפה
ש: האם אפשר להתפלל מפעם לפעם שאם אמות, אמות מיתה יפה, כלומר, מהירה, או אסור משום מה שמובא בגמרא ברכות (ס א): "תנו רבנן, הנכנס לבית המרחץ אומר: יהי רצון מלפניך ד' אלהי שתצילני מזה וכיוצא בו, ואל יארע בי דבר קלקלה ועון, ואם יארע בי דבר קלקלה ועון - תהא מיתתי כפרה לכל עונותי. אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דלא לפתח פומיה לשטן; דאמר ריש לקיש וכן תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן"?
ת: אפשר. זה שונה כי שם היה מסוכן.
נדנוד בתפילה
ש: הגר"מ פיינשטיין לא התנדנד בתפילה, אלא עמד ישר כלפני המלך.
ת: וכן רבנו הרב צבי יהודה. נדנוד בתפילה הוא קולא.
אלהא דמאיר ענני
ש: כשרבי מאיר אמר לשומר: "אימא אלהא דמאיר ענני ומתצלת" (גמרא עבודה זרה יח, א), האם היא אמירה ותפילה דווקא לשומר או לכל אחד ואחד?
ת: נראה שזה לכולם. [עיין שדי חמד אסיפת דינים, מערכת ארץ ישראל אות ו, שיש לומר דווקא כלשון הגמרא "אלהא דמאיר ענני" ולא "אלהא דרבי מאיר ענני". ומנהגו של הגר"ע יוסף היה לומר בסליחות את הנוסח: עננו אלהא "דמאיר", ולא אומרים עננו אלהא "דרבי מאיר" (הליכות עולם ח"ח עמ' נג. פאר הדור עמ' נח). ויש להזכיר מה שאמר הג"ר יצחק טוביה ווייס, גאב"ד של העדה החרדית בירושלים, בדרשה שנשא לטובת 'צדקת רבי מאיר בעל הנס' של 'כולל שומרי החומות', דהנה מסופר בגמרא (ע"ז יח, א) שאחותה של ברוריה אשת רבי מאיר היו צריכין לפדותה מן המלכות, ורבי מאיר 'שקל תרקבא דדינרי ואזל'... אזל לגבי שומר דידה, אמר ליה: הבה ניהלה, אמר ליה: מיסתפינא ממלכותא, אמר ליה: שקול תרקבא דדינרא, פלגא פלח (את השלטון, בכל עת שיעליל עליך – פייסהו בממון. רש"י) ופלגא להוי לך, אמר ליה: וכי שלמי (כשיכלו הדינרים. רש"י) מאי איעבד? אמר ליה: אימא: 'אלהא דמאיר עניי' ומתצלת, ע"כ. ומקשה שם המרש"א בחידושי אגדות, דאם כן שיכול הוא להנצל על ידי 'אלהא דמאיר ענני', למה נתן לו מתחילה 'תרקבא דדינרי'. ומתרץ שיש לומר: דכל כמה דהוי מצי לאצולי בממון – לא הוי בעי לאצולי על ידי נס ב'אלהא דמאיר ענני', עיין שם. ואמר הג"ר ווייס: אמנם לענ"ד נראה, כי סגולה זו של 'אלהא דמאיר ענני' אינה מסייעת אלא אם כן נותנים מתחילה 'תרקבא דדינרי' למצוה. ולכן רק אחר שנתן מתחילה תרקבא דדינרי למצות פדיון שבויים, הועילה אחר כך בקשת 'אלהא דמאיר ענני'. וכן הוא בכל פעם שרוצים לבקש 'אלהא דמאיר ענני', אין בקשה זו מעלת אם לא נותנים מתחילה תרקבא דדינרי ל'צדקת רבי מאיר בעל הנס' (ספר רבינו הגדול אמרו עמ' רה הערה רד) – רשם מ"צ.]
"גאל ישראל" בקול רם
ש: יש פוסקים הפוסקים לומר את המילים "גאל ישראל" בקול רם (הג"ר יוסף אליהו הענקין בס' עדות לישראל עמ' קסא ובתשובות איברא' עמ ו, הגרי"ד סולוביצ'יק בנפש הרב עמ' קכח, הגרש"ז אוירבך בס' הליכות שלמה – תפלה עמ' צג ובס' אשי ישראל עמ' קעב אות פג והג"ר משה שטרנבך בשו"ת תשובות והנהגות ח"א ס' קה), אך ישנם פוסקים שפסקו שיש לומר אותו בלחש (הג"ר אפרים גריינבלט בשו"ת רבבות אפרים א, עא. ה, מב. והג"ר חיים קניבסקי בס' אשי ישראל שם). מהי דעת הרב בנידון?
ת: עדיף בקול. [וכן פסק הרב שליט"א בתשובותיו ב לה. ג סה. וסיפר האדמו"ר 'אמרי סופר' מערלוי, כי המהרי"ץ דושינסקי אף כי לא היה מתערב בהנהגות הש"ץ, אולם דבר זה היה מעורר תמיד את הש"ץ שיסיים בקול ברכת גאל ישראל (הליכות והנהגות אמרי סופר עמ' נט הערה פב).]
תפילה שימות רשע גוי
ש: האם מותר להתפלל על מות רשעי הגויים כמו נשיא איראן אחמניג'אד?
ת: כן, ומדוע לא? במסילת ישרים (סוף פרק יט) כתוב שמדית חסידות היא להתפלל על רשעי ישראל ע"מ שיחזרו בתשובה. בכללי אנו מתפללים שגם הגויים ישובו בתשובה כמו שאומרים בתפילת "עלינו": "לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך להפנות אליך כל רשעי ארץ. יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי לך תכרע כל ברך, תשבע כל לשון". וודאי זו שאיפתנו. אבל על רשע פלוני לא שמענו שישנה בעיה להתפלל על מותו. כמובן בענווה, לא משום שאנו מתפללים הקב"ה מוכרח לעשות כל מה שאנו מבקשים. כשם שהתפללנו והתפללנו שהיטלר ימ"ש ימות, ובכל זאת היה קשה. אבל, עקרונית מותר להתפלל.
קדיש על ידי אשה
ש: האם אשה יכולה לומר קדיש?
ת: בתנאי שאינה לבדה. כלומר, שגברים גם אומרים והיא אומרת איתם מילה במילה בלחש, כך שקולה לא יישמע (עי' פני ברוך לד, כ. שו"ת פסקי עזיאל סי' ג. תשובות איברא סי' ד. שו"ת אגרות משה או"ח ה, יב. הגרי"ד סולוביצ'יק ירחון הדרום גליון 57 אלול תשמח).
תפילה בלי כוונה
ש: האם מאוד קשה לאדם להתרכז בתפילה, עדיף להתפלל רק חלק מהתפילה?
ת: בוודאי יותר טוב להתפלל חלק מהתפילה בכוונה מאשר לא להתפלל שום דבר בכוונה. אדם עושה מה שהוא יכול. כמובן אם אתה יכול להתרכז רק בקטע אחד, אתה צריך לבחור קטע חשוב להתרכז בו. כלומר, ק"ש או שמונה עשרה. צריך גם להתקדם בהדרגה. השבוע מתרכזים בקטע אחד, שבוע הבא או חודש הבא, מוסיפים עוד פסוק או עוד קטע. כך לאט לאט בהדרגה, מוסיף והולך. צריך גם לדעת שיש ערך של תפילה גם למה שאדם מתפלל בלי להתרכז. כי בסך הכל אנחנו מתפללים כדי לעשות רצון ד'. זו תשובת הרשב"א (א תכג). הרי בחוץ לארץ לא מבינים מילה אחת בעברית, וכי נאמר שתפילתם לא שווה כלום?! חלילה! אלא אדם עושה מה שהוא יכול. צריך להתפלל הכל ולהתרכז במה שיכול. שאלה: לכן גם אם אני מתפלל בלי כוונה יש לזה ערך של תפילה? תשובה: כן, יש ערך של תפילה גם בתפילה שבו לא התכוונו אפילו במילה אחת. לא רק לקטנים אלא אפילו למבוגרים. יש פתגם של השל"ה, רבי ישיעה הורוביץ: תפילה בלי כוונה היא כמו גוף בלי נשמה. אבל אם זה כך, אז, לכאורה, זה לא שווה כלום? אלא אמר הגאון מווילנה, שצריך לדייק בדבריו של השל"ה: תפילה דומה לקורבנות ובקרבנות יש שני סוגים: א. זבחים – שבא מבעלי חיים. א. מנחות – שבא מהצומח. אם כן זבחים זה גוף עם נשמה – כמו החי. מנחות זה גוף בלי נשמה – כמו הצומח. לכן מי שמתפלל בכוונה זה כאילו הקריב זבחים, ומי שמתפלל בלי כוונה זה כאילו הקריב מנחות (עיין תוספת מעשה רב ס"ק יב). והלוא גם מנחות הקב"ה מאוד אוהב, כמו שכתוב: "וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות" (מלאכי ג ד). הפיתרון כדי שהדבר הזה לא יקרה הוא פשוט: צריך להתפלל עם סידור. יתר על כן, צריך לעקוב באצבע על הסידור. ראיתי הרבה תלמידי חכמים גדולים כשהם מתפללים הם כל הזמן עוקבים עם האצבע על הסידור. פעם הגאון הרב אברהם שפירא – תסמכו עליו שידע את כל הסידור בעל פה, ראיתי שהוא מתפלל והוא עוקב באצבע על הסידור. כתוב במגילת אסתר (ט, כה): "ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה". אמרו דרך דרוש: "ובבאה לפני המלך" – מל מלכי המלכים, "אמר עם הספר" – עם סידור, "ישוב מחשבתו הרעה" – המחשבות הרעות שמסתובבות בראש ומקלקלות את הכוונה מעלמנה.
תפילה לשלום המדינה א'
ש: האם לומר את התפילה לשלום המדינה גם כאשר המדינה עושה דברים לא טובים, כיוון שכתוב "ושלח אורך ואמתך לראשיה, שריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך"?
ת: אם הראשים, השרים והיועצים הולכים בדרך לא טובה יש לומר פעמיים תפילה לשלום המדינה. עוד יותר יש לתת להם עצה טובה ולהאיר עיניהם, הרי בינתיים הם אלו המנהיגים את המדינה. אם לא נאמר את התפילה לשלום המדינה זה אינו אומר שהם יתחלפו. משל למה הדבר דומה: אני נוסע במטוס והמטוס אינו נוסע טוב. עורכים בדיקה ומגלים שזה בשל שהטייס אינו יודע לטוס. מה אתה מציע? לשבת ליד הטייס לקלל אותו ולגדף אותו? ודאי שהמטוס יתרסק במהרה. אלא אדרבה, יש לומר: חזק ואמץ, הזהר פה. הצע לו כוס תה, וכו'. כרגע - הוא הנהג. אין ברירה בעניין זה. כיוון שכעת אחד מנהיג את המדינה – בין אם הוא מתאים לכך או לאו – יש להתפלל שהוא יתפקד כמה שאפשר יותר טוב. שמעתי מילתא דבדיחותא: אדם התפלל בבית כנסת ואמר את התפילה לשלום המדינה במבטא אשכנזי. במקום להגיד "ותקנם בעצה טובה מלפניך" אמר "וסכנם בעצה טובה מלפניך". כלומר, המנהיגים גורמים לסכנות. לאחר מכן, במקום לומר "כל יושבי תבל ארצך" אמרו "כל יושבי סבל ארצך"... גם אם הם מסכנים וגם אם יש סבל בארץ, נכון לעכשיו הם פה. לכן אנחנו נצרכים לחזק אותם, לאמץ אותם ולהתפלל בעבורם.
תפלה לשלום המדינה ב'
ש: שמעתי שיש רבנים לאומיים-דתיים שפסקו לא לומר את התפלה לשלום המדינה?
ת: אולי. מעוט זניח (ע' ראש הממשלה 128-127).
תפילה לשלום המדינה ג'
ש: האם לקום לתפלה לשלום המדינה? אני ספרדי ואיני קם לקדיש, שהוא יותר חשוב?
ת: הכל כפי מנהג המקום. לגופו של עניין, אין קמים לשמע שהוא יותר חשוב מברוך שאמר (ונשאל הגר"ח קניבסקי: בבית הכנסת של המזרחי אומרים תפילה לשלום המדינה וכולם עומדים. האם יעמוד, כי יהיה מחלוקת ואם שייך זה חילול השם? היו כמה שלהם שגם ישבו. והשיב: מה צריך עסקים עמם, שיעמוד הרי זה לא ע"ז. ונשאל שוב: האם עדיף לצאת קודם? והשיב: גם זה טוב. דברי שי"ח - גליון 286 – מ"צ).
תפילה לשלום המדינה ד'
ש: אני גר בחוץ לארץ, האם עליי לומר את התפילה לשלום המדינה שם: הנותן תשועה למלכים?
ת: כן. דרשו את שלום העיר. ירמיהו כט ז. הוי מתפלל בשלומה של מלכות. אבות ג ב (עיין שו"ת י"ד משה עמ' צט, רצז).
תפילה לטסט
ש: יש תפילה מיוחדת לפני טסט?
ת: תהילים. כמובן אין זה קסם, אלא תחנונים.
שיר השלווה
ש: אני רגיל לומר לעצמי תפילת השלווה: "אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, את האומץ לשנות את אשר ביכולתי, ואת החוכמה להבחין בין השנים" – והוא עוזר לי הרבה. עתה שמעתי שהמחבר הוא כומר נוצרי. האם מותר לי להמשיך?
ת: אכן תפילה זו מיוחסת לפרנציסקוס מאסיזי, שהיה חי לפני 800 שנה, אבל לא הוא כתבה, כי היא הופיעה רק לפני פחות ממאה שנה, בתחתית ציור דתי עם דיוקנו, ולכן שייכו אותה לו. אבל באמת נכתב ע"י קארל פאול ריינהולד ניבור, תאולוג אמריקאי ליברלי נאו-אורטודוקסי. תרנב-תשלא. על כגון זה, אומרים: קבל את האמת ממי שאמרה (התחלת שמונה פרקים להרמב"ם). חכמה בגויים, תאמין (איכה רבה ב יג). ויש הרבה כאלה, כגון שיר בגרמנית: אשרי מי ששוכח את מה שאי אפשר לשנות. ולמעלה בקודש, רבי שלמה אבן גבירול: ראש השכל, ההכרה בין ההווה והנמנע, והנחמה במה שאינו ביכולת. מבחר פנינים, שער יז, ההכרה. כמובן לא מדובר שזה ממש ייכנס בתפילות שלנו ממקור גוי. שו"ת אגרות משה או"ח ב כה. אבל יש בזה שימוש רב אצל אלה שנלחמים להשתחרר מהתמכרויות.
התעמלות לפני תפילה
ש: האם אפשר להתאמן בחדר כושר לפני תפילת שחרית?
ת: אין אדם עוסק בעניניו לפני התפילה (שו"ע או"ח פט ג).
מידותיו יתברך
ש: איך מבקשים בתפילה שיכבושו רחמיך את כעסך? האם אין בזה חירוף וגירוף והקטנה כלפי מעלה?
ת: אכן, בלימוד, אסור לומר כן, כי זו עבודת ד' שבשכל. אבל בתפילה, הותר לנו הדבר, כי זו עבודת ד' שברגש, וכך אנו מרגישים בלב טהור (עי' הקדמת תפלת עמך).
אבנט
ש: האם חובה לחגור באבנט, גרטל, לתפילה?
ת: פעם היה צריך לשם תקינות הלבוש. בימינו לא חייבים (שו"ת שאילת שלמה ג לג).
סידור משומש
ש: יש לי סידור שנמצא אצלי שמונה שנים והוא קרוע ונראה מוזנח אבל אני קשורה אליו מאוד. האם מותר לי להתפלל בו? האם זה מכובד?
ת: סידור משומש הוא מכובד מאוד. יש סיפור על קהילה שהיה להם רק אתרוג אחד וכל אחד ואחד קיים את המצווה איתו. אחד אמר להחתם סופר: "צבע האתרוג מתחיל להפוך לחום מרוב השימוש וכבר אינו מהודר". אמר החתם סופר: "אתרוג משומש כזה, שכ"כ הרבה קיימו בו את המצווה, הוא מאד מהודר!" מכל מקום, ודאי שאפשר לכרוך את הסידור מחדש. [ודברי הרב הם ע"פ דברי החתם סופר בחידושיו על מס' סוכה (לו א) על אתרוג מנומר: "ומ"מ נ"ל שרוב פעמים נולד בחוה"מ באתרוג נימורים מכח משמוש ידים ורוב נענועים, ונעשים מקומות מנומרים, ומי יודע אם הוא ממראה אתרוג, כי אי אפשר שתמיד יהיה מראה אתרוג באותם הכתמים ובהרות שנולדו מזיעת הידים. ונ"ל דאכתי הוי הדר, כיון ששבאו ע"י מצותו, וזהו הודו והדרו. וקצת ראיה לזה מהגמרא (פסחים סה ב) שבח הוא לזרעו של אהרן שילכו בדם עד ארכובותיהם. ובודאי דבעלמא קרינן בהו הקריבהו נא לפחתך, אלא שזהו הדרם, וה"נ דכוותיה. וכעין גרדומין דאתו משיורי מצוה, וכעין מים משיורי טהרה". כתוב בשו"ת התעוררות תשובה (ג, תלב) שכל חידושו של החת"ס הוא דוקא בחוה"מ יש לומר סברא זו אבל לא ביו"ט שני דהוי ספיקא דיומא. ועיין שם בהערות עקבי סופר (אות ב) שיש דן עם אחיו אם הוא הדין היום דדיעינן קביעא דירחא. ובחזון עובדיה (סוכות עמ' רנט-רס), כתב הגר"ע יוסף ע"ז: "ולפע"ד לדידן מיהא דלא בעינן הדר בכל ימי חוה"מ, וכמו שפסק מרן בש"ע (תרמט, ה), שכל הפסולים מחמת מומים (כגון חזזית ומנומר), זהו רק ביו"ט הראשון, אבל בשאר ימים כשרים. ודאי דמכשרינן בכה"ג. אבל לדעת הרמ"א שפוסל כל שבעה בחזזית וכיו"ב, יש מקום לדון אם יסמכו על סברת החת"ס הנ"ל. אלא שבספר ישיב משה טורצקי (עמ' פג) כתב בשם הגרי"ש אלישיב שאין נוהגים כאן לפי קולא זו. ע"ש. והסומך על החת"ס לא הפסיד, כי יש לו על מה שיסמוך. בפרט דהוי כעין ספק ספיקא להיתרא (ומה שכתב החת"ס דהוי כעין גרדומין במצוה, אין כוונתו לראיה, אלא כעין סמך וזכר לדבר. ע' בשו"ת חתם סופר יו"ד ס' רנו, בד"ה ומה שהקשה. ודו"ק)". וכתב בשו"ת ציץ אליעזר (ט לב): "העתקתי את דבריו כי הוא חידוש גדול בהלכה ונדמה שלא מרגישים בו מכיון שזה נמצא בפירושיו ולא בתשובותיו והוא נחוץ מאד למעשה כי עינינו הרואות בהרבה פעמים שנעשה האתרוג בכנ"ל בימי החג ולא פעם הלב נרתע מזה ודואגים ונאנחים אם אפשר לצאת עוד בזה יד"ח ומחפשים בצער לקחת לצאת באתרוג חבירו, וכבר כתב המבי"ט ח"ג סי' מ"ט דטוב לצאת ידי חובה באתרוג שהוא קנוי בממונו מלרדוף אחר שאינו שלו וצריך שחבירו יקנהו לו במתנה ואולי אינו גומר בלבו להקנותו ונמצא שאינו יוצא ידי חובת נטילת לולב ואתרוג ע"ש, אבל לפי הוראת הח"ס הנ"ל אין מקום לחששא בזה ואין צורך לחזר אחר אתרוג של חבירו, וזכורני שפעם הראתי דברי ח"ס אלה לת"ח מופלג אחד והיה לי מאד אסיר תודה על המרגניתא הזאת שהראתי לו באמרו שתמיד הוא מודאג מאד כשקורה לו מזה באתרוגו בימי החג ואינו יודע להחליט בנפשו אם האתרוג מראה פסול בו כבר או לא, אבל עם דברי הח"ס נתיישבה דעתו, דלפי"ז תו אין מקום לדקדוק בזה, בהיות דלדברי הח"ס יוצא דגם אם כבר נעשה כעין מנומר ממשמוש היד מ"מ הוא כשר וזהו הודו והדרו". ובשו"ת ישיב משה (עמ' פב-פג), נשאל הגרי"ש אלישיב: האם אפשר להשתמש בקולא של חידושי החת"ס בפרק לולב הגזול דף ל"ו, באתרוג מנומר ונקלף ע"י משמוש היד בעת מצות הנטילה והנענועים, שעדיין כשר מאחר וזה רביתיה (טבע) המצוה, ושיירי מצוה – גרדומין וכו'. והשיב: לא. ונשאל שוב: האם לא סומכים על זה בגלל שזה נכתב נכתב רק בחידושיו על הדף ולא בשו"ת שלו, הלכה למעשה? והשיב: ביהודים כאלה אין חילוק בין סמכות תשובותיו וסמכות חידושיו הכל הלכה למעשה, אבל כאן אין נוהגין לפי קולא זו (וכן מובא בס' הסוד עמ' קסט). אגב, הגאון מטשעבין היה סבור שאפשר להביא ראיה להלכה גם מדברים שכתב החת"ס בחידושיו, לא רק בשו"ת (שו"ת ודרשת וחקרת לרב אהרן יהודה הלוי גרוסמן ח"א עמ' רסח. ומובא בס' שר התורה 296). ופעם סיפר לי הרב יעקב יהושע בוים – חסיד בעלז – שכל החסידים באים ליטול את ד' המינים שנטל בהם האדמו"ר, ומרוב שימושו האתרוג הופך לחום. פעמים רבות העיר האדמו"ר שיש לאתרוג את הידור החת"ס. אמנם מובא בשם החזו"א שגם החת"ס לא נתכוון לומר שזהו מהודר ושוב יותר – וכפי שאומרים העולם בשם החת"ס שאדרבה זהו הדר טפי – אלא כוונת החת"ס היא, שמראה חום שנגרם ע"י משמוש אינו פסול, משום שעדיין עליו תורת הדר, כיון שמראה זה בא ע"י מצותו. (אורחות רבנו ח"ב עמ' ערה. זכור לדוד ח"ב עמ' קסט. סוכת הלויים עמ' קלח). ואמר הגר"מ הלוי סולוביצ'יק שגם הגרי"ז מבריסק החמיר בכך, ואחר שנעשה האתרוג ממושמש, וניכר בו המראות הבאים מחמת הזיעה והמשמושין, היה אומר שצריכים כבר אתרוג אחר (זכור לדוד שם. סוכת הלויים שם). ומה שהחת"ס הביא ראיה מהגמרא בפסחים לדין זה, יש להזכיר מה שכתב במועדי הראי"ה (עמ' שג): "הגר"י הוטנר שליט"א מספר, שבערב פסח אחד, ליוה גם הוא את הרב [מרן הרב קוק] בשובו מן הכותל, והנה הולך ובא לקראתנו הרב ר' יוסף חיים זוננפלד ז"ל. הרב הזדרז והקדים וברך אותו בברכת חג כשר ושמח, והריח"ז החזיר לו ברכת חג והוסיף: אני מברך אותו שלשנה הבאה אראהו שוב כאן, כשהוא טובל רגליו היחפים בדם! [כוונתו היתה שהרב שכהן הוא יזכה להקריב קרבנות פסח בבית המקדש, ורמז לדברי הגמרא – פסחים סה, ב – 'שבח הוא לבני אהרן, שילכו עד ארכובותיהם בדם' של קרבנות הפסח".] ובס' מפי אליהו (עמ' 174), סיפר הג"ר מרדכי אליהו: בהלכה (שו"ע או"ח פט, א) נפסק, שאת האתרוג והלולב יש ליטול לכתחילה לא לפני הנץ החמה, אך אם נטלו אותו קודם לכן, החל מעמוד השחר, יצאו ידי חובתם. מספרים זקני בגדד, שאצלם היו נוהגים לברך על נטילת לולב קודם הנץ החמה, כבר מעמוד השחר, משום שקהילתם היתה גדולה מאוד, והיה מחסור באתרוגים ובלולבים, כך שהיו צריכים להקדים ולברך משל הציבור או משל הרב. שנה אחת ביקשו ממרן גאון עוזנו ותפארתנו הרי"ח הטוב בעל ה'בן איש חי' זיע"א, לנענע באתרוגו ולולבו, והסכים. הציבור שנכח שם מנה שמונה מאות איש, וכולם רצו לזכות לנענע בלולב של הרב. כך עברו האתרוג והלולב מאיש לאיש, עד שמרוב משמושים קמל האתרוג וירד מהידורו ומיופיו. כשבא הגבאי להחזיר לו את האתרוג, חשש לצער את הרב. עטף אותו בנייר, וכך מסר אותו לבן איש חי. כשפתח הרב את הטיפה וראה את שקרה לאתרוג, קרא בהתרגשות: מעולם לא זכיתי לברך על אתרוג כל כך מהודר, שבירכו עליו כאלף יהודים לפניי, וריחו ריח גן עדן עדיין נודף ממנו! – רשם מ"צ]
תפלה יותר מפעמיים
ש: האם אפשר להתפלל לזיווג ולפרנסה באופן קבוע, למרות מה שאומרים שאין לבקש דבר יותר מפעמיים?
ת: אין דין כזה. מותר.
תיקון חצות לאשה
ש: ראיתי בסידור של הג"ר מרדכי אליהו שאשה לא תאמר תיקון חצות, ואני מאוד משתוקקת לזה. מה הסיבה שלא?
ת: זה על פי בן איש חי שנ"א וישלח ו. שו"ת רב פעלים א סוד ישרים ט. ושם, טעמים שאין זה ראוי. אבל בכף החיים א טו כותב שאשה כן אומרת. לכן את יכולה לומר.
טחורים ותפילה
ש: אדם הסובל מטחורים ונוזלת ממנו ליחה סרוחה, מותר לו להתפלל וללמוד?
ת: יש לשים דבר המדיף ריח טוב המתגבר על הריח הרע. שו"ת מנחת יצחק ח ט.
הפרדת נשים בתפילה
ש: אם אנשים מתפללים בחוץ, יכולה להצטרף מאחור על אף שאין מחיצה?
ת: כן. במרחק. בחוץ לא צריך מחיצה.
הגיית תפלה
ש: באיזו הגייה יש להתפלל, האם בהברה הישראלית הרגילה?
ת: כמנהג אבותיו, אשכנז ספרד או תימן. אך אם התרגל למבטא ישראלי, ואם יחזור למבטא אבותיו, זה יקלקל לו הכוונה בתפלה, הכוונה עדיפה. רבנו הרב צבי יהודה, תחומין (ג 388. שו"ת שאילת שלמה א סג, רצו. ג י).
תפלה של חילוני
ש: יהודי שחי בחוץ לארץ כגוי גמור, מותר לו להתפלל ולברך?
ת: כן. אין אומרים לאדם שחוטא, שיחטא יותר. אגרת קידוש השם לרמב"ם. וכי מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף!? (ברכות נא א. עין איה שם).
הכל נגזר ביום הכיפורים
ש: למה להתפלל אם כבר הכל נגזר ביום הכיפורים?
ת: תפלה מועילה גם אחר גזרה. ראש השנה יז.
תפלה מתוך סלולרי
ש: האם מותר להתפלל מתוך תפילות שבטלפון סלולרי?
ת: כן. אם אין סידור. כי מסיח תשומת לב (עיין שו"ע או"ח ס' צו).
תפלה על חולה אנוש
ש: האם מותר להתפלל על חולה אנוש חסר תקוה שמאוד מתייסר?
ת: כן. ר"ן נדרים (מ א). ובתנאי שזה לטובתו ולא מפני שזה מטרד על המשפחה. שו"ת ציץ אליעזר (ט מז).
אני מאמין
ש: בסוף התפלה, אשה אומרת: אני מאמין או אני מאמינה?
ת: אני מאמינה.
התבודדות
ש: האם מומלץ להתבודד?
ת: לשבת בינו לבין עצמו ולעשות חשבון נפש כמבואר במסילת ישרים (פרק ג). אפשר גם במקום שיש אנשים.
ש: האם לשם התבודדות מותר לנסוע לחוץ לארץ?
ת: ודאי לא. אפשר להתבודד בארץ די והותר. יתר על כן יש "התבודדות פנימית בחברת בני אדם" של דבקות בד' במחשבה ובהרגשה כדברי רבנו הרב צבי יהודה (אור לנתיבתי קפט).
תפלה מעורבת
ש: האם מותר לי להשתתף בתפלה בה נשים חזניות וקוראות בתורה בשבת שאם לא כן אנשים ייפגעו?
ת: בודאי לא. זה מתן צידוק. ואין להם מונופול על פגיעות. הם נפגעים שאתה לא בא ואתה נפגע ממה שהם עושים. אז אתה לא תכפה עליהם והם לא יכפו עליך (גיטין סא א).
תפלה לשבויים ונעדרים
ש: שמעתי שאין עניין להתפלל לשבויים ונעדרים מסולטן יעקב, כי ברור שהם הלכו לעולמם?
ת: כן. כך קבעה מזמן הרבנות הצבאית ביחד עם תלמידי חכמים גדולים. ד' ינקום דמם.
חתול
ש: האם מותר להתפלל או ללמוד תורה בחצר בו יש חתול?
ת: מותר, אם לא מסריח (שו"ע או"ח עט ד).
טיול לשם תפילה
ש: האם מותר לטפס למצדה כדי להתפלל בראשה בהנץ החמה כעין טיול לשם מצוה?
ת: לא. נראה כי מטרת הטיפוס אינו להגיע לוותיקין אלא חווית הטיול. אבל אם יוצא חצי שעה לפני עלות השחר מותר. [ומובא בס' מרכבו ארגמן על הלכות והליכות לנוהג ברכב (עמ' מב): והנוסעים להתפלל בכותל המערבי רשאים לנסוע אף כשמשך הנסיעה הוא יותר משעה וחומש. מוסבר שם (הערה 2), שכתב בשו"ת אור לציון (ח"ב עמ' סה סק"ו), "כיוון שכל נסיעתו היא לצורך התפילה, לא חשוב כעוסק בצרכיו קודם התפילה... וכך שאלתי לרב הגאון הרב ראובן אלבז שליט"א, והשיבני שמותר, ומה שאסור זה לצורכו, אבל צרכי מצווה מותר". וכ"כ בס' הכותל המערבי – הלכות ומנהגים עמ' רו). א"כ, יש להבחין בין טיול במצדה שהוא לא צורך תפילה גרידא, ובין נסיעה לכותל המערבי שהוא אך ורק לצורך התפילה – רשם מ"צ.]
מבטא תימני
ש: שמעתי שהרב קוק אמר שאמר שכולם צריכים להתפלל בהגייה תימנית. האם עליי לעבור אליה?
ת: לא. מרן הרב קוק רק אמר שהיא הכי מדוייקת. אבל שכל אחד ילך כמנהג אבותיו. שו"ת אורח משפט (והסכמת מרן הרב לשו"ת משפטי עוזיאל).
תפילת צדיק בן צדיק או צדיק בן רשע
ש: למה "אינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע" (יבמות סד א. המובא ברש"י על בראשית כה כא), הרי נראה שצריך להיות הפוך, ש"במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים" (ברכות לד, ב)?
ת: תפילת צדיק בן צדיק עדיפה מתפילת צדיק בן רשע, כי בדרך כלל ילדים מורדים בהוריהם, והצדיק בן רשע נוהג כמידותיו, אך הצדיק בן צדיק מעביר על מידותיו ונעשה כמו אביו, לכן הוא עדיף. [הט"ז (או"ח נג סק"ג) מביא את המהרש"ל הסובר שכאשר עומדים בתפילה שני אנשים השווים בכל תכונותיהם וההבדל היחיד ביניהם הוא שהאחד מיוחס והשני לא, אזי המיוחס קודם, משום מה שכתוב בגמרא במסכת יבמות ש"אינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע". אך הט"ז חולק עליו וסובר שמי שאינו מיוחס עדיף, שהרי נאמר "שלום שלום אמר ד' לרחוק ולקרוב ורפאתיו" (ישעיהו נז יט), קודם לרחוק ואחר כך לקרוב (על פי דברי הרא"ש). הקשו על הט"ז, כיצד יסביר את דברי הגמרא ביבמות ש"אינה דומה תפלת צדיק בן צדיק" וכו'? תירץ התורה תמימה (בראשית שם אות יד) מי שהוא בעל מידות טובות, אע"פ שהוא צדיק בן רשע בכ"ז ראוי לבכר אותו על פני צדיק בן צדיק שאין בו מידות טובות. ונראה ראיה לזה ממסכת תענית (כה ב): "מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה, ירד רבי עקיבא אחריו ואמר 'אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם עלינו' וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן יצתה בת קול ואמרה 'לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו'". והנה ידוע הוא דר"ע היה בן גרים, וא"כ היה ר"א לגביה בערך צדיק בן צדיק ובכ"ז נענה ר"ע מפני המדה טובה שהיתה בו יתרה על ר"א (עיין פירוש חכמת מנוח על הגמרא הזאת, שדן בכוונת 'מעביר על מידותיו': "שמעתי כי בספר בית אלהים מקשה אם כן מטעם שמעביר על מדותיו גדול ממנו ולמה אמר לא שזה גדול מזה? ומתרץ שכל המצות שעשה ר"ע עשה ר"א כמוהו אלא שר"א היה בטבע ובתאוה מוכן לעשות צדקה ולא הצטער על עשיית המצות ועשה כפי מדותיו אבל ר"ע בטבעו ובתאוותו היה נוטה שלא לעשות המצות והוא כבש את יצרו ועשה על כרחו ונצטער במה שעשה הפך ממדותיו [המוחלטים מאביו], ולכך נקרא מעביר על מדותיו, עכ"ל. וי"ל שר"א קיים כל התורה כולה כמו ר"ע אלא שר"ע הורגל לעשות כמה דברים לפנים משורת הדין עם שאיננו חובה ולא מנהג מ"מ לעשותן יתרה עשה, ולכך נקרא העביר על מדותיו, לשון העברה ולשון מפעיל. כלומר שהמדה היא פחותה ממה שעשה הוא דרך משל כמודד ומוסיף על מדת הארץ או מדת הלח והיבש, ואמר לא שזה גדול מזה מצד שזה קיים כל התורה וזה לא קיים הכל אלא כל אחד קיים הכל אלא שזה מעביר כו' ר"ל שזה עשה יותר ממה שנצטווה"). ותירץ הג"ר יצחק זלברשטיין בס' עלינו לשבח (בראשית עמ' שלא) ש'אינה דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע' זה רק כשמתפלל על צרכי עצמו, משום שזכותו של האדם אינה מועילה לו בעולם הזה, רק זכות אבותיו. אך המתפלל בעד אחרים ועל אחת כמה וכמה בעד הכלל כולו, אזי מי שהוא צדיק בן רשע כוחו גדול יותר, שהרי הניח מעשי אבותיו הרעים ואחז מעשי הצדיקים, והכל בכוחות עצמו – רשם מ"צ.]
מחלה
ש: למה אני מתפלל ומתפלל, וד' לא מרפא אותי ממחלתי?
ת: איננו יודעים. אבל השאלה היא הפוכה: למה מיד בעבירה הראשונה אנו לא נענשים בשיתוק איברים, כדברי הרמ"ק בתומר דבורה על מי אל כמוך.
תפילת מגמגם
ש: האם יש ערך לתפילת אדם שמגמגם או אינו מצליח לבטא נכון את האותיות?
ת: בודאי. עיין ספר חסידים יח (ועיין מגילה כד ב. שי כהן של הג"ר שאר ישוב כהן א).
רעידת אדמה
ש: האם נכון להתפלל שתהיה רעידת אדמה בטורקיה ובאיראן?
ת: לא. ייפגעו גם אנשים טובים. אלא להתפלל שיחזרו בתשובה, כמו שכתוב בעלינו לשבח. ואין צורך להוסיף על עלינו לשבח.
תפלה על הגרלה
ש: האם יש בעיה להתפלל על זכיה בהגרלה?
ת: כן. יש בעיה להתפלל על דבר ששייך למשחק בקוביה. (עיין רמב"ם גזילה ואבידה ו י-יא. ע' ערה"ש תרע ט. בה"ל שם. שו"ת שאילת שלמה ג רא).
תפלה תמיד מועיל
ש: התפללתי לשידוך מסויים והוא לא התקיים. לאן הלכו כל התפילות?
ת: תפלה פועלת, אך אינה קסם, ורבונו של עולם מחליט לאן להפנותה לברכה, ולא דווקא על פי שיקולנו אנו. [פעם נשאל הסטייפלר, האם יש להתפלל על חולה שבדרך הטבע אין כל רפואה למכתו. והשיב הסטייפלר, שתפילה עוזרת תמיד. לפעמים לענין המבוקש ולפעמים לענין אחר, פעמים שמורה עבורו התפלה לעת הדין למעלה, ולפעמים היא שמורה עבורו לגלגול אחר. כל תפלה עוזרת, ולכל תפלה יש זמן. כשהוא מתפלל עבור חולה, אמר, הריהו מכוין שהקב"ה יקח את התפלה ויעשה בה מה שטוב לחולה. אשכבתיה דרבי ח"א עמ' קנו – רשם מ"צ.]
נוסח אשכנז
ש: אני אשכנזי, אך מתחבר יותר לנוסח קריאת שמע על המיטה של ספרדים, האם אני יכול לאומרו?
ת: לא. כל אחד כנוסח אבותיו. הרי המטרה אינה התחברות אלא עבודת ד'.
שיכור ושמע על המיטה
ש: האם מותר לשיכור לקרוא שמע על המיטה?
ת: אם מצליח לקרוא באופן הגון. אך בכלל, אין להיות שיכור (עיין ביאור הלכה סי' תרצה – מ"צ).
אבנט בתפילה
ש: למה איננו חוגרים גארטל בשעת תפילה כנפסק בשולחן ערוך או"ח צא א?
ת: כי המכנסיים הם בעצמם חגורה שמפסיקה ללבו. מ"ב שם סק"ה. וכן באו"ח מז סק"ח. וגם אז הלבוש כלל חלוק וחגורה והיום לא. אבל מי שרוצה, יכול להחמיר. פס"ת צח א (עי' שו"ת שאילת שלמה ג לג – מ"צ).
לבישת גארטל אצל חסידים
ש: האם כשאחד מתפלל אצל חסידים צריך ללבוש גארטל משום אל תפרוש מן הציבור, או מותר כי הוא אורח? אמנם יתכן שלא יודעים שהוא אורח?
ת: מותר בלי כי ידוע שלא כולם כן.
[והגר"ח קניבסקי כתב לי: "החגורה של המכנסים גם גארטל".
והגר"א נבנצל כתב לי: "מסתמא יבינו שהוא אורח ולא יקפידו".
והגרז"נ גולדברג כתב לי: "לכאורה יש בזה איסור לא תתגודדו שבית כנסת אחד ינהגו שתי מנהגים. עיין בספר פאת השולחן. זולת אם החסידים עושים אותו בתור עיטור, אבל אם עושים שסוברים שכן הדין עוברים בלא תתגודדו".
והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות, כתב לי: "אין חייב".
והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכ' גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "בכתבי בנו של החפץ חיים זצ"ל מובא שכשהיה הח"ח בורשא בין החסידים היה חוגר עצמו בגארטל. וכעין זה כתב בקריינא דאיגרתא להגרי"י קנייבסקי זצ"ל (ח"ב מכתב פא) הנמצא בין אלו המקפידים על כך, חייב מדינא לחגור עצמו באבנט שלא יהיה משום לא תתגודדו ושלא יהיה נראה במזלזל במצוות עכ"ד. ועכ"פ כשניגש לפני העמוד באלו המקומות שנוהגין לחגור עצמם בגארטל בודאי יחגור גם הוא ולא יזלזל בציבור. ולענין המתפלל עמם (לא כש"ץ) לא ראיתי שכך נוהגים.
והג"ר שמאי קהת הכוהן גרוס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "אין חשש".
והרב מרדכי אלמקייס, מח"ס שו"ת ויכתוב מרדכי, כתב לי: "מי שמתפלל אצל חסידים הרי הוא מתבדל גם בלבושו וכולם יודעים כיום שלא כולי עלמא נוהגים לשים גרטל, ועי' במשנה ברורה (צ"א ס"ק ד') שרק מי שרגיל לילך כל היום בחגורה צריך לשים גם בשעת התפילה, הא לאו הכי לא. לכן המתפלל אצל חסידים והוא לא נוהג לשים גרטל אין חייב לשים".
וכשנשאל הגר"מ פיינשטיין, הוא השיב שזו טענה. וכשהגרמ"פ התפלל במנין של ביהכנ"ס חסידי ("תשעים ותשע"), היה מכין מקודם גארטל. וטען שמפני שמתפלל לפני העדה יהיה מורגש אם לא לובשו. וסיפר על שראה אחד מגדולי הרבנים באמריקה שלא לובש גארטל גם כשמתפלל עם שאר חסידים, ואני סובר שזו טעות. ונשאל עוד אם שייך כל העניין הזה של "אל תפרוש מן הציבור" גם במי שבא רק לביקור, שאינו נעשה חלק מציבור, שאז על איש כזה אולי אין טענה, דהלא מבינים העולם שהוא אורח? והשיב הגרמ"פ: זה טענה מסברא, אבל למעשה א"א להגיד שמפורסם שהוא אורח וכו' ונשאר אותו איסור (מסורת משה עמ' כט) – מ"צ].
ריצה לפני התפילה לתלמיד מכינה קדם צבאית
ש: האם תלמיד מכינה קדם צבאית יכול לרוץ לפני התפילה אם זה גורם לכל היום שלו להיראות אחרת?
ת: מותר זמנית בלית ברירה אחרי ברכות השחר.
תפילה על עובר
ש: הרוצה להתפלל לרפואת עובר במעי אמו, כגון שגילו ע"י בדיקות שיש לעובר מום רח"ל האיך מזכירו?
ת: עובר בן פלונית (והשיב הגר"ח קניבסקי: בן פלונית. לבנימין אמר עמ' פה – מ"צ).
תפילה בנעלי בית
ש: מותר להתפלל בנעלי בית?
ת: לא. יש ללבוש בגדים שעומדים בהם מול אדם גדול (אישי ישראל י ו. וכשהגר"מ פיינשטיין היה מתפלל תפילת מעריב ביחידות בביתו, כשלא היה לבוש בבגדיו אלא בחלוקו ובנעלי בית, היה מקפיד תמיד להחליף ולהתלבש לגמרי, ממנעליו ועד לכובע שחבש לראשו, ואפילו את העניבה היה שם, הכל לכבוד תפילת מעריב ביחידות בביתו. ובפעמים הראשונות שראיתי אותו עושה כך לא הבנתי, וחשבתי שמתכונן ללכת לאיזה מקום לאחר שהתלבש בהידור, ותלמיד שאל: "לאן הולכים", וענה לו בתמיהה על שאלתו "להתפלל מעריב". רשומי אהרן ח"א עמ' יט – מ"צ).
תפילה על תינוק
ש: יש תינוק חולה שעדיין אין לו שם. כיצד להתפלל עבורו?
ת: תינוק בן פלונית.
המתנת ברכת פוקח עוורים למי שעובר ניתוח קטרקט
ש: מי שיעבור ניתוח קטרקט, האם כדאי להמתין עם ברכת פוקח עוורים עד לאחר הניתוח ויראה הרבה יותר טוב?
ת: לא. זריזים מקדימים. הברכה אינה על מצבו הפרטי אלא על המציאות הכללית בעולם (מ"ב מו ס"ק כה).
[וכן השיב הגרי"ש אלישיב (קב ונקי ב א).
והגר"ח קניבסקי כתב לי: "מחלתא לא שכיחא" (נ"ל שהתכוון שלא פלוג ויש לברך כרגיל).
והגר"א נבנצל כתב לי: "זו סברה יפה".
והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות, כתב לי: "מברכים על מנהגו של עולם, ואין להמתין".
והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכ' גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "מבואר ברמ"א (סי' מו סעיף ח) 'ויש אומרים דאפילו לא נתחיב בהן מברך אותן, דאין הברכה דוקא על עצמו, אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם, וכן המנהג ואין לשנות', ע"כ. והוראה זו פשטה בקרב הספרדים כמבואר בפר"ח סק"ח, ברכי יוסף ס"ק יב, שו"ת רב פעלים ח"ב סי"ח, כף החיים ס"ק מט בשם פוסקים רבים. וכן היא דעת רבינו האר"י ז"ל. והובא בפוסקים דגם מי שאינו לובש מנעלים (כמו אבל) מברך שעשה לי כל צרכי וכן הסומא מברך פוקח עורים וכפי שהכריע המשנ"ב שם ס"ק כ"ה בשם הפרמ"ג והגרעק"א ועיין בדברי המג"א. וכן דעת המקובלים וכפי שהובא בכף החיים שם סק"נ. ואמנם יש דעה בפוסקים דסומא לא יברך. ראה באר היטב ס"ק י"ב, ושו"ע הרב סעיף ז' ומחציה"ש ס"ק יד למדו כן בדברי המג"א דסומא לא יברך כיון שהוא דבר החסר בגופו. וכן הכריעו במור וקציעה וישועות יעקב סק"ז ושולחן שלמה סק"ו ועוד. ובספר ברכת הבית שער לו סעיף ה' מצדד כהמג"א ודעימיה שאין לברך, אך כותב דזה דוקא בסומא ממש, אבל מי שרואה מעט מברך, וזאת התשובה לשאלתו".
והג"ר שמאי קהת הכוהן גרוס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "יברך קודם הניתוח, דאחר הניתוח הולך בתחבושת כמה ימים ואינו רואה".
והג"ר גמליאל הכוהן רבינוביץ, מח"ס גם אני אודך, כתב לי: "שאלה יפה כדרכו בקודש. אולם נראה שעדיף לברך מיד, כי עדיף שלא ליהנות מן העולם בלי לברך, וכמה שמסמיך ההודאה עדיף טפי. וגם צריך להתבונן שצריך להודות על מה שיש, ומה שכן רואה זה לבד מחייב הודאה עצומה לבורא כל עולמים, אולם נראה שאחרי הניתוח, לרווחא דמילתא, יברך שוב פוקח עורים בלא שם ומלכות, או שימצא אחד שלא בירך ברכה זו, ויוציאו בברכה, לתת הודאה גדולה לבורא כל עולמים שחזר לראות יותר טוב, וגם כדאי שיאמר נשמת בכוונה גדולה להודות להקב"ה מכל ליבו".
והרב חיים רוטר, מח"ס שו"ת שערי חיים, כתב לי: "הנה מקור האי דינא הוא מברכות (ס ב) וז"ל הגמ' כי "פתח עיניה" לימא ברוך פוקח עורים, וכ' המחבר (או"ח מו ח) כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן כגון שלא שמע קול תרנגול או שלא הלך או לא לבש או לא חגר אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם, הג"ה וי"א דאפילו לא נתחייב בהן מברך אותן דאין הברכה דוקא על עצמו אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם וכן המנהג ואין לשנות וכו', דהיינו דדעת המחבר דברכות השחר ביסודם הם ברכות הנהנין ודעת הרמ"א דהם ברכות השבח וע' במש"כ בשו"ת שערי חיים (ב טו).
והנה בדין סומא נחלקו האחרונים אם מברך או לא, והכרעת המ"ב (מו ס"ק כב) דמברך ועיי"ש בשער הציון (ס"ק כא). ובעניותי נראה קצת ראיה ממגילה (כד ב) עי"ש אולם עכ"פ מי שראייתו חלשה לכו"ע מברך, וא"כ אין לו צורך להמתין עם הברכה, אולם אם מרגיש בנפשו שהברכה לאחר הניתוח תהיה ברכת הודאה מעמקי לבו יותר מפני זה, יתכן שכדאי לו להמתין עם זה"].
נגינה בתפילה
ש: למה אסור לנגן בתפילה בבית-הכנסת? הרי לויים נגנו?
ת: א. אין משנים סדרי תפילה (שו"ת הרשב"א א שכג. עיין אורח משפט לה– מ"צ). ב. אין לנהוג בשמחה כזו עד הגאולה השלמה. שו"ת חת"ס ה קצב. ג. חוקות הגויים. עיין שו"ת חת"ס שם ו פו.
מקלחת לפני שחרית
ש: מותר להתקלח מקלחת חמה לפני שחרית?
ת: כן. זו הכנה לתפילה (פסקי תשובות פט אות כד – מ"צ).
רקיקה בעלינו לשבח
ש: חבדני"ק עלה ש"ץ וירק בעלינו לשבח על השטיח, וטען ששו"ע או"ח קנא ז התיר?
ת: אסור. א. מותר אם מנקה ובשטיח אי אפשר. ב. בימינו אנשים מקפידים. פס"ת (קלב אות ח – מ"צ).
מחיאת כפיים בתפילה
ש: מה המקור למנהג למחוא כפיים בתפילה?
ת: אין מקור, ואם זה מפריע לאחרים, אסור (ע' מ"ב קא סק"ו. שו"ע או"ח תקפב ט. מ"ב ס"ק כד – מ"צ).
תיקון הכללי (א)
ש: האם יש ערך עליון לתיקון הכללי מעבר לפרקי תהילים רגילים?
ת: אין לכך מקור קדום, אך לפרקי תהילים "רגילים" יש ערך עליון מן העליונים. עיין מסילת ישרים פרק כא: "רוב ההתמדה והעיון במזמורי דוד ע"ה וההתבוננות" עוזרת להגיע למידת החסידות שהיא מידה עלאית. אמנם אסור להתרפאות בדברי תורה מדין "חובר חבר" (דברים יח א), אבל אם אומר מזמורי תהילים כדי לעורר נפשו ליראת ד' ולזכך נפשו, אותה זכות עומדת ומגינה עליו. ספר החינוך תקיב. ועיין איגרת של הגרי"מ חרל"פ לתלמידו הגר"י זוסמן (הודפסה בקובץ 'מאבני המקום' קובץ יד): "אמירת העשרה מזמורים אם אומרים אותם מצד שהם מזמורי' של דוד המלך ע"ה, יש להם ערך אחד, ואם אמירתם מצד איזה אחרון שאמר לאומרן, אין בהם כל הערך הנפלא, ובכל זאת בעת הצורך יש לאומרם בכל אופן" (ופעם אמר הגרי"ש אלישיב על אמירת תהילים בלי כוונת המילים: "זה בסדר, דוד המלך כיוון בשביל כולנו את מה שצריך לכוון". הספד על הגרי"ש אלישיב מבנו הרב אברהם. ריש"א דגלותא עמ' יב. הסוד עמ' מח – מ"צ).
התיקון הכללי (ב)
ש: מה מקור התיקון הכללי של רבי נחמן לכפר על פגם הברית?
ת: אין מקור קדום. זה חידוש של רבי נחמן. והרי אנו יודעים שאין לקבל חידוש בלי הוכחה. אלא העיקר הוא לעשות תשובה: חרטה, עזיבת החטא, קבלה להבא. וכן לצרף חסד ולימוד תורה. עיין שו"ע או"ח תרטו מ"ב סק"ג ("איתא בספרים דעיקר תיקון למי שנכשל ח"ו בזה, שיתחזק מכאן ולהבא בימי חייו בלימוד התורה וזכות התורה תגין עליו, וכדאיתא במדרש תנחומא, אם חטא אדם ונתחייב מיתה לשמים מה יעשה ויחיה, אם למוד לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים, ואם למוד לשנות דף אחד ישנה שני דפים [ואם אינו יודע ללמוד, יתעסק עכ"פ במידת הצדקה והחסד ויחיה כמו שנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, עי"ש במדרש]. ועיקר לימוד התורה יהיה ע"מ לקיים, דהלומד ואינו מקיים, נוח לו שלא נברא כמו שאחז"ל, וגם לא יהיה בכחה להגין עליו ח"ו". ומוסיף בשעה"צ ס"ק ה-ו: "והתורה תטהרנו, וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק יפוצו מעינותיך חוצה, נמשלו דברי תורה למעין, מה מעין מטהר את הטמאים אף התורה מטהר את ישראל, ואיתא בזוהר הקדוש פרשת קדשים, לא אתדכי בר נש לעלמין אלא במלי דאורייתא, בגיני כך מלין דאורייתא לא מקבלין טומאה, בגין דאיהי קיימא לדכאה לאילון מסאבי, ואסותא באורייתא אשתכח, דכתיב יראת ד' טהורה עומדת לעד. עיין שם עוד... ואין כוונת המדרש דבתורה לבד יוצא אפילו בלא מדת החסד כלל, דהלא כבר אמרו חז"ל דהאומר אין לי אלא תורה, אפילו תורה אין לו, אלא רוצה לומר דעיקר התיקון הוא על ידי התורה למי שיכולת בידו להבין דברי תורה, אבל מכל מקום צריך לעסוק גם בחסד ולרחם על הבריות, ועבור זה יכפר עונותיו, וכדכתיב בחסד ואמת יכפר עון, וירחמו עליו מן השמים להוסיף לו חיים, וכמו שאמרו חז"ל, כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים" – מ"צ).
מנחה באוטובוס
ש: מה עדיף, להתפלל מנחה באוטובוס או תשלומין במעריב בבית-הכנסת?
ת: להתפלל בזמן באוטובוס.
תפילה עבור חולה חשוך מרפא
ש: מותר להתפלל עבור חולה שהרופאים אומרים שאין לו תקווה בדרכי הטבע?
ת: הגרש"ז אוירבך אמר לא להתפלל הרבה עבורו (הליכות תפילה ח 56 – מ"צ). ויש להתפלל עבורו באופן כללי בלי לפרט.
פטפוטים לפני התפילה
ש: מותר לפטפט לפני התפילה?
ת: ודאי לא. הרי אסור אפילו להקדים לפתח חברו כדי לומר לו שלום, קל וחומר פטפוטים, חדשות ועיתונים. פס"ת פט יד.
תרופה לפני תפילה
ש: מותר לקחת תרופה לפני תפילה, או אסור כמו אוכל?
ת: מותר. תרופה אינה אוכל.
ש: ואם זו תרופה טבעונית שהיא אוכל?
ת: בכל זאת מותר, כי אינו לוקח אותה בתור אוכל. פס"ת פט יח.
צעטיל קטן
ש: האם ההדרכות שב'צעטיל קטן' לרבי אלימלך מליז'נסק המודפס בסידורים, שייכות לכל אדם?
ת: יש מהן השייכות לכל אדם, ויש שהן דברים גדולים מעל כוחותינו ששייכים לבעלי מעלה.
כלי נגינה בתפילה
ש: האם מותר לנגן בשעת הלל בתפילה?
ת: אסור. חוקות הגויים. חת"ס. כה"ח. מנח"י (שו"ת חת"ס יו"ד פד-צו, חו"מ קצב. כה"ח או"ח קנא יט. מנח"י ה צו – מ"צ).
את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח
ש: למה בשאר ברכות בשמונה עשרה, לא מוזכר שיהיה ב"מהרה" כמו ב"צמח דוד"? [קושיה זו מובאת במסרת משה עמ' לד].
ת: בנוסח ספרד מוזכר.
[והגר"א נבנצל כתב לי: "איני יודע".
והגרז"נ גולדברג כתב לי: "לענ"ד נראה שאת צמח שזה בקשה על ביאת המשיח, כבר גזר הקב"ה בתורה, וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות מלכים, ולכן תפילתינו רק למהר. וכן ראה בעינינו וגאלנו מהרה, ג"כ יש הבטחה שהקב"ה יגאל אותנו, ולכן הבקשה מהרה. וקשה רק מברכת ולירושלים שלא אומרים מהרה, ואולי שהוא תפלה אחת עם את צמח ושם אומרים מהרה".
והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכ' גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "נלענ"ד דכל מה שנוגע לגאולה הקרובה אנו מבקשים שיהיה 'מהרה', וכמו 'מהר והבא עלינו ברכה ושלום וכו. וכשנשאל המשיח 'אימתי קא אתי מר', השיב: 'היום'. וכן מצינו גם לענין תפילה (נוסח ספרד) שאומרים 'מהרה באהבה תקבל ברצון'. ותפילה וגאולה הם בגדר פיקוח נפש ממש, וצריכים להיות מהרה".
והג"ר שמאי קהת הכהן גרוס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "פשוט דיש הבטחה שיצמח צמח דוד וע"כ מבקשים שיהיה במהרה" – מ"צ].
תפילת השל"ה
ש: האם יש עניין לאמר תפילת השל"ה?
ת: בוודאי כמו כל תפילה. כמובן זה לא במקום חינוך ילדים.
ש: האם יש לומר תפילת השל"ה על כל ילד או די פעם אחת לכולם?
ת: פעם אחת.
תפילה על בן לא דתי
ש: אם אני מתפללת לרפואת והצלחת בני שבעצמו אינו מתפלל ואינו שומר מצוות – יש לזה ערך?
ת: בוודאי, יש להתפלל על כולם ולאהוב את כולם, קל וחומר בנך. עיין מסילת ישרים סוף פרק יט.
ניגון תפילה של אישה
ש: אם יש אנשים זרים, האם אישה יכולה לומר תפילה בניגון?
ת: אם זה בנעימת קול אסור. מ"ב תעט סק"ט.
מלאכת עראי לפני התפילה
ש: האם מותר לי לפני התפילה לנגב את הרצפה אחרי מקלחת, או שזו מלאכה שאסורה?
ת: מותר, כי זו מלאכה פשוטה שאדם עושה דרך אגב בלי לחשוב. פס"ת פט טו.
והוא רחום
ש: בתפילת ערבית, הרבה פעמים המתפללים מתחילים "והוא רחום" כדי לזרז את הש"ץ, האם יש בזה בעיה?
ת: כן, כי זה שייך לש"ץ (ופעם עבר הג"ר משה אריה פריינד, גאב"ד העדה החרדית, לפני התיבה בתפילת ערבית במוצש"ק, ואחד מהקהל התחיל בקול רם והוא רחום, ופנה אליו, ואמר לו התחלת והוא רחום שייכת לש"ץ. מרא דשמעתתא עמ' נ – מ"צ).
תפילה במטוס
ש: האם להתפלל במנין או ביחידות כדי לא להפריע לאנשים?
ת: אפשר במנין בתנאי שתואם עם מנהל השרות (וכן הגר"ע יוסף לא הסכים להצטרף למנין שאירגנו במטוס. ס' במחיצתו עמ' 127. ודעתו של הגרש"ז אוירבך לא הייתה נוחה מעריכת מניינים לתפילה בשעת הטיסה, כי הדבר מפריע לשאר האנשים הנמצאים שם. הליכות שלמה פ"ח עמ' צו).
ש: אם אני מתפלל במושבי, האם אני חייב בטלית גדול כי קשה להתעטף?
ת: חייב, רק בזהירות שלא להעיף ציציות על נוסעים אחרים.
ש: אם אני מתפלל ביחידות, עדיף שמונה עשרה בישיבה או בעמידה?
ת: בעמידה, בשלושה תנאים: א. אם זה לא הורס את הריכוז. ב. העיניים אינם מול מראה לא צנוע. ג. לא נדלק השלט שיש לשבת ולחגור חגורת בטיחות.
ש: אם באמצע שמונה עשרה נדלק השלט שיש לחזור למקום לשבת, לעשות זאת?
ת: כן, זה חשש סכנה, והליכה לצורך בלי דיבור אינה הפסק (וכן כתב הג"ר יצחק זילברשטיין שאם אינו מציית יש חשש של מצווה הבאה בעבירה ולא יצא, וכן גורם זלזול בתורה וחילול השם. חוברת הלכתית של אל-על: לעולם יצא אדם בכי טוב – מ"צ).
התרוממות באמירת קדוש קדוש קדוש
ש: יש מקור למה שמתרוממים כאשר בקדושה אומרים: קדוש קדוש קדוש?
ת: להתדמות למלאכים בהם נאמר בשמים יעופף. רמ"א (או"ח קכה ב. וכן ב"י. מ"ב סק"ח – מ"צ).
ריבוי קדישים
ש: הפוסקים אמרו לא להרבות בקדישים. אם אני בבית כנסת שכן מרבים, האם לענות אמן?
ת: כן. בכל זאת (לגבי ריבוי קדישים, ע' ערוך השולחן או"ח נה ג – מ"צ).
ברכות השחר למי שלא ישן
ש: מי שלא ישן כל הלילה מה אומר בברכת השחר?
ת: הכל, מלבד אלהי נשמה ומעביר שנה לאשכנזים, וספרדים אומרים. על נטילת ידיים אם עשה צרכיו, לאשכנזים, וספרדים לא מברכים. ברכות התורה, ספרדים מברכים, ואשכנזים משתדלים לשמוע מאחר ואם אין אז יברכו (אלהי נשמה וכו' – מ"ב מו כד-כח. נטילת ידיים – מ"ב ד ל. ילקוט יוסף ד ח. ברכות התורה – שו"ע מז יא-יב. אשכנזים – מ"ב מז כח. סידור עולת ראיה – מ"צ).
ריח רע למצונן
ש: אני מצונן, אפי סתום לגמרי, ואיני מריח כלום. מותר לי להתפלל כשיש ריח רע?
ת: לא. וכן מי שחולה ולא מריח (פסקי תשובות עט אות א – מ"צ).
ריח רע של עישון
ש: אני לא סובל ריח של עישון. האם מותר לי להתפלל כשיש ריח כזה?
ת: באופן כללי, ריח רע שלא בא מסרחון אינו מעכב תפילה, כגון נפט, עישון, פלסטיק שרוף. אבל מי שרגיש יחמיר על עצמו לכתחילה להתרחק. פס"ת (פסקי תשובות פו אות א – מ"צ).